בפני כב' השופט עבאס עאסי | |||
התובעים | 1. מותעב גאזי 1. עיזבון המנוח מותעב גאזי 2. נג'לה מותעב 3. הדאיה טוטח 4. סאמר מותעב 5. ראמי מותעב 6. הווידה מותעב 7. מאלק מותעב 8. מוהנד מותעב ע"י ב"כ, עו"ד יוסי לחיאני ואח' | ||
נגד | |||
הנתבעים | 1. יגאל דרור 2. מאהר חלבי 3. שלמה לעזיז אלקסלסי 4. אילנה אלקסלי ע"י ב"כ, עו"ד אפרת ברוך אלטרץ 5. אמנון נעמן 6. יהונתן נעמן 7. תמר כהן ע"י ב"כ, עו"ד אסף פוזנר 8. תם רחל (חדד ) ע"י ב"כ, עו"ד גבריאל פרידמן 9. הראל חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ, עוה"ד א. אלרום ואח' |
פסק דין |
תביעת עיזבון ותלויים של עובד, אשר מצא את מותו עקב נפילה מגובה במהלך עבודתו באתר בנייה.
רקע כללי
ביום 5/6/2008 במהלך עבודתו באתר בנייה, נפל המנוח מגובה של כשלוש קומות. עקב נפילתו נפצע המנוח באורח קשה; ממקום התאונה הוא פונה באמצעות אמבולנס, לבי"ח הדסה עין כרם, שם אושפז ביחידה לטיפול נמרץ ובהמשך במחלקה נוירולוגיה. לאחר שלושה חודשים, ביום 11/9/2008, הועבר המנוח לטיפול שיקומי בבי"ח הדסה הר הצופים, שם הוא שהה עד ליום 18/11/2008; משם הוא הועבר למוסד שיקומי "עמדת הרים" בירושלים; מאוחר יותר, ביום 10/3/2009 אושפז המנוח פעם נוספת בבי"ח הדסה הר הצופים עקב החמרה במצבו, משם הועבר לבי"ח אוגוסטה ויקטוריה ושם הוא נפטר ביום 24/11/2009.
נתבע 2 (להלן:"מאהר") עבד באתר הבנייה. הצדדים חלוקים באשר למהות תפקידו. לטענת חלק מהצדדים, מאהר שימש קבלן משנה של דרור; חלק אחר סבור כי מאהר שימש עובד של דרור, כראש צוות או מרכז עבודה או מנהל עבודה.
נתבעים 5 ו-7 (להלן:"משפחת נעמן"), הינם בעלים של דירה נוספת בבניין, ובעלי חלק מזכויות הבניה בפרויקט הבנייה על גג הבניין.
משפחת אלקסלסי ומשפחת נעמן (להלן יחדיו: "הבעלים") התקשרו עם דרור בהסכמים לביצוע עבודות הבנייה בפרויקט.
נסיבות התאונה
על פי חוות דעת מומחה רפואי מטעם התובעים, פרופ' שקד, מותו של המנוח נגרם עקב פגיעתו כתוצאה מנפילתו מגובה. עם זאת, קיימת מחלוקת באשר לנסיבות נפילתו של המנוח.
מטענות הצדדים עולות מספר גרסאות לנפילתו של המנוח: האחת- היא גרסת התובעים, שלפיה המנוח נפל כאשר ביקש לקחת קרש לצרכי עבודתו ואז החליק ונפל מגובה; השניה- שלפיה המנוח נפל עקב דחיפתו על ידי פועלים אחרים במהלך עימות שהתפתח בינו לבינם; השלישית – לפיה הנפילה אירעה עקב פלירטוט של המנוח עם בחורות שעברו בסביבה; הרביעית – לפיה הנפילה אירעה עקב מצב בריאותי של המנוח שבגינו הוא נטה ליפול; החמישית – מדובר בניסיון אובדני מכוון של המנוח.
ראשית, אין חולק כי בזמן האירוע, המנוח היה על גג מרפסת פתוחה בבניין; אין חולק כי גג המרפסת וגג הבניין לא היו מגודרים, כפי שעולה מהתמונות שצורפו לתיק (ת/2), וללא כל אמצעי מיגון כלשהו מסביבם.
עובדים נוספים שנחקרו שללו את הגרסה שלפיה התובע נדחף על ידי מי מהעובדים.
זאת ועוד, מאהר ודרור הם בעלי דין, ולפיכך הודעותיהם במשטרה היא בבחינת הודעת בעל דין קבילה על פי הדין.
התובעים כופרים בגרסה זו. לטענתם מדובר בעדות בלתי סבירה וחסרת היגיון, שלוקה בסתירות מהותיות. סבורני כי יש צדק בטענת התובעים בעניין זה. שכן, על פי חומר הראיות, ואין חולק על כך, המנוח התחיל את עבודתו באתר הבנייה יום- יומיים לפני אירוע התאונה, ולפיכך לא ברור איך הספיק לפתח מערכת יחסים כזו עם העובדים האחרים, באופן שדווקא הוא נדרש על ידי העובדים האחרים לדבר עם הבוס על תנאי העבודה.
