1. מבוא
2. פסק דין משלים זה, ניתן בהתאם לפסק דינו של כבוד בית המשפט המחוזי, מתאריך 29.12.2014 (להלן: "פסק הדין בערעור").
3. כפי שפורט בפסק הדין שניתן על ידי, בתאריך 12.1.2014, עסקינן בתביעת שיבוב במסגרתה עתרה שירביט חברה לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת"), לחייב את הנתבעים, בתשלום סך 236,995 ש"ח בגין תשלומים ששילמה למבוטחה, עקב תאונת דרכים.
4. בתמצית יוזכר כי בפסק הדין מתאריך 12.1.2014, מצאתי את נתבע 3, מר עמוס כחלון (להלן: "כחלון" או "הנתבע 3") אחראי לנזקי התאונה, מכוח אחריותו השילוחית כמעסיקו של הנתבע 1, מר עופר בובליל. כן, הגעתי למסקנה כי הנתבעת 2, כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת 2" או "חברת כלל"), פטורה מחבותה על פי פוליסת הביטוח, הן כלפי התובעת והן כלפי הנתבע 3, וזאת משום היותו של הטרקטור המבוטח, בלתי תקין.
5. על פסק הדין ערערו הן התובעת והן הנתבע 3, בעיקר בקשר לקביעתי בנוגע לחבותה של חברת כלל, ואף חברת כלל הגישה ערעור שכנגד. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעורים, וקבע כי חברת כלל לא הרימה את הנטל להוכחת החריג, כי הטרקטור לא היה תקין. יחד עם זאת קבע, כי עלי לדון בטענת חברת כלל למרמה מצד המבוטח, וככל שאמצא כי אכן התקיים החריג, יהיה עלי לבחון האם יש בקיומו כדי להצדיק מתן פטור לכלל.
6. בהתאם לפסק הדין בערעור, תידון להלן טענת המרמה שהעלתה חברת כלל, כדלהלן.
7. העובדות בתמצית
8. העובדות והטענות כפי שפורטו בפסק הדין מתאריך 12.1.2014, הינן בתמצית כדלהלן.
9. התובעת הינה חברת ביטוח אשר במועדים הרלבנטיים ביטחה אוטובוס ציבורי זעיר, נושא מספר רישוי 78-545-65 (להלן: "אוטובוס התובעת" או "האוטובוס").
10. נתבע 1, מר עופר בובליל, היה המחזיק והמשתמש ברכב הנתבעים בעת התאונה - טרקטור נושא מספר רישוי 52-74-57 (להלן: "הטרקטור").
11. חברת כלל הינה חברת ביטוח אשר בזמנים הרלבנטיים לתובענה ביטחה את הטרקטור.
12. נתבע 3, מר עמוס כחלון, היה הבעלים של הטרקטור ומעסיקו של נתבע 1, אשר נהג בטרקטור במסגרת עבודתו אצל נתבע 3.
13. בתאריך 30.11.2009, נסע אוטובוס התובעת בדרך ראשית סמוך לנתיבות, כאשר לפתע הגיח הטרקטור מכביש לא סלול, בצד הדרך. הטרקטור התפרץ לנתיב נסיעת האוטובוס בחוסר זהירות ושלא כדין, ומבלי שנתן לאוטובוס זכות קדימה. כתוצאה מכך, פגע באוטובוס וגרם לו נזקים כבדים (להלן: "התאונה").
14. כתוצאה מהתאונה ובהתאם לתנאי הפוליסה, נשאה התובעת בתשלום נזק בסך כולל של 236,995 ₪, על בסיס חוות דעת שמאי.
15. התובעת ייחסה את האחריות לתאונה לנתבע 1, בשל רשלנותו ואופן נהיגתו במהירות, תוך אי ציות לתמרורים, תוך הפרת חובות שבדין ובפקודת התעבורה, ועוד. באשר לנתבע 3 נטען כי הוא אחראי באחריות שילוחית לנזקים שנגרמו לתובעת, על ידי נתבע 1.
16. התובעת טענה כי על הנתבעים לפצותה בגין מלוא נזקיה בשל מעשיו/מחדליו/רשלנותו/הפרת חובות חקוקות של נתבע 1.
17. חברת כלל טענה להיעדר כיסוי ביטוחי, בשל היות הטרקטור המבוטח בלתי תקין וזאת בניגוד לתנאי הפוליסה. נטען גם כי המבוטחים ו/או מי מטעמם נמנעו מלמסור לנציגיה נתונים אמיתיים ומהותיים אודות מצבו המכני והתחזוקתי של הטרקטור, וכמו כן, הסתירו הימנה מידע בכוונת מרמה (להלן: "טענת המרמה"); לפיכך, כך נטען, אין הפוליסה מכסה את התאונה.
18. פסק דין משלים זה, ידון כאמור בטענת המרמה.
19. דיון והכרעה

