רקע

1. לפניי ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ע' עאסי), בת"א 39927-04-10, מיום 13.3.13, בגדרו נדחתה תביעה כספית בסך 11,443₪ שהגיש המערער כנגד המשיבה.

המערער, שהינו מדען ויזם, הגיש תביעה כספית כנגד המשיבה, שהינה עמותה לעידוד יזמות בישראל, לבית המשפט לתביעות קטנות. ביום 6.12.2010, הוחלט על העברת הדיון בתיק לבית המשפט השלום, בגין מורכבותו. על אף העברת התיק, נותר המערער, מבחירתו, ללא ייצוג במשך ההליך לפני הערכאה קמא, וגם בהליך דנא הוא בחר שלא להיות מיוצג.

העובדות הצריכות לעניין

2. במסגרת פעילותה של המשיבה היא הקימה מרכז יזמות בירושלים (להלן: "מרכז היזמות"), והתקשרה עם המדען הראשי במשרד המסחר והתעשייה, כאשר המדען הראשי מפקח על פעילות היזמים במרכז היזמות.

3. ביום 12.10.2000, נקשרו המערער והמשיבה בהסכם יזמות לייצור מכשיר למדידת סוכרים בענבים וביין. על פי ההסכם ולצורך מימושו הוקמה חברה בשם "וינורון", אשר פעלה במסגרת מרכז היזמות, כאשר המערער והמשיבה היו בעלי מניות בחברה והמערער שימש בה הן כמנהל מחקר ופיתוח והן כדירקטור. במאי 2003 הופסקה פעילותה של חברת "וינורון" במסגרת מרכז היזמות בגין עמדתו של המדען הראשי, לפיה החברה "לא עמדה באבן דרך חיונית" (על פי מכתבו של מר' ליאור שחורי, סגן מנהלת תכנית החממות בלשכת המדען הראשי, מיום 9.11.2004).

ההליכים בפני בית המשפט קמא

4. תביעתו של המערער בבית המשפט קמא נסמכה על שתי עילות:

הראשונה, התבססה על טענתו כי המשיבה התחייבה להעמיד הלוואה בסך של כ- 40,000 ₪ לחברת "וינורון", באמצעות חברת קרן הלוואות בשם RLF (להלן: "קרן RLF") בה המשיבה שולטת. כנגד הלוואה זו שילם המערער סכום של כ-6,170 ₪ לחברת "וינורון", אולם בסופו של דבר ההלוואה לא הועמדה. לפיכך, טען המערער כי יש להשיב לו את הסכום ששילם.

השנייה, מבוססת על טענתו, כי לפי דרישת הדירקטורים מטעם המשיבה בחברת "וינורון" הוא נאלץ לוותר על שכרו בסך 5,273 ₪, כדי לבצע תשלום לחברה ספקית בשם "יארד". לטענת המערער, על אף שויתר על שכרו בסכום הנ"ל, לא בוצע התשלום לחברת "יארד". לפיכך, טען המערער, יש להשיב לו גם סכום זה.

5. המשיבה טענה כי עילות התביעה התיישנו וכי אין כל יריבות בין המשיבה למערער, בהתחשב בכך שגם אם יוכחו כל טענות המערער, הרי שעילותיו הן אך ורק כנגד חברת "וינורון" או "קרן RLF", שכל אחת מהן הינה אישיות משפטית נפרדת מהמשיבה. לגופו של עניין טענה המשיבה, כי 6,170 ₪ שהעמיד המערער לטובת חברת "וינורון" היו בקשר להלוואה על סך 10,000 ₪ שאכן ניתנה לחברת "וינורון" מ"קרן RLF". לעניין הסכום על סך 5,273 ₪, עליו ויתר המערער ממשכורתו, טענה המשיבה כי המערער ראה סכום זה כהשקעה בחברת "וינורון" ללא כל קשר לתשלומים אחרים.

6. עוד ציינה המשיבה, כי בשל חובות שהצטברו בחברת "וינורון" נאלץ מרכז היזמות, אותו מנהלת המשיבה, לשלם סכום בסך 123,742 ₪ ללשכת המדען הראשי, שעה שהמערער לא נטל כל חלק בתשלום זה.

פסק דינו של בית המשפט קמא

7. בית משפט קמא דחה את תביעת המערער, בקובעו כי הוא לא עמד בנטל השכנוע המוטל על כתפו כתובע. נקבע, כי מערכת היחסים בין המערער, המשיבה ו"קרן RLF" הייתה מורכבת ומסועפת, כאשר המערער לא הציג ראיות מספיקות לתמוך בטענותיו נגד המשיבה. בית משפט קמא התייחס לדבריו של המערער בעדותו, בהם הודה כי המשיבה שילמה סכומים גדולים ביחס אליו בגין חלקה במיזם, וקבע כי בכל הנוגע להתחשבנות הכספית בין המערער למשיבה רב הנסתר על הגלוי. עוד נקבע, כי המערער ביקש להשיג במסגרת התביעה הכרעה בנוגע לשני מרכיבים בודדים בתוך מערכת יחסים מורכבת, מבלי להציג לבית המשפט את כל העובדות הרלוונטיות. זאת בהתבסס, בין היתר, על דברי המערער עצמו, לפיהם הוא מתכוון להגיש לבית המשפט המחוזי תביעה נוספת בגין שאר הסכומים שהמשיבה חייבת לו, לטענתו. בשל קביעותיו אלו לא נדרש בית המשפט לטענות המשיבה בדבר היעדר יריבות והתיישנות.

