23 מאי 2016

1. התובעת, ד"ר אנה ברונשטיין, ילידת 1937, הוסמכה לעסוק ברפואה בברית המועצות בשנת 1961.
2. התובעת עלתה לישראל ממולדובה בשנת 1991 והתקבלה לעבודה כרופאת משפחה בקופת חולים לאומית בשנת 1993. התובעת עבדה במרפאות קופת חולים לאומית בבית שמש עד ליציאתה לגמלאות ביום 31.7.2002.
3. כחודש לאחר פרישתה לגמלאות החלה התובעת לעבוד כרופאה בנתבעת 3, חברת מ.מ. מרגליות שירותי עזר בע"מ (להלן: "מרגליות"). בעבודתה הועסקה התובעת כרופאת משפחה במרפאות קופת חולים לאומית בבית שמש.
4. ביום 15.1.09 הודיעה מרגליות לתובעת על סיום עבודתה החל מיום 15.2.09.
5. ביום 27.10.09 הגישה התובעת תביעה זו לפיצויי פיטורים, הפרשי שכר בגין אשפוזי בית, הפרשי שכר בגין עבודה במוקד לילה, פדיון חופשה, דמי מחלה, תוספת בגין עבודה בפיצול ודמי הבראה.
6. הנתבעים הגישו כתב הגנה בו כפרו בכך שהנתבעים 1,2 ו-4 היו מעסיקיה של התובעת. מרגליות הודתה בהעסקת התובעת משנת 2003 עד ל-15.2.09, אך הכחישה זכאות התובעת לסעדים שתבעה.

הצדדים

1. מרגליות היא חברה שבעלי המניות בה, בתקופה הרלוונטית לעבודת התובעת היו, הנתבעת 2, גב' ציפורה מדינה, והנתבע 1, מר נתן מדינה. החל מחודש מאי 2009 (כלומר מספר חודשים לאחר סיום עבודת התובעת במרגליות), חברת מזלות שירותי עזר בע"מ (להלן: "מזלות"), שהנתבע 4, מר אליעזר מזרחי, הינו בעל מניות ומנהל בה, הפכה לבעלת 50% מהמניות במרגליות וכן לדירקטור בה (כעולה מפלט מרשם החברות צורף לתגובת ב"כ הנתבעים מיום 17.5.10).
2. במועד שלא הוברר בהליך התקשרה מרגליות עם קופת חולים לאומית בהסכם על פיו היא נתנה שירותי אחזקה וניהול של מרפאות של הקופה בבית שמש. לבית הדין לא הוגש החוזה של הקופה עם מרגליות. לפי עדותו של מר גיל ויינשטיין, משנה למנכ"ל קופת חולים לאומית וראש חטיבת משאבים בה, לא נמצא בקופת חולים לאומית חוזה בין הקופה לבין מרגליות. לעומת זאת, נמצא בקופה חוזה בינה לבין מזלות לניהול מרפאה של הקופה ברמת שלמה בירושלים.
3. מהראיות עולה כי קופת חולים לאומית נהגה להתקשר עם חברות פרטיות למתן שירותי אחזקה וניהול של מרפאות הקופה במקומות שונים בארץ. בעניינה של חברה מסוימת שהפעילה מרפאות של קופת חולים לאומית במגזר הבדואי בדרום, הוגשה עתירה לבג"ץ על ידי שירותי בריאות כללית, במסגרתה נטען כי הפרקטיקה של קופת חולים לאומית להפעיל סניפים באמצעות "קבלנים" עומדת בניגוד להוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994. במסגרת העתירה אף ניתנה החלטת ביניים של בית המשפט העליון המאשרת טענה זו.
4. במכתב הפיטורים שמרגליות נתנה לתובעת נכתב כי "בעקבות דרישת משרד הבריאות והתחייבות קופת חולים לאומית כלפי בג"ץ, הועברה המרפאה שבה הנך מועסק(ת) על ידינו – לניהול ישיר של קופת חולים לאומית".

התביעה

1. התובעת טענה כי בתחילת עבודתה במרגליות היא סיכמה עם הנתבע 1, מר נתן מדינה ועם הנתבע 4, מר אליעזר מזרחי, שהיא תעבוד 152 שעות בחודש תמורת משכורת בסך 12,000 ₪.
2. לטענת התובעת, בעבודתה אצל מרגליות היא המשיכה לטפל במבוטחי קופת חולים לאומית, כבעבר, אך לדבריה חלה הרעה בתנאי העסקתה לעומת תנאי עבודתה בקופת חולים לאומית. ההרעה התבטאה במספר היבטים:
   1. היא עבדה שעות רבות יותר, לרבות ב"מוקד לילה".
   2. כאשר הועסקה ישירות על ידי הקופה, היא עבדה בשני סנפים בלבד – סניף "בר אילן" ומוקד לילה בסניף "נחלה ומנוחה". החל משנת 2003 נפתחו עוד שלושה סניפם בבית שמש, והתובעת נאלצה לעבוד אצל מרגליות באותה עבודה בה עבדה אצל קופת חולים לאומית, בפיצול, ו"לרוץ" מסניף לסניף.
   3. במועד שלא פורט על ידי התובעת הפחית הנתבע 1, מר מדינה, את שכרה השעתי מ-80 ₪ ל-65 ש"ח, והכל, כאמור, תוך כדי הטלת עומס עבודה מוגבר עליה.
3. התובעת טוענת כי מגיעים לה הפרשי שכר בגין "אישפוזי בית" שלטענתה לא תוגמלה בגינם, הפרשי שכר בגין עבודה במוקד לילה, הפרשי פיצויי פיטורים על בסיס הטענה שיש לכלול את הרכיבים הנזכרים לעיל בשכר הקובע לפיצויי פיטורים, והכן הפרשי דמי חופשה, דמי הבראה, דמי מחלה ותוספת בגין עבודה בפיצול.

