הרקע והשתלשלות ההליכים המשפטיים

1. עניינה של תובענה זו, שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה ביום 28.4.10 – בקשה למתן פסק דין הצהרתי לפיו משכון שנרשם על ידי הנתבעים/המשיבים (להלן – הנתבעים) מבוטל הואיל והוא נרשם בשקר וכזב, על מנת להונות את התובע/המבקש (להלן – התובע) כנושה.

2. על פי כתב התביעה, התובע זכה בתביעה (ת.א. 3068/07) נגד הנתבע 2 (להלן – בן עטר), ופתח תיק הוצאה לפועל נגדו.

לטענת התובע , כבר למחרת הדיון בתיק האמור, שהתקיים בפני כב' השופט א. רובין ביום 18.6.08, רשם בן עטר משכון על הווילה שבה הוא גר עם רעייתו, גב' דליה בן עטר (להלן – הנכס) לטובת הנתבע 1, אחיה של רעייתו (להלן – רחמים), וזאת רק על מנת למנוע מהתובע את היכולת לבקש ולבצע עיקול על הנכס בהליך של הוצאה לפועל, ולשם "הברחת הנכס", כך שהתובע לא יוכל להיפרע ממנו את חובו.

3. עוד נטען, כי בן עטר הגיש בקשה לביטול העיקול שהוטל על הנכס על ידי התובע בטענה כי נרשם משכון לטובת רחמים, ואילו דליה בן עטר מצדה הגישה בקשה למתן פסק דין הצהרתי לפיו כל המיטלטלין בנכס הם בבעלותה הבלעדית (ה.פ. 541/10).

יצוין, כי בקשתה של דליה בן עטר נדחתה ביום 11.5.10 על ידי כב' השופטת תמר בר אשר-צבן.

4. התובע טען כי בן עטר מתפאר כי "אין שום דבר הרשום על שמו", ואין לתובע, כזוכה, כל דרך לגבות את חובו.

עוד נטען, כי בן עטר ורעייתו לא בוחלים בכל דרך, לרבות דרך של רמייה ושקר, על מנת להבריח נכסים ולמנוע מהנושים של בן עטר, לרבות התובע, לממש את זכותם החוקית להיפרע ממנו.

5. לטענת הנתבעים, המשכון נרשם כדין להבטחת חוב של בן עטר לרחמים בשל הלוואות לגיטימיות שנתן רחמים לבן עטר.

6. ביום 27.3.11 עוכבו ההליכים נגד בן עטר, וזאת לאור צו כינוס נכסים שהוצא נגדו על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים ביום 15.12.10 (פש"ר 23061-12-10), אולם ביום 24.7.11 הותר המשך ההליכים בתיק זה.

7. ביום 3.1.12 התקבלה בקשתו של המנהל המיוחד לנכסי בן עטר, עו"ד א. דניאלס, להצטרף להליך.

8. ביום 10.5.12 ניתנה החלטה על ידי בית משפט זה להגשת תצהירים מטעם הנתבעים, וכן כי לאור הטענות שנטענו כבר בכתב – יוגשו סיכומים מבלי שהצדדים ייחקרו (להלן – ההחלטה).

9. הנתבעים הגישו בקשת רשות ערעור על ההחלטה (27166-05-12).

בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י. מרזל) קבע ביום 15.10.12 כי הערעור בכל הנוגע לחקירתו של התובע מתקבל, ומאידך – נדחתה בקשת הנתבעים לאפשר להם הגשת תצהירים מטעמם.

10. בעקבות בקשות לדחיית הדיון, התקיימה חקירתו הנגדית של התובע ביום 10.3.14, והצדדים התבקשו להגיש סיכומים בכתב.

לאחר שהוגשו הסיכומים , הוגשו על ידי התובע מספר בקשות להארכת המועד להגשת סיכומי תשובה מטעמו, כאשר הארכה האחרונה ניתנה , כמבוקש, עד ליום 23.3.15.

התובע לא הגיש עד היום את סיכומי התשובה.

טענות התובע

11. התובע טוען כי המשכון שנרשם על הנכס לטובת רחמים הוא פיקטיבי ועל כן בטל.

12. עוד טוען התובע, כי גם אם הייתה עילה אמתית לרישום המשכון – הרי שהמשכון, כפי שנרשם, נרשם שלא כדין ועל כן הוא בטל ומבוטל ודינו של העיקול שהטיל התובע על הנכס לגבור עליו.

לטענתו, המשכון נרשם כאשר רחמים לא היה בישראל, והחתימה המופיעה על גבי הודעת המשכון איננה חתימתו של רחמים, ומשכך – אין ההודעה עומדת בתנאי רישום המשכון , ולכן בטלה ומבוטלת.

טענות הנתבעים

13. הנתבעים טוענים כי נטל הראיה בדבר מרמה מוטל על התובע, ועל פי הפסיקה מדובר בנטל ראייתי כבד.

14. לטענתם, התובע לא דיבר אמת בעדותו בפני בית המשפט ועל כן אין עדותו יכולה להוות עדות התומכת בכתב התביעה.

