מונחת בפני בקשת המבקש לדחות ב – 12 חודשים נוספים את מועד ביצוע צו הסגירה לעסקו המתנהל ברח' דוד שמעוני 29 בחדרה.

רקע

בתאריך 28.10.10 הורשע מר ג'מאל קבועה על פי הודאתו, בכך שניהל עסק לשטיפת מכוניות ברח' דוד שמעוני 29 בחדרה, גוש 10049 חלקה 254 (להלן: "החלקה") מבלי שהיה בידו רשיון כדין לעשות כן. במסגרת גזר הדין שניתן בעניינו אז, על ידי כב' השופט מ' מסארווה, נדון קבועה לעונשים של קנס והתחייבות כספית, הוא צווה לסגור את העסק (להלן: "צו הסגירה") ונאסר עליו לעשות בו כל שימוש. בנוסף לכל אלה הורה כב' השופט מסארווה כי:

"במקום נשוא כתב האישום או בחצרותיו, לא יתנהל עסק הטעון רישוי ללא רשיון

או היתר זמני שיינתן ע"י הרשות המוסמכת" (להלן: "פסק הדין").

ביום 21.1.16 הודיעה המשיבה למבקש שהינו בעל זכות במקרקעין נשוא הצו והוא מנהל בו עסק למכירת כלי רכב מליסינג (AVIS) (להלן: "העסק"), כי מאחר ועד לאותו מועד לא הוצא על ידו רשיון לניהול עסקו במקום כדין, ניתנת לו ארכה של 30 ימים לצורך סגירת העסק ולמטרת התארגנות.

בתאריך 16.2.16 פנה המבקש אל בית המשפט בבקשה להארכת המועד לביצוע צו הסגירה וביום 20.2.16 דחיתי את בקשתו לאחר שזו נדונה בפני במעמד הצדדים.

בעקבות ערעורו של המבקש על החלטתי הנ"ל לבית המשפט המחוזי בחיפה, הודיעו הצדדים כי הגיעו לכדי הסכמה שבמסגרתה ניתנה למבקש אורכה לצורך השגת רשיון עסק עד ליום 3.7.16. המבקש התחייב בפני בית המשפט המחוזי שאם לא כן, יכובד צו הסגירה על ידו ככתבו וכלשונו והוא יסגור את עסקו. עוד הוסכם כי היה והמבקש לא יסגור את העסק כאמור, תוכל המשיבה לפעול מטעמה לשם כך.

ביום 26.6.16 פנה המבקש אל בית המשפט בבקשה הנוכחית לדחות את מועד סגירת העסק ב- 12 חודשים נוספים.

נימוקי הבקשה

בבקשתו בכתב טען המבקש כי:

• מזה חודשים רבים הוא נוקט בפעולות רבות לשם הוצאת רשיון עסק וקבלת היתר לשימוש חורג במקרקעין הנדונים, ואולם מכיוון שהוא הוטעה לחשוב כי הליכי התכנון של "פינוי בינוי במתחם רסקו" (להלן: "תכנית מתחם רסקו") מוגשים ומאושרים בצוותא עם גופי התכנון בעיריית חדרה, עוכבה הגשת בקשתו שוב ושוב. לטענתו, גורמי התכנון הרלבנטיים אמרו לו שעם אישורה הקרוב של תכנית מתחם רסקו הוא יוכל להגיש בקשה לרשיון עסק קבוע ולא לשימוש חורג לתקופת הביניים בלבד, וכי התכנית אשר הוגשה זה מכבר צפויה להידון בקרוב בוועדה המקומית לתכנון ובניה חדרה.
• בעבר – במהלך השנים 2006-2007 קבל בעליו הקודמים של העסק שהתנהל במקום רשיון עסק, שעל בסיסו ניהל גם הוא עצמו את עסקו.
• עוד ביום 14.2.16 הוא פנה אל ועדה לתכנון ובניה בחדרה בבקשה לשימוש חורג במקרקעין, אלא שאז נאמר לו כי טוב יעשה אם ימשוך את הבקשה שכן היא עלולה לעכב את תכנית מתחם רסקו, בהיותה בקשה למתן היתר נקודתי.
• במצב הדברים המתואר לעיל, כך לגרסתו - פנה המבקש אל מהנדס העיריה מר נועם גרייף ובקש ממנו כי יאפשר לו להמשיך ולהפעיל את עסקו במקום עד לאישור התכנית הנ"ל. לבקשת מר גרייף ובהתאם להנחיותיו, העביר אליו המבקש את תמצית טענותיו ונימוקי בקשתו לקבלת היתר לשימוש חורג (ר' נספח ט' לבקשה), התחייבות לפינוי עסקו בתוך 60 ימים מהמועד בו תאושר תכנית מתחם רסקו (ר' נספח י') וצו רישום בית משותף של כל יחידות הדיור הבנויות בחלקה מאז סוף שנות ה- 40 של המאה הקודמת (ר' נספח יא').

דא עקא, שמכתב תשובתו של מר גרייף מיום 15.5.16 מלמד על כך שהלה טעה לחשוב כי כל יחידות הדיור בחלקה נבנו בה לפני כ- 70 שנים ללא היתר ומשכך והא השיב לו כי "דרך המלך להסדרת המצב הקיים על פי חוק רישוי עסקים ועל פי חוק התכנון והבניה היא המצאת היתר כדין". זאת בעוד שבניית יחידות הדיור הנ"ל נסתיימה בשעתה עוד בטרם נכנס חוק הבתים המשותפים תשי"ג-1952 לתוקף והתשריט המתייחס אליהן אושר על ידי הועדה. כלומר – יחידות הדיור שנבנו על החלקה נבנו ככאלה שניתן להן בזמנו היתר כדין. ואם לא די בכך, הרי שראש העיר חדרה דאז, אישר את חיבור יחידות הדיור הללו לרשת הביוב העירוני וחזקה עליו כי הוא לא היה עושה כן לולא היה להן היתר בניה כדין.

• המבקש פעל להוצאת כל האישורים הנדרשים לשם קבלת רשיון עסק במקום (כיבוי אש, תקינות מצלמות אבטחה, יציבות מבנים, מים ותקינות חשמל).

לאור כל הנימוקים הללו, טוען המבקש כי סיכוייו לקבל את ההיתר לשימוש חורג טובים במיוחד וכי השימוש החורג המבוקש תואם את השימוש על פי תכנית מתחם רסקו המייעדת את השטח בו מתנהל עסקו כיום לשימוש מסחרי.

עמדת המשיבה ונימוקיה

את התנגדותה לדחיית מועד ביצוע צו הסגירה נימקה המשיבה בתגובתה בכתב, באלה:

• התנהלות המבקש אשר התחייב כאמור בפני בית המשפט המחוזי בחיפה לסגור את עסקו ביום 3.7.16 היה ולא יקבל רשיון עסק עד למועד זה, נגועה בחוסר תום לב משווע.
• טענות המבקש בכל הנוגע להליכים התכנוניים אותם הוא מקדם אינן רלבנטיות להליך זה שכן בית המשפט הדן בבקשה זו איננו מוסמך לדון בשיקול דעתה של רשות הרישוי.
• על החלקה בה ממוקם העסק חלה תכנית בנין עיר חד/814 במ שייעוד הקרקע בה הינו "שטח

לתכנון מיוחד", דהיינו שטח שהבניה בו תתבצע על פי תכנית מפורטת. חלקה 254 הינה חלקה

גדולה שקיימים בה שני מגרשים המיועדים למגורים ומגרש נפרד בו מצוי עסקו של המבקש המיועד לתכנון עתידי.

• בתאריך 19.6.16 הודיעה אדריכלית העיר לב"כ המבקש כי לא ניתן לקדם תכנית מפורטת נוספת בשטח זה לאור קידומה של תכנית פינוי בינוי לאזור כולו (ר' נספח ד' לתגובה).
• בקשת המבקש לקבל היתר לשימוש חורג הוגשה רק ביום 1.6.16 ועצם הגשתה במיוחד בהעדר אופק תכנוני, איננו מהווה הצדקה למתן ארכה כלשהי לביצוע צו הסגירה שניתן עוד בשנת 2010.
• המבקש עושה שימוש מסחרי ללא היתר במקרקעין הנדונים, כך שמתן ארכה מכח חוק רישוי עסקים יכשיר את האפשרות להשתמש במקרקעין אלה ללא היתר ותמנע מהמשיבה את האפשרות לאכוף את השימוש האסור מכח חוק התכנון והבניה.

לאור עמדת המשיבה, אשר נתמכה בתצהירו של מהנדס העיר, מר נועם גרייף שאליו הופנו חלק מטענות המבקש, הוריתי על קיומו של דיון במעמד הצדדים ועל התייצבות מר גרייף לדיון זה גם כן.

בפתח הדיון מיום 6.7.16 הגיש ב"כ המבקש לעיוני את פרוטוקול ישיבת הועדה המקומית לבניית ותכנון ערים חדרה מיום 20.11.61 בה הוחלט לאשר את תכנית חברת "רסקו" להקים בחלקה 254 - 3 בתי מגורים בני 3 קומות במסגרת שיכון עולים בשטח כולל של 2,802 מ"ר (ת/3) וטען כי מסמך זה מלמד על קיומן של זכויות בניה במקום מאז שנת 1961, וכדבריו: "...לא מדברים פה על איזו תכנית שהופכת קרקע חקלאית לקרקע מגורים. יש היתר וצו לבית משותף ומתוקף זה אנו מבקשים מהועדה לאפשר לנו שימוש חורג - במקום למגורים, למסחר".

מהנדס העיר מר גרייף, אשר הציג בפני את תשריט תכנית הבניה חד/814 (במ) – נ/4 ואת תקנותיה של תכנית זו (נ/6), הסביר כי משמעות היותה של חלקה 254 "תא שטח לתכנון מיוחד" היא שעל מנת לקבל היתר בניה עליו יצטרך היזם להגיש תכנית מפורטת שמכוחה תישאבנה זכויות הבניה ותוכנית הבינוי. בהקשר זה הבהיר מר גרייף והדגיש כי מדובר בתא שטח מתארי ולא מפורט וכי זוהי הסיבה לכך שלא ניתן להוציא לגביו היתר בניה שרק מכוחו אפשר ליתן היתר לשימוש חורג וגם רשיון עסק.

בתשובותיו לשאלות ב"כ המשיבה ציין מר גרייף כי בתכנית החדשה ל"מתחם פינוי בינוי" שבה מדובר על הקמת 1,600 יחידות דיור לרבות שטח למסחר ומשרדים בתא השטח בו ממוקם כיום מגרש המכוניות של המבקש, נדונה בוועדה לתכנון ובניה ביום א' 3.7.16, וכי מדובר בתכנית שהסמכות לאישורה נתונה בידי הועדה המחוזית, כך ש"הדרך לאישורה עוד ארוכה" והוא מעריך אותה בכ- 3-5 שנים. לבקשת ב"כ המשיבה הוסיף מר גרייף והסביר את מדיניות אכיפת צווי הסגירה בה נוקטת עיריית חדרה מאז מועד אישורה ביום 24.12.15, את ההתייחסות אל מגרשי המכוניות המתנהלים ללא היתרים ורשיונות עסק ואת הפיקוח של הממונה מטעם משרד הפנים על ביצוע המדיניות שנקבעה (נ/5) ואמר: "מיותר לציין כי מגרש רכב אוויס הינו בעל נצפות גבוהה על רח' שמעוני ולכן אנו אוכפים עסק זה". בהתייחסותו אל הקשר שהתקיים בינו לבין המבקש ובא כוחו במהלך החודשים האחרונים "במטרה למצוא מזור" לשטח הנדון, הדגיש מר גרייף כי הוא הבהיר לאלה שלא ניתן יהיה ליתן להם רשיון עסק וכי נאמר להם שהתכנית היא להעביר את כלל מגרשי הרכב לאזור התעשייה בחדרה, בין השאר בשל פגיעתם האורבנית בכבישים הראשיים. באשר לפרוטוקול ת/3 שהוצג מטעם ב"כ המבקש כאמור, ציין מר גרייף כי מדובר בתכנית למגורים בלבד, הוסיף כי מאז שנת 1990 חלה על האזור תכנית אחרת (חד/814) וסיכם באמרו: "...אכן הוצגו בפניי רישיונות עסק הסטוריים שניתנו מצד הרשות למבקש, ייתכן והעירייה נהגה ברוחב לב כלפי עסק זה אך כיום לאור העובדה כי ישנה אכיפה או סטנדרטים ברורים לא ניתן להמציא רישיון עסק לאור העדר פלטפורמה סטטוטורית ברורה בנושא".

בתשובותיו לשאלות ב"כ המבקש הטעים מר גרייף כי אישור רישום בית משותף אינו יכול להוות תחליף להיתר בניה, כי כל עוד לא יוצג היתר בניה בתוקף לא ניתן יהיה להגיש בקשה להיתר לשימוש חורג וכי המצב כיום הוא שלא ניתן להגיש בקשה להיתר בניה לאור הוראות התוכנית החלות בתא שטח זה. מר גרייף הכחיש מכל וכל את טענת המבקש ובא כוחו בדבר פנייתו אל האחרון בבקשה כי ישהה את הגשת בקשתו למתן היתר לשימוש חורג ואמר: "נערכו מס' רב של פגישות עם ב"כ המבקש, בכתובים לכל פגישה. לעולם לא נאמר ונרשם מה שטוען עו"ד צחי. המבקש ביקש להגיש תב"ע נקודתית לתא שטח זה וקיבל מענה בכתב כי לאור קידום תוכנית פינוי בינוי רסקו לא ניתן להגיש תב"ע נקודתית"

לשאלתי בדבר הנסיבות שנשתנו מאז הצהיר המבקש בפני בית המשפט המחוזי בחיפה כי יסגור את עסקו ביום 3.7.16 היה ולא יקבל רשיון עסק עד אז, השיב בא כוחו כי "מה שהשתנה מאז 02/16, הוא שהמבקש הגיש בקשה לשימוש חורג".

לכך השיבה ב"כ המשיבה כי בבדיקה שנערכה על ידה במעמד הדיון הסתבר לה כי הבקשה נדחתה ומיד לאחר מכן הגישה היא לעיוני את החלטת הועדה המקומית לתכנון ובניה חדרה (רשות הרישוי המקומית) מיום 6.7.16 המלמדת על כך שבקשת המבקש לקבל היתר לשימוש חורג למגרש מכוניות בחלקה 254 הנ"ל נדחתה מהנימוקים הבאים:

א. על המקרקעין חלה תכנית בנין ערים חד/814 אשר מחייבת הוצאת תכנית מפורטת להוצאת

היתרים.

ב. המוצע בבקשה הינו במגרש קטן מתוך חלקה גדולה ולא ניתן להתייחס לחלק מהחלקה בלבד.

ג. במגרש קיימים מבנים שלא הוגשה התייחסות לגביהם בבקשה המוצעת.

ד. לא הוגשו לועדה חתימות כל הבעלים בחלקה.

(ר' ההחלטה).

למשמע דברים אלה הצהיר ב"כ המבקש כי אם יחשוב שהבקשה נדחתה ללא בסיס, הוא יפנה לועדת הערר ובהתאם לכך יבקש כי ביצוע הצו יידחה לפחות עד אז. לתמיכת עמדה זו הפנה ב"כ המבקש אל החלטת כב' השופט דנציגר בתיק עע"מ 109/12 הועדה המחוזית לתכנון ובניה מרכז נ' גבעת האירוסים גן האירועים בע"מ (23.12.12) בה נקבע כי "המציאות איננה הולמת תמיד את המבוקש, לא אחת קופאת המערכת התכנונית על שמריה במשך שנים ארוכות והדבר מוביל לסטגנציה תכנונית. משכך נדרשים מנגנונים שיאפשרו הגשמתה של התכנית, על רקע זה מעניק החוק למוסדות התכנון שיקול דעת להעניק היתר לשימוש חורג בקרקע, הגם שהשימוש המבוקש בה סוטה מהוראות התכנית החלה במקום".

