20 אוגוסט 2014

לפני:

כב' השופטת הדס יהלום, סגנית נשיאה

החלטה

1. הוגשה תביעה להכיר בפגיעה בגב, כפגיעה בעבודה מכוח תורת המיקרוטראומה.

2. כך נאמר בתצהיר התובע:

"2. הנני יליד שנת 1950 נשוי ואב ל-4 ועובד התעשייה הצבאית מזה 37 שנים ברציפות כטרקטוריסט וכמלגזן.

3. החל משנת 1993 עבדתי בתעשייה הצבאית בכטרקטוריס כאשר הטרקטור עליו נסעתי היה מסוג "ג'ון דיר" ישן שאינוכול בולמי זעזועים. במסגרת עבודתי נדרשתי לנסוע רבות תוך שכלי הרכב, עליהם נהגתי במרוצת השנים רטטו וגרמו לרטט בלתי פוסק של הגב. בנוסף, הנסיעות הרבות טלטלו אותי רבות ואת גבי. במסגרת תפקידי, נגרמו לי פגיעות חוזרות ונשנות בע"ש מותני עקב נסיעות בטרקטור בדרכים קשות לא סלולות, דרכים משובשות, נסיעות ממושכות תוך כדי קפיצות חוזרות ונישנות אשר גרמו בהתהוותן לפגיעה בע"ש מותני.

4. החל משנת 1993 ועד לשנת 2003 עבדתי על טרקטור במשך 8 שעות ביום ואף מעבר לכך עם שעות נוספות וזאת בימים א' – ה' בשבוע. במסגרת עבודתי זו נאלצתי לנסוע בדרכים משובשות של המפעל במשך כל השבוע ואף בדרכי עפר וכורכר לשם העברת חומרים מסוכנים למפעלים אחרים וזאת אחת לשבוע כאשר הנסיעה ארכה כשלוש שעות עפ קפיצותץ רבות וכאמור ללא בולמי זעזועים. אציין, כי נזקתי לנסוע בשנים אלו באופן רצוף בעבודתי על הטרקטור.

5. החל משנת 2003 התחלתי לנסוע על מלגזה לשם העברת משאות ממחלקה למחלקה. אציין, כי אף המלגזה הייתה נטולת בולמי זעזועים וקפצה באופן קבוע תוך כדי נסיעה, בין היתר היות והמדובר בכבישים משובשים ברחי המפעל (הכוללים אספלט ישן ומפורר). עם המלגזה עבדתי 4 שעות ביום בממוצע וזאת למעשה עד היום אני נוסע במשך כל שעות העבודה.

6. אם לא בכך, עבדתי במשך שנתיים רצופות החל משנת 2007 ועד לסוף לשנת 2009 במחלקת מיגונים, בה נאלצתי במשך 8 שעות ביום א' –ה' בשבוע למלא בפלטת ברזל חומר ולהעבירה ידנית למסוע (מרחק של מספר צעדים בהם נזקקתי להרים אתהפלטות ממקום עבודתי עליהם ולשאת אותם עד המסוע). יצויין, כי כל פלטת ברזל שכזו שקלה כ-12 קילוגרם והרמתה נעשתה ללא אמצעי עזר ו/או אמצעי מיגון. באופן הזה עבדתי בדרך קבע במשך שנתיים וחצי. יצוין, כי עבודתי בעניין זה נעשתה באותו אופן באמצעות פעולות חוזרות ונשנות ובאפון מונוטוני.

7. בכל התקופה שבה עבדתי בתעשייה הצבאית עבדתי בין הימיים א'- ה' בממוצע שמונה שעות ביום ובנוסף לכך הייתי מבצע שעות נוספות רבות של אילוצים ועומסי עבודה".

3. התובע העיד בישיבת 27/1/13.

בעדותו מסר כי בשנת 1973 עד 1993 עבד כצבעי רכב ומשנת 1993 עד 2000 כנהג טרקטור ומלגזן.

משנת 2000 החל לעבוד כנהג של משאית.

על פי עדותו, נהג בכל יום על טרקטור במשך כ-8 שעות, ועסק בהובלת חומרים (חומרי נפץ) ממחלקת הייצור למחלקות אחרות.

על פי עדותו, מדובר על הסעות טרקטור עם עגלה נגררת, בנסיעה איטית של 5-10 קמ"ש.

4. בנוסף נשאל על עבודת שהצריכו הרמת פלטות ברזל בשנים 2007 עד 2009.