לאחר ששבתי ובחנתי את הראיות ואת מכלול טענות הצדדים, החלטתי לדחות את טענת המרמה. כפי שיפורט להלן, חברת כלל לא עמדה בנטל ולא הוכיחה את יסודותיה של טענה זו; אף קריאת סיכומיה של כלל עובר למתן פסק הדין מלמד כי לטענה זו לא ניתן משקל רב בהגנתה, בשים לב לראיות שהוצגו, בשונה מטענת אי תקינותו של הטרקטור, אשר נדחתה בפסק הדין בערעור.

• • טענת מרמה - המסגרת הנורמטיבית

1. כידוע, הנטל להוכיח טענת מרמה רובץ על המבטחת, הטוענת טענה זו. כפי שנפסק, על המבוטח להוכיח את "התרחשות מקרה הביטוח" שאז עובר הנטל למבטחת להוכיח כי מתקיימים סייגים הפוטרים אותה מחבות [רע"א 3577/93 הפניקס חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אהרון מוריאנו, פ"ד מח (4) 70, 78-79 (1994) (להלן – "עניין מוריאנו")].
2. סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א 1981, שכותרתו "מרמה בתביעת תגמולים", קובע כדלהלן:

"הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב) או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24, או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח והדבר נעשה בכוונת מרמה – פטור המבטח מחובתו."

1. כפי שנפסק, בבסיס סעיף 25 הנ"ל, עומדת תפיסה שונה מזו העומדת ביסוד חוק חוזה הביטוח, כדלהלן:

"בעוד שהמבטחת נתפסת, בדרך כלל, כצד החזק בעסקת הביטוח, ועל כן מרבית ההסדרים בחוק נועדו להגן על המבוטח מפני כוחה העדיף של המבטחת, הרי שישנם מצבים הדורשים התערבות לטובת המבטחת דווקא, כשהמובהק שבהם הוא מקום בו התרחש מקרה הביטוח (ירון אליאס דיני ביטוח כרך ראשון (2002) 477. להלן: אליאס). לאחר קרות מקרה הביטוח, נהנה המבוטח מיתרון מידע על פני המבטחת. יתרון זה "עשוי להתבטא בעצם הידיעה אם אכן התרחש הפסד, בהכרת נסיבות ההתרחשות שלו, בידיעת שיעור הנזק המדויק שנגרם לו מההפסד, ובעובדה שהוא לומד על התרחשות מקרה הביטוח לפני המבטחת. במקרים מסוימים עלול המבוטח לנסות להסתיר מידע מהמבטחת. הוא יכול לטעון שנגרם לו הפסד מהתרחשות מקרה ביטוח שעה שמקרה ביטוח לא אירע כלל; הוא יכול להפריז בשיעור הנזק שנגרם לו; הוא יכול למסור מידע כוזב בדבר נסיבות התרחשות ההפסד כך שמאורע שאיננו מבוטח ייחשב למבוטח והוא יכול לייחס נזקים שאירעו בעבר לאירוע המדובר... זוהי בעיית סיכון מוסרי" (שחר ולר "חובת הגילוי לאחר קרות מקרה הביטוח וחיוב מבוטחים בפיצויים עונשיים בגין מרמת ביטוח" עלי משפט א (2000) 277, 278)"

[רע"א 9215/10 יצחק פלדמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פורסם במאגרים, 12.4.11 – להלן: "פרשת פלדמן")].

1. בהלכת נסרה, כמפורט להלן, נפסק כי "כוונת מרמה", כוללת שלושה יסודות מצטברים:
   1. מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות;
   2. מודעות של המבוטח לאי הנכונות או הכזב של העובדות שנמסרו;
   3. כוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הבלתי נכונות או הכוזבות.

[ראה רע"א 230/98 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נגד אחמד נסרה, פורסם במאגרים, 19.5.1998].

