1. לפני בקשה לתיקון כתב תביעה, באופן שצדדים שלישיים 2, 3, 5 ו- 6 יצורפו כנתבעים לכתב התביעה, וכן בקשה לקבלת הצעה לסיום התובענה בפשרה. הבקשה הוגשה על ידי ליזי דבדגר (להלן: "המבקשת" או "התובעת 1"), כנגד צדדים שלישיים 2,3,5 ו- 6 (להלן: "המשיבים" או "הצדדים השלישיים").

העובדות הצריכות לעניין

1. התובעת, ילידת 1978, נפגעה בתאונה, כנוסעת על אופנוע ים, בתאריך 19.09.2009, וכתוצאה מכך ניזוקה. מעיון בתיק עולה, כי הוגשו בו מספר הודעות לצדדים שלישיים, וכן הוגשו כתבי תביעה מתוקנים בגדרם הצטרפו לתובענה, כתובעים נוספים; מכבי שירותי בריאות, שירותי בריאות כללית וכן המוסד לביטוח לאומי.
2. משלא ניתן היה לקדם את התיק בדרך של מתן הצעת פשרה, זאת נוכח מחדליהם של חלק מבעלי הדין וניהול הגנתם בעצלתיים, אם בכלל, תוך התעלמות מהחלטות בית המשפט, ניתנו לצדדים הנחיות בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית ותיקי מוצגים ונקבע מועד לשמיעת הראיות.
3. בתאריך 20.10.2015 הגישה המבקשת בקשה לתיקון כתב תביעה, בגדרה היא עותרת לצירוף צדדים שלישיים 2,3,5 ו- 6 כנתבעים נוספים לכתב התביעה וכן היא עותרת לקבלת הצעה לסיום התובענה בפשרה. הבקשה הוגשה ללא הנמקה מפורטת, וללא תצהיר לאימות העובדות הכלולות בה – היא הבקשה אשר בפני.
4. זה המקום לציין, כי בדיון שנערך בתאריך 11/1/16 ניתנה לצדדים הצעה לסיום התיק בפשרה, אולם היות ולא הושגה הסכמה בשאלת צירוף צדדים שלישיים מס' 2,3,5 ו – 6, נקבע כי הצדדים המתנגדים לצירוף יגישו התנגדותם בכתב, או אז תינתן החלטה בבקשה.

להשלמת התמונה יצויין, כי התובעות 2 ו-3 הודיעו, בתאריך 13/1/16, על הסכמתן להצעת בית המשפט, לרבות שיעור האשם התורם, וכן הסכימו להעברת התיק לגישור לצורך קביעת חלוקת החבות בין הצדדים השונים.

נימוקי המבקשת

1. המבקשת עותרת לתיקון כתב התביעה וצירופם של המשיבים כנתבעים לכתב התביעה, זאת משום שלטענתה, תיקון כתב התביעה, נועד על מנת להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין המבקשת לבין כל הצדדים הרלוונטיים לתובענה, שכן נכון להיום, אין למבקשת עילת תביעה כנגד חלקם.

עוד טוענת המבקשת, כי התיקון המבוקש אינו בא לשנות את התשתית העובדתית המתוארת בכתב התביעה, אלא לכלול את הצדדים השלישיים, אשר ממילא צורפו להליך המשפטי במסגרת כתב התביעה.

1. בבקשתו, מציין ב"כ המבקשת, כי בעת שנטל את הייצוג המשפטי של התובעת, סבר כי ישנו מקום לתיקון כתב התביעה על ידי הוספת הצדדים השלישיים, אך ביכר להמתין להצעת בית המשפט, לאחר הגשת תחשיבי הנזק וזאת על מנת שלא לעכב את ההליך המשפטי.

עוד מבקשת המבקשת, כי לא יושתו עליה הוצאות, בגין הגשת בקשה זו, או לחלופין לדחות את תשלום ההוצאות עד לסיום ההליך המשפטי, בהתאם לתוצאותיו, וזאת משום שלשיטתה, היענות לבקשה אינה מצריכה תיקון כתבי הגנה של הצדדים השלישיים, שכן המבקשת נסמכת על עילות התביעה אשר פורטו נגד המשיבים במסגרת הודעת צד ג' מטעם הנתבע 1.

