1. התובעת, מזל דנינו, נפגעה בתאונת דרכים שאירעה ביום 25.9.06. בעת התאונה נהג ברכב הנתבע 1 – כפיר בן שימול (להלן: "הנתבע" או "הנהג"). הפניקס חברה לביטוח בע"מ ביטחה את השימוש ברכב.

התאונה אירעה במהלך הסעת ילדים מטעם עיריית שדרות שביצע הנתבע. התובעת שימשה כמלווה באותה הסעה.

הרכב בו אירעה התאונה הוא רכב מסוג יונדאי H1 המסווג כאוטובוס זעיר פרטי.

אין מחלוקת כי מדובר בהסעה בשכר.

1. השאלות שבמחלוקת הן האם הפוליסה מחריגה הסעה בשכר; האם התבקש כיסוי להסעה בשכר; האם סוכן הביטוח התרשל בכך שלא הוציא פוליסה המכסה הסעה בשכר והאם מחדליו של סוכן הביטוח מטילים חבות על חברת הפניקס.
2. כתב התביעה הוגש נגד הנהג, חברת הפניקס וקרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים.

קרנית שלחה הודעה לצד שלישי נגד הנהג.

הנהג שלח הודעה לצד שלישי והודעה לצד רביעי נגד:

• 1. חברת הפניקס.
  2. סוכנות הביטוח גוונים דרום סוכנות לביטוח (2001) בע"מ.
  3. טירן יחיאלי (להלן: "סוכן הביטוח").

1. תביעת התובעת סולקה בהסדר פשרה, כאשר הפיצוי שולם על ידי חברת הפניקס וקרנית בחלקים שווים.

על פי הסדר הפשרה: "משתוסכם או תוכרע שאלת החבות בתאונה יתבצע בין הנתבעים, הצדדים השלישיים והצדדים הרביעיים שיפוי בהתאם להסכמה או ההכרעה שתתקבל כאשר הצד המשפה ישלם לצד המשופה את חלקו של האחרון בתשלום בהתאם לסעיף 2 דלעיל, וזאת בתוספת הפרשי הצמדה, שיחושבו החל ממועד תשלום החלק לתובעת ועד למועד תשלום השיפוי".

טענות הצדדים

1. לטענת הנתבע, חברת הפניקס וסוכן הביטוח יחד עם סוכנות הביטוח גוונים שבה עבד התבקשו לערוך ביטוח חובה המתאים להסעה בשכר לאוטובוס הזעיר שהיה מעורב בתאונה. כך התבקש מפורשות סוכן הביטוח, והוא ידע היטב כי זוהי מטרת רכישתו של הרכב, ששימש להסעה בשכר במסגרת עסק ההסעות של הנתבע. עוד לטענת הנתבע, סוכן הביטוח לכל הפחות התרשל, בכך שלא הנפיק לרכב פוליסת הסעה בשכר התואמת למטרת העסק של הנתבע. לכל הפחות - שכן ייתכן שהוא עשה זאת ביודעין תוך הטעייה של הנתבע.

לטענת הנתבע, תעודת הביטוח המקורית המלאה או העתק ממנה לא הוגשו כראיות ולכן לא הוכח כי היעדר כיסוי ביטוחי להסעה בשכר.

1. לטענת חברת הפניקס, הנתבע קיבל פוליסה לפי דרישותיו. לטענתה, את שאלת היקף הכיסוי הביטוחי יש להכריע על בסיס תעודת הביטוח אשר הוצאה לבקשת הנתבע ואין מקום לקבל עדות אשר סותרת את האמור בפוליסת הביטוח שכן מדובר בעדות הסותרת מסמך בכתב.

חברת הפניקס טוענת עוד כי הנתבע קיבל את הפוליסה והוא מנוע מלהעלות כל טענה בדבר היקף הכיסוי אשר נדרש בפועל. לטענתה, הנהג יכול היה לגלות את העובדות לאמיתן אם היה נוהג בזהירות סבירה. עוד לטענתה, טענות הנתבע הן טענות של חוכמה לאחר מעשה ואין בהן מאומה עם האמת העובדתית והמשפטית.

