בפני בקשה לתיקון כתב הגנה.

רקע

1. המשיב 1 הינו עיזבון המנוח אביגדור מנדלבאום ז"ל. אביגדור מנדלבאום (להלן: "המנוח"), אשר נפטר ביום 28/12/02, היה בחייו הבעלים של נכס ברחוב אברבנאל 20 בבני ברק, הידוע כגוש 6915, חלקה 23. מדובר בבית מגורים צמוד קרקע הכולל 4 חדרים, חדרי שירותים, מטבח וחצר גדולה הצמודה לו (להלן ביחד: "הנכס").
2. המבקש הינו המחזיק בנכס בפועל.
3. המשיב 2 הוא מי שנתן למבקש את הרשות להתגורר בנכס.
4. המשיב 2 טען לבעלות על הנכס מכוח צוואה מאוחרת של המנוח. תוקפה של צוואה זו נדון בבית משפט לענייני משפחה ברמת גן בתיק 103183/03 (להלן: "התיק שהתנהל בבית המשפט לענייני משפחה").
5. ביום 10/6/10 ניתן פסק דין אשר קבע כי הצוואה המאוחרת אינה תקפה וכי למשיב 2 אין כל זכויות בנכס (להלן: "פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה").

פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה נותר על כנו גם לאחר הליכי ערעור.

תמצית טענות הצדדים בתביעה

1. בכתב התביעה טוען המשיב 1 כי המבקש מתגורר בנכס יחד עם בני משפחתו, שלא כדין, מבלי לשלם דמי שכירות, ומבלי לשלם חשבונות ארנונה, וכי לא רק זאת אלא שהוא מזניח אותו. עוד הוא טוען כי בביקור שערך בנכס ביום 12/4/10 מצא כי הינו עזוב מלוכלך וכי בחזיתו נתלה שלט "להשכרה". בנסיבות אלה טוען המשיב 1 כי יש להורות על פינוי המבקש מן הנכס.
2. על האמור מוסיף המשיב 1 בכתב התביעה כי המשיב 2 גזל את כספו של המנוח עוד בחייו ומסר את החזקה בנכס למבקש, וזאת עוד בשנת 2003, ובגין חוב כספי שהיה ביניהם. בעניין זה טוען המשיב 1 כי בעדותו של המשיב 2, בתיק שהתנהל בבית המשפט לענייני משפחה, העיד האחרון כי נתן למבקש אופציה לרכוש את הנכס וכי קיבל ממנו בתמורה סך של 150,000 $.
3. בכתב ההגנה טוען המשיב 2 כי כתב התביעה בתיק זה הוגש מתוך אינטרס אישי של מנהל העיזבון, על מנת לבזותו ולשרת את האינטרסים של אחיינו של המנוח, אשר מתנגד לצוואה לפיה הוא (המשיב 2) הינו יורש הזכויות בנכס.
4. בכתב ההגנה מטעמו, אשר הוגש בנפרד, מעלה המבקש טענות זהות לטענות שהועלו על ידי המשיב 2.

טענות הצדדים בבקשה

1. ביום 6/12/12 הגיש המבקש בקשה להתיר לו לתקן את כתב ההגנה שהגיש וטען כי יש לו סיכויים טובים להתגונן מפני התביעה היות שהתגורר בנכס תקופה של כעשר שנים ולאחר שאף שילם למשיב 2, בהוראת המנוח, תמורה מלאה על הנכס. על האמור הוסיף כי נקבע ביניהם שהמבקש ייכנס להתגורר בנכס לאחר פטירת המנוח, וכי רק אז תסתיים העסקה ברישום.

(להלן: "הבקשה").

1. ביום 27/12/12 הגיש המבקש בקשה משלימה לבקשה להתיר לו לתקן את כתב ההגנה ובה הוסיף כי החליף את ייצוגו בחופזה לפני מועד הדיון שהיה קבוע בפני כב' השופטת ע' ברקוביץ ביום 6/12/12 וכי נוכח האמור הוגשה, באותה עת, בקשה מתומצתת בלבד (להלן: "הבקשה המשלימה").

במסגרת הבקשה המשלימה טען המבקש כי הינו אברך, הנשוי לאישה חולה ואב לחמישה ילדים, וכי אין הוא מתמצא בעסקים או בעסקי נדל"ן.

