מהו הפורום המתאים לבירור "בקשה למתן הוראות" המוגשת עת מתנהל הליך פשיטת רגל בעניין חייב אשר ניצל הליך זה לרעה וכתוצאה מכך נפתח כנגדו הליך אזרחי מחוץ להליך פשיטת הרגל בידי צדדים שלישיים – זו השאלה הניצבת בפניי.

רקע נדרש;

1. ביום 12.7.2010 ניתן צו כינוס לנכסי החייב מר דוד ברניקר, ואילו ביום 18.11.2013 מונה עו"ד פדר כמנהל מיוחד לנכסי החייב אשר במסגרת ניהול ההליך הוגשו כנגד החייב כ-9 תביעות חוב.
2. ביום 11.6.2014 הוכרז החייב כפושט רגל.
3. החייב הוא מומחה להתקנת תנורים תעשייתיים, ואילו המשיבה 1 ("המשיבה") היא חברה אשר התקשרה עמו לצורך שיתוף פעולה עסקי בכדי לבצע פרויקט לבנייה ושיפוץ של תנורים וזאת עבור חברת רותם אמפרט נגב בע"מ. החייב החל לעבוד אצל המשיבה בחודש דצמבר 2011.
4. בחודש יוני 2014 הגישה המשיבה תביעה כספית כנגד החייב לבית משפט השלום בכפר סבא, בסך העולה על 2.26 מש"ח ("ההליך האזרחי" או "התביעה"). טענת המשיבה הייתה כי הסיכום בין השניים היה שהחייב יקבל 45% מרווחי הפרויקט ואילו המשיבה תקבל 55%. סכום התביעה נגזר לדברי המשיבה מכך שהעבירה לחייב סכומים ביתר בגין חלקו ברווחי הפרויקט, וזאת לרבות משכורת ששילמה לו בסך 5,500 ש"ח כמדי חודש ואת יתרת הכספים שילמה באמצעות המחאות שהוסבו לטובתו באמצעות תשלום עבור שכירת רכב, תשלום שכ"ד והוצאות אחרות של החייב. כמו כן נטען כי החייב הבטיח להשיב את הסכומים הללו ומשאלו לא שולמו – הוגשה התביעה.
5. ביום 15.12.2014 הגישה המשיבה בקשה לביטול הכרזת החייב פושט רגל ("בקשת הביטול"). בבקשה זו טענה המשיבה כי החייב הסתיר כי שולם לו בפועל סך העולה על 4 מש"ח, תוך דיווח כוזב כמדי חודש על משכורתו הנ"ל, כאשר בפועל השתכר החייב כמדי חודש בסך של 20 אש"ח. באותו אופן טוענת המשיבה כי התקשר החייב באותו אופן עם חב' יעקבי התזת בטון בע"מ, אך הפעם באמצעות חברה בשם "ת.ד. חסיני אש וחומצה בע"מ" ("חסיני אש") שנרשמה על שם בנו ומכאן שלא נדרש עוד לשמש כשכיר.
6. ביום 22.12.2015 הגיש הנאמן בקשה למתן הוראות, בגדרה עתר, בין היתר, לחיוב המשיבה בכספים ששולמו על ידה לחייב שלא באמצעות המשכורת. זאת משום שמדובר בכספים שנועדו להסתיר הכנסות אלו מבית המשפט ומהנאמן תוך פגיעה קשה ביותר בנושי החייב וזאת בסך כולל של 1,847,850 ש"ח. לטענת הנאמן והכנ"ר המשיבה ידעה היטב על מצבו הכלכלי של החייב, שכן בסמוך להעסקתו אצלה עתר החייב לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ נגדו לצורך יציאה להשתלמות בחו"ל. החייב צירף לבקשתו זו מכתב מיום 26.3.2012 אשר חתום ע"י מנכ"ל המשיבה ואשר ממוען לכנ"ר. עוד סבורים הכנ"ר והנאמן כי על אף חוסר תום ליבו של החייב, כי עדיין יש טעם בהמשך ניהול ההליך דנן משום שצפויה לנושים תועלת רבה מאחר שקופת הנשייה צפויה להתעשר לנוכח הכנסות החייב.
