03 ספטמבר 2015

1. התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבעת וכן בקשה לאישור תובענה ייצוגית בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות.

התובעת טענה בתביעתה כי היא זכאית מהנתבעת לתשלום הפרשי שכר שונים בגין הפחתת שכר, דמי מחלה, דמי חגים, תמורת חופשה, דמי הבראה ונסיעות. כמו כן טענה התובעת כי לא ניתן להבין את תלושי השכר וביקשה מעין תביעה למתן חשבונות בגוף התביעה.

מנגד טענה הנתבעת כי היא שילמה לתובעת את כל שכרה, כי התובעת חתומה על הסכם המסביר את אופן תשלומי הזכויות ולכן הכחישה תביעותיה להפרשי השכר המפורטים לעיל.

2. מאחר והוגשה בקשה לתובענה ייצוגית, זו נדונה טרם ניהולו של תיק זה כאשר עילות התובענה הייצוגית היו אי תשלום דמי הבראה, הפחתת שכר באופן חד צדדי, ואיחור בתשלום השכר.

לאחר שהתקיים דיון בבקשה לתובענה ייצוגית לרבות חקירת הצדדים, ניתנה החלטה ביום 30.8.14 אשר דחתה את הבקשה לתובענה ייצוגית.

ערעור על החלטה זו שהוגש לביה"ד הארצי נמחק ב- 6/15 בהסכמת הצדדים. בשים לב להחלטה בתובענה הייצוגית קודמה תביעתה האישית של התובעת, הוגשו תצהירים משלימים ונשמעו הוכחות ב- 18.12.14, כאשר התובעת העידה ונחקרה ומטעם הנתבעת העידה הגב' רחל פפר.

3. אלו הן העובדות הרלבנטיות כפי שהן עלו מכתבי הטענות, התצהירים והמסמכים שהוגשו לתיק:

א. התובעת עבדה אצל הנתבעת כמטפלת ברפואה משלימה בתחומים של שיאצו, רפלקסולוגיה, נטורופתיה ופרחי באך החל מיום 20.9.00 ועד להתפטרותה ביום 25.6.10.

ב. הנתבעת היא חברה אשר הוקמה ע"י קופ"ח כללית לשם מתן שירותי מרפאות של טיפולים בתחום הרפואה המשלימה וכן מרפאות שיניים ואסתטיקה.

ג. התובעת חתמה על הסכם עבודה אישי שהוגש לה ע"י הנתבעת (נספח א' לתובענה), בהסכם הוסדר אופן העבודה, התפקיד, שעות העבודה והתמורה. סעיף 6 להסכם קבע כדלקמן:

"6.1 בגין העבודה בתחום רפלקסולוגיה במרפאת קיראון יקבל העובד סכום בשיעור 27.5% מסך התמורה הכוללת שנתקבלה בגין הטיפולים אותם העניק העובד למטופלים, ובתנאי שהתשלום בגין הטיפולים הנ"ל שולם בכל אמצעי תשלום שיאושר ע"י ש.ל.ה.

6.2 בגין העבודה בתחום שיאצו במרפאת קיראון יקבל העובד סכום בשיעור 25.5% מסך התמורה הכוללת שנתקבלה בגין הטיפולים אותם העניק העובד למטופלים, ובתנאי שהתשלום בגין הטיפולים הנ"ל שולם בכל אמצעי תשלום שיאושר ע"י ש.ל.ה.

...

6.4 התשלומים בסעיפים 6.1-6.2 יכונו להלן: המשכורת החודשית.

6.5 מובהר בזאת, כי המשכורת החודשית נכלל כבר תשלום בגין הבראה ובגין נסיעות, וכי העובד לא יהיה זכאי לתשלום בגין זכויות אלה."

ד. בסעיף 8 להסכם נקבע כי התובעת תהיה זכאית לתשלום בגין חופשה בהתאם לחוק וכי מוסכם בין הצדדים כי בשל חלקיות משרתה, תהיה רשאית הנתבעת לשלם לתובעת דמי חופשה בשיעור של 6.67% מהמשכורת החודשית, כאשר התובעת הצהירה שהיא מסכימה לכך ותשלום זה ממצה את זכותה לחופשה שנתית.

ה. במהלך שנות עבודתה עד לחודש 3/06 למרות הקבוע בסעיף 6.5 להסכם שולמו לתובעת החזר נסיעות והבראה בנפרד מהתשלום הכולל. החל מחודש 3/06 הפסיקה הנתבעת לשלם הבראה ונסיעות בנפרד וכללה רכיבים אלה בתוך החוזה התגמול כפי שהוסכם בסעיף 6.5 להסכם.

ו. אין מחלוקת כי בכל תקופת העבודה התובעת לא יצאה לחופשה בתשלום בפועל אלא רק קיבלה את התמורה עפ"י סעיף 8 להסכם.