עוד מציינת המבקשת, כי היא נמצאת במצב כלכלי קשה בעקבות נזקיה כתוצאה מפציעתה בתאונה, וכי היא נוטלת הלוואות לצורכי מחייתה.

כמו כן, טוענת המבקשת, כי טרם הוגשו תצהירי עדות ראשית על ידי הצדדים, ושלב ההוכחות טרם החל.

תגובת המשיבים

1. המשיבים מתנגדים למבוקש מכל וכל, וזאת בשל מספר טעמים: שיהוי קיצוני בהגשת הבקשה, היעדר עילה והיעדר תצהיר התומך בבקשה בהתאם לדרישת הדין.

לטענת המשיבים, לא היה כל שינוי נסיבות מאז הגשת כתב התביעה ו/או ההודעה לצדדים שלישיים, מה עוד שהמבקשת אף לא טענה לקיומו של שינוי נסיבות כזה, המצדיק את התיקון המבוקש, לא בתצהיר ערוך כדין ואף לא בבקשת התיקון.

1. עוד טוענים המשיבים, כי בשים לב לריבוי הצדדים בתיק ולשלב בו הוא מצוי, יש בשיהוי זה כדי לפגוע ביעילות ההליך ובסדרי הדין, שהרי אם יתיר בית המשפט את תיקון כתב התביעה, הרי שיהא על המבקשת להגיש כתב תביעה מתוקן, ולכלל הצדדים עומדת הזכות להגשת כתבי הגנה מתוקנים, בהתאם לתקנה 94 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) ולקיים הליכים מקדמיים, באופן שידחה את בירור התיק.
2. בנוסף, טוענים המשיבים, כי הבקשה הוגשה בשיהוי קיצוני ויוצא דופן וכי אין בתיקון המבוקש כדי לסייע לבירור האמת או לחדד את השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים, וכי הבקשה הוגשה מבלי לפרט את עילות התביעה כנגד המשיבים ו/או יריבות, ולו לכאורה. שיהוי זה, לשיטת המשיבים, מהווה פגיעה בזכויותיהם הדיוניות. יתרה מזאת, הצורך בדבר תיקון כתב התביעה נודע למבקשת מיד עם קבלת כתבי הטענות של המשיבים אך ב"כ המבקשת בחר שלא לעשות כן. מכאן, שמדובר בהתנהלות אשר נגועה בחוסר תום לב ושיהוי, נימוקים המצדיקים את דחיית הבקשה.
3. צד ג' 7 וצד ד' מוסיפים עוד, כי המבקשת אף לא הגישה טיוטת כתב תביעה מתוקן המאפשר לביהמ"ש לבחון את היקף התיקון המבוקש ומהותו.
4. נתבע 1 בתגובתו, אינו מתנגד לבקשה. לשיטתו, מדובר בבעלי דין ראויים וחיוניים לבירור המחלוקת בתובענה דנן. עוד טוען נתבע 1, כי מדובר בצדדים המצויים בתיק זה מראשיתו, והיו צד לכל ההליכים אשר התנהלו עד עתה בתיק וצירופם בשלב זה של התיק לא יסב להם כל נזק. מאידך, למבקשת יגרם נזק רב באי צירופם כנתבעים ישירים, שכן אם תידחה התביעה נגד הנתבע 1 לא תוכל התובעת להיפרע מהם כצדדים שלישיים.
5. באשר לבקשה למתן הצעה לסיום התובענה בפשרה – נתבע 1, צד ג' 6, צד ג' 7 וצד ד' אינם מתנגדים לבקשה. שאר המשיבים לא התייחסו למבוקש במסגרת תגובתם.

תשובת המבקשת

1. במסגרת תשובת המבקשת לתגובת המשיבים צירפה המבקשת תצהיר לאימות הטענות המפורטות בבקשתה לתיקון כתב התביעה, וכן צירפה את עותק כתב התביעה המתוקן שברצונה להגיש, בציינה, כי יש לדחות את הטענה בדבר היעדר תצהיר התומך בעובדות שפורטו בבקשה, שכן לא העלתה טענה עובדתית חדשה המצויה בידיעתה, וזאת משום שהיא נסמכת על עובדות המצויות בתיק בית המשפט ומשכך היא מהווה הצהרת פרקליט שכמוה כתצהיר.