עוד לטענת הפניקס, על מנת לבצע הסעות בשכר ברכב היה על הנתבע לפנות למשרד הרישוי ולרשום את הרכב כאוטובוס ציבורי, שרק הוא מתאים להסעות בשכר.

1. לטענת קרנית אין לחייב אותה לשאת בתשלום כלשהו, שכן המחלוקת הקיימת בתיק היא בין הנתבע ובין חברת הפניקס וסוכני הביטוח. לטענתה, אף אם ייקבע כי הוכח קיומו של החריג לביטוח ולא דבק רבב בהתנהגות הסוכן, משמעות הדבר שהנתבע נהג ברכב ללא ביטוח תקף ועליו לשאת בפיצוי.

עוד לטענת קרנית, ניתוח העדויות אינו מותיר מקום לספק כי יש להעדיף את גרסתו של הנתבע על פני גרסת סוכן הביטוח. לטענתה, הראיות תומכות בכך שסוכן הביטוח ידע אודות עסקו של הנתבע ויש לראות את הסוכן כשלוחה של חברת הפניקס. עוד לטענתה, המבטחת, באמצעות סוכן הביטוח, לא הייתה צריכה להסתפק בהנפקת תעודת ביטוח לאוטובוס פרטי זעיר אלא להתריע בפני הנתבע כי עליו לשנות את ייעודו של הרכב במשרד הרישוי על מנת שניתן יהיה לבטחו בביטוח להסעת נוסעים בשכר.

1. לטענת הסוכנות וסוכן הביטוח, יש להעדיף את הגרסה של סוכן הביטוח, אשר לכל אורך הדרך נשארה אמינה ועקבית. מדובר בסוכן ותיק, המכיר את משפחתו של הנתבע כאנשים העוסקים בתחום הניקיון בעיריית שדרות. הוא ידע שלנתבע הייתה מונית עובר לרכישת הרכב נשוא התובענה, ובשלב מסוים היה לו גם רכב יוקרה שהוא קנה למטרות פרטיות. בעת רכישת הרכב מושא התביעה ביקש הנתבע מהסוכן שיערוך עבורו ביטוח לרכב, על מנת שיוכל לשחרר את הרכב. הנתבע לא עדכן את הסוכן כי מדובר ברכב אשר נועד להסעה בשכר והסוכן לא יכול היה לדעת כי זו מטרת השימוש ברכב. סוכן הביטוח, כמו גם סוכנות הביטוח, לא עוסקים ולא עסקו בזמנים הרלבנטיים בביטוח הסעה בשכר ואם היה הנתבע מבקש פוליסה שתכסה הסעה בשכר, היה הסוכן מודיע לו שהוא אינו מורשה להוציא פוליסה כזו ואין באפשרותו הטכנית לעשות כן. עוד לטענתם, רישיון הרכב שהמציא הנתבע לסוכן הביטוח לא מוגדר כציבורי, ולכן לא ניתן לערוך לו ביטוח המכסה הסעה בשכר.
2. עוד לטענת הסוכנים, לא יתכן שהנתבע, אשר החליט לפתוח עסק של הסעות בשכר, לא ידע כי עליו לערוך ביטוח של הסעה בשכר ולא ניתן לצפות מהסוכן שישמש מעין יועץ עסקי של המבוטח על ידו.

הראיות

עדותו של הנתבע

1. הנתבע הכיר את סוכן הביטוח כשנה לפני שרכש את הרכב. הוא היה סוכן הביטוח של חברת ניקיון בבעלות אחיו של הנתבע וערך עבורם את הביטוחים השונים (סעיף 2 לתצהיר).

לנתבע היה ועדיין יש עסק של הסעות אשר משרדו נמצא בצמוד לעסק של אחיו (סעיף 3 לתצהיר). טירן ידע שיש לו עסק של הסעות. עד שנת 2006 כל רכבי ההסעות היו מוניות בלבד, ומוניות מבוטחות על ידי סוכני ביטוח אחרים שמתעסקים בביטוחי מוניות (סעיף 4 לתצהיר).

