א. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו (ס. הנשיא כב' השופט זיאד סאלח) מיום 3.5.16 בתיק ת"א 6770-04-10 לפיו נדחתה תביעתו של המערער לפיצוי על-פי פוליסות לביטוח מקיף שהנפיקה המשיבה, בגין משאית המערער, ובגין העגורן שהותקן עליה.

ב. הנסיבות המצריכות לעניין הינן בתמצית אלה:

המערער היה הבעלים של משאית שעליה היה מותקן עגורן. הן המשאית והן העגורן בוטחו על ידי המשיבה בפוליסות לביטוח מקיף.

בלילה שבין 6.10.07 ל- 7.10.07 נגנבה המשאית שעליה מותקן העגורן, מן החניה אשר בחצר המפעל שבבעלות המערער.

ג. המשיבה טענה בהגנתה, שפוליסות הביטוח נשוא הדיון אינן כוללות כיסוי גניבה ו/או פריצה ו/או נזק בנדון. כן טענה המשיבה, שלאורך שנים, מאז שנת 2003, ביקש המערער כי המשאית לא תבוטח כנגד אירועי גניבה ופריצה.

ד. המערער טען בתשובתו להגנתה של המשיבה, שהפוליסה הסטנדרטית של המשיבה כוללת כיסוי ביטוחי למקרי גניבה, ואם חפצה המשיבה להחריג את אירועי הגניבה והפריצה היה עליה לעשות כן באופן ברור לפי סעיף 3 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א-1981, דבר שלא נעשה בפוליסות נשוא הדיון, ואף צוין בהן שיעור ההשתתפות העצמית במקרה של גניבה, כמו גם דרישות המיגון, ומכאן, כך לטענת המערער, המסקנה שפוליסות אלה כיסו גם נזקי גניבה ו/או פריצה.

ה. בית משפט קמא ציין, שהשאלה הטעונה הכרעה היא האם הפוליסות ביום האירוע כללו כיסוי אירועים של גניבה או פריצה, אם לאו, כשאין חולק כי היו למשאית ולעגורן של המערער פוליסות ביטוח שהנפיקה המשיבה, וכי המשאית נגנבה באוקטובר 2007 מחצריו של המערער.

ואולם, לאחר שמיעת הראיות הגיע בית משפט קמא למסקנה לפיה אירועי הגניבה והפריצה הוחרגו מן הפוליסה ולכן אין המשיבה חייבת לשלם למערער תגמולים בגין האירוע.

ו. המערער טען באופן עקבי בפני בית משפט קמא כי הפוליסות כללו כיסוי גם לאירועי גניבה וכי מעולם לא היה מודע לכך שאותם אירועים הוחרגו בפוליסות. ואולם, כך קבע בית משפט קמא, מסמכים חתומים על ידי המערער טפחו על פניו ואיינו את גרסתו.

בכיתוב על רשימת הביטוח מאוקטובר 2002 צוין: "כיסוי גניבה ופריצה ייכנס לתוקף לאחר בדיקת המיגון והשלמתו לדרישות 33.".

בכיתוב שני משנת 2003 צוין: "ללא גניבה ופריצה כמו קודם".

בכיתוב שלישי מאוקטובר 2005, על דף פירמה של המערער ועם חותמת, צוין, בין היתר: "נא לחדש את הפוליסה הנ"ל לפי אותם תנאים ללא גניבה ופריצה. נהגים מעל גיל 24 ומעל שנה רישיון",

האמור לעיל אושר בתצהירו ובעדותו של סוכן הביטוח מר עבד בדארנה.

ז. משהתכחש המערער לחתימתו על המסמכים הנ"ל אף במסגרת עדותו בבית המשפט, הגישה המשיבה חוות דעת גרפולוגית בה נקבע, כי החתימות המופיעות על המסמכים הנ"ל הם של המערער עצמו. חוות דעת גרפולוגית זו לא הופרכה, הגם שניתנה אפשרות למערער להגיש חוות דעת נוגדת, שלא הוגשה, וב"כ המערער אף ויתר על חקירת המומחה לגרפולוגיה מטעם המשיבה.

