לפני בקשה לסילוק על הסף המתייחסת לחלק מרכיבי התביעה מחמת התיישנות .

הבקשה הוגשה על-ידי נתבעות 1-5 (להלן: "המבקשות") כנגד התובעת (להלן: "המשיבה").

עיון בבקשה ובתגובה לה מגלה מחלוקת עובדתית לעניין המועד בו נולדה עילת התביעה לגבי החוב הנטען בסעיפים 42-47 לכתב התביעה המתוקן.

ביום 27.04.10, הוגש על-ידי המשיבה כתב תביעה בסדר דין מקוצר מכוח הסכם שנערך בין הצדדים מיום 22.02.01 על סכום קצוב של 626,939.37 ₪ .

אין מחלוקת, כי לאחר הגשת כתב התביעה התקיים משא ומתן בין הצדדים ובעטיו נדחה לבקשת הצדדים המועד להגשת כתב הגנה.

ביום 28.03.11, הוגשה על-ידי התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה, כל זאת לאחר שלטענתה במסגרת המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים, נודע לתובעת כי קיימים תקבולים/ זיכויים אשר הנתבעות זכאיות להן מכח תשלום שיוחס על ידי התובעת לחב' אחרת , הקשורה לנתבעות, שאינה צד להליך שלפנינו, בסכום של לא פחות מאשר 800,000 ₪ לערך.

לטענת התובעת, עובדה זו אילצה אותה להגיש את הבקשה לתיקון כתב התביעה שעה שלמעשה בכך, קיבלה באופן חלקי את טענות הנתבעות ביחס לזיכויים שונים שהוצגו על-ידי הנתבעות.

ביום 29.03.11, הוגש כתב תביעה מתוקן בסדר דין מקוצר לסכום קצוב בסך 620,821.45 ₪. אציין, כי כותרת כתב התביעה נמחקה והתביעה מתנהלת כתביעה בסדר דין רגיל.

עיקר עניינה של התביעה, כפי שעולה מכתב התביעה הינה הפרת הסכם התקשרות, אשר נחתם בין הצדדים, במסגרתו ביקשו המבקשות מהמשיבה לשכור כלי רכב לתקופה קצובה.

לטענת המבקשות, התיקונים שערכה המשיבה במסגרת כתב התביעה המתוקן, אינם תיקונים טכניים. המשיבה הוסיפה רכיבי חוב חדשים, שלא הופיעו בתביעה המקורית וזאת במסגרת הסכומים הנטענים בסעיפים 42-47 לכתב התביעה המתוקן.

לטענת המבקשות, עילת התביעה המבססת את החיובים הנתבעים בסעיפים 42-47 לכתב התביעה המתוקן נולדה לפני 27.03.04, על-כן לא ניתן לתבוע חיובים אילו לפי סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות").

מנגד המשיבה טוענת, כי במסגרת כתב התביעה המתוקן הסירה חשבוניות פתוחות שהתיישנו אשר שולמו על-ידי המבקשות.

מעיון בתגובתה של המשיבה, עולה כי המשיבה לא התייחסה באופן קונקרטי לטענות המבקשות ולא נתנה דעתה למועדי החוב ולמועד בו נולדה עילת התביעה. נהפוך הוא, המשיבה מציינת בתשובתה, כי קיימת בעיה בכרטסת הלקוח הואיל ולטענתה המבקשות שילמו את חובן באקראי ולא כנגד חשבוניות ספציפיות.

מתגובת המשיבה לא ניתן ללמוד מתי נולדה עילת התביעה. על כן, לא די לבחון את הבקשה והתגובה לה בלבד, אלא יש לבחון את טענות התובעת כפי שהן עולות מכתב התביעה.

עיון בכתב התביעה מעלה, כי המשיבה תחמה את תקופת החוב באופן כללי במסגרת פרק א' לכתב התביעה (פרק: "פתח דבר"). במסגרת פרק זה, המשיבה טוענת כי המבקשות לא פרעו חיובים כספיים שהצטברו בין השנים 2003-2008 בניגוד להסכם בין הצדדים.

כמו-כן, עיון בסעיפים 42-47 לכתב התביעה מעלה, כי המשיבה ציינה את סכום החוב הנטען על-ידה באופן כולל ללא פירוט עובדות חשובות וללא פירוט מועד תחילת התביעה. המשיבה ביססה את החוב הנטען על נספחים 8א', 8 ב' ו-8 ג' (להלן: "הנספחים").

עיון בנספחים ובטענות המשיבה מעלה, כי חלפו לכאורה למעלה מ- 7 שנים מיום שקמה עילת התביעה המבססת את חלק מרכיבי התביעה הנטענים בסעיפים 42-47 ועד להגשת כתב התביעה המתוקן ביום 29.03.11.

כך לדוגמא:

חשבוניות מספר: 03040790 מיום 24.04.03.

חשבונית מספר: 03053597 מיום 15.05.03.

חשבונית מספר: 03040800 מיום 24.04.03.

חשבונית מספר: 03053599 מיום 21.05.03.

