1. המבקש הגיש תביעתו זו בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 לפיצויו בגין נזקי גוף שנגרמו לו, ע"פ הנטען, עקב תאונת דרכים מיום 17.6.03 בה היה מעורב כנוסע ובזמן עבודתו.

הבקשה דלפני עניינה בקשתו למינוי מומחה רפואי בתחום האורטופדי.

2. בקשת המבקש מלווה במסמכים רפואיים שראשיתם ביום 4.2.05 בפניה לרופא המשפחה בשל כאבי גב תחתון שהוחמרו והובילו בסופו של יום להמלצה לניתוח לקיבוע חוליות L-4 L-5 בבית החולים קפלן במהלך חודש 5/05.

3. אקדים ואציין כי תחילה נראה היה שהמשיבה מכחישה מעורבות המבקש בתאונת הדרכים הנ"ל, אלא שבהמשך הודיעה כי הגם שאין היא חולקת עוד על נוכחותו של המבקש ברכב הנדון בזמן התאונה, הרי שלדידה, הלה לא נפגע כלל, לא פנה לטיפול רפואי כלשהו והמשיך כבר למחרת היום בעבודות פיזיות קשות וכך במשך מס' שנים (הודעה מיום 30.8.11).

4. הצדדים הוזמנו לדיון שהתקיים ביום 19.2.13 ובמהלכו השלימו טענותיהם בהתייחס לבקשה דנן. דיון זה סווג כקדם משפט ובמהלכו ובנסיבות המבוארות בפרוטוקול נשמעה עדותם של התובע מחד ושל הנתבע 1 מאידך על מנת לשפוך אור על שאלת פגיעתו של המבקש בתאונה ועל בקשתו דלפניי.

למבקש ניתנה הזדמנות להשלים הגשתם של מסמכים רפואיים בתמיכה לבקשתו, אלם ביום 11.3.13 הודיע כי אין בידו מסמכים נוספים.

5. כידוע, בית משפט הדן בבקשה למינוי מומחה רפואי בתביעה לפי החוק האמור, אמור לבחון בקשה זו בהפעילו אמת מידה מקלה ומרחיבה. עמד על כך בית המשפט ברע"א 3497/98 רזין נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב(5) 136, שם נאמר:

"כידוע, בתביעות על-פי חוק לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, הדרך להוכחת קיומה של נכות עקב תאונת דרכים או כל נושא רפואי אחר שאינו נכות, לרבות דרכי השיקום של התובע, היא באמצעות חוות-דעת של מומחה רפואי אשר ימונה על-ידי בית-המשפט. התובע אינו יכול להביא חוות דעת רפואיות או עדויות רפואיות מטעמו להוכחת עניינים שברפואה. לפיכך, אי-מינוי של מומחה רפואי על-ידי בית-המשפט יסגור בפני התובע את הדרך להוכחת כל עניין רפואי החשוב לתביעתו.

אכן, בשל חשש זה ובשל העוול העלול להיגרם לתובע בעקבות סירוב למנות מומחה רפואי, נקבע בפסיקה שדי בראשית ראיה בדבר קיום נכות רפואית בתחום מסוים כדי להצדיק מינויו של מומחה רפואי באותו תחום (רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון ואח' (פ"ד מד(2) 216)). אין צורך  בראיה בדבר קיומה של נכות, כפי שסבר בית-המשפט המחוזי. די בראשית ראיה."

בהתייחס לטיבה של ראשית הראיה מציין בית המשפט ברע"א 911/03 סעאת נ' סעאת ואח' כי זו: "יכולה להיות נלמדת מסוגים שונים של מסמכים, ובעיקר ממסמכים שונים אשר מצביעים על טיפול רפואי שניתן לתובע עקב נכותו".