על פי תעודה רפואית (ת/1) שהוגשה על ידי הפסיכיאטרית, דר' פרחאת, צוין כי המנוח סבל מפגיעת ראש פרונטלית דו צדדית קשה, עם פגיעה קוגניטיבית משמעותית מלווה באפטיה, התמצאות לקויה בזמן ובמקום, התמצאות חלקית בזיהוי בניו, דיבורו כבד ולעיתים לא מובן, בתובנה למצבו נמצאו לקויים, ואף הטילה ספק רב לגבי כשרותו המשפטית, כמו היכולת להסתמך על מהימנות גרסתו.
ואולם, במהלך חקירתה, מסרה גב' לוכטן כי גם מאהר והחשמלאי אמרו שהם הולכים לחפש "חתיכות", ולמעשה, לשיטתה, כולם חיפשו בחורות ולא עבדו ( עמ' 111 לפר' , ש' 16-18). סבורני שבנסיבות אלה, לא ניתן לתת משקל רציני לגרסתה של גב' לוכטן בעניין זה.
זאת ועוד. המנוח אינו אדם צעיר, הוא היה בן 58 בעת אירוע התאונה, וקשה להלום את גרסתה של גב' לוכטמן, כי הוא עלה על המרפסת והתחיל לקפוץ ולצרוח על בחורה צעירה שהלכה בכביש; דבריה של גב' לוכטמן גם אינם מתיישבים עם העדות שנמסרה על ידי בנו של המנוח, התובע 7, אשר דחה את אפשרות זו מכל וכל, ועשו עלי רושם אמין ומשכנע.
שאלת האחריות
הדבר אף עולה במפורש מתיק בית המשפט שהתנהל בין הבעלים לבין דרור, ת"א (י-ם שלום) 16695/08 יגאל דרור נ' אלקסלסי ואח', אשר הוגש לתיק וסומן ת/6; שם צוין על ידי ב"כ הבעלים יחדיו כדלקמן: "כל ביצוע העבודות נערך יחדיו כמקשה אחת. ההסכם הוא הסכם נוסח זהה. העבודה בוצעה כעבודה אחת".
הפרת חובה חקוקה:
"(א) מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי כל חיקוק – למעט פקודה זו – והחיקוק, לפי פירושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק; אולם אין האדם האחר זכאי בשל ההפרה לתרופה המפורשת בפקודה זו, אם החיקוק, לפי פירושו הנכון, התכוון להוציא תרופה זו".
מהסעיף עולה כי העוולה מורכבת מחמישה יסודות פוזיטיביים ואחד נגטיבי. היסודות הפוזיטיביים הם: חובה המוטלת על המזיק מכוח חיקוק; החיקוק נועד לטובתו, או להגנתו של הניזוק; המזיק הפר את החובה המוטלת עליו; ההפרה גרמה לניזוק נזק; הנזק שנגרם הוא מסוג הנזק שאליו נתכוון החיקוק. היסוד הנגטיבי, הקבוע בסעיף 63(א) סיפה: שהחיקוק, לפי פירושו הנכון, לא התכוון לשלול את הסעד בנזיקין (ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פד"י נח (1) , 1, פסקה 7; ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש, פ"ד לז (1), 113).
על רקע דברים אלה, ניגש לבחון את החיקוקים השונים אליהם מפנים התובעים; אם הופרו חיקוקים אלה, ועל ידי מי מהנתבעים?
תקנות עבודות הבניה:
"6.(א) הטיל המזמין את ביצוע הבניה על קבלן ראשי, יראוהו כמבצע הבניה לענין תקנות אלה והחובות המוטלות בתקנות אלה על מבצע הבניה מוטלות עליו.
(ב) מעסיק קבלן ראשי בביצוע פעולת בניה קבלני משנה, יראו את הקבלן הראשי כמבצע הבניה, כאמור בתקנת משנה (א).
(ג) הטיל המזמין את ביצוע פעולת הבניה על יותר מקבלן ראשי אחד, יראו את המזמין כמבצע הבניה לענין תקנות אלה והחובות המוטלות על מבצע הבניה מוטלות עליו.
(ד) הוראת תקנת משנה (ג) לא תחול אם קיבל אחד הקבלנים הראשיים על עצמו את האחריות הכוללת לביצוע הוראות תקנות אלה, אישר זאת בכתב ושלח הודעה על המינוי, כאמור בתקנה 2, למפקח העבודה האזורי שבאזורו מתבצעת העבודה".
"מבצע הבנייה" מוגדר בתקנה 1 לתקנות: "קבלן ראשי או מזמין, המבצע את העבודה כולה או חלקה באמצעות עובדים שלו או באמצעות קבלנים העובדים עבורו".
"מזמין" מוגדר בתקנות: "בעל הנכס או מי שבעל הנכס ייפה את כוחו להתקשר עם קבלנים לביצוע עבודת בנייה או בנייה הנדסית, כולה או חלקה".
"קבלן ראשי" הינו: "מי שמתקשר בהסכם חוזי עם מזמין לבצע עבודת בנייה או בנייה הנדסית".
"קבלן משנה": "מי שהתקשר בהסכם חוזי עם קבלן ראשי לבצע עבודות בנייה או בנייה הנדסית."
לעניין האחריות לקיים את הוראות התקנות, קובעת תקנה 5:
"5. (א) מנהל העבודה חייב למלא אחר הוראות תקנות אלה ולנקוט צעדים מתאימים כדי להבטיח שכל עובד ימלא אחר התקנות הנוגעות לעבודתו, אלא אם כן החובה מוטלת במפורש על מבצע הבניה.
