לאחר שמיעת ראיות הורשעה הנאשמת בשתי עבירות על סע' 379, לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן:החוק).

האישום הראשון מתאר ארוע בו שפכה הנאשמת מים מתוך בקבוק פלסטיק על קבוצת אנשים שעמדה, בתאריך 13.5.2010 , סמוך לשעה 19:30 בשכונת שיח ג'ארח בירושלים. קבוצת האנשים כללה את חבר הכנסת מיכאל בן ארי. אין ראיה שהנאשמת ידה שמדובר בחבר הכנסת מיכאל בן ארי.

על פי הראיות שהובאו לפני בית המשפט לא היתה כל התגרות מצידם של המתלוננים בארוע זה כלפי הנאשמת או כלפי אדם אחר כלשהו. יחד עם זאת, הטענה כי באזור קיים מתח בין יהודים לערבים תושבי המקום, הושמעה במהלך הדיון במשפט זה.

חודש אחד לאחר הארוע תקפה הנאשמת, באמצעות נעל, את משה בטט מירון וגם בגין ארוע זה המתואר באישום השני של כתב האישום, הורשעה הנאשמת.

הנאשמת ילידת 1965, רווקה, המתגוררת עם הוריה ומצבה האישי מיוחד כמתואר בתסקיר שהוגש בעניינה ואבחון שנעשה לה. אין לה עבר פלילי. היא נחקרה אחרי הארוע הראשון ושוחררה והועמדה לדין כחודש לאחר הארוע השני. הנאשמת מתקיימת מקצבת המוסד לביטוח לאומי ואין לה עיסוק או מקור הכנסה אחר. קורות חייה מתוארים בתסקיר שרות המבחן ובהחלט יש בהם כדי לעורר חמלה רבה על הנאשמת ויש בהם גם כדי להבין כיצד דווקא היא נקלעה לביצוע המעשים הנידונים.

לטענת המאשימה יש להטיל על הנאשמת עונש הרתעתי שיבוא לידי ביטוי במאסר קצר לביצוע בעבודות שרות, מאסר על תנאי והעמדתה של הנאשמת במבחן כדי למנוע הישנות העבירות על ידה.

ב"כ הנאשמת הזכיר כי חלפו כשנתיים ומחצה מאז ביצוע העבירות. הנאשמת לא ביצעה עוד עבירות כאלה או אחרות וניתן ללמוד שהפיקה את הלקח. לטענתו די בהטלת מאסר על תנאי קצר כעונש יחיד על הנאשמת.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בתסקיר שרות המבחן, באתי למסקנה כי ככלל היה ראוי להטיל על המעשים בגינם הורשעה הנאשמת עונש משמעותי, לפחות כנטען ע"י התביעה במקרה זה, דהיינו, מאסר לריצוי בעבודות שרות שיהיה בו כדי לבטא את חומרת העבירות שבוצעו, את העובדה שהנאשמת חזרה וביצעה את המעשה ואת הצורך להרתיע בצורה מוחשית מפני הישנות המעשים.

במקרה הנידון, אישיותה המיוחדת של הנאשמת ונסיבותיה, מספקים בסיס לסטיה מענישה האמורה, הן משום שנראה כי ההליך הפלילי עצמו השיג הרתעה משמעותית, הן בהתבסס על חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות, והן מתוך קבלת המלצת שרות המבחן לפיה עונש מאסר על תנאי בלבד ישיג את מטרת ההרתעה הדרושה במקרה זה. לכך ניתן להוסיף כיסוד מחזק את ההרתעה, חיובה של הנאשמת לחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירות בעתיד. נראה כי בהתחשב באישיותה של הנאשמת, אקט החתימה יהווה מסר שילווה אותה וימנע את התערבותה במעשים כאלה בעתיד.

בהתחשב בכל האמור לעיל, אני דנה את הנאשמת לאלה:

1. מאסר 4 חדשים אותו לא תרצה, אלא אם כן, תעבור תוך שנתיים מהיום עבירה על פי סע' 379 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

2. התחייבות בחתימת ידה על סך 2,000 ₪ להימנע בתוך שנתיים מהיום מן העבירה הנ"ל. אם לא תחתום תאסר ל- 5 ימים.

זכות ערעור לפני בית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, ו' חשון תשע"ג, 22 אוקטובר 2012, במעמד הצדדים, ב"כ המאשימה עו"ד יונתן טל, הנאשמת ובא כוחה עו"ד חאלד אזברגה ומתורגמן בית המשפט מר מיסק.