1. בשנת 2006 רכש הנתבע רכב גדול לצורך העסק שלו, של הסעות, על מנת שיוכל להסיע מורים לבית ספר וחזרה בעיר שדרות. הנתבע הצהיר כי: "עוד לפני שרכשתי את הרכב שוחחתי עם טירן ועדכנתי אותו שאני עומד לרכוש רכב הסעות לעסק שלי, ושאני אפנה אליו לערוך את הביטוח לצורך ההסעות" (סעיף 5 לתצהיר).

עוד לפי תצהירו: "ביום שבו ניגשתי לרכוש את הרכב מס' רישוי 8416257 ב"אוטו סנטר" בנס ציונה, במעמד רכישת הרכב בסוכנות "אוטו סנטר" פיקססתי אל טירן לסוכנות הביטוח "גוונים" הצד השלישי מס' 2 את רשיון הרכב ושוחחתי עימו שוב טלפונית, וביקשתי שיעשה את ביטוח החובה לצורך עסק ההסעות שלי" (סעיף 6 לתצהיר).

הנתבע הצהיר כי: "טירן ידע וידע היטב שהביטוח שביקשתי הינו לצורך העסק שלי שהינו עסק של הסעות בתשלום. אני גם שילמתי לו מפנקס הצ'קים של העסק שלי ולא מהצ'קים הפרטיים שלי. על הצ'קים גם היה רשום "כפיר בן שימול – מוניות והסעות" והוא לקח אותם ממשרדי. לא רק זאת, אלא שכאשר טירן הגיע לקחת את הצ'קים מספר ימים לאחר מכן ממשרדי, הוא פנה אלי ושאל אותי אם כעת לאחר שיש לי רכב גדול אוכל להסיע את ילדיו עם ילדים נוספים מהישוב "ניצן" שבו הוא מתגורר לפנימיה שבה הם לומדים, וביקש שאהיה בקשר עם אשתו בעניין זה (בסופו של דבר העניין לא הסתייע משום שלא יכולתי לקחת על עצמי את ההסעות לפנימיה). זוהי הוכחה נוספת לכך שהוא ידע על כך שביטוח החובה מיועד לצורך הסעות" (סעיף 7 לתצהיר).

1. הנתבע הצהיר: "אני מבחינתי לא ידעתי אז שטירן הוציא פוליסה שלא מכסה הסעות בשכר. ראיתי שרשום על פוליסת הביטוח "אוטובוס" והבנתי שהביטוח מכסה את ההסעות שכן הביטוח נועד למטרות עיסוקיי וסוכן הביטוח טירן יחיאלי ידע היטב מהם עיסוקיי וידע היטב שהביטוח שביקשתי לרכב הספציפי הזה נועד לעסק של הסעות.

כמו כן הייתי בחור צעיר, רווק, לא היה לי כל צורך ברכב גדול כזה אלא לצרכי העסק שלי. טירן ידע זאת והכיר אותי. גם לא היתה לי שום בעייה להוסיף עוד תשלום כפי שנחוץ לביטוח שכולל הסעות בשכר אילו ידעתי מכך, אבל טירן כלל לא יידע אותי שהביטוח לא כולל הסעה בשכר ואני לא ידעתי על כך אלא רק לאחר התאונה" (סעיף 8 לתצהיר).

עדותו של סוכן הביטוח

1. טירן יחיאלי הצהיר כי הוא משמש כסוכן ביטוח מזה 13 שנים בסוכנות גוונים, שהיא סוכנות בעלת שם מזה 23 שנים (סעיף 3 לתצהיר). במהלך עבודתו הוא הכיר את משפחת בן שימול כקבלני הניקיון של עיריית שדרות (סעיף 4 לתצהיר). במהלך היכרות זו הוא ערך לבקשת המשפחה ביטוח לרכביהם (סעיף 5 לתצהיר).