......
סבורני כי אין לקבל טענה זו. אמנם, מחומר הראיות, לרבות הסכמי ההתקשרות בין הבעלים לבין דרור, עולה כי דרור היה אמור לבצע את עבודות הבנייה בכללותן, על אף שבסופו של דבר עבודתו הופסקה ולא השלים אותן; ועל פי הפסיקה, במקרה כזה, האחריות לקיום תקנות עבודת הבניה מוטלת על הקבלן (השוו ע"א 878/06 טרויהפט נ' עטיה (4.1.2009); ע"א 3370/12 כהן נ' גדעון (26/1/2014) פסקה 16); ואולם, בענייננו, אין חולק כי דרור לא היה קבלן רשום, בהתאם לחוק ותקנות הקבלנים, שעל פיהם: "עבודות הנוגעות לשלד של מבנה יבוצעו בידי קבלנים רשומים בלבד" (תקנה 2 לתקנות הקבלנים).
על פי דברי ההסבר לחוק והפסיקה בנדון, מטרתם של חוק הקבלנים והתקנות על פיו, היא למנוע מצב בו אנשים בלתי מאומנים עוסקים בעבודות בנייה, וליצור מצב בו עבודות בנייה תתבצע בצורה בטיחותית יותר (ראו פס"ד טרויהפט פסקה 48 ואסמכתאות שם).
בנסיבות אלה, סבורני כי דרור אינו יכול להיחשב כקבלן ראשי, ובהתאם לכך אף לא "מבצע עבודה" על פי תקנות עבודות הבנייה שמיועדות, כאמור, לשמור על ביטחונם של העובדים; פרשנות זו מתחייבת ממדיניות משפטית ראויה ומכללי הפרשנות התכליתית ששואפת להגשים הרמוניה נורמטיבית, בין דברי החקיקה השונים.
לנוכח האמור, יש לראות בבעלים – משפחת אלקסלסי ומשפחת נעמן, "מבצע הבנייה" על פי תקנה 6 לתקנות עבודות הבניה.
בנסיבות אלה תחול תקנה 5 (ג) לתקנות עבודות הבנייה, שלפיה, מקום שלא מינה מבצע בנייה מנהל עבודה, רואים את כל החובות המוטלות על מנהל העבודה כמוטלות על מבצע הבנייה, ובהתאם לכך יש לראות בבעלים כמי שאחראים על קיום דרישות תקנות עבודות הבנייה.
בענייננו, מחומר הראיות עולה כי אין חולק שהיו הפרות משמעותיות של תקנות עבודות הבנייה באתר הבניה, לרבות אי-גידור מקום או משטח שממנו עלול אדם ליפול לעומק העולה על 2 מ' (תקנה 9 לתקנות), אי-הסרת מכשול ממקום עבודה (תקנה 15 לתקנות.
ראו בעניין תצהירו של תובע 7, מותעב מאלק (סעיפים 8 – 9 ), שם הוא מתאר את מצב המבנה בעת שביקר בו יום למחרת התאונה, לרבות מרפסת פתוחה בקומה שלישית, העדר שילוט או סימון כנדרש בתקנות, לא הותקנו אמצעי מיגון, לרבות פיגומים, גדרות המונעים נפילה (סעיפים 8 – 11 לתצהיר); התמונות שצולמו על ידי התובע 7 וצורפו לתיק (ת/2) מדברות בעד עצמן, שבהן ניתן לראות גגות פתוחים ללא סימון וללא גידור.
הדברים אף עולים במפורש מתצהירה של המתכננת, אשר הייתה מבקרת באתר הבנייה. בתצהירה ובעדותה היא מציינת שלא היו לעובדים נעלי עבודה או קסדות; כי האתר לא היה מסודר (סעיפים 28 – 29 לתצהירה של המתכננת). כמו כן, מסרה המתכננת בעדותה כי היא צרחה על ליקויי הבטיחות שהיו במקום (ראו: עמ' 175 – 176 לפרוטוקול).
"14. כך בין היתר (אין מדובר ברשימה ממצה) הנתבע ( יגאל דרור) לא נקט באמצעי זהירות ובטיחות. הנתבע לא הקים מעקה, או פיגומים סביב גג הבנין בו עבד. על כן כעניין שבשגרה נפלו חפצים כלי עבודה אבנים ודברים נוספים מגג הקומה השלישית, אל חצר הבנין וסיכנו ילדים, דיירים עוברים ושבים אשר שהו בסמוך לבנין. הנתבע אף חתך מעקה בטיחות אשר היה בחצר הבנין והניח עליו גשרון מבלי שהקים בו מעקה ומבלי שנקט באמצעים שיבטיחו שילדים לא יוכלו לגשת אל הגשרון.
15. בעקבות מחדלי הבטיחות הנ"ל פנו התובעים כמו גם הדיירים אחרים בבנין אל הנתבע והתריעו בפניו כי עלול להתרחש אסון. אולם הנתבע לא שעה לפניות התובעים והשכנים.
16. למרבה הצער אסון כזה אכן ארע – פועל בנין נפל מגג הקומה השלישית ונפצע קשה...