בקשות לתיקון התביעה וניסיון להרחבת חזית

1. התובעת הגישה בהליך מספר בקשות לתיקון כתב התביעה ולצירוף נתבעים נוספים, אך אף לא אחת מהן התקבלה. בנסיבות אלה, הבסיס לדיון בפסק דין זה הינו הנטען כתב התביעה המקורי.
2. חרף דחיית בקשותיה לתיקון כתב התביעה ולצירוף נתבעים נוספים, התובעת בסיכומיה, כמו בכל מהלך ההליך, התעלמה ממסגרת הדיון והעלתה טענות שאין לדון בהן, בהיותן הרחבת חזית אסורה. כך למשל, התובעת טוענת כי היא זכאית לכל תנאי העבודה שהיו לה כאשר הייתה עובדת של קופת חולים לאומית. התובעת מוסיפה וטוענת כי הופלתה לרעה על ידי קופת חולים לאומית בכך שלא קיבלה קביעות, וזאת ביחס לרופאים אחרים שקיבלו קביעות. מוסיפה התובעת וטוענת כי נעשתה קנוניה בין קופת חולים לאומית לבין הנתבעים, שתכליתה סיום עבודתה בקופת חולים לאומית על מנת לאפשר המשך העסקתה באמצעות הנתבעים, תוך נישולה מזכויותיה כעובדת הקופה, והכל על מנת לאפשר לנתבעים "להרוויח על גבה של התובעת" את פערי התיווך הקשורים בהעסקתה באמצעותם. התובעת טענה שאי מתן הקביעות על ידי קופת חולים לאומית איפשר מימוש הקנוניה, שכן לו הייתה לה קביעות לא ניתן היה לסיים את העסקתה של התובעת בקופת חולים לאומית במועד בו הופסקה.
3. טענות אלה אינן יכולות להישמע, משלא נכללו בכתב התביעה המשמש בסיס לדיון בתיק, ובפרט משום שקופת חולים לאומית לא נתבעת בתיק. לא מן הנמנע כי קיים הסבר פשוט וקונספירטיבי פחות לסיום עבודתה של התובעת בקופת חולים לאומית: הגעתה של התובעת לגיל הפרישה (התובעת ילידת 1937 וסיום עבודתה היה בשנת 2002). מכל מקום, אין לשמוע ואין לדון בטענות מעין אלה בהיעדר תשתית דיונית מתאימה לכך, כמפורט לעיל.
4. כאן המקום להעיר שלא קלה הייתה דרכו של בית הדין בהליך זה, בלשון המעטה, בשל כך שהתובעת ניהלה אותו ללא כל גבולות של סדרי דין, תוך הכבדה ניכרת מאוד על בית הדין ועל הנתבעים (לדוגמה: עריכת כתב תביעה ללא פירוט העובדות המקימות עילת תביעה, במיוחד בכל הנוגע לנתבעים 1,2 ו-4, הגשת כתב תביעה מתוקן ללא הגשת בקשה לתיקון כתב התביעה, צירוף ראיות לסיכומים ללא רשות, ועוד). גורמים שיפוטיים רבים שטיפלו בתיק בשלביו השונים העירו הערות קשות כלפי התובעת בעניין אופן ניהול התיק על ידה, לרבות הערת רשמת בדבר ניסיון של התובעת להלך אימים על בית הדין במהלך דיון מוקדם, הערת רשמת אחרת בדבר ניהול ההליך בסרבול ניכר כשלבסוף אותה רשמת וויתרה על הניסיון לגבש מוסכמות ופלוגתאות בשל כך שכתב התביעה אינו ערוך כהלכה, שתי החלטות של רשם הדוחות בקשות של התובעת לתיקון כתב התביעה בשל כך שהתובעת לא השכילה בבקשותיה לשכנע את כב' הרשם בקיום התנאים להפעלת סמכות בית הדין להרשות תיקון כתבי טענות, וזאת בשל היעדר היכולת להצביע בבקשה על כך שהתיקון המבוקש מעמיד לדיון פלוגתא אמיתית. לכך נתווסף מנהג של התובעת להציף את בית הדין בבקשות, חלקן הגדול בקשות סרק בגינן חוייבה בהוצאות, לרבות הגשת תשע בקשות סמוך לפני דיון ההוכחות השני בתיק שנקבע לגמר הוכחות.
5. לאור האמור לעיל, המחלוקות הטעונות הכרעה בתיק הינן אלה שהועמדו להכרעה בכתב התביעה המקורי: האם קיימת יריבות בין התובעת לבין הנתבעים 1,2 ו-4 והאם התובעת זכאית להפרשים הנתבעים על ידה.