עיון בכתב התביעה המתוקן מעלה תהיות באשר למהות התיקון, שכן ניתן לחשוב כי התיקון בא להייטיב עם הנתבעות, שעה שניהול המו"מ העלה עובדה חדשה עבור התובעת לפיה, בוצעו תשלומים על ידי חברת מי עדן, חברה הקשורה עם הנתבעות ואשר איננה צד להליך שלפני ומשכך, ביקשה המשיבה לעדכן את אותה עובדה ולהקטין מהחוב הנטען, אלא שתחת עשיית פעולה פשוטה של עדכון הזיכויים המופיעים אצל המשיבה במחשביה עבור אותה חברה, הוגשה תביעה מתוקנת בסכום הנמוך בסך של פחות מ- 10,000 ₪ מסכום התביעה המקורי בעוד שאין מחלוקת כי התובעת קיבלה את טענות הנתבעות לקיזוז זיכויים שלא בוצעו בסכום של למעלה מ- 800,000 ₪ .

תיקון זה איננו מסביר את הפער בין הסכומים שנתבעים כעת , במסגרת כב התביעה המתוקן, לבין הסכומים שהיו קודם לכן , כמעט באותו סכום, כאשר העובדה היחידה שבעטייה, כך לטענת התובעת, הוגשה הבקשה לתיקון כתב התביעה הינה הידיעה, שלא הייתה ידועה קודם לכן, ביחס לזיכויים שזכאיות הנתבעות לקבל בגין תשלום ששילמה חברה צד ג' – שאיננה נתבעת בהליך שלפני .

אין די בכך שהתובעת תטען בשפה רפה את סכום התביעה מבלי להתייחס למרכיביו על פרטיהם במובן הזה שכתב התביעה יבהיר מהו המקור לחיובן של הנתבעות, מכוח איזו עילה ומהו המועד הנטען להקמת עילת התביעה ביחס לכל רכיב ורכיב על מנת שניתן יהא להידרש לכך בהמשך. לא מן הנמנע היה לצרף במקרה כגון דא חוו"ד ערוכה כדין מטעם רו"ח.

אמנם התובעת צירפה לכתב התביעה המתוקן רשימת אקסל שערכה לעניין הפירוט ואולם אין בכך כדי לרפא את הפגם באשר פירוט זה חייב למצוא מקום ולבוא לידי ביטוי בכתב התביעה, במיוחד כאשר מדובר במערכת יחסים שהחלה משנת 2003 ועד לשנת 2008 , דהיינו, במועד הגשת כתב התביעה המתוקן היה על התובעת לבדוק אילו רכיבים התיישנו במועד זה.

סוף דבר, הנני מקבלת את הבקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות, לגבי רכיבי התביעה הנטענים בסעיפים 42-47 , ככל שאלו נוצרו לפני ה- 29.03.04. הנני מורה למשיבה למחוק העילות והסעדים בהתאם ולהגיש כתב תביעה מתוקן מפורט כדבעי וכנדרש על פי התקנות וזאת תוך 20 יום עם עותק לצד שכנגד.

לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן תינתן לצד שכנגד ההזדמנות להגיש כתב הגנה מתוקן וזאת תוך 20 יום נוספים.

בנסיבות העניין, שעה שהנתבעות נאלצו להגיש את הבקשה וממילא להגיש כתב הגנה מתוקן, הנני מחייבת את התובעת לשאת בהוצאות הנתבעות בסכום של 1,500 ₪ (כולל מע"מ) וזאת ללא כל קשר לתוצאות.

ככל שהתובעת לא תתקן את כתב התביעה כאמור לעיל , תינתן החלטה בהעדר.

נקבע לת.פ. לצורך מתן החלטה מתאימה ליום 1/6/13 .

ביהמ"ש העיר במסגרת הדיון שנקבע כי טוב יעשו הצדדים אם יסכימו למינוי מומחה – רו"ח על מנת שייעשה חישובים בהתאם לכרטסת הנהלת החשבונות של הצדדים שניהם כך שהמחלוקת החשבונאית תוכרע באמצעות מומחה לדבר ורק השאלות המשפטיות יוותרו להכרעת ביהמ"ש.

ב"כ הצדדים ישקלו העניין שוב, כאשר ביהמ"ש מבהיר שלא יידרש במסגרת ניהול ההליך לחשב במקום הצדדים וממילא ביהמ"ש רשאי במידת הצורך, כאשר מדובר בעניין שבמומחיות למנות מומחה מטעם ביהמ"ש לצורך הכרעה בכך.

מצאתי לנכון להעיר את ההערות שכן התובעת ציינה בבקשתה לתיקון כתב התביעה כי התיקון בא על מנת לייעל הליכים ולהביא את השאלות שבאמת שנויות במחלוקת בעוד שהתיקון, כך על פניו עשה את ההפך, הראיה מצויה בכך שמאז שהוגשה התביעה, בשנת 2010 ומאז בוצע התיקון – כשנה לערך לאחר מכן, מצויים אנו בשנת 2013 וטרם גובשו הפלוגתאות, במסגרת כתב התביעה.

מזכירות תשלח עותק החלטתי זו לצדדים בדואר רשום + א.מ.

ניתנה היום, כ"ד ניסן תשע"ג, 04 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.