17. עוד התברר לתובעים כי הנתבע אינו מיומן בעבודות הבניין כפי שהצהיר בפניהם. עבודות הבנייה נרה לתובעים לא מקצועיות. כך הבחינו התובעים כי ברזלים רבים נותרו חשופים. כי עמודים תומכים, קירות ופתחים בגג נבנו עקום, וכי הנתבע לא עבד בהתאם לתוכניות הבניה. כך בין היתר הנתבע שכח לבנות 2 חלונות אשר הופיעו בתוכניות הבנייה, ובמקום פתחים בגמלון בנה קירות תומכים." (כתב תביעה שכנגד; תצהיר נתבע 3 מיום 20/7/08 בתביעה קודמת, סע' 20-23, שם הוא חוזר מילה במילה על האמור לעיל).
תקנות העבודה בגובה:
על פי תקנה 1 לתקנות, "מבצע" "אחד מאלה לפי העניין.... (3) מבצע בנייה כהגדרתו בתקנות עבודות בנייה , אגב עבודות בנייה, בעת ביצוע עבודה בגובה עבודת גלישה או טיפוס תרנים".
יוצא, אפוא, שמי שאחראי על קיום תנאי הבטיחות על פי תקנות העבודה בגובה, הוא מבצע הבנייה כהגדרתו בעבודות הבנייה, כפי שהובא לעיל.
נקבע לעיל כי בנסיבות המקרה, הבעלים נחשבים "מבצע העבודה" על פי תקנות עובדות הבניה, ולפיכך היה עליהם אף לדאוג לקיום תקנות העבודה בגבוה.
חוק ותקנות הקבלנים:
אכן מחומר הראיות עולה כי, התובעים היו מודעים היטב לחשיבות ואף לחובה להעסיק קבלן רשום; הם עמדו על דרישה זו במפורש מול הקבלן. השאלה היא אם היה על הבעלים להעמיק בבדיקה מעבר למה שנקטו, לרבות לדרוש מהקבלן להציג תעודת קבלן רשום ולצרף אותה להסכם?
סבורני כי מדיניות משפטית ראויה מחייבת שהתשובה לכך תהיה חיובית. סבורני כי אין דינו של קבלן בנייה כדינו של בעל מקצוע אחר כמו עורך דין או רופא וכיו"ב, שברגיל, תפקידם ומקצועם ידוע ברבים, וביצועו כרוך במעורבות עם גורמים שונים שמכירים את הכשרתם ואת תוארם, לרבות מסגרות, כמו בתי חולים או משרדי עורכי דין, שעצם נוכחותם בהם יכולה להעיד על הכשרתם המקצועית. אך לא כך הדבר לגבי קבלני בניין, שלא תמיד הם בעלי הכשרה פורמאלית, ובהרבה מקרים הכשרתם אינה ידועה ומפורסמת ברבים אלא מבוססת על שמועה העוברת מפה לאוזן.
בנסיבות אלה, נראה כי לנוכח החשיבות שמייחס המחוקק להעסקת קבלן רשום על פי חוק ותקנות הקבלנים, והערכים החברתיים החשובים שהחוק והתקנות באים להגשים, בדבר ההגנה על בטיחותו של הציבור כפי שצוין לעיל, חשוב לדרוש מיזמים שמתקשרים עם קבלנים, במיוחד יזמים כמו במקרה שלנו שאינם עוסקים מומחים בתחום, להקפיד על דרישות החוק ולבקש מקבלן שלד להציג בפניהם תעודת רישום על פי החוק והתקנות במעמד ההתקשרות עמו. משהבעלים בענייננו לא עשו כן, יש לראות בהם שמי שהפרו את הוראות חוק ותקנות הקבלנים.
הדבר היה צריך להדליק נורה אדומה ברורה אצל הבעלים, וכבר בשלב מוקדם לבקש מדרור להציג בפניהם תעודת קבלן רשום, ולהביא בכך להפסקת עבודתו הרשלנית. מחומר הראיות עולה כי, למרבה הצער, פעולה זו נעשתה באיחור רב מצד הבעלים, לאחר שהמנוח נפל, נפגע ומת.
תקנות ציוד מגן אישי
זאת ועוד. כל הנתבעים, למעט דרור, התייחסו למאהר כמנהל עבודה של דרור ולא כקבלן משנה. כך, למשל, המתכננת שביקרה באתר הבנייה מידי פעם, ציינה ביומן שלה, בכל הביקורים, כי היא נפגשה עם מאהר "מנהל העבודה" (ראו: סעיף 26 לתצהירה של המתכננת). הגב' לוכטן שהייתה אף היא מבקרת תדיר באתר העבודה והכירה את האנשים שעבדו בו, התייחסה למאהר "מרכז העבודה של דרור" (עמ' 110 לפרוטוקול, ש' 1 – 2).
גם התובע 7, בנו של המנוח, מסר בעדותו כי מאהר אמר לו שהוא לקח את המנוח לעבוד אצל דרורי (עמ' 61 לפרוטוקול, ש' 20 – 21; ראו גם סע' 16 לתצהירו של תובע 7). בנסיבות אלה סבורני כי יש לקבוע כי המנוח היה עובד של דרור. גם מאהר שימש עובד של דרור, בתפקיד של מנהל עבודה ו/או רכז עבודה ו/או ראש צוות.
בנסיבות אלה יש לקבוע כי החובה לקיים את דרישות הבטיחות הקבועות בתקנות הציוד האישי, חלות על דרור.
