29 אוקטובר 2015

לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם

גזר דין

רקע וטענות הצדדים

1. הנאשם הורשע בעבירה של העסקת עובד זר ללא היתר בניגוד לסעיפים 2(א)(1), 2(א)(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"ה-1991 (להלן: "חוק עובדים זרים"); העסקת 5 עובדים מבלי שהתקשר עימם בחוזה בניגוד לסעיף 2(ב)(2) לחוק שכר עובדים זרים; העסקת עובדים מבלי שנתן להם פירוט על שכרם וזאת בניגוד לסעיף 2(ב)(7) לחוק עובדים זרים; אי תשלום שכר מינימום בניגוד לסעיפים 2א ו-14 לחוק שכר מינימום, התשנ"א-1991 (להלן: "חוק שכר מינימום").

2. לבקשת הנאשם, נתבקש בעניינו תסקיר שירות המבחן. התסקיר הוגש ביום 12.5.15 ובמסגרתו המליץ שירות המבחן להימנע מהרשעת הנאשם ולהטיל עליו עונש של התחייבות להימנע מביצוע העבירה.

3. המאשימה טענה לעניין העונש כי על הנאשם הוטל קנס מינהלי בגין העבירות שיוחסו לו וכי הוא ביקש להישפט. לטענת המאשימה, מדובר בעבירה חמורה שהפכה להיות בעיה חברתית ומוסרית שכן העסקת העובדים הזרים ללא פיקוח פוגעת הן ברווחת העובדים הזרים, הן בתנאי עבודתם של עובדים מקומיים, ועל כן אין להסתפק בהטלת קנס סמלי או נמוך ובמיוחד מקום בו נעברה העבירה לשם הפקת רווח כלכלי.

עוד מפרטת המאשימה את השיקולים שיש לשקול לחומרה כגון הצורך בהרתעה (סעיפים 40ז, 40ו לחוק העונשין) והנזק הנגרם מביצוע העבירה (סעיף 40ט(א)(4) לחוק העונשין) ובהתחשב בכך שהנאשם הפיק רווח כלכלי מהעסקת העובד הזר (סעיף 4ט(א)(5) לחוק העונשין).

לדברי המאשימה, שיעור הקנס המנהלי בגין העבירות שבהן הורשע הנאשם עומד על הסך של 860,000₪ (פי 4 מהקנס המנהלי) ועל כן מתחם העונש בעניינה נע בין סכום זה לבין הקנס המרבי הקבוע בחוק לעבירות אלה העומד על סך של 4,905,600 ₪. המאשימה ביקשה לגזור על הנאשם קנס בשיעור הקרוב לשיעור הקנס המרבי הקבוע בחוק וכן לחייבו לחתום על התחייבות להימנע בעתיד מביצוע העבירות שבהן הורשע למשך 3 שנים.

עוד נטען כי לנאשם אין הרשעות קודמות, ואולם הנאשם הורשע בדין לאחר שבחר להישפט ולנהל הליך משפטי בפני בית הדין, על כן יש להחמיר עמו.

4. לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן הוסיפה וטענה המאשימה, כי רק במקרים יוצאי דופן ניתן שלא להרשיע נאשם וזאת בשני תנאים מצטברים. האחד, כי ההרשעה תביא לפגיעה חמורה בשיקומו והשני כי סוג העבירה מאפשר לוותר על הרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה אחרים. לטענת המאשימה, הנאשם אינו עומד בשני התנאים שכן אין בתסקיר כל אזכור להשלכות הרשעתו על שיקומו ולפגיעה שתיגרם לו ואין מקום לסטות מהכלל הרגיל של הרשעה.

5. לטענת הנאשם, הייתה המאשימה נכונה להסתפק בתשלום כופר ואין מקום להחמיר עמו בצורה כל כך קיצונית ולהטיל קנסות בסכומים העולים באופן ניכר על הסכומים שנכונה הייתה המדינה להטיל בגין האירוע מלכתחילה.