המבקשת חזרה במסגרת התשובה על טענותיה, לפיהן תיקון כתב התביעה נועד להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין כל הצדדים הרלוונטיים לתובענה, בשים לב כי נכון להיום צדדי ג' אינם נתבעים ישירים, אולם הינם בעלי דין בתיק.

עוד טוענת המבקשת, כי לא יהא צורך בהגשת כתבי הגנה נוספים, מאחר שהמבקשת נסמכת על הטענות אשר הועלו על ידי נתבע 1. המבקשת מצהירה, כי היא מוכנה שההתייחסות לטענות המופנות כלפי המשיבים, יפורטו במסגרת הראיות אשר יוגשו לבית המשפט ולא במסגרת כתב הגנה מתוקן, וכי היא מוותרת על כל טענה בדבר הרחבת חזית.

דיון והכרעה

1. תקנה 22 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד –1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") קובעת כדלקמן:

"(א) מותר לצרף בחזקת נתבעים בתובענה אחת את כל הנתבעים למתן סעד - בין ביחד, בין לחוד ובין לחלופין - בשל מעשה אחד או עסקה אחת או סדרה אחת של מעשים או עסקאות, או כתוצאה של אחד מאלה, ושאילו הוגשו נגדם תובענות נפרדות היתה מתעוררת בהן שאלה משותפת, משפטית או עובדתית.

(ב) היה לתובע ספק ממי הוא זכאי לתבוע, רשאי הוא לצרף נתבעים אחדים כדי ששאלת החבות ומידת החבות של כל אחד מהם תוכרע בין כל בעלי הדין."

ואילו תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כדלקמן:

"24. בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית המשפט או הרשם, לבקשת אחד מבעלי הדין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו, לצוות על מחיקת שמו של בעל דין שצורף שלא כהלכה כתובע או כנתבע, או על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה."

האפשרות להוספה או מחיקה של בעלי דין איננה נובעת מהרצון למנוע ריבוי משפטים (ראה ע"א 83/64 גראטש נ' אטיה ואח', פ"ד יח(4) 132, 135; בש"א 3973/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח', פ"ד מה(5) 457, 463-462; בש"א 207/88 נחום קרליץ נ' משרד העבודה והרווחה ואח', פ"ד מב(2) 562), אלא על מנת שכל השאלות הכרוכות בתובענה תיפתרנה פתרון אחד שלם ויעיל בנוכחות כל בעלי הדין הרלבנטיים.

ההסדר המשפטי החולש על תיקון כתבי טענות קבוע בתקנה 92 תקנות סדר הדין האזרחי הקובעת כדלקמן:

"92. בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות".

הלכה פסוקה היא, כי גישת בתי המשפט בסוגיית תיקון כתבי טענות, וגריעת, או הוספת בעלי דין, הינה בדרך כלל גישה ליברלית, וזאת מהטעם, התיקון המבוקש, נועד להועיל לבעלי הדין להגיע לגיבוש השאלות האמיתיות השנויות ביניהם במחלוקת, וכך לייעל את ההליך המשפטי (ראו: בר"ע 2345/98 סלים דנגור ואח' נ' חנוך לבנה ואח', פ"ד נב (3) 427, 432-431; ע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבוי ואח', פ"ד מו (3) 214; ר"ע 330/85 אלבו ואח' נ' רבינטקס תעשיות בע"מ ואח', פ"ד לט (2) 556; רע"א 60/03 יעקב רובין, עו"ד נ' ירחמיאל אפלבויים, פ"ד נז (3) 475, 480-479),. וכך נקבע למשל ברע"א 2345/98 סלים דנגור ו-3 אח' נ' חנוך ליבנה ו-3 אח', פ"ד נב(3) 427, בעמ' 432-431:

"מלשון תקנה 92 לתקנות ומהפרשנות לה, כפי שעוגנה בפסיקה, עולה כי כאשר בעל-דין מבקש לתקן את כתב-תביעתו, כך שבית-המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי-הדין – נעתרים לו ברוחב לב (ע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבוי ואח' [1], ר"ע 330/85 אלבו ואח' נ' רבינטקס תעשיות בע"מ ואח' [2]). ברם, זיקתו האמיצה של התיקון המבוקש לפלוגתא האמיתית בין הצדדים אינה חזות הכול. חריגים לכלל זה הינם מקרים שבהם נהג המבקש בשיהוי רב או בחוסר תום-לב או מקרים שבהם התיקון ישלול מהצד שכנגד הגנה שהייתה קמה לו אם הייתה מוגשת הבקשה מחדש."

