על פי כתב התביעה נחבל התובע בגבו ביום 14.7.08 בעת שנהג ברכב ההסעות שברשותו ועלה על פס האטה. לטענת התובע התאונה האמורה היא אירוע ביטוחי המקנה לו זכות לתגמולים מכוח פוליסת ביטוח תאונות אישיות אצל הנתבעת, וזאת בהתאם לשיעור נכותו והפגיעה בכשירותו לעבודה כפי שנקבעו על ידי המוסד לביטוח לאומי.

כעת מונחת לפניי בקשתו החוזרת של התובע למחיקת סעיפים בכתב הגנתה של הנתבעת מחמת שאותם סעיפים חורגים לשיטתו מגדר הטיעונים שהעלתה בהזדמנות הראשונה, במכתבה לתובע מיום 7.6.09. למען הסדר יצוין כי בקשה זהה קודמת של התובע נמחקה מכוח החלטתי מיום 4.8.11 בה הוריתי כי זכותו להגישה תישמר לו עד לאחר הגשת כתב הגנה מתוקן.

בבקשתו נסמך התובע על הנחיות המפקח על הביטוח לפיהן מבטחת הדוחה את תביעתו של מבוטח לא תוכל להעלות במועד מאוחר יותר טענה שלא נטענה על ידה בהזדמנות הראשונה אלא כן אם מדובר בעובדות או נסיבות שנוצרו או נודעו לה לאחר דחיית התביעה.

לטענת התובע הנתבעת מעולם לא הכחישה את אירוע התאונה אלא שילמה לתובע תגמולי ביטוח חלקיים ותחמה את גדר המחלוקת עמו לעניין משך זכאותו לתגמולים ולא לעניין עצם זכאותו. כך הפנה התובע למכתבה של הנתבעת מיום 7.6.09 לפיו:

".... בימים אלו התקבלה חוות דעתו של ד"ר דוד הנדל וממנה עולה כי לא ניתן לקבוע שמדובר בתאונה כמשמעותה אלא בכאב על רקע ניווני. על אף האמור לעיל וע"פ חוות דעתו של ד"ר דוד הנדל נקבע אי כושר זמני מלא 100% של 3 חודשים ואי כושר חלקי 50% לחודשיים. כמו כן שולם לך אי כושר מלא 100% מיום 27.7.08 ועד 6.11.08 (102 ימים בקיזוז 7 ימי אקסט וסה"כ 95 ימים סך של 24,429) מעבר לקביעת הרופא וכעת נותר לתשלום סך של 5134 ₪ עבור אי כושר חלקי 50% מיום 7.11.08 ועד 14.12.08. במטרה לסיים התביעה בדרכי נועם, הוצאו כתבי קבלה וסילוק לחתימתך...."

לטענת התובע מכתבה של הנתבעת לתובע לא דחה את תביעתו ואין ולא היה בו כל זכר לשורת הטענות שכעת מעלה הנתבעת בכתב הגנתה בדבר: תרמית; הכחשת האירוע; היעדר חבות; היעדר נזק והיעדר קשר סיבתי בין הנזק, ככל שקיים, לבין האירוע הביטוחי הנטען. עוד הוסיף התובע כי טענותיו מקבלות משנה תוקף לאור העובדה שאף במכתב המודיע לתובע על אי חידוש הפוליסה לא נקבה הנתבעת אלא בסיבה אחת ויחידה לכך שהיא: אי כושר מתמשך.

