מבוא

1. התובעות 1 ו-2 הגישו תביעת פינוי כנגד הנתבעת, הגב' סימי אביטל, בהתאם להוראות סעיף 131 (10) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972 .

בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 12.5.14 צורפה התובעת 3 כתובעת נוספת.

2. התובעות טענו בכתב התביעה כי הינן הבעלים של הבניין ברחוב הרצל 39 נתניה הידוע כחלקה 96 בגוש 826 (להלן:"הבניין").

התובעות עומדות להרוס את הבניין ולהקים במקומו בניין חדש ולשם כך עליהן לפנות את הנתבעת.

עוד טענו כי ביום 5.11.08 אישרה הועדה המקומית לתכנון ובניה את הבקשה להיתר בנייה של התובעות לבניית מרתף שלוש קומות וקומה מסחרית.

3. הנתבעת הגישה כתב הגנה.

4. במסגרת הדיונים שהתקיימו, הוסכם על סידור חלוף של חנות בבניין החדש שיוקם. מונה כמומחה מטעם ביהמ"ש שמאי המקרקעין מר רונן וגנר. בהתאם להסכמת הצדדים, ניתנה על ידי בית המשפט החלטה מיום 9.6.13 שבה נקבע כי שטח החנות של הנתבעת בבניין החדש יעמוד על 32.3 מ"ר. עוד נקבע, כי הצדדים ינהגו בהתאם להסכמות אליהן הגיעו ואשר פורטו בפרוטוקול הדיון מיום 2.1.13.

5. בדיונים שהתקיימו לאחר אותו מועד התגלעו מחלוקות בין הצדדים הנוגעות בעיקרן לעניין הסידור החלוף הזמני.

ב"כ הצדדים פירטו את טענותיהם ביחס לסוגיות שבמחלוקת, כמפורט בפרוטוקול הדיון מיום 7.5.14.

דיון והכרעה

6. הסוגיות העיקריות שלגביהן ישנה מחלוקת הינן הסוגיות הבאות:

א. התשלום בתקופת הביניים-

התובעות טענו כי יש לאפשר להן לשלם לנתבעת סכום כספי שכן לטענתן החנות איננה רווחית ואין מקום לחייב אותן לשכור חנות חלופית עבור הנתבעת לתקופת הביניים, כאשר מהלך זה איננו כלכלי.

התובעות אף טוענות כי יש מקום לקבוע סכום חודשי שישולם לנתבעת אשר תוכל להחליט אם לשכור לעצמה חנות אחרת או לשמור את הכסף כהפסד רווח.

התובעות טוענות, כי טווח השכירות ברח' סמוך, רח' ספיר הינו כ-1,500 ₪ לחודש לחנות בשכירות חופשית.

מנהל התובעות ציין, כי חנויות אחרות בבניין שבו ממוקמת החנות נשוא התובענה, שהינן קרובות יותר לרחוב הרצל מושכרות עתה על ידי התובעות בשכירות חופשית. ישנה חנות מכולת שמשלמת כ-5,000 ₪ לחודש ואילו החנות היחידה שמשלמת 6,000 ₪ לחודש הינה החנות הפינתית בהרצל פינת שוהם שפונתה על ידי חיון.

הנתבעת עומדת על כך שברצונה לשכור חנות אחרת בתקופת הביניים.

הנתבעת טוענת, כי על התובעת לשלם לה את הסכום הנדרש לצורך שכירת חנות במיקום דומה למיקום הנוכחי שלה בסך של בין 6,000 ל- 7,000 ₪ לחודש.

בסופו של דבר, הצדדים הסכימו כי ביהמ"ש יקבע סכום פיצוי במהלך התקופה של הסידור החלוף הזמני והנתבעת תעשה שימוש בסכום החודשי שיקבע לפי שיקול דעתה.

ב. מועד הפינוי –

התובעות טוענות כי יש לקבוע כי הפינוי יהיה תוך זמן קצר, מרגע שיהיה בידי התובעות היתר הריסה. לשיטתן, על הנתבעת להתפנות תוך 14 או 30 יום.

הנתבעת טוענת, כי יש לאפשר לה זמן פינוי ארוך יותר.