עוולת הרשלנות
על פי ההלכה המחייבת, אין בשלילת האחריות על פי עוולה אחת כדי לשלול כשלעצמה את האפשרות להקים אחריות מכח עוולה אחרת, לרבות עוולת מסגרת, כגון עוולת הרשלנות (ראו: ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון פד"י לת (1) 113 (1985).
אין לקבל את הטענה שלפיה פסק הדין בעניין ברוך הנ"ל שינה הלכה זו, באופן ששלל אפשרות להטיל אחריות בעוולת מסגרת, במקרה שבו נקבע שלא הופרה חובה חקוקה על ידי נתבע (ראו בעניין זה: פסקה 22 לחוות דעתו של כב' השופט דנציגר, וכן חוות דעתו של כב' השופט זילברטל).
להלן אדון באחריותם של הנתבעים על פי עוולת הרשלנות, אחד לאחד.
אחריותם של הבעלים, נתבעים 3 – 7
במקרה שלנו, הבעלים נושאים בחובת זהירות גם בתור בעל שליטה ופיקוח על המקרקעין (ראו: פס"ד תנעמי פסקה 16).
כאמור, נקבע כי בנסיבות המקרה, הבעלים התרשלו בבחירת דרור כקבלן בנייה מטעמם, הם לא וידאו כי הוא קבלן רשום, לרבות על ידי דרישה להצגת רישיון קבלן רשום, בין אם בעת ההתקשרות ובין לאחר תחילת העבודה, כאשר הבחינו בהתנהלותו הרשלנית של דרור, כפי שפורט לעיל, הן באשר לאיכות העבודה והן באשר לתנאי הבטיחות באתר הבנייה.
כאמור, אילו הבעלים היו מקיימים את חובתם, הם לא היו מעסיקים את דרור ובמקומו היו מעסיקים קבלן רשום, שסביר להניח, מעבר למאזן ההסתברויות, שלא היה יוצר את הסכנות הבטיחותיות שהיו באתר הבנייה תחת ביצועו של דרור.
מחומר הראיות עולה כי הבעלים הבחינו בסכנות אלה, ולמרות זאת הם לא נקטו באמצעי זהירות סבירים בעיתוי המתאים, על מנת למנוע התממשות הסכנות, שלמרבה הצער, התממשו; הם התעשתו באיחור בלתי סביר, לאחר אירוע התאונה, והפסיקו את עבודתו של דרור, לאחר שבדקו ברשם הקבלנים ומצאו כי דרור אינו קבלן רשום (ראו: סעיף 28 ו- 38 לתצהירו של יהונתן נעמן, ועדותו של נעמן בעמ' 157 לפרוטוקול, ש' 30 – 32 ועמ' 158, ש' 1 – 9).
בענייננו, נקבע כי הבעלים התרשלו בבחירת דרור כקבלן מטעמם; הם לא וידאו מראש אם דרור קבלן רשום; ולאחר מכן, במהלך עבודתו, למרות שהבחינו בהתנהלותו הרשלנית, הם לא פעלו כפי שמצופה מבעל מקרקעין סביר, על מנת להפסיק את הסכנות שהתגלו לנגד עיניהם, כתוצאה ממחדליו של דרור.
אחריותו של דרור ברשלנות
חובת זהירות זו כוללת הנהגת שיטת עבודה בטוחה, דאגה לקיומה, והדרכת העובד לגבי שיטת העבודה הבטוחה (ראו: ע"א 707/79 וינר את טיקו נ' אמסלם, פד"י לה (2) 209, בעמ' 211 (1980); ע"א 477/85 בוארון נ' עיריית נתניה, פד"י מב (1) 415) (1988).
כמו כן, חובת הזהירות של המעביד כוללת את חובתו לצפות רשלנות, ואפילו פזיזות בביצוע העבודה מצד העובד (ראו: ע"א 211/63 יחזקיאל נ' קלפר, פד"י י"ח(1) 563, 585) (1964).
"מהמסקנה שלא מתקיימים יחסי עובד-מעביד בין הצדדים לא נובעת, בהכרח, המסקנה שלא קיימת חובת זהירות בין צד למשנהו" ... אכן, תנעמי לא היה עובד של מינרב או של סולל בונה, אולם הוא ביצע עבודה עבורן, ויש להכיר בקיומה של חובת זהירות מושגית ביניהם. על מינרב וסולל בונה מוטלת חובה כללית להבטיח את שלומו וביטחונו של כל אדם שהן צופות, או צריכות לצפות, שעשוי להיות מושפע מן המתרחש בשטח המבנה בין שהוא עובד ובין שהוא קבלן עצמאי ..".
אחריותו של מאהר- נתבע 2
לסיכום, האפשרות המסתברת ביותר היא שמאהר שימש כעובד בכיר של דרור, בין אם רכז עבודה, ובין אם ראש צוות עובדים. בתור כזה, סבורני כי אין בסיס להטלת אחריות על מאהר, עובד כפיים פשוט, ששימש כלי בידיו של דרור לביצוע תכניותיו.
