ביום 1.3.09 פסק בית משפט זה (כב' הנשיא א' גורן) בתובענה שבכותרת, אותה הגיש המבקש, יגאל ארנון (להלן: "ארנון"), נגד המשיבים, שלמה פיוטרקובסקי ואפשי השקעות בע"מ, שהינה חברה בבעלותו ובשליטתו המלאה של המבקש 1 (להלן, ביחד: "פיוטרקובסקי"), בעניין זכויותיו במניות של חברת סלקום (ישראל) בע"מ (להלן: "סלקום"). בית המשפט קבע, בתמצית, כי 1% ממניות חברת סלקום המוחזקות בידי פיוטרקובסקי הוחזקו בנאמנות עבור ארנון וכי האחרון עמד בהתחייבויותיו לפי הסכם הנאמנות. על יסוד האמור הצהיר בית המשפט, כי המניות שייכות לארנון וכי הוא זכאי לקבלן. הצדדים ערערו על פסק הדין והערעור נמחק בהסכמה, תוך שהוסכם בין הצדדים כי היה ותתעורר מחלוקת בכל הנוגע ליישומו של פסק הדין, יהא כל צד רשאי להגיש בקשה למתן הוראות לבית משפט זה. כעת, עומדת לפני בקשה למתן הוראות שהגיש ארנון. בקשות קודמות למתן הוראות, אשר הוגשו על ידי פיוטרקובסקי ונאמניו, נדונו על ידי במסגרת החלטתי מיום 13.5.12.

1. רקע הדברים

ארנון הגיש תובענה בדרך של המרצת פתיחה נגד פיוטרקובסקי ובה עתר לשלושה סעדים. הראשון, צו הצהרתי לפיו מחצית מן המניות המוחזקות על ידי פיוטרקובסקי בסלקום, על כל הזכויות שנבעו או הנובעות מכך והקשורות לכך, לרבות דיבידנדים, שייכות לארנון. השני, צו הצהרתי לפיו ארנון זכאי לכך שפיוטרקובסקי יעביר לידיו את המניות, מיד לכשיבקש זאת, כשהן נקיות וחופשיות מכל שעבוד, חוב, עיקול או זכות צד שלישי כלשהו (בכפוף להסכמת בעלי מניות אחרים בסלקום או אחרים, ככל שהסכמה כזו נדרשת). השלישי, צו המורה לפיוטרקובסקי להעביר לידיו את המניות, כשהן נקיות וחופשיות כאמור.

במועד הגשת התובענה, שילם ארנון את האגרה המשתלמת בגין תובענה לסעד הצהרתי, שאינה ניתנת לביטוי כספי, לפי פרט 10 בתקנה 3 לתקנות בית המשפט (אגרות), תשמ"ח – 1987. פיוטרקובסקי, מצדו, טען, כי על ארנון לשלם אגרה על פי השווי הכספי של המניות ובהחלטה מיום 31.12.08 קבע כב' השופט א' אורנשטיין (אז בתפקידו כרשם), כי אין להשית על ארנון אגרה נוספת לפי שווי המניות הנתבעות, אולם כי על ארנון "לשלם את האגרה המתחייבת באשר לסך של 60,130,000 ₪, המהווה את סכום הדיבידנד שהמבקש עותר לחייב את המשיבים לשלם לו". הסכום האמור נקבע לאחר שהוגש לבית המשפט מסמך ובו פירוט הדיבידנדים שחולקו לבעלי מניות סלקום בין השנים 2006-2008, שלא היה חולק כי הוא "משקף את המציאות כהווייתה", ולאחר שבאי כוחו של ארנון הודיעו כי "תשולם אגרה בהתאם לסכום הדיבידנדים הנתבע".

ביום 1.3.09 קיבל בית המשפט את התובענה והורה על מתן הצווים ההצהרתיים כמבוקש בתובענה ובאשר לצו עשה שנתבקש (הוא הסעד השלישי לעיל), הורה בית המשפט, כדלקמן:

"לגבי עתירה ג', המבקש יהיה זכאי לקבל לידיו את המניות הנ"ל, בכפוף להסכמת בעלי המניות בסלקום, ככל שהסכמה כזו נדרשת, בכפוף למילוי ההתחייבויות הכספיות שלקח על עצמו המשיב בגין המניות, ובכפוף לכל הוראה בדין המתייחסת להעברת מניות בסוג זה של תאגיד. כל ההוצאות הכרוכות בהעברה, לרבות מיסוי (אם יחול) יחולו על המבקש וישולמו על-ידו."