ג. תוצאות של אי פינוי במועד –

התובעות טוענות כי במקרה שהנתבעת לא תפנה במועד יש לאפשר לתובעות לפנות אותה בדרך של "עזרה עצמית" מבלי צורך בפנייה לערכאות. התובעות מציינות את הנזקים שיגרמו להם מעיכוב בנייה בהיקף גדול ככל שיצטרכו לשוב ולפנות לבית המשפט או להוצל"פ. עוד מבקשות התובעות, כי ככל שלא תתפנה הנתבעת במועד יפסק לה קנס פיצוי ימים משמעותי של 200 ₪ ליום ומהיום ה-15 לאיחור 400 ₪ ליום.

הנתבעת מתנגדת לקביעת אפשרות של פינוי בדרך של "עזרה עצמית".

ד. בטחונות-

הנתבעת עותרת כי יקבעו בטחונות להבטחת זכותה לקבל חנות בבניין החדש שיבנה.

הנתבעת עותרת לקבלת ערבות בנקאית בגובה סכום השווי של החנות בדיירות מוגנת. הנתבעת מעריכה את השווי בסך של 700,000 ₪ וזאת בשים לב לשמאות שהתקבלה ביחס לחנות אחרת שפונתה באותו בניין (בעניין חיון).

התובעות טוענות, כי אין לנתבעת זכות לקבל ערבות בנקאית.

התובעות מציעות ערבות עצמית של שני מנהלים של התובעות שהינם בעלי אמצעים.

התובעות טוענות כי ככל שהנתבעת מעוניינת בביטחון מקסימלי כי לא תפנה את החנות בטרם תקבל את תמורתה, באפשרותה לבחור באפשרות של סידור חלוף של קבלת פיצוי כספי. משעה שאיננה מעוניינת בכך, אין לה זכות לקבלת ערבות בנקאית שתכביד על התובעות.

ה. הוצאות העברה-

הנתבעת טוענת כי על התובעות לשאת בהוצאות העברה לחנות שתשמש אותה בתקופת הביניים.

התובעות טוענות כי אין להשית עליהן את הוצאות העברה בפרט כאשר הנתבעת סירבה להציג בפני ביהמ"ש מה הרווח שיש לה במקום, באופן שיאפשר לבדוק את ההיבט הכלכלי של הדברים.

ו. הוצאות-

התובעת טוענת כי יש לחייב את הנתבעת בהוצאות התובענה, בשל הקשיים שהערימה במהלך הדיונים והארכת הדיונים שלא לצורך.

הנתבעת טוענת כי אין מקום לחייב בהוצאות.

7. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, זו הכרעתי:

הסידור החלוף לתקופת הביניים

בכל הנוגע לסידור החלוף לתקופת הביניים שממועד הפינוי ועד לאכלוס החנות בבניין החדש שיבנה ישלמו התובעות, ביחד ולחוד, לנתבעת מידי חודש, בהתאם להסכמת הצדדים, סכום כספי.

אני מוצאת כי הנתבעת זכאית לסכום אשר יאפשר לה לשכור חנות בגודל דומה ובמיקום דומה, (מבחינת ההיבט המסחרי), למיקום הנוכחי של החנות נשוא התביעה.

לפיכך, ובשים לב לגודל החנות ולנתונים שמסר מנהל התובעות, כמפורט לעיל, לגבי דמי השכירות המשולמים על ידי חנויות באותו בניין שבו ממוקמת החנות, אך אשר המיקום שלהן טוב יותר, אני פוסקת כי הסכום החודשי יעמוד על סך של 4,500 ₪ נכון להיום. סכום זה ישולם כאשר הוא ישא הפרשי הצמדה למדד החל מהיום ועד למועד התשלום.

אני מורה כי התשלום האמור ישולם מדי חודש ממועד הפינוי ועד להעמדת החנות החלופית לרשות הנתבעת לאחר קבלת "טופס 4" לבנין שייבנה. התשלום הראשון יבוצע במועד הפינוי עבור החלק היחסי של החודש שנותר ולאחר מכן יבוצע התשלום מדי 1 לחודש.

בכל הנוגע למועד הפינוי, על הנתבעת לפנות את המושכר תוך 60 יום ממועד קבלת הודעה בכתב מהתובעות, שתשלח בדואר רשום לב"כ הנתבעת, בדבר קבלת היתר הריסה על ידי התובעות.

מובהר כי ככל שתפנה הנתבעת את החנות עוד בטרם חלוף 60 יום ממועד קבלת ההודעה ישולם לה הפיצוי החודשי החל ממועד הפינוי בפועל.

ככל שלא תפנה הנתבעת את החנות במועד, ישמש פסק דין זה כפסק דין לפינוי והתובעות יהיו רשאיות להגישו לביצוע בהוצאה לפועל.

