1. לפני תביעה בגין תאונה מיום 7.1.10.

           הנתבעת שלחה הודעה לצד שלישי.

2. מדובר באירוע בו העמיד הצד השלישי את רכבו באופן שלדעת נהג הנתבעת חסם את נתיב יציאתו מחניית ביתו. נהג הנתבעת ביקש מהצד השלישי להזיז את רכבו. בין הצדדים התקיים דין ודברים אשר אף התדרדר לגילויי אלימות. בשלב כלשהו הצד השלישי הזיז את רכבו מהדרך ונהג הנתבעת שב לרכבו. הצד השלישי התקרב לרכב הנתבעת ומשלב זה הצדדים חלוקים לגבי השתלשלות העניין אולם אין חולק כי בסופו של יום רכב הנתבעת פגע ברכב התובעת.

3.        בדיון מיום 18.12.11 הגיעו התובעת והנתבעת להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין.

           באותו מועד ניתן כנגד הצד השלישי פסק דין בהיעדר הגנה, אשר לימים בוטל וניתנה לצד השלישי ארכה להגיש כתב הגנה.

4.    המחלוקת העומדת להכרעה כעת הינה בשאלת האחריות לתאונה ביחסים שבין הנתבעת לצד השלישי, כאשר לטענת הנתבעת הנזקים לרכב התובעת נגרמו ללא קשר לנהג רכב הנתבעת אלא בשל רשלנות הצד השלישי.

5. סעיף 64(2) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) התשכ"ח – 1968, מאפשר לפטור גורם רשלני, אם עקב פעולה מכרעת של גורם אחר, לא ניתן יהיה לראות את הראשון כגרום לתוצאה ולנזק. לגישת הפסיקה, המדובר במצבים קיצוניים, כאשר פעולת הגורם המתערב נעשתה בכוונה או תוך אדישות לתוצאה, או בדרגת רשלנות גבוהה (ראו: ע"א 2245/91 ברנשטיין ואח' נ' עטיה, פ"ד מט(3)709).

6. במקרה שלפני נטען כי דרך ההתנהגות של הצד השלישי העמידה את נהג התובעת במצב לחץ ובהלה שהובילו לתגובה לא צפויה ולנזק ועל כן יש להטיל האחריות לתאונה על הצד השלישי.

7. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושמעתי את עדויותיהם, סבורני כי לא ניתן לנתק את הקשר הסיבתי בין התנהגות נהג הנתבעת לתאונה ועל כן אין מקום להטיל את האחריות לתאונה על הצד השלישי מהטעמים שיובהרו להלן.

8.        גרסת הנתבעת בהודעה לצד שלישי הינה כי כאשר נהג רכב הנתבעת שב לרכבו, הגיע אליו הצד השלישי ומנע ממנו לסגור את דלת הרכב. כתוצאה מהסיטואציה המלחיצה אליה נקלע, לחץ נהג רכב הנתבעת בטעות על דוושת הגז במקום על דוושת הבלם ורכבו התדרדר לאחור והתנגש ברכב התובעת.

בחקירתו הציג נהג הנתבעת גרסה שונה לפיה הצד השלישי ניגש לדלת שלו, פתח אותה והניח את היד שלו על הכתף של נהג הנתבעת.

נהג הנתבעת נדרש להסביר את פער בין הגרסאות ותשובתו הייתה "שהביטוח יסביר".

9. גרסת הצד השלישי בכתב הגנתו הינה כי משהבחין שנהג הנתבעת עודנו כועס הלך אל רכבו ועמד מול חלונו על מנת לשוחח עמו ולהרגיע אותו. בעודו עומד ליד חלון הרכב הבחין כי נהג הנתבעת החל לצאת מרכבו. לפתע לחץ על דוושת הגז ורכבו נסע במהירות אחורנית.

בחקירתו טען הצד השלישי כי ניגש אל רכב הנתבעת מכיוון הפגוש וסימן לנהג הנתבעת מהחלון והוא התעצבן עליו ופתח את הדלת בצורה חזקה והוא נלחץ והרכב התחיל להתדרדר ובמקום ללחוץ על הבלם הוא לחץ על דוושת הגז.

10.  מחקירת עד הנתבעת והצד השלישי עולה בבירור כי האווירה ביניהם הייתה טעונה.

שני הצדדים העידו כי התנהל ביניהם ויכוח אשר הוביל אף לגילוי אלימות.