7. המשיבה כמובן התנגדה לבקשת הנאמן, שכן מדובר לשיטתה בהליך מורכב שאינו נכנס בגדרי בקשה למתן הוראות. חובת הדיווח לנאמן על הכנסות החייב חלה לשיטת המשיבה על החייב ולא עליה ומכאן שאין תוחלת לטענות בדבר הסתרה. לדבריה נודע לה על הסתבכותו הכלכלית של החייב רק במועד הגשת התביעה ולא בתקופת העסקתו.
8. בהחלטת כב' השופט נ' שילה מיום 18.3.2018 נקבע כי יש לדחות את טענות המשיבה כי אין המחלוקת ראויה להתברר תחת האכסניה של "בקשה למתן הוראות" בגדרי הליך פשיטת הרגל. בירור הבקשה באופן זה ובמקרה דנן לא תביא לפגיעה מהותית בזכויות דיונות של הצדדים, שכן המשיבה פרסה את טענותיה המפורטות בכתבי טענותיה לרבות מתן האפשרות לחקור. משהמשיבה ויתרה על זכותה לחקור את החייב, סבר בית המשפט כי אין צורך בבירור עובדתי.
9. עוד קבע בית המשפט בגדרי החלטתו הנ"ל כי הנאמן עמד ברף ההוכחה הנדרש כי המשיבה ידעה אודות מצבו של החייב. הסכמת המשיבה כי תשלם את שכרו של החייב באמצעות גורמים עקיפים תוך הצהרת כזב בדבר שכרו האמתי, מלמדת בבירור שהיא ידעה את מצבו של החייב. כן נקבע כי לנוכח העובדה שהחייב הניב למשיבה רווחים גבוהים מאוד, זו ככל הנראה סברה שישתלם לה לשתף עמו פעולה בהברחת נכסיו. בסיום החלטתו זו קבע בית המשפט כי על המשיבה להשיב את מלוא הסכום של 1,847,850 ש"ח לקופת הפש"ר וכן כי המשיבה רשאית להגיש תביעה כספית כנגד החייב להשבת התשלומים שעליה להשיב לקופת הפש"ר היות ומדובר בחוב שאינו בר תביעה. לכן היא יכולה להגיש תביעה זו גם כשהחייב נמצא בהליך פש"ר.
10. ברם, המשיבה לא השלימה עם קביעות אלו והגישה ערעור על החלטת בית המשפט הנ"ל. בית המשפט העליון הפך בפסק דינו מיום 10.4.2019 את החלטת בית המשפט (ראו ע"א 3744/18) ומצא לנכון להורות כי יערך בירור עובדתי מקיף וייתן פסק דין חדש תוך ביטול פסק הדין הקודם.
11. ביום 8.12.2019 הגיש הנאמן בקשה למתן הוראות אשר הלכה למעשה מהווה חזרה על בקשותיו של הנאמן טרם מתן החלטתו של בית משפט זה. בבקשתו זו שב וחוזר הנאמן כי יוצא שסכום התשלומים הכולל כנגד חשבוניות מס של צדדים שלישיים עולה על הסכום ששילמה המשיבה לחייב. כמו כן שולמו לחייב מעל לכ-2 מש"ח מבלי שהומצאו חשבוניות בגין תשלומים אלו, וגם בצירוף הסכומים בפועל לא ניתן להגיע לסכום האמור. הנאמן תוהה הכיצד יכלה המשיבה להעביר לבעלי מניותיה בתקופה מצטברת של קרוב לשנה סכומים העולים לכדי מיליוני שקלים ובאותו אופן להסב את אותן המחאות לטובת עובד שלא במסגרת תלוש שכר. הבקשה החדשה הוגשה גם כנגד המשיב 2, מר שללם, לטענת הנאמן הואיל והמשיבה הוציאה שיקים לפקודתו ועל פי הטענה הוא חתם על החלק ושילם את הכספים במזומן לחייב. לצורכי נוחות אתייחס לשני המשיבים 1-2 כאל המשיבה בהמשך החלטתי זו.