אחריותה של המתכננת, נתבעת 8
המתכננת ציינה בתצהירה כי היא לא הייתה יכולה לשמש כמפקחת צמודה, משום שהיא שימשה מורה בבית ספר ולא הייתה יכולה להיות נוכחת באופן קבוע באתר הבנייה כנדרש בפיקוח צמוד (ראו: סעיף 14 לתצהירה של המתכננת). במהלך עדותה בבית המשפט חזרה המתכננת מספר פעמים על כך שהיא הייתה אחראית על עבודות הקונסטרוקציה, בטון ופרזול, אך לא על ענייני הבטיחות (עמ' 186 לפרוטוקול, ש ' 3 – 4 ו- ש' 11 – 12). עדותה של המתכננת בעניין זה עשתה עלי רושם אמין והמשכנע.
"לדעתי, בין אם נקבל את גרסתו של אליאס, כי הוא התמנה לבצע "פיקוח עליון" בלבד על בניית השלד, ובין אם נקבל את גרסתם של המשיבים, לפיה אליאס התחייב לבצע גם "פיקוח צמוד" (שאלה עובדתית זו לא הוכרעה על ידי בית המשפט קמא), יש לקבוע כי חב הוא חובת זהירות קונקרטית ביחס לניזוק, עטיה.
חבותה/אחריותה של נתבעת 9 – הראל חברה לביטוח
סבורני כי אין לקבל את טענת הבעלים. פוליסת הביטוח מדברת בעד עצמה וכוללת כיסוי בגין אחריות צד ג' בלבד; הפוליסה הוצאה על פי בקשתו של דרור, שהיה מודע שהיא לא כוללת כיסוי בגין חבות מעבידים, ולכן, מספר ימים לאחר אירוע התאונה הוא מיהר לרכוש תוספת לפוליסה בגין חבות מעבידים (ראו: סעיף 7 לתצהירה של דורה רנרט).
גם הבעלים היו מודעים היטב לנושא הביטוח ועקבו אחרי נושא זה מול דרור, ואף היו בקשר עם סוכן הביטוח שלו (ראו סע' 17 לתצהירו של יהונתן נעמן, וכן עדותו בבית המשפט עמ' 156 לפרוטוקול , ש' 21-26).
בנסיבות אלה, אין מקום להטיל על המבטחת חבות מעבר לחבותה הביטוחית על פי פוליסת הביטוח, בסך 500,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה מיום הנפקת הפוליסה ב 14.4.2008 עד למועד התאונה, סך של 508,800 ש"ח (ראו דף 1 ו- 5 לרשימת הביטוח שצורפה לתצהירה של גב' רנרט), ובצירוף ריבית והצמדה מיום התאונה עד להיום, סה"כ 642,445 ש"ח, ובניכוי השתתפות עצמית.
בנסיבות המקרה סבורני כי אין מקום לחייב את הראל בהוצאות ושכ"ט, מעבר לחלק היחסי של שכר הטרחה וההוצאות שיפסקו לטובת התובעים, בהתאם ליחס בין סכום הכיסוי הביטוחי על פי הפוליסה לבין סה"כ הפיצויים שייפסקו לטובת התובעים.
אשם תורם
בפסק דין תנעמי הנ"ל (שם פיסקה 18), צויין:
"...עובד העושה עבודה מסוכנת למען מעבידו אינו נותן את דעתו תמיד רק על בטחונו האישי שלו. אין זה ממידת הסבירות לדרוש ממנו שינהג כן, ולבוא אליו בטענה שאילו עשה את הכל כדי להשמר לנפשו, היתה הסכנה חדלה להיות סכנה. בוודאי עליו להזהר בעבודתו. אבל יש להכיר בכך שדוקא אצל העובד הטוב קיים הרצון לעשות את מלאכתו היטב, ולשם כך הוא מוכן אפילו לקבל על עצמו סיכוני גוף. ועוד הכירו בתי-המשפט גם בכך שכרגיל העובד אינו עושה את עבודתו בתנאים המאפשרים לו לשקול בישוב הדעת את הסיכונים לעומת הצורך לעשות את המלאכה, כדרך שאנו עושים לאחר מעשה באוירה השקטה של אולם המשפטים" (ע"א 5/65 המוסד לביטוח לאומי נ' שירותי נמל מאוחדים [44], בעמ' 212-211; ע"א 530/70 רביבו נ' חברת החשמל לישראל בע"מ [45], בעמ' 728; ע"א 477/85 הנ"ל [43], בעמ' 425; ע"א 1958/97 בן שיטרית נ' רשות הנמלים והרכבות [46])".
אחריות במשותף וחלוקת האחריות
יוצא, אפוא, כי הנתבעים 1 ו-3 עד 8 חייבים כלפי התובעים יחד וחוד, ונושאים כל אחד בנפרד במלוא נזקיהם של התובעים.
בנסיבות המקרה שלנו, כפי שתוארו לעיל, סבורני סביר לחלק את האחריות בין הנתבעים כדלקמן: דרור יישא ב- 70% מהאחריות; משפחת אלקסלסי ב 10% מהאחריות; משפחת נעמן ב- 10% מהאחריות; המתכננת – נתבעת 8 – תישא ב- 10% מהאחריות.