בית המשפט קבע עוד, כי "פסק הדין יחול גם על הזכויות בדיבידנדים, כמפורט בתביעה המתוקנת".

לאחר מתן פסק הדין, הגיש ארנון בקשה במעמד צד אחד להטלת עיקולים בסך 68,977,739 ₪ על כספים וזכויות המגיעים לפיוטרקובסקי. הסכום האמור שיקף את סכום הדיבידנדים שנתקבלו מסלקום עד למועד פסק הדין בסך 60,130,000 ₪ והיתרה, את הפרשי ההצמדה והריבית שנצטברו בגינו. ביום 5.3.09 ניתן צו כמבוקש. פיוטרקובסקי, מצדו, הגיש בקשה לצמצום העיקולים, כך שלא יחולו על הרכיב של הפרשי הצמדה וריבית, בה טען, כי פסק הדין לא כלל חיוב בהפרשי הצמדה וריבית על הדיבידנדים. בהחלטתו מיום 5.5.09 נעתר כב' השופט י' זפט לבקשה, לאחר שהגיע למסקנה, כי פסק הדין מיום 1.3.09 אכן לא כלל חיוב בהפרשי הצמדה וריבית על הדיבידנדים. כב' השופט זפט הוסיף וציין, כך:

"אם סבר המשיב כי נושא חיוב בהפרשי ההצמדה וריבית נשמט בהיסח הדעת מפסק הדין, תרופתו היתה להגיש בקשה לתיקון טעון סופר, ובקשה כזו לא הוגשה".

ביום 19.3.09 הגיש פיוטרקובסקי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לבית המשפט העליון, בה עתר לכך שכספי הדיבידנד לא יועברו לידי ארנון, אלא יופקדו בחשבון נאמנות וכשבוע לאחר מכן הגיש הודעת ערעור לבית המשפט (ע"א 2734/09). בערעור שהגיש טען פיוטרקובסקי, בין היתר, כי התחייבותו להעביר את המניות לארנון הייתה כפופה לתנאים מתלים, בהם הסכמת בעלי השליטה ההיסטוריים בסלקום להעברת המניות וזכות הסירוב הראשון הנתונה להם וכן השלמת התמורה, וכי תנאים מתלים אלו לא התקיימו. ביום 6.4.09 התקבלה בחלקה בקשת פיוטרקובסקי לעיכוב ביצוע פסק הדין, במובן זה שנקבע כי 1% ממניות סלקום וכן 50% מסכום הדיבידנדים בגין המניות יופקדו בנאמנות בידי באי כוח הצדדים וכי 50% האחרים יועברו לידי ארנון כנגד ערבות בנקאית בגובה הסכום המשולם. יצוין, כי בסופו של דבר ולבקשת ארנון, נותר מלוא סכום הדיבידנדים בנאמנות. ארנון, מצדו, הגיש ביום 17.5.09 ערעור שכנגד על אי פסיקת הוצאות לטובתו במסגרת ההליך, על אף שזכה בדין. ביום 6.12.11 חזרו בהם הצדדים מטענותיהם בערעור בהמלצת בית המשפט העליון, תוך שלבקשת ארנון הוסכם, כי היה ותתעורר מחלוקת בכל הנוגע ליישומו של פסק הדין, יהא כל צד רשאי להגיש בקשה למתן הוראות לבית משפט זה.

2. בקשות פיוטרקובסקי ונאמניו למתן הוראות

ביום 11.12.11 הגיש פיוטרקובסקי בקשה למתן הוראות. בבקשתו טען פיוטרקובסקי, כי מתעוררת בעייתיות ביישום פסק הדין, זאת משום שבפסק הדין נקבע כי ארנון יהיה זכאי לקבל לידיו את המניות בכפוף להסכמת בעלי המניות, שהם לשיטת פיוטרקובסקי בעלי המניות ההיסטוריים (היינו, בעלי המניות במועד התגבשות הנאמנות בשנת 1996). אולם, לבעלי המניות האמורים יש זכות סירוב ראשון לרכישת המניות מידיו של פיוטרקובסקי. לשיטת פיוטרקובסקי, בעייתיות נוספת מתעוררת משום שבפסק הדין נקבע, כי ארנון יהיה זכאי לקבל לידיו את המניות בכפוף לתשלום תשלומים שונים, אולם לא ברור מהם אותם תשלומים. על רקע האמור, ביקש פיוטרקובסקי בבקשתו, כי בית המשפט ייתן הוראות במספר נושאים, ובמיוחד בזהות בעלי המניות שצריכים לתת את הסכמתם להעברת המניות: האם בעלי המניות בשנת 1996 או רק בעלת השליטה היום, היא דיסקונט השקעות בע"מ (להלן: "דסק"ש").

