מונחת בפני בקשת המבקש להארכת מועד לביצוע צו סגירה לעסקו המתנהל ברח' דוד שמעוני 29 בחדרה.

רקע

בתאריך 28.10.10 הורשע מר ג'מאל קבועה (להלן: "קבועה") על פי הודאתו, בכך שניהל עסק לשטיפת מכוניות ברח' דוד שמעוני 29 בחדרה, מבלי שהיה בידו רשיון כדין לעשות כן.

במסגרת גזר הדין שניתן בעניינו אז, על ידי כב' השופט מ' מסארווה, נדון קבועה לעונשים של קנס והתחייבות כספית, הוא צווה לסגור את העסק ונאסר עליו לעשות בו כל שימוש.

בנוסף לכל אלה הורה כב' השופט מסארווה כי:

"במקום נשוא כתב האישום או בחצרותיו, לא יתנהל עסק הטעון רישוי ללא רשיון

או היתר זמני שיינתן ע"י הרשות המוסמכת" (להלן: "פסק הדין").

המבקש, מר יוסי ממן, הינו בעל זכות במקרקעין נשוא הצו והוא מנהל בו עסק למכירת כלי רכב מליסינג (AVIS) (להלן: "העסק"). ביום 21.1.16 הודיעה המשיבה למבקש כי מאחר ועד היום לא הוצא על ידו רשיון לניהול עסקו במקום כדין, ניתנת לו ארכה של 30 ימים לצורך סגירת העסק ולמטרת התארגנות.

המשיבה מתנגדת לבקשת המבקש להארכת מועד ביצוע צו הסגירה.

נימוקי הבקשה

בבקשתו בכתב אשר הוגשה לבית המשפט ביום 16.2.16 ונתמכה בתצהיר מטעמו, עתר המבקש להארכת המועד לביצוע צו הסגירה, בהתבסס על הנימוקים כדלקמן:

• המבקש שלא היה צד לתיק בו ניתן צו הסגירה בשעתו, למד על קיומו של הצו רק ביום 21.1.16 עת קבל לידיו את הודעת המשיבה כאמור.
• מדובר בצו שניתן כנגד מי שניהל באותה עת עסק לשטיפת מכוניות שאיננו דומה לעסק הנוכחי המנוהל על ידי המבקש.
• מה שעומד בין המבקש לבין קבלת רשיון העסק הוא הסדרת המצב התכנוני – מזה תקופה ארוכה מתנהל הליך תכנוני של "פינוי ובינוי" בצוותא חדא עם גופי התכנון בעיריה – הליך המייחד את מגרש כלי הרכב נשוא הבקשה לשימוש מסחרי:
• ביום 1.11.15 פנתה חברת "א.ת.ו.ס", הפועלת לשם קידום הליך זה, אל מחלקת רישוי עסקים בעירית חדרה, ובקשה כי זו תפעל לאישור בקשת המבקש לשימוש חורג למשך 3 שנים, ולא בדרך של שינוי ייעוד.
• ביום 12.11.15 הודיעה אדריכלית העיר הגב' ליטל שרף-דורי במייל אודות סיכום שהושג בישיבה רבת משתתפים בעירייה לגבי הטמעת שימוש מסחרי באזור הרלבנטי.
• ביום 14.2.16 פנה המבקש אל הועדה המקומית לתכנון ובניה בבקשה לשימוש חורג.

בנוסף לכל אלה טוען המבקש כי במהלך 6 השנים האחרונות לא נקפה המשיבה אצבע לשם אכיפת הצו וכעת מנסה היא לאכפו בדרך הנגועה בחוסר תום לב של ממש.

