1. מונחת בפניי בקשת הנתבעת (להלן: המבקשת) לדחיית התובענה על הסף. לדבריה, פסק הדין שניתן בהליך מקביל להליך דנן, ת"א 6050-01-10 - שעניינו אותה תאונה ואותם עניינים עובדתיים - ואשר דחה את התביעה, בהסכמת הצדדים, מקיים השתק פלוגתא כנגד המשיב לעניין תובענה זו. אמנם, כאמור, פסק הדין ניתן שם בהסכמת הצדדים, אולם גם פסק דין שכזה, אשר כלל התדיינות אדוורסרית וקבלת ממצאים פוזיטיביים, הרי שהוא מהווה השתק פלוגתא לכל דבר ועניין.
2. המשיב מצידו, טען, בין היתר כי אין המדובר כאן בהשתק פלוגתא, מאחר ואינו עומד בתנאי השתק זה, ובהם: היעדר ממצא פוזיטיבי; מניעת התובע מקבלת יומו בפני בית המשפט; ופלוגתאות שאינן זהות בין ההליכים.

דיון

1. המשיב נפגע על פי הנטען בתאונת דרכים ביום 14.7.2008, עת הסיע תלמידים באוטובוס ציבורי. על פי הנטען תוך כדי נסיעה עלה האוטובוס על פס האטה ותוך כדי קפץ האוטובוס ומעוצמת הקפיצה, נחבט התובע בגבו בעוצמה (להלן: "התאונה").
2. העילה בתובענה שבפני הינה תביעה לתגמולי ביטוח נכות מתאונה ואובדן כושר עבודה בגין פוליסה שמספרה 8-27646332-00 אשר הונפקה על ידי המשיבה.

מנגד, העילה בתובענה 6050-01-10, הינה לפיצויים בגין נזקי גוף, על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. על פי כתב התביעה, ביטחה המשיבה את השימוש באוטובוס, בפוליסת ביטוח חובה לפי פקודת רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל-1970, שמספרה 8-24379531-0.

1. הבקשה הינה לדחות על הסף את התובענה שבפני מחמת מעשה בית דין- "השתק פלוגתא", לפי תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

סילוק תובענה על הסף היא תוצאה קשה לתובע, במיוחד בדרך של דחייה, באופן שיוצר מעשה בית דין וסותם את הגולל על עילת התביעה. לפיכך, יש לנהוג בבקשות לסילוק על הסף בזהירות רבה ולהשתמש בסמכות רק במקרים קיצוניים. ככלל, יעדיף בימ"ש שלא לנקוט באמצעי הדרסטי של שליחת התובע מעל פניו, בטרם דיון ענייני בתובענה (וראה עוד ב-ע"א 7218/10 שיליאין נ' בנק מזרחי טפחות (פורסם בנבו, 29.1.2012).

1. משמעותו של הכלל בדבר השתק פלוגתא הינו, כי מקום בו במשפט הראשון ניטשה מחלוקת בשאלה עובדתית מסוימת, שההכרעה בה היתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה במפורש או מכללא, יהיו בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגבי אותה שאלה מחדש בהליך אחר המתנהל ביניהם, אף אם אין זהות בין העילות של שתי התביעות.
2. על מנת להחיל את הכלל נדרשים ארבעה תנאים מצטברים: זהות פלוגתא - הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים; הפלוגתא הוכרעה בקביעת מימצא - נדרש לא רק שהנקודה העובדתית, שנטענה, הועמדה במחלוקת במשפט הקודם, אלא גם שפסק הדין מבליט, במפורש או מכללא, שאמנם נפלה שם הכרעה לגביה. מדובר בממצא חיובי להבדיל ממצא של חוסר הוכחה; ההכרעה בפלוגתא היתה חיונית לצורך פסק הדין - ההכרעה היתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה, להבדיל מכל הכרעה שולית, תוספת חינם, שאינה נחוצה לביסוסו של פסק הדין בתובענה; מדובר באותם בעלי דין או חליפיהם ( נ' זלצמן 'מעשה בית דין בהליך אזרחי' בעמוד 137, ע"א 2576/03 אהובה וינברג נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פורסם במאגרים 21.2.07).
3. במקרה דנא, לא מתקיימים מלוא התנאים המצטברים להחלת הכלל.

אומנם עסקינן בתאונה אחת ובצדדים זהים. עם זאת, המבקשת מבקשת להחיל את הכלל כאשר עסקינן בתובענות מכוח עילות שונות ובגין פוליסות שונות. מעבר לכך, בתובענה שמספרה 6050-01-10, ניתן בסופו של יום פסק דין בהסכמה המורה על דחיית התביעה. בעת דחיית התובענה לא נקבע ממצא פוזיטיבי כלשהוא בין לעניין האירוע עצמו ובין לעניין נזקו או נכותו של המשיב.

1. לאור האמור לעיל, סבורני, כי יש להורות על דחיית הבקשה.

אין צו להוצאות.

1. נקבע לתזכורת ב"כ צדדים ביום 3.1.16 בשעה 9.30.

המזכירות תזמן את הצדדים.

ניתנה היום, כ"ד סיוון תשע"ה, 11 יוני 2015, בהעדר הצדדים.