1. פסק דין זה עניינו תביעה שהגיש מר בנימין אלזרה (להלן: "התובע") בחודש אפריל 2010, נגד מעבידתו לשעבר ים המלח רויאל הוטל מנג'מנט בע"מ (להלן: "הנתבעת"), אשר בתקופה הרלוונטית לענייננו (מאמצע שנת 2008 ועד תחילת שנת 2010) הפעילה את מלון רויאל בים המלח, ונגד מר יוסי אביטל, מנהל המלון באותה תקופה (להלן: "הנתבע").

2. בתביעה נשוא פסק הדין ביקש התובע לחייב את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לו הפרשי שכר ופיצויי הלנת שכר; פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופיצויים "תחליף דמי אבטלה". כן ביקש התובע לחייב את הנתבעים בתשלום פיצוי על נזק לא ממוני מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה תשמ"ח-1988, פיצוי על עוגמת נפש ופיצויים בגין הוצאת דיבה בזדון. סה"כ התבקש בית הדין לחייב את הנתבעים לשלם לתובע בעילות התביעה השונות, סכום כולל של כ-300,000 ₪.

3. על רקע ריבוי רכיבי התביעה וטענות הצדדים, את הדיון בפסק הדין נפתח בהצגת העובדות הנוגעות להעסקתו של התובע בשירות הנתבעת וסיומה. משם נפנה להצגת ולבירור רכיבי התביעה השונים וסדר הצגתם לעיל – התביעה להפרשי שכר, התביעה לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת ופיצוי תחליף דמי אבטלה, התביעה בגין עוגמת נפש ונזק לא ממוני מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה תשמ"ח-1988; ולבסוף, תביעת לשון הרע. את הדיון בתביעה נחתום בטענות התובע לאחריות אישית שיש להטיל על מנהל המלון, הנתבע.

העובדות:

4. התובע התקבל לעבודה בנתבעת בסוף חודש אוגוסט 2008 בתפקיד מנהל משאבי אנוש במלון רויאל בים המלח בתנאים שנקבעו בחוזה העבודה, נספח ב' לכתב התביעה.

החוזה קבע כי התובע יהיה זכאי לשכר של 8,000 ₪ לחודש, לתוספת גלובלית על העסקה בשעות נוספות של 1,000 ₪ ותוספת גלובלית עבור עבודה בשבתות וחגים, גם כן בסכום של 1,000 ₪.

עוד נקבע בחוזה, כי בתום השנה להעסקתו יהא התובע זכאי לתוספת של 10% לשכר הכולל ברכיבים השונים.

5. בחודש פברואר 2009 נכנס לתוקף תיקון 24 לחוק הגנת השכר תשי"ח-1958. החל מאותו מועד, שילמה הנתבעת לתובע גמול על העסקה בשעות נוספות ובימי מנוחה שבועית על פי דוחות הנוכחות והופסק תשלום התוספות הגלובליות על העסקה במנוחה שבועית ובשעות נוספות.

6. לקראת יוני 2009 ביקש התובע לממש את זכותו לתוספת שכר של 10%. הנתבעת הבהירה לתובע כי ככל שהוא עומד על תוספת השכר, תופסק עבודתו לאלתר תוך תשלום מלוא זכויותיו.

על רקע זה העביר התובע לנתבע את הודעת הדוא"ל מיום 27.7.09 האומרת:

"אני בני אלזרה.. מוותר על תוספת השכר של 10% שהייתי אמור לקבל לאחר שנת עבודה על פי ההסכם הישן...

המלון רצה לסיים את העסקתי על פי מכתב שכתבתי שבו הודעתי על סיום העסקתי במלון במידה ולא אקבל תוספת בתום שנה. המלון רצה לסיים את העסקתי בסוף חודש יולי ולשלם לי את כל זכויותיי על פי החוק. עקב בקשתי ממנכ"ל המלון להשאיר אותי בעבודתי ולא לפטר אותי, החלטתי לוותר על התוספת ולחתום על כך שלא תהיינה שום תביעות מהמלון על כך".

7. למען הסר ספק נוסיף, כי לאור חוסר שביעות הרצון מהתנהלות התובע במקום העבודה ועל כך נעמוד להלן, ובשים לב לעובדה כי בפועל התנהלות הצדדים תואמת את הודעת הדוא"ל מיום 27.7.09, אין בידינו לקבל את עדות התובע המספרת כי הוא עצמו איננו עומד מאחורי הודעת הדוא"ל המצוטטת לעיל (ראה: עדות התובע עמ' 8 לפרוטוקול מיום 26.12.2012, שורות 25-28).