ער אני לכך כי חלקם של הבעלים יחדיו באחריות כפול מזה של המתכננת. לכך יש מספר טעמים. הראשון – משום שהבעלים נחשבים בנסיבות המקרה מבצע העבודה על פי תקנות העבודה, ואחראים לקיום תנאי הבטיחות על פי התקנות והפקודה; שנית - מחומר הראיות, כפי שתואר לעיל, עולה כי הבעלים היו מודעים לכך שהם חייבים להעסיק קבלן רשום, ולחובה שיהיה באתר מנהל עבודה לפרויקט; הבעלים אף היו מודעים למחדלים והכשלים בניהול הפרויקט על ידי דרור. נסיבות אלה מפחיתות מחלקה של המתכננת, שעל אף היותה גורם מקצועי, היא שימשה אך בתפקיד מפקח עליון, שאחריותו מוגבלת בהתאם לפסיקה שהובאה לעיל.
שיעור הפיצויים
תביעת העיזבון
בסיס השכר
במהלך חקירתו של התובע 7, עלה כי המנוח לא עבד באופן מסודר ורציף. בנסיבות אלה, בשים לב לכך שהמנוח היה עובד מקצועי (טפסן) ששכרו גבוה יחסית, ומאידך בעובדה שהוא לא עבד באופן רציף וקבוע, סבורני כי סביר להעמיד את בסיס השכר שלו על 4,500 ש"ח לחודש.
אין מחלוקת כי אלמנתו של המנוח - התובעת 2, שימשה אך כעקרת בית.
הפסדי שכר
אובדן הכנסות בשנים אבודות
מיום פטירתו של המנוח ועד להיום: שווי ידת המנוח 4500/4= 1,125 ש"ח. לפיכך, הפסד הכנסות המנוח עומד על 3,375 ש"ח לחודש.
חישוב הפסד ההכנסות של המנוח עד להיום הינו אפוא: 3375*65 = 219,375 ש"ח, בתוספת ריבית מאמצע התקופה, סה"כ 225,400 ש"ח במעוגל.
אשר לעתיד, מהיום עד הגיע המנוח לגיל 67: יש לפסוק סך של 65,400 ש"ח במעוגל, לפי הפסד חודשי בסך 3,375 ש"ח ומקדם היוון מתאים.
סה"כ אובדן הכנסות המנוח בשנים אבודות 290,800 ש"ח. מסכום זה יש להפחית את הפסדי התמיכה של המנוח בתלויים.
הפסד זכויות פנסיה
הגישה המקובל כיום בפסיקה, בעידן הפנסיה הצוברת (להבדיל מהפנסיה התקציבית), שעל פיה אין לו לעובד בתקופת הפנסיה מעבר למה שצבר בקופת הפנסיה, הלא הן ההפרשות הסוציאליות, יש לפסוק פיצוי בגין הפסדי פנסיה לפי ההפסד בהפרשות הפנסיה של המנוח והעיזבון עד גיל הפרישה.
מהפסיקה עולה כי יש לפסוק בגין הפסד הפרשות סוציאליות 12% מהפסדי השכר (ראו: ע"א 8930/12 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טוויג, [פורסם בנבו], 31.7.14). ת.א. (מחוזי חיפה) 16951-04-10 ע.מ.מ נ' ע.מ.ר. [פורסם בנבו] (31.12.2013)).
יוצא, אפוא, כי העיזבון זכאי לפיצוי בגין הפסד הפרשות סוציאליות בסך של 45,450 ש"ח במעוגל. מסכום זה יש להפחית את הפיצוי בגין הפסדי הפנסיה בתביעת התלויים.
הוצאות ועזרת הזולת
אמנם בעת אשפוזו, סביר להניח שרוב צרכיו של המנוח סופקו על ידי המוסדות שבהם הוא היה מאושפז, ואולם אין בכך כדי לייתר את הצורך או הרצון של בני משפחתו ללוות אותו ולשהות ליד מיטתו במהלך אשפוזו, כפי שתואר בתצהיריהם של התובעים ובעדותם. ובגין כך נגרם להם הוצאות והפסדים.
בנסיבות העניין, סבורני כי סביר לפסוק לעיזבון פיצוי בגין הוצאות ועזרת זולת, מיום פגיעתו ועד לפטירתו של המנוח, סכום גלובלי של 72,000 ש"ח, המשקף הוצאות והפסדים בסך 4,000 ש"ח בחודש עד מותו של המנוח.
נזק לא ממוני- כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים
בנסיבות העניין, בשים לב לאופי פגיעתו הקשה של המנוח, ולתקופה הממושכת, במשך חודשים רבים, שבה הוא היה נתון לטיפולים שונים, וסביר להניח כי במהלכה סבל מייסורים קשים, ובשים לב לגילו של המנוח בעת פטירתו ותוחלת חייו, סבורני כי סביר להעמיד את הפיצוי בגין נזק לא ממוני על סכום כולל של 500,000 ₪ נכון להיום.
הוצאות קבורה, מצבה ואבל
סבורני כי עדותם של התובעים בעניין זה סבירה ומסתברת, ואולם בהעדר קבלות סביר להעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך גלובלי של 25,000 ₪.
ניכויים
תביעת התלויים
מיום פטירתו של המנוח ועד להיום: שווי ידת המנוח 4500/3= 1,500 ש"ח. לפיכך, הפסד תמיכת המנוח עומד על 3,000 ש"ח בחודש.
חישוב הפסד התמיכה של המנוח עד להיום הינו, אפוא: 3000*65 = 195,000 ש"ח, בתוספת ריבית מאמצע התקופה, סה"כ 200,000 ש"ח במעוגל.