1. כפי שנפסק (ענין מוריאנו הנ"ל), הנטל להוכיח את שלושת יסודותיו של סעיף 25 הנ"ל, מוטל על המבטחת, הטוענת לפטור מאחריות ביטוחית. מאחר שמדובר בהטלת "סטיגמה של ביצוע עבירה פלילית" ומאחר שמדובר בתוצאה קשה ומרחיקת לכת של שלילת תגמולי הביטוח מהמבוטח, הנטל המוטל על המבטחת, גבוה ממאזן ההסתברות הרגיל הנדרש במשפט אזרחי, ומצריך הבאת ראיות בעלות משקל רב יותר להוכחת כוונת המרמה [ע"א 678/86 חסן חניפס נ' "סהר" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג (4) 177 (1989); ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פורסם במאגרים, מתאריך 5.10.2006].
2. יחד עם זאת, בפרשת פלדמן נקבע גם כי:

"מקום בו הוכיחה המבטחת את התקיימותם של היסוד הראשון והשני, לאמור: כי המבוטח מסר עובדות בלתי נכונות או כוזבות וכי הוא עשה כן ביודעין, ואין ידועות העובדות הנכונות לאשורן, הרי שיש לראות במבטחת כמי שהוכיחה לכאורה את קיומה של כוונת המרמה. במקרה כזה, יעבור נטל הבאת הראיות אל כתפי המבוטח, שיצטרך להציג את המניע לכך שמסר פרטים כוזבים ולגלות את העובדות הנכונות. מקום בו גילה המבוטח את העובדות הנכונות, או שאלה התגלו במהלך המשפט – יקבע על פי עובדות אלה אם העובדות הכוזבות נמסרו מתוך כוונה להוציא כספים מחברת הביטוח, או שמא הוצגו מתוך מניע שאין לו קשר לכוונת מרמה כזו". (ההדגשות שלי – ע.נ.).

1. לאחרונה חזר בית המשפט העליון על ההלכה הפסוקה, לפיה יש לנקוט משנה זהירות בהענקת פטור למבטח על-פי סעיף 25, "הן לאור הטלת הסטיגמה על המבוטח כרמאי, והן בשל תוצאותיו הקשות הפוטרות את המבטחת באופן גורף מתשלום תגמולים למבוטח" [ע"א 10199/09 אוריון נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, פורסם במאגרים, 01.04.2012].
   • לא הוכחה כוונת מרמה
2. השאלה העומדת לדיון הינה האם בענייננו הוכיחה חברת כלל כי המבוטח מסר עובדות בלתי נכונות או כוזבות וכי הוא עשה כן ביודעין.
3. כפי שנטען, חברת כלל ביססה את טענותיה בענין כוונת המרמה, על שקרים לכאורה שמסרו הנחקרים שנחקרו על ידי החוקר מטעמה, הנהג - נתבע 1, ואחיו, שותפו של הנתבע 3 דנן. כלל טענה, כי הנחקרים שיקרו באשר להימצאותו של תיל הדממה במקום כפתור הדממה, וטענו כי מדובר במערכת איתוראן שפורקה מהטרקטור. בעניין זה, הפנתה כלל, בין היתר, לעמוד 58 לתמליל אשר צורף לדו"ח החוקר מיום 5.9.2010, שם צוין:

"גיורא- חוקר: (החוקר מקריא) "העמדתי את הטרקטור בירידה, דוממתי את המנוע, הטרקטור החל להידרדר, ובעת לחיצה על ה..."

בובליל עופר: זה לא בדיוק ככה. אבל אחרי כמה ימים, אחרי כמה ימים עשינו עוד משהו. היה לנו בעיה עם החוטים של ה... של האיתורן. נסענו ל"רהט". גם שמה, שמנו אותו שמה, לא הניע, לקחנו, קרענו שם את החוטים של האיתורן, הכל. גם שמה היה...

גיורא- חוקר: האיתורן עשה בעיה?

בובליל עופר: אהה. עובדה שמאז הוא בסדר גמור. אין איתו בעיה.

בובליל יורם: ניתקתי את האיתורן.

בובליל עופר: הכל. בוא תראה...חוטים, הכל, פירקנו את כולו.

בובליל יורם: בוא תראה, עד עכשיו הוא בלי איתורן.

גיורא- חוקר: כן?

בובליל עופר: בוא תראה.

גיורא- חוקר: כמה זמן אחרי התאונה?

בובליל עופר: כמה זה היה... ובאמת גם מאז לא נסענו איתו גם. נסענו איזה שבוע, שבוע וחצי...