התביעה נגד הנתבעת 2

1. בכתב התביעה אין כל טיעון סדור בדבר הנימוקים לצירופה של הנתבעת 2, גב' ציפורה מדינה, כנתבעת בהליך. התובעת לא הצביעה על כל נימוק לכך שהתביעה הוגשה נגד גב' מדינה.
2. כל שנטען במהלך ההליך הוא שגב' מדינה הייתה בעלת מניות במרגליות. עובדה זו אינה במחלוקת, אך היא אינה מקימה כל יריבות בין גב' מדינה לבין התובעת. התובעת לא טענה ולא הוכיחה על עילה שבדין לחיובה של גב' מדינה בחיוביה של מרגליות.
3. לא למותר לציין כי גב' מדינה חתמה בשם מרגליות על מכתב הפיטורים של התובעת. הדבר מלמד על כך שגב' מדינה הייתה גם בעלת תפקיד בחברה. עם זאת, אין בעובדה זו כדי לבסס חבות אישית שלה בחיובי החברה.
4. בחקירתה הנגדית התובעת נשאלה כלהלן:

"ש. ציפורה מדינה, מה הקשר שלך איתה?

ת. שום קשר. כמו עם פציינט".

1. בנסיבות אלה, החלטנו לדחות את תביעת התובעת נגד הנתבעת 2, הגב' ציפורה מדינה, בהיעדר סמכות עניינית ובהיעדר יריבות.

התביעה נגד אליעזר מזרחי

1. גם לגבי הנתבע 4, מר אליעזר מזרחי, אין בכתב התביעה טיעון סדור המסביר מדוע צורף כנתבע, ומהי עילת התביעה האישית נגדו.
2. התובעת העידה כי מר מזרחי נכח במו"מ שקיימה עם מר מדינה על קבלתה לעבודה במרגליות, וכי ההסכם בדבר קבלתה לעבודה ל-152 שעות חודשים תמורת 12,000 ₪, נעשה גם מולו.
3. כמו כן טענה התובעת בכתב התביעה כי החלה לעבוד אם מר מזרחי "במוקד לילה" בשנת 2001 עד לחודש 7/02. בהמשך טענה, תוך הרחבת חזית אסורה, כי מר מזרחי העסיק אותה במוקד לילה משנת 1999 עד לחודש 9/02, שהוא המועד בו החלה את עבודתה במרגליות (סעיף 8 לתצהיר עדות ראשית של התובעת, סעיף 5 ל"תשובה לתגובה לבקשה להמציא מסמכים" מטעם התובעת מיום 23.5.10).
4. בתצהירו טען מר מזרחי כי אין בסיס לשרבוב שמו לתביעה. לטענתו, לא היה לו כל קשר למרפאה של קופת חולים בבית שמש והוא לא היה קשור בכל צורה שהיא עם מרגליות. לדבריו, כבעל חברת מזלות, שהתקשרה עם קופת חולים לאומית בחוזה להפעלת מרפאה ברמת שלמה בירושלים, היה לו ידע לגבי הפעלת סניפי קופת חולים, והוא נענה לבקשת בני הזוג מדינה, אותם הוא מכיר, לסייע להם לממש את ההתקשרות שלהם עם קופת חולים להפעלת מרפאות הקופה בבית שמש.
5. התיאור של מר מזרחי אינו מלא. מר מזרחי הודה בחקירתו הנגדית שחברת מזלות הייתה בעלת זכויות בנכסים בבית שמש שהושכרו לקופת חולים לאומית ואשר שימשו למרפאות. מר מזרחי לא הכחיש שמשנת 2009 חברת מזלות הינה בעלת מניות בחברת מרגליות (בחקירתו הנגדית של מר מדינה ניתנה תשובה חיובית לשאלת ב"כ התובעת אם נכון הוא שהחל משנת 2009 חברת מזלות היא בעלת מניות בחברת מרגליות).
6. מעבר לכך, הן מעדותה של התובעת והן מעדותו של מר מזרחי, עולה כי לאחר שעבודת התובעת בקופת חולים לאומית הסתיימה, הוא היה נוכח בפגישה שבה נדונה אפשרות העסקתה של התובעת במרגליות. כך העיד מר מזרחי:

"ש. התובעת פרשה ביולי, ובאוגוסט פניתם אליה בבקשה שתמשיך לעבוד במרגליות. הפגישה הייתה בנוכחותך ובנוכחות מדינה.