1. עוד טען כי המנוח היה בקשר הדוק עימו ועם הוריו (הורי המבקש התגוררו בסמוך לנכס בו התגורר המנוח), וכי המנוח מכר לו את הנכס תמורת סך של 220,000 $ אשר היה עליו לשלם למשיב 2. משכך שילם (המבקש) למשיב 2 סך של 150,000$ עוד בחיי המנוח, ואילו את היתרה בסך 70,000 $ העביר למשיב 2 לאחר פטירתו.

במקביל נטען כי בהסכמת המנוח, תפס המבקש את החזקה בנכס, עת עבר המנוח להתגורר בית אבות, עוד בטרם נפטר.

1. על האמור הוסיף המבקש כי לא ידע שבמצב דברים שכזה יש צורך בעריכת מסמך בכתב בינו לבין המנוח, ואף לא הבין כי יש צורך בדיווח על העסקה לשלטונות המס.

(עוד טען כי זכור לו שבין הצדדים נערך מסמך כלשהו, אותו אין הוא מצליח לאתר).

1. עוד טען המבקש בבקשה המשלימה כי לאחר קבלת כתב התביעה, פנה למשיב 2 לקבלת עזרה, עקב מצבו הכלכלי הרעוע, וביקש שיטפל בנושא עבורו. לטענתו ומסיבה שאינה ידועה לו ערך עבורו בא כוחו של המשיב 2 כתב הגנה הזהה לכתב ההגנה שהוגש על ידי המשיב 2, וזאת הגם שלכל אחד מן הצדדים טיעונים שונים בתכלית.

בעניין זה טוען המבקש כי לאחר שהבין כי בא כוחו של המשיב 2 איננו מייצג את האינטרסים שלו, החליט על החלפת ייצוג. משכך פנה לעו"ד גולדשלגר, אך לא הצליח לעמוד בדרישותיו הכלכליות, ומשכך הינו מיוצג היום, על ידי באת כוחו, ללא תמורה.

מכל מקום, כך טען המבקש, ייתכן שהייצוג המשותף לו ולמשיב 2, כשני נתבעים בתביעה, עשוי היה להוות הגנה טובה למשיב 2, אך בוודאי שאין הוא משרת את האינטרסים שלו עצמו.

1. טוען איפוא המבקש כי יש ליתן לו את יומו בבית המשפט ולאפשר לו להציג את טענותיו האמיתיות. כך כאשר כתב ההגנה המקורי, אשר הוגש בשמו, שגוי ואיננו מתאר נכונה את הנסיבות הנוגעות לעניין.

המבקש מזכיר בעניין זה כי לא היה צד להליכים שהתנהלו בבית המשפט לענייני משפחה ומשכך כי גם שם לא ניתנה לו ההזדמנות להעלות את טענותיו.

1. לבסוף טוען המבקש כי מתן הרשות להגיש כתב הגנה מתוקן מטעמו לא יגרום למשיב 1 כל נזק וזאת בניגוד לנזק שייגרם לו עצמו היה ובקשתו תידחה. כן טוען הוא כי בית המשפט רשאי להתיר תיקון כמבוקש בכל עת, וכי מצופה שיאפשר תיקון שעה שזה דרוש על מנת לברר את השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת.
2. מנגד טוען המשיב 1 כי טענת המבקש הינה טענה מהותית חדשה הסותרת באופן מובהק את טענותיו כפי שהובאו הן בתצהיר התומך בבקשתו לביטול פסק דין שניתן כנגדו בתיק זה על ידי כב' הרשמת, בהיעדר הגנה; הן בתצהיר התומך בבקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה; והן בכתב ההגנה אשר הגיש בתיק זה בסופו של דבר. משכך טוען הוא לקיומו של "השתק שיפוטי", אשר לכשעצמו מחייב דחיית הבקשה.
3. כן טוען המשיב 1 כי טענות המבקש בבקשה שבפניי סותרות ממצאים של בית המשפט לענייני משפחה, אשר הפכו חלוטים, ומבהיר כי בית משפט העליון דחה את טענות המשיב 2 לפיהן הוא היורש החוקי של הנכס.
4. בעניין זה מוסיף המשיב 1 כי ביטול פסק הדין שניתן כנגד המבקש, בהיעדר הגנה, התבסס על העובדה שבאותה עת טרם ניתן פסק הדין של בית המשפט העליון בעניין צוואת המנוח התקפה. במסגרת ההחלטה בבקשה לביטול פסק דין נקבע כי היה ותתקבלנה טענות המשיב 2 בהליך המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה – תקום למבקש הגנה אפשרית. אלא שמשניתן פסק הדין אשר קבע כי המשיב 2 אינו היורש החוקי של הנכס – הגנתו של המבקש בטלה ומבוטלת.