לאור הבקשה למתן הוראות שהגיש פיוטרקובסקי, פנה ארנון ביום 11.1.12 לבית המשפט העליון בבקשה לביטול פסק הדין בערעור מחמת הטעייה חמורה ובבקשה ליתן פסק דין בערעורים לגופם. לחילופין, ביקש ארנון כי בית המשפט העליון יבהיר, כי פיוטרקובסקי איננו רשאי לטעון את שנטען בבקשה למתן הוראות. ארנון טען בבקשתו, כי במסווה של בקשה למתן הוראות העלה פיוטרקובסקי את אותן טענות שנטענו על ידו בערעור ושמהן חזר בו בהמלצת בית המשפט. ביום 22.1.12 נדחתה בקשתו של ארנון לביטול פסק הדין בערעור, תוך שבית המשפט העליון ציין, כי הוא לא מצא שבקשת ארנון מגלה עילה לביטול פסק הדין וכי אין בלבו ספק כי בית משפט זה ישכיל להתמודד כהלכה עם הבקשה למתן הוראות שהוגשה לו ועם בקשות אחרות שאולי יוגשו בהמשך.

בקשה נוספת למתן הוראות הוגשה ביום 2.2.12 על ידי ב"כ פיוטרקובסקי, עו"ד חגי שלו ועו"ד איזי גולדשטיין, במעמדם כנאמניו של פיוטרקובסקי (תפקיד אותו הם ממלאים ביחד עם עו"ד ברק טל ועו"ד חניטל בלינסון, ב"כ של ארנון). הנאמנים הפנו לבקשת פיוטרקובסקי למתן הוראות מיום 11.12.11 בציינם, כי הבקשה הנוכחית מוגשת לאור דרישה בכתב שהפנה אליהם פיוטרקובסקי בקשר עם כספי חשבון הנאמנות בו מפקידה סלקום דיבידנדים המחולקים בגין 1% ממניותיה. הנאמנים ציינו בבקשתם, כי לעמדת פיוטרקובסקי, ההפקדה הנ"ל נועדה להבטיח שאם המניות יועברו לארנון, הוא יקבל את הדיבידנד עבורן ואם לא ניתן יהיה להעביר את המניות לארנון, מאחר שלא התקיימו התנאים שנקבעו בפסק הדין להעברתן, אזי כספי הדיבידנד יועברו לפיוטרקובסקי. הנאמנים ציינו עוד בבקשתם, כי לשיטת פיוטרקובסקי לא התקיימו התנאים שנקבעו בפסק הדין להעברת המניות לארנון וכי דין הדיבידנד (שנובע מהמניות) כדין המניות ועל כן כל עוד לא ניתנו הוראות מתאימות מבית המשפט וכל עוד ארנון לא מקיים את ההוראות הנ"ל, לא ניתן להעביר את המניות לארנון ובאותו האופן גם אין להעביר את הדיבידנד הנובע מהן. על רקע האמור, ביקשו הנאמנים מבית המשפט להורות להם הכיצד לנהוג.

בהחלטתי מיום 13.5.12 קבעתי, כי לא בקשות למתן הוראות מצויות לפני, כי אם טענות שנטענו בערעור, במסווה של בקשות להבהרת פסק דינו של כב' השופט א' גורן מיום 1.3.09. קבעתי, כי הבקשות למתן הוראות מבוססות על הטענה, כי יש לפרש את פסק הדין באופן מסוים וכי בקשה להבהרת פסק דין המוגשת לערכאה שנתנה את פסק הדין אינה הליך הקבוע בדין וכבר מטעם זה דין הבקשות שלפני סילוק על הסף.

