10 נובמבר 2014

לפני:

כב' השופטת מיכל לויט, שופטת בכירה

החלטה

1. מעיון חוזר בתיק עולה כי שלושה נושאים נותרו למתן החלטה בו.

טענת ההתיישנות

2. בסעיפים 1-7 לכתב ההגנה המתוקן העלתה הנתבעת טענת התיישנות של עילת האפליה שנטענה בפרק ב1 לכתב התביעה המתוקן.

עילת האפליה נטענה עוד בכתב התביעה המקורי שהוגש לתיק.

הנתבעת טענה בכתב המקורי שהגישה להתיישנות העילה ואף הגישה בקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות.

הבקשה נדחתה בהחלטת כב' השופטת סלע מיום 24.12.07 (בשא 8626/07) כשנקבע בה באופן מפורש כי "...מועד התגבשות העילה... הוא מועד הפחתת השכר בפועל דהיינו מועד הכנסת המשכורת לחשבון הבנק, משרק במועד זה קיימת וודאות משפטית ואחידות לעניין הפגיעה במשיבה או בכל עובדת אחרת שחל לגביה אותו הסכם קיבוצי" (ר' סעיף 7 להחלטה).

2. כתב התביעה המתוקן הוגש לתיק בעקבות החלטה של כב' השופטת טרכטינגוט מיום 16.1.11 בתיק 49657-07-10, בה הורתה השופטת על הגשת כתב תביעה מתוקן אליו יתווספו תביעות התובעת לפיצויי פיטורים, פיצויים בגין ייצוג בלתי הולם והפרת עקרון תום הלב.

כתב התביעה המקורי כלל את כל מרכיבי היסוד של עילת התביעה בעניין אפליית התובעת ועל כן לא היה בתיקון כתב התביעה כדי לשנות מההחלטה שניתנה בעניין ההתיישנות.

3. לאור האמור, אני קובעת כי עילת האפליה שנטענה בפרק ב1 לכתב התביעה המתוקן – לא התיישנה.

סילוק על הסף של החלק בכתב התביעה הנוגע להודאת בעל דין ו/או הטרדה מינית

4. הנתבעת עתרה במסגרת כתב ההגנה המתוקן למחיקת שתי טענות של התובעת:

האחת, טענת התובעת בסעיף 10 לכתב התביעה המתוקן, לפיה:

"במהלך 2009 הודתה הנתבעת במסגרת הסדר טיעון עם הפרקליטות בעבירות המיוחסות לה (הפליית נשים בעבודה) וחתמה על התחייבות להימנע מפגיעה תעסוקתית בנשים ואף לפצות את התובעת ואת מי שנפגעו ממעלליה בפיצוי כספי..."

השניה, טענת ההטרדה המינית שפורטה בפרק ב2 לכתב התביעה המתוקן.

5. ביום 19.10.14 ניתן פסק דין (כב' השופטת אופירה דגן-טוכמכר) בתיק ס"ע 49657-07-10 משולם ציונה ואח' נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה, אשר דחה את תביעת התובעת ושתי עובדות נוספות לפיצויים בגין הפרה נטענת של הסכם ההמרה של כתב האישום, שנחתם בין ההסתדרות לבין משרד התמ"ת.

במסגרת פסק הדין נבחן הסכם ההמרה ולאחר שנבחנה לשונו נקבע:

"ההסכם [הסכם ההמרה – מ.ל.] איננו כולל הודאה בעובדות המפורטות בכתב האישום ולא כל שכן בקיומה של אפליה. גם הנוסח המוסכם של ההודעה לתקשורת מדבר על החשיבות למנוע "מראית עין של אפליה" ואין בו הודאה בכך שהתקיימה אפליה בעניין צמצום משרת העובדות" (סעיף 37 לפסק הדין).

בכך, למעשה, קבע בית דין זה, כי הסכם ההמרה אינו כולל הודאה של הנתבעת בעבירות ההפליה.

6. יש לציין כי גם כב' השופט איטח, בהחלטתו מיום 6.10.10 קבע כי "כעולה מתוכן ההסדר (נספח 2 לבקשה) אין בו לכשעצמו, אמירה היכולה להתפרש כ'הודיה'. הוא הדין ביתר המסמכים הקושרים באותו 'הסדר'".

7. לאור האמור, אין עוד מקום לבחון טענה זו אשר כבר נדונה והוכרעה בהכרעה שיפוטית. על כן, אני קובעת כי דין בקשת המחיקה של טענת "הודאת בעל דין" שהועלתה על ידי התובעת – להתקבל.

באשר לטענת ההטרדה המינית:

8. אכן, בתיק שמספרו 29876-08-14 הגישה התובעת כתב תביעה שמהותו נזק נפשי נטען מתקיפה מינית והטרדה מינית נטענת.

תיק זה נדון בפני כב' השופט סילורה.

בשים לב לאמור ועל מנת שלא ליצור כפל דיון, אשר אף עלול להוביל להכרעות שיפוטיות סותרות, ימחק כל האמור והנטען בחלק זה לכתב התביעה המתוקן בהתייחס להטרדה ו/או תקיפה ו/או התנכלות מינית, כפי שהתבקש.

9. הוצאות הבקשה ישקלו במסגרת כלל הוצאות ההליך.

ניתנה היום, 10 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.