בובליל יורם: (לא ברור) יש לנו גם שני שופלים, זה פחות עובד"

1. בנוסף, טענה כלל כי הוסתרה ממנה העובדה כי מערכת בלם היד הייתה מפורקת לחלוטין במועד האירוע. בעניין זה, הפנתה כלל לעמוד 30 לתמליל, גרסת יורם בובליל וכן לעמוד 48 לתמליל, גרסת עופר בובליל:

"גיורא- חוקר: לא. אני שואל משהו אחר... האמברקס היה מקולקל או משהו, נכון?

בובליל יורם: איך?

גיורא- חוקר: האמברקס.

בובליל יורם: מה זה מקולקל?

בובליל עופר: היה...

בובליל יורם: הוא משך אותו, עקר אותו, מה יעשה לו? מהלחץ שלו, הוא עקר לו את האמא שלו. מה אני...

גיורא- חוקר: מתי, בזמן התאונה?

בובליל יורם: כן. הוא נלחץ. עקר את כל העולם. מה...

גיורא- חוקר: מי זה "הוא נלחץ"?

בובליל יורם: זה הוא.

גיורא- חוקר: הוא. הוא פה.

בובליל יורם: נו, מה אני אעשה לו?

גיורא- חוקר: אבל הוא לא אמר את זה.

בובליל יורם: אתה מבין? מה זה...

גיורא- חוקר: לא אמרת ש...

בובליל עופר: לא. הוא תופס כאילו שתי שיניים, אתה מבין?

גיורא- חוקר: נו...

בובליל עופר: גם אם הוא היה תופס ארבע שיניים, חמש שיניים...

בובליל יורם: תראה, עזוב. זה שופל, אח שלי. שופל לא עוצר"

ובעמוד 48:

"גיורא- חוקר: (כותב ומקריא) "אינו". או קיי. עכשיו, הבלם יד, האמברקס הזה, לא עבד לפני התאונה, או ש...?

בובליל עופר: הוא היה עובד. כאילו היה תופס שן, שתיים. לא רציני"

1. בבחינה חוזרת של הראיות שלפני, ולנוכח קביעת בית המשפט המחוזי כי חברת כלל לא עמדה בנטל להוכיח כי הטרקטור לא היה תקין, סבורני כי אין בראיות שהוצגו כדי לבסס טענת מרמה. ודוק.
2. בית המשפט המחוזי קבע כי סביר יותר שבלם היד התפרק במהלך התאונה או לאחריה, וכי לא הוכחה אי תקינות של הרכב, הקשורה לקרות התאונה. איני סבור, כי מדבריהם של האחים כפי שהוצגו לעיל, מדיף ריח של שקר, כי אם דווקא ניסיון להשיב על שאלות החוקר.
3. זאת ועוד, ככל שכלל לא הוכיחה אי תקינות של הרכב, ודאי שלא יכלה להוכיח ידיעה של האחים לגבי אי תקינות של הרכב.
4. יצוין עוד כי אף מסקנות החוקר מטעם כלל, תומכות באמור, כדלהלן:
   • 1. "סעיף 9.7 "בעניין מצב התחזוקה של הרכב המעורב והטיפולים שעבר עובר לאירוע, לא נמצאו ראיות וממצאים העשויים להצביע על מצב תחזוקתי לקוי או העדר טיפולים..."

ובהמשך:

• • 1. סעיף 9.19 "לכל זאת נוסיף ונעיר כי לו אכן היה מדובר בכשל טכני שגרם לתקלה בטרקטור והשבתה של המנוע, סביר להניח שהטרקטור היה עובר בדיקה מקיפה במוסך כלשהו לברור העניין, על מנת שלא יישנה".

[ראה סעיף 9 לדו"ח החוקר השני מתאריך 5.9.2010].