קבעתי עוד, כי עיון בבקשות למתן הוראות מעלה כי אף לא מדובר בבקשות להבהרת פסק דין, כי אם במעין ערעור על פסק הדין מיום 1.3.09. זאת, משום שהטענה כי יש לפרש את פסק הדין באופן הנטען על ידי פיוטרקובסקי יוצאת מתוך הנחה, כי קיימים תנאים מתלים להעברת המניות לידיו של ארנון. אולם, טענה לקיומם של תנאים מתלים להעברת המניות, בדמות אישור בעלי המניות ההיסטוריים ומתן זכות סירוב ראשונה, כבר הועלתה על ידי פיוטרקובסקי לפני כב' השופט א' גורן ונדחתה על ידו, וכך גם באשר לטענה כי על ארנון לשלם תשלומים שונים כתנאי לקבלת המניות. ציינתי, כי טענות כאמור נטענו גם במסגרת הערעור שהגיש פיוטרקובסקי לבית המשפט העליון ואולם, כאמור לעיל, הערעור נדחה בהסכמה. במסגרת החלטתי ציינתי עוד, כי לא רק שמדובר בטענות אשר קיים לגביהן מעשה בית דין, אלא שבית המשפט העליון הסתייג מעמדתו של פיוטרקובסקי באשר לאופן שבו יש לפרש את פסק הדין במסגרת החלטתו בבקשה לעיכוב ביצוע שהגיש פיוטרקובסקי בציינו, כי היא אינה עולה בקנה אחד עם לשון פסק הדין.

לבסוף ציינתי, כי למקרא האמור בגוף פסק הדין מיום 1.3.09 אין בעיני ספק כי ההסכמה הנדרשת להעברת המניות היא זו של בעלת השליטה בסלקום במועד העברת המניות בפועל לידי ארנון, קרי- בימים אלו. מכאן, שבעלת המניות היחידה שהסכמתה נדרשת על פי תקנון סלקום היא דסק"ש, שאכן נתנה הסכמתה להעברת המניות לידי ארנון כבר ביום 12.6.06 ושוב ביום 22.2.12. ציינתי עוד, כי למקרא פסק הדין עולה, כי אותן "התחייבויות כספיות" הנזכרות בפסק הדין הן ההתחייבויות הכספיות שנוצרו בספרי סלקום בקשר עם המניות מיום מתן פסק הדין ועד ליום העברת המניות לידי ארנון בפועל, ככל שנוצרו, הא ותו לא.

בשולי החלטתי, ציינתי כך:

"אעיר, כי בין השיטין עולה כי בכוונתו של ארנון להגיש בקשה למתן הוראות שעניינה בהפרשי הצמדה וריבית שלטענתו יש להוסיף לסכום הדיבידנד. עניין זה נדון (אם כי בעקיפין) על ידי כב' השופט י' זפט בהחלטתו מיום 5.5.09 ונקבע בגדרי אותה החלטה, כי לא ניתן לבסס על פסק הדין מיום 1.3.09 תוספת חיוב בגין הפרשי הצמדה ורבית על כספי הדיבידנד. בית המשפט ציין שם עוד, כי ככל שארנון סבר כי המדובר בהשמטה, היה עליו להגיש בקשה לתיקון טעות סופר, אולם בקשה כאמור לא הוגשה. ערעור שהגיש ארנון על החלטת כב' השופט י' זפט נדחה ובהמשך, נדחתה גם בקשתו של ארנון לתקן את כתב הערעור שהוגש, באופן שיכלול גם טענה להוספת הפרשי הצמדה וריבית. באופן דומה, נדחתה בקשת ארנון להארכת המועד להגשת בקשה לתיקון טעות סופר בפסק דין. על רקע האמור ומאותם הנימוקים המפורטים בהחלטתי, מוטב לארנון כי ישקול עמדתו מחדש באשר לנחיצות הגשתה של בקשה כאמור. "

ביום 19.3.13, בחלוף כמעט שנה ממועד מתן החלטתי, ועל אף הדברים לעיל, הגיש ארנון בקשה למתן הוראות שעניינה בהפרשי הצמדה וריבית שלטענתו יש להוסיף לסכום הדיבידנד, היא הבקשה שלפני. בבקשה צוין, כי הבקשה הוגשה לאחר שארנון שקל בכובד ראש את הערת בית המשפט המצוטטת לעיל, אולם בסופו של דבר מצא, כי יש לבקשתו בסיס איתן בדין. עוד צוין בבקשה, כי לאחר שנקבע שפיוטרקובסקי מעל באמונו של ארנון והפר את חובות האמון שלו כלפיו כנאמן, אין מקום כי פיוטרקובסקי יצא נשכר כלכלית. ארנון טען כי תוצאה לפיה פיוטרקובסקי ישיב כספים שגזל מארנון בערכם הנומינלי, תוך שהוא נהנה מהפרשי הריבית וההצמדה בשווי של מיליוני שקלים, הינה בלתי סבירה ובלתי הוגנת, ועל כן מוגשת, בסופו של דבר, הבקשה. ארנון הבהיר בבקשתו, כי הבקשה מתייחסת הן להפרשי הצמדה וריבית שנצטברו על דיבידנדים שחולקו על ידי סלקום לפני מועד מתן פסק הדין והן להפרשי הצמדה וריבית שנצטברו על דיבידנדים שחולקו על ידי סלקום לאחריו.