עמדת המשיבה ונימוקיה

את התנגדותה להארכת המועד המבוקשת מנמקת המשיבה באלה:

א. במהלך השנים 2010-2011 קבל המבקש מספר התראות לסגירת עסקו ואף הוזמן לשימוע

שבמהלכו (ביום 17.6.12) הובא תוכן פסק הדין לידיעתו, לרבות ההוראה שלא ינוהל במקום

כל עסק הטעון רישוי, ללא רשיון כדין. חרף כל אלה, המבקש לא סגר את עסקו.

ב. סוג העסק אותו מנהל המבקש הינו אחד מסוגי העסקים שנקבעו על פי מדיניות האכיפה

הנוהגת בסדר עדיפות גבוה וראשוני באכיפה, ואין הוא העסק היחיד מסוג זה שקיים נגדו צו

שיפוטי דומה ואשר נמסרה לו התראה דומה.

ג. מדובר בעסק המתנהל מזה שנים רבות ללא פיקוחם של הגורמים המאשרים לרבות כיבוי

אש, משטרה והועדה המקומית לתכנון ובניה.

ד. על החלקה בה ממוקם העסק חלה תכנית בנין עיר חד/814 במ שייעוד הקרקע בה הינו "שטח

לתכנון מיוחד", דהיינו שטח שהבניה בו תתבצע על פי תכנית מפורטת. על אף קיומה של

תכנית הפינוי והבינוי אליה מתייחס המבקש בבקשתו וחרף העובדה שהוא אכן פנה אל

מחלקת ההנדסה בחודש נובמבר 2015 ובקש להטמיע שימוש מסחרי בתכנית זו, מדובר

בתכנית שטרם הוגשה מטעמו של גורם כלשהו ולכן אין מדובר במצב שבו קיימת תכנית

המאפשרת מתן היתרי בניה או שימוש חורג.

המסגרת הנורמטיבית

ההוראה שניתנה בשעתה על ידי בית המשפט במסגרת גזר הדין בעניינו של קבועה היתה כי "במקום נשוא כתב האישום או בחצרותיו, לא יתנהל עסק הטעון רישוי ללא רשיון או היתר זמני שיינתן ע"י הרשות המוסמכת".

מדובר בהוראה שניתנה מכח סעיף 16 (3) לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 הקובע כי:

"הורשע אדם על עבירה לפי סעיף 14 או לפי הוראה בחיקוק אחר הקובעת כללים

בדבר עיסוק בעסק הטעון רישוי לפי חוק זה, רשאי בית-המשפט, בנוסף לכל עונש

שיטיל -

(1)...

(3) לצוות כי לא ינהל אדם בחצרים נשוא האישום עסק טעון רישוי ללא רישיון, היתר

זמני או היתר מזורז כדין כדין ושלא יעביר לאחר את הבעלות או החזקה בעסק, אלא

אם כן בידי אותו אדם רישיון, היתר זמני או היתר מזורז כדין כדין לניהול עסק זה.

בית המשפט העליון אשר נדרש להוראה זו לא אחת פסק כי "מדובר בהוראה שתכליתה המניעתית מוליכה למסקנה שכלל יש להורות על הפסקת עיסוק בעסק כל אימת שלא ניתן רשיון וכי יחד עם זה מוסמך בית המשפט לדחות את ביצוע הצו לפרק זמן סביר ואף להוסיף לדחותו מעת לעת לבקשת מי מהצדדים (או שניהם), בהתחשב במכלול נסיבות העניין" (ר' רע"פ 4384/13 מדינת ישראל נ' מיאו והאו ואח' וההפניות שם). עוד נפסק כי בקבעו את מועד כניסתו של הצו לתוקף, על בית המשפט לאזן בין מידת הנזק שייגרם לבעל העסק ולצדדים שלישיים כתוצאה מהפסקת העיסוק לאלתר, לבין מידת הנזק שייגרם לציבור כתוצאה מהמשך הפעלתו ללא רשיון לפרק זמן נוסף אשר מטרתו ליתן לבעל העסק או לצדדים שלישיים שהות להתארגנות או לחלופין לאפשר את מיצויו של הליך הרישוי.