הנתבעת טענה בתשובה כי בירור האמת מחייב דיון בטענת מרמה תוך שימת לב לנסיבות האירוע: תאונה עצמית בנסיעה שגרתית ורגילה ללא עדים ונפגעים נוספים, ללא נזק לרכב, ללא אישור משטרתי ועל סמך עדות בעל דין יחידה. עוד נטען כי התובע השתהה בפנייה לטיפול רפואי ובאזכור התאונה כגורם לחבלה. בנוסף טענה הנתבעת כי דין הבקשה להידחות מחמת הטעמים הבאים: לבקשה לא צורף תצהיר כדין; הבקשה הוגשה בשיהוי וללא שקדמה לה פנייה מקדימה לנתבעת לתיקון כתב הגנתה בהתאם על פי סדרי הדין; התובע מושתק מחמת שלא הגיש כתב תשובה לכתב ההגנה ולא העלה טענותיו דאז; חילופי הדברים בין בעלי דין במסגרת משא ומתן אינם קבילים ואין ולא היה בהם כדי לשמש הודאה בחבות; תשלום התגמולים החלקיים אינו מהווה ראיה להודאה בחבות או להודאה בקרות האירוע; אין חובה לפרט במכתב הדחייה טענות ביחס לקרות האירוע הביטוחי, תחולת הפוליסה, הנזק, הקשר הסיבתי והחשד למרמה; משהובאו לפני הנתבעת נתוני אבחנתו של הרופא מטעמה – דחתה את חבותה והדבר נעשה כדין; הנתבעת כפרה בחבותה ובעצם קרות האירוע גם בהליך המקביל שמנהל התובע בעילה לפי חוק הפיצוי לנפגעי תאונות דרכים.

בתגובתו חזר התובע על טענותיו והדגיש כי חברת הביטוח למעשה לא דחתה את תביעת המבקש אלא שילמה לו תגמולים לאחר קבלת עמדתו של הרופא מטעמה ובחישוב תקופות אי הכושר על פי תנאי הפוליסה ושלא במסגרת פשרה. בנוסף צירף התובע אישור משטרתי המעיד על דיווח על התאונה. כן נטען כי אין חובה לצרף תצהיר לתמיכה בטענות משפטיות. עוד נטען כי בקשה זו הוגשה בשנית 6.5 חודשים לאחר הגשת כתב ההגנה המתוקן משום שהצדדים ניהלו אותה עת משא ומתן ועל כן לא היה טעם להקדים להגישה. בנוסף טען התובע כי די בשלב המקדמי שבו מצוי התיק על מנת לדחות טענת שיהוי וכי אין באי הגשת כתב תשובה כדי למנוע ממנו להגיש את בקשתו דנן.

שני הצדדים הפנו לפסיקה המצדדת בטענותיהם.

בטרם אפנה לדיון בגופו של עניין אקדים ואומר במאמר מוסגר שמחמת הנימוקים שמנה התובע בתגובתו לא ראיתי להידרש לטענות הדיוניות שהעלתה הנתבעת לדחיית בקשתו על הסף.

השאלה האם רשאית מבטחת להוסיף בכתב הגנתה נימוקים לדחיית כיסוי ביטוחי שלא הובאו לידיעת המבוטח בהזדמנות הראשונה נדונה בשורת פסקי דין. סקירת הפסיקה מלמדת כי הנחיות המפקח על הביטוח נתפסות כשיקוף למדיניות המשפטית החותרת להגן על המבוטחים ולצמצם את פערי הכוחות בינם לבין הגופים המבטחים. לצד מגמה זו של הרחבת חובת הגילוי של המבטח כלפי המבוטח משרתות הנחיות המפקח גם עקרונות של יעילות משפטית שכן מבוטח שתיפרש בפניו עמדתה הברורה והמנומקת של המבטחת בעניינו, ישכיל לכלכל את צעדיו ולהעריך נכונה את כדאיות הצעד של הגשת תביעה בבית משפט (ראה בין היתר לעניין זה ב: רע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' אסולין, פורסם בנבו, 4.5.06).

בענייננו, יישומן של הנחיות המפקח על נסיבות המקרה מוביל לתוצאה לפיה דין הבקשה להתקבל בחלקה, ככל שהדבר נוגע לטענות המרמה שהושמעו על ידי הנתבעת בכתב הגנתה.