3. טענות הצדדים בבקשת ארנון למתן הוראות

ארנון טוען, כי הפרשי ההצמדה והריבית על כספי הדיבידנדים שחולקו על ידי סלקום לפני מועד מתן פסק הדין ניתנים לחלוקה לשתי תקופות: התקופה הראשונה הינה מיום חלוקת הכספים על ידי סלקום ועד למועד מתן פסק הדין (1.3.09); התקופה השנייה הינה ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל (23.5.12). לטענת ארנון, החלטתו של כב' השופט זפט מיום 5.5.09 ניתנה בקשר עם זכאותו להפרשי ריבית והצמדה על הכספים שחולקו לפני מתן פסק הדין בגין התקופה הראשונה (היינו מיום חלוקת הכספים על ידי סלקום ועד למועד מתן פסק הדין), וממילא אין היא מתייחסת לזכאותו של ארנון להפרשי ריבית והצמדה על הכספים שחולקו לפני מתן פסק הדין בגין התקופה השנייה ובקשר עם זכאותו להפרשים על הכספים שחולקו לאחר מועד מתן פסק הדין.

ארנון טוען עוד, כי למרות שנקט במספר הליכים בעניין הפרשי ההצמדה והריבית, טרם ניתן לו יומו בבית המשפט ברמה המהותית ולמעשה עד עצם היום הזה לא נדונו טענותיו לגופן, תוך שהובהר כי שמורה לו הזכות לעשות כן לפני בית משפט זה. על פי הטענה, ההחלטה המהותית היחידה שניתנה בעניין, היא החלטתו של כב' השופט זפט, ניתנה במסגרת הליכי הביניים להבטחת העיקולים וכוחה יפה להליכים אלה בלבד ולא להליך שכאן.

פיוטרקובסקי טוען, כי אין בסיס לבקשת ארנון וכי טענותיו לתוספת ריבית והצמדה על כספי הדיבידנד כבר נדחו, ובצדק רב, במסגרת פסיקות חלוטות של בית המשפט העליון ושל בית משפט זה. על פי הטענה, ארנון איננו יכול לעקוף את הפסיקות החלוטות הנ"ל ואין הוא רשאי להשיג עליהן במסווה של בקשה למתן הוראות.

פיוטרקובסקי טוען עוד, כי שאלת אופן ביצוע פסק הדין הסתיימה והוכרעה במתן החלטת בית המשפט לפני כשנה, ביום 13.5.12. על פי הטענה, ארנון קיבל את המלצת בית המשפט במסגרת ההחלטה מיום 13.5.12 שלא להגיש בקשה למתן הוראות בעניין הפרשי ריבית והצמדה וזנח את הגשתה ולכל הפחות ויתר על הגשתה ואין לאפשר לו להגיש בקשה כאמור כשנה לאחר מתן ההחלטה ולאחר שפסק הדין כבר בוצע.

פיוטרקובסקי מוסיף וטוען, כי שעה שמלוא כספי הדיבידנד יצאו משליטת פיוטרקובסקי ולארנון הוקנתה השליטה בהם וניתנה לו האפשרות לקבוע כיצד להשקיעם, לא חל חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א – 1961 ומכל מקום, ארנון איננו זכאי לקבל תוספת תשואה מעבר לתשואה שכספי הדיבידנד הניבו לו.

במענה לטענות פיוטרקובסקי טוען ארנון, כי סכום דיבידנד העבר, בסך 60,130,000 ₪, הוחזק בחשבונו של פיוטרקובסקי מיום 1.3.09, הוא מועד מתן פסק הדין, ועד ליום 3.6.10, שאז הוא הועבר בערכו הנומינאלי בלבד לחשבון נאמנות, תוך שפיוטרקובסקי שומר לעצמו את כל הפירות שצמחו בגינו, בסכומי עתק, במשך שנה ושלושה חודשים. על פי הטענה, רק ביום 23.5.13 הועבר סכום הדיבידנד לידי ארנון, כאשר במשך התקופה שבה הוחזקו הכספים בחשבון הנאמנות נשללה מארנון השליטה המלאה על הכספים והם הושקעו באפיקים סולידיים בלבד, זאת בהחלטת ובהסכמת הצדדים שניהם, במטרה לשמור על ערך הקרן.