ח. נוכח כל האמור לעיל קבע בית משפט קמא, כי החל משנת 2003 ביקש המערער להחריג את כיסוי הגניבה בפוליסות הביטוח נשוא הדיון.

מציין בית משפט קמא, כי הטעם לכך שהמערער ביקש להחריג את כיסוי הגניבה והפריצה נובע מכך שהיה קשה למערער לעמוד בדרישות המיגון הנדרשות, וכן שבגין הוויתור על כיסוי גניבה ופריצה זכה המערער בהנחה משמעותית בתשלום הפרמיות.

ט. בית משפט קמא קיבל את עדות חתמת הביטוח שאכן ניתנו למערער הנחות בפרמיות השנתיות. את חוסר הסימטריה לאורך השנים בשיעור דמי הביטוח, יש לזקוף, לפי קביעת בית משפט קמא, לשינויים שיכולים לחול כל שנה בדמי הביטוח.

י. מוסיף בית משפט קמא, שאמנם פוליסת הביטוח הסטנדרטית של המשיבה הוגדרה כפוליסה לביטוח מקיף, הכוללת לכאורה גם אירועי גניבה ופריצה, אך בכל רשימות הביטוח הרלוונטיות צוין כי אירועי גניבה מוחרגים.

מסקנת בית משפט קמא היא שהתמונה העובדתית אינה משתמעת לשתי פנים ועל-פיה אכן הוחרגו אירועים של גניבה ופריצה מפוליסות הביטוח.

י"א. עוד קבע בית משפט קמא, שהמערער קיבל את רשימות הביטוח ואת פוליסות הביטוח בזמן אמת, ואף לפי גרסתו הייתה המשאית משועבדת לבנק והיה צורך להמציא פוליסות ביטוח לבנק לשם המשך קיום השעבוד.

י"ב. מוסיף בית משפט קמא, שתנאי המיגון שהופיעו בפוליסות הביטוח וכן ברשימות הביטוח, לרבות שיעור ההשתתפות העצמית למקרה של גניבה – אין בהם כדי לשנות מן הקביעה העובדתית הנ"ל, ולא היה בהם כדי להטעות את המערער. הפוליסות הינן סטנדרטיות, וציון אמצעי המיגון או דמי ההשתתפות העצמית הינו רק אם קיים כיסוי ביטוחי למקרה גניבה או פריצה.

בענייננו, כך קבע בית משפט קמא, החריגו רשימות הביטוח באופן מפורש את אותם אירועים, כל זאת לפי בחירתו ובקשתו של המערער.

י"ג. בית משפט קמא קבע, שאין המדובר בשאלה של פרשנות או לשון משתמעת לשתי פנים, וכי בפנינו תמונה עובדתית ברורה לפיה הפוליסות לא כללו ביטוח אירועי גניבה או פריצה.

אותה תמונה עובדתית, כך קבע בית משפט קמא, מתקיימת גם לגבי העגורן המותקן על המשאית, כשבפוליסת העגורן צוין: "מוצהר ומוסכם בזאת כי נזקי גניבה ו/או פריצה ו/או זדון אינם מכוסים על-פי פוליסה זו".

נוכח העובדה שהפוליסות אינן מכסות את אירוע הגניבה נדחתה התביעה.

י"ד. המערער ממאן להשלים עם פסק דינו של בית משפט קמא וערעורו מונח בפנינו.

לטעמו של המערער, עוסק הערעור בשאלת פרשנות חוזי הביטוח שנכרתו בין המערער לבין המשיבה, ובשאלה מה דינה של החרגה שלא הובלטה ברשימות, וכיצד ניתן לפרש את רשימת הביטוח הכוללת הוראות סותרות. כן נטען בערעור, שהנטל להוכחת קיומו של תנאי המחריג את הכיסוי הביטוחי רובץ על שכמה של המבטחת, וכי על המשיבה מוטלת החובה להוכיח שהוסכם במסגרת הצעת הביטוח, ובטרם כריתת חוזה הביטוח, שהמבוטח מבקש לרכוש ביטוח שאינו כולל את הכיסוי המוחרג, וכי הפוליסה שהונפקה תואמת להצעה, וכן שהמבטחת ווידאה שהמבוטח מודע לכך שהפוליסה כוללת תנאים המחריגים את תחולת הכיסוי הביטוחי.