לטענת הנאשם, הוא כבן 69, בעל משפחה שעדיין עובד לפרנסתה. לדבריו, הגיע להתיישב עם משפחתו בערבה ולהקים את ביתו שם ממניעים אידיאולוגיים לפני 46 שנים לבקשת דוד בן גוריון. הנאשם ציין כי כל ילדיו שרתו שירות משמעותי בצה"ל והוא מייחס זאת לחינוך האידיאולוגי שחינך אותם, כחלק בלתי נפרד מהיותו חקלאי בערבה.

הנאשם הדגיש כי אין לו הרשעות קודמות וכי העבירה שבגינה הורשע בסופו של יום היא עבירתו הראשונה וזאת על אף העובדה כי הוא עוסק בתחום החקלאות ומעסיק עובדים זרים במשך שנים רבות. כך גם, לדבריו, לא הוגשו כנגדו תביעות על ידי עובדים במישור האזרחי. לדבריו, העסיק עובדים זרים רק כי עובדים יהודים לא היו מוכנים להגיע לעבוד בערבה.

הנאשם ביקש להימנע מהרשעתו. לטענת הנאשם, הרשעתו בפלילים תהווה פגיעה בלתי מידתית ולא מוצדקת. לגרסתו, הרשעתו עשויה להוביל את משפחתו לפשיטת רגל ולהפסקה של עבודתו החקלאית בערבה, עניין שצריך להילקח בחשבון במסגרת ההחלטה האם להרשיעו בדין, אם לאו, שכן לא נשארו משפחות רבות בעין יהב שיעבדו את אדמות הערבה, שזהו אינטרס ציבורי חשוב. הנאשם הצביע על הקשיים הכלכליים שבהם הוא נתון כאשר לדבריו נטל הלוואה גדולה (ממנה נותרה יתרה לתשלום בסך של כ-800,000 ₪) ומשכן את ביתו, רעייתו סובלת מבעיות רפואיות וכן נותרו רק שניהם לתפעול ואחזקת המשק.

הנאשם נטל אחריות על מעשיו וציין כי למד את הלקח, שכן כל ההליך נמשך כ-8 שנים ארוכות. לדבריו, התרומה שיוכל לתרום לחברה במסגרת עבודות שירות לתועלת הציבור גדולה לעין ערוך מכל קנס שיוטל עליו במסגרת הרשעתו בדין.

ה כ ר ע ה

6. ביום 10.7.12 נכנס לתוקף תיקון מספר 113 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") בדבר "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה". הוראות סעיף 40ב לחוק העונשין קובעות כי העיקרון המנחה הינו עיקרון ההלימה, היינו, העונש ייגזר ממידת אשמו של העבריין ומחומרת מעשיו. יתר ההוראות מונות מנגנון תלת שלבי שעל בית הדין לבחון על מנת לגזור את העונש ההולם את העבירה.

בשלב הראשון יש לקבוע האם העבירות מהוות אירוע אחד או מספר אירועים נפרדים. בשלב השני, על בית הדין לקבוע את מתחם הענישה לכל אירוע בהתחשב בעבירה ובנסיבות הקשורות בביצועה ואילו בשלב השלישי, על בית הדין לגזור את העונש בתוך אותו המתחם בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות לעבירה (עפ 8641/12 מוחמד סעד נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 5.8.13).

7. בשלב הראשון, ובטרם נקבע את מתחם העונש ההולם, עלינו לקבוע אם העבירות בהן הורשע הנאשם מהוות אירוע אחד או כמה אירועים נפרדים, כאמור בסעיף 40יג לחוק העונשין:

"(א) הרשיע בית המשפט נאשם בכמה עבירות המהוות אירוע אחד, יקבע מתחם עונש הולם כאמור בסעיף 40ג(א) לאירוע כולו, ויגזור עונש כולל לכל העבירות בשל אותו אירוע.

(ב) הרשיע בית המשפט נאשם בכמה עבירות המהוות כמה אירועים, יקבע מתחם עונש הולם כאמור בסעיף 40ג(א) לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן רשאי הוא לגזור עונש נפרד לכל אירוע או עונש כולל לכל האירועים; גזר בית המשפט עונש נפרד לכל אירוע, יקבע את מידת החפיפה בין העונשים או הצטברותם.