ארנון טוען עוד, כי בניגוד לטענת פיוטרקובסקי, שאלת פסיקת הפרשי הצמדה וריבית טרם נדונה והוכרעה מהותית בפני הערכאות המשפטיות ומכל מקום, גם אם יש לראות בהחלטת כב' השופט זפט כהחלטה אשר הכריעה בשאלת זכאותו של ארנון להפרשי ריבית והצמדה על כספי הדיבידנד, הרי שממילא החלטה כאמור מתייחסת אך ורק להפרשי הצמדה וריבית עד למועד מתן פסק הדין.

ארנון מוסיף וטוען, כי אין כל ממש בטענת פיוטרקובסקי לפיה ארנון מנוע מלהגיש את הבקשה כעת, היות שלא הוגשה "מיד" לאחר החלטת בית המשפט מיום 13.5.12. על פי הטענה, לאורך כל הדרך, הן במהלך ההליכים שנוהלו בבית משפט זה ובבית המשפט העליון, הן לאחר מכן במסגרת תגובת ארנון לבקשות למתן הוראות שהוגשו על ידי פיוטרקובסקי ונאמניו, והן לאור החלטת בית המשפט מיום 13.5.12 בעניינן, היה ברור לפיוטרקובסקי כי בכוונתו של ארנון להגיש בקשה למתן הוראות בעניין הפרשי ההצמדה והריבית. מכל מקום, קשה להלום הכיצד מועלית טענה בנוגע למועד הגשת הבקשה שעניינה יישומו של פסק דין חלוט, מקום שפרק הזמן הקבוע לכך בדין הוא לא פחות מ-25 שנים.

4. בקשת ארנון למתן הוראות

כפי שכבר ציינתי בהחלטתי מיום 13.5.12, עוד בהחלטתו מיום 5.5.09 קבע כב' השופט זפט, כי לא ניתן לבסס על פסק הדין מיום 1.3.09 תוספת חיוב בגין הפרשי הצמדה וריבית על כספי הדיבידנד. בית המשפט ציין שם עוד, כי ככל שארנון סבר כי המדובר בהשמטה, היה עליו להגיש בקשה לתיקון טעות סופר, אולם בקשה כאמור לא הוגשה. ערעור שהגיש ארנון על החלטת כב' השופט י' זפט נדחה ובהמשך, נדחתה גם בקשתו של ארנון לתקן את כתב הערעור שהוגש, באופן שיכלול גם טענה להוספת הפרשי הצמדה וריבית. באופן דומה, נדחתה בקשת ארנון להארכת המועד להגשת בקשה לתיקון טעות סופר בפסק דין. באותה החלטה אחרונה, הובהר לארנון כי פתוחה בפניו הדרך ליזום הליך של בקשת הבהרה של פסק הדין, לפי ס' 12 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז- 1967. בעקבות בקשה כזו, אם מגיע רשם ההוצאה לפועל למסקנה כי פסק הדין "טעון הבהרה לשם ביצועו", אז נתונה הרשות בידו – ולא בידי בעלי הדין ככאלה – לפנות בכתב לבית המשפט שנתן את ההחלטה בבקשת הבהרה. כזאת לא עשה ארנון בשעתו ובניגוד לנטען על ידי ארנון, הבקשה שלפני אינה יכולה להחליף את הדרך הפרוצדוראלית שנקבעה לכך בחוק. איני סבורה כי לכך כיוון בית המשפט העליון שעה שהורה כי היה ותתעורר מחלוקת בכל הנוגע ליישומו של פסק הדין, יהא כל צד רשאי להגיש בקשה למתן הוראות לבית משפט זה.

מכל מקום, גם אני איני סבורה כי ניתן לבסס על פסק הדין מיום 1.3.09 תוספת חיוב בגין הפרשי הצמדה וריבית על כספי הדיבידנד ולעניין זה מקובלים עלי נימוקיו של כב' השופט זפט, שהתבססו על הסעד שביקש ארנון בסיכומיו, על סכום האגרה ששילם ארנון כתוצאה מהחלטת כב' השופט אורנשטיין ועל נוסח כתב התביעה.