ט"ו. לטענת המערער לא עמדה המשיבה בענייננו בנטל המוטל עליה ולכן היה על בית המשפט קמא לקבל את התביעה. הפוליסות כוללות, כך נטען, הוראות סותרות שבחלקן מצביעות על ביטוח מקיף הכולל גניבה ופריצה, ובחלקן מחריגות כיסוי זה. בהתכתבויות ציינה המשיבה לאורך כל הדרך שמדובר ב"ביטוח מקיף מלא".

בנסיבות העניין, כך טוען המערער, יש להפעיל את הכלל "הפירוש כנגד המנסח", ואף פרשנות תכליתית של חוזה הביטוח מובילה, לטעמו, למסקנה כי אכן נכלל בפוליסות אלה כיסוי לגניבה ופריצה.

ט"ז. עוד טוען המערער, שטבלת הפרמיות השנתיות מפריכה את טענת המשיבה שבמהלך השנים הופסק הביטוח המקיף הכולל כיסוי גניבה ופריצה, וזאת החל משנת 2002/2003. לטענת המערער היה מבוטח סביר מבין כי בנסיבות העניין, בהם הוא ממשיך לשלם עבור קבלת תנאים הזהים לשנים הקודמות, מכסה הפוליסה גם מקרים של גניבה ופריצה.

לטענת המערער אף הותקנה במשאית מערכת מיגון כנדרש לפי הפוליסה, ולא הייתה סיבה להסרת הכיסוי הביטוחי.

י"ז. מנגד, תומכת המשיבה בפסק דינו של בית משפט קמא.

י"ח. באי כוחם של שני הצדדים הניחו בפנינו עיקרי טיעון ותיקי מוצגים ובישיבת בית המשפט מיום 20.12.16, שמענו את טיעוניהם בעל-פה של ב"כ הצדדים.

י"ט. לאחר שעיינו בפסק דינו של בית משפט קמא, בהודעת הערעור, בפרוטוקול הדיון שהתקיים בפני בית משפט קמא, בטיעוניהם של ב"כ שני הצדדים בפנינו בכתב ובעל-פה ובמוצגים השונים, מסקנתנו היא שדין הערעור להידחות.

כ. טענת המערער היא כי השאלה העומדת לדיון בערעור זה היא שאלת פרשנות חוזי ביטוח. בשים לב לטענה זו העלה ב"כ המערער שורה ארוכה של טענות בנוגע לפרשנות פוליסות, ובכלל זה גם סוגיית החריגים לכיסוי הביטוחי, לרבות הבלטת החריגים, נטלי ההוכחה, סייגים לביטוח, חובת גילוי ועוד.

כ"א. ואולם, מעיון בתשתית הראייתית כפי שהונחה בפני בית משפט קמא נעלה מכל ספק שהסוגיה שעמדה לדיון בפני בית משפט קמא כלל לא הייתה שאלה של פרשנות חוזי ביטוח אלא סוגיה עובדתית מובהקת.

גרסתו של המערער הופרכה מכל וכל והוכח חד-משמעית שמאז חוזה הביטוח 2002-2003 נקבע מפורשות בפוליסות הביטוח של המערער (הן באשר למשאית והן באשר לעגורן), שנה אחר שנה, ולרבות בפוליסות הרלוונטיות לשנת 2006-2007, שאין הן מכסות נזקי גניבה ופריצה.

כ"ב עסקינן בקביעות עובדתיות של בית משפט קמא וכידוע אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות ובממצאים שבמהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית לה הייתה ההזדמנות להתרשם התרשמות בלתי אמצעית מן הראיות שהובאו בפניה (ע"א 3601/96 בראשי נ' בראשי, פ"ד נ"ב(2) 582, וכן ע"א 288/08 לוין נ' בלום, בפסקה 9 (8.11.09)).