  ביטוי לכעסו של נהג הנתבעת ניתן ללמוד מדבריו בחקירה: "אחרי שהוא סירב לתת לי את הפרטים, הוא הזיז את האוטו שלו וחשב שאני אעבור על זה בשתיקה. אני החלטתי שאני לא עובר על זה בשתיקה". נהג הנתבעת יצא אל הצד השלישי כדי לבקש ממנו את הפרטים, ושוב הצד השלישי סירב. נהג הנתבעת טען כי ראה שהם מחמירים את המצב, ניגש לרכבו ורשם את מספר הרכב.

גם מחקירת הצד השלישי אפשר ללמוד על האווירה הטעונה. הצד השלישי טען כי נהג הנתבעת ביקש ממנו להזיז את הרכב לא בצורה יפה, התחיל לצעוק עליו על הבוקר ולבזות אותו, דחף אותו, התעצבן עליו, התחיל בדחיפות וכו'.

11. את הסיטואציה אשר הובילה בסופו של דבר לתאונה תיאר נהג הנתבעת כדלקמן: "... והוא ניגש אלי ואני הייתי בשלבים של לנסוע מהמקום, האוטו היה מונע, הבלם יד כנראה הורדתי והתחלתי לשלב הילוכים, אני לא זוכר את כל הפרטים הקטנים האלו. הייתי כנראה בין פארקינג לדרייב והגעתי כנראה לרוורס והרגל שלי הייתה על הגז והוא בא לדלת שלי ופתח אותה והניח את היד שלו על הכתף שלי אני נבהלתי מזה ונלחצתי או שנבהלתי והחליקה לי הרגל על מהדוושה על הברקס לגז ואז הרכב התחיל להתדרדר אחורה והוא נפגע מהדלת והרכב שלי התדרדר אחורה ופגע במספר רכבים חונים. אני חשבתי שאני עם הרגל על הבלם ולחצתי חזק ואז היה גז." (הדגשה שלי ש.ה.) (בפרוטוקול ע' 3 ש' 25 – ע' 4 ש' 2).

1. מעדויות הצדדים מתקבלת תמונה ברורה של סיטואציה אלימה בין הצדדים, כאשר נהג הנתבעת כעס על הצד השלישי ונכנס לרכבו כשהוא כעוס ועצבני.

השאלה אם הצד השלישי פתח את הדלת והניח יד על כתפו של נהג הנתבעת אם לאו, לא התבררה עד סופה בפניי ומכל מקום הנתבעת לא נתנה הסבר להעלאת טענה זו רק בחקירת נהג הנתבעת דבר המחליש את גרסתה.

מעבר לכך שהנתבעת לא הוכיחה טענה זו, עולה בבירור מחקירת נהג הנתבעת כי כשנבהל כטענתו, חשב שהוא עם הרגל על הבלם ולחץ חזק והיה גז. דהיינו האינסטינקט הראשוני של נהג הנתבעת ותגובתו המיידית היו לבלום ולא ללחוץ על הגז ועצם הנסיעה במקום הבלימה לא הייתה כתוצאה מהבהלה אלא כתוצאה מטעות במנח הרגל על דוושת הגז במקום על דוושת הבלם.

בעניין זה גרסת נהג הנתבעת אינה סדורה שכן בתחילה אמר "והגעתי כנראה לרוורס והרגל שלי הייתה על הגז..." בהמשך אמר "... והחליקה לי הרגל מהדוושה על הברקס לגז..." ומאוחר יותר אמר "אני חשבתי שאני עם הרגל על הבלם ולחצתי חזק ואז היה גז...".

המסקנה המתבקשת בנסיבות אלה היא כי את הטעות במנח הרגל על דוושת הגז במקום על דוושת הבלם ניתן לייחס לסערת הרגשות בה היה שרוי נהג הנתבעת הנובעת מהסיטואציה שקדמה לכניסתו לרכב ולפני שהצד השלישי התקרב לרכבו או לפתיחת הדלת הנטענת ועל כן לא שוכנעתי כי יש להטיל האחריות לתאונה לפתחו של הצד השלישי.

13. סיכומו של דבר התביעה כנגד הצד השלישי נדחית.

הנתבעת תשלם לצד השלישי הוצאות משפטיות ושכר טרחת עו"ד בסך 4,500 ש"ח.

ניתן היום, כ"ח כסלו תשע"ד, 01 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.