(ראה גם רע"א 330/85 אלבו נ' רבינטקס בע"מ, פ"ד לט(2) 556, 558-559 ; ע"א 3092/90 צבי אגמון נ' זהר פלדבוי, פ"ד מו (3) 214, 218-219 (להלן: "עניין אגמון"); רע"א 60/03 יעקב רובין, עו"ד נ' ירחמיאל אפלבוים, פ"ד נז (3) 475, 479-480 ; א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה שמינית, סיגא- הוצאה לאור בע"מ, תשס"ה) בעמ' 140-141 ; א. וינוגרד "תקנות סדרי הדין" (מהדורה רביעית - 2004), בעמ' 157). ובית המשפט אף חזר על גישה זו בפסקי דין מאוחרים, בהבהירו:

"...אולם לא תמיד יאפשר בית המשפט תיקון כתב התביעה, שכן יביא בחשבון גורמים נוספים על זיקתו של התיקון המבוקש למחלוקת הצדדים (רע"א 2345/98 דנגור ואח' נ' לבנה ואח', פ"ד נב (3) 427,431; י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית בעריכת ש' לוין, 1995) 349, 355; א' גורן, שם 141, 145). בין אלה נמנים התנהגות המבקש, כגון אם נהג בשיהוי רב (או בחוסר תום לב); השלב בו מוגשת הבקשה; וכן – כבעניננו – האפשרות פן ישלול התיקון מן הצד שכנגד הגנה, שהייתה קמה לו אילו הוגשה התביעה עתה ולא במסגרת תיקון , כגון התיישנות. ואכן, ככל שהייתה עומדת לצד שכנגד טענת התיישנות במקרה שבו הייתה מוגת תביעה חדשה תחת תיקון, לא יאפשר בית המשפט את התיקון. (ע"א 728/79 קירור – אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' זייד, פ"ד לד (4) 126, 131)". (וכן ראה רע"א 118/06 סימי הראש נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו; רע"א 1819/11 עיריית חולון נ' מנשה אלינוב, פורסם בנבו).

יפים לעניין זה דברי כב' השופט BRAMWELL בעניין - Tildesley v. Harper (1878) 10 Ch.D. 398; 39 L.T. 552,, כפי שהביאם ד"ר יואל זוסמן בספרו "סדרי הדין האזרחי" (מהדורה שביעית - 1995), בעמ' 339:

"תמיד נהגתי להתיר תיקון, אלא אם כן הייתי משוכנע, כי המבקש לא התנהג בתום לב, או משגהו גרם לפגיעה ביריבו, אשר עליה לא יפוצה בהוצאות או בדרך אחרת".

ודוק: אין בקביעות אלו כדי ללמד, כי זכותו של בעל דין לתקן את כתבי טענותיו הינה מוחלטת, ובדונו בבקשה, חובה על בית המשפט לערוך את האיזון הראוי בין זכותו של התובע לברר את השאלות "האמיתיות" שבמחלוקת, לבין היקף הפגיעה הצפויה לנתבע, אם יותר התיקון המבוקש. (ראה המר' (י-ם) 541/91 פנחס אלחרר נ' נהיר הפצה בע"מ ואח'; י. זוסמן "סדרי הדין האזרחי" מהדורה שביעית, 350; ר"ע 282/80 המגדר נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(4) 130; רע"א 2345/98, שם).