8. תכתובות הדוא"ל מאוקטובר 2008 ועד לסוף דצמבר 2009, מועד סיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים, מציירות תמונה של יחסי עבודה עכורים. יחסי עבודה המאופיינים בתלונות של הנתבע על היעדרויות ואיחורים מצד התובע (ראה: הודעת דוא"ל מה- 28.10.08, נספח 4 לתצהיר הנתבע "בנימין אני חייב לישר את המערכת הזו, אין לנו את הפריבילגיות הללו, לא להיות כאן מוקדם בבוקר, בפרט כשעדיין לא התייצבנו..." ותכתובת דוא"ל דצמבר 2009 המתחילה במשפט "יכולת להודיע שאתה לא מגיע ביום שישי..."); בתלונות לפיהן התובע איננו ממלא הוראות והנחיות (ראה: תכתובת דוא"ל מנובמבר 2009המצורף כנספח 9 לתצהיר הנתבע, תכתובת המתחילה במשפט "מזה שלושה שבועות יצאה הנחיה גם מאבידן וממני לצמצם דרסטית פעילות ולא להזמין יותר מחברת ירין בכתובים! התבקשת להוציא מכתב ולא לכבד תשלומים ושלא ישלחו עובדים ולא יקלטו מלפני שלושה שבועות ואני תקווה שאכן יצא מכתב כזה לירין..."); בשפה ובהתנהלות בוטה של התובע מול עמיתיו לעבודה (ראה: תכתובת דוא"ל שהוציא התובע לנתבע ולעובדים בכירים ב-15.10.09 המתחילה במשפט: "תקשיב לי חוצפן מטומטם אחד..." הודעת דוא"ל של התובע מיום 25.6.09 המופנה לנתבע (מנהל המלון) המתחילה במשפט "אני מקווה שאתה לא מתחיל עם השטויות הקבועות שלך שוב!! (סימני הקריאה במקור-ט.מ.)").

9. לקראת סוף דצמבר 2009, הגיעו היחסים בין הצדדים לידי משבר של ממש. בהקשר זה נשאל הנתבע בחקירתו הנגדית והשיב:

"ש. כשאתה אמרת נטלת את כל הסמכויות, הכוונה להתקשר עם חברות כוח אדם לפטר עובדים?

ת. כן.

ש. להשתתף בישיבות מנהלי המלון?

ת. כן.

ש. ואת כל הסמכויות שמשויכות לתפקיד מנהל משאבי אנוש.

ת. כן. עד שאחליט מה לעשות איתו כי הוא לא תפקד" עמ' 25 לפרוטוקול מיום 30.4.2013 שורות 10-16.

10. כאן המקום לציין, כי לטענת התובע הפגיעה בתנאי עבודתו ובסמכויותיו היא על רקע עמידתו על זכויות העובדים ושיתוף הפעולה שלו עם ארגון העובדים, נוכח אי הסדרת זכויות העובדים לפנסיה. טענות אלה לא זכו לתמיכה בעדות חיצונית. כך לדוגמא לא דאג התובע להביא לעדות את אותם נציגי ארגון העובדים אשר יכולים לאשר היום בדיעבד כי אכן זכו למידע ושיתוף פעולה מצד התובע. הימנעות התובע מהבאת העדים, כמו גם התרשמותנו מעדותו ולהתנהלותו בעבודה הבא לביטוי בתכתובות הדוא"ל – מחייבת דחיית גרסה זו.

זאת ועוד. בעדותו בפנינו אישר התובע כי במהלך חודש מאי 2009 זומנו כל העובדים באופן אישי למשרד המנכ"ל לדיון בתנאי העסקתם (ראה: עדות התובע בעמ' 8 לפרוטוקול מיום 26.12.12 שורה 9); ומכאן שאין כל קשר לפגיעה הנטענת בזכויות התובע לעמידתו על זכויות העובדים, שהרי בדרך שנהגה הנתבעת עם התובע, היא נהגה עם המנהלים האחרים.