בבחינת הפסיקה רלבנטית לטענות המבקש והמשיבה שהושמעו בפני במקרה זה מצאתי כי:

בע"פ (מחוזי חיפה) 35777/04/10 ש. זייד ובניו הנדסה ומדידות בע"מ ואח' נ' עירית חיפה, נדון ערעורה של בעלת נכס אשר ביקשה לעכב ביצוע צו סגירה שניתן בנסיבות דומות לאלה שבפני, כדי לפתור בעיות תכנוניות במקום. בדחותו את הבקשה, הבהיר אז כב' השופט ר' שפירא את הדברים הבאים:

"... גם אם אין גזר הדין חל על אדם אשר לא היה צד להליך, הרי שאין בכך היתר

לאחר להפעיל עסק במבנה ללא רישיון. צד הפונה לבית המשפט בבקשה כי

יינתן צו שמשמעותו מתן אפשרות להפעלת העסק, צריך להיות בעל רישיון להפעלת

העסק בהתאם למבוקש...

...כל עוד לא יוסדר רישיון להפעלת עסק בכתובת הנ"ל, או בין אם עסק זהה לעסק

שפעל שם בעבר ובין אם עסק חדש, לא ניתן לאשר פתיחתו והפעלתו של עסק ללא רישוי".

וברע"פ 3146/07 ג'דיר נ' מדינת ישראל קבע בית המשפט העליון כי אין מקום להיעתר לבקשת דחייתו של ביצוע צו הריסה בנסיבות שבהן לא קיימת תכנית מתאר מאושרת אלא בתחילתו של תהליך ארוך ומורכב שסיכוייו באותה עת אינם ידועים ואפילו תאושר התכנית יהא על המבקש להגיש בקשה להיתר וגם הליך זה דרכו להימשך זמן לא מבוטל.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ונדרשתי אל הראיות שהונחו בפני, דעתי היא כי דין הבקשה להידחות. ואלה הם נימוקי:

1. מן הנספחים שצורפו לתגובת המשיבה למדתי – לצערי – על מה שמסתמן כחוסר נקיון כפיו

של המבקש אשר פנה אל בית המשפט בבקשה להארכת מועד ביצוע צו הסגירה במעמד צד

אחד והצהיר כי למד על עצם קיומו של צו הסגירה רק ביום 21.1.16 עת קבל לידיו את הודעת

המשיבה מאותו יום בדבר הארכה שניתנת לו לשם ההתארגנות לקראת סגירת עסקו.

רק בעקבות החלטתי שלא להעתר לבקשה זו כלשונה, להורות למשיבה להגיש תגובתה

ולקיים דיון במעמד הצדדים, נחשפתי אל אותן ראיות המלמדות על כך שהמבקש בעצמו –

הוא ולא אחר - קבל לידיו עוד ביום 11.6.12 (אם לא לפני כן – ביום 16.23.11, באמצעות אדם אחר מטעמו) את התראת המשיבה בדבר כוונתה להוציא צו סגירה כנגד עסקו המתנהל במקום ללא רשיון כדין, אם לא יסגרנו בעצמו. ואם לא די בכך, אזי בשימוע שנערך לו ביום 17.6.12, הודה המבקש כי דבר קיומו של פסק הדין שניתן ביום 28.10.12 נגד קבועה היה ידוע לו וכי במסגרת פסק דין זה הורה בית המשפט על סגירת עסקו של קבועה ועל סגירת חצריו.

בנוסף לכל אלה, ועל אף הצהרות המבקש בשימוע הנ"ל לפיהן הוא מתכוון "להתאים את עצמו ולפתור את העניין", גם ביום 10.1.14 עת ביקר מפקח המחלקה לרישוי עסקים בעסקו הוא מצא כי "העסק פתוח ועובד באותה מתכונת ללא שינוי".