במועד מסוים לפני התאונה ביקש ממנו הנתבע הצעת מחיר לביטוח המונית אשר הייתה בבעלותו והוא השיב לו כי הסוכנות לא מתעסקת עם ביטוח מוניות (סעיף 6 לתצהיר).

1. סוכן הביטוח הצהיר כי: "מעולם, לא אני ולא מאן דהו אחר מסוכנות הביטוח ערכנו ביטוחים הקשורים להסעות בשכר. אציין כי במועדים הרלוונטיים וגם היום, אינני מורשה כלל מטעם חברות הביטוח שאני עובד מולם לערוך ביטוחי הסעות בשכר" (סעיף 8 לתצהיר).
2. עוד לפי תצהירו של סוכן הביטוח, טענות הנתבע כי ביקש ממנו לערוך פוליסת ביטוח חובה עבור עסק ההסעות שלו הינן שקריות, ובשום שלב לא הודיע לו הנתבע כי הרכב שרכש נועד להסעה בשכר (סעיף 9 לתצהיר). הוא מכחיש כי הנתבע שילם בשיקים, וטוען כי התשלום היה באמצעות כרטיס אשראי. השיקים שעליהם הצהיר הנתבע נמסרו כעבור שלושה חודשים, לצורך תשלום עבור הביטוח המקיף (סעיף 12 לתצהיר). הוא מכחיש כי פנה אל הנתבע והציע שיסיע את ילדיו ברכבו מהיישוב לפנימייה בה הם לומדים (סעיף 18 לתצהיר).
3. סוכן הביטוח הצהיר כי הוא סבר שהרכב המסחרי נועד לצרכי העבודה של משפחת הנתבע כקבלני ניקיון של העירייה (סעיף 13 לתצהיר).

דיון

1. הנתבע טען בסיכומיו כי לא הוכח שהפוליסה מחריגה הסעה בשכר מאחר שתעודת הביטוח המקורית לא הוצגה על ידי חברת הפניקס. גם קרנית העלתה טענה זו.

בפועל נקודת המוצא של הדיון הייתה כי בעת התאונה נעשה ברכב שימוש של הסעה בשכר אשר אינו מכוסה על פי הפוליסה שהוציאה חברת הפניקס והמחלוקת בין הצדדים הייתה האם ביקש הנתבע לערוך ביטוח של הסעה בשכר, האם התרשל הסוכן בעת הוצאת הביטוח והאם בשל אלה יש להטיל חבות על חברת הפניקס.

טענותיו של הנתבע כנגד הסוכנות וכנגד חברת הפניקס מבוססות על כך שהוא ביקש כיסוי להסעת נוסעים בשכר אולם הסוכן התרשל ולא הוציא פוליסה מתאימה.

לשאלה 17 בשאלון אשר נשלח אליו על ידי חברת הפניקס נשאל הנתבע האם נכון כי על פי תעודת הביטוח אשר הוצאה לרכב מושא התובענה הוחרגה הסעה בשכר והוא השיב: "רק לאחר התאונה התברר לי שהביטוחים – חובה ומקיף לא נערכו להסעה בשכר".

הנתבע הציג צילום של הצד הקדמי של תעודת החובה אשר על גביו רשומים השימושים המכוסים, אולם לא הציג את גב התעודה. חברת הפניקס הציגה תעודת ביטוח בה מפורטים החריגים לכיסוי הביטוחי. התעודה אינה זו שהייתה בשימוש במועד התאונה, אלא במועד מאוחר יותר, אולם היא תומכת בכך שתעודת החובה שהייתה בתוקף במועד התאונה לא מכסה הסעה בשכר.

בנסיבות אלה, כאשר ברור היה לצדדים שהפוליסה לא כיסתה הסעה בשכר, כאשר הנתבע לא הציג את תעודת החובה המלאה עם החריגים, כפי שהיה עליו לעשות, והודה בתשובות לשאלון כי בדיעבד התברר לא שהביטוחים לא מכסים הסעה בשכר, לא ראוי היה להיאחז בעובדה שתעודת החובה המקורית לא הוצגה ולטעון כי חברת הפניקס לא הוכיחה שהפוליסה לא מכסה הסעה בשכר.