ז. אין מחלוקת כי בכל תקופת עבודתה (למעט בסופה ולאחר הגשת התביעה), לא שילמה הנתבעת לתובעת דמי מחלה ובפרט דמי המחלה לשנת 2004 כאשר התובעת נתנה לנתבעת אישורים רפואיים.

ח. אין מחלוקת כי בכל תקופת העסקה לא שולמו לתובעת דמי חג.

ט. בשנת 07' שונו אחוזי התגמול של התובעת והועלו בתחומי הרפלקסולוגיה והשיאצו באחוז אחד. בשנת 08' הופחתו אחוזי התגמול לתובעת (לטענתה ללא הסכמה וללא ידיעה), לאחוזים המקוריים בהסכם העסקה. כל ההודעות על שינוי אחוזי התגמול נשלחו לתובעת כמכתבים רשמיים של הנתבעת וצורפו כנספחים 5 עד 11 לתצהיר גב' פפר.

י. ביום 17.9.09 שלחה הנתבעת הודעה לתובעת ובה הודיעה לה על שינוי חד צדדי של שיעורי התגמול כדלקמן:

"פרחי באך במקום 25.5% - 24%

שיאצו במקום 25.5% - 24%

שיאצו + רפלקסולוגיה במקום 25.5% - 24%

נטורופתיה במקום 27.5% - 26%

רפלקסולוגיה במקום 27.5% - 26%"

עוד הוזכר לתובעת כי שכרה כולל תשלום נסיעות ודמי הבראה וכי השינויים נעשו בהתאמה לאור תיקון 24 לחוק הגנת השכר.

יא. התשלום עבור הטיפולים שביצעה התובעת לאחר היום ה- 16 לכל חודש שולמו לתובעת רק ב- 9 לחודש לאחר החודש העוקב. עלה מהראיות כי כל הנתונים על מועדי הטיפולים ועלותם היו ניתנים לצפייה בסניף בו עבדה התובעת ע"י התובעת והם הוזנו למחשבי הנתבעת בזמן אמת, כך שהנתונים הנדרשים לחישוב השכר היו בידי הנתבעת.

עוד הוכח בפני כי בידי התובעת היו כל הנתונים הנחוצים לבחינת חישוב שכרה מדי חודש לרבות תלושי שכר ובדיקת תשלום 2השכר מדי חודש.

יב. החל משנת 06' פעלה התובעת בניסיון התארגנות בנתבעת כאשר בראשית שנת 09' החלה התארגנות ראשונית של המטפלים בתחום הרפואה המשלימה במסגרת "כח לעובדים" כאשר התובעת מעורבת בהתארגנות זו.

בין לבין ותוך כדי הליך התארגנות העובדים, אף הסתדרות העובדים הכללית ניסתה לארגן את העובדים ובסופו של יום נקבע כי הארגון היציג בנתבעת, היא הסתדרות העובדים הכללית.

יג. התובעת טרם סיום עבודתה ותוך כדי הליך ההתארגנות פנתה בבקשה לשפר את תנאי שכרה במו"מ אישי וביקשה כי התגמול יועלה ב- 4%. עולה מכל הראיות כי התובעת הסכימה עם עיקרון תשלום שכר על בסיס אחוזי תגמול בתמורה שנגבית מהמטופלים ע"י הנתבעת ואף הסכימה בעקיפין גם לשאלת התמורה הכוללת כאמור בסעיף 6.5.

יד. התובעת התפטרה ביום 25.5.10 ועזבה את העבודה בנתבעת ביום 25.6.10, זאת מסיבות רפואיות.

טו. ביום 27.10.11 נחתם הסכם קיבוצי בנתבעת עם הסתדרות העובדים הכללית בו הוסכם על שיטת תשלום שכר לעובדים תפוקתיים בתמורה אחוזית (כפי שעבדה התובעת) וכן הוסכם כי העובדים יהיו זכאים לתשלום עבור ימי מחלה, חופשה וחגים.

לעובדים תפוקתיים הוסכם כי תשלום עבור דמי הבראה כלול בתמורה האחוזית המשולמת להם וכך גם דמי נסיעות.

דיון והכרעה

4. התובעת בתביעתה טוענת להפרשים עבור תשלומי זכויות וכן להפרשי שכר.

התובעת אף בעקיפין מנסה לתקוף את שיטת העסקה עפ"י עלות ותמורה אחוזית, אשר נגזרת מסוגי הטיפולים שביצעה וכמותן.

אקדים ואומר כי לאחר שבחנתי את העדויות והראיות שעמדו בפני, ובפרט בשים לב לעובדה כי בידי התובעת היו מידי חודש כל דיווחי הטיפולים שביצעה וקיבלה מדי חודש לידיה את תלוש השכר, יכלה התובעת לבצע מדי חודש בדיקה באם יש חסר בתשלום שכרה.