1. בנסיבות בהן לא הוכח כי הטרקטור לא היה תקין, לא ניתן לקבוע כי כחלון או האחים מסרו פרטים כוזבים אודות מצבו של הטרקטור כפי שטענה כלל, וכי פרטים אלה נמסרו במודע; לא כל שכן, כי עשו כן מתוך כוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הבלתי נכונות או הכוזבות. דברים אלה נכונים אף לגבי תצהירו של כחלון בו טען כי הטרקטור תקין, שכן לא היו בידיעתו פרטים אחרים סותרים אף אליבא דחברת כלל.
2. ויובהר, על מנת שכחלון או האחים ימסרו לכלל מידע כוזב, על הטרקטור להיות בלתי תקין, שאחרת המידע אותו כביכול מסרו כי הטרקטור תקין, אינו יכול להיות כוזב.
3. זאת ועוד. כעולה מחקירתו של כחלון, פרט לביצוע טסט שנתי לטרקטור, אשר נעשה על ידי כחלון עצמו, הטיפולים התקופתיים בוצעו על ידי מר יורם בובליל, אחיו של הנתבע 1, והם אלה שהיו בקיאים במצבו המכאני (פרוטוקול מתאריך 7.2.2013, עמוד 18, שורות 1 – 21).
4. מכאן, שאפילו היה יסוד לטענה כי הטרקטור לא היה תקין, לכחלון לא יכולה הייתה להיות המודעות הנדרשת, כתנאי להתגבשות הפטור הקבוע בסעיף 25 לחוק. כזכור, לפי סעיף 25 לחוק נדרשת מודעות המבוטח לאי הנכונות או הכזב של העובדות שנמסרו, כאשר יסוד הידיעה הוא יסוד סובייקטיבי [ירון אליאס "דיני ביטוח" (מהדורה שנייה, 2009), כרך ב' עמוד 990].
5. כלל נמנעה מהבאת עדים נוספים ובכללם את הנתבע 1, אשר יכול היה לשפוך אור אודות טענותיה בדבר ידיעתם של האחים על מצבו של הטרקטור. בנסיבות אלה וכידוע, בענין זה פועלת ההלכה הפסוקה כי הימנעותו של בעל דין מזימונו של עד שאמור היה לתמוך בגרסתו, מלמדת כי אותו עד היה מעיד מן הסתם לחובתו של בעל הדין שויתר על עדותו [ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית תעשיות כימיות בע"מ נ' פרץ רוזנברג, פ"ד מז (2) 605, 614 ורבים אחרים].
6. הימנעותה של חברת כלל מזימונו של הנתבע 1 לעדות, עומדת לה לרועץ, בין היתר, בשל כך שעדותו של נתבע 1 הינה ראייה משמעותית ורלבנטית לצורך בירור טענת המרמה; זאת, בין היתר, באשר ה"שקרים" הנטענים, מיוחסים בעיקר לו. בנסיבות אלה, נמנע מן התובעת לחקור את נתבע 1 בחקירה נגדית וממילא נמנעה מבית המשפט האפשרות להתרשם מעדותו ומהימנותו של הנתבע 1 באופן בלתי אמצעי.
   • מסקנות בית המשפט המחוזי
7. כבוד בית המשפט המחוזי, קבע לענין תקינות הטרקטור, בין היתר, כדלהלן:

"איני סבור כי הוכח בדרך כלשהי כי הטרקטור היה בלתי תקין בכלל ובפרט כי הדבר היה בידיעתו של כחלון, כפי שקבע בית המשפט קמא בסעיף 35 לפסק הדין. לא הוכחה כל ידיעה של כחלון גם אם הייתה תקלה כזו או אחרת בטרקטור, ובפרט לא הוכחה תקלה שחייבה מתן הודעה לחברת הביטוח לגבי אי תקינות" (עמ' 10, פסקה 32).

ובהמשך נקבע:

"גרסתו של כחלון כי העובדה שבלם הרכב נמצא מפורק לאחר התאונה, אינה מעידה דבר וחצי דבר לגבי המצב של בלם היד, שכן לגרסתו אין כל אינדיקציה שהיה מפורק בטרם האירוע ונסיבות המקרה מתיישבות יותר עם כך שבלם היד התפרק במהלך התאונה או לאחריה ולא לפניה ובכל מקרה לא הייתה כל ראיה אחרת כי הוא היה מפורק...על חברת הביטוח להוכיח כי הייתה קיימת אי תקינות ברכב, אי התקינות הייתה אי תקינות מהותית, אי התקינות הייתה בידיעת המבוטח שנמנע במכוון מלדווח עליה לחברת הביטוח ואי התקינות הייתה קשורה בקשר ישיר לקרות התאונה נשוא התביעה בגינה מבוקשת חברת הביטוח לשאת בחבותה. משלא התקיים אף אחד מאלו בענייננו, וכפי שכבר פורט לעיל, יש אינדיקציות ברורות או סממנים כי הרכב היה תקין, אלא שהנהג מפאת פזיזותו, רשלנותו או עקב העובדה שהוא נבהל, הוא פעל בצורה לא תקינה ולא סבירה שהתפרץ לכביש וכך נגרמה התאונה. יש לזכור כי הנהג הורשע בדין בגין התאונה, בגין נהיגה רשלנית ופזיזה ובכך יש ראייה תומכת משמעותית למסקנה כי אלו היו נסיבות התאונה, הנהג אמנם הורשע על סמך עסקת טיעון אך הוא לא הועמד לדין על כך שהוא נהג ברכב לא תקין, וחזקה שאם משטרת ישראל הייתה מגיעה למסקנה שהרכב לא היה תקין, הרי שהוא היה עומד לדין גם בגין נהיגה ברכב לא תקין, ולא היא. (עמ' 11, פסקאות 36- 38; הדגשות שלי- נ.ע).