זאת ועוד, שיקול נוסף שראוי להביאו בחשבון הינו השיקול המערכתי – ציבורי, אשר בבסיסו השאיפה לניצול יעיל ככל האפשר של הזמן השיפוטי. לפיכך נקבע, כי בקשות תיקון אשר אינן דורשות מבית המשפט להשקיע משאבי זמן ניכרים, מעבר לעיסוק בבקשה עצמה, ייענו בדרך כלל בחיוב. כך גם נקבע, כי היעתרות לבקשות לתיקון כתב התביעה המוגשות בטרם הסתיים שלב קדם המשפט אינה צפויה בדרך כלל לגרום לעיכובים או לדחיות בניהול ההליך, ומשכך אינה פוגעת כמעט באינטרס המערכתי (רע"א 119/11 בן ציון נ' המועצה המקומית אבן יהודה (פורסם בנבו, 27.03.2011).

ומן הכלל אל הפרט

1. כאמור, גישת בתי המשפט בסוגיה של תיקון כתבי טענות היא, בדרך כלל, גישה ליבראלית, המתירה את התיקון וזאת מהטעם שהתיקון נועד להועיל לבעלי הדין להגיע לגיבוש ופתרון כל השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת ביניהם, ובכך לייעל את ההליך המשפטי ולמנוע התדיינויות כפולות, וזאת, אם התיקון אכן דרוש לבירור השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת. על בעל הדין העותר לתיקון להוכיח כי עשה את כל שביכולתו כדי לפנות לבית המשפט כאשר התגלה הצורך בתיקון ולא השתהה בפנייתו (ראו: א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 120, 129).

יפים לעניין זה דברי כב' השופט ת' אור ברע"א 1832/95 אשר קוגלר נ' תעשיות רוגוזין בישראל בע"מ, תק-על 95(2) 845, 846 (להלן: "עניין קוגלר"):

"..בקשה לתיקון תידחה רק מקום שנתקיים אחד החריגים לכלל האמור, כגון קיפוח הצד שכנגד עקב התיקון או התנהגות שלא בתום לב מצד המבקש..."

כך נפסק בין היתר ברע"א 4689/98 דוד יוספזון נ' עיריית קריית גת, פד נב(5)769:

"השאלה אם להתיר תיקון, על אף איחור בהגשת הבקשה, היא נושא לשיקול דעת, שבהפעלתו מוטל על בית המשפט לבחון גם את תוצאות הסירוב לבקשה. המבחן להכרעה בשאלה, אם להתיר לבעל דין לתקן את כתב טענותיו, על פי בקשה המוגשת לאחר סיום קדם המשפט, מן הדין שיתבסס על איזון האינטרסים הנגדיים של בעלי הדין וכן על התחשבות בתקנות הציבור... בנסיבות אלו היה לבית המשפט, אם קבלת הבקשה תכביד על המשיבים באופן שלא ניתן יהיה לפצותם עליו בתשלום הוצאות, או תיפגע באינטרס מערכתי רלוואנטי".

הנה אם כן, יש לבחון האם נופל מקרה זה בגדר החריגים המנויים לעיל בעניין קוגלר ובעניין דנגור.

ראשית יוער, כי יש להצר על הגשת הבקשה באופן בו הוגשה, שלא על פי דרישות תקנות סדר הדין האזרחי, בשיהוי ניכר ובלתי מוסבר (נכון יותר, בצירוף הנמקה שלאו הנמקה היא), ללא צירוף עותק כתב התביעה המתוקן אותו מבוקש להגיש, וללא תצהיר לאימות העובדות הכלולות בה.

לעניין טענת השיהוי - התובענה הוגשה בתאריך 25.04.2010, ומאז ועד היום לא עשתה המבקשת דבר וחצי דבר על-מנת לצרף את המשיבים כנתבעים ישירים בתובענה דנן. זהות הצדדים השלישים הייתה ידועה למבקשת, לכל הפחות החל מחודש נובמבר 2010, שאז הוגשה הודעת צד ג' כנגד המשיבים. סביר להניח, כי אילו סברה המבקשת, כי יש בידה עילת תביעה כנגד המשיבים, כי אז מלכתחילה הייתה מגישה את התובענה נגדם, או מבקשת כבר אז לצרפם להליך כנתבעים. בסעיף 3 לבקשה מנמק ב"כ המבקשת את ההסבר למחדל זה באומרו: ".. הח"מ סבר כי ישנו מקום לתיקון כתב התביעה על ידי הוספת הצדדים השלישיים, אך ביכר להמתין להצעת בית המשפט הנכבד, לאחר הגשת תחשיבי הנזק, על מנת שלא לעכב את ההליך המשפטי". למעלה מן הצורך, אעיר, כי טענה זו לאו טענה היא, ומוטב היה, לו ב"כ המבקשת היה נמנע מהעלתה. ברי, כי היה סיפק בידי המבקשת להגיש את הבקשה זמן רב טרם מועד הגשתה, וכפי שציינתי, לא הועלה נימוק הגיוני כלשהו לאי הגשתה עד היום.

לא זו אף זו, בהחלטתי מתאריך 19.08.2015 ניתנו לצדדים הנחיות בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית ותיקי מוצגים ונקבע מועד לשמיעת הראיות, והנה, גם אז בחרה המבקשת, מסיבות השמורות עימה, שלא להגיש את הבקשה. כאמור, הבקשה הוגשה כחודשיים לאחר מתן החלטתי בדבר קביעת התיק לשמיעת ראיות, בתאריך 20.10.2015, והעובדה שחלפו למעלה מחמש שנים מאז הגשת התביעה ועד שהוגשה הבקשה עומדת לחובתה של המבקשת.

המלומד ד"ר יואל זוסמן בספרו סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית עמוד 354, עסק בסוגיה זו של איחור בהגשת בקשה לתיקון כתב תביעה:

" אומנם רשאי בית המשפט להתיר תיקון בכל שלב משלבי הדיון, אפילו בדרגת הערעור, אך ככל שבעל דין מזדרז, הרי זה משובח, שכן מתן הרשות מסור לשיקול דעתו של בית המשפט, ואם בא בעל דין עם בקשתו בשלב מאוחר, בו נחקרו כבר עדים, והתיקון יצריך שמיעתם מחדש, עלול בית המשפט לסרב בקשה. אך עבירת הזמן, כשהיא לעצמה, אין לה השפעה מכרעת, אם לא התחיל בינתיים הבירור והמשפט התקדם, אלא שפעמים ידרוש בית המשפט מהמבקש הסבר לצידוק האיחור... בדונו בשאלה אם דין בקשת תיקון להידחות מפאת איחור בהגשתה, מביא בית המשפט בחשבון לא רק את הזמן שעבר ואת שלב המשפט בו הוגשה הבקשה, אלא הוא נותן דעתו גם לסיבה שגרמה לאיחור." (הדגשות שלי).

עם השנים השתרשה בפסיקה התפיסה לפיה יש לנהוג בליברליות במתן היתר לתיקון כתבי טענות, אפילו בשלב מאוחר יותר של המשפט, ובלבד שיתקיים התנאי שהתיקון בא להבהיר את השאלות האמיתיות השנויות במחלוקות, והנני בדעה, כי צירוף צדדי ג' 2, 3, 5 ו – 6 כנתבעים ישירים, יתרום להבנת השאלות השנויות במחלוקת, ויסייע במלאכת עשיית הצדק בתיק זה.

אלא שבכך לא סגי, ויש לברר האם יש מקום לדחות את הבקשה בשל פגיעה אפשרית בצד שכנגד.

המחבר י. זוסמן התייחס לסוגיה זו בספרו וכך הגדיר את אותה הפגיעה:

"אף פגיעה עליה יכולים לפצות בעל דין על ידי הוצאות אינה מונעת את בית המשפט מלהתיר תיקון. התיקון גורם בדרך כלל, טרחה מסוימת לבעל הדין – הדין – שכנגד. לאחר שהכין את המשפט על יסוד כתב הטענות המקורי, יצטרך עכשיו להגיש כתב טענות חדש, כדי לנקוט עמדה כלפי העובדה שהוספה, ועל כך מפצים אותו בתשלום הוצאותיו".

(י. זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), עמ' 350).

יובהר, כי טענת המבקשת, לפיה לא יהא צורך בהגשת כתבי הגנה נוספים מאחר שהמבקשת נסמכת על טענות אשר הועלו על ידי הנתבע 1 במסגרת הודעת צד ג' מטעמו, עומדת בניגוד לתקנה 94 לתקנות סדר הדין האזרחי, אשר קובעת כי בכל מקרה של צירוף בעל דין, יומצא לו כתב התביעה המתוקן, ותינתן לו שהות להגשת כתב הגנה מתוקן, באם יחפוץ בכך.

ברי, כי מעמדו של צד ג' בתביעה, מבחינת הסיכון לו הוא צפוי ומבחינת סוג הטענות שעליו לטעון, שונה במידה רבה ומהותית ממעמדו של נתבע. ניתן לשער, כי צירופם של המשיבים כנתבעים, עשוי לשנות את חזית הסכסוך שבין המבקשת לבין המשיבים, שכן עם צירופם, קמה לכאורה, לראשונה, חזית ישירה בין המבקשת לבין המשיבים, למרות שלא נכללו בכתב התביעה המקורי, חזית שחובה יהיה על המבקשת – התובעת לפרטה, בבחינת פירוט עילת התביעה שלה כלפי כל אחד מהמשיבים שצורפו כנתבעים.

כפי שציינתי, בענין אשר לפני, הוגשה הבקשה ללא צירוף עותק כתב התביעה המתוקן, שמבוקש להגישו, וכן ללא תצהיר לאימות העובדות הכלולות בבקשה, אשר יסביר בפירוט, הן את חשיבות צירופם של המשיבים כנתבעים לכתב התביעה והן את העיתוי המאוחר להגשת הבקשה. המבקשת ניסתה לתקן את מחדלה, כאשר הגישה את כתב התביעה המתוקן והתצהיר במצורף לתשובתה לתגובות המשיבים, ובו הצהירה: " הבקשה לתיקון כתב התביעה לא הוגשה עד היום, משום שלא רציתי לעכב את ההליך המשפטי, לפני קבלת הצעת הפשרה מטעם בית המשפט הנכבד " (סעיף 2 לתצהיר). עוד מצהירה המבקשת, כי היא נתונה במצב כלכלי קשה בעקבות התאונה וכי היא נוטלת הלוואות לצרכי מחייתה. אלא, שגם כאן פעלה המבקשת בניגוד להוראת תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת במפורש, כי "...תצהיר שלא צורף בעת הגשתה, לא יצורף אלא ברשות בית המשפט", רשות אשר לא נתבקשה וממילא לא ניתנה. כידוע, צירוף תצהיר כדין לבקשה אינו הנחייה פורמלית גרידא, אלא הוראת דין, אשר חובה על בעלי הדין ובאי כוחם להישמע לה, ויפים לעניין זה דבריו של כב' השופט עציוני בע"א 759/76 צביה, רמי ומשה פז נ' יצחן נוימן, פ"ד לא(2) 169, בעמ' 179-180:

"נכון הוא אמנם שאין בית-משפט זה נוטה לקפח זכות מהותית בשל פגם פורמליסטי בלבד, ולעתים קרובות יתייחס לכן בליברליות לקיום הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, אולם, כפי שאמרתי זאת ב-ע"א 103/71, [8], בע' 325, וחזרתי על כך בע"א 430/74, [9], בע' 234, אין בכך כדי "להתיר את הרסן ולהרשות לכל בעל-דין לנהוג בתקנות הדיון כאוות נפשו, רוצה - מקיימן, אינו רוצה - אינו מקיימן. אמנם אין הפרוצידורה 'מיטת סדום', אבל גם מזרן סתם אין היא שאתה מקפלו וזורקו ממקום למקום. תקנות הדיון - מטרתן ליצור מסגרת נאותה כדי אפשר לצדדים להגיע לחקר האמת בדרך היעילה ביותר, ולכן מן הראוי כי נקפיד ככל האפשר לקיימן"."

זה המקום לציין גם, כי אין בידי לקבל את הנימוק אותו ציינה המבקשת בבקשתה, כסיבה להגשת הבקשה בשיהוי, שכן "נימוק" זה – לאו נימוק הוא. כפי שציינתי, המבקשת הייתה מודעת לעובדת קביעת התיק לשמיעת ראיות, וכפועל יוצא, להימנעות בית המשפט ממתן הצעה לסיום התיק בפשרה בעת ההיא, וחרף האמור, בחרה שלא להגיש את בקשתה לתיקון כתב התביעה. ודוק: בית המשפט אינו מתערב בשיקולי בעל דין זה, או אחר באופן ניהול המשפט על ידו, אולם במקרה זה עולה תמיהה באשר לאופן ניהול התובענה, כאשר ברור, שהתנהלות זו תביא בהכרח לביטול מועד שמיעת הראיות, על מנת לאפשר לנתבעים שצורפו להגיש כתבי הגנה ולהתמודד עם הטענות שיועלו כנגדם במסגרת כתב התביעה המתוקן. אלא מאי? הנני בדעה, כי צירוף הצדדים השלישיים – המצויים ממילא בלב ההליך – לא יביא לדחייה משמעותית בניהול התובענה, שכן, כפי שציינתי, הם כבר בעלי דין בתובענה, וכל שנותר להם לעשות הוא להגיש כתבי הגנה לצורך התמודדות עם טענות התובעת כנגדם, כאשר שלב ההליכים המקדמיים נוהל ממילא, ואם התובענה לא תסתיים במסגרת הסדר פשרה/גישור, ניתן יהיה לקבוע מועדים קרובים חדשים לשמיעת הראיות וליתן פסק דין בתיק.

מעבר לצורך אציין, כי באם יידרשו הליכים מקדמיים נוספים בשל מעמדם החדש של הצדדים השלישיים – כנתבעים – תינתן להם, כמובן, האפשרות למצות את אותם הליכים על מנת לאפשר להם להתגונן כראוי כנגד התובענה.

יפים לכך דברי כב' השופט ברנזון בע"א 263/65 יעקב שרייטר נ' חלץ בע"מ, תק-על 1966(1), 5 לפיהם:

"לעולם אין לשכוח כי סדרי הדין אינם אלא אמצעי להשגת המטרה הנעלה של עשיית משפט, ובכל מקרה על בית-המשפט לחתור במלוא כוחו להכניס את בעלי-הדין לטרקלין המשפט ולמצוא פתרון צודק לבעיותיהם. בסופו של החשבון לא פחות חשוב לגלות גמישות נאותה בנסיבות המיוחדות של כל מקרה, מאשר לשמור על פורמאליות ועל סדרים נוקשים, העלולים לעיתים להיות לרועץ לעשיית משפט צדק".

זה המקום לציין את מורת רוחי מאופן התנהלות העניינים בתיק זה, התנהלות המעכבת את סיום בירור המחלוקת המשפטית ומתן פסק דין, אולם הנני סבורה, כי על מנת שהצדק ייראה וייעשה, נכון להיעתר למבוקש, אף במחיר דחיית בירור התובענה, כפי שפירטתי.

הנני תקווה, כי נוכח מתן הצעתי לסיום התיק בפשרה, הצעה לה הסכימה התובעת, ישכילו הצדדים להגיע להסכמות בשאלת אופן חלוקת החבות, ויסיימו תיק זה ללא צורך בשמיעת ראיות.

סוף דבר

1. נוכח האמור הנני קובעת כדלקמן:
2. התובעת תגיש כתב תביעה מתוקן בתוך 7 ימים מתאריך היום, על דרך צירוף הצדדים השלישיים 2, 3, 5, ו-6, תוך פירוט עילות התביעה כנגדם.
3. המשיבים יגישו כתב הגנה מתוקן בתוך 45 ימים מתאריך היום.
4. נקבע לתזכורת פנימית לתאריך 31/3/16.
5. עד מועד זה יודעו כל הצדדים במשותף האם הם מסכימים להצעת בית המשפט, כפי שניתנה בדיון מתאריך 11/1/16, וכן, האם הם פונים לגישור לצורך חלוקת החבות ביניהם, אם לאו.
6. באם לא יגישו הצדדים להסכמות, ייקבע התיק לשמיעת ראיות.
7. עניין ההוצאות יידון בסופו של ההליך.
8. יש להגיש את כל המסמכים המפורטים בהחלטה זאת הן ישירות לנט המשפט והן בעותק נייר למזכירות בית המשפט, שאם לא כן, הם לא יתוייקו בתיק בית המשפט ולא יובאו בפני.

כמו כן, יש לציין על גבי העותק המוגש לנט המשפט את עובדת הגשתו גם בעותק נייר, על מנת לייתר החלטות סרק בעניין זה.

ניתנה היום, ח' שבט תשע"ו, 18 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.