אמנם, גם לכלל זה יש יוצאים מן הכלל, אך לא זה המקרה שבפנינו, הואיל ובית משפט קמא בחן וניתח את הראיות הרלוונטיות ומסקנותיו מעוגנות היטב בתשתית הראייתית שהונחה בפניו, כמו גם בדין, ובהגיון.

כ"ג. אכן, על המבטח ליידע את המבוטח על כך שהכיסוי הביטוחי שברשותו חלקי בלבד (ע"א 420/83 חליל אבו סקייק אשור נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ"ד(2) 627, בעמ' 650), וסעיף 3 של חוק חוזה ביטוח, התשמ"א-1981, מורה אותנו כי: "תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצוינו בה בהבלטה מיוחדת" (ההדגשה שלנו).

בענייננו, עולה באופן ברור מן הפוליסות החל משנת 2002-2003 שהכיסוי הביטוחי של המשאית ושל העגורן אינו מכסה נזקי גניבה או פריצה, ולא זו בלבד אלא שהוכח חד משמעית שהכיסוי הביטוחי החלקי נעשה לפי בקשת המבוטח/ המערער בכבודו ובעצמו, וכנגד החרגת כיסוי נזקי הגניבה והפריצה ניתנה למערער הנחה בפרמיה.

כ"ד. הוצג בפני בית משפט קמא מוצג נ/1, דהיינו, כיתוב המתייחס לפוליסת הביטוח של 2002- 2003, ולפיו כיסוי הגניבה והפריצה ייכנס לתוקף לאחר בדיקת המיגון והשלמתו לפי דרישת מיגון 33.

כך גם מוצג נ/2 לגבי שנת 2004-2005 לפיו אין כיסוי ביטוחי לגניבה וכיתוב נוסף, מוצג נ/3, על נייר פירמה של המערער עצמו, לגבי שנת 2005-2006, ובכיתוב זה נאמר מפורשות: "נא לרכוש את הפוליסה הנ"ל לפי אותם תנאים, ללא גניבה ופריצה... ".

כ"ה. על שלושת הכיתובים הנ"ל מופיעה חתימתו של המערער, עובדה שלא מנעה ממנו להתכחש לחתימותיו אלה, אך משהגישה המשיבה חוות דעת גרפולוגית לפיה החתימות הנ"ל הינן אכן חתימותיו של המערער, לא הגיש המערער חוות דעת נגדית ואף וויתר על חקירתו הנגדית של המומחה אשר מטעם המשיבה.

כ"ו. העובדה שאין כיתוב כאמור של המערער לגבי שנת הביטוח 2006-2007, אין בה ולא כלום שהרי אין טענה של המערער על כך שהתחדש או השתנה דבר מה בשנת הביטוח 2006-2007 לעומת שנות הביטוח הקודמות מאז שנת 2002-2003, דהיינו, אין טענה לפיה ביקש המערער שבשנת 2006-2007 תכסה הפוליסה גם נזקי פריצה וגניבה אלא מדובר בחידוש פוליסה שבה צוין מפורשות שאין היא מכסה נזקי גניבה ופריצה, כפי שאכן היו הפוליסות הרלוונטיות (לגבי המשאית ולגבי העגורן) מאז שנת הביטוח 2002-2003, וכפי שאישר סוכן הביטוח מר בדארנה בעדותו, עמ' 28 לפרוט': "משנת 2002 ועד 2007 הייתה החרגה".

כ"ז. מעדות קצין הביטחון של "איתוראן" מר אבי מדעי עלה שמכשיר ה"איתוראן" הותקן במשאית בדצמבר 1996 (משמע, כ-11 שנה לפני האירוע נשוא הדיון) ומאז, ובמהלכן של כל אותן שנים, לא נעשו כל בדיקות.

ראוי לציין שבתום ישיבת 2.1.14, בה העיד קצין הביטחון של "איתוראן", הודיע ב"כ המערער כי הוא שוקל להביא עדי הזמה (עמ' 33 לפרוט') דבר שלא נעשה.