זאת גם זאת. במסגרת עדותו בפנינו הציגה הנתבעת לתובע תביעה של קרן הפנסיה בעקבות אי העברת דמי הגמולים לקרן הפנסיה עבור עובדי הנתבעת, בתקופה שמחודש מאי 2008 ועד מרץ 2009 – ומכאן שלא היה כל צורך במאי 2009 להציף את סוגיית אי הסדרים בהפרשות הנתבעת להבטחת זכויות העובדים בקרן פנסיה, בפני העובדים ונציגות העובדים, משסוגיה זו לובנה בפומבי. גם כאן נפנה לעדותו של הנתבע בפנינו, אשר נשאל והשיב:

"ש. מה היה המכתב של ההסתדרות שהגיע בנובמבר 2009 בקשר לתשלומי פנסיה והפרשות לעובדים?

ת. לקראת הסיום שלו, כן. בני לפני שהתחיל לעבוד אצלי מוסר התשלומים שלנו לקרנות היה בעייתי והגענו עד העובד האחרון, לשקל האחרון, ושילמנו הכל. שילמנו ריביות וקנסות, איש לא תבע מאיתנו שקל והסברתי את זה לבני, אבל בכל אופן.

ש. מה רצו ההסתדרות מכם?

ת. לשאול מה קורה עם ההפרשות לעובדים וענינו שהעניין בטיפול. היינו מספר פעמים פה בבית הדין ופתרנו את העניין בצורה טובה.

ש. איך פתרתם?

ת. שילמנו וכל עובד קיבל עד השקל האחרון" עמ' 28 לפרוטוקול מיום 30.4.2013 שורות 21-31.

11. על רקע פגיעה במאגר הנתונים הממוחשב של כוח האדם והחשד שהתובע עומד מאחורי אותה פגיעה, נלקח המחשב מחדרו של התובע והוגשה תלונה במשטרה. לעניין זה נפנה לסעיף 33 לתצהיר הנתבע, שם מספר האחרון:

"התובע מחק מהמחשב שעמד לרשותו לצורך עבודתו במלון ולשם ביצוע תפקידו, מסמכים אשר היו קשורים למלון".

ובעדותו הוסיף כי התבקש על ידי מנהלי המלון להורות לקצין הביטחון להגיש תלונה למשטרה, החלטה שהוא עצמו לא שותף לה. לעניין זה נשאל הנתבע והשיב:

"ש. איזה תלונה ביקש הבעלים להגיש?

ת. על מחיקת המחשב. אגב הוא דיבר עם הקב"ט.

....

ש. למה הוא לא פנה אליך, הוא נהג לדבר רק עם קצין הביטחון, לא עם המנכ"ל שלו, לא שאל אותך לפרטים.

ת. אני גם לא רציתי משטרה, אני לא הייתי בעד להגיש את התלונה במשטרה, הבעלים עמד על זה להגיש תלונה במשטרה, זה הסיפור. אז הזמינו את שמעון והוא אמר לו באופן אישי, אמרו לו להגיע לקומה 5 יש קומפלקס של משרדים" עמ' 26 לפרוטוקול מיום 30.4.2013 שורות 2-10.

12. משנוכח התובע בהוצאת המחשב מהמשרד, הוא הודיע על הפסקת עבודתו לאלתר במכתב שמסר לנתבע. במכתב נאמר:

"הבוקר הגעתי למשרד ומצאתי כי המחשב האישי שלי נלקח ואני במקומו. כמו כן שמתי לב שחסרים לי מסמכים אישיים וחפצים אישיים שהיו לי... בנוסף פנה אלי קב"טר המלון והודיע לי שקיבל הוראה מפורשת לקחת ממני את מפתחות המשרד ולמסור אליכם. בהמשך למסכת ההתעללות וההתנכלות שעברתי במיוחד בשבוע האחרון, לאור הודעתכם המפורשת להוציא אותי ממשרדי מבלי יכולת לעבוד כלל, אני רואה פעולה זו כפיטורים לאלתר מצדך ומצד המלון, אני דורש את כל זכויותיי על פי החוק" נספח ט' לכתב התביעה.

13. יודגש כאן כי הליכי פיטורים פורמליים לא ננקטו נגד התובע. כך אין טענה כי התובע זומן לשימוע נוכח הכוונה להביא לסיום עבודתו, והשתתף בשימוע שכזה. כך גם מאשר התובע כי לא קיבל הוראה לעזוב את מקום העבודה (ראה: עדות התובע בעמ' 12 לפרוטוקול מיום 23.12.2012 שורות 30-31, שם נשאל התובע והשיב: "ש. אתה בעצם אומר שלא קיבלת הודעה רשמית מתי ללכת? ת. נכון").