לצד האמור מוסיפה הפסיקה ודורשת כי התובע יצביע על קשר סיבתי בין פגיעתו – נכותו לבין התאונה בה עסקינן וכך מובאים ברע"א 4911/09 סהר ציון נ' כשרי :

"...הדרישה אינה אך ורק לראשית ראיה לקיומה של נכות אלא גם לראשית ראיה לקיומו של קשר סיבתי בין הנכות לבין התאונה (ראו רע"א 10012/05 מורנו נ' נגה חברה לביטוח בע"מ (23.03.06). אכן, כיון שהדרך היחידה להוכחת טענות בעניין שברפואה במסגרת התביעה לפי חוק הפיצויים היא מינוי מומחה מטעם בית המשפט, הנטייה היא להקל בדרישות להוכחת קיומה של ראשית ראיה. בהתאם לכך, עשוי בית המשפט להכיר בקיומה של ראשית ראיה לקשר סיבתי בין הנכות הנטענת לתאונה גם בהיעדר אסמכתא חד משמעית לכך במסמכים הרפואיים. בית המשפט עשוי להסתפק בהקשר זה גם ברמת סבירות נמוכה לקיומו של קשר סיבתי (ראו רע"א 219/91 הראל נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, לא פורסם 25.02.91). עם זאת, אין לרוקן מתוכן את הדרישה לקיומה של ראשית ראיה לקשר הסיבתי בין הנכות לבין התאונה...על הבדיקה להיעשות בזהירות בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה. על בית המשפט להפעיל שיקול דעת, לבחון את סבירות היתכנותו של קשר סיבתי ולנמק את החלטתו. בקשה למינוי מומחים אינה משמשת כלי לדייג ראיות רפואיות שאין להן אחיזה"

כן ראה רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (30.5.12)

6. כמצוות הפסיקה, אף במקרה זה ניגש בית המשפט למלאכתו בתורו אחר המעט הנדרש, קרי – ראשיתה של ראיה לשניים: לקיומה של נכות ולקיומו של קשר סיבתי.

דא עקא, בעוד שבנקל ניתן להיווכח בקיומה לכאורה, זמנית לפחות, של נכות אורטופדית שביטויה בממצאי חוליות L-4 L-5 כמפורט בממצאי בדיקת ה -CT מיום 24.2.05 ובמסמך סיכום מחלה שהופק ביום 24.5.05 במרכז הרפואי קפלן, הרי ששונים הם פני הדברים בהתייחס לחלק השני הנדרש, קרי – ראשית ראיה לקיומו של קשר סיבתי.

ראוי יהיה לצורך הענין להדגיש את לוח הזמנים בו עסקינן, כמו גם נסיבות קרות התאונה:

כאמור, התאונה ארעה בחודש 6/03 ועל כך אין חולק. התובע ואף לשיטתו אינו פונה לקבלת טיפול רפואי כלשהו בסמוך לאחר התאונה, לא מיד לאחריה, לא ביום שלאחריה, לא בשבוע שלאחריה ולמעשה לא בכל זמן סביר אשר ניתן השכל הישר יאמר כי יש להניח שהדבר נעשה בעטיה ובהקשרה של התאונה דנן.

המסמך הרפואי הראשון כמעט המוצג בהקשר זה הינו מסמך מיום 4.2.05 המהווה הפניה של רופאת המשפחה לביצוע צילוםCT מותני מחמת תלונת המבקש בדבר כאב גב תחתון. יצוין כי מהמפורט במסמך ניתן ללמוד כי המבקש ביקר קודם לכן בקופת החולים - ביום 1.2.05 – והופנה כפי הנראה לצילום ע"ש שממצאיו (היצרות קלה של הרווח הבינחולייתי L5-S1 כאמור במסמך מיום 3.2.05), הובילו להפניה הנ"ל.

ערה אני לכך שמסמך זה מציין כי המבקש נפגע בתאונת עבודה/ דרכים בשנת 2003 וכי מאז סובל הוא מכאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל וכי כאבים אלו החמירו. עם זאת, לא ניתן שלא לתהות תהייה של ממש, הכיצד אין בנמצא ביקורים ותיעוד רפואי מתאים בהתייחס לתקופה כה ממושכת של שנה ומחצה. אשוב ואזכיר כי תוך זמן קצר של ברור נמצא צורך בטיפול רפואי משמעותי של קיבוע בהליך ניתוחי בחודש 5/05. להשלמת התמונה יצוין כי בסופו של דבר לאחר הערכה מחודשת, הוחלט על טיפול שמרני ודחיית הניתוח עד להשלמת ברור שנדרש ובכללו בדיקת MRI. התובע בעדותו בקדם המשפט טען בכל זאת כי נותח ואף נותר בביתו כחצי שנה, אולם לזאת אין כל סימוכין.