מכאן, שאין כל בסיס לבקשה שלפני, ככל שעניינה בהפרשי הצמדה וריבית לתקופה הראשונה, כהגדרתה לעיל.

שונים הם פני הדברים בכל הנוגע להפרשי הצמדה וריבית על הכספים שחולקו בגין התקופה השנייה, היינו ממועד פסק הדין ועד לתשלום בפועל. עניין זה, להבדיל מהעניין הקודם, איננו עוסק בפרשנות ובהבהרת פסק הדין, כי אם ביישום הוראותיו והוא מוסדר בהוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א – 1966.

בהתאם לסעיפים 2 ו-3 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, רשאית רשות שיפוטית להוסיף ריבית על סכום כסף ועל הוצאות משפט שנפסקו לבעל דין. לפי סעיף 3א לחוק, רשאית רשות שיפוטית לפסוק הפרשי הצמדה או הפרשי הצמדה וריבית במקום ריבית לפי סעיפים 2 ו-3 לחוק.

סעיף 5(א) לחוק פסיקת ריבית והצמדה קובע כי תקופת הריבית לפי סעיף 2 תחל באחד המועדים הנקובים (מיום הגשת התביעה או מיום אחר החל מיום היווצרות עילת התביעה) ועד למועד הפירעון. מועד הפירעון הוא "המועד שבו ניתן פסק הדין או המועד שנקבע בפסק הדין לתשלומו של החוב, לפי המאוחר".

סעיף 5(ב) לחוק פסיקת ריבית והצמדה קובע סנקציה לחייב שלא שילם את חובו הפסוק במועד הפירעון שנקבע – על הסכום הפסוק יתווספו "הפרשי הצמדה וריבית, בצירוף ריבית צמודה, בשיעור ובדרך חישוב שקבע שר האוצר בהתייעצות עם שר המשפטים ועם נגיד בנק ישראל ובאישור ועדת הכספים של הכנסת (להלן – ריבית פיגורים)", וזאת ממועד הפירעון ועד התשלום בפועל.

סעיף קטן (ג) מסמיך את בית המשפט לפסוק, מטעמים מיוחדים שיירשמו, ריבית פיגורים בשיעור נמוך יותר "..ובלבד שהריבית לא תפחת מהשיעור שנקבע בפסק הדין לתקופה שעד מועד הפרעון".

עם זאת, בפסיקה נקבע כי מקום בו עוכב ביצוע פסק הדין של הערכאה הדיונית, נדחה מועד הפירעון עד להכרעה בערעור. זאת, משום שהרציונאל העומד ביסוד ריבית הפיגורים הוא לתמרץ את החייב לשלם את החוב הפסוק במועד שנקבע ואילו המשמעות של עיכוב ביצוע פסק הדין היא כי מועד הוצאת פסק הדין מן הכוח אל הפועל הוקפא ונדחה למועד אחר. דחייה זו מעבירה יחד עם העברת מועד הביצוע אף את מועד התווספות ריבית הפיגורים על החוב לאותו מועד נדחה אחר (ראו רע"א 5420/07 דמארי ויקטור נ' צוות ברקוביץ מאגרי בנייה בע"מ (ניתן ביום 4.3.08); רע"א 6395/10 רות קידר נ' אי איי גי חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 2.2.10, להלן: "עניין קידר"); רע"א 7777/09 אליהו בראנץ נ' הרצל כנפי (ניתן ביום 7.1.13)). יוער, כי בעניין קידר הובעה דעה שלפיה ייתכנו מקרים בהם יהיה מקום לחייב בריבית פיגורים בגין חלק מהתקופה שבין פסק הדין שביצועו עוכב לבין מועד התשלום.

בענייננו, ולאור הוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה שנסקרו לעיל, חייב סכום הדיבידנדים בהפרשי ריבית והצמדה, כולל ריבית פיגורים, ממועד מתן פסק הדין, שהוא מועד הפירעון. לכאורה, העובדה שפיוטרקובסקי הגיש בקשה לעיכוב ביצוע ביום 19.3.09 אמורה הייתה לדחות את מועד הפירעון עד למועד ההכרעה בערעור, היינו עד ליום 6.12.11, שאז נדחו הערעורים שהגישו הצדדים על פסק הדין מיום 1.3.09 וכתוצאה מכך גם פקע עיכוב הביצוע שנתבקש על ידי פיוטרקובסקי. אולם בענייננו, אף שבמסגרת בקשתו לעיכוב ביצוע ביקש פיוטרקובסקי כי הכספים יופקדו בחשבון נאמנות ובקשתו נתקבלה באופן חלקי ביום 6.4.09, הועבר סכום הדיבידנדים לחשבון הנאמנות רק ביום 3.6.10, כאשר הסכום אינו כולל הפרשי הצמדה וריבית כלל.