14. נוסיף גם כי מקובלת עלינו גרסתו של הנתבע על נסיבות מסירת מכתב הפסקת העבודה של התובע ועזיבתו את מקום העבודה. בהקשר זה נשאל הנתבע והשיב:

"ש. הוא התפטר מה זה אומר, הוא יצא מהדלת הגדולה של המלון, ככה זה היה?

ת. אתה רוצה את התיאור. יש תקדים לתיאור. היום האחרון עד כמה שזכור לי, זה קרה לפני שלוש וחצי שנים, אני חייב לתאר את הסיטואציה. המשרד שלי בקומה 5, מנהל משאבי אנוש ארבע קומות מתחת במרתף. ביקשתי משמעון ביטון, קב"ט ראשי, שבני יפנה את המשרד כי אני רוצה לבוא ולבדוק את המשרד.

ש. תסביר בינתיים מה זה מפריע לך להגיע למשרד כשבני במשרד?

ת. פעם כשנכנסתי אליו לבקש את המחשב, הוא אמר לי כמנכ"ל שהוא לא סומך עלי. ביקשתי מהקב"ט הראשי שיפנה אליו לפנות את המשרד. הגעתי למשרד, בני היה נוכח במשרד, וכמה שזכור לי הוא זרק לי מכתב. לא הבנתי מה המכתב, המטרה שלי בכניסה למשרד לחפש בתיקים האישיים. לכל עובד יש תיקים במייל ויש תיקים גם פיזיים אישיים. היות וכל מסד המחשב נמחק, אחרי שהבאנו שני מומחים אחד מהבית ואחד מחוץ לבית, הבנתי שגם התיקים האישיים נמחקו. בני התחיל עם הרסנל של קללות שבית המשפט יסמיק אם ישמע אותן, חולירע וחבל על הזמן. הקבט"ר אנוכי ובני, היינו שלושתנו בלבד בקומת המרתף שמורכבת מהמשרד של בני, הקבט"ר שמעון, בני ואנוכי. לאחר שהודפתי וקוללתי בכל המגוון של השכונה או רחוב, בני עזב את המלון לכיוון הרמפה ומאז לא ראיתי אותו יותר" עמ' 21 לפרוטוקול מיום 30.4.2013, שורות 8-22.

15. לתובע לא שולמו פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת עם סיום עבודתו בנתבעת.

16. אין בסיס בעדות או במסמך "להכפשת" שמו של התובע בידי הנתבע בפני אחרים. לעניין זה נשאל התובע והשיב:

"ש. אתה יודע להגיד לי בוודאות על קשיים אישיים בין מי מהנתבעים לבין אותם מלונות ששלחת אליהם קורות חיים?

ת. אני לא יודע.

ש. אתה גם באמת לא יודע שלא חזרו אליך מאותם בתי מלון בגלל הנתבעים, אלא אתה רק משער?

ת. נכון. אבל לאור הוותק של הנתבע והניסיון בענף אל מול הוותק שלי, אין ספק שההיכרות שלו עם המנכ"לים בעלי חברות ואנשים בעלי החלטה, בהרבה יותר ממני" עמ' 14 לפרוטוקול מיום 23.12.2012 שורות 1-7.

17. לאחר סיום עבודתו בנתבעת שילם המוסד לביטוח לאומי לתובע דמי אבטלה. לעניין זה נפנה לעדותו של התובע בפנינו, אשר נשאל והשיב:

"ש. אתה תובע שווי דמי אבטלה, אבל אתה לא מצרף הוכחה או ראיה שהתייצבת בפועל בלשכת התעסוקה, או שבאת ולא הציעו לך עבודה מתאימה.

ת. אני יכול להגיש לך עכשיו, יש לי את זה פה. אני פניתי לביטוח לאומי והם קשורים לאבטלה, פניתי למוסד לביטוח לאומי.

ש. והבקשה נדחתה?