ב"כ המשיבה חזרה על התנגדותה למתן ארכה כשלהי נוספת לביצוע צו הסגירה, אמרה ש"האינטרס הציבורי לא צריך להמתין עד שהמבקש יסדיר את כל ענייניו" והזכירה כי מדובר בעסק הפועל ללא רישיון מאז שנת 2010.

בהתייחסותו בכתב אל ההחלטה הנ"ל טען ב"כ המבקש כי מדובר בהחלטה מקוממת שניתנה בחוסר סמכות וכי היא פסולה מעיקרא, ונימק את טיעוניו.

דיון והכרעה

בהחלטתי המפורטת הקודמת מיום 20.2.16, הצגתי את המסגרת הנורמטיבית הרלבנטית לבקשות מן הסוג הזה, נדרשתי לפסיקה ולכן לא אחזור על כל אלה פעם נוספת.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ונדרשתי אל הראיות הנוספות שהונחו בפני, לרבות החלטתה האחרונה הועדה לתכנון ובניה מיום 6.7.16 כאמור, דעתי היא כי דין הבקשה להידחות.

את בקשתו הקודמת להארכת המועד לביצוע צו הסגירה שהוצא בנדון עוד בשנת 2010, נימק המבקש בין השאר בטענה כי היה זה מהנדס העיר הקודם, מר אבישי קימלדורף, שאישר את המשך הפעלת עסקו ללא רשיון כדין, אך לא הביאו כעד מטעמו. הפעם הפנה המבקש את חיציו אל מהנדס העיר הנוכחי מר גרייף אשר הכחיש את טענתו לפיה היה זה הוא שבקש ממנו להשהות את הגשת בקשתו למתן היתר לשימוש חורג – זו אשר ממילא נדחתה אך לפני מספר ימים מן הטעמים שפורטו לעיל.

אכן, עומדת לו למבקש הזכות להגיש ערר על החלטת הועדה מיום 6.7.16 ואולם לטעמי אין בקיומה של זכות זו כדי להכשיר את המשך הפעלת עסקו אשר אמור היה להסגר כבר לפני מספר שנים ולכל היותר ביום 3.7.16 כפי התחייבותו של המבקש עצמו בפני בית המשפט המחוזי ביום 22.2.16.

סוף דבר, לא שוכנעתי כי מדובר במקרה שארע בו שינוי נסיבות כזה, אם בכלל, המצדיק את דחיית ביצוע צו הסגירה התלוי ועומד כנגד עסקו מזה מספר שנים ואשר הסיכוי להכשרת הפעלתו במקום נראה – לפחות בשלב זה – קלוש ביותר. בהקשר זה אבהיר כי לטעמי קיים הבדל מהותי בין נסיבות המקרה המונח בפני לבין אלה נשוא החלטת כב' השופט דנציגר אליה הפנה ב"כ המבקש, שם מדובר היה בעסק שכבר קבל בעבר היתרים לשימוש חורג, מה שאין כן במקרה זה.

מפני כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

בשולי הדברים אעיר למשיבה כי הנימוק של "נראות העסק בעיר חדרה ככזה המצדיק את הטיפול באכיפת צו הסגירה הקיים לגביו קודם לאכיפתם של צווי סגירה אחרים, נשמע לי בלתי ראוי וכזה העלול ליצור בסיס להעלאת טענות עתידיות בדבר אכיפה בררנית.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים בפקס.

ניתנה היום, ז' תמוז תשע"ו, 13 יולי 2016, בהעדר הצדדים.

חתימה