2. אמנם, בעדותו בפני טען המבקש כי "לא ידע שהצו עלול להיות מופנה אליו" וכי במהלך כל

השנים שחלפו מאז הוא "הקפיד לשלם ארנונה כדת וכדין", אלא שדעתי בעניין זה זהה לזו

של המשיבה הגורסת כי עוד בשלב שבו הוא נכנס אל המקום, אם בשנת 2006 – כגרסתו ואם

גם לאחר סגירת עסקו של קבועה בסוף שנת 2010, היה על המבקש לבדוק את המצב המשפטי

של העסק הפועל בו כעת לאשורו, בטרם החל להפעילו.

3. הטענות אותן העלה המבקש בפני בדבר פעילותה של חברת א.ת.ו.ס במקום, בכל הנוגע להליך

הפינוי והבינוי, הועלו על ידו, בשינויים מסוימים, עוד במהלך השימוע שהתקיים לפני יותר

משלוש שנים (ב- 17.6.12 כאמור). גם טענת המבקש בדבר הכוונה ל"הטמיע בשטח שבבעלותו

שימוש מסחרי" במסגרת אותו הליך של פינוי ובינוי, אין בה כדי להבטיח שההחלטה

שתתקבל בבוא העת תאפשר אישור קיומו של עסק למכירת כלי רכב במקום ואף בהקשר

זה, אין לי אלא לקבל את עמדת ב"כ המשיבה אשר חזרה והדגישה בפני את העובדה שהועדה

המקומית לתכנון ובניה הינה רק אחד ממספר גורמים שאישורם נדרש לשם קבלת רשיון עסק

כדין, ציינה כי נכון לעת הזו אין כל תכנית המאפשרת הוצאת היתרים, גילתה כי רק לאחרונה

זומן המבקש לחקירה בחשד לביצוע עבירות על חוק התכנון והבניה במקום (ר' נ/1) וחשפה

בהגינותה את פניית ממונה הרשויות המקומיות במחוז אל ראש עירית חדרה מיום 7.1.16

בעקבות פניית תושב העיר אליו, בה הודגשה בפני ראש העיר מדיניות האכיפה הראויה בכל

הנוגע לפעילות של עסקים ללא רשיון, בפרט במקום שבו ניתן כבר פסק דין של בית משפט

(ר' נ/2).

4. המבקש אשר טען כי היה זה מהנדס העיר בשעתו, מר אבישי קימלדורף, שלמעשה אישר את

המשך הפעלת עסקו ללא רשיון כדין בכך שאמר לו "שימשיך לעבוד באותה מתכונת עד

שחברת א.ת.ו.ס תסיים את שינוי הייעוד הכולל", לא הביאו כעד מטעמו. תחת זאת, ביקש

ב"כ המבקש כי אשמע את "נקודת השקפתו" של האדריכל מיכאל דוידוב בנושא זה – בקשה

שנדחתה על ידי מטעמים של העדר רלבנטיות, בפרט כששמעתי כי מדובר במי שאך לפני מספר

ימים פנה בשמו של המבקש אל הועדה לתכנון ובניה בחדרה בבקשת אישור לשימוש חורג.

סוף דבר, לא שוכנעתי כי מדובר במקרה שבו המשיבה לא נקפה אצבע לשם אכיפת צו הסגירה במשך כשש שנים, אלא נהפוך הוא – להתרשמותי היה זה דווקא המבקש שניהל והמשיך לנהל את עסקו במקום, על אף ההתראות שנמסרו לו וחרף השימוע שנערך לו והוא עשה כן ללא מורא, כאילו אין דין ואין דיין, בידעו על פסק הדין שניתן, תוך התעלמות או לכל הפחות עצימת עיניים, ממשמעויותיו.

מפני כל האמור לעיל, אני מחליטה לדחות את הבקשה.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים בפקס.

ניתנה היום, י"א אדר א' תשע"ו, 20 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.