1. תביעה זו הוגשה מכח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") ועניינה פיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע – יליד 1982 - וזאת על פי הנטען, בעקבות מעורבותו בתאונת דרכים שאירעה ביום 17.6.03 בשעת נסיעה שנעשתה במסגרת עבודתו ברכב שהעמיד לרשותו המעביד – רכב מדגם סיטרואן מ.ר. 3339310 (להלן: "הרכב").

2. התביעה הוגשה נגד נהג הרכב המעורב (הנתבע 1, להלן: "הנתבע") ונגד חברת הביטוח הרלוונטית (הנתבעת 2) וזאת בשלהי תקופת ההתיישנות.

3. בראשית דרכו של ההליך הכחישה הנתבעת 2 את מעורבותו של התובע בתאונה הנ"ל וזאת מחמת אי אזכור שמו באישור המשטרה (טופס מידע על נתוני תיק כללי – תאונה. מספר תיק 12001/03) אלא שבהמשך לאחר שהסתבר כי ישנו אישור משטרה מתוקן הנושא את פרטי התובע כנפגע (אישור מיום 29.3.05) ולאחר שהנתבע אישר מעורבותו של התובע בתאונה, חזרה בה הנתבעת 2 מהסתייגותה (בהודעתה מיום 4.9.11) והמשך ניהולו של ההליך התמקד בשאלת קיומו של נזק גוף כלשהו, ובענין זה הוגשו בהמשך ראיות הצדדים.

4. להשלמת התמונה יציין כי התובע עורר בקשה למינוי מומחה רפואי בתחום האורטופדי ולאחר השלמת טענות הצדדים ניתנה ביום 23.6.13 החלטה הדוחה בקשה זו מהנימוקים המפורטים בה ואסתפק עתה בהפניה לאלה ובציון עיקרם – העדר המחשה מצד התובע לקיומם של קשר סיבתי לכאורי לתאונה ורצף טיפולי רלוונטי מאז התאונה ואף במשך 8 השנים הקודמות להחלטה.

5. במצב הדברים האמור נעשו נסיונות לגיבושה של פשרה הולמת אולם ללא הצלחה, כך גם במועד שנקבע לשמיעת הראיות - ביום 20.12.15. משעה שכך נשמעו עדויות הצדדים ובהוראת בית המשפט סיכמו הצדדים טענותיהם בע"פ.

עיקר טענות התובע ועדויותיו

6. התובע הגיש את תצהירו שלו בלבד, בצירוף מסמכים רפואיים. לטענתו בתצהיר, התאונה ארעה עת הרכב בו נסע עם הנתבע עצר בצומת מרומזר בתל אביב כשלפתע הגיחה מאחור מונית ופגעה בעוצמה ברכב הנדון. כתוצאה מכך ראשו עף קדימה ואז אחורה במנגנון "צליפת שוט" והוא ספג מכות חזקות בעמוד שדרה צווארי, גבי, מותני וברגליו.

לטענתו, לאחר התאונה נסע לביתו מתוך תקווה שמנוחה תיטיב עימו, אך לשווא. למחרת וחרף כאביו הגיע לעבודתו ומנהלו הפציר בו שימנע מהגשת תביעה תוך שהוא מתחייב לפצותו בגין התאונה.

7. התובע מבהיר כי לאחר זמן מה (ללא פרוט משך הזמן), החל לסבול מכאבים עזים בגב התחתון עם הקרנה לרגלו השמאלית, התקשה בישיבה ובכיפוף הגב והחל לפיכך בטיפול אצל אורטופד אשר הפנה אותו לביצוען של בדיקות שונות, שבסיומן נדרש התובע לבצע ניתוח לקיבוע חוליות L5 - L4 .

כאן המקום לציין כי המסמכים הרפואיים המוקדמים ביותר אותם מצרף התובע לתצהירו הינם מיום 3.2.05 וטיבם הפנייה לטיפול פיזיוטרפי ומכתב הנושא תוצאות בדיקת צילום רנטגן של עמוד השדרה המותני (מוצגים א-1 ,א-2). המסמך הרפואי המאוחר ביותר הינו מיום 30.5.05 וטיבו סיכום מחלה מהמרכז הרפואי קפלן (מוצג ה').

8. התובע טוען כי כתוצאה מהתאונה סבל מכאבים והגבלות תנועה בעמוד השדרה מותני בעיקר עם הקרנה לרגל שמאל, חוסר תחושה, ורדימות ברגל, מציאות אשר גרמה לקושי רב בביצוען של פעולות פיזיות בביתו ובעבודתו ובכלל זאת פעולות שגרתיות כהליכה ממושכת, עמידה, עליה במדרגות והרמת משאות. הדבר השפיע על התובע לטענתו אף בהיבט הנפשי והוא מצא עצמו נתון בבעיות ריכוז וזכרון וסובל מהפרעות שינה.