12. מכל מקום, טוען הנאמן כי עצם הפקת תלושי שכר פיקטיביים מהווים הלכה למעשה "חוזה למראית עין" שכן פעולות אלו נעשו תוך ידיעה ברורה אודות מצבו הכלכלי והמשפטי של החייב. המשיבה עשתה את שעשתה בכדי לזכות בפרויקט עם חברת רותם תוך ידיעה ברורה אודות נושי החייב, ובהילוכה בדרך זו – יכלה הלכה למעשה להסתיר את מעשיה מבעל התפקיד.
13. אלא שהמשיבה החליטה להגיש כאמור תביעה לבית משפט השלום בכפר סבא כנגד חברתו של החייב (ת.א. 54564-06-14) וזאת בסך של למעלה מ-2.26 מש"ח, וזאת מבלי לבקש את אישורו של בית המשפט כמתחייב מהוראות סעיף 20(א) לפקודה חרף ידיעתה את מצבו הכלכלי של החייב. עוד טוען הנאמן כי עוד בפסק דין חלקי שניתן ביחס למשיבה נפסק כי לא ברור לבית המשפט כיצד המשיבה תובעת כספים כתוצאה מחוזה או מהתקשרות שנעשו למראית עין וכי עצם הגשת התביעה כנגד חברת החייב מהווה ניסיון לעקוף את הליכי הכינוס בהם מצוי החייב.
14. עוד שב והעלה הנאמן את טענותיו כי המשיבה שיתפה פעולה עם החייב בהוצאת החשבוניות, שכן היה לה אינטרס ברור שהפרויקט המשותף יצא לפועל נוכח הרווח העצום שייצא לה ממנו. בקשר לכך נטען כי הייתה תרמית מצד החייב והמשיבה כלפי הנאמן, ואולם בשל הנחיתות האינפורמטיבית בה מצוי הנאמן מעצם תפקידו, אזי סבור הנאמן כי די במסד העובדתי שהוצג הן מצד המשיבה והן מצד החייב ביחס לקשר שנרקם בין השניים כדי לבסס תשתית ברף המקל שנדרש מבעל תפקיד בסוג ההליך דנן. בהתאם גם סבור הנאמן כי די במכתב הנ"ל שמוען לכנ"ר בידי המשיבה כדי לבסס את ידיעתה בדבר הימצאותו של החייב בהליכי פשיטת רגל. לכך יש להוסיף כי הסכמת פנחס פיגומים לשלם לחייב שכר נוסף מעבר לשכר שבא לידי ביטוי בתלושי השכר החודשיים שהופקו על ידה לטובת החייבת מלמדת בבירור כי ידעה על אודות מצבו הכלכלי.
15. דברים אלו אף עולים לשיטת הנאמן בקנה אחד עם תצהירי החקירות של מר חיים חורי, אשר עובד אצל המשיבה וגם חתנו של בעל השליטה במשיבה. העולה מחקירה זו הוא כי מר חורי ידע שהחייב נמצא בפשיטת רגל מבעל השליטה במשיבה, ואולם זה לא הפריע למשיבה לקחת את העבודה המוצעת וכל זאת תוך ידיעה אודות מצבו הכלכלי של החייב.
16. עוד טען הנאמן כי החייב והמשיבה נהגו ברשלנות כלפי הנושים כטענה חלופית. בעניין זה טוען הנאמן כי המשיבה פוגעת במזיד בזכויותיהם של נושי החייב במסגרת הליך פשיטת הרגל תוך שהיא מפיקה רווח אישי ניכר. בהינתן שהמשיבה ידעה על מצבו ברי כי יכלה לצפות שמעשייה יולידו פגיעה בנושי החייב בסופו של דבר.
17. המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי דינה כדין תביעה. כמו כן נטען כי יש לדחות אותה על הסף בשל התיישנות. עוד לגישת המשיבה הנאמן לא העלה כל טענת מרמה או רשלנות כנגד בעל השליטה במשיבה וכן בגדרי קביעותיו של הנאמן עולה כי החייב הוא עבריין. עוד נטען כי בקשה למתן הוראות אינה הולמת את בירור המחלוקת במקרה דנן היות ומדובר בעניין מורכב, ומדובר גם כן בעניין עליו עמד הנאמן בפניי בית המשפט העליון. מורכבות המחלוקת לגישתה נובע מהמחלוקת בשאלה האם הסכום הנתבע הינו שכר עבודה או סכום בגין חלקו של החייב בשותפות הספציפית. המסגרת של בקשה למתן הוראות מוגשת בראש ובראשונה בעניין מחלוקת בין בעלי דין "טבעיים" בהליכים בהם מוגשת בקשות מסוג זה ולא כדי לפתור מחלוקת מהותית. בהתאם לדין, המחלוקת בין הצדדים לא ראויה לבקשה זו היות ומדובר בתביעה מורכבת לרבות בירור עילת תביעה של מרמה. נטען לשיתוף פעולה בין המשיבה לחייב בכוונה לרמות את בית המשפט והנאמן לרבות טענות התרשלות. לעומת זאת המשיבה טוענת לקיומה של שותפות ספציפית וכי לא הונתה אף אחד. עוד נטען כי החייב טוען ששכרו היה נמוך לעומת מה ששולם לו בפועל לרבות תשלומים נוספים ששולמו לו. כך ממש נטען שבכוונת המשיבה ליזום הליכי בירור וגילוי שיופנו גם לצדדים שלישיים בתוך ההליך ככל שיתברר בגדרי הבקשה. כל זאת מעבר לטענות לגופו של עניין שהשיבה המשיבה לנאמן בפירוט.
18. לאחר דיון שנערך בפניי ביום 3.2.2022 החלטתי כי אני מאפשרת לב"כ המשיבים להמציא עותק מהחלטת בית המשפט המחוזי מרכז וכן זו של בית משפט השלום בכפ"ס ביחס לטענה כי אין צורך בקבלת אישור בית משפט של פש"ר לניהול ההליכים כנגד החייב שלא במסגרת ההליך דנן. המשיבה אכן הגישה העתקים של ההחלטות הנ"ל, לפיהן נפסק בע"א 70982-09-16 (מחוזי מרכז) פנחס פיגומים בניה (1988) בע"מ נ' ת.ד. חסיני אש וחומצה בע"מ ואח' (27.3.2017) כי מוצע לצדדים להסכים לקבל את הערעור באופן שדחיית התובענה כנגד חברת חסיני אש תתבטל והתיק יוחזר לבית משפט השלום. זאת על סמך ההלכה בעניין ע"א 1516/99 וכן האמור בספרם של שלמה לוין ואשר גרוניס. גם מהעתק של החלטת בית משפט השלום בכפ"ס עולה כי אין צורך להמתין לאשורו של בית המשפט המחוזי על מנת לנהל את ההליך דכאן שכן החוב נשוא התביעה אינו חוב בר תביעה בתיק פשיטת הרגל, ועל כן אין סיבה להורות על עיכוב ההליך. בהקשר לדברים אלו אף הוסיפה וטענה המשיבה כי טענת הצורך באישורו של בית המשפט של פש"ר נטענה לראשונה אך ביום הדיון שערכתי.
19. הנאמן מתנגד לכך. בראשית דבריו מפנה הוא לדיון שהתקיים עוד ביום 24.8.2015 שם טען כי ביקש רשות מבית המשפט המחוזי להמשך ניהול ההליך בבימ"ש השלום. עוד בעניין זה ביקש הנאמן לדייק את הדברים בכך שביקש להזכיר שבקשת המשיבה המקורית מיום 14.10.2015 הייתה ביטול ההליך דכאן ולחילופין לא לעכב את ההליכים. במסגרת אותה בקשה לביטול ההליך אף הפנה הנאמן לכך שבוקש באופן חלופי להתיר למשיבה לנהל את תביעה שהוגשה בבימ"ש השלום בכפ"ס אשר נפתחה בחודש יוני 2014. מכאן שאם החלטתו של ביהמ"ש של פש"ר מיום 18.3.2018 בוטלה, אזי המשמעות היא כי אין אישור מבית המשפט של פש"ר לנהל את ההליך בבימ"ש השלום. עוד מוסיף הנאמן כי הטעם לאישור ביהמ"ש של פש"ר נדרש לנוכח האפשרות שניהול ההליך שלא כאן, תשפיע על מסת נכסי החייב וקופת הכינוס ומכאן שגם לפי מצוות הדין נדרש אישורו של ביהמ"ש של פש"ר. מכאן סבור הנאמן כי יש צורך בקבלת אישורו של בית המשפט של פש"ר לצורך ניהול הליך אזרחי נוסף.