ת. לא. פניתי לביטוח הלאומי וללשכה, בלשכה אמרו לי שהידיים שלהם כבולות והם לא יכולים לשלם בלי אישור מהביטוח הלאומי ואני צריך לגשת לוועדה מיוחדת. הגשתי מכתב שאין לי מכתב פיטורים, בביטוח לאומי לא ניגשתי מעולם, אישרו לי את זה ונתנו לי דמי אבטלה, למרות שלא קיבלתי את המסמכים הנדרשים ממלון רויאל" עמ' 15 לפרוטוקול מיום 23.12.2012 שורות 7-15.

18. על רקע העובדות לעיל, נפנה לבחינת תביעות התובע בעילות השונות.

התביעה להפרשי שכר:

19. מכתב התביעה ומתצהיר התובע עולה, כי התביעה להפרשי שכר היא בשלושה מישורים:

המישור האחד, תשלום שכר חלקי בנימוק, כי חודשים רבים "הנתבעים קיצרו את משרתי על ידי העסקתי בפחות ימים מימי העבודה שהתחייבה הנתבעת 1 בהסכם העבודה. דהיינו 24 ימי עבודה בחודש".

על פי טבלה שצרף התובע, הפגיעה בשכר כתוצאה מקיצוץ המשרה, מגיעה לסכום של 5,806 ₪.

המישור השני, הוא בהפסקת תשלום התוספות הגלובליות – תוספת שעות נוספות גלובלית ותוספת גלובלית על העסקה בימי מנוחה שבועית וחג.

המישור השלישי, מתבטא באי תשלום תוספת השכר בהתאם לחוזה העסקה מחודש אוגוסט 2008, החל מחודש יולי 2009 ואילך.

20. כמפורט בפרק העובדות, יחסי העבודה העכורים שבין הצדדים, קיבלו ביטוי בין היתר, בהיעדרויות ואיחורים של התובע שהיו נושא לתכתובות דוא"ל בין התובע לנתבע. דוחות הנוכחות ותלושי השכר מלמדים על העסקה חלקית בלבד. כך לדוגמא בחודש ספטמבר 2008 עבד התובע 156 שעות, חודש אוקטובר 2008 עבד התובע 20 ימי עבודה ו-160 שעות, חודש נובמבר 2008 עבד התובע 23 ימי עבודה ו-162 שעות.

21. כמצוין בתכתובות הדוא"ל, העבודה החלקית לא הייתה פרי יוזמת הנתבעים (ראה: תכתובת דוא"ל של התובע מאוקטובר 2008, ממנו עולה שהוא איננו מגיע בשעות הבוקר בשל העדר סידור לילד – "אני כנראה מוצא סידור לבוקר החל מהשבוע הבא בקשר לילד ואני אגיע ברוב השבוע ב-08:00 למלון").

22. משנמצא כי התובע עבד באופן חלקי בלבד, ובהתאם נוכו זמני ההיעדרות מהשכר החודשי, התביעה להפרשי שכר בראש זה נדחית.

23. תיקון 24 לחוק הגנת השכר תשי"ח-1958, בא להבטיח תשלום שכר לעובדים המועסקים בשעות נוספות ובימי מנוחה שבועית על בסיס דיווח; בכך בא התיקון לשנות את המציאות בה שולם לעובדים גמול חלקי על העסקה בשעות נוספות ובימי מנוחה שבועית, בדרך של קביעת תוספת גלובלית מוסכמת תמורת העסקה בשעות נוספות ובימי מנוחה שבועית.

24. אשר על כן, משפעלה הנתבעת בהתאם להוראות החוק והחל מחודש מאי 2009 הופסק תשלום התוספות הגלובליות תמורת העסקה בימי מנוחה שבועית ובשעות נוספות והונהג תשלום על פי דיווח – תביעת השכר אשר עניינה אי תשלום התוספת הגלובליות על העסקה בשעות נוספות ובימי מנוחה שבועית – נדחית.

25. כפי שאמרנו בפרק העובדות, מקובלת עלינו גרסת הנתבעים לפיה הציבה הנתבעת תנאי לתובע האומר כי המשך העסקתו מותנה בוויתור על תוספת השכר הקבוע בהסכם העבודה מחודש אוגוסט 2008 – תנאי לו הסכים התובע ועל בסיס הסכמה זו נהגו הצדדים החל מחודש יולי 2009.

26. מכאן שתביעת התובע לתוספת השכר המבוססת על ההסכם מחודש אוגוסט 2008 נעדרת עילה ודינה להידחות.