9. התובע טוען להפסדים בחמישה ראשי נזק כדלקמן: הפסד השתכרות לעבר – 2,600 שקלים; הפסדי השתכרות לעתיד – 158,340 שקלים ; עזרת צד ג' – 3,860 שקלים; הוצאות נסיעה לעתיד- 2,500 שקלים ; כאב וסבל – 16,620 שקלים. סה"כ 183,920 שקלים.

עיקר טענות הנתבעת ועדויותיה

10. הנתבעת בכתב הגנתה מכחישה קיומם של נזקי גוף כלשהם עקב מעורבות התובע בתאונה דנן. לטענתה, אף אם נפגע התובע הרי שפגיעתו היתה קלה וחולפת. מכל מקום, מוכחש כל קשר סיבתי בין מצבו הרפואי הנטען של התובע לבין התאונה דנן אשר ולאורך כל ההליך

טוענת הנתבעת למעשה כי היתה תאונה קלה בלבד.

11. הנתבעת מכחישה מכל מקום את הנזקים הנטענים וטוענת בכתב הגנתה כי עסקינן בתאונת עבודה ומשכך היה על התובע למצות את זכויותיו במוסד לביטוח לאומי, וזאת לא עשה.

12. במסגרת עדויותיה הגישה הנתבעת את תצהירו של הנתבע וכן תצהירו של מר יגאל ירקוני, מי ששימש כמעסיקו של התובע במועד ארוע התאונה.

כן הוגש תצהיר חוקר – מר נחום ליאור – שתוכנו אינו חיוני למחלוקת והוגשו תעודות עובד ציבור רלוונטיות מהמל"ל ומוצגים נוספים שונים אליהם אתייחס בהמשך כמידת הצורך.

דיון והכרעה

13. המחלוקת המרכזית הנוגעת לשאלת היזקו של התובע בתאונה דנן, גררה מחלוקת שטיבה נסיבות קרות התאונה ועוצמתה של זו ומצאתי מקום לפתוח בהתייחסות למחלוקת זו.

14. אין מחלוקת כי התאונה ארעה בעוד הרכב הנדון עומד בצומת מרומזר ובעקבות פגיעתה של מונית שהגיחה מאחור בחלקו האחורי של הרכב. עם זאת, בעוד שעל פי גירסת התובע מדובר היה בפגיעה בעוצמה רבה (כך בתצהיר) אשר בעקבותיה נהדף הרכב כ -5-6 מטרים קדימה, (כך על פי עדותו בחקירתו הנגדית בעמ' 27 שורה 14), הרי שעל פי עדותו של הנתבע הועף הרכב למרחק של כחצי מטר בלבד (עמ' 32 שורה 21) ומדבריו התרשם בית המשפט כי לא בתאונה עוצמתית עסקינן.

יתרה מכך, התובע מאשר למעשה כי פגיעתו של הרכב הסתכמה כפי הנראה במעיכה של הדלת האחורית והדלת הקדמית (עמ' 27 סיפא) והנתבע בעדותו מתאר פגיעה קלה אף יותר, שאין בכללה פגיעה בדלת הנהג,תוך שהוא מציין כי היתה פגיעה מסוימת מאחור ואף מקדימה הואיל והרכב הועף על ג'יפ שהיה בקידמתו (עמ' 32 שורות 15, 23), נתון שאינו מצוין על ידי התובע ואשר אינו מתיישב עם גירסתו בדבר הדיפת הרכב 5-6 מטרים קדימה. הנתבע אף מבהיר כי המונית הפוגעת, מסוג מרצדס, לא ניזוקה כלל למעשה (עמ' 34 שורה 14).

בהשלמה יצוין כי ע"פ עדותו של מר ירקוני הרכב נפגע מאחור ותיקונו הסתכם בהחלפת טמבון ובתיקון כיפוף כלשהו, תוך החזרתו לאחר ימים ספורים בלבד (עמ' 39 שורות 11-39).

15. נמצא אם כן, כי בניגוד לתאורו העוצמתי של התובע את נסיבות קרות התאונה, הרי שהנתבע מתארה כתאונה קלה למדי, כך גם בעדותו בקדם המשפט שהתקיים ביום 19.2.13, אם כי אז לא הוזכרה הפגיעה הקדמית.

למעשה, ניתן לומר כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להמחשת עוצמתה של התאונה, אם באמצעות עדותו הוא, שלא מצאתי מקום להעדיפה על עדותו של הנתבע ואם באמצעות המחשת נזקי הרכב והיותם מתיישבים עם גרסתו בדבר עוצמת הפגיעה.

מציאות זו יש כבר בה כדי להקשות על גרסת התובע בכל הנוגע להיזקו.

16. שאלת היזקו של התובע בתאונה ניתנת לבחינה אף באמצעות עדויותיהם של אחרים שידעו על קיומה. בענין זה כבעניינים נוספים, עדותו של התובע נותרה בבחינת עדות בעל דין יחידה.