20. בתגובה לכך טענה המשיבה שטענת הפורום נטענה רק בדיון מיום 3.2.2022 לראשונה ונועדה להשפיע על בית המשפט וזאת למרות הערעור שהוגש לבית המשפט מחוזי-מרכז. מכאן טוענת המשיבה כי לא בכדי הדיון הוחזר לבית משפט השלום. לטענת המשיבה הנאמן טועה ומטעה משום שפסק הדין בערעור כלל לא עסק בשאלת הפורום וניהולו. זאת ועוד, מדובר בחוב שנוצר לאחר מתן צו הכינוס ומשכך אינו בר תביעה ולכן אין כל צורך בבקשת רשות להגיש את התביעה דנן.

דיון והכרעה;

1. בטרם נצא לדרך, סבורני כי יש למקד את השאלות השנויות במחלוקת עליהן יש לתת את הדעת בגדרי החלטה זו – הראשונה, האם אכן ניתן לבחון את בקשת הנאמן תחת האכסניה של "בקשה למתן הוראות" בהתאם למצוות הדין; השנייה, האם הסכום הנתבע הינו חוב בר-תביעה שעליו להתברר בגדרי ההליך דנן או שמא אין המדובר בחוב כזה ומשכך עליו להתברר במסגרת של הליך אזרחי; השלישית, האם ניהול תביעת המשיבה בגדרי הליך אזרחי עלולה לפגוע באינטרס הנושים.
2. נקודת המוצא לדיון זה מצויה בסעיף 20(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 ("הפקודה"): "משניתן צו כינוס יהיה הכונס הרשמי שליד בית המשפט הכונס של נכסי החייב, ומכאן ואילך, ובאין הוראה אחרת בפקודה זו, לא תהיה תרופה לנושה נגד החייב לו חוב בר-תביעה, ולא יפתח שום נושה בתובענה או הליכים משפטיים אחרים, אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיראה לקבוע".
3. קריאה פשוטה של הסעיף הנ"ל מעלה כי נושה לא יהא זכאי לסעד בהינתן ונוצר לו חוב הנובע ממעשה פשיטת הרגל של החייב למעט האפשרויות העומדות לו מכוח הפקודה וזאת מרגע מתן צו הכינוס. עוד מעלה הסעיף הנ"ל כי נושה לא יוכל לפתוח בשום הליך אלא ברשות בית המשפט של פש"ר.
4. למקרא המסכת שנפרשה בפניי בגדרי ההליך דנן מראשיתו ועד למועד זה, ומעיון בטענות הצדדים נראה על פניו כי ברור שהיה על המשיבה לפנות לביהמ"ש לקבלת היתר לניהול ההליך בפני ביהמ"ש, כאשר היא אף עשתה זאת, אלא שפסק הדין של כבוד השופט שילה בוטל על ידי ביהמ"ש העליון, לאור ערעור שהוגש על ידי המשיבה בעצמה.
5. כלומר, במסגרת פסק הדין ניתנה למשיבה האפשרות לנהל הליכים כנגד החייב במסגרת הגשת תביעה לביהמ"ש, לאחר שביהמ"ש העליון ביטל את פסק הדין, בוטל האישור להגשת התביעה על ידה. המשיבה בוודאי שהייתה מודעת לכך, שכן היא בעצמה עתרה לאפשר לה לנהל את ההליכים, והיא שעתרה לביהמ"ש העליון בערעור על פסק הדין. טענות הנאמן אותן הוא בקשה לברר במסגרת תיק הפש"ר נוגעות לאופן שבו שילמה המשיבה על פי הטענה את התשלומים לחייב, כאשר בתלוש השכר מופיע סכום של כ-5,000 ₪ בעוד שסכומים אחרים, על פי המפורט בכתב תביעתה, שולמו בדרכים אחרות. ברור שהתנהלות זו עשויה להוביל לפגיעה במסת נכסי החייב ופגיעה בנושים.
6. כידוע, נפסק לא פעם כי במקום שבו מתנהל הליך העשוי להשפיע על מסת הנכסים של החייב, יש טעם בכך שהמשך ההליך יותנה בקבלת אישור מאת בית המשפט של פשיטת רגל, על מנת לקדם את עקרון השוויון בין הנושים (ראו רע"א 6341/16 עזרא נ' אהרון, פסקה 10 (11.9.2016) וכן ת"א 28073-05-17 מקייס נ' כדורי פיתוח עירוני בע"מ (31.10.2018)). זאת ועוד, על מנת לקדם את השוויון כאמור, הוענקה לבית המשפט של פשיטת רגל, בהתאם לסעיף 178 לפקודה, סמכות רחבה לדון בכל עניין המתעורר בנוגע לפשיטת רגל או בעניין שראה תועלת או צורך להחליט בו למען שלמות ההליך, ואף להורות על העברת תובענה שפושט הרגל צד לה לבירור לפניו (ראו: פשר (י-ם) 63123-03-14‏ ‏קרויז נ' הנאמן איתן ארז, בפס' 12 (21.11.2018)).
7. בענייננו, התנהלות המשיבה מתיישבת כדבעי עם האפשרות הסבירה שהמשיבה ידעה גם ידעה שהתנהלותה עשויה להשפיע על מצבת נכסי החייב, שכן אחרת לא הייתה מגישה בקשה לביטול ההליך דכאן. מכאן שבמצב דברים זה, בסמכותו של בית המשפט של פש"ר להורות על העברת התובענה שהחייב צד לה לצורך בירורה לפניו, עת לתובענה זו עשויה להיות השפעה ניכרת על נושיו, וכל זאת אף כאשר מעורבים אינטרסים של צדדים שלישיים, כדוגמת המשיבה, להליך פשיטת הרגל (ראו: ע"א 7390/13 עו"ד פלמר נ' גאון קמעונאות וסחר בע"מ (4.5.2014; "עניין פלמר"); רע"א 3565/13 רוטמן נ' עו"ד קליר (15.7.2013); רע"א 3032/08 רייך נ' עו"ד אבנר כהן בתפקידו כמפרק זמני (2.9.2009) (פסקה 6); פש"ר 33956-03-13 שטוסל נ' כונס הנכסים הרשמי (18.32014) שאומץ על ידי בית המשפט העליון בע"א 3314-14 שטוסל נ' כונס הנכסים הרשמי (7.9.2015)).
8. בנסיבות אלו, סבורני כי אין עוד משמעות לנפקותו של סעיף 20(א) לפקודה בענייננו, וכי פרט לסמכויות בית המשפט של פש"ר אשר מניתי, אזי כי יש בנמצא הצדקה – לכל הפחות – לעיכוב ההליכים המתנהלים בבית משפט השלום בכפ"ס עד לבירור השאלה מה דינם של כספי הרווח משותפות החייב והמשיבה והשפעתם על הנושים בהליך דכאן – מכוח הוראות סעיף 22(א) לפקודה: "משהוגשה הבקשה רשאי בית המשפט לעכב כל תובענה, הוצאה לפועל ואמצעי אחר על פי דין נגד החייב [...]". עוד אעיר בהקשר זה כי היה מצופה מבית משפט השלום בכפ"ס לעשות שימוש בסמכותו הקבועה בסעיף 22(ב) לפקודה ולהורות על עיכוב ההליכים מלפניו גם ביחס למשיבה, ולכל הפחות להתנות את המשכם, עת מצוי החייב בהליכי פשיטת רגל ובפרט כאשר אינטרס הנושים עלול להיפגע מכך – וזאת בהתאם לתשתית שפרשתי.
9. אשר לשאלה האם מדובר בחוב בר תביעה ולנוכח קביעתי הנ"ל, סבורני כי מדובר בשאלה עובדתית אשר מקומה להתברר בגופו של ההליך דנן (ראו והשוו: פש"ר (ת"א) 1777/01 וואן שילוב מערכות בע"מ נ' עו"ד שמחה זוהר, בפסקה 4 (10.4.2007; "עניין שמחה זוהר") אשר דומה בשינויים המחויבים לנסיבות ההליך דנן, ואולם שם בחרו המערערות לנהל הליך אזרחי כלפיי חייב שהונה אותן והסתתר מאחורי הליך הפש"ר לאחר שפנו למנהל המיוחד וקיבלו את אישורו. בית המשפט פסק שם כי על המנהל המיוחד לבדוק את תביעת החוב לגופה וזאת תוך שהוא מאריך את המועד להגשת תביעות חוב בגדרי ההליך הגם שהמערערות איחרו את המועד).
10. השאלה שנותרה לנו אם כן היא האם ניתן לבחון את בקשת הנאמן תחת האכסניה של "בקשה למתן הוראות". ביחס לבקשות מסוג זה נפסק כי במסגרת זו על בית המשפט ליתן דעתו ובין היתר, לשאלה אם ההכרעה בסוגיה שבמחלוקת נדרשת לצורך מתן הוראות לבעל התפקיד לשם ביצוע יעיל וראוי של תפקידו; האם בירור המחלוקת לגופה אינו מחייב בירור עובדתי מורכב; והאם אין בניהול ההליך בדרך זו כדי לגרום עיוות דין ופגיעה בזכויות הדיוניות והמהותיות של בעל הדין באופן שאינו מידתי ומוצדק (ראו: עניין פלמר בפסקה 7 והאסמכתאות הנזכרות שם; רע"א 259/99‏ חברת פליצ'ה ראובן בע"מ נ' סופיוב, פ"ד נה(3) 385, 396-395 (2001); ורדה אלשיך וגדעון אורבך הקפאת הליכים הלכה למעשה, 219-208 (מהדורה שנייה, 2010)).
11. ביחס לשאלה האם ההכרעה בסוגיה שבמחלוקת נדרשת לצורך מתן הוראות לבעל התפקיד לשם ביצוע יעיל וראוי של תפקידו, סבורני שהתשובה לכך בחיוב. כפי שציינתי בהחלטתי הנ"ל, יש מקום לבדיקת השפעת התנהלותם המשותפת של המשיבה (ובכלל זה מנהלה) והחייב על מסת הנכסים של החייב ביחס לנושיו. במצב דברים כבמקרה דנן, ברי שהנאמן והכנ"ר הינם בעלי תפקידים אשר לרוב, נמצאים בנחיתות אינפורמטיבית לעומת הצדדים שכנגד, וזאת עת המצב עלול להתחוור בסופו של יום כניסיונות להברחת רכוש ותרמיות שנעשות בשיתוף פעולה עם צדדים שלישיים (ראו: (ת"א) 1494/00 פש"ר (ת"א) 1494-00‏ ‏ עו"ד יהושע שועלי נ' כונס הנכסים הרשמי, בפסקה 17 (12.6.2017)). אף הצדקה לבירור זה בגדרי "בקשה למתן הוראות" קנויה לנאמן – בהסכמת הכנ"ר אשר קיימת בענייננו – מכוח סעיף 125(א)(2) לפקודה.
12. ביחס לשאלה האם בירור המחלוקת לגופה אינו מחייב בירור עובדתי מורכב, סבורני כי מתוקף סמכותו הכללית של בית משפט של פש"ר וההשפעה הניכרת שיש למעשיי המשיבה והחייב כדי להשפיע על קופת הנשייה – כדי לגבור על דרישה זו – וזאת הגם שעיון במסמכי ההליך מלמדים שאין המדובר בהליך כה מורכב על פני הדברים ולכך יש להוסיף את היעילות הרבה והוודאות שתתקבל הודות לניהול ההליך במסגרת זו ולא בהליך מקביל וחיצוני, תחת מטריה משפטית נפרדת. זאת ועוד, אף בהשוואת העמדות של הצדדים בהליך שלפניי, לא נראה כי על פני הדברים מדובר במסכת עובדתית מורכבת שכן בהתאם לפסק דינו של בית המשפט העליון, כל שנותר לבחון בענייננו הוא את בקשתו האחרונה של הנאמן למתן הוראות וכן את התשובה שהוגשה לכך בידי המשיבה – ובמכלול הכולל מדובר בכשני כתבי בי דין קצרים שהמסכת הרלוונטית צורפה להן. יש להוסיף בהקשר זה כי הפסיקה קבעה שיכולת הנאמן לדון בסוגיות עובדתיות במסגרת תביעת חוב הינה רחבה – ככל שאכן מדובר בחוב, קל וחומר שהינה רחבה בהרבה מיכולת בית המשפט של חדלות פרעון לברר סוגיות עובדתיות מורכבות בהליך של "בקשה למתן הוראות", בו הוא משמש כערכאה ראשונה (השוו: עניין שמחה זוהר, בפסקה 5). באופן זה בטוחני שהתמונה שתתקבל תהיה ממצה יותר כדי להוביל לחקר האמת ומניעת נזקים משמעותיים – וכל זאת כשברקע האפשרות להשיב את ההליך לבית משפט השלום עודנה שרירה וקיימת ככל שהדבר יתחוור בהמשך הדרך.
13. ביחס לשאלה האחרונה, האם אין בניהול ההליך בדרך זו כדי לגרום עיוות דין ופגיעה בזכויות הדיוניות והמהותיות של בעלי הדין באופן שאינו מידתי ומוצדק – סבורני כי גם כאן התשובה בשלילה. בית המשפט מוכן לנהל בירור עובדתי ומקיף ככל שידרשו הצדדים, לרבות הגשת כתבי בי-דין נוספים במידת הצורך, ניהול חקירות והגשת תצהירים בהמשך הדרך וכמובן בניהול הליכי גילוי ככל שהדבר יידרש לצורך קבלת התמונה המלאה לשם גילוי האמת. כפי שציינתי אף קודם לכן, כמובן שאין בניהול הליך זה כדי למנוע בהמשך את בירורו בערכאה הרלוונטית ככל שיהיה בכך צורך וככל שהעניין יידרש. בכך בטוחני כי גם בניהול הליך זה לא יפגעו זכויותיה הדיוניות והמהותיות של המשיבה.
14. לסיום, לא ניתן לסיים החלטה זו מבלי להתייחס להחלטתו של בית המשפט העליון. לא בכדי בית המשפט העליון בעצמו פסק כי גם לטעמו נכון וראוי שהתיק יוחזר לבית המשפט של פש"ר לצורך הבירור העובדתי המקיף. גם בית המשפט העליון החזיק בדעה כי המערערת-המשיבה תרמה למצב של חוסר בירור נאות – ועניין זה אף הוא מתכתב עם האפשרות הסבירה כי יש במעשיה כדי להשפיע על קופת הנשיה. יתרה מכך, בית המשפט העליון שב ומדגיש כי היקף הבירור נתון לשיקול דעתה של הערכאה המנהלת את ההליך והיא בית המשפט של פש"ר. על כן סבורני כי קביעותיי הנ"ל מקבלות משנה תוקף לנוכח פסק דינו של בית המשפט העליון, ולא אכחד כי תהיתי מדוע קביעותיי בהחלטתי זו נדרשו על אף לשונו הברורה של פסק הדין. ואם בכך לא די, גם ההיסטוריה של המשיבה מעלה תמונה ברורה לפיה גם היא עצמה סברה שנדרש אישורו של בית המשפט של פש"ר לניהול ההליך האזרחי באמצעות בקשתה למתן הוראות מיום 14.10.2015.

סוף דבר;

1. אשר על כן, אני מורה על עיכובו של ההליך המתנהל בבית משפט השלום בכפר סבא (ת.א. 54564-06-14) וזאת עד לתום בירור בקשת הנאמן למתן הוראות מיום 8.12.2019 בהליך דנן.
2. אני מאפשרת לצדדים לנקוט בהליכים המקדמיים הדרושים להם לצורך הבירור העובדתי הנדרש. כמו כן אני מורה לצדדים להגיש בקשה משותפת בתוך 30 יום ממועד מתן החלטתי זו, ובו יסכימו על המועדים לסיום בירורם של ההליכים המקדמיים והגשת תצהירים. בהמשך אורה על קביעת מועד דיון בהתאם.
3. הוצאות ייפסקו בתום בירור ההליך תוך התחשבות במכלול.

ניתנה היום, ג' אדר ב' תשפ"ב, 06 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.