(ג) בגזירת העונש לפי סעיף זה, יתחשב בית המשפט, בין השאר, במספר העבירות, בתדירותן ובזיקה ביניהן, וישמור על יחס הולם בין חומרת מכלול המעשים ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג העונש, ואם גזר עונש מאסר – לבין תקופת המאסר שעל הנאשם לשאת". (ההדגשה שלי - י.א.ש.).

עיון בדיוני ועדת החוקה, חוק ומשפט, אשר דנה בהצעת החוק הממשלתית בנושא הבניית שיקול הדעת בענישה, מעלה כי זו הייתה ערה לקושי שבהגדרת ה"אירוע" כבסיס להבניית העונש - באילו מצבים ייחשבו מספר עבירות כ"אירוע אחד", אשר לו ייקבע מתחם עונש אחד, ומתי ייחשבו מספר עבירות ל"כמה אירועים", אשר לכל אחד מהם ייקבע מתחם עונש נפרד. בסופו של יום נותר שיקול הדעת להגדרת האירוע בידי השופט האמור לשים לנגד עיניו בין היתר את עקרון ההלימה העומד ביסוד התיקון לחוק (ראו פרוטוקול דיוני הוועדה מיום 20.6.11, בעמ' 26, ו-29; פרוטוקול מיום 21.11.11, בעמ' 56). אף אני סבורה, כי יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הספציפיות כאשר הנסיבות מהוות חלק מהגדרת "האירוע".

8. במקרה דנן מתעוררת השאלה - האם יש לראות בכל אחד מהאישומים כאירוע אחד, בעוד שמספר העובדים אליהם נוגע האישום ייחשב כחלק מנסיבותיו של אותו אירוע וישליך על חומרתו, ובכך ישפיע על הגדרת מתחם הענישה ההולם? או שמא יש לראות במספר העובדים וממילא בעבירות המנהליות כאירוע נפרד שיש להביאו בחשבון במסגרת גזירת העונש לאחר קביעת מתחם הענישה לכל אירוע בנפרד?

במקרה דנן, מצאתי כי יש לראות בכל אישום כמתייחס ל"אירוע אחד" הגם שהוא כולל מספר עבירות (ראו הוראות סעיף 40יג לחוק העונשין; ראו גם ע"פ (ארצי) 57160-01-14 מדינת ישראל נ' חדוות הורים, ניתן ביום 8.11.14 (להלן: "פרשת חדוות הורים")), ויש לראות במספר העובדים שלהם נוגע אותו אישום כחלק מנסיבות אותו האירוע.

מתחם הענישה

9. בהתאם להוראות סעיף 40ג לחוק העונשין על בית הדין לקבוע "מתחם עונש הולם למעשי העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעיקרון המנחה" ולהתחשב לשם כך "בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כאמור בסעיף 40ט'", הכוללות את הנזק שנגרם מביצוע העבירה, הסיבות שהביאו את הנאשם לביצוע העבירה, מידת השליטה על מעשהו ועוד. כאשר מדובר בהטלת קנס כספי יש לקחת בחשבון גם את מצבו הכלכלי של הנאשם (סעיף 40ח לחוק העונשין).

10. ככלל, בעבירה של העסקת עובדים זרים ללא היתר כדין, הרי שבמסגרת קביעת מתחם הענישה בשקילת הערכים החברתיים יש ליתן משקל לעובדה כי מדובר בעבירה חמורה אשר בצידה טמון סיכון בטחוני של כניסת אנשים שאינם מורשים לשהות בארץ, ללא ביקורת וללא דיווח. יודגש כי באקלים הביטחוני הקיים במדינה מתעצם משקלו של אינטרס זה בשונה למשל מעובדים בעלי היתר לעבוד אך שהועסקו אצל מעביד שאינו בעל ההיתר.

בנוגע ליתר העבירות שבהן הורשע הנאשם יש לקחת בחשבון כי ההוראות להתקשר בחוזה וליתן לעובדים פירוט על שכרם, כמו גם להקפיד על תשלום שכרם בשיעור הולם, נועדו לסייע לעובדים ולשמור על זכויותיהם ואין להקל בהם ראש.