לא מצאתי כי יש מקום לאפשר לתובעות "עזרה עצמית" כמבוקש על ידן. זאת, מהטעם שאני מוצאת כי יש צורך בקיום הליך במסגרת ההוצאה לפועל, ככל שהדבר יידרש, שבו יתברר אם אכן הנתבעת הפרה את פסק הדין.

אני מורה כי ככל שהנתבעת לא תפנה את המושכר במועד, לא תעמוד לה הזכות לקבלת פיצוי כספי בגין התקופה שממועד הפינוי ועד לפינוי בפועל.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעות, ככל שלא תפנה את המושכר במועד, פיצוי כספי בסך 200 ₪ לכל יום איחור מהיום הראשון לאיחור ועד לפינוי בפועל.

בכל הנוגע להוצאות המעבר, התובעות הגישו הצעת מחיר לפיה, עלות העברת עד 50 קרטונים הינה 500 ₪ כאשר המחיר אינו כולל פירוק והרכבה ואינו כולל מע"מ. כמו כן, הגישו הצעת מחיר נוספת להעברת ארון, שולחן ו-30 קרטונים על סך 700 ₪.

הנתבעת הגישה הצעת מחיר (מאותה חברה שמסרה הצעת מחיר לתובעת עבור הובלת עד 50 קרטונים) עבור העברת חנות הבגדים מנתניה לנתניה כולל אריזה בסך 9,850 ₪ לא כולל מע"מ.

לאחר שעיינתי בהצעות, ומאחר ומדובר בפינוי של חנות ואף יש צורך באריזה, אני קובעת כי הוצאות הפינוי יעמדו על סך של 9,000 ₪.

סכום זה ישולם על ידי התובעות לנתבעת רק במקרה שהנתבעת אכן תשכור חנות חלופית. התשלום יבצוע תוך 30 יום מיום משלוח דרישה בכתב לתשלום בדואר רשום לב"כ התובעת שאליה תצורף אסמכתא מתאימה לעניין עצם שכירת חנות חלופית.

הסידור החלוף הקבוע

בהתאם להסכמת הצדדים, אני מורה כי הסידור החלוף הקבוע הינו חנות בקומת הקרקע בבניין החדש שייבנה.

מובהר, בהתאם להסכמת הצדדים, כי ההסכמה לענין הסידור החלוף אין בה כדי לשנות את המצב המשפטי מבחינת זכויות הצדדים בהתאם לחוק הגנת הדייר.

אני מורה כי שטח החנות יהיה בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 9.6.13.

לנוכח המפורט בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט ולמען הסר ספק אני מורה כלדקמן:

מבנה החנות יהיה פונקציונלי.

מיקום הסידור החלוף יהיה קרוב ככל הניתן למיקומה של החנות כיום.

החנות תהיה עם חזית (ויטרינה) לרחוב שוהם ברוחב שלא יפחת מרוחב חנות מינימלית בהתאם לתקנות התכנון והבניה.

יחס חזית עומק לא יעלה על 1(רוחב): 2.4 (עומק)

גובה החנות לא יפחת מ-5.4 מטר.

שטח החנות הינו "נטו" ולא תהיה העמסה של שטחים ציבורים על השטח שנקבע.

כל זאת, מבלי לגרוע מזכותם של הצדדים להגיע להסכמות שונות בהתאם לתכנון הסופי של הבנין, ובכפוף להוראות החוק.

בכל הנוגע לסידור הקבוע, נותר להכריע בסוגיית הביטחונות אותם מבקשת הנתבעת לקבל.

הצדדים לא הביאו תקדימים לגבי הביטחונות הניתנים להבטחת סידור חלוף.

יש לאזן במקרה זה בין האינטרסים של שני הצדדים. הנתבעת מבקשת להבטיח את קבלת החנות על ידה בבניין החדש ואילו התובעות מציינות כי ככל שהנתבעת מעוניינת בבטחון מלא באפשרותה לבחור בקבלת פיצוי כנגד פינוי.

התובעות מציעות ערבות אישית של שני מנהלים של התובעות 1-2 שהינם בעלי אמצעים.

אני מוצאת כי האיזון הנכון בין האינטרסים של הצדדים יימצא בכך שתינתן ערבות אישית של שני המנהלים של התובעות 1-2, ביחד ולחוד, על סך של 350,000 ₪.

בנוסף, תינתן ערבות בנקאית על סך של 350,000 ₪.

הפינוי של החנות יהיה כפוף להמצאת הבטחונות האמורים.

אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ד אב תשע"ד, 20 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.