ממילא כך טוען המשיב 1, הגנתו החדשה של המבקש, הגנת בדים היא ויש לדחות את ניסיונו לעשות שימוש לרעה בהליכי משפט.

1. עוד הוסיף המשיב 1 כי הבקשה דנן הוגשה בשיהוי רב.
2. בדיון שהתקיים בפניי ביום 14/2/13 הוסיף המבקש וטען כי יש לתקן גם את כתב התביעה כך שאשתו תהא אף היא בין הנתבעים באשר היא מתגוררת עימו ואף שילמה את החלק העיקרי במימון הנכס. לאחר האמור, כך טוען הוא, ממילא, קמה לו זכות להגיש כתב הגנה מתוקן מטעמו.
3. עוד הוסיף המבקש וטען כי מדובר בשלב מקדמי בהליך וכי תקנה 104 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984 מקנה לבית המשפט את הסמכות להתיר לבעל דין לחזור בו מהודייתו במקרה בו ההודיה נתקבלה בטעות ותוכנה אינה אמת. אלה, טוען המבקש, הן הנסיבות בענייננו ועל כן יש להתיר לו לתקן את כתב ההגנה.
4. מנגד טען המשיב 1 בדיון זה כי הבקשה החדשה לתיקון כתב התביעה לא הועלתה עד היום וכי אין לקבלה. כן טען כי המבקש לא טען מעולם כי רכש את הנכס יחד עם אשתו וכי אין בעובדה שהיא מתגוררת יחד עימו כדי להקנות לה מעמד כלשהו בנכס.
5. לבסוף טען המשיב 1 כי אין מדובר בחזרה מהודיה שנעשתה בטעות אלא בשינוי גרסה קיצוני של נסיבות שנטענו הן על ידי באת כוחו המבקש והן על ידי המבקש בעצמו בתצהירו, וכי על כן אין לאפשר למבקש לחזור בו מן האמור בתצהיריו.
6. לחילופין טען כי יש להתנות תיקון כתב ההגנה מטעם המבקש במתן ערובה גבוהה במיוחד, נוכח חלוף הזמן והנזק שנגרם למשיב בשל חוסר היכולת לממש את הנכס.
7. המבקש מצידו התנגד כמובן להפקדת ערובה וטען כי אין זה נהוג להתנות הגנה בהפקדת ערובה. לחילופין טען כי יש להורות על הפקדת ערובה בסכום נמוך.

דיון

1. תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") קובעת כדלקמן:

"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות".

1. ככלל, גישת בתי המשפט לתיקון כתבי טענות היא גישה ליבראלית, המתירה את התיקון, כשהוא דרוש לבירור השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת בין הצדדים, וכן לצורך ייעול ההליך המשפטי (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית – תשס"ט), 152).
2. נוסף על האמור והיות שככל שמדובר בשלב מקדמי יותר בהליך, ניתן יהיה להתמודד טוב יותר עם טענות חדשות העולות מכתבי הטענות המתוקנים, כך שזכויות הצדדים יישמרו, נקבע כי בית המשפט יטה לאפשר תיקונם של כתבי הטענות (ראו בעניין זה דברי כב' השופטת ע' ארבל ברע"א 2203/07 אלי ארוך נ' כלל פיננסים ניהול בע"מ (פורסם בנבו) [מיום 13/8/07].
3. ההיעתרות לבקשה לתיקון כתבי הטענות נעשית, אם כן, ברוחב לב, למעט מקרים חריגים ביניהם שיהוי בהגשת הבקשה והגשתה בחוסר תום לב.

יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט ת' אור ברע"א 2345/98 סלים דנגור נ' חנוך ליבנה פ"ד נב (3) 427, 431 (להלן: "עניין דנגור") וכדלקמן:

"מלשון תקנה 92 לתקנות ומהפרשנות לה, כפי שעוגנה בפסיקה, עולה כי כאשר בעל-דין מבקש לתקן את כתב-תביעתו, כך שבית-המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי-הדין – נעתרים לו ברוחב לב (ע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבוי ואח' [1], ר"ע 330/85 אלבו ואח' נ' רבינטקס תעשיות בע"מ ואח' [2]). ברם, זיקתו האמיצה של התיקון המבוקש לפלוגתא האמיתית בין הצדדים אינה חזות הכול. חריגים לכלל זה הינם מקרים שבהם נהג המבקש בשיהוי רב או בחוסר תום-לב או מקרים שבהם התיקון ישלול מהצד שכנגד הגנה שהייתה קמה לו אם הייתה מוגשת הבקשה מחדש."