התביעה לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופיצוי כ"תחליף לדמי אבטלה":

27. בכתב התביעה הופיעה תביעה לפיצוי "תחליף דמי אבטלה" בטענה כי בשל אי הוצאת מכתב פיטורים, נפגעה זכותו של התובע לדמי אבטלה (ראה: סעיף 83 ו-85 לכתב התביעה).

28. כאמור לעיל, בעדותו בפנינו אישר התובע כי שולמו לו דמי אבטלה. מכאן שתביעת פיצוי כתחליף לדמי אבטלה, אין לה על מה שתסמוך ודינה להידחות.

29. כמצוין בפרק העובדות, הסתיימו יחסי עובד מעביד ביום 6.1.2010. כאמור שם, מצאנו כי נכון לאותו מועד – לא פתחה הנתבעת בהליכי פיטורים במישור הפורמלי. כך לדוגמא, התובע לא זומן לשימוע נוכח הכוונה לסיים את עבודתו בנתבעת, כך גם לא קיבל התובע הוראה לעזוב את מקום העבודה ולא הוצא לו מכתב הפסקת עבודה.

30. נוכח האמור לעיל, אין לקבל את טענת התובע לסיומם של יחסי עובד מעביד בפיטוריו. עם זאת, במציאות שהייתה קיימת במקום העבודה, ביום 6.1.2010; מציאות שבאה לביטוי בשלילת סמכויותיו כמנהל משאבי אנוש, הוצאת המחשב האישי מחדרו והגשת תלונה נגדו במשטרה – יש לראות בתובע כמי שסיים את עבודתו בנסיבות בהן רואים את ההתפטרות כפיטורים ובהתאם זכאי התובע לפיצויי פיטורים על בסיס תקופת העבודה שאיננה במחלוקת (16 חודשים), בסך של 10,666 ₪ (המבוססים על שכר יסוד של 8,000 ₪ לחודש ותקופת עבודה של 16 חודשים). מסכום זה יש לנכות את הסכומים שעומדים לרשות התובע בקופות השונות על חשבון פיצויי פיטורים, ככל שאלה ישוחררו לזכותו. על רקע חילוקי הדעות בשאלת זכותו של התובע לפיצויי פיטורים; לפיצויי הפיטורים שנפסקו יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.2010.

31. משנמצא כי יחסי עובד מעביד בין הצדדים הסתיימו ביוזמת התובע, התביעה לתשלום דמי הודעה מוקדמת נדחית.

התביעה לנזק לא ממוני על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ופיצוי בגין עוגמת נפש, כאב וסבל:

32. הכותרת בראש פרק זה של פסק הדין - התביעה לנזק לא ממוני על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ופיצוי בגין עוגמת נפש, כאב וסבל - לקוח מתוך פרק ט' לכתב התביעה ה"ביטוי הכספי של זכויות התובע" ובמסגרתו ביקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום נזק לא ממוני על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה באומדן 80,000 ₪, ובפיצוי בגין עוגמת נפש, כאב וסבל – 15,000 ₪.

33. לא ברורה לנו טענת התובע לפיצוי במסגרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. ולעניין זה אין לנו אלא להפנות לעדותו של התובע בפנינו:

"ש. לצורך השאלה בלבד. נניח שהפלו אותך, הנתבעים מכחישים את הטענה, האם הופלית לשיטתך בשל נטייתך המינית?

ת. לא.

ש. האם הופלית בשל היותך נשוי?

ת. לא.

ש. בשל טיפולי הפריה, פוריות?

ת. לא.

ש. בשל היותך הורה?

ת. אולי בשל היותי הורה, יש קשר.

ש. בשל היותך מבוגר מידי?

ת. לא. הייתי צעיר.

ש. אולי בשל השקפה פוליטית?

ת. לא.

ש. בשל שירות מילואים פעיל?

ת. לא" עמ' 5 לפרוטוקול מיום 23.12.2012 שורה 21 עד עמ' 6 שורה 3.

34. ככל שירדנו לסוף דעתו של התובע, הפיצוי האמור נתבע על רקע טענת התובע להתנכלות בעקבות עמידתו על זכויות העובדים ושיתוף הפעולה בינו לבין ארגון העובדים על רקע הפגיעה בזכויות הפנסיה של העובדים במלון.

35. כאמור בפרק העובדות, לטענות התובע לשיתוף הפעולה שלו עם ארגון העובדים ופעולות שנקט להבטחת זכויותיהם של העובדים, בפרט להבטחת זכויותיהם לפנסיה, אין בסיס.