פן נוסף שיש לקחת בחשבון הוא הפגיעה במישור הכלכלי בכך שהעסקת עובדים ללא היתר באה על חשבונם של אזרחים ישראלים אשר אינם יכולים להתחרות בסכומים המשולמים לאותם עובדים ונמצא כי הפרת החוק גורמת לפגיעה באינטרס הכלכלי של המדינה וענישה הולמת תעשה בדרך של הטלת קנס כספי (ע"פ 1001/01 מדינת ישראל נ' נפתלי ניסים, פד"ע לח 145).

11. עוד יש לקחת בחשבון בעת קביעת מתחם הענישה את העובדה כי כתב האישום הוגש בעקבות בקשת הנאשם להישפט. ואף שהוראות סעיף 40יא(6) לחוק העונשין קובעות כי "כפירה באשמה וניהול משפט על ידי נאשם לא יזקפו לחובתו", העובדה כי ההליך נפתח בהטלת קנס מנהלי מכפיפות את מתחם הענישה של הנאשם להוראות סעיף 14 לחוק עבירות מנהליות, התשמ"ו-1985, (להלן: "חוק עבירות מנהליות") הקובעות:

"ביקש אדם להישפט לפי סעיף 8(ג) או לפי סעיף 9(ב) והורשע, לא יפחת הקנס, אם הוא העונש היחידי, מהאמור להלן:

(1) לענין קנס מינהלי קצוב - מסכום הקנס או משיעורו;

(2) לענין קנס מינהלי שאינו קצוב ואשר קבוע לו סכום או שיעור מזערי - מהסכום או מהשיעור המזערי הקבוע לעבירה,

ואולם בית המשפט רשאי מנימוקים שיירשמו להפחית את הקנס אם ראה נסיבות מיוחדות המצדיקות את הפחתתו" (הדגשה שלי - י.א.ש).

יש לציין כי על פי פסיקת בית הדין, כאשר ביקש נאשם להישפט והורשע בדין, נקודת המוצא צריכה להיות כפל הקנס המינהלי למעט במקרים מיוחדים (ע"פ 74/09 מדינת ישראל נ' זיו אלון דור טכנולוגיות בע"מ, ניתן ביום 10.5.10) וכן הוראות סעיף 2(א1) לחוק עובדים זרים (תיקון מס' 15), התשע"ב-2012.

מכאן, כי במסגרת מתחם הענישה לא ניתן לגזור עונש הנמוך מכפל הקנס המינהלי המוטל על העבירה נשוא כתב האישום, אלא בנסיבות מיוחדות.

12. בדיקת מדיניות הענישה הנהוגה מעלה כי בתי הדין נהגו להטיל על מורשעים בעבירות שעניינן העסקת עובדים שלא כדין עונשים הנעים משיעור הקנס המינהלי ועד לכ-30% מהקנס הפלילי המירבי שנקבע לעבירה (פרשת חדוות הורים לעיל).

13. לאחר ששקלתי את כלל נסיבות המקרה הנוכחי - את חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירה (שנת 2006), את העובדה כי הנאשם הורשע בהעסקת עובד אחד ללא היתר כדין, העסקת 5 עובדים ללא חוזה, העסקת עובדים מבלי שניתן להם פירוט על שכרם ואי תשלום שכר מינימום; את העובדה כי הנאשם ביקש להישפט; את העובדה שהעסקת העובדים הזרים נעשתה במסגרת עיסוקו של הנאשם ועל כן יש ליתן משקל לשיקולים של רווח כלכלי, וכן את החקיקה שתכליתה להסדיר את העסקתם של העובדים הזרים ולפקח על העסקתם על מנת שזכויותיהם ותנאי העסקתם לא יפגעו; את הפגיעה במדיניות הכלכלית האוסרת על העסקת עובדים זרים בניגוד להוראות הדין על מנת שלא לפגוע בשוק העבודה הישראלי; את העובדה כי הקנס המינהלי שנקבע בחוק לעבירות נשוא כתב האישום עומד על שיעור כולל של 215,000 ₪ ואת העובדה כי אין להטיב את מצבו של המבקש להישפט אל מול מצבו של מי שבחר לשלם את הקנס המינהלי שהוטל עליו מבלי לערער על כך; ולאחר שבחנתי את מדיניות הענישה כעולה מגזרי דין שניתנו על ידי בתי הדין האזוריים ובית הדין הארצי - מצאתי כי מתחם העונש ההולם לנאשם לאירוע שבפניי הוא בין הקנס המינהלי (215,000 ₪ במועד הרלוונטי) לבין 30% משיעור הקנס המקסימלי המוטל על פי סעיף 61א(2) לחוק העונשין בשילוב עם הוראות סעיף 2(ב)(ב) לחוק עובדים זרים (ובענייננו, החלופה "במסגרת עסקו או משלח ידו של המעביד") (1,471,680 ₪).