1. עוד נקבע כי שני גורמים אלה (חוסר תום לב ושיהוי בהגשת הבקשה), שלובים זה בזה, וכי על בית המשפט חלה החובה לשקול במסגרת שיקוליו, גם את התנהגותם של בעלי הדין ואת השלב שבו מועלית הבקשה לתיקון כתבי טענות.
2. בעניין זה יפים דברי כב' השופט י' זוסמן בע"א 329/60 פנחס נ' תעשיות אבן וסיד פ"ד ט 487, 490 לפיהם:

"ובהשתמש בשיקול הדעת מוטלת על בית המשפט גם החובה להביא גורמים אחרים בחשבון, כגון התנהגות בעלי הדין והשלב בו מובאת הבקשה לפניו: ככל שבעל דין מאחר בהגשת בקשתו ללא טעם סביר, פוחת הסיכוי שבית המשפט ייעתר לו".

יתרה מכך נקבע כי על בית המשפט לבחון ולשקול את התנהגות בעלי הדין אף לפני הגשת הבקשה כאמור (דברי כב' השופט מ' אלון בר"ע 282/80 המגדר ברזלית חוטי ברזל ורשתות בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לו (4) 130, בסעיף 4).

יובהר כי הזמן שחלף בין מועד הגשת התובענה ועד למועד הגשת הבקשה לתיקון כתבי טענות אין בו, לכשעצמו, כדי למנוע את התיקון, במקרה בו הבקשה הוגשה בטרם החל קדם המשפט (ראו עניין דנגור לעיל).

1. בענייננו, מבקש המבקש לתקן את כתב ההגנה שהוגש מטעמו מסיבות שונות וביניהן מחמת היעדר ייצוג ראוי, וזאת הגם שחתם על תצהירים מטעמו ביחס לנסיבות אשר פורטו בכתב ההגנה המקורי. בנוסף, מבקש הוא לתקן את כתב התביעה תוך הוספת אשתו כנתבעת, היות שאף היא מתגוררת עימו בנכס, ולמעשה שילמה חלק הארי תמורתו.
2. המשיב 1 מתנגד כאמור וטוען כי המבקש יודע קרוא וכתוב וכי אין להתיר לו לטעון טענות עובדתיות סותרות מחמת השתק שיפוטי. בנוסף, מתנגד הוא לתיקון כתב התביעה משום שהועלתה בשיהוי ובשלב מתקדם של ההליך.
3. השתק שיפוטי עוגן במשפט הישראלי על ידי כב' הנשיא (כתוארו אז) מ' שמגר בע"א 513/89 Interlego A/S נ' Exin - Lines Bros S. A, פ"ד מח(4), 133, 197 – 199, אשר קבע כדלקמן:

"אף בפסיקה בישראל יש דוגמאות להשתקת בעל דין מלטעון בהליך משפטי טענה סותרת לטענה שעל פיה זכה לסעד בהליך קודם, וזאת אף כאשר בעל הדין השני לא היה צד להליך הראשון, לא פעל על סמך הטענה שהתקבלה באותו הליך ולא שינה את מצבו לרעה... צד שזכה בתביעה על סמך טענה מסוימת, מנוע מלטעון טענה סותרת לטענתו זו בהליך אחר...לדעתי, ההשתק מלטעון טענה סותרת לטענה שמכוחה זכה הטוען לסעד בהליך קודם חל במשפטנו מכוח חובת תום הלב הקבועה בסעיפים 12ו- 39לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973. חובה זו הורחבה בסעיף 61(ב) לחוק זה אל כלל החיובים, והפסיקה הוסיפה והרחיבה אותה וראתה בה עיקרון אוניברסלי, המתפרש על כל תחומי המשפט... מחובת תום הלב נובע האיסור על שימוש לרעה בהליכי משפט. העלאת טענות סותרות היא פן אחד של איסור זה.