כפי שמצאנו, כבר בשנת 2008, עוד לפני שנכנס התובע לתפקידו בנתבעת, פעלה הנתבעת להסדרת זכויות העובדים בקרן הפנסיה; וזאת על רקע תביעה שהגישה הקרן נגדה. כאמור בעדותו של הנתבע בפנינו, הנהלת הנתבעת נהגה בשקיפות בסוגיה זו; ומכאן שלא העובדים ולא ארגון העובדים היו צריכים את שיתוף הפעולה של התובע בהצפת הבעיה בפניהם. כאמור לעיל, בסופו של יום הגיעה הנתבעת להסדר עם קרן הפנסיה, המבטיח את זכויות העובדים לפנסיה.

36. עוד מצאנו, כי תרומת התובע להידרדרות ביחסי העבודה – תרומה המתבטאת בהיעדרויות ממקום העבודה, בלשון משתלחת כלפי עמיתים וממונים ואי מילוי הוראות – היא שהובילה בסיומו של יום להפחתה בשכרו (על רקע היעדרויות ואיחורים), לשלילת סמכויותיו והוצאתו בפועל ממעגל חברי ההנהלה במלון.

37. בנסיבות הללו אין ממש בתביעת התובע להתנכלות, קל וחומר לזכותו לפיצוי במסגרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ופיצוי בשל עוגמת נפש, כאב וסבל על רקע נסיבות סיום עבודתו.

38. בטרם נסיים פרק זה של פסק הדין נוסיף, כי בסיכומי התובע עלתה טענה חדשה האומרת כי יש לחייב את הנתבעים בתשלום פיצוי בסכום 200,000 ₪ מכוח חוק הגנה לעובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל התקין) תשנ"ז-1997.

נאמר מיד כי תביעה מכוח חוק הגנה לעובדים, לא עלתה בכתב התביעה ובתצהיר התובע; והיא בגדר הרחבת חזית אסורה. בטענה לגופה אין ממש, שהרי מצאנו כי התובע איננו בגדר חושף שחיתויות הזכאי לזכויות המוקנות בחוק למי שהוא חושף שחיתות.

תביעת לשון הרע:

39. בפסק הדין בע"ע 7192-02-13, די.אס.פי גרופ בע"מ נ' אלי אסולין, הביא בית הדין הארצי את החובות המוטלות על תובע בתביעה על פי חוק איסור לשון הרע; ובהקשר זה נאמר שם:

"12. בעניין חובת הפירוט המוטלת על תובע בתביעה על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 נאמר בספרו של אורי שנהר, דיני לשון הרע (1997) (להלן שנהר) כמפורט להלן:

'בכתב תביעה במשפט לשון הרע יש להצביע על העובדות המקימות את כל מרכיביה של עילת העוולה האזרחית, היינו: את מרכיב ה'פרסום'; מרכיב 'לשון הרע'; והעובדות שמהן נגזרת אחריותו של כל אחד מהנתבעים. תובע אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא עליו דיבה, והוא חייב לציין בכתב תביעתו את 'פירוט המילים, בכתב או בע"פ, שבהם השתמש הנתבע'. כאשר לשון הרע נאמרה בעל פה, על התובע לציין בכתב תביעתו את המילים המדויקות שנאמרו והוא אינו יכול להסתפק במסירת תוכנן. כאשר פרסום לשון הרע נעשה בכתב, מהווה אותו פרסום 'מסמך מהותי' והתובע צריך לצרפו לכתב התביעה'.

13. בהקשר לחובת הפירוט המוטלת על תובע בתביעה בגין פרסום לשון הרע נקבע בפסיקה כי –

'כאשר מדובר בהוצאת דיבה, המילים (או המעשה, לפי העניין), מהוות את הבסיס העיקרי להקמת העילה ובלעדיהן אין. על כן, כבר נקבע, כי התובע על פי החוק אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא את דיבתו, ועליו לציין בכתב תביעתו 'את פירוט המילים, בכתב או בע"פ, בהן השתמש הנתבע', ואשר מולידות לטענתו את עילת התביעה [ע"א 594/66 אהרוני נ' בנק י.ל. פויכטונגר בע"מ, פ"ד כא (1) 160, 163 (1967); המר' (מחוזי י-ם) 688/66 119/53 היועץ המשפטי לממשלת ישראל נ' קול העם בעירבון מוגבל, פ"מ ח 396 (1953) בפס' 5 לפסק דינו של השופט ב. הלוי; אורי שנהר דיני לשון הרע 420 – 421 (1997);...