1. סבורני כי מסקנות אלה, תומכות אף הן בכך שלא הורם הנטל ולו לכאורה, להוכחת יסודותיו של סעיף 25 לחוק (בענין זה, מקובלת עלי עמדת התובעת בסעיף 12 לסיכומיה). בנסיבות אלה, אין בתיקון בלם היד לאחר התאונה כדי לבסס את טענת המרמה הנטענת, שכן לא הוכח כי זה היה לא תקין טרם התאונה וממילא כי היה בידיעת הנתבע 3.
   • אין הצדקה לפטור את המבטחת מחבות
2. כפי שנפסק, מקום בו לא הוכיחה המבטחת את שני היסודות הראשונים של טענת המרמה הרי שדי בכך כדי לדחות את טענתה.
3. אף אם נניח כי שני היסודות הראשונים מתקיימים, סבורני כי לא היה בכך כדי להושיע את כלל. ודוק.
4. החוקר מטעם כלל הסיק מסקנה, לפיה, אמירותיו של בובליל נאמרו במטרה להסיט את האשמה בגין התאונה ממנו:

"...לו אכן היה מדובר בכשל טכני שגרם לתקלה בטרקטור והשבתה של המנוע, סביר להניח שהטרקטור היה עובר בדיקה מקיפה במוסך כלשהו לבירור העניין, על מנת שלא יישנה. בהיעדר כל טיפול שכזה, נראה כי מדובר בטענת סרק שנועדה להצדיק כביכול את אי אשמתו של הנהג" (דו"ח החוקר השני מתאריך 5.9.2010, סעיף 9.19; הדגשות שלי- נ.ע).

1. באשר להוכחת היסוד השלישי המפורט לעיל - כוונה להוציא כספים על יסוד טענת המרמה - נמצאו בפסיקה שתי גישות שונות, האחת מחמירה עם המבוטח וגורסת, כי די בהוכחת שני היסודות הראשונים (מסירת מידע כוזב וביודעין), כדי לבסס כוונת מרמה ואין נפקא מינה, אם מסירת המידע הנכון היתה משפיעה על חיובה של חברת הביטוח, אם לאו [ע"א 9625/06 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' סימה מלכה (פורסם בנבו, 05.09.2007)]
2. השנייה גורסת, כי היסוד השלישי של כוונת מרמה, הינו יסוד נפשי הדורש הוכחה. על פי גישה זו, יש לברר מה המניע שהביא למסירת המידע הכוזב ומקום בו המידע הנכון היה מזכה אף הוא בקבלת תגמולים, יהיה זה בלתי צודק לפטור את המבטחת מתשלום דמי ביטוח, על אף מסירת המידע הכוזב.
3. המלומד ש. ולר סבור, כי אם מסר המבוטח בכוונת מרמה מידע כוזב שלא היה בו כדי להשפיע על חבות המבטחת או על היקפה - לא יהא זה מוצדק לשלול ממנו את הזכאות לפיצויים:

"בחינת יסודותיו של סעיף 25 מלמדת על הבדל חשוב בינו לבין ההסדרים החלים על חובות הגילוי הטרום-חוזית והחוזית. להבדיל מסעיף 25 הסדרי הגילוי מתנים את הפטור הניתן למבטחת מחבותה בכך שאי-הגילוי נסב על עניין מהותי. "ענין מהותי" מוגדר בסעיף 6(א) לחוק כ"עניין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכרות בתנאים שבו". ניתן היה לסבור שעקב היעדר ההתייחסות בסעיף 25 למהותיות המרמה, אפשר שהמבטחת תופטר מחבותה אף אם המרמה נסבה על עניין שולי. אולם, הסיכוי שאפשרות זו תתממש הוא נמוך מאד, בשל הזיקה בין דרישת המהותיות ליסוד הנפשי של כוונת המרמה: מקיומה של כוונת מרמה ניתן ללמוד, בדרך כלל, על כך שמדובר בעניין מהותי (או לפחות שכך סבר המבוטח) וגם המסקנה בכיוון ההפוך היא תקפה, היינו: שאם מצג השווא נוגע בעניין מהותי, הרי הוא נעשה בכוונת מרמה" [שחר ולר חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 כרך א 551 (2005)].

