בפניי בקשה לביטול פסק הדין בתיק זה אשר ניתן ביום 19/10/10 לבקשת התובע, בעקבות אי התייצבות הנתבע לדיון שהתקיים ביום 10/10/10.

טוען הנתבע שאמנם בוצעה לו מסירה, על דרך הדבקה, אך זו כללה את כתב התביעה בלבד, ולא את ההזמנה לדין. משכך טוען הוא כי לא היה מקום לראותו כמי שידע על מועד הדיון שנקבע ליום 10/10/10, ומשכך אין הצדקה למתן פסק הדין כנגדו בעקבות אי התייצבותו לדיון.

טענה זו של הנתבע תמוהה מאד. מעיון במסמכי בית המשפט עולה כי ההזמנה לדין התייחסה במפורש למועד הדיון 10/10/10 ואליה צורף כנספח כתב התביעה. אין מחלוקת כי כתב התביעה הגיע לנתבע על דרך הדבקה (הן על פי דבריו והן משום שהגיש כתב הגנה). אם הנספח להזמנה לדין הומצא לנתבע כיצד ייתכן שלא הומצאה לו ההזמנה עצמה לה הוא נספח? כששני מסמכים נכרכים יחדיו ביציאתם מבית המשפט, סביר הוא כי יגיעו כמקשה אחת ליעדם, או שלא יגיעו כלל, אך לא סביר הוא שרק אחד מהם יגיע.

מעבר לכך, ברור כי גם על פי טענתו התמוהה לעיל, הנתבע היה מודע לקיומם של ההליכים עוד בחודש אוק' 10'. אם כך, ולאחר שטרח להגיש כתב הגנה, לא ייתכן שבמשך קרוב לשלוש שנים מאז ועד שהגיש בקשה זו לבית המשפט, לא היה מדוע לכך שההליכים ממשיכים בדרך הטבעית לאחר הגשת כתבי הטענות, משמע קיום דיון. ודוק, עניין לנו בנתבע שהתדיינות בבתי משפט אינה זרה לו, נוכח התדיינות קודמת בין הצדדים מחד, והליכי הוצאה לפועל שננקטו כנגדו, עד כדי פשיטת רגל זמנית, מאידך.

לא זו אף זו. ממסמכים בתיק בית המשפט עולה כי ביום 9/1/11, משמע כשנתיים וחצי טרם בקשתו הנוכחית, נמסר לנתבע (על דרך מסירה לבן משפחה הגר עימו) פרוטוקול הדיון מיום 10/10/10, אליו כאמור לא התייצב. ברור כי לכל המאוחר בשלב של מסירת הפרוטוקול היה מודע הנתבע לכך שאכן מתקיימים דיונים בתיק. אדרבא, כשבאותו פרוטוקול, הדיון נדחה ליום 14/2/11 (כיוון שאז טרם היה ברור שהנתבע ידע על קיום הדיון מיום 10/10/109. עם זאת (כפי שהובהר בהחלטה מיום 23/11/11), הדיון הנדחה לא התקיים לבסוף, נוכח מתן פסק הדין (לאחר שהובהר שהמצאה בוצעה לנתבע).

במצב דברים זה הרי שאירע אחד מהשניים. האפשרות האחת, שהנתבע התייצב לדיון ביום 14/2/11 מתוך אי ידיעה על פסק הדין, או אז היה מברר את דבר אי קיום הדיון ובעקבות זאת עומד על כך שניתן פסק דין. האפשרות השניה, שלא התייצב לדיון מלכתחילה, מחמת שידע כבר מראש על כך שאינו רלבנטי נוכח מתן פסק הדין.

הנה כי כן, אף אם באופן תמוה לא קיבל הנתבע לידיו את הזימון לדיון מיום 10/10/10, הרי שלכל המאוחר בתחילת שנת 11', היה מודע לקיומם של הליכים בתיק שהגיעו עד כדי פסק דין. משכך, עניין לנו בהשהיית בקשתו לביטול פסק הדין במשך כשנתיים וחצי, ויש לדחות מכל וכל את טענתו לפיה למד על קיומו של פסק הדין רק כשבוע טרם בקשתו לביטול פסק הדין, עת ננקטו נגדו הליכי הוצאה לפועל. ברור הוא כי רק הליכי הוצאה לפועל אלה הביאו אותו להגיש בקשה זו, אך לא מחמת שיידעו אותו לראשונה על פסק הדין, אלא לאחר שגרמו לו להבין שלא יוכל עוד להתעלם מפסק הדין לו היה מודע במשך תקופה ארוכה מאד טרם לכן.

נוכח כל האמור, הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.

ניתנה היום, ב' אב תשע"ג, 09 יולי 2013, בהעדר הצדדים. המזכירות תבצע המצאה לצדדים בהקדם.