אשר לעתיד, מהיום עד הגיע המנוח לגיל 67: יש לפסוק סך של 58,100 ש"ח במעוגל, לפי הפסד חודשי בסך 3,375 ש"ח ומקדם היוון מתאים.
סה"כ הפסד תמיכת המנוח 258,100 ש"ח.
הפסד זכויות פנסיה
אובדן שירותי בעל
בתצהיריהם ציינו התובעים כי המנוח היה דואג לעשות את כל התיקונים והשיפוצים בבית, כל מה שדרש עבודה פיזית, נשיאת משקל כבד או קניות גדולות (ראו: סעיף 30 לתצהירו של התובע 7; סעיף 18 לתצהירה של תובעת 2).
בנסיבות העניין, בשים לב לגילו של המנוח והפסיקה בנדון, סבורני כי סביר להעמיד את הפיצוי בגין אובדן שירותי בן זוג על סך של 200,000 ₪.
ניכויים
סיכום הנזק
תביעת התלויים
הפסדי תמיכת המנוח 258,100 ש"ח
הפסדי פנסיה של התלויים 31,000 ש"ח
אובדן שירותי המנוח 200,000 ש"ח
סה"כ 489,100 ש"ח
בניכוי קצבאות התלויים (351,500) ש"ח
סה"כ הפיצוי לתלויים 137,600 ש"ח
סכום זה מגיע לתלויה, תובעת 2.
תביעת העיזבון
הפסדי שכר עד מות המנוח 88,000 ש"ח
אובדן הכנסות בשנים אבודות 290,800 ש"ח
בניכוי הפסד תמיכת המנוח בתלויים (258,100) ש"ח
סה"כ 32,700 ש"ח
הפסדי פנסיה 45,450 ש"ח
בניכוי הפסדי פנסיה של התלויים (31,000) ש"ח
סה"כ 14,450 ש"ח
נזק לא ממנוי 500,000 ש"ח
הוצאות ועזרת הזולת עד מות המנוח 72,000 ש"ח
הוצאות קבורה ואבל 25,000 ש"ח
סה"כ 732,150 ש"ח
בניכוי קצבאות נכות מעבודה עד מות המנוח ( 56,000) ₪.
סה"כ פיצוי לעיזבון 676,150 ש"ח
הפיצוי לעיזבון יחולק בין היורשים בהתאם לצו הירושה שצורף לתצהירי התובעים באופן הבא: האלמנה, תובעת 2, סך השווה 10/80 מהפיצוי; כל אחד מהבנים: תובע 4, תובע 5, תובע 7, תובע 8, סך השווה ל- 14/80 מהפיצוי; כל אחת מהבנות: תובעת 3, תובעת 6, סך השווה ל- 7/80 מהפיצוי.
בהתאם לכך, התובעים אף זכאים לקבל את מלוא סכום הביטוח מנתבעת 9, בסך 642,445 ש"ח בניכוי השתתפות עצמית (ראו פיסקה 64 לעיל), בצירוף שכ"ט בשיעור 23.6% מסכום הביטוח כאמור, והוצאות משפט באופן יחסי כאמור לעיל (פיסקה 66 לעיל).
הנתבעים זכאים להשתתפות ושיפוי בינם לבין עצמם, בהתאם לחלוקת האחריות כפי שנקבעה לעיל, ועל פי כל דין אחר.
ניתן היום, י' אייר תשע"ה, 29 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.
תאריך | כותרת | שופט | צפייה |
---|---|---|---|
21/12/2010 | החלטה מתאריך 21/12/10 שניתנה ע"י עבאס עאסי | עבאס עאסי | לא זמין |
11/11/2014 | החלטה על (א)תשובה המוסד לביטוח לאומי לתגובת הנתבעים 5-7 | עבאס עאסי | צפייה |
29/04/2015 | הוראה למערער 1 - נתבע להגיש הודעה על עירבון | עבאס עאסי | צפייה |
14/07/2015 | החלטה שניתנה ע"י שירלי רנר | שירלי רנר | צפייה |
תפקיד | שם | בא כוח |
---|---|---|
תובע 1 | עיזבון המנוח מותעב גאזי | יוסי לחיאני |
תובע 2 | נג'לה מותעב | יוסי לחיאני |
תובע 3 | הדאיה טוטח | יוסי לחיאני |
תובע 4 | סאמר מותעב | יוסי לחיאני |
תובע 5 | ראמי מותעב | יוסי לחיאני |
תובע 6 | הווידה מותעב | יוסי לחיאני |
תובע 7 | מאלק מותעב | יוסי לחיאני |
תובע 8 | מוהנד מותעב | יוסי לחיאני |
נתבע 1 | יגאל ברוך דרור | |
נתבע 2 | מאהר חלבי | יריב מדר |
נתבע 3 | שלמה לעזיז אלקסלסי | אפרת ברוך אלטרץ |
נתבע 4 | אילנה אלקסלי | אפרת ברוך אלטרץ |
נתבע 5 | אמנון נעמן | ברוך פוזנר אסף |
נתבע 6 | יהונתן נעמן | ברוך פוזנר אסף |
נתבע 7 | תמר כהן | ברוך פוזנר אסף |
נתבע 8 | רחלי חדד | גבריאל פרידמן |
נתבע 9 | הראל חב' לביטוח בע"מ | אסף אלרום, שרון רום |