טענות הצדדים בערעור

8. המערער, שכאמור בחר שלא להיות מיוצג גם בהליך הערעור, טען טענות שונות כנגד התנהלות המשיבה בבית המשפט קמא; כנגד התנהלות בית משפט קמא עצמו; וכנגד מעמדה המשפטי של המשיבה ויחסיה עם רשם החברות. עוד ביקש המערער, כי הסכסוך בין הצדדים יועבר להכרעת בורר. לגופו של עניין טען המערער רק שתי טענות עובדתיות בעניין התשלום לחברת "יארד".

9. המשיבה טוענת, כי המערער לא התמודד עם קביעתו של בית משפט קמא שעמדה בבסיס פסק דינו, לפיה המערער לא הציג, לא כל שכן שלא הוכיח, את כל העובדות הרלוונטיות לביסוס תביעתו. עוד נטען, כי טענות המערער כנגד התנהלות המשיבה והתנהלות בית המשפט קמא אינן מבוססות בדין. לעניין מעמדה המשפטי של המשיבה ויחסיה עם רשם החברות טוענת המשיבה, כי אין לדבר כל השלכה על התביעה דנן, והכחישה טענות אלו. לעניין הבקשה למינוי בורר, טוענת המשיבה כי מדובר בהליך של ערעור לאחר הגשת תביעה כספית, ובית המשפט אינו מוסמך לדון בכך. עוד העלתה המשיבה טענות לגבי הפרת החלטות בית המשפט לעניין סדרי הדין בערעור מצד המערער. לגופו של עניין, חזרה המשיבה על טענותיה בבית משפט קמא. לבסוף, ביקשה המשיבה כי הערעור יידחה וכי המערער ישא בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין.

דיון

10. דין הערעור להידחות. מעיון בכתבי הטענות של המערער הן בפני בית משפט קמא והן בפני בית משפט זה, ומעיון בתצהירי הצדדים ופרוטוקול דיון ההוכחות בפני בית משפט קמא, עולה המסקנה הברורה כי לא נפל כל פגם בקביעת בית משפט קמא לפיה המערער לא עמד בנטל הנדרש להוכחת תביעתו.

כל טענה וטענה שהועלתה מטעם המערער במסגרת תביעתו מהווה פרט מסוים במערכת עובדתית רחבה אשר המערער לא הצליח להוכיח. גם טענותיו של המערער בערעור אינן מתמודדות עם כשל בסיסי זה, ולא בהן תימצא הישועה למערער. פרט לחוסר הרלוונטיות, חלק מטענות המערער כלל אינן מבוססות בדין. כך, למשל, טענתו כי שגה בית משפט קמא משהסתמך על דברי המערער בחקירתו הנגדית, משום שהיה עליו, כך לדעתו, להסתמך אך ורק על תצהירו הכתוב. כך גם לעניין בקשתו של המערער למינוי בורר, עת הוסבר לו כבר בערכאה קמא, כי היה עליו לבחור בין הליך של הגשת תביעה לבין פנייה להליך של בוררות. כך בוודאי לגבי טענתו כלפי בית משפט קמא עצמו, לפיה פסק דינו ניתן בחופזה יתרה.

11. למותר לציין, כי המערער היה משפר את עמדתו אלפי מונים לו היה שוכר לעצמו שירותי עורך דין כבר מעת שהועברה התביעה מבית משפט לתביעות קטנות לבית משפט השלום. אך משבחר המערער לצעוד במשעול ההליך המשפטי בכוחות עצמו, עליו לשאת בתוצאות מעשיו ואין לו להלין אלא על עצמו.

12. מושכלת יסוד היא, כי "דיני הראיות קובעים את נטל השכנוע במשפט אזרחי בדרך כלל על יסוד העקרון, כי על בעל דין לשכנע את בית המשפט בקיום אותן עובדות בהן מותנית התוצאה המשפטית הנובעת מן ההלכה שהוא מסתמך עליה" (ע"א 642/61 זאב טפר נ' שלמה מרלה פ"ד טז 1000, 1005 (1962)).

המערער לא פרש בפני בית המשפט את כלל העובדות הרלוונטיות למערכת החיובים ההדדיים בינו לבין המשיבה. בעניין תביעתו להשבת הסכום ע"ס 6,170 ₪ לא הוכיח המערער את ההתחייבויות שלקחו על עצמם הצדדים ביחס להלוואה הנטענת. לא הוכח גם ההקשר שבו נעשו התחייבויות אלו – האם הן היו קשורות להלוואה ע"ס 10,000 ₪, שאכן ניתנה לחברת "וינורון" מ"קרן RLF", או שמא הן קשורות להלוואה אחרת. המערער לא הוכיח את נסיבות הוויתור על שכרו ע"ס 5,273 ₪ ולא הסביר מדוע מחויבת המשיבה להשיב לו סכום זה; כל זאת, עת הוכח כי המשיבה שילמה סכומים גבוהים לאין ערוך מהסכומים דלעיל בשל מעורבותה בחברת "וינורון", מבלי שהמערער הסביר את הימנעותו מנשיאה כלשהי בהוצאות אלו.

13. הערעור נדחה, אפוא.

המערער ישא בהוצאות המשיבה בגין ערעור זה בסך כולל של 2,500 ₪.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים באמצעות הדואר.

ניתן היום, כ"ג טבת תשע"ד, 26 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.