תביעת התובעת למתן חשבונות לקבלת הפרשי שכר רטרואקטיביים בכל שנות עבודתה בתואנה כי לא הייתה בידה האפשרות לבדוק את התמורה שקיבלה כל חודש, אין בה ממש.

מעבר לכך, בתי הדין לעבודה הכירו בשיטת תגמול המושתתת על קבלת תמורה אחוזית מתוך הכנסות או טיפולים כפי שקרה במקרה של התובעת, ועל כן לא ניתן לכפור היום בדיעבד בשיטת התשלום שקיבלה התובעת.

זאת ועוד, התובעת חתמה על הסכם, ובהסכם נרשם מפורשות מהו אחוז התמורה שתקבל מכל טיפול שתבצע כאשר הנתבעת גובה עליו תשלום עפ"י מחירונים ידועים. התובעת אף קיבלה מדי פעם עדכונים באשר לגובה אחוז התמורה שהיא קיבלה, ובסופו של יום אף ניהלה מו"מ על הגדלת אחוז התמורה. כל אלה יש בהם כדי להוכיח כי התובעת הסכימה לתנאי העסקה האלה והם לא נכפו עליה והיא קיבלה את התמורה מדי חודש בחודש.

לכן כבר בתחילת פסק-דין זה אני קובעת כי יש לדחות את תביעת התובעת למתן חשבונות ולהפרשי שכר.

אדון להלן ביתר הרכיבים שנותרו ע"י התובעת העוסקים בזכויות סוציאליות.

5. תביעה לדמי חופשה - התובעת בכתב תביעתה ובסיכומיה טענה כי לא יצאה לחופשה כלל וקיבלה תשלום קבוע בסך 6,67% מהשכר. מהעדות גם עלה כי גם אם הייתה מבקשת התובעת לצאת לחופשה הייתה רשאית לעשות זאת ללא תשלום נוסף כל זאת בהתבסס לטענת הנתבעת על סעיף 8 להסכם.

הלכות ביה"ד לעניין תשלום דמי חופשה ותכליתו של חוק חופשה שנתית נקבעו בשורה של פסקי דין, והחוק אוסר על תשלום דמי חופשה או תמורת חופשה תוך כדי העבודה ללא מתן חופשה ועל כן התובעת זכאית לפדיון חופשה.

כפי שנקבע בפסיקה חלה התיישנות על תביעה לתקופה שקדמה לשלוש שנים לפני מועד הגשת התביעה והשנה השוטפת.

לאור האמור, התובעת זכאית לתשלום פדיון חופשה עבור התקופה שמ- 5/06 ועד 5/10. היקף משרתה של התובעת כפי שהיא חישבה עמד על 40% היקף משרה. כמו כן החל מ- 11/09 נצברו לתובעת מכסת ימי חופשה באופן נפרד ולא כאמור בסעיף 8 להסכם והתובעת ניצלה 16 שעות על חשבון ימי חופשה בחודש 4/10 בסך 629.76 ₪ וכן קיבלה פדיון חופשה בתלוש שכר אחרון בסך של 771.58 ₪. כמו כן קיבלה התובעת את הסכום של אחוז מתוך התמורה כאמור בסעיף 8 להסכם.

בשים לב לפסיקה ובפרט לפס"ד בעניין אצ'ילדייב, אין כל מקום לדעתי לקזז מסכום פדיון החופשה שמגיע לתובעת את הסכומים שקיבלה במסגרת סעיף 8 להסכם.

לטעמי, ההסכם בעניין זה היה שגוי ובניגוד לחוק ועל הנתבעת היה לאפשר חופשה לתובעת, לצבור לה ימי חופשה כי שקובע החוק ולאפשר לה לצאת לחופשה.

התובעת טענה בסיכומיה כי יש לשלם לה פדיון חופשה בסך של 12,537 ₪ בגין כל תקופת העסקתה, היינו ל- 7 השנים האחרונות.

הנתבעת לא הגישה פרוט של החישוב והתעלמה מסכומים שקיבלה מהנתבעת, מאידך גם הנתבעת לא ביצעה חישוב מדויק אלא רק ציינה את שיעור הסכום ששולם לתובעת עבור חופשות עפ"י ההסכם והחל מ- 11/09.

לכן, בהעדר חישוב ע"י מי מהצדדים ומאחר והתובעת טענה לתשלום חופשה בסך 12,537 ₪ עבור 7 שנים, אני קובעת כי עבור כל שנה התובעת זכאית לחופשה בסך של 1,791 ₪ ובסה"כ עפ"י הדין סך של 7,164 ₪.

מסכום זה יש לקזז את הסכומים ששולמו לה בפועל בשנת 2010 על כן על הנתבעת להשלים לתובעת הפרש דמי חופשה בסך של 5,762.66 ₪, כאשר סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה.

6. