1. בקשת הנושה להגשת תביעה אישית נגד הנאמן.

רקע:

2. צו כינוס לנכסי החייב ניתן ביום 12.7.10.

3. ביום 1.8.16, לקראת דיון שהיה קבוע בתיק, הגיש הנאמן תסקיר, ובו ציין, בין היתר, כי תביעות החוב טרם נבדקו, וכי הן עומדות על סכום של כ- 1.6 מיליון ₪.

4. סכום תביעת החוב של הנושה עומד על כ- 4,000 ₪.

5. ביום 9.8.16 התקיים דיון בתיק. בפתח הדיון צוין שנושים זומנו אליו. לא הייתה התייצבות של איזה מהנושים. בסופו של דבר, בית המשפט אישר תכנית פירעון לפיה החייב ישלים את החוב לקופה נכון לאותו מועד וכן יוסיף סכום של כ- 20,000 ₪ מעבר לסכום הצבור בקופה (כ- 104,000 ₪).

6. פסיקתה להפטר נחתמה ביום 18.7.18.

7. כרקע לבקשה הנוכחית יצוין כי החל מחודש 6/19 פנתה הנושה בבקשה לחלוקת דיבידנד.

לאחר שהכספים לחלוקה לא הועברו, ולא חולק דיבידנד, הנושה פנתה שוב בבקשה לבית המשפט.

בעקבות אותה בקשה, הבהיר הנאמן את הדברים הבאים:

א. תביעת החוב של הנושה הוגשה באיחור ניכר;

ב. עוד בשנת 2017 הובהר לנושה שקיימות תביעות חוב בדין קדימה בסכום ניכר, כך שבתיק זה לא תתבצע חלוקה לנושים רגילים. על פי הבהרת הנאמן, סכום התביעות בדין קדימה הוא כ- 290,000 ₪ וכיום הקופה עומדת על סכום ברוטו (לפני ניכוי הוצאות הליך) של כ- 142,000 ₪.

ג. במקביל, הנאמן הגיש בקשה, לאור האמור בס"ק (ב), לפטור אותו מבדיקת תביעות חוב בדין רגיל.

הנושה קָבלה על דחיית תביעת החוב שלה, וכן התנגדה לבקשה לפטור מבדיקת תביעות החוב, ועניינים אלו הועברו לתגובת כנ"ר.

8. בהודעת הנאמן מיום 1.11.20 צוין כי תביעות החוב בדין קדימה נבדקו לאחרונה, וההכרעה בהן הועמדה על סכום של כ- 150,000 ₪, שעדיין אינו מאפשר חלוקת דיבידנד רגיל.

9. בהחלטה מנומקת מיום 12.11.20 קיבלתי את בקשת הנאמן לפטור מבדיקת תביעות חוב בדין רגיל (תוך שציינתי שממילא המועד להגשת ערעור על ההכרעות לא חלף) וכן הבהרתי כי לאור תמונת המצב נכון להיום, השאלה של מועד הגשת תביעת החוב ע"י הנושה – תיאורטית, שכן ככל שתמונת המצב תיוותר בעינה, כל הנושים בדין רגיל לא יקבלו דיבידנד.

הבקשה הנוכחית:

10. בקשתה של הנושה להגשת תביעת נזיקין נגד הנאמן לא הייתה סדורה. לאחר קבלת תגובת הנאמן הגישה הנושה "תוספת לבקשה". בהחלטות מיום 7.10.20 ומיום 27.10.20 ניסיתי לעשות סדר בטענות, ואלו הן:

א. אושרה תכנית פירעון בלי שתביעות החוב נבדקו;

ב. התגלו נושים חדשים רק בימים אלו;

ג. החייב לא השלים את תכנית הפירעון;

ד. הנאמן הוליך שולל (כטענת הנושה) את הנושה, בכך שביקש ממנה מסמכים להוכחת תביעת החוב ולבסוף לא בדק אותה וטען שהוגשה באיחור.

ה. הנאמן אישר את תביעות החוב בדין קדימה ברשלנות, משום שהוגשו באיחור, או נופחו.

11. הנאמן התנגד לבקשה. כנ"ר לא הגיב לבקשה והמועד להגשת תגובה חלף.

דיון והכרעה:

12. על פי הפסיקה, הטלת אחריות אישית על בעל תפקיד (מפרק, נאמן, מנהל מיוחד) בגין מעשים ומחדלים הקשורים לדרך ניהול הליך חדלות הפירעון, היא בגדר סעד חריג וחמור, שיש להירתע מלהשתמש בו, גם כאשר קיימת תחושה שבעל התפקיד נהג שלא באורח מיטבי. הטלת אחריות אישית, אם כן, שמורה למקרים חריגים, ורק כפוף לאישור מפורש של בית המשפט של חדלות פירעון. מנעד המקרים משתרע בין רשלנות רבתי (להבדיל מרשלנות גרידא) ועד חריגה מסמכות תוך הפרת הוראות מפורשות מבית המשפט (פש"ר (ת"א) 2116/03 עו"ד אורי דניאל בתפקידו כמנהל מיוחד של חברת י.פ. יוניטסטרס בע"מ נ' עיריית פתח תקווה ואח' (6.5.07)).

13. אם כן, לא בנקל יאשר בית המשפט הגשת תביעה נגד בעל תפקיד, ובתיק זה הנושה לא הצליחה להראות כי קיימות עילות המצדיקות זאת, לא ברף שקבעה הפסיקה, ואף לא ברף נמוך הימנו.

14. טענות הנושה אף אינן מקימות כל עילה לגופן, ולהלן יידונו לגופן.

אישור תכנית פירעון בלי שתביעות החוב נבדקו:

15. נושים זומנו לדיון, והנושה אינה חולקת על כך שזומנה. לנושה הייתה הזדמנות להביע את דעתה, ולמעשה, היא אף העלתה טענות רבות לאחר הדיון. הנושה לא עתרה בשום שלב לבדיקת תביעות החוב טרם תאושר תכנית הפירעון, ובפרקטיקה, פעמים רבות כך נעשה, משום שבתיקים מסוג זה מוקד קביעת תכנית הפירעון אינו גובה הדיבידנד, אלא יכולתו של החייב. תכנית הפירעון קבעה, לאחר 6 שנות הליך, תוספת של 20,000 ₪ נוסף לסכום שנצבר עד אותה עת בקופה.

אם כן, מדובר בחייב כבן 46 במועד תכנית הפירעון, שעד אותו מועד נשא במשך 6 שנים בצו תשלומים בסכום של 1,500 ₪, ולכן התווסף סכום של 20,000 ₪, המשקף עוד 13 חודשים בהליך.

מאחר שאין כל טענה מיוחדת כגון יצירת חובות בחוסר תום לב, תכנית הפירעון שיקפה תשלום החורג מהמקובל בהליך. ייתכן שהדבר היה עקב מחדלים במהלך שנות ההליך אך בכל מקרה, וזה העיקר, גם לו נבדקו תביעות החוב, אין להניח שהייתה נקבעת תכנית פירעון ש"מטרתה" כיסוי תביעות רגילות. זאת מהטעמים שפורטו לעיל.

16. חשוב מכל: בקשת נושה זו לבטל את תכנית הפירעון וההפטר המותנה נדחתה בהחלטת בית משפט זה (כב' השופטת ה. סילש) מיום 4.12.16, ומדובר בהחלטה חלוטה שלא ניתן "לעקוף" אותה בדרך של הגשת תביעה אישית נגד בעל התפקיד, ללא כל עילה בדין.

גילוי נושים חדשים:

17. טענה זו של הנושה אינה ברורה, אינה מפורטת, ואין כל מידע על נושים חדשים. ממילא, אף לו הוגשו היום תביעות חדשות, התרופה בעניינן היא ערעור על החלטת הנאמן לקבלן, לו ניתנה החלטה כזו (ראו להלן).

החייב לא השלים את תכנית הפירעון:

18. אף טענה זו נדחתה בהחלטת בית משפט זה מיום 2.7.18 (כב' השופטת י. רוטנברג). למותר לציין כי גם לו החייב לא השלים את תכנית הפירעון וקיבל הפטר חלוט (בטעות), הסעד אינו הגשת תביעה אישית נגד בעל התפקיד, אלא ביטול ההפטר. למעלה מהצריך יצוין כי לאור מצב תביעות החוב אל מול הקופה, לנושה אין כלל עילה נזיקית (להבדיל מזכותה לעתור לביטול ההפטר), משום שבין אם הושלמה התכנית ובין אם לאו, לאור מצבת התביעות בדין קדימה אל מול הסכום הקופה, ככל שלא יחול שינוי בהכרעות הנאמן, הנושה בין כך ובין כך לא אמורה הייתה לקבל דיבידנד.

הנאמן דרש מסמכים מהנושה למרות שלא אישר את תביעת החוב:

19. ראשית, לנאמן זכות לדרוש מסמכים להוכחת תביעת החוב, וזכות לדחותה אם הוגשה באיחור. אין בכך הוכחת שולל אלא מילוי תפקידו, שהוא תפקיד מעין שיפוטי. מכל מקום, טענה זו לא מקימה עילת תביעה נזיקית. בקשת הנאמן לפטור מבדיקת תביעות חוב בדין רגיל התקבלה. מאחר שהבקשה התקבלה, ותביעות החוב בדין קדימה עולות (על פי הכרעות שאינן חלוטות) על הסכום בקופה, ממילא אין כל משמעות לאישור או דחיית תביעות החוב בדין רגיל, כפי שהינה תביעת החוב של הנושה. מנגד, אם נצא מנקודת הנחה שתביעות החוב בדין קדימה יפחתו מהסכום בקופה, באופן שיפתח פתח לחלוקה בדין רגיל, ממילא הנאמן יצטרך לתת הכרעות מתאימות, ואז הכרעתו לגופה נתונה להליך ערעורי. אך מובן הוא שהכרעה של הנאמן אינה יכולה לשמש מושא לתביעה אישית נגדו, בהיותו ממלא תפקיד מעין –שיפוטי, וכאשר הדין קבע הליך של ביקורת ערעורית על הכרעות אלו.

אישור תביעות החוב בדין קדימה ברשלנות:

20. מהטעמים שפורטו לעיל, אף כאן דין הבקשה להידחות. אם בעת מילוי תפקידו המעין שיפוטי במתן הכרעה בתביעות החוב בדין קדימה הנאמן שגה, התרופה לכך היא בהגשת ערעור, ולא בהגשת תביעה נזיקית.

סיכום:

21. הבקשה להגשת תביעה נזיקית נגד הנאמן – נדחית.

22. בנסיבות העניין, ולפנים משורת הדין, איני עושה צו להוצאות.

23. המזכירות תודיע.

ניתנה היום, י"ג כסלו תשפ"א2929 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.