1. אני מקבלת, אפוא, את טענת חברת הפניקס וקובעת כי הפוליסה לביטוח חובה שהוצאה לרכב לא כיסתה שימוש של הסעה בשכר.
2. בכתבי הטענות שהגיש טען הנתבע כי הסוכן התבקש על ידו להנפיק פוליסת ביטוח חובה לצורך עסק של הסעה בשכר (סעיף 3 לכתב ההגנה; סעיף 4 להודעה המתוקנת לצדדים רביעיים). בתצהיר העדות הראשית הצהיר הנתבע כי: "מכיוון שסוכם בעל פה וביקשתי במפורש וטירן גם ידע זאת – שאני רוצה ביטוח חובה להסעה בשכר – הרי שאני מבקש מבית המשפט הנכבד לקבוע כי מה שקובע זה מה שסוכם בע"פ. כלומר – יש לקבוע כי כן נעשתה עבורי פוליסת ביטוח חובה להסעה בשכר..." (סעיף 9 לתצהיר).

בחקירה הנגדית השיב הנתבע כי הוא לא הבין בביטוחים, הוא לא סוכן ביטוח. הוא סמך על הסוכן (עמוד 10 לפרוטוקול). לפי עדותו: "ביקשו ממני לבוא ולהסיע כמה מורות, ולא הבנתי את המשמעות של הביטוח, זה חדש לי..." (עמוד 12 לפרוטוקול). לשאלת בית המשפט האם שמע את המושג "ביטוח הסעה בשכר" השיב "לא, אני יודע שעושים ביטוח" (עמוד 14 לפרוטוקול).

עדותו של הנתבע בבית המשפט איננה מתיישבת עם האמור בתצהיר ואף לא עם הטענות שהעלה בכתבי הטענות. עדותו מתיישבת עם גרסת הסוכן לפיה הנתבע לא סיפר לו שרכש את הרכב לצורך עסקו ולא ביקש ממנו ביטוח להסעה בשכר.

1. הנתבע הצהיר, כאמור, כי מספר ימים לאחר שרכש את הרכב הוא שילם לסוכן הביטוח עם שיקים של העסק שלו, עליהם היה רשום "כפיר בן שימול – מוניות והסעות" (סעיף 7 לתצהיר). סוכן הביטוח הצהיר כי הנתבע שילם בכרטיס אשראי ורק כעבור מספר חודשים שילם בשיקים עבור הביטוח המקיף (סעיף 12 לתצהיר). בחקירה הנגדית אישר הנתבע את גרסתו של סוכן הביטוח (עמוד 13 לפרוטוקול).
2. סוכן הביטוח העיד כי הוא והסוכנות בה הוא עובד אינם מורשים לבטח שימוש של הסעה בשכר. הסוכן העיד: "אני לא יכול לעשות אותה (ביטוח המכסה הסעה בשכר, ע.כ.) אלחץ על המחשב לא יצא כלום. מי שמנפיק פוליסות הסעה בשכר זה בפניקס עצמה ולא אצלנו במשרד. אני רוצה להסביר, כשאני מפיק ביטוח חובה רגיל הפוליסה המקורית מודפסת אצלי במשרד, נושא התשלום הוא אצלי במשרד והלקוח יוצא מהמשרד שלי עם תעודת מקור משולמת..." (עמוד 31 לפרוטוקול).

מסיבה זו, כשביקש הנתבע לבטח אצל אותו סוכן את המונית שרכש, הפנה אותו הסוכן לסוכנות המבטחת מוניות (עמוד 18 לפרוטוקול).

יש להניח כי אם היה הנתבע מבקש כיסוי להסעה בשכר, כפי שהצהיר בגרסתו הראשונה, היה הסוכן אומר לו כי אינו יכול להפיק לו תעודה כזו.

