לפניי בקשה לעיכוב ההליכים בבקשה לאישור תובענה ייצוגית בתיק הנדון. הבקשה הוגשה על ידי צד ג' שאינו צד בהליך.

רקע וטענות הצדדים

1. הבקשה לאישור תובענה ייצוגית שלפניי (להלן: "תביעת רשף") עניינה בטענת המבקש, כי המשיבה גבתה שלא כדין סכומי כסף, בגין שירות "צליל המתנה מוסיקלי (Funtone)" ו/או בגין "חבילת שירותי מידע ותוכן" (להלן: "שירותים מתקדמים"), מלקוחות שלא נתנו הסכמתם לקבלת השירותים. בבית המשפט התקיימו מספר דיונים, הצדדים הגישו הסדר פשרה (וגם הסדר פשרה מתוקן), פורסמה הודעה ראשונה לציבור בהתאם להוראת סעיף 18(ג) בחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "החוק") והסדר הפשרה נשלח לעמדת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה (להלן: "הסדר הפשרה").
2. נירה חגי העותרת לעיכוב הליכים (להלן: "חגי"), הגישה בחודש מרץ 2010 בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעילתה הייתה שהמשיבה מחייבת לקוחות בגין שירותי תוכן שלא התבקשו על ידם. בקשה זו נדונה ונדחתה ביום 27.3.11 לאחר שקבעתי כי לא הוכח שהמשיבה נהגה כשיטה לספק שירותי תוכן ללקוחותיה ללא הסכמתם, וכי לא מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 8(א)(1) בחוק. (ר' ת"צ (מחוזי-מרכז) 24912-03-10 חגי נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ) (להלן: "תביעת חגי" ו"פסק דין חגי", בהתאמה). על פסק דין זה הגישה חגי ערעור לבית המשפט העליון ביום 24.5.11 (ע"א 3948/11) (להלן: "ערעור חגי").
3. תביעת רשף הועברה לדיון לפני מותב זה בהתאם לסעיף 7(א) בחוק, לפי החלטת כבוד השופטת שטמר מיום 30.5.10 וזאת, נוכח העובדה שתביעת חגי, שקדמה בכחודש לתביעת רשף, התנהלה לפני מותב זה. המשיבה שם עתרה למחיקת תביעת רשף בהתאם להוראת סעיף 7(ב)(1) בחוק. בדיון שהתקיים לפניי ביום 28.6.10 בשתי התביעות, הצעתי למשיבה בתביעת רשף ובתביעת חגי "לשקול אם הם אכן עומדים על טענת המחיקה ואם לא ראוי שהתביעות ינוהלו בנפרד" (ר' פר' מיום 28.6.10 עמ' 9 ש' 7-6). משהודיעה המשיבה כי היא מקבלת את המלצת בית המשפט ומבקשת למחוק את בקשתה למחיקת תביעת רשף ניתנה החלטה ביום 11.7.10 לפיה "התביעות יידונו בנפרד כמוסכם...".
4. תמצית טענות חגי בבקשה לעיכוב הליכים (להלן: "הבקשה") - יש להורות על עיכוב הליכים בתביעת רשף עד להכרעה בערעור חגי (שנקבע לדיון ליום 12.11.12) עקב כך שעניינו בעילה הזהה לזו שנדונה בתביעת רשף; למעלה משנה לאחר שניתן פסק דין חגי, ביום 19.7.12 פורסם בפנקס תובענות ייצוגיות הסדר פשרה בתביעת רשף בעילה הזהה לעילה התלויה ועומדת בערעור חגי - חיוב שלא כדין עבור חבילות תוכן. על כן, לפי השכל הישר וההלכה הפסוקה יש להורות על עיכוב הליכים כמבוקש; לבית המשפט סמכות להשהות הליך עד להכרעה בהליך אחר כאשר מתנהלים הליכים במקביל בעילה דומה; סמכות זו על בית המשפט להפעיל מתוך שיקולים של יעילות הדיון, יעילות המערכת המשפטית, חסכון בזמן ובהוצאות, מניעת הכרעות סותרות ועוד; לשם עיכוב הליכים אין צורך בזהות מוחלטת בין שני ההליכים ודי בחפיפה חלקית; בעיקר נכון הדבר כאשר ההליך האחר הוא הליך בבית המשפט העליון כאשר זה צפוי להכריע בשאלות העומדות בהליך שעיכובו מבוקש; קבלת הערעור של חגי תרוקן מכל משמעות את הסדר הפשרה בתביעת רשף. לחילופין עותרת חגי שאם תידחה הבקשה יעוכבו ההליכים לצורך הגשת בקשת רשות ערעור על החלטת הדחייה.
5. תמצית טענות המשיבה (פרטנר) - הבקשה נועדה להטריד את בית המשפט והצדדים לתביעת רשף מתוך כוונה לעכב ולסרבל את הסדר הפשרה במטרה בלתי לגיטימית של חגי להשיג גמול ושכר טרחה בגין תביעתה שנדחתה; אין חפיפה מלאה בין הקבוצות בבקשת האישור של חגי ורשף – תביעת רשף רחבה מתביעת חגי וכוללת גם לקוחות שחויבו עבור צליל המתנה (Funtone); בית המשפט החליט ביום 11.7.10 כי תביעת רשף ותביעת חגי "יידונו בנפרד כמוסכם"; לא ברור איזה אינטרס של הקבוצה בתביעת חגי, יקודם אם תעוכב תביעת רשף – שהרי בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה בתביעת רשף אלא אם יסבור שהוא ראוי והוגן בנוגע לכל חברי הקבוצה, לרבות אלו שתביעת חגי מתיימרת לייצג. חגי יכולה להגיש התייחסותה להסדר הפשרה בתביעת רשף ואף לבקש לפרוש מהקבוצה עליה יחול ההסדר; אין הגיון לעכב את ההליכים עד למועד בלתי ידוע (בו יינתן פסק דין בערעור חגי), חגי אינה מסבירה בבקשתה את המשמעות של קבלת הערעור או דחייתו אלא מסתפקת באמירה סתמית כי קבלת הערעור תרוקן ממשמעות את הסדר הפשרה בתביעת רשף; פסקי הדין אליהם הפנתה חגי בבקשתה עוסקים במצב בו נדונו שתי בקשות אישור באותם נושאים בפני אותה ערכאה או במצב שבו בקשת האישור שעיכובה התבקש הוגשה לאחר שהיה תלוי ועומד ערעור בבית המשפט העליון. לא זה המצב בענייננו. תביעת רשף הוגשה חודש לאחר תביעת חגי והמשיכה להתנהל גם לאחר שניתן פסק דין הדוחה את תביעת חגי וכעת נמצא בעיצומם של הליכי פשרה.
6. תמצית טענות המבקש (רשף) - הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר ודי בכך כדי לדחותה על הסף בקשת העיכוב הוגשה ביום 4.9.12 - חודשים רבים לאחר שהוגש הסדר הפשרה בתביעת רשף (ביום 18.3.12) וחודשים רבים אף יותר מהמועד בו הוגש ערעור חגי; חגי לא הצביעה על נזק בלתי הפיך שייגרם לקבוצה או למי מחבריה אם לא יעוכבו ההליכים; יעילות הדיון מחייבת דחיית הבקשה - תביעת רשף מתנהלת במשך כשנתיים וחצי ונמצאת בשלבים מתקדמים של הסדר פשרה. מנגד, תביעת חגי נדחתה בפסק דין מנומק ואין לדעת מתי יוכרע ערעור חגי; יש ליתן את הדעת לשאלה איזה מההליכים קרוב יותר לסיומו – מכיוון שתביעת רשף רחבה מתביעת חגי, הרי שהראשון מייתר את השני; עיכוב ההליכים יפגע ביכולתם של חברי הקבוצה ליהנות מההטבות שבהסדר פשרה ובשים לב לכך שחלק מחברי הקבוצה בתביעת רשף אינם כלולים בתביעת חגי; הפסיקה שצירפה חגי תומכת בהמשך ניהול ההליכים. חגי לא נימקה מדוע הפסיקה תומכת בבקשת העיכוב; תביעת חגי ורשף אינן דומות – העילות והקבוצות שונות. בית המשפט החליט שלא לאחד את הדיון בשתי התביעות; חגי מונעת מאינטרסים צרים ואישיים.
7. תמצית תשובת חגי לטענות המשיבה והמבקש - בניגוד לטענה בדבר התקדמות ההליך בתביעת רשף –לא נוהלו הוכחות או דיון ענייני בתובענה והצדדים מיהרו להגיע להסדר פשרה לאחר שהוגש ערעור חגי; חגי לא השתהתה בהגשת הבקשה – הסדר הפשרה לא פורסם בפנקס תובענות ייצוגית ולחגי לא הייתה כל אפשרות לדעת על קיומו וממילא על תוכנו. רק ביום 18.7.12 פורסם ההסדר, במהלך פגרת הקיץ, והבקשה הוגשה ביום 2.9.12.