היה מקום לצפות כי התובע יעיד מי ממקורביו (למעט רעייתו אשר נפטרה בינתיים בנסיבות מצערות), אשר מטבע הדברים עודכנו אודות מעורבותו בתאונה ופגיעתו הנטענת, לרבות הכאבים שנילוו לכך ובפרט עת ולשיטתו של התובע הגיעו הדברים לכדי צורך בניתוח בשלב מסויים. התובע אינו מתיימר לומר כי ביקש להסתיר מאלו את מעורבותו בתאונה מסיבה כלשהי ואף מציין בעדותו בקדם המשפט מיום 19.2.13 כי אפשר וסיפר על כך לאחיו (עמוד 9 שורה 5).

17. העדים הרלוונטיים הנוספים הינם הנתבע ומר ירקוני אשר אין חולק כי ידעו אודות אירוע התאונה, אלא שלדאבונו של התובע, עדים אלו שניהם שוללים בפה מלא ידועם או ידיעתם, כטענת התובע, אודות פגיעתו וכאביו בסמוך לאחר התאונה.

הנתבע מצהיר כי הוא עצמו חש אומנם כאב בצוואר וסר לקבלת טיפול בבית החולים קפלן, שם הובהר לו כי הוא מתח שריר, אולם כבר למחרת היום הגיע לעבודה כמו גם התובע והשניים המשיכו בעבודה סדירה במשך שעות ארוכות כשלטענתו התובע לא התלונן בפניו על כאבים כלשהם. הנתבע אף מציין בחקירתו הנגדית כי קיבל פיצוי בן 2,500 שקלים לכל היותר מחברת הביטוח. בחקירה זו עמד הנתבע איתן על גרסתו לפיה לא שמע מפי התובע דבר אודות כאבים הפוקדים אותו בעקבות התאונה וזאת הגם שעבודתם מחייבת היתה מאמץ פיזי (עמ' 33 שורות 9-10). לשאלת בית המשפט הבהיר כי הפעם הראשונה בה שמע שהתובע טוען כי נפגע במידה זו או אחרת בתאונה זו היתה עם קבלת כתב תביעה זה (עמ' 34 שורות 15-16).

מר ירקוני מצהיר אף הוא כי למחרת יום התאונה, אשר הנתבע דיווח לו אודות קיומה, הגיעו הנתבע והתובע לעבודתם כרגיל ויצאו לעבוד ברכב חלופי ללא כל מגבלה. לטענתו, התובע לא התלונן בפניו בכל שלב על כאבים או מגבלות כלשהן ולא ידוע לו כי פנה לטיפול רפואי או נעדר מהעבודה עקב תאונה זו. למעשה, אף עד זה לא ידע אודות קיומן של טענות מצד התובע לפגיעתו בתאונה דנן עד להגשתה של תביעה זו וזאת הגם שבין השניים שררו יחסים טובים.

יצוין כי על פי אישור המל"ל הנוגע לתקופות דיווח המעסיקים (מוצג 3 במוצגי הנתבעת) החל התובע בעבודתו אצל מר ירקוני (מג'יק קרמיק) בחודש ינואר 2000, כך ולסירוגין עד חודש אוקטובר 2006 ומר ירקוני מאשר זאת למעשה בחקירתו הנגדית. בחקירתו זו עומד אף עד זה איתן על גרסתו בדבר מועד ידועו/ידיעתו אודות פגיעתו הנטענת של התובע.

נמצא אם כן, כי התובע לא הצליח לבסס גרסתו ולו באמצעות עדותם של אחרים שמטבע הדברים אמורים היו לדעת אודות פגיעתו בתאונה. לא רק שכך, אלו אשר התובע טוען מפורשות כי ידע אותם מיידית, שוללים בפה מלא גרסה זו.

18. ב"כ הנתבעת הקשה ובצדק על התובע עת תבע להבין מדוע נמנע התובע מפניה לקבלת טיפול רפואי ולמשטרת ישראל בסמוך לאחר התאונה וזאת כמצופה מהטוען לפגיעתו בתאונה.

בתצהירו התובע אינו מפרט באופן מניח את הדעת מתי פנה בפעם הראשונה לקבלת טיפול רפואי ומדוע המסמכים הרפואיים המצורפים ראשיתם בשנת 2005 כאמור. עם זאת, כבר שם התייחס התובע לאי פנייתו לקבלת טיפול רפואי ולנסיבות חזרתו המיידית לעבודה תוך שהוא טוען כי מנהלו (מר ירקוני ע"פ המבואר חקירתו), הפציר בו שימנע מהגשת תביעה תוך שהוא מתחייב לפצותו בגין התאונה. הצהרה זו מצד התובע לא נשאה כל הסבר ופירוט כמתבקש כי יעשה בנסיבות הענין.

דא עקא, מר ירקוני בתצהירו שלל מכל וכל את גרסת התובע בכל הנוגע לנסיונו הוא להניאו מהגשת תביעה, מפניה למשטרה או מקבלת טיפול רפואי בגין התאונה תוך הבטחה לפצותו.