גזירת העונש

14. כאמור, לאחר קביעת מתחם הענישה לעבירה, על בית המשפט לקבוע את העונש המתאים לעבירה במסגרת אותו מתחם, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה - נסיבותיו האישיות של הנאשם, ובהן הנזקים שנגרמו לנאשם כתוצאה מהרשעתו, הפגיעה של העונש בנאשם ובמשפחתו, נטילת אחריות על ידי הנאשם למעשיו ולמאמציו לתיקון תוצאות העבירה, נסיבות חייו ככל שהייתה להן השפעה על ביצוע מעשה העבירה, עברו הפלילי של הנאשם, התנהגותו החיובית של הנאשם ותרומתו לחברה, התנהגות רשויות אכיפת החוק וחלוף הזמן מביצוע העבירה (סעיף 40יא לחוק העונשין).

15. כאמור, שירות המבחן המליץ להמנע מהרשעת הנאשם והמליץ להטיל עליו התחייבות להמנע מביצוע עבירה. הנאשם ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן ולבטל את הרשעתו. לדבריו, נטל אחריות על המיוחס לו בכתב האישום וטען כי הרשעתו עשויה לגרום לו לנזק רב. ב"כ הנאשם הדגיש את השיקולים הנוגעים לשיקום הנאשם והלימה של העונש ביחס לעבירה המיוחסת כאשר הענישה צריכה לעולם להיות אינדיבידואלית כלפי הנאשם.

באשר לנסיבותיו האישיות, ציין הנאשם כי הוא כבן 69 שנים, חקלאי מזה 46 שנה, בעל משפחה ואב לילדים בוגרים וסב לנכדים אשר ירד לערבה ממניעים אידיאולוגיים, וכי הוא נמנה על החקלאים האחרונים בערבה.

16. ב"כ המאשימה טען כי לנאשם אין כל עבר פלילי, אך ביקש להותיר את הרשעת הנאשם על כנה על אף האמור בתסקיר שירות המבחן באשר תולדותיו של ההליך בקנס מינהלי שהנאשם בחר שלא לשלמו אלא להישפט בגינו ולא חלים התנאים שבהם ניתן שלא להרשיע. לעמדת המאשימה, מדובר בעבירה שהיא בעיקרה כלכלית ועל כן הענישה הרלוונטית לגביה היא כלכלית.

17. מתסקיר שירות המבחן עולה, כי מדובר באדם המתפקד באופן נורמטיבי ואשר ביצוע העבירה איננו מאפיין את התנהלותו בדרך כלל ואת מהלך חייו. המדובר בחקלאי ותיק אשר הקים עם אשתו משק חקלאי בערבה שעודנו פעיל, ושלדבריו גידל וחינך את ילדיו על ערכי אהבת הארץ וציונות וכיום תורמים בתפקידים שונים לביטחון המדינה.