התובע העיד על אופי העבודה:

"ש. אתה טוען שהרמת את הפלטות בלי אביזרי עזר והמעסיק אומר שזה היה עם מתקני שינוע?

ת. היה לי שולחן עבודה, הייתי מקבל את הפלטות עם מגש עם עגלה שעליו הם היו מונחים, הייתי לוקח את הפלטה, מניח על השולחן, ממלא אותה ומעביר אותה הלאה להמשך העבודה, למסוע והם היו ממשיכים לעבוד. כל פלטה זה משקל אחר בין 6 ל- 12 ק"ג. נכון שסחבתי את הפלטה 2 מ' עד המסוע.

ש. מתקני הרמה ומתקני שינוע, מתי הם נכנסו לפעולה?

ת. הפלטות דקות. אחרי המילוי שמים פלטה יותר עבה וברגע שזה על המסוע, העובדים האחרים היו שמים על זה עוד פלטה וסוגרים עם ברגים. אז היה אמצעי שינוע, אחרי שאני סיימתי את השלב הראשון".

עדותו נתמכת במכתבם של הנתבעים מיום 25.8.11, סעיף 6.

5. עיקר המחלוקת היא בסוגיה האם התובע נסע על דרכים משובשות.

התובע טוען שנסע על טרקטור עם עגלה נגררת, בדרכים משובשות ובנסיעה איטית כאשר:

"בנסיעה איטית כל מהמורה בכביש מרגישים".

6. מטעם המעסיק – תע"ש, הוגש מכתב מיום 25/8/11, בתגובה לשאלות המל"ל מפורטת העבודה שביצע התובע לאורך השנים:

"מר יואל יונה עובד בתעשיה הצבאית לישראל בע"מ (תע"ש) מתאריך 5/1973 ועדיין משמש כעובד מהמניין. בין התאריכים: 5/73 ועד 12/93 – עבד במפעל מטה הסיוע בפחחות רכב ובמחלקת צביעה ולא כנהג. ומתאריך – 1/94 עובד במפעל "במפנה".

העובד הינו עובד ייצור במח' תערובות, ובתפקידו מבצע עבודות ייצור אריזה והרכבה של פריטי תחמושת שאינם קשורים בהרמה, ובנוסף מעת לעת עסק בהובלת פרטי תחמושת: עד לפני כ-15 שנה, הובלת הפריטים בוצעה באמצעות טרקטור, ומאז עד היום נעשה השינוע באמצעות משאית עם "כספת"".

7. באשר לטיב הדרכים, נאמר במכתב כי מדובר בכבישים סלולים ולא מהמורות, וכי מדובר במלגזות תקניות עם כל אמצעי ההגנה הנדרשים.

עוד נאמר:

"שינוע חומרי נפץ מחייב דרכים סלולות ותקינות וכך המצ"ב".

בישיבת 27/1/13 העיד מר יוסי בוקריס, ממונה בטיחות במפעל הכמיה, שבו עבד התובע.

העד אישר שהוא זה שערך את המכתב מיום 25/8/11.

בסיום חקירתו העיד שהוא אישית לא רואה את התובע בעבודה אלא יש לו עובדים שרואים את התובע. על אף עדותו זו, יובאו עיקרי הדברים שאמר.

על פי עדותו, עד שנת 93 השינוע נעשה באמצעות טרקטור ומשנת 1994 באמצעות משאית עם כספת.

על פי עדותו, התובע נהג כשעה וחצי עד שעתיים ליום עבודה, לא ברצף. בשאר הזמן עבד בייצור או שהמתין עד להעמסת הטרקטור או המשאית.

העד שלל מכל וכל נסיעה על דרכים משובשות. לדבריו, בשל העובדה שמדובר בחומרי נפץ שלא ניתן היה להסיעם על דרכים משובשות.

8. באשר לעבודת הרמת הפלטות העיד:

"ש. התובע טען שהרים פלטות ברזל במח' מיגונים ללא אביזרי עזר. התובע טען שהיה מקבל פלטות במשקל 6 עד 12 ק"ג ולקחת אותם למסוע במרחק 2 מ' ושם יש אביזרי הרמה?