העובדה העולה מעדותו של הסוכן, לפיה כלל לא יכול היה להפיק תעודה המכסה הסעה בשכר, תומכת אף היא בטענתו כי לא הסכים להנפיק פוליסה כזו.

1. הצעת הביטוח, אשר מולאה על ידי פקידה בשם אורלי, לא הוגשה. הסוכן העיד כי נעשה חיפוש במשרד והיא לא נמצאה (עמוד 29 לפרוטוקול). ב"כ חברת הפניקס אמרה בדיון כי תפנה למרשתה, ואם תמצא את הצעת הביטוח היא תועבר לבית המשפט (עמוד 30 לפרוטוקול). ההצעה לא הוגשה, ויש להניח כי לא נמצאה גם בחברת הפניקס. בנסיבות אלה אין לזקוף את אי הגשת התעודה לחובת הסוכן. יש לזקוף לחובתו את העובדה שהפקידה, אורלי, אשר מילאה את ההצעה לא הגיעה להעיד, ולא ניתן לכך הסבר, אולם לא די בכך כדי לקבל את טענת הנתבע לפיה ביקש ביטוח להסעה בשכר, מה גם שהנתבע העיד שדיבר עם הסוכן טירן יחיאלי, ולא הזכיר את הפקידה אורלי.
2. הנתבע רכש את הרכב במאי 2006 (הנתבע, עמוד 19 לפרוטוקול). מעדותו עולה כי עד התאונה הייתה לו מונית אחת (עמוד 10 לפרוטוקול) וכי הוא היה נהג מונית יחידה בעיריית שדרות (עמוד 12 לפרוטוקול).

פרט לעדותו, לא הביא הנתבע כל ראיה לקיומו של עסק. לא הוצגו החוזים בינו ובין עיריית שדרות. הנתבע הצהיר כי רכש את הרכב לצורך הסעת מורות. התאונה, אשר אירעה כארבעה חודשים לאחר שהרכב נרכש, אירעה במהלך הסעה של תלמידים משדרות לאשקלון (עמוד 20 לפרוטוקול).

מעדותו של הנתבע לא ברור האם יש לו משרד נפרד. בראשית החקירה העיד כי המשרדים שלו ושל אחיו מאוחדים (הנתבע, עמוד 10 לפרוטוקול). בהמשך הוא העיד כי במבנה השייך לאביו ישנם ארבעה משרדים של החברה ומשרד נפרד שלו, שעליו רשום "בן שימול כפיר מוניות והסעות" (עמוד 22 לפרוטוקול). סוכן הביטוח העיד כי לנתבע אין משרד משלו (עמוד 30 לפרוטוקול).

1. ברישיון הרכב סווג הרכב שרכש הנתבע כ"אוטובוס זעיר פרטי".

לטענת הנתבע לא הייתה בעיה להסיע מורות באוטובוס זעיר פרטי.

לשאלה מה צריך היה לעשות כדי להפוך את הרכב לרכב הסעות השיב הנתבע: "מי אמר שהייתי צריך להפוך אותו לרכב הסעות" (עמוד 17 לפרוטוקול). לדבריו הוא לא ידע שצריך לעשות כן (שם).

בתשובה לשאלה 16 לשאלון שנשלח אליו על ידי חברת הפניקס השיב הנתבע: "בעת התאונה כבר הייתי בתהליך שינוי לאוטובוס זעיר ציבורי שנקטע עקב התאונה".

בסיכומים, טען ב"כ הנתבע כי ההליך של שינוי הסיווג לרכב ציבורי מבחינת הנתבע היה הליך פרוצדוראלי שאינו קשור לנושא הביטוח. הנתבע רכש את האוטובוס, ערך לו ביטוח באמצעות הסוכן, ומבחינתו מאותו רגע סבר שקיים ביטוח מתאים.

הנתבע שהכחיש את הצורך בשיווי סיווג הרכב לאוטובוס זעיר ציבורי, לא העיד כי ההליך של שינוי הסיווג לא היה קשור לנושא הביטוח וטענה זו הועלתה רק במהלך הסיכומים.

1. תקנה 84א לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 קובעת שאין לבצע הסעה בשכר אלא בכלי הרכב המפורטים בתקנה, בהם נכלל אוטובוס זעיר ציבורי, אבל לא פרטי. מכאן כי, כפי שטוענת חברת הפניקס, אסורה הסעה בשכר באוטובוס זעיר פרטי. הנתבע הפנה בסיכומיו לתקנה 385, הקובעת ש"לא יפעיל אדם שירות, לא ימשיך בהפעלתו ולא יסיע באוטובוס, למעט אוטובוס זעיר פרטי, אלא לפי רשיון מאת הרשות שניתן לפי חלק זה, ובהתאם לתנאי הרשיון", אולם לא ניתן ללמוד מתקנה זו כי מותר להסיע בשכר באוטובוס זעיר פרטי, אלא רק כי הפעלת אוטובוס זעיר פרטי, בדומה לכל רכב פרטי אחר, איננה טעונה רישיון מיוחד – קביעה שאיננה עומדת בסתירה לכך שנאסר לעשות ברכב מסוג זה שימוש של הסעה בשכר.
2. קרנית מפנה לכך שתעודת הביטוח כוללת כיסוי עבור הסעת מטענים בשכר (סעיף 31 לתנאים). עובדה זו סותרת, לטענתה, את דברי הסוכן כי מדובר בתעודת חובה היוצאת באופן אוטומטי לאוטובוס זעיר פרטי. הסוכן עומת עם עובדה זו והשיב כי הוא לא זוכר האם הביטוח שערך כלל הובלת מטענים בשכר. טענת קרנית לפיה מדובר בשני סעיפים שבאים לרוב ביחד וכי רק מחמת טעות או רשלנות נכלל סעיף 31 והושמט סעיף 32, המדבר על הסעת נוסעים בשכר, לא מעוגנת בראיות. הנתבע לא העיד כי ביקש לבטח הסעת מטענים בשכר.
3. ברישיון הרכב רשום שהרכב נועד לנהג + 10 נוסעים. בתעודת החובה רשום נהג + 4 נוסעים. לשאלה מדוע כך נרשם השיב סוכן הביטוח: "מה שמחייב זה מה שכתוב ברישיון הרכב... זה לא רלבנטי... היום כותבים "כחוק"" (עמוד 26 לפרוטוקול). לשאלת בית המשפט האם הסוכנות כתבה 1 + 4 השיב: "זה יוצא לבד בהפקה" (שם). ההסבר שמציע הנתבע, לפיו הסוכן ידע והתבקש לבטח הסעה בשכר לאוטובוס הזעיר, אך מכיוון שלא היה מוסמך לכך הסתיר זאת מהנתבע והוציא פוליסה שבה רשם 4 נוסעים בלבד, איננו סביר.
4. סוכן הביטוח העיד כי ידע שלנתבע הייתה מונית והוא היה עושה בה הסעות. הוא לא ידע שיש לו עסק של הסעות. הוא לא ידע שהוא עושה הסעות עבור עיריית שדרות (עמוד 26 לפרוטוקול).

כאשר כל העסק כלל במשך כמה שנים מונית אחת, ספק אם בעת עריכת הביטוח היה על סוכן הביטוח לחשוד כי מדובר ברכב המיועד להסעות בשכר, מה גם שמדובר באוטובוס זעיר פרטי שכאמור אסור להשתמש בו להסעה בשכר.