עוד מצוין בתסקיר, באשר לעבירות שבוצעו, להערכת הסיכון לעבריינות והסיכוי לשיקום, כי מדובר בעבירה ראשונה והנאשם נעדר הרשעות קודמות; כי הנאשם מקבל אחריות לביצוע העבירות, מכיר בתוצאות מעשיו. שירות המבחן התרשם מדברי הנאשם כי הסיק מסקנות באשר לניהול הבירוקטי של עובדיו ופעל על מנת לבצע הליך קפדני יותר של רישום וניהול העובדים הזרים על מנת שלא לעבור על החוקים הנוגעים להעסקתם, ואף שיתף בכך את חבריו החקלאים. שירות המבחן ציין את דברי הנאשם שלפיהם הוא מקפיד על מתן תנאים טובים ונאותים לעובדיו וכי עובדיו אף שלחו את בני משפחותיהם לעבוד אצלו בשל יחסו הטוב אליהם.

במשקל הכולל תוך ששירות המבחן לוקח בחשבון את העבירות שבהן הורשע הנאשם ומנגד את עברו הנקי ופועלו בעבר, את קבלת האחריות, את עיסוקו היום, את תפקודו החיובי במסגרות חייו השונות ואת ההשלכות האפשריות של הרשעתו בדין, המליץ שירות המבחן להימנע מהרשעת הנאשם בדין וזאת לצד ענישה בדרך של התחייבות להמנע מביצוע העבירות.

18. הוראות סעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 קובעות:

"הרשיע בית המשפט את הנאשם, ולפני מתן גזר הדין ראה שיש מקום לתת לגביו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור, ללא הרשעה, רשאי הוא לבטל את ההרשעה ולצוות כאמור".

הוראות סעיף 71א(ב) לחוק העונשין קובעות:

"מצא בית המשפט שנאשם ביצע עבירה, רשאי הוא לתת צו שירות גם ללא הרשעה, בנוסף למבחן או בלעדיו, ומשעשה כן יהיה דינו של צו השירות, לענין סעיף 9 לפקודת המבחן [נוסח חדש], תשכ"ט-1969, כדין צו מבחן".

סעיף 1 לפקודת המבחן [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: "פקודת המבחן") קובע:

"הואשם אדם בעבירה וראה בית המשפט שהאישום הוכח, אלא שבהתחשב בנסיבות הענין, ובכללן אפיו של האדם, עברו, גילו, תנאי ביתו, בריאותו הגופנית ומצבו השכלי, טיב העבירה שעבר וכל נסיבה מקילה שבה נעברה העבירה, ראוי, לפי דעתו, לשחרר את העבריין על מנת להעמידו במבחן, רשאי בית המשפט לעשות אחת מאלה:

(1) להרשיעו וליתן צו מבחן.

(2) יתן צו מבחן בלי להרשיעו אם אין על הנאשם עונש מאסר על תנאי שבית המשפט רשאי לצוות על ביצועו עקב הרשעתו בעבירה שהואשם עליה".

19. הכלל הוא - כי מי שהובא לדין ונמצא אשם, יש להרשיעו בדין, וכי הסמכות להסתפק בענישה ללא הרשעה יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן (ע"פ 2513/96 מדינת ישראל נ' שמש, פ"ד נ(3) 682, 683 (1996)). עם זאת, הוראות סעיף 40(ד) לחוק העונשין מכירות באפשרות לסטות ממתחם הענישה במקרים מתאימים ולהורות על נקיטה באמצעי שיקומי כלפי הנאשם (ראו גם דנ"פ 8062/12 מדינת ישראל - המשרד להגנת הסביבה נ' חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ, עמ' 7-10, ניתן ביום 2.4.15; להלן: "פרשת המשרד להגנת הסביבה").

וכך נקבע מפי נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) אשר גרוניס בפרשת המשרד להגנת הסביבה והאסמכתאות שם:

"בפסיקה לא הותוו תנאים נוקשים למקרים בהם יימנע בית המשפט מהרשעה. נקבע אך שאפשרות זו מיועדת למקרים חריגים, בהם מצא בית המשפט כי הרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, וכי נוכח מידת חומרתה של העבירה ניתן לוותר על הרשעה, מבלי לפגוע פגיעה משמעותית במטרות הענישה האחרות. עוד נקבע שיש להימנע מהרשעה רק בנסיבות יוצאות דופן, כאשר היחס בין הנזק הצפוי לנאשם כתוצאה מההרשעה לבין חומרת העבירה והתועלת של ההרשעה לאינטרס הציבורי אינו סביר. מכאן, שהאפשרות לא להרשיע מיועדת לעבירות שאינן חמורות, ולנאשמים בעלי פוטנציאל שיקום משמעותי" (פרשת המשרד להגנת הסביבה, בעמ' 11).