מכאן, שלכספי הדיבידנד שהועברו לחשבון הנאמנות ביום 3.6.10, יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית פיגורים מיום מתן פסק הדין.

החל מהמועד שבו הועברו הכספים לחשבון נאמנות משותף, אין להוסיף ריבית פיגורים, אלא הפרשי הצמדה וריבית רגילה וזאת עד למועד שבו הכספים הועברו בפועל לידי ארנון. זאת, משום שהרציונאל העומד ביסוד ריבית הפיגורים שהוא לתמרץ את החייב לשלם את החוב הפסוק במועד שנקבע, איננו מתקיים במצב דברים זה. יש לזכור, כי כספי הדיבידנד הופקדו בחשבון נאמנות משותף בהתאם לבקשת ארנון מיום 4.2.10, שאז נעתר בית המשפט העליון לבקשתו כי כל כספי הדיבידנדים יישארו בחשבון נאמנות, חלף קבלת מחציתם לידיו כנגד הפקדת ערבות בנקאית. החל ממועד זה, בו הועברו הכספים לחשבון נאמנות, הושקעו הכספים בהתאם להחלטה משותפת ומוסכמת של הצדדים.

מכאן, שכספי הדיבידנד שהועברו לחשבון הנאמנות ביום 3.6.10 (שלהם, כאמור, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית פיגורים ממועד מתן פסק הדין), יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד זה ועד למועד שבו הועברו לידי ארנון.

הדברים שנאמרו לעיל יפים גם ביחס לכספי הדיבידנדים שחולקו לאחר מתן פסק הדין ואשר הופקדו בחשבון הנאמנות. גם בגינם זכאי ארנון להפרשי הצמדה וריבית מיום חלוקתם ועד למועד התשלום בפועל.

מהפרשי ההצמדה וריבית המגיעים לארנון יש לנכות את הסכומים שהצטברו כפירות בחשבונות הנאמנות בהם הוחזקו הכספים, כך שהסכום שישולם לידי ארנון בגין הפרשי הצמדה וריבית יהא בגובה זכאותו על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, ולא מעבר לכך.

מאחר שקיימת בין הצדדים מחלוקת באשר למועד שבו הועברו כספי הדיבידנדים לידי ארנון, יגישו הנאמנים הודעה מוסכמת באשר למועד האמור והפרשי ההצמדה והריבית יחושבו בהתאם, תוך שמהסכום האמור ינוכו הסכומים שהצטברו כפירות בחשבונות הנאמנות, כאמור לעיל.

5. סוף דבר

הבקשה מתקבלת בחלקה, כמפורט להלן:

לכספי הדיבידנד שחולקו לפני מתן פסק הדין והועברו לחשבון הנאמנות ביום 3.6.10 יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית פיגורים מיום מתן פסק הדין ועד ליום 3.6.10. החל מיום 3.6.10 ועד למועד שבו הועברו כספי הדיבידנד מחשבון הנאמנות לידי ארנון בפועל, יישאו כספי הדיבידנד הפרשי הצמדה וריבית.

לכספי הדיבידנד שחולקו לאחר מתן פסק הדין, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום חלוקתם ועד למועד התשלום בפועל.

מהפרשי ההצמדה וריבית המגיעים לארנון יש לנכות את הסכומים שהצטברו כפירות בחשבונות הנאמנות בהם הוחזקו הכספים, כך שהסכום שישולם לידי ארנון בגין הפרשי הצמדה וריבית יהא בגובה זכאותו על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, ולא מעבר לכך.

הנאמנים יגישו הודעה מוסכמת באשר למועד שבו הועברו כספי הדיבידנד מחשבון הנאמנות לידי ארנון בפועל בתוך 7 ימים מהיום. כן יגישו, בתוך אותו מועד, חישוב מוסכם של הפרשי ההצמדה והריבית כאמור בהחלטתי.

בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏יום רביעי 26 יוני 2013 ,‏י"ח תמוז תשע"ג, בהעדר הצדדים