1. אני דוחה, אפוא, את טענתו של הנתבע לפיה הסוכן התרשל כאשר לא דאג לכך שביטוח החובה יכסה הסעה בשכר.
2. אני דוחה גם את טענת הנתבע לפיה מדובר בחוסר הבנה בינו ובין הסוכן.
3. קשה לקבל את טענת הנתבע לפיה הסוכן התרשל בכך שלא השכיל לברר ולשאול שאלות מתאימות על מנת להתאים את ביטוח החובה למטרה הנכונה, כאשר לפי גרסת הנתבע הוא אמר לסוכן במפורש כי הוא מבקש ביטוח אשר יכסה הסעת נוסעים בשכר.
4. כפי שטוענת חברת הפניקס, אין מדובר במקרה של אי גילוי פרט מהותי ואין מקום להחיל את הכללים החלים על מקרה של אי גילוי. מדובר במקרה בו נעשה ברכב שימוש אשר אינו מכוסה בפוליסה.
5. לאור טענות הסוכן לפיהן לא חלה עליו חובה לברר ולייעץ למבוטחים אציין כי כפי שנפסק, על סוכן הביטוח מוטלת בין היתר החובה לוודא שהכיסוי הביטוחי שמספקת חברת הביטוח הוא ראוי ומספיק (ע"א 1228/08 מולרם מערכות שינוי והרמה נ' ביטוח חקלאי אגודה שיתופית בע"מ (28.6.2011); רע"א 5695/06 סייף נ' מרעי (21.9.2009)) ואילו הייתי מקבלת את טענת הנתבע כי הסוכן היה ער לכך שהוא מנהל עסק של הסעה בשכר והרכב אמור לשמש להסעת נוסעים בשכר, ולמרות זאת לא הציע לו לערוך ביטוח המכסה הסעת נוסעים בשכר, היה מקום להטיל עליו חבות (ראו לעניין זה את ע"א (מחוזי ת"א) 21495-10-13 פיליפה נ' שטינברג (14.12.2014)).
6. מהראיות עולה כי בעקבות התאונה הוגשה נגד הנתבע תביעה נוספת בגין נזקי הרכוש שנגרמו, וחברת הפניקס שילמה בפשרה 50% מהנזקים. לא מצאתי כי יש בעובדה זו כדי לתמוך בטענה שיש להטיל על הפניקס חבות. כפי שטוענת חברת הפניקס, הנתבע בעצמו שילם אף הוא מחצית מסכום הפשרה.
7. על פי סעיף 12(א)(2) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה–1975:

"תפקידה של הקרן היא לפצות נפגע הזכאי לפיצויים לפי חוק זה ואין בידו לתבוע פיצויים מאת מבטח מחמת אחת מאלה:

...

(2) אין לנוהג ביטוח לפי פקודת הביטוח או שהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה..."

טענת קרנית לפיה בכל מקרה לא ניתן לחייב אותה לשאת בתשלום כלשהו, שכן המחלוקת הקיימת בתיק היא בין הנתבע לבין חברת הפניקס והצדדים הרביעיים, איננה במקומה וראוי היה שלא תיטען.

1. אני מקבלת, אפוא, את התביעה נגד הנהג ונגד קרנית וקובעת כי עליהם לשאת בפיצוי שנפסק לתובעת. אני דוחה את התביעה נגד חברת הפניקס.
2. מאחר שחברת הפניקס שילמה לתובעת מחצית מהפיצויים, ועל פי ההסכם בין הצדדים, על הנתבע ועל קרנית להחזיר לחברת הפניקס את הסכומים ששילמה, בצירוף הפרשי הצמדה.
3. אני מקבלת את ההודעה לצד שלישי ששלחה קרנית לנתבע. על הנתבע להחזיר לקרנית את הסכומים ששילמה ותשלם לתובעת ולחברת הפניקס, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום.

כמו כן יישא הנתבע בשכ"ט עו"ד והוצאות של קרנית בסכום כולל של 10,000 ₪.

1. אני דוחה את ההודעה לצדדים שלישיים וההודעה לצדדים רביעיים ששלח הנתבע לסוכן, לסוכנות ולחברת הפניקס.
2. הנתבע ישלם לחברת הפניקס הוצאות בסכום של 10,000 ₪ ולסוכן ולסוכנות הוצאות בסכום של 10,000 ₪.
3. את הסכומים שנפסקו יש לשלם תוך 30 יום.

ניתן היום, י"א אדר ב' תשע"ו, 21 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.