מכל מקום, קושי רב ישנו להניח כי בתקופת הביניים מאז ארוע התאונה ועד לחודש 2/05 לא נזקק המבקש לבדיקה/ טיפול ולו לשיכוך כאביו טרם הופנה לביצוע הקיבוע.

מציאות זו מצביעה על העדר רצף טיפולי כמתחייב וזאת במידה ובנסיבות המעוררים מחשבה באשר למקורה של הפגיעה בע"ש. לאמור משנה תוקף משעיון בסיכום המחלה שהופק ביום 17.5.05 במרכז הרפואי קפלן, מלמד כי שם (במובחן אף מהמסמך הנ"ל מיום 24.5.05) נעדר משום מה אזכור של תאונת הדרכים. יתרה מכך, כאבי הגב עם ההקרנה לרגל מצוינים כתופעה הקיימת מזה כחצי שנה בלבד.

יוזכר כי המבקש עצמו מתיימר לטעון בעדותו כי סבל מחד וכי תוך שבוע לא יכול היה ללכת על רגליו ומאידך, כי חזר לעבודה סדירה כבר למחרת התאונה ולשיטתו, מחמת שסבר והאמין כי מעסיקו יפצה אותו ומחמת שנזקק לשכר עבודתו.

באופן חריג למקובל בהתייחס לתשתית המשמשת לברור בקשות כגון דא, מוצאת אני מקום ליתן הדעת אף לנתונים שעלו בקדם המשפט מעדותו של המשיב - הנתבע 1, אשר נהג ברכב בזמן התאונה והיה עובד בשעתו לצד התובע תוך שהוא מבלה לצידו ימים ושעות בשל כך. לשיטתו של זה התאונה התרחשה באופן הבא:

"אנחנו עמדנו ברמזור ובא נהג מונית מאחורה הוא פגע בנו ונזרקנו על רכב מקדימה. מקדימה לא קרה כלום. מאחורה התעקם הטמבון והפח של הדלת. היינו חגורים."

(עמ' 14 שורות 12-13 לפרוטוקול). המבקש, יש לציין, אינו מתיימר למסור תאור אחר.

המשיב עצמו מתח שריר בצווארו, אך כמו המבקש חזר לעבוד באופן סדיר ולצידו של זה ולא שמע מפיו דבר לגבי פגיעה בו כנטען. הפעם הראשונה בה שמע על כך היתה עם קבלת כתב תביעה זה - אשר הוגש בחודש 4/10. הלה מוסיף עוד כי עבודתם של השניים הינה עבודה פיזית אשר קשה לבצעה באם ישנם כאבי גב כנטען.

על כל אלו אוסיף ואציין כי אישור המשטרה הנושא את פרטי הנפגעים, לא כלל את שמו של המבקש לכתחילה. האישור המוצג בתיק ונושא פרטי התובע הופק אך ביום 29.3.05, קרי – בתקופה בה טופל המבקש במרכז הרפואי קפלן כאמור.

7. במצב הדברים המתואר בית המשפט מוצא עצמו נדרש לזהירות רבה בעשות שימוש במגמתה הליברלית של הפסיקה הנזכרת. מגמה זו בוודאי לא נועדה לפתוח פתח חסר רסן בפני התובעים ולא לחינם נדרש קיומו של רצף טיפולי. בריאותו של אדם יכול ותפגע בדרכים רבות יום יום ובוודאי במשך תקופה בת שנה וחצי. מכאן חשיבותו של רצף טיפולי מומחש, שיניח דעתו של בית המשפט ולו באופן ראשוני כי הפגיעה עליה מצביע התובע קשורה ונעוצה לכאורה בתאונת הדרכים נשוא התביעה ולא בארוע אחר.

בהתייחס לדרישת הפסיקה לקיומו של רצף טיפולי ראה דברי כב' השופטת א. דודקביץ בבשא (ת"א) 162324/05 שטרן מינה נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב "הפול" )14.6.05) וכן בת.א (ת"א) 123459/00 ליבוביץ עדי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (15.7.04) שם ציינה:

"הפסיקה המנחה מחייבת להציג רצף טיפולי בתמיכה לבקשה למינוי מומחה רפואי:

"לצורך מינוי מומחים רפואיים יש להתחקות אחר המצב הרפואי של הנפגע מאז התאונה ועד ליום שמיעת הבקשה ... אין המבקש צריך להסתפק בהגשת המסמכים הרפואיים הסמוכים ליום האירוע. יש ופגיעות ראשוניות מרובות ואולי אף קשות, חולפות עם הזמן ומבלי להשאיר סימנים..."