1. מחלוקת זו הוכרעה בהלכת פלדמן לעיל, שם הציג כבוד המשנה לנשיא ריבלין את הגישות השונות וקבע:

"... בבחירה בין השתיים דומה כי יש להעדיף את הגישה השנייה, לפיה מקום בו הפרטים הכוזבים נמסרו ממניע שאינו קשור לתנאי חבות המבוטח על פי הפוליסה – לא יהיה מקום לפטור את המבטח".

1. בענייננו, גם אם אניח כי שני היסודות הראשונים הוכחו ולפיכך הנטל להוכחת היסוד השלישי, קרי כוונה להוציא כספים שלא כדין, עבר אל כתפי המבוטח, אין לומר כי המניע, ככל שהיה כזה אליבא דחוקר כלל, אשר עמד בבסיס מסירת המידע, קשור בהכרח לרצון המבוטח להוציא כספים שלא כדין מהמבטחת, ועל כן אין בכך כדי לפטור את חברת כלל מתשלום דמי ביטוח.
2. סיכום
3. בנסיבות המפורטות לעיל לא ניתן לקבוע כי האחים או כחלון מסרו פרטים כוזבים אודות מצבו של הטרקטור כפי שטענה כלל, ואפילו נמסרו פרטים שכאלה לא הוכח כי אלה נמסרו במודעות. לא כל שכן, כי עשו כן תוך כוונה להוציא כספים שלא כדין, על יסוד העובדות הבלתי נכונות או הכוזבות.
4. לאור האמור, מצאתי לדחות את טענת המרמה שהעלתה כלל ובהתאם את טענותיה לענין היעדר כיסוי ביטוחי. לנוכח מסקנתי זו, ולנוכח פסיקת בית המשפט המחוזי אני מבטל את חיוב התובעת בהוצאות, כפי שנקבע בפסק הדין מתאריך 12.01.2014. בשים לב לטענות התובעת כי שילמה את סכום ההוצאות שנפסקו בפסק דיני מתאריך 12.1.2014, אני מורה לחברת כלל להשיב את סכום ההוצאות ששולם לידיה, בסך 35,000 ₪ תוך 30 יום ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק ממועד קבלת ההוצאות ועד התשלום המלא בפועל.
5. בהמשך לקביעות בפסק הדין בענין האחריות לקרות התאונה ובשים לב לדחיית הטענה בדבר היעדר כיסוי ביטוחי, הנני מחייב את חברת כלל לשלם לתובעת את סכום התביעה בסך 236,995 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, תשא כלל באגרה כפי ששולמה, בשכר עד התובעת כפי שנפסק, בסך 350 ₪, ובשכ"ט עו"ד בסך 21,000 ₪.
6. הוצאותיו של נתבע 3 – ברגיל מקום בו עסקינן בתביעות שיבוב, כאשר חברת הביטוח נוטלת על עצמה את ייצוג המבוטח, הרי שאם חויב בדין, נושאת חברת הביטוח בהוצאות התובעת וממילא בהוצאות מבוטחה. במקרה דנן, בו נאלץ הנתבע 3 לנהל את הגנתו בעצמו ועל חשבונו, על מנת להגיע לתוצאה הרצויה מבחינתו ובהתאם ליהנות מהעובדה כי רכש פוליסת ביטוח, הרי שסבורני כי יש מקום לפסוק לו הוצאות. לפיכך, בשים לב להליכים שנוהלו, מצאתי לחייב את חברת כלל אף בהוצאות ושכ"ט הנתבע 3, בסך 21,000 ₪.
7. כל סכומי ההוצאות כפי שנפסקו לעיל, לרבות השבת סכום ההוצאות לתובעת, ישולמו תוך 30 יום.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז לוד, תוך 45 יום.

ניתן היום, י' ניסן תשע"ה, 30 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.