ת. יש פלטת ברזל שמונחת על השולחן באמצעות מגנט. הוא מורח שכתב מסויימת וסוגר את זה באמצעות פלטה נוספת. זה כמו קו ייצור, שזה עובר. יש דחיפה או על גלגלות. כאשר נדרשת הרמה , גם בגלל הגיל, אין הרמה של משקל, יש אמצעי הרמה ממוגנט כמו עגורן ועם זה הולכים עד משטח הנסיעה את המחסן. עובד לא מרים משקל. משקל מעל 10 ק"ג, כאשר נדרש להזיז מקטע מצד אחד לשני זה נעשה באמצעות שני עובדים, אם לא ניתן לשנע באמצעות עגורן. יש משקלים שונים של פלטות, יש 6 ק"ג, 15, 12. זה משקלים שונים".

9. בחקירה נגדית התברר שהעד עובד במקום משנת 2000 וכי הוא מכיר את עבודתו של התובע רק משנת 2000.

עוד עולה מעדותו כי לא הכיר את הטרקטורים שאיתם עבד התובע, שכן כאשר הגיע, כבר הייתה משאית.

על פי עדותו, התובע נהג על מלגזה מספר שעות ביום. אין מדובר בשינוע חומרי נפץ על גבי מלגזה אלא בנסיעה בתוך שטח המפעל.

על פי עדותו, במלגזה יש כיסא קפיצה וכן גלגלים עם יכולת בלימה או קפיצה.

באשר לשיבושים בדרכי המפעל העיד שיש מחלקה מיוחדת שמתקנת שיבושים וכי לו לא ידוע על שיבושים בכבישי המפעל.

10. בתום דיון ההוכחות, הגיש התובע לתיק בית הדין תמונות שצולמו במפעל למפנה, שם עבד.

התמונות הן תמונות תקריב של סדקים בכבישים הסלולים באספלט, חלקן צולמו לצידי הכביש, בצמוד לשפת המדרכה.

11. לתמונות צורף תצהיר התובע כדלקמן:

"3. ברצוני להדגיש כי הנחזה בתמונות אינו מציג את מלוא הקטעים המשובשים בכבישי מפעל "כמפנה", בהם נהגתי לנסוע. כאמור בעדות שנשמעה בבית הדין, בעבודתי לאורך השנים במפעל. נהגתי על מס' כלי רכב (טרקטור, מלגזה ומשאית). הנחזה בתמונות אינו מציג קטעי כביש במפעל "במפנה" בהם נסעתי על המלגזה בלבד. מדובר בטעי כביש העוברים בין המחלקות השונות במפעל "במפנה", בהם נהגתי לנסוע על המלגזה. כשביקשתי מבני לצלם א6ת אותם קטעי כביש משובשים, הוא השיב לי כי הדבר אינו אפשרי וזאת מאחר ומר יוסי בוקריס, ממונה הבטיחות במפעל, אסר עליו לצלם את אותם קטעים.

4. כמו כן, ברצוני לציין כי הקטעים שצולמו בתמונות 17, 20, 21 ו-21 כוסו בכיסוי כורכר בסמוך לפני מועד צילומן של התמונות".

12. בעקבות התצהיר והתמונות, נשלח חוקר המל"ל לביצוע חקירה במקום העבודה.

בעקבות החקירה חזר הנתבע על עמדתו לפיה אין מדובר על נסיעה בדרכים משובשות.

13. בישיבת 3/11/13 נחקר התובע על תצהירו הנ"ל. התובע הופנה לחלק מהתמונות שצולמו ממש על שפת המדרכה לדבריו:

"ת. אם אני נוסע על שפת מדרכה ובא רכב ממול, אני חייב... זה כביש צר ויש מקום לשני כלי רכב. אם בא רכב ממול ויש בקטע הזה בור, מה אני אמור לעשות? אין לי ברירה או לבלום במכה אחת אבל יש לי חומר מאחורה ואסור לעשות את זה או להמשיך לנסוע ולהאט כמה שאפשר. לא רואים בתמונות את המדרכה. זה הכל על הכביש".

התובע טען כי ממועד שבו הגיש את התביעה לא נעשו שום תיקונים על הכבישים, אולם לאחר מכן החלו לתקן על ידי כיסוי עם כורכר. ובמקום אחר אמר:

"רואים בתמונה אחת שעשו תיקון בכביש אבל זה לפני שנתיים שלוש".

משמע – מבוצעים תיקונים בכבישים כדבר שבשגרה.

14. חוקר המל"ל נחקר בישיבת 3.11.13.