ת. לא היה. בגלל הגיל שלה העיפו אותה והיא באה אלינו וסיפרה שהיא ניצולת שואה, עלינו לרגל לת"א, היינו בירושלים אצל מנהל המחוז והוא לא הסכים. בסוף הסכימו לקבל אותה לא דרך הקופה לצערי. וחבל. היא לא פרשה. העיפו אותה. אנחנו הגנו עליה. אנחנו לא צריכים אותה. אנחנו צריכים אחיות, פקידות. הלכנו לקראתה, עזרנו לה. גם לבנה ד"ר יגאל. סידרתי לו שיעבוד בקופ"ח לאומית. הוא יודע את זה. אח"כ היא אמרה, יש לי עוד רופא בבית, יושב בטן גב, והוא לא יודע עברית. אז סידרנו לו שילך לעבוד בתוך כלום, בתור אח, רק שילך. כל היום אמרה לי, כל הכבוד, הצלת אותנו...

...

ש. האם נכחת בפגישה?

ת. איזו פגישה? זה לא פגישה. היא באה אלינו ואנחנו סידרנו לה לעבוד.

ש. היא רצתה להתנדב או לעבוד?

ת. לעבוד.

ש. אתה אומר שלך אסור להעסיק רופאים, ואתה חרגת מהסמכויות שלך ועשיתה לה טובה?

ת. לא אסור. אחרי שזרקו אותה עשו לי טובה ואמרו, נכניס אותה דרך נתן.

ש. אמרת שאסור לך להעסיק רופאים.

ת. לא אסור... הבסיס שלי זה לתת את השירות מסביב. רופא מקבל על מה שהוא רואה. אם אני לוקח רופא אני צריך לראות מה הוא מרוויח, לקחת את זה בשבילי ומזה לשלם לו. אם הוא עובד קצת, אני צריך לשלם לו ולא לקבל. כל העבודה שלי, על פי רוב, אני צריך פקידות, אחיות, ניקיון, חשמל וכו'. אני יודע מה נכנס ומה יוצא בכל מצב נתון. אני לא הולך לחפש רופאים. אם אני מעסיק רופאים אני תלוי במה שהם מרוויחים.

...

ש. ביולי או אוגוסט 2002 אתם נפגשתם, ודיברתם שאתה תשלם לה

ת. שאני אשלם לה? היא רצתה לעבוד וסידרתי לה שיקבלו אותה.

...

ש. הסכום היזה של 12,000 ל-152 שעות, הוא נכון?

ת. אני ישבתי איתה פעם על שכר?

ש. אתה נכחת בפגישה.

ת. על מו"מ של כסף? לא. נכחתי בהרבה פגישות, אין פעם שהייתי בא ולא באתי אליה לשבת איתה על כוס קפה".

1. במחלוקת בין התובעת לבין מר מזרחי באשר להשתתפותו של מר מזרחי בפגישה בה סוכמו תנאי השכר של התובעת במרגליות, אנו מעדיפים את עדות התובעת. מר מזרחי הודה בעדותו כי הייתה לו מעורבות בתהליך העסקתה של התובעת לאחר פרישתה מקופת חולים לאומית. לדבריו, הוא "סידר לה" לעבוד כחסד, אך מסתברת יותר עדות התובעת לפיה מר מזרחי נכח בפגישה עם מר מדינה בה סוכמו תנאי עבודתה במרגליות. כפי הנראה, היה למר מזרחי עניין, גם אם עקיף, באופן הניהול של סניפי קופת חולים לאומית בבית שמש. ייתכן שהקשר נעוץ בכך שדמי השכירות ששילמה קופת חולים לאומית למר מזרחי, או לחברת מזלות שבבעלותו, הייתה קשורה לרווחי הסניף. זוהי ספקולציה שלא בוססה בעדויות או בראיות, אך די בכך שמר מזרחי הודה בחקירתו הנגדית שהוא השכיר, במישרין או באמצעות חברת מזלות, נכסים לקופת חולים לאומית בהם נוהלו מרפאות הקופה וכי הוא היה מעורב בתהליך קבלתה של התובעת לעבודה במרגליות, כדי לקבוע כי עדיפה עדותה של התובעת בעניין זה.
2. עדיין מתעוררת השאלה אם יש בזיקה זו כדי להוות הצדקה לחייב את מר מזרחי בחיובי מרגליות, ככל שתיקבענה כאלה. התובעת לא שכנעה אותנו כי קיימת הצדקה כזו. סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, מסמיך את בית המשפט לחייב בעל מניות בחיובי החברה בנסיבות מסוימות, אך לא נטען כלפי מר מזרחי ואף לא כלפי חברת מזלות (שלא אושר צירופה כנתבעת) כי הם היו בעלי מניות במרגליות בתקופת עבודתה של התובעת במרגליות. נטען כי מר מזרחי "העסיק" את התובעת במוקד לילה בתקופה בה התובעת הועסקה על ידי קופת חולים לאומית. כאמור, בכתב התביעה נטען כי היה זה משנת 2001 עד לחודש 7/01, ולאחר מכן, תוך הרחבת חזית אסורה, נטען כי היה זה משנת 1999 עד 9/02. מכל מקום, לא נטען כי למר מזרחי הייתה מעורבות בעבודתה השוטפת של התובעת במרגליות, להבדיל מקבלתה לעבודה בה, ואין בסיס לקבוע כי מר מזרחי היה המעסיק של התובעת בתקופת עבודתה במרגליות.
3. בנסיבות אלה, לא שוכנענו כי קיימת יריבות בין התובעת לבין מר מזרחי, ועל כן החלטנו לדחות את התביעה נגדו.

התביעה נגד מר נתן מדינה

1. מר נתן מדינה הינו בעל מניות במרגליות. על פי עדותו, הוא היה בתקופה הרלוונטיות להעסקת התובעת בעל מניה אחת בעוד שאשתו, גב' ציפורה מדינה, הינה בעלת 99% מהמניות.
2. אין חולק כי מר נתן מדינה הינו המנהל של מרגליות.
3. השאלה שיש להכריע בה היא האם יש מקום לחיובו האישי של מר מדינה בחיובי מרגליות, ככל שתיקבענה כאלה?
4. הגענו למסקנה שיש בסיס לחיובו האישי של מר מדינה בחיובי מרגליות, ולהלן נימוקינו:
5. על פי סעיף 6(א) לחוק החברות, בית המשפט רשאי לייחס חוב של החברה לבעל מניות בה, אם מצא זאת כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה נעשה בנסיבות המפורטות בסעיף, שאחת מהן היא שיש בשימוש כאמור יש בו כדי לקפח נושה.
6. אין מחלוקת שהתובעת לא חתמה על הסכם עבודה וכי לא ניתנה לה הודעה לעובד לפי חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב-2001.
7. לטענת התובעת, סוכם עמה על עבודה של 152 שעות תמורת 12,000 ₪.
8. מר מדינה נשאל בחקירתו הנגדית אם נכונה טענת התובעת שהוסכם עמה כי ישולם לה שכר בסך 12,000 ₪ כנגד 152 שעות עבודה חודשיות. מר מדינה השיב בשלילה וטען כי משרה מלאה של רופא היא 170 או 172 או 184 שעות (עמ' 80 לפרוטוקול, שורות 1-2). בעניין זה אנו מעדיפים את עדות התובעת. טענת התובעת בעניין זה בכתב התביעה לא הוכחשה הכחשה ספציפית. התובעת עמדה על טענה זו לאורך כל ההליך ואף לפניו (במכתב שהפנתה לנתבעים לפני הגשת התביעה) והטענה מעולם לא הוכחה הכחשה ספציפית על ידי הנתבעים, אף לא בתצהירו של מר מדינה.
9. התובעת מלינה בכתב התביעה על קיפוח זכויותיה, ובין היתר טוענת כי לא שולמה לה כל התמורה שהגיעה לה בגין ביקורי בית. אין מחלוקת כי התובעת הייתה זכאית לתגמול נפרד בגין ביקורי בית. הדבר עולה מתלושי השכר של התובעת מחברת מרגליות. כך למשל, בתלוש השכר לחודש 8/07 שולם לתובעת 12,000 ₪ כשכר יסוד וכן סך 1,305 בגין ביקורי בית.
10. בהיעדר חוזה עבודה או הודעה לעובד המפרט באופן ברור את זכויות התובעת, ניתן לומר כי היה בהעסקתה באמצעות מרגליות כדי לקפח את התובעת. מטרתה של הודעה לעובד היא, כעולה מן ההלכה הפסוקה, לתת וודאות באשר לזכויות הנובעות מחוזה העבודה, ונראה לבית הדין שבנסיבות מסוימות, הפרת החובה ליתן הודעה לעובד או חוזה עבודה, הינה עובדה רלוונטית להערכת קיומו של קיפוח בהעסקת עובד, באופן שניתן להסיק כי שימוש באישיות המשפטית של החברה נעשה בנסיבות של קיפוח נושה.
11. בענייננו חוסר הוודאות שהיה קיים לגבי זכויות התובעת מתבטא בהתחכשותם של מר מדינה ושל מר מזרחי לסיכום בדבר העסקת התובעת במרגליות בשכר חודשי בסך 12,000 ₪ תמורת 152 שעות עבודה.
12. כמו כן, העובדה שקיימים תלושים בהם תוגמלה התובעת בנוסף עבור ביקורי בית, מבססת את העובדה שהייתה לתובעת זכות לתגמול נפרד כזה.
13. בהיעדר חוזה עבודה בכתב או הודעה לעובד, נאלצה התובעת בהליך זה להתמודד עם התכחשות של הנתבעים לסיכום בעניין תנאי שכרה.
14. גם היעדרו של חוזה בין מרגליות לקופת חולים לאומית הינו עובדה רלוונטית לביסוס המסקנה בדבר קיומו של קיפוח בהעסקת התובעת. העסקת רופאים בטיפול במבוטחי קופת חולים הינה פעילות אשר מגשימה את מטרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, ובנסיבות בהן מבנה ההעסקה היה בלתי חוקי ובהיעדר חוזה המסדיר את אופן ההעסקה של רופאים כאמור, ישנו חשש לקיפוח זכויות הרופא.
15. בנסיבות אלה, אנו סבורים שיש הצדקה לחייב את מר מדינה בחיוביה של מרגליות, בהתאם לסעיף 6(א) לחוק החברות.