בענין אחרון זה אציין כי גרסת התובע היתה ונותרה תמוהה שכן לא ברור מהו עניינו של מר ירקוני, שלא היה מעורב בתאונה ואשר הרכב שמסר לשימוש הנתבע מבוטח היה כדין, למנוע מהתובע לפנות לגורמים הרלוונטיים או להבטיח לו לפצותו. מר ירקוני השיב בצורה הגיונית, עקבית ומשכנעת בענין זה בחקירתו הנגדית תוך עמידה על גרסתו בתצהירו (ראה עמוד 38 שורות 21 ואילך).

מנגד, חקירתו הנגדית של התובע חידדה את אי סבירותה של הטענה. התובע נאלץ להודות כי הבין שלא יקבל פיצוי כספי ממר ירקוני כמעסיקו ובכל זאת ניסה להסביר הסתמכותו על דבריו בציינו כי מר ירקוני הצהיר כי "יתן לי גב" וכי הצהרתו זו נתנה לו הרגשה טובה ושיכנעה אותו בתמימותו להמשיך לעבוד. לטענתו ובדיעבד: "הוא זרק את זה כדי להשתיק אותי, כדי שאלך לעבוד לא כדי לתת לי כסף" (ראה עמ' 28 שורה 13 עד עמ' 29 שורה 9).

גרסתו זו של התובע אינה סבירה והגיונית אף בשים לב לכך שהתובע אינו אמור להיתלות ברצונו הטוב של מעסיקו על מנת להגיש תלונה במשטרה או לפנות לטיפול רפואי כלשהו. לא ברור מה מנע מהתובע לעשות כן מחוץ לשעות עבודתו. בענין אחרון זה ראוי לציין כי על פי עדותו של מר ירקוני בחקירתו הנגדית התובע ממילא לא עבד מידי יום באופן רצוף ולא במשרה מלאה למעשה וזאת על פי בחירתו (עמ' 35 שורות 19-21, עמ' 36 שורות 10 – 17). ב"כ התובע אמנם ביקש להקשות על גירסתו של מר ירקוני בדבר היות התובע עובד על בסיס יומי וזאת בהינתן העולה מתלוש השכר לחודש 11.04 שהוצג בפניו (מוצג ת/1), אולם אינני מוצאת במחלוקת זו משום עניין מהותי אשר יש בו כדי לשרת באופן מובהק את גירסת התובע. התובע הסתפק בהצגת תלוש שכר אחד ונחה דעתי מאמינות דבריו של מר ירקוני בכל הנוגע לפחות לאי הקפדת התובע על עבודה רצופה. תהא סיבת העדרותו של התובע מעבודתו אשר תהא, וככל שתהא, ואף אם תאמר כי למעסיקו אינטרס למנוע העדרותו מעבודתו, הרי שעדיין יש לחזור ולהדגיש כי וממילא אין המעסיק חולש על פועלו של התובע בכל שעות היממה. לאמור משנה תוקף עת התובע מודה בפה מלא כי עבד רק בימים א' עד ה' בשבוע (עמ' 31 שורה 7).

יושם לב וכטענת הנתבעת בסיכומיה, כי נעלמה מתצהירו של התובע גרסתו בסעיף 8 לכתב התביעה לפיה הפצרתו של מר ירקוני בו כי ימנע מתביעה והבטחתו לפיצויו נעשו במעמדם של עובדים נוספים כבר למחרת התאונה. יתרה מכך, התובע הבהיר כי עמדתו זו של מר ירקוני עלתה עת התובע ציין בפניו כי הוא, בניגוד לנתבע, הגיע לעבודה הגם שנפגע (עמ' 9 למוצג 1), אלא שכאמור, הן הנתבע והן מר ירקוני מעידים כי הנתבע התייצב לעבודתו ביום זה.

אוסיף ואומר כי מר ירקוני לאורך חקירתו חזר והדגיש חיבתו לתובע והערכתו את עבודתו (ראה למשל עמ' 36 רישא) ולא התרשמתי כי אינטרס כלשהו היה לו להעיד כנגד גירסתו של התובע. מר ירקוני אף טרח וציין מפורשות כי לו ידע שהתובע סובל מכאבים בשל התאונה, לא היה שולח אותו לעבוד (עמ' 37 שורות 6-11). הערה זו נראה היה כי נאמרה באופן טבעי ובהמשך ישיר להצהרת מר ירקוני בדבר חיבתו לתובע.

יושם לב כי בכל הנוגע לאישור המשטרה, הרי שנוסחו המתוקן הנושא את שם התובע הופק רק ביום 29.3.05, סמוך ממש להפניית התובע לניתוח. התובע בתצהירו לא ניסה אפילו להסביר מדוע לא פנה בסמוך לאחר התאונה למסירת הודעה מתאימה וזאת במובחן מהנתבע אשר על פי הצהרתו פנה למשטרה לקבלת אישור כשבוע לאחר התאונה ובעקבות הנחיית בית החולים קפלן, שם טופל. בעדותו בדיון מיום 19.2.13 (מוצג 1 במוצגי הנתבעים) טען התובע כי "הבוס" הוא שאמר לו כי אין צורך בפניה למשטרה הואיל והוא עצמו מסר הצהרה למחרת (עמ' 11 שורה 9). טענה זו אף היא תמוהה בהתחשב בכך שמר ירקוני לא היה מעורב בתאונה ומה לו כי יפנה למשטרה להגיש הודעה בעצמו.

19. על כל האמור יש להוסיף את התמיהה המרכזית בהליך זה וזאת בכל הנוגע להעדר תיעוד רפואי רלוונטי סמוך לאחר התאונה, כשבעניין זה וכאמור בהחלטה מיום 23.6.13 אין בתיעוד כדי להמחיש פניה כמצופה, אם בו ביום, אם למחרת היום, בשבוע שאחרי או בכל זמן סביר אחר אשר יניח דעתו של בית המשפט כי נעשית הינה בזיקה לתאונה דנן.

אציין כי עדותו של התובע לא היתה עקבית בסוגיה זו. בתצהירו בחר התובע להותיר עמימות בכל הנוגע ללוח הזמנים הרלוונטי ולהשתלשלות מצבו הרפואי מאז התאונה ועד למועד הפקתו של המסמך הראשון הנתון מחודש פברואר 2005 (מוצגים א–1 , א-2).

אין בנמצא כל הסבר כמצופה, כיצד תאונה כעוצמתה הנזכרת לעיל, ואשר לאחריה חוזר מיד התובע לעבודתו, מגעת כטענת התובע, לכדי ניתוח לקיבוע חוליות.

יתרה מכך, בעוד בתצהירו מציין התובע כי כבר למחרת סבל מכאבים (סעיף 5), הרי שבחקירתו הנגדית טען: "....גם לא היה לי בימים הראשונים כאבים" (עמ' 26 שורה 14). ובהמשך: "...התחיל לכאוב לי באמת אחרי כמה ימים אחרי שבוע" (שם, שורה 20). חקירתו של התובע נמשכה בכל הנוגע למכאוביו וניכרת היתה מגמתו להמעיט בעוצמתם של הכאבים מהם סבל משנוכח במטרת השאלות המקשות עליו בשל אי פנייתו לקבלת טיפול רפואי (עמ' 26-27), כשעל פי לשונו: "לא היו לי כאבים משהו" (שורה 27). אמירה אחרונה זו אינה עולה בקנה אחד עם לשון סעיף 6 לתצהיר המציין קיומם של כאבים עזים בגב התחתון עם הקרנה לרגליו ומגבלות פיזיות, כמו גם עם דבריו בעמ' 10 שורה 8 (במוצג 1) לפיהם נעדר 3-4 חודשים, טענה שלא הומחשה, או בעמ' 17 רישא לפיהם תוך שבוע לא יכול היה ללכת על רגליו.

זאת ועוד, התובע אינו זוכר אם פנה לקופת החולים בשלב כלשהו בעקבות התאונה, אולם טוען כי על פי עצת מר ירקוני נעזר במשחות אותן רכש (עמ' 26 שורות 11-14, עמ' 27 שורה 1). הגם שכך, התובע אינו מציג כל אסמכתא לרכישת משחה כלשהי או להסתיעות במשכך כאבים או הפניה רפואית לרכישתם. בהמשך חקירתו נשאל התובע מדוע לא פנה לקופת החולים ואף בהקשר זה תשובתו הינה עמומה ולא מציינת באופן ברור אם פנה אם לאו. לטענתו, "כשאתה עובד מסיבי אתה מרגיש את הכאבים ימים שלא עובדים קשה לא מרגישים. זה עקיצות כאלה. אני אדם ספורטאי". ב"כ הנתבעת מוסיף ושואל מדוע כאשר בכל זאת חש בכאבים לא פנה התובע לקופת החולים, והלה משיבו הפעם: "היו ימים שהלכתי. היו ימים שהייתי בבית ולא הלכתי לרופא כי זה לא הצריך ללכת לרופא." (עמ' 31 שורות 8-12).

לא ניתן היה שלא לבקש את התובע בשלב זה להסביר מדוע אינו ממציא סימוכין לפניותיו דאז לקופת החולים וכך אכן היה. התובע מצידו הסביר כי הביא מסמכים אלו לבא כוחו הקודם, שזהותו לא צוינה, וכי אלו אבדו תוך שהוסיף, כי אם צריך, יצלם את המסמכים וכי "יש הרבה דברים שיכולתי להביא מהמנתח יש הרבה דברים שחסרים" (עמ' 31 שורה 20).

מהאמור עולה אפוא, כי בחזקת התובע היה לטענתו תיעוד רפואי רלבנטי אשר נמנע מהצגתו בהליך זה, למרות שבר השגה הינו ולו בפניה למוסד הרפואי הרלבנטי.

עוד עולה, כי נותרה עמומה שאלת פנייתו מוקדם יותר מחודש פברואר 2005 לקבלת טיפול רפואי בגין התאונה דנן.

20. נפנה עתה לתיעוד הרפואי רלבנטי לדיון זה, אשר קיים בכל זאת בתיק:

במסגרת מוצגי התובע: תיעוד זה מתחיל כאמור בחודש פברואר 2005 ועל פניו הוא נושא הסטוריה קודמת שכן המוצג א-2 מיום 3.2.05 נושא ממצאי בדיקת רנטגן, שמן הסתם, קדם לו מסמך מפנה מאת הרופא המטפל המצוין בו – ד"ר שנפר לריסה.

אשר לבדיקת ה –C.T מיום 24.2.05 (מוצג א-3), אציין כי בראשיתה מציין הכותב כי סיבת ההפנייה לבדיקה הינה: LBP (low back pain), כשבשורת הסיכום מציין הוא כי "אין רואים שבר" ובהמשך לכך את בלטי הדיסק שנמצאו. הערה זו בדבר אי איתורו של שבר יש בה לטעמי כדי לחזק את סימני השאלה הנוגעים לנסיבות הפנייתו של התובע, כך לפתע בשנת 2005, לסדרת בדיקות שהמשכן בניתוח קיבוע חוליות.

התובע אמנם הכחיש מעורבותו בכל ארוע תאונתי אחר, אולם אציין כי אפשרות זו עלתה ונותרה בגדר ארוע שלא הוכח קיומו באופן פוזיטיבי (ראה עמ' 25 שורות 10-11 וכן דברי החוקר מטעם הנתבעת – מר נחום בעמ' 43 רישא).

המסמכים הרפואיים מיום 15.5.05 ומיום 16.5.05 (שמקורם במרכז הרפואי קפלן, מוצג ג-2,3 מוצג ג-4) מציינים בפיתחם כי עסקינן בחולה בן 23 שהתקבל לצורך קיבוע חוליות "בשל כאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל מזה כחצי שנה". לעומתם, אלו מיום 22.5.05 ומיום 30.5.05 מציינים לפתע כי התובע סובל מכאבי גב תחתון מזה כשנה לאחר תאונת דרכים (ההדגשות שלי – א.ח).

משמע, לא רק שאין אחידות בציון מועד ראשיתם של הכאבים, המיטב שיכול התובע להפיק מהם הינו תיעוד תלונתו הוא לפיה הוא סובל מכאבי גב מחודש מאי 2004 לערך, קרי – כשנה לאחר התאונה, כשבפועל אין כל סימוכין לאותן תלונות.

במסגרת מוצגי הנתבעים: מוצג 2 נושא, בין השאר, קטעי רשומות רפואיות שיש בהן כדי ללמד על פנייתו של התובע לקופת החולים בשנים מאוחרות יותר לשם דיווח וטיפול בשל תאונות עבודה בהן היה מעורב (בשנים 2004, 2006, 2008).

למען שלמות התמונה אציין כי המוצג 2 נושא בסופו ריכוז דיווח על תאונות (דפים 25-26) ושם ישנו ציון דבר קיומה של תאונת דרכים מיום 17.6.03, אלא שהתובע אינו יכול להיבנות מכך משעה שאינו ממציא סימוכין למועד, טיב והיקף תלונותיו בזיקה לתאונה זו ולא ניתן להבין מתי עודכנה הרשומה הרפואית בטענה זו. לאמור משנה תוקף בשים לב לכך שהדף האמור מציין במסגרת סעיף ה"בעיות" כי התובע סובל מ-DISC LESIONS " " שראשיתה בחודש 3/05.

עוד אציין כי התובע בחר משום מה לצמצם היקפו של התיעוד הרפואי המוגש במסגרת מוצגיו, אולם ובהינתן המחלוקת בית המשפט אינו יכול להתעלם ממסמכים נוספים שהוגשו לעיונו וזאת במסגרת בקשת התובע למינויו של מומחה. עיקרם מסמכי האשפוז במרכז הרפואי קפלן לצורך ביצוע הניתוח בשנת 2005, אולם עוד צורף מסמך מיום 4.2.05 המהווה הפניה של רופאת המשפחה לביצוע צילוםC.T מותני מחמת תלונת התובע על כאב גב תחתון. יצוין כי מהמפורט במסמך ניתן ללמוד כי המבקש ביקר קודם לכן בהקשר זה ביום 1.2.05 והופנה לצילום ע"ש שממצאיו, היצרות קלה בין החוליותL5-S1 .

נראה לכאורה כי מסמך זה הוא שעומד מאחורי בדיקת ה –C.T מיום 24.2.05 (מוצג א-3).

כפי שצוין בהחלטתי מיום 23.6.06, ערה אני לכך שמסמך זה מציין כי המבקש נפגע בתאונת עבודה/ דרכים בשנת 2003 וכי מאז סובל הוא מכאבי גב תחתון שהחמירו עם הקרנה לרגל שמאל. עם זאת וכאמור, עסקינן בפעם הראשונה בה מצוינת אמירה מפי התובע בדבר כאבי גב הפוקדים אותו עקב ומאז התאונה ולא ניתן שלא לתהות ועדיין, הכיצד אין בנמצא ביקורים ותיעוד רפואי מתאים בהתייחס לתקופה כה ממושכת של שנה ומחצה מאז התאונה, מציאות שאינה מתיישבת עם תוצאה רפואית כה משמעותית של קיבוע בהליך ניתוחי.

נמצא אפוא כי חרף ברורו הממושך של תיק זה שראשיתו בשנת 2010, לא עלה בידי התובע להציג תיעוד רפואי שמקורו זמן סביר לאחר התאונה ושיהא בו כדי להניח הדעת בדבר קיומה של פגיעה משמעותית, אם בכלל בתאונה דנן.

העובדה שלא נמצא בסיס חוקי למינויו של מומחה בשעתו יש בה אמנם כדי להקשות על התובע בהמחשת עמדתו, אולם התובע אינו מציג ואף כיום ולו את המעט הנדרש להמחיש קיומם של כאבים מאז התאונה.

21. ממכלול הדברים המובא לעיל נמצא, אם כן, כי התובע נסמך על עדותו שלו בלבד בכל הנוגע לקיומה של פגיעה ולו כלשהי עקב התאונה.

כידוע, בהתאם לסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] עדות בעל דין יחידה זקוקה ל"סיוע" - תמיכה חיצונית כלשהי שיש בה כדי לחזק את עדותו של בעל-הדין. קבלת עדותו של בעל-דין ללא "סיוע", מחייבת הנמקה על פי דרישת סעיף 54.

בענייננו, לא אוכל לומר כלל כי ניתן להסתפק בעדות התובע, אשר לא רק שאין סיוע לה, כי אם הפוך מכך, נתונות עדויות מהימנות הסותרות את גרסתו. כפי העולה מהמובא לעיל למעשה, מצאתי מקום להעדיף עדויותיהם של הנתבע ומר ירקוני, אשר מסרו גירסה סדורה וקוהרנטית, שהגיון בצידה ואשר יש בה כדי להתיישב עם המסמכים, ככל הנתון בתיק.

לא מצאתי כי למי מהשניים ענין או תועלת בהפרכת גרסתו של התובע או כי איבה כלשהי בינהם הובילה לכך. אדרבא, נראה היה כי יחסיהם של העדים עם התובע תקינים היו ובהתייחס לנתבע לפחות, אישר התובע בפה מלא כי הוא אדם ישר (עמ' 30 שורה 12).

לאמור לעיל משנה תוקף עת נמצא כי התובע החסיר עדויות שהיה מקום לצפות כי תצורפנה לביסוס עמדתו.

אף בהקשר זה יש להפנות לכלל ראייתי רלבנטי, זה הקובע כי אי הבאת ראיה רלבנטית מצד בעל דין ללא הסבר סביר מקימה הנחה לפיה אילו הובאה, היתה פועלת נגדו (ראה ע"א  9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (27.7.08); ע"א 55/89 קופל בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4)595).

22. כידוע, תנאי לקיומה של עילת תביעה ע"פ חוק הפיצויים הנ"ל, הינה קיומו של "נזק גוף" עקב השימוש ברכב. הגדרתו של "נזק גוף" הינה: "מוות, מחלה, פגיעה או ליקוי גופני, נפשי או שכלי לרבות פגיעה בהתקן הדרוש לתפקוד אחד מאברי הגוף שהיה מחובר לגוף הנפגע בעת אירוע תאונת הדרכים".

מיום 8.1.1985

תיקון מס' 5

ס"ח תשמ"ה מס' 1129 מיום 8.1.1985 עמ' 16 (ה"ח 1674)

"נזק גוף" – מוות, מחלה, פגיעה או ליקוי גופני, נפשי או שכלי לרבות פגיעה בהתקן הדרוש לתפקוד אחד מאברי הגוף שהיה מחובר לגוף הנפגע בעת אירוע תאונת הדרכים;

כבר פסקו בתי משפט לא אחת ואף מטעמי מדיניות, כי אין די בעצם המעורבות בתאונה על מנת לטעון ל"נזק גוף", אין עסקינן בהגדרה טכנית המסתפקת בפגיעה פיסית כלשהי, באי נוחות, בחבלה או שריטה של מה בכך, שאינה כרוכה בפגיעה בכושרו הגופני של אדם או במגבלות כלשהן. ככל שמקורו של הנזק הנטען הינו אך בתלונות סובייקטיביות של התובע, הרי שאז הנטל להוכחת קיומו של נזק גוף קשה יותר, שכן עסקינן בעדות יחידה של בעל דין.

ראה ת.א (נצרת) 8683-06-10 ח'ליל משהדאוי נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ (7.2.12) ; ת.א (עפולה) 1392/00 כבהא חסין נ' נזאר כבהא (5.11.02).

23. בהתחשב במסקנה העולה מהמובא לעיל ולפיה התובע היה מעורב בתאונה קלה בלבד שלא היה בה כדי לגרום לו "נזק גוף" כלשהו, הדיון בראשי הנזק הנטענים נמצא מיותר למעשה.

יש לתהות מדוע לא העמיד התובע גרסתו לבחינה ע"י פניה למל"ל. הגם שכך, אתייחס בקצרה בלבד לראשי הנזק ואומר כי באלו כולם ננקבו סכומים שלא מצאתי כל אחיזה ראייתית להם:

הפסדי השתכרות לעבר: לא הוכחה היעדרות בפועל עקב התאונה במסמכים רפואיים, בתלושי שכר או בכל דרך אחרת במשך 13 ימים כנטען וכך גם בסיס השכר הנקוב בתצהיר – 6,500 שקלים. התובע למעשה נסמך על היעדרות נטענת עקב הניתוח בשנת 2005 (ולא קודם לכך!), אלא שכבר במסגרת בקשתו למינוי מומחה לא עלה בידו להמחיש זיקתו לתאונה.

הפסד השתכרות לעתיד: התובע טוען לקיומה של נכות בשיעור של 10% לפחות, אלא שהוא מנוע מלטעון כן משעה שלא נקבע דבר קיומה של נכות ע"י מומחה שנמצא כי יש למנותו מתוקף הוראת סעיף 6א לחוק הפיצויים או ע"י ע"פ דין מחייב אחר.

לא ברור אף מדוע נוקב התובע בבסיס שכר של 6,000 שקלים המהווים ככפל משיעור השתכרותו בשנת 2014 (ע"פ העולה ממוצג א' למוצגי הנתבעים).

עזרת צד ג' והוצאות נסיעה: אין סימוכין לעזרה השבועית שניתנה מבני המשפחה ע"פ הנטען, כמו גם למצב רפואי בזיקה לתאונה שהצריך זאת. באשר להוצאות נסיעה שידרשו לצורך טיפולים, הרי שלא ברור טיבם ולא ניתן לטעון לקיומם בהעדר חוות דעת רפואית מתאימה.

כאב וסבל ואבדן הנאות חיים: תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976קובעות קריטריונים מדויקים לפיהם יפסק פיצוי בראש נזק זה (נכות צמיתה וימי אשפוז) ואלו אינם מתקיימים בענייננו.

אשר לסמכות בית המשפט ע"פ סעיף 2(ב) לתקנות אלה לפסוק בכל זאת פיצוי , הרי שהפסיקה נקטה גישה מצמצמת ביישומה בהיותה משום חריג לכלל הנקוט בסעיף 2(א) (ראה ע"א 284/88 גבאי נ' פוגליארי, פ"ד מו(4) 837). בע"א 146/87 יונתן כץ נ' רם רוזנברג, פ"ד מג(3) 421 מציין בעניין זה בית המשפט:

"אכן, הנוסח של החלופה השנייה אינו מוצלח. אך נראה לי שניתן לפרשה כך, שהיא חלה בכל מקרה שבית המשפט סבור, שאין בפיצויים על נזק לא ממוני המחושבים לפי תקנה 2(א) לענות על (או לכסות את) הנזק הלא ממוני שנגרם לנפגע. כך הוא כשנגרמים כאבים, צער וסבל או אובדן הנאה מסוים וכיוצא באלה נזקים לא ממוניים, אשר אין בתקנה 2(א) כדי להוות פיצוי, שיהיה בו, לדעת בית המשפט, "כיסוי" הולם לנזק לא ממוני זה.."

בענייננו, עת לא ניתן לקשר בין ימי האשפוז הכרוכים בניתוח הנ"ל לארוע התאונה ולהצביע בראיות ממשיות ומשכנעות על "נזק גוף" כלשהו ובכלל זאת על כאבים, צער, סבל או אבדן הנאה שראוי בעטיים לעשות שימוש בסמכות הנ"ל, הרי שאין מקום לכך. כאמור, מעורבות בתאונה, הגם שבוודאי אינה נעימה לאיש, אינה יכולה, כשלעצמה, לבסס באופן אוטומטי פיצוי בראש נזק זה.

24. סוף דבר, דין תביעה זו להידחות וכן הנני מורה.

אשר להוצאות ההליך, תוצאתו ומישכו יש בהם כדי להצדיק פסיקת הוצאות לטובת הנתבעים, אלא שיש להביא בחשבון מנגד את עמידתם על טענתם בדבר אי מעורבות התובע בתאונה. טענה זו אמנם היה לה על מה שתשען לכתחילה, אולם לו היה הנתבע עצמו נשאל בענין זה, היתה מתייתרת טענה זו בשלב מוקדם יותר והיה מתקצר מישכו של הליך זה.

בנסיבות אלה ותוך שמצאתי מקום לגלות התחשבות מה במצבו האישי של התובע, ישא הוא בהוצאות בשיעור של 4,000 שקלים לטובת הנתבעים.

ניתן היום, י"א טבת תשע"ו, 23 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.