בפרשת קליין, חזרה וציינה כב' השופטת פרוקצ'יה את השיקולים שאותם יש לקחת בחשבון בבוא בית המשפט להימנע מהרשעתו של נאשם. בין היתר נשקלים נסיבותיו האישיות של הנאשם (גיל, עבר קודם, מצבו האישי והבריאותי) והשפעת ההרשעה על סיכויי שיקומו מצד אחד, ומנגד, השפעת אי ההרשעה על ההליך הפלילי בכללו והמסר החברתי העולה ממנו.

עוד נקבע שם, כי כאשר נוצר פער בלתי נסבל בין עוצמת הפגיעה של ההרשעה הפלילית בנאשם האינדיבידואלי לבין התועלת שתצמח לחברה ולאינטרס הציבורי מקיומה של הרשעה, יש מקום לשקול להטיל עונש ללא הרשעה בדין (ע"פ 5102/03 מדינת ישראל נ' דני קליין, ניתן ביום 4.9.07; הוראות סעיף 1 לפקודת המבחן; פרשת חדוות הורים הנ"ל).

20. בנסיבות המקרה הנוכחי, על יסוד עיקרון ההלימה ומתוך איזון כלל השיקולים הרלוונטיים לחומרא ולקולא, לאחר ששקלתי את נסיבותיו של הנאשם - מחד גיסא, את גילו שהוא כבן 69 שנים ובעל משפחה, את התנהגותו הנורמטיבית בכל יתר התחומים בחייו, את התרשמות שירות המבחן כי מדובר באדם המתפקד באופן חיובי, את העובדה כי הנאשם עובד כחקלאי במשך כ-46 שנה וכי אין לו עבר פלילי בכלל ובתחום העסקת עובדים זרים בפרט, את חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירה, את השלכות ההרשעה הפלילית על אפשרות שיקומו של הנאשם, לרבות פגיעה בדימויו העצמי, ובאפשרות קרובה לוודאי של פגיעה פרנסתו, ומאידך גיסא, את חומרת העבירות, את תכלית החוק ואת חשיבותו של האינטרס הציבורי כפי שפורט בסעיף 10 לעיל - מצאתי כי לא נתקיימו אותן נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מן הכלל המחייב את הרשעת הנאשם. הנאשם לא הצביע על פגיעה חמורה העשוייה להגרם לו כתוצאה מהרשעתו, ופגיעה בדימויו החיובי, עם כל הצער, אין די בה כדי להמנע מהרשעה.

21. לפיכך, הבקשה לביטול הרשעת הנאשם נדחית. עם זאת בבואי לשקול את העונשים שיש להטיל על הנאשם, לקחתי בחשבון גם את כל נסיבותיו כפי שפורטו בסעיף 20 לעיל, והנני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים:

א. קנס בסך של 50,000 ₪ אשר ישולם ב-100 תשלומים חודשיים שווים ורצופים על סך של 500 ₪ כל אחד שהראשון בהם ישולם עד ליום 1.12.15 והיתר באופן רצוף ב-1 לכל חודש עוקב.

ג. הנאשם יחתום על התחייבות להימנע מעבירה על חוק עובדים זרים וחוק שכר מינימום, וזאת במשך שלוש שנים מהיום. היה ותבוצע עבירה על חוקים אלה יחויב הנאשם באופן מידי וללא תנאי, בגין כל עבירה בסכום של 60,000 ₪. הנאשם יחתום על ההתחייבות עד ליום 1.12.15.

22. גזר הדין יישלח לצדדים בדואר.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 45 ימים.

ניתן היום, ט"ז חשוון תשע"ו, (29 אוקטובר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.