דיון

1. ברע"א 5385/10 מגן נ' אופק א. אחזקות (2005) בע"מ (21.9.10) (להלן: "עניין מגן") אישר הנשיא גרוניס את החלטת בית המשפט המחוזי לעכב הליכים בבקשת אישור שנדונה לפניו נוכח קיומו של הליך התלוי ועומד בבית המשפט העליון בהרכב מורחב בעניינים הנוגעים להליך בבית המשפט המחוזי. וכך קבע הנשיא גרוניס:

"כל בית משפט מוסמך, כעניין שבשיקול דעת, להורות על עיכוב דיון בהליך העומד בפניו עד להכרעה בהליך אחר המעורר שאלות דומות. בענייננו, עומד בית משפט זה לדון בהרכב מורחב בשאלה מהי הדרך לחישוב שוויין ההוגן של מניות לפי סעיף 338 לחוק... בנוסף, בערעורים מתעוררות שאלות נוספות שהינן בעלות השפעה על ההליך דנא. כך למשל, מתעוררת שאלה בדבר הדרך בה תוגדר הקבוצה לצורך הגשת תביעה ייצוגית לפי סעיף 338 לחוק. צפוי, כי להכרעה שתינתן על ידי הרכב שופטים מורחב של בית משפט זה תהיה השפעה מכרעת על ההליך דנא. כך למשל, אם תיקבע שיטת חישוב שונה משיטת ה-DCF לשוויין ההוגן של מניות יש להניח כי המבקש עצמו יעתור לתקן את התובענה. בנסיבות העניין, כאשר צפוי בית משפט זה להכריע בשאלות העומדות ביסוד התובענה נשוא ההליך דנא, צדק בית המשפט המחוזי כאשר הורה על עיכוב ההליכים. בכך יהיה כדי לחסוך זמן שיפוטי, לייעל את הדיון בתובענה ולהימנע מניהול הליכי סרק. בפרט אמורים הדברים, משמדובר בהליך של תובענה ייצוגית, שהינו הליך מורכב (ראו, רע"א 3765/01 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' קפלן (28.1.2002)). אכן, סביר כי תחלוף תקופה לא קצרה עד שתיפול הכרעה בערעורים. עם זאת, משהעניין נשקל לא רק מבחינתם של בעלי הדין הישירים והעקיפים אלא גם מבחינת ההיבט המערכתי, אין מנוס מן המסקנה שלא נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי".

בענייננו, הוחלט ביום 11.7.10 כי תביעת רשף ותביעת חגי יידונו בנפרד. חגי לא התנגדה בשעתו להפרדת הדיון ולא השיגה על כך. תביעת חגי נדחתה ואילו תביעת רשף נמצאת בהליכים של בקשה לאישור הסדר פשרה.

1. חגי הגישה את בקשת העיכוב ביום 4.9.12, חרף העובדה שערעור חגי הוגש כבר למעלה משנה קודם לכן ביום 24.5.11, ושהסדר הפשרה בתביעת רשף הוגש כשמונה חודשים עובר להגשת בקשת העיכוב, ביום 18.12.11 (לאחר מכן הוגש הסדר מתוקן).