אמנם, כאשר פרסום לשון הרע נעשה בכתב מהווה אותו פרסום 'מסמך מהותי', והתובע צריך לצרפו לכתב התביעה (סדרי הדין האזרחי, בעמ' 174 – 177). אלא שאין בצירוף הפרסום, כשלעצמו, כדי להקים פלוגתא בין הצדדים בגין כל ביטוי וביטוי המופיעים בפרסום. אדם אינו חייב לתבוע את חברו בשל כל ביטוי וביטוי המופיעים בפרסום. אדם אינו חייב לתובע את חברו בשל כל הביטויים שיש בהם משום לשון הרע, אלא רשאי הוא לתבוע את עלבונו בשל ביטוי מעליב אחד הכלול בפרסום, ולהתעלם מן היתר. לא מן הנמנע, כי תובע ימנע במתכוון מלתבוע בגין ביטוי מסוים המופיע בפרסום, אשר אף בו יש משום לשון הרע, הואיל וכלפיו יש לנתבע הגנה, והתובע מבין שביחס לביטוי זה לא יוכל להצליח בתביעתו... אוסיף ואציין, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, כי ייתכנו מצבים בהם יוכל התובע לבסס את תביעתו על פרסום שצורף כולו, וזאת כאשר ציין במפורשות בכת התביעה, כי הוא תובע בגין כל הביטויים בפרסום. רק כך יובטח, כי הנתבע ידע להתגונן בפני הפרסום כולו. מטבע הדברים, יתאימו מצבים אלה למקרים בהם הפרסום הוא קצר ומתוחם. ברם, במרבית המקרים, יש לדרוש שהמילים שנכתבו או נאמרו, ואשר מקימות לטענת התובע עילת תביעה לפי החוק, יובאו בכתב התביעה במפורש, ומוטב בצורה של ציטוט". פסקאות 12-13 לפסק הדין.

40. די לעניינו לומר כי התובע לא עומד בחובת הפירוט לא בכתב התביעה ולא בתצהירו. מעדותו בפנינו עולה, כי כל הטענה ללשון הרע מבוססת על השערות והנחות של התובע עצמו ולהם אין סימוכין לא בעדויות ולא במסמכים.

41. אשר על כן, התביעה בעילה זו נדחית.

התביעה נגד הנתבע:

42. היחסים שבין התובע לנתבע הם יחסים שבין שני עובדים - כפיף וממונה. כך את ההחלטות שקיבל הנתבע הנוגעות להתנהלותו של התובע במקום העבודה, קיבל הנתבע במסגרת תפקידו וסמכויותיו כמנכ"ל המלון.

43. בנסיבות הללו אין מקום לתביעה האישית נגד הנתבע, שעה שטענות התובע על התנכלות ולפגיעה בשמו הטוב – טענות המיוחסות לנתבע עצמו – נדחו.

סוף דבר:

44. מהמקובץ לעיל עולה כי:

א. התביעה נגד מר יוסי אביטל, הנתבע – נדחית.

ב. הנתבעת, ים המלח, רויאל הוטל מנג'מנט בע"מ, תשלם לתובע פיצויי פיטורים בסכום של 10,666 ₪ בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.2010.

מהסכום האמור רשאית הנתבעת לקזז את הסכומים שעומדים לרשות התובע על חשבון פיצויי הפיטורים בתוכניות ביטוח המנהלים/קרן הפנסיה, ככל שאלה שוחררו לזכותו.

למען הסר ספק, יתר התביעות – התביעה להפרשי שכר, התביעה לדמי הודעה מוקדמת, התביעה לפיצוי כתחליף לדמי אבטלה, התביעה לנזק לא ממוני על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ולפיצוי בגין עוגמת נפש, כאב וסבל; והתביעה להוצאת דיבה – נדחות.

45. בשים לב לתוצאה, ישלם התובע הוצאות הנתבע בסך של 5,000 ₪; והוצאות הנתבעת בסך של 2,500 ₪.

46. הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.

ניתן היום, כ"א אדר ב תשע"ד, (23 מרץ 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.