על כך יש להוסיף שבאוגוסט 2001 הייתה שריפה במשאית (עמ' 21 לפרוט'), וכן עיינו בעניין זה בסעיף 3 לתצהירו של סוכן הביטוח מר בדארנה, שמסר כי בשריפה זו נפגעו חלקים פנימיים במשאית, ומכאן שהיה צריך לבדוק האם המיגון שהותקן בעבר תקין.

כ"ח. מר בדארנה הסביר מפורשות בעדותו עמ' 28 סיפא לפרוט': "לבקשת ביהמ"ש אני מבהיר כי מאחר ולא היו לו אמצעי מיגון כנדרש, אזי הוחרג גם עניין הגניבה בפוליסה".

ברישא של עמ' 29 לפרוט' הוסיף מר בדארנה והסביר, שאם היה המערער רוצה בפוליסה שתכסה נזקי גניבה ופריצה היה עליו להמציא אישורי מיגון מתאימים.

כ"ט. מתצהירו של מר בדארנה עולה, שעקב השריפה מאוגוסט 2001 התבקש המערער לקראת חידוש הביטוח של שנת 2002 להמציא אישור מיגון הכולל השלמת רמת המיגון לרמה 33, אך מכיוון שהמערער לא המציא אישור מיגון כנדרש, הופקה הפוליסה ללא כיסוי גניבה ופריצה.

מציין מר בדארנה בתצהירו, שהוא הסביר למערער, והלה ידע היטב שהפוליסה אינה מכסה גניבה ופריצה. עוד מסר מר בדארנה, שפוליסה לביטוח מקיף ללא כיסוי גניבה זולה בהרבה מפוליסה לביטוח מקיף הכוללת כיסוי גניבה וכי עקב ההחרגה קיבל המערער הנחה בפרמיה הן בפוליסת המשאית והן בפוליסת העגורן (סעיף 3 בתצהירו).

ל. בסוף שנת 2006 חודשה פוליסת הביטוח של המערער אוטומטית לשנת 2007 באותם תנאים דהיינו, ללא כיסוי גניבה ופריצה (סעיף 9 בתצהיר מר בדארנה). בעדותו אמר מר בדארנה: "אני לא המלצתי לתובע לעשות בלי פריצה וגניבה כדי לחסוך כמה שקלים. זאת לא הכוונה. כשנבדק המיגון והוא התבקש להחליף אותו כי האיתוראן לא היה פעיל ולא התאים לדרישות, צריך היה להחליף את כל המערכת". ובהמשך: "הוא רצה צד ג', כי המיגון לא מתאים" (עמ' 31 לפרוט').

ל"א. עדות סוכן הביטוח מר בדארנה לא הופרכה, ומן התשתית הראייתית שהונחה בפני בית משפט קמא עולה שפוליסות הביטוח של המשאית וכן של העגורן לא כללו כיסוי ביטוחי לנזקי גניבה ופריצה, וזאת בידיעתו ועל דעתו של המערער, שלא היה מעוניין לשאת בהוצאות שדרוג המיגון כפי שנדרש כתנאי לקבלת כיסוי ביטוחי לגניבה ופריצה.

ל"ב. שוכנענו, כי לא נפל פגם כלשהו בפסק דינו של בית משפט קמא. למעשה אף ניתן היה לאשר את פסק דינו של בית משפט קמא לפי תקנה 460(ב) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הואיל ואין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק דינו של בית משפט קמא. הממצאים שנקבעו תומכים במסקנה המשפטית אליה הגיע בית משפט קמא, ואין לגלות במסקנה זו טעות שבחוק.

ל"ג. נוכח כל האמור לעיל אנו דוחים את הערעור. אנו מחייבים את המערער לשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪ (כולל מע"מ).

הפיקדון, ככל שהופקד, יועבר על ידי מזכירות בית המשפט לידי ב"כ המשיבה, עבור המשיבה, לסילוק המגיע למשיבה בגין שכר הטרחה שפסקנו לעיל.

המזכירות תמציא העתקי פסק הדין לבאי כוחם של שני הצדדים.

ניתן היום, כ"ב כסלו תשע"ז, 22 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.