(כב' השופטת שטרסברג – כהן בענין ת"א 1533/89) (המ' 428/89) ליפשיץ נ' שמיר חברה לביטוח בע"מ, צלטנר 718(ו)1)."

יודגש, בית המשפט אינו מתיימר לקבוע ממצאים בהתייחס לשאלת קיומו של קשר סיבתי בשלב הבקשה למינוי המומחה. עסקינן בשאלה המוכרעת בהמשך ההליך ואשר לשם הכרעה בה מסתייע בית המשפט אף בממצאי המומחה עצמו. עם זאת ועדיין, על התובע מוטל נטל ראשוני בהקשר זה, המצאת ראשית ראיה כאמור ובכך לטעמי כשל המבקש.

יושם לב, רצף טיפולי לא רק שחסר הינו בהתייחס לתקופה שראשיתה בתאונה ועד לחודש 2/05, רצף כאמור ותיעוד רפואי רלבנטי אינו בנמצא אף בהתייחס לתקופה שראשיתה בחודש 5/05 ועד היום, קרי – 8 שנים! מציאות זו תמוהה הינה בשים לב להמלצות שניתנו במסמך מיום 24.5.05 הנ"ל בדבר הצורך במעקב אורטופד, נטילת משככי כאבים לפי צורך והמשך ברור באמצעות בדיקת MRI, אשר לא הומחש כי בוצעה כלל.

חסר זה לא רק שמוסיף הוא על הקושי בסוגיית הקשר הסיבתי, כי אם ומעבר לזאת, מוסיף הוא קושי בנטל להציג ראשית ראיה לקיומה של נכות רלבנטית כיום.

יצוין כי בת.א (ת"א) 123459/00 הנ"ל מצא בית המשפט דופי בהעדר תיעוד רפואי בהתייחס לחמש השנים שקדמו לבקשה, למעט מכתבי סיכום טיפול ואבחנה של פיברומיאלגיה אשר בית המשפט התרשם כי מוזמנים היו. כן מצא דופי בהמנעות התובע מביצוע בדיקות אליהן הופנה ובמכתבים ומהצגת ממצאיהם בדומה למצב בעניננו.

אוסיף ואומר כי לא בכל מקרה יכשיל העדרו של רצף טיפולי את הבקשה (ראה בת.א (עפ') 9951-09-11 הינד מאהלי נ' הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ ( 22/10/12)), אולם בנסיבות דנן, החסר משמעותי הינו.

יוזכר כי בית המשפט נתן בידי המבקש שהות לאחר קדם המשפט להמציא מסמכים נוספים רלבנטיים מתוך שהיה ער לקושי המפורט, אולם המבקש הודיע בחלוף כחודש כי לא עלה בידו הדבר.

8. ערה אני להשלכות דחייתה של בקשה כגון דא, כמו גם להמלצתה של הפסיקה לבכר הענות על פני דחיית בקשה מקום שספק ישנו וזאת אף תוך השתת הוצאות המינוי על התובע במקרים מתאימים. עדיין, אין משמעות הדבר כי זהו משום פתרון קסם לכל מקרה בעייתי.

משסבור בית המשפט כי התובע אינו עומד בנטל המינימלי המוטל עליו כאמור, שומה עליו לדחות הבקשה והמקרה דלפני הינו בגדר מציאות זו.

נוכח כל האמור, הבקשה נדחית.

9. בנסיבות הענין, מצאתי מקום ליתן בידי הצדדים שהות לבוא בדברים ולגבש הסדר ענייני, שכן נראה על פניו כי מעשי ואפשרי הדבר.

הודעה משותפת תוגש לא יאוחר מיום 21.7.13 ובהתאם לזו תינתנה הוראות נוספות.

ניתנה היום, ט"ו תמוז תשע"ג, 23 יוני 2013, בהעדר הצדדים.