על פי האמור במכתבה של הנתבעת לתובע מיום 7.6.09, המצטט את אבחנתו של המומחה מטעמה, ד"ר הנדל: "לא ניתן לקבוע שמדובר בתאונה כמשמעותה אלא בכאב על רקע ניווני".

אבחנתו של המומחה מטעם הנתבעת נקבעה במכתבו לנתבעת מיום 20.5.09 ולפיה:

"מדובר בכאב גב "בנלי" שהתחיל לאחר אירוע פעוט ערך ולכן לא ניתן לקבוע שמדובר בתאונה כמשמעותה. בכל אופן למרות האמור לעיל התלונן מידית בהקשר לאותו "אירוע" עצמו ללא דיחוי, הטיפולים לא שינו דבר והוא אף סירב לקבל טיפול בזריקות כי הוא פוחד. בבדיקה אין ממצא משמעותי וגם לא בצילום. אבחנה: כאב על רקע ניווני".

מנוסח מכתבה של הנתבעת ואבחנתו של המומחה מטעמה עולים ארבעה:

הראשון, התובע היה מעורב באירוע ודיווח עליו ללא דיחוי;

השני, הנתבעת מטילה ספק אם האירוע המדובר עולה כדי אירוע ביטוחי/תאונה כהגדרתו בפוליסה;

השלישי, על פי אבחנת המומחה מטעם הנתבעת כאב הגב של התובע נובע מרקע ניווני;

הרביעי, חרף הטענה לניתוק הקשר הסיבתי בין נזקיו של התובע לבין התאונה בשל הרקע הניווני של התובע אישרה הנתבעת לתובע תגמולים על פי תקופות אי הכושר שקבע המומחה מטעמה.

מכל האמור לעיל עולה כי טענותיה של הנתבעת לעניין הנזק, הקשר הסיבתי ותחולת הפוליסה שמורות לה שכן חובת ההוכחה של הרכיבים האלה רובצת לפתחו של התובע, מכתבה של הנתבעת מנה אותם בנימוקיו לסיום תביעת התובע והחרגות הכיסוי הביטוחי בהקשרים הללו ידועים לתובע מכוח האמור בפוליסה עצמה (ראו לעניין זה: בש"א (שלום - י-ם) 7923/04 סימון נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (השופט וינוגרד).

ואולם, בנוסחו האמור של מכתב הנתבעת לתובע אין להעיד דבר על חשד כלשהו למרמה, תרמית, הטעייה או הסתרת מידע כלשהו מצד התובע. דבר זה מקבל משנה תוקף לאור העובדה שחרף ספקות לעניין היות התאונה אירוע ביטוחי וחרף ניתוק הקשר הסיבתי הנטען אישרה הנתבעת את תביעתו של התובע באופן חלקי. זאת בשים לב לכך כי נסיבות התאונה, ככל שיש באלו להקים חשד לטענות מסוג זה, היו ידועות לנתבעת אותה עת וגם להן לא ניתן אזכור כלשהו במכתב הנתבעת.

מכל המקובץ לעיל הגעתי לידי החלטה להורות על מחיקת הטענות בדבר מרמה או הטעיה כפי שהועלו בסעיפים: 9, 54,55 בכתב ההגנה ומבלי לגרוע מיתר הטענות בסעיפים אלו.

יתר הסעיפים עומדים בעינם.

משתיקן כל צד את כתב טענותיו ובקשת התובע דנן הוכרעה, אני קובעת את התיק לישיבת קדם משפט ביום 9.4.13 שעה 8.40.

המזכירות תזמן את הצדדים.

בידי ב"כ הצדדים לקדם את התיק תוך הכנסת הודעה לענין מינוי מומחה רפואי מוסכם או הסדר דיוני אחר בעניין הנכות הרפואית.

ניתנה היום, י"א אלול תשע"ב, 29 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.