מטרתו של השתק זה היא כפולה: (א) במישור המשפט הציבורי,הוא נועד לשמור על טוהר ההליך המשפטי, ולמנוע מבעל דין לנצל לרעה את בתי המשפט ובכך לפגוע בהשלטת הצדק; (ב) במישור המשפט הפרטי, תכליתו היא למנוע תוצאות בלתי צודקות המתחייבות לכאורה על-פי הדין (בהנחה שהטענה המאוחרת היא הטענה הנכונה), וזאת על-ידי השתקת בעלי הדין מלטעון ומלהוכיח בבית המשפט טענות עובדתיות ומשפטיות גם אם הן נכונות. כאמור, השתק זה, שביסודו גם שיקולים במישור המשפט הציבורי, רחב מן ההשתק מכוח מצג או מכוח הבטחה, שלהקמתו נדרשים הסתמכות בעל הדין על הטענה המקורית שבעטייה ניתן הסעד, ושינוי מצבו לרעה עקב כך".

1. ברי כי מקובלת עלי טענת המשיב 1 לפיה אין לטעון טענות עובדתיות סותרות בהליכים שונים, ואף לא באותו הליך.
2. עם זאת אין מחלוקת כי כתב ההגנה המקורי אשר הוגש מטעם המבקש זהה בתכלית לכתב ההגנה אשר הוגש מטעם המשיב 2. כן, אין מחלוקת כי לא ניתנה למבקש האפשרות להעלות טענותיו בהליך שהתנהל בבית המשפט לענייני משפחה.
3. ההחלטה לבטל את פסק הדין שניתן כנגד המבקש ניתנה אומנם על יסוד האמור בתצהיריו. עם זאת, המבקש טוען כי רכש את הנכס מהמשיב 2 במיטב כספו, ואילו המשיב 2 הצהיר בעצמו, במסגרת ההליך שהתנהל בבית המשפט לענייני משפחה כי קיבל מן המבקש סכום של 150,000 $.
4. זאת ועוד ומבלי לקבוע מסמרות בשאלת התנהלות בא כוחו הקודם של המבקש, אין להתעלם מן הטענה לפיה יתכן ובא כוחו הקודם של המבקש (המייצג גם את המשיב 2), לא ייצג נאמנה את האינטרסים של המבקש וכי בכך נפגם ייצוגו מחמת ניגוד עניינים.
5. די באמור כדי לאפשר למבקש ליהנות מן הספק באופן המעלה כי יתכן שפעל כפי שפעל והצהיר הצהרות שונות בתכלית בתצהיריו, נוכח שאננותו, כדבריו; מחמת טעות בשיקול דעת בבחירת ייצוג (בא כוח זהה למבקש ולמשיב 2 גם יחד); ומשום מצבו הכלכלי.
6. לדברים אלה יש להוסיף כי ההליך נמצא עדיין בשלב מוקדם, קרי בשלב קדם המשפט.
7. ודוק: אינני מתעלמת מכך שמדובר בטענות עובדתיות סותרות אשר הועלו באותו הליך. בנוסף אינני מתעלמת מכך שהשינוי בגרסה הגיע על רקע פסק דינו של בית המשפט העליון אשר הכשיר את פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה שקבע כי למשיב 2 אין כל זכויות בנכס.

עם זאת ולו למראית פני הצדק, אני סבורה כי יש לאפשר למבקש לתקן את כתב הגנתו ולחזור בו מן האמור בתצהיריו.

1. במקביל ועל מנת לאפשר דיון בשאלות האמיתיות השנויות במחלוקת, ובשים לב לכך שהמבקש מתגורר בנכס עם רעייתו, אשר לטענתו שילמה את החלק הניכר מן התמורה בגינו, אני מוצאת גם להורות גם על תיקון כתב התביעה כך ששמה של אשת המבקש יוסף כנתבעת 3.

סוף דבר

1. תוצאת האמור, אני מורה על תיקון כתב התביעה כך שיוסף שמה של אשת המבקש כנתבעת 3.
2. הנתבעת 3 תגיש כתב הגנה מטעמה בתוך 30 ימים החל מהיום.
3. בנוסף, אני מתירה למבקש להגיש כתב הגנה מתוקן מטעמו. כתב ההגנה המתוקן יוגש בתוך 30 ימים החל מהיום.
4. זכות תשובה למשיב 1 בתוך 15 ימים נוספים.
5. שאלת ההוצאות תישקל בסוף ההליך.

אני קובעת דיון בתיק זה ליום 8/7/13 בשעה 9:30.

מזכירות בית המשפט תעביר העתק החלטה זו לצדדים בדואר רשום.

כמו כן אודה על עדכון המועד ביומני.

ניתנה היום, כ"ט אייר תשע"ג, 09 מאי 2013, בהעדר הצדדים.