טענת חגי בבקשת העיכוב לפיה, לא הייתה לה "כל אפשרות לדעת על קיומו" של הסדר הפשרה מכיוון שלא פורסם - תמוהה. שהרי כבר ביום 3.1.12, בסמוך לאחר הגשת הסדר הפשרה בתביעת רשף, הגישה חגי בקשה לעיון בהסדר פשרה בתביעת רשף על אף שזה טרם פורסם. אפילו חגי לא ידעה על ההסדר, אין בחסר זה כדי להשפיע על החלטתה להגיש או שלא להגיש בקשה לעיכוב הליכים, שכן הטעם לבקשה מעין זו אינו נובע מתוכנו של ההסדר אלא מעצם המשך ניהול ההליכים בתביעת רשף בעוד ערעור חגי לא הוכרע.

1. לכתחילה לא אוחד הדיון בתביעת חגי ובתביעת רשף לאחר שמקריאת כתבי הטענות עלה שוני לכאורה בין שתי התביעות:

בתביעת חגי נטען שהשירותים ניתנו ללקוחות ללא הסכמה ומבלי שחברי הקבוצה עשו בהם שימוש (לפחות בחודשיים הראשונים לאחר תחילת אספקת השירות). בתביעת רשף נטען שהשירותים המתקדמים ניתנו ללקוחות בתחילה ללא תמורה ולאחר התקופה החינמית בתשלום, ללא הסכמת הלקוחות.

בתביעת רשף נכלל גם שירות צליל המתנה (Funtone) שמטיבו הוא שירות שלקוח אינו צורך בפעולה אקטיבית אלא מרגע שהשירות ניתן באופן חד פעמי הוא ממשיך להתקיים (עד שאינו מבוטל).

1. בתביעת חגי הוגדרה הקבוצה כך: "קבוצת לקוחותיה של הנתבעת שחויבו עבור שירותים מבלי שנתנו לכך הסכמתם ושכלל לא עשו שימוש בשירותים אלה, למצער, בחודשיים הראשונים לאחר תחילת אספקת השירות, החל משנת 2004 ועד למועד מתן פסק הדין".

בתביעת רשף הוגדרה הקבוצה כך: "כל לקוחות החברה, בעבר או בהווה, אשר פרטנר גבתה מהם סכום כלשהו עבור שירותים מתקדמים, מידע ותוכן וכוללים, בין היתר, שירות 'צליל ההמתנה המוסיקלי (Funtone) ו/או 'חבילת שירותי מידע ותוכן', או אחר' מבלי שנתנו הסכמתם המפורשת לקבלת שירותים אלה ו/או כל מי שנידרש לפנות לחברה ביוזמתו על מנת לדרוש הפסקת קבלת השירותים המתקדמים ובכך נאלץ לכלות את זמנו ומרצו".

נוכח הגדרות הקבוצות בכל אחת מהתובענות, נראה לכאורה שההגדרה בתביעת רשף כוללת גם את הקבוצה שבתביעת חגי או למצער קיימת חפיפה מסוימת בין שתי הקבוצות, זאת אף שיש לכאורה שוני בין התביעות כפי שפורט לעיל.

על כן, חרף השיהוי בהגשת הבקשה, ולמרות שחגי לא התנגדה להפרדת הדיון בתובענות, מאחר שמדובר בחפיפה לפחות חלקית בין הקבוצות הנטענות, אני מוצאת להיעתר לבקשה. הטעם הוא שהחלטה של בית המשפט העליון בעניין חגי עשויה, לפחות לדעת בא כוחה, להביא לקבלת בקשת האישור. אם תתקבל בקשת האישור כאמור עלול להיווצר מצב שההחלטה לא תהיה רלבנטית עוד עקב כך שאם יאושר הסדר פשרה בעניין רשף הוא יחול על הקבוצה החופפת שבתביעת חגי.

סוף דבר

1. הבקשה מתקבלת. ההליכים בתביעת רשף יעוכבו עד למתן החלטה בערעור חגי.
2. באי הכוח בתביעת חגי יעדכנו את בית המשפט עם מתן החלטה כאמור או עד 31.1.13, לפי המוקדם.

ת.פ. 1.2.13.

ניתנה היום, ו' חשון תשע"ג, 22 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.