החוקר מר סיגלר נשאל על ידי בית הדין והשיב כדלקמן:

"לשאלת בית הדין – מה ההתרשמות שלך. האם מדובר בדרכים משובשות או לא אני משיב שלא משובשות. מדובר בצילום עם תקריב מאוד גדול. לקחו קטע מאוד קטן. אי אפשר לדעת איפה המקום הזה. לא ניתן לזהות היכן צולם, האם במסלול שנסע או לא. לכן בקשתי ממונה הבטיחות שיקח אותי ויוביל אותי במסלול שבו נסע התובע יום יום בעבודה, במסלול המדוייק. מצאנו מדרכה בדרך עם צבע אדום וניסינו לשחזר שאולי זה המקום. היה שם פס של תיקון אבל הוא היה צמוד למדרכה. החריצים בכבישים, ראיתי חריצים דומים ונסעתי ברכב שלי ולא הרגשתי שום זעזוע. הדרכים טובות ולא משובשות ולא הצלחנו לאתר את התמונות במסלול שהוא נוסע ולכן ביקשתי מממונה הבטיחות שיסע אותי בדיוק באותו מסלול שנסע התובע וביקשתי לבדוק אם יש שיבושים ולא נמצא שיש שיבושים".

15. בדו"ח החקירה שערך החוקר מר סיגלר ביום 6/6/13, נכתב:

"... מאחר ולא ניתן לי להכנס לתע"ש עם מצלמה... להלן תאור המסלול בו עבר התובע בנסיעות קצרות לזמן קצר בלבד בעת עבודתו בייצור... מדובר בקטע סלול שלא נראו עליו מהמורות או מפגעים... בכבישים... יש פה ושם חריצים... מדובר בחריצים דקים שאינם גורמים לטלטולים מיוחדים. במקומות בהם נראה שהחריצים היו רחבים יותר מכ- 2 ס"מ, כשאינם גורמים לטלטלות, נעשה תיקון ע"י אספלט והידוק ע"י מכבש כבישים....

בהמשך ראינו מדרכה עם סימון אדום לבן... סה"כ מדובר בקטע דרך תקין ללא שיבושים הגורמים לטלטולים..."

16. החוקר חקר את מר בוקריס, אשר העיד בפנינו עוד קודם לכן.

בעקבות החקירה של מר בוקריס (שהוגשה לתיק) זומן מר בוקריס פעם נוספת למתן עדות.

עדותו נשמעה בישיבת 27/4/14.

17. ב"כ התובע הלין על כך שהעד נחקר על ידי חוקר המל"ל לאחר שמסר עדות לבית הדין.

בהחלטה מיום 27.4.14 נקבע שסוגיה זו תתברר במסגרת פסק הדין.

ההצדקה לחקור את מר בוקריס, באה בעקבות תמונות שהגיש התובע לאחר דיון ההוכחות, לכן נחקרו התובע ומר בוקריס.

לכן, ניתן ומותר היה לחקור את העד לגבי התמונות שהוגשו מטעם התובע ולגבי הדרכים במפעל.

17. בחקירתו מיום 27/4/14 העיד כי היו כשלושה עובדים שביצעו נסיעות על טרקטור.

העד נשאל על ידי ב"כ התובע שאלות רבות אודות מקומות שבהם עבד התובע ושאליהם נסע.

במסגרת זו אמר:

"ש. איפה משמידים חומרים בתעשיה האווירית משנת 2000?

ת. משנת 2000 ברמת בקע. לפני כן היה מתחם ברמת השרון, במפעל צור.

ש. כיצד שונעו ?

ת. באמצעות נגרר שהיה מחובר לטרקטור. התובע עשה חלק מהעבודה. את עיקר העבודה.

ש. התובע שינע חומרים מאתר במפנה לאתר צור באמצעות טרקטור?

ת. נכון. לפני שנות ה-2000. הייתי אז ממונה בטיחות באתר צור".

18. בתום מסכת הראיות, הגישו הצדדים סיכומים בכתב.

19. לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר שבתיק, להלן החלטתי.

על פי הסכמת הצדדים, ההחלטה ניתנת על ידי מותב דן יחיד.

20. התובע הועסק בתעשייה במשך שנים רבות כמוביל חומרי נפץ. עד שנת 1993 נהג על טרקטור עם נגרר ומשנת 1994 נהג על משאית.

התובע טוען שמרבית יום העבודה עסק בנהיגה. עדותו זו מתקבלת אף שממונה הבטיחות טען אחרת. זאת מן הטעם שממונה הבטיחות אישר שאינו מכיר באופן אישי את עבודתו של התובע.