התביעה להפרשי לפיצויי פיטורים

1. מהראיות עולה כי מרגליות הכינה בקשה לתשלום פיצויי פיטורים לקופת "כלל גמל" בו ציינה שהמשכורת החודשית האחרונה של התובעת היה 10,632 ₪, ונתבקש תשלום של 68,687 ₪ עבור התובעת. מרגליות חתמה על הבקשה אך התובעת לא חתמה עליה. כמו כן, התובעת צירפה מכתב של מרגליות מיום 1.2.09 שנועד להיות "כתב סילוק ויתור תביעות" לחתימת התובעת, כאשר המכתב אינו חתום על ידי התובעת. במכתב הייתה אמורה התובעת לאשר קבלת מכתב המופנה לקופת פיצויים ותגמולים לשם שחרור כספים המוחזקים עבורה בסך 68,687 ₪.
2. התובעת טענה בכתב התביעה שיש לשלם לה פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודה של שמונה שנים לפי "ברוטו משולב". לטענתה, שכר הבסיס אמור להיות 12,160 ₪ (לפי 80 ₪ לשעה X 152 שעות), ועל כך יש להוסיף 26 שעות נוספות בגין "פיצול סניפים", ממוצע של שעות נוספות שעבדה בחודשים 7/08 ו-12/07 וכן 3,222 ₪ בגין אישפוזי בית. הממוצע שחישבה התובעת הוא 19,632 ₪, שהוא סכום השכר הקובע לפיצויי פיטורים לטענת התובעת.
3. הנתבעת טענה בכתב ההגנה שאין התובעת זכאית לחישוב פיצויי פיטורים מעבר למשרה אחת, וכך שולם לה, ודין תביעתה להפרשי פיצויי פיטורים להידחות.
4. כאמור, מתלושי השכר עולה כי התובעת תוגמלה בעד ביקורי בית. מנספחי כתב התביעה עולה כי בהתאם לדיווח בדבר ביצוע ביקורי בית התובעת הייתה מרגליות מקבלת מקופת חולים לאומית סך 90 ₪ בצירוף מע"מ בעד כל ביקור בית שביצעה התובעת. בתלושי השכר האחרונים של התובעת עולה כי לתובעת שולם סך 45 ₪ לביקור בית. בתלושים קודמים ניתנה תוספת בסכום כולל ללא פירוט בתלוש של מספר ביקורי הבית שבוצעו.
5. בחלק מתלושי השכר תוגמלה התובעת בגין "עבודה נוספת".
6. השאלה הנשאלת היא אם תוספות בגין ביקורי בית, בגין "עבודה בפיצול" ובגין עבודה נוספת הינן רכיבים שיש לכלול שכר הקובע לפיצויי פיטורים.
7. תקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964, קובעת כי הרכיבים שיובאו בחשבון שכר עבודה לעניין התקנות הם שכר יסוד, תוספת וותק, תוספת יוקר ותוספת משפחה. נפסק, כי המבחנים לקביעה אם תוספת מסויימת היא אכן "תוספת" או חלק מ"שכר היסוד", הינו האם מדובר בתמורה המותנית בתנאי או שהיא משולמת בעד העבודה הרגילה. עוד נפסק, כי נטל השכנוע כי תשלום מסויים מהווה חלק אינטגרלי משכר היסוד, הוא על העובד (עע 300327/98 אטקה בע"מ נ. דוד רטר, פד"ע לט 49).
8. התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי תשלום בעד ביקורי בית הוא חלק מן השכר הרגיל, ומתלושי השכר עולה לכאורה כי מדובר בתשלום המותנה בתנאי של ביצוע בפועל של ביקורי בית.
9. הוא הדין לגבי עבודה נוספת ו"תוספת פיצול". לעניין גמול בעד עבודה בשעות נוספות ו"תוספת פיצול" נפסק כי אין הם חלק משכר היסוד לעניין פיצויי פיטורים (דב"ע נד/3-147 עיריית שפרעם נ. ג'מיל באבא, פד"ע כח 33).
10. אשר על כן, החלטנו לדחות את תביעת התובעת להפרשי פיצויי פיטורים בגין הרכיבים "ביקורי בית" ו"שעות נוספות" ובגין "עבודה בפיצול".
11. יחד עם זאת, אנו סבורים כי מגיעים לתובעת הפרשי פיצויי פיטורים, הנובעים מכך שחישוב הפיצויים של התובעת נעשה לפי שכר של 10,632 ₪, במקום 12,000 ₪ (מסמך "בקשה לתשלום פיצויי פיטורים" לקופת "כלל גמל" – נספח יח' 1 לכתב התביעה.
12. לתובעת מגיע הפרש של 1,368 ₪ (ההפרש בין 12,000 ₪ ל-10,632 ₪) * 6.46 (שנות עבודה), ובסך הכל 8,837.28 ₪.
13. לבית הדין לא ברור אם אכן שולם לתובעת סך 68,687 ₪ בהתאם לבקשה (שאינה חתומה על ידי התובע במקום המיועד לכך). ככל שסכום זה לא שולם לה, ישולם לה סכום זה בתוספת 8,837.28 ₪, והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.3.09 עד לתשלום בפועל. ככל ששולם לתובעת הסכום 68,687 ₪, ישולם לתובעת ההפרש המגיע לה בסך 8,837.28 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.3.09 עד לתשלום בפועל.

התביעה להפרשים בגין אישפוזי בית

1. התובעת טוענת כי עד לחודש 3/03 שולם לה 90 ₪ עבור ביקורי בית והחל מ-3/03 מר מדינה החל לשלם לה רק 45 ₪ לביקור בית. התובעת מבקשת לפסוק לה הפרשים בסך 45 ₪ לכל ביקורי הבית שעשתה מ-3/03, ובסך הכל 133,244 ₪.
2. הנתבעים טענו כי השכר ששולם לתובעת עבור ביקורי בית הוא השכר שנקבע לה ולאחר שלא העלתה כל טענה במהלך שנים של עבודה לאחר השינוי הנטען היא מנועה מלעשות כן בתביעתה.
3. אנו סבורים כי בנסיבות העניין העיכוב בהגשת תביעת התובעת מהווה אינדיקציה לכך שהיא הסכימה לשינוי בתנאי העבודה, באופן ששוב אינה יכולה להתכחש להסכמתה. חלה בעניין זה ההלכה לפיה עיכוב ארוך ובלתי סביר מצביע על השלמת העובד עם תנאי העבודה החדשים (דב"ע נד/3-86 יוחנן גולן נ. אי. אל. די. בע"מ, פד"ע כז 270).
4. אשר על כן החלטנו לדחות את תביעת התובעת להפרשי שכר בגין ביקורי בית.

התביעה לדמי הבראה

1. התובעת תבעיה "הפרשי שכר בגין הבראה לשמונה שנים" בסך 37,078 ₪. תביעה זו על פניה נוגדת את הוראת צו ההרחבה בעניין השתתפות מעביד בהוצאות ההבראה והנופש של עובדיו, באשר אין הוא מוגבל לדמי ההבראה עבור השנתיים האחרונות להעסקת התובעת, הגבלה אשר חלה כאשר התביעה מוגשת לאחר תום יחסי עובד ומעביד, כבענייננו.
2. הנתבעת טוענת כי התובעת קיבלה את דמי ההבראה עבור השנתיים האחרונות לעבודתה.
3. בשנתיים האחרונות לעבודת התובעת שולמו לה דמי הבראה כדלהלן:
   1. 2.04 ימים בסך 265 ₪ ליום בחודש 2/09 בסך 541 ₪.
   2. 3.50 ימים בסך 265 ₪ ליום בחודש 10/08 בסך 928 ₪.
   3. 3.50 ימים בסך 159 ליום בחודש 4/08 בסך 557 ₪.
   4. 3.50 ימים בסך 159 ליום בחודש 9/07 בסך 557 ₪.
   5. 1 יום בסך 150 ₪ בחודש 7/07.
   6. 1 יום בסך 150 ₪ בחודש 6/07.
   7. 1 יום בסך 150 ₪ בחודש 5/07.
   8. 1 יום בסך 150 ₪ בחודש 4/07.
   9. 1 יום בסך 150 ₪ בחודש 3/07.
4. בסך הכל שולמו לתובעת דמי הבראה בסך 3,333 ₪ בשנתיים האחרונות להעסקתה. התובעת הייתה זכאית בעד שתי שנות עבודתה האחרונות ל-14 ימי הבראה, אותם נחשב לפי התעריפים של 2007 ו-2008, שהם 331 ₪ ו-340 ₪, בהתאמה, ובסך הכל 4,697 ₪.
5. בהתאם להלכה שנפסקה בעע 3501-10-11 עליאן נ. דרמוני אלקטרוניקה בע"מ (מיום 18.12.14), "בחישוב דמי ההבראה להם זכאי העובד בעד השנתיים האחרונות לעבודתו, יש לבחון אם שולמו לו דמי הבראה בעד קופה זו ולא אם בוצע תשלום בגין דמי הבראה בשנתיים האחרונות לעבודתו, שכן בדרך כלל דמי הבראה משולמים בעד תקופה שקדמה למועד התשלום". בהתאם להלכה זו, נזקוף מתוך 3,333 ₪ ששולמו לתובעת בשנתיים האחרונות לעבודתה מחצית מסכום זה, אשר בהיעדר ראיה לסתור שולמה בעד השנה שלפני האחרונה. בהתאם לכך, מסך 4,697 נפחית סך 1,667 ₪, ונפסוק לתובעת דמי הבראה בסך 3,030 ₪.