15. עוד נטען, כי בהעדר פירוט של ממש אודות סכומים ששילם התובע, אם בכלל, לצדדים שלישיים – הרי שלא קם חוב של בן עטר כלפי התובע, והוא נעדר זכות עמידה של ממש אודות המשכון.

דיון והכרעה

16. השאלה העיקרית שעומדת בפנינו הינה - האם המשכון הוא אכן פיקטיבי ודינו להתבטל, כטענת התובע, או שהייתה עילה אמתית לרישומו, כטענת הנתבעים.

17. אם התשובה לשאלה הראשונה תהא שהייתה עילה אמתית לרישומו של המשכון לטובת רחמים – יהא עלינו לבחון גם את השאלה האם המשכון נרשם כדין.

האם המשכון הוא פיקטיבי

18. הואיל ובית המשפט המחוזי דחה את בקשת הנתבעים להגשת תצהירים מטעמם – אין למעשה בפני בית משפט זה גרסה עובדתית מטעם הנתבעים, מעבר למה שנטען בכתבי הטענות מטעמם, והבסיס הראייתי להכרעה הוא תצהירו של התובע, חקירתו הנגדית, והמסמכים שהוגשו על ידו.

בנסיבות אלה, על בית המשפט להכריע האם גרסתו של התובע היא מהימנה, והאם יש בה כדי להספיק להרמת הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו.

19. לאחר עיון בכל טענות הצדדים ושמיעת עדותו של התובע במסגרת חקירתו הנגדית – הגעתי למסקנה כי אין להטיל דופי בעדותו, כפי שמבקשים הנתבעים, כמפורט בהרחבה בסיכומיהם.

20. גרסתו של התובע היא סדורה, ולמעשה לא נסתרה כלל, וזאת למרות ניסיונותיהם של הנתבעים בסיכומיהם לערער את מהימנותו.

זאת ועוד, עיון בסעיף 11 להחלטתו של בית המשפט המחוזי בדבר ביטול צו הכינוס נגד בן עטר במסגרת תיק הפש"ר מעלה כי בית המשפט המחוזי התרשם באופן שלילי מבן עטר ואמר שטענותיו נראות לו "כהיתממות לשמה", וכי הוא מנסה "להתל בבית המשפט ובנושים".

די בכך אם כן , כדי להביא למסקנה כי יש להעדיף את גרסת התובע על פני גרסתו של בן עטר.

21. אין מחלוקת כי ביום 18.6.08 התקיים הדיון בתיק 3068/07 בפני כב' השופט רובין, ומיד למחרת, ביום 19.6.08 נרשם המשכון לטובת רחמים.

האינטרס של בן עטר ברור – למנוע את עיקול הנכס על ידי התובע.

יש לזכור כי רחמים הוא גיסו של בן עטר (אחיה של רעייתו) ובעל אינטרס לסייע לאחותו, ובשל הקרבה המשפחתית – על בית המשפט להזהיר עצמו היטב לפני קבלת גרסתם של בן עטר ושל רחמים.

22. זאת ועוד, רחמים הפגין היעדר אכפתיות לאורך כל ההליך בקשר למשכון.

נראה שאם אכן היה רחמים נותן סכומים גבוהים כהלוואה לגיסו בן עטר – היה רחמים טורח לרשום את המשכון בעצמו, בסמוך למועד מתן ההלוואה, ואף להתנהל באופן אקטיבי יותר בהליך דנן, וזאת על מנת להבטיח את החזר ההלוואה שנתן.

23. לטענת הנתבעים, בסעיפים 12-11 לכתב התשובה, ההלוואה שנתן רחמים לבן עטר הייתה לכיסוי חוב לבנק לאומי לישראל משנות התשעים של המאה הקודמת, וכי הסכם ההלוואה בין בן עטר לרחמים נחתם בשנת 2008 כדי לממש את הכוונה לרשום משכנתא על זכויותיו של בן עטר בנכס להבטחת החזר ההלוואה.

נראה תמוה ביותר, בלשון המעטה, שלשם הבטחת חוב משנות התשעים של המאה הקודמת עורכים בן עטר ורחמים הסכם הלוואה רק בשנת 2008.

הנתבעים לא הביאו כל ראיה שיהא בה כדי לסתור וליישב את התמיהה האמורה.

24. בהינתן תמונת האינטרסים בין הצדדים – ראיתי להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעים לפיה רחמים מעולם לא נתן הלוואה לבן עטר, ולכן לא הייתה עילה אמתית לרישום המשכון, מעבר לכוונתו של בן עטר, בשיתוף פעולה מצד גיסו רחמים, להתחמק מהעיקול שהטיל התובע על הנכס.

לפיכך, דין המשכון להתבטל.

25. משהגעתי למסקנה האמורה – מתייתר הצורך לדון בשאלה האם נרשם המשכון כדין.

סוף דבר

26. לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת ואני מורה על בטלותו של המשכון.

27. אשר להוצאות – נוכח התנהלותם של הנתבעים לאורך כל ההליך – ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובע הוצאות משפט וכן שכר טרחת עו"ד בסכום של 40,000 ₪.

סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ה, 12 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.