21. באשר לטענת התובע שעבד בדרכים משובשות, טענה זו אינה יכולה להתקבל.

ראשית, מהתמונות שצירף התובע עלה שהכבישים במקום העבודה הם כבישים סלולים. אין מדובר על נסיעה בדרכי עפר, חצץ וכיו"ב.

22. בתמונות שצירף התובע ניכרים מספר סדקים בכביש, אך מדובר בתמונות תקריב אשר חלקן צולמו לצידי הכביש צמוד לשפת המדרכה ולא באמצע הכביש.

הסדקים המתוארים בחלק מהתמונות מופיעים בכבישים רבים במדינת ישראל.

הפסיקה העוסקת בנסיעה בכבישים משובשים מדברת על "זעזועי נסיעה על פני כבישים משובשים לאורך שנים במשך מספר רב של שעות בכל יום" (עב"ל (ארצי) 38712-12-12 נחמני נ' המל"ל (מיום 27/4/14).

אין זה המקרה שבפנינו.

23. קביעתי זו נסמכת בנוסף על דו"ח החקירה של מר סיגלר, שנשלח למקום במיוחד על מנת לבחון את הטענה של דרכים משובשות. על פי עדותו ועל פי דו"ח החקירה, אין מדובר בדרכים משובשות כלל וכלל.

24. התובע הועסק בהובלת חומרי נפץ. מדובר על חברה בטחונית בעלת מוניטין אשר יש לה ממונה בטיחות שאף העיד בפנינו. בלתי סביר בעינינו שהובלת חומרי נפץ בתעש נעשית בדרכים משובשות.

ממונה הבטיחות מר בוקריס הצהיר על כך במפורש, בנוסף למידע שתואר על ידי החוקר מטעם המל"ל וכן הדברים עולים בקנה אחד עם שורת ההגיון.

25. בדיון האחרון, בעת חקירת מר בוקריס, הועלתה לראשונה טענה של שינוע חומרים להשמדה באתר רמת בקע. אין רמז לכך בעדות התובע וכן לא הוכח מה משך ההובלה של חומרים כאלה ובאיזו תדירות.

26. מסקנת האמור היא כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו ולא הוכיח כי בתקופות הנטענות בכתב התביעה, נסע בדרכים משובשות. משלא הורם הנטל, לא הונחה תשתית עובדתית מספקת בעילת מקרוטראומה.

27. באשר לתקופה 2007 עד 2009, שבה התובע טוען שעסק בהרמת משאות, עומדת עדותו אל מול עדות מר בוקריס.

התובע טען שהרים לבד, בידיו, לוחות במשקל 12 ק"ג. בעדותו תיקן ואמר שמשקל הלוחות בין 6 ק"ג ל- 12 ק"ג.

מר בוקריס טוען מנגד שמדובר בהרמה באמצעות עגורן, תמיד שני אנשים ולא אחד לבד.

יחד עם זאת, על פי עדותו של מר בוקריס בפנינו, עולה שהעד דיבר על הרמת הפלטה לאחר המילוי והסגירה שלה. בכל הנוגע להנחת הפלטה הראשונית על שולחן העבודה, לא התייחס לשאלה כיצד הפלטה מובאת למקום. עדותו בדבר הרמה עם עגורן התייחסה, כאמור, לפלטה לאחר המילוי והסגירה.

מטעם זה עדות התובע לענין הרמת משאות מתקבלת.

28. התובע הרים את הנטל המוטל עליו והוכיח כי בשנים 2007 עד 2009 עסק בהנחת פלטות במשקל 6 עד 12 ק"ג כל אחת, על משטח עבודה. לאחר מכן מילא את הפלטות בחומר והעביר, על גבי מסוע, לעובדים אחרים. עבודה זו נעשתה באופן רצוף במשך השנים הנ"ל.

29. סוף דבר,

טענת מקרוטראומה לענין נהיגה בטרקטור ובמשאית, נדחית.

טענת מקרוטראומה לענין הרמת משאות בשנים 2007 עד 2009, כמתואר בתצהיר התובע, מתקבלת, תוך שיצויין שמדובר בפלטות במשקל 6 עד 12 ק"ג ולא כאמור בתצהיר.

30. ימונה מומחה רפואי והחלטה תשלח לצדדים.

ניתנה היום, 20/8/14, בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

קלדנית: אתי קובה.