התביעה לפדיון חופשה

1. התובעת מבקשת בכתב התביעה "הפרשים על חופשה שנתית של שמונה שנים". התובעת טוענת כי "מגיע לי 24 ימי חופשה בשנה כפול 8 שנים", והכל בהתעלם מכך שתקופת עבודתה במרגליות הייתה כשש וחצי שנים ובהתעלם מהוראות ההתיישנות שבסעיף 31 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, ומבלי לציין שבחודש 2/09, בסיום עבודתה, שולם לה פדיון חופשה בסך 4,949 ₪, ובהתעלם מיתר תשלומי החופשה ששולמו לה בהתאם לאמור בתלושי השכר (2,946 ₪ בחודש 9/07, סך 2,578 ₪ בחודש 4/08 וסך 5,156 ₪ בחודש 4/06), והכל על בסיס של שכר של 19,632 ₪.
2. בהתאם להוראות חוק חופשה שנתית, בגין שלוש שנות עבודתה האחרונות, שהיו מחצית שנת עבודתה הרביעית, שנת עבודת החמישית, שנת עבודתה השישית ומחצית שנת עבודתה השביעית, זכאית התובעת 51.5 ימי חופשה, שהם, למעשה, שתי משכורות, קרי, ל-24,000 ₪.
3. לתובעת שולם סך 15,629 ₪ בשלוש שנות עבודתה האחרונות, ועל כן נפסוק לתובעת סך 8,371 ₪.

התביעה להפרשי שכר בגין עבודת לילה

1. התובעת מבקשת לקבל הפרשים בגין עבודה במוקד לילה בסניף "נחלה ומנוחה" החל משנת 2001, בהתעלם מכך שעבודתה במרגליות החלה בחודש 9/02.
2. לגבי עבודת לילה בסניף "רמת בית שמש" היא טוענת שהיא לא זוכרת אם זה נפתח ב-2003.
3. התובעת טוענת כי מגיעים לה הפרשי שכר בסך 146,300 ₪. לטענתה מגיע לה סך 140 ₪ עבור כל משמרת בה עבדה במוקד לילה. התובעת פירטה טבלאות בכתב התביעה בהן ציינה את מספר משמרות מוקד לילה שביצעה בכל חודש.
4. התובעת לא הוכיחה כי היא זכאית לתגמול נפרד בגין עבודה במוקד לילה, להבדיל מ"ביקורי בית", שלגביהם מצויינים מספרי ביקורי הבית שהתובעת ביצעה.
5. אשר על כן החלטנו לדחות את תביעת התובעת להפרשי שכר בגין עבודה ב"מוקד לילה".

התביעה ל"תוספת בגין פיצול סניפים"

1. גם את טענתה כי היא זכאית ל"תוספת בגין פיצול סניפים" לא הוכיחה התובעת. לא הופנינו לכל משפטי הסכמי או אחר המבסס עילה נטענת זו.
2. בהתאם לכך נדחית תביעת התובעת ל"תוספת בגין פיצול סניפים".

התביעה לדמי מחלה

1. התובעת טוענת כי לא קיבלה אפשרות לממש ימי מחלה, למרות שהיא הייתה זקוקה לימי מחלה בשל כך שהיא סובלת מיתר לחץ דם. התובעת טוענת 15 ימים מחלה עבור 8 שנים.
2. דין תביעה זו להידחות. הזכות לימי מחלה קמה כאשר העובד נעדר מעבודתו בשל מחלה ומתמלאים התנאים הקבועים לכך בחוק דמי מחלה, התשל"ו-1976. תנאים אלה לא הוכחו על ידי התובעת.

סוף דבר

1. תביעת התובעת נגד הנתבעות 2 ו-4 נדחות.
2. תביעת התובעת נגד הנתבעים 1 ו-3 מתקבלת חלקית, ובית הדין מחייבם לשלם לתובעת את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.3.09 עד לתשלום בפועל:
   1. פיצויי פיטורים בהתאם להוראת סעיף 60 לפסק דין זה לעיל.
   2. דמי הבראה בסך 3,030 ₪.
   3. פדיון חופשה בסך 8,371 ₪.
3. בשים לב להתנהלותה הדיונית של התובעת ולכך שהתביעה התקבלה בחלקה הקטן בלבד, ובהתחשב בהוצאות שכבר נפסקו נגד התובעת בהליך זה, אין צו להוצאות.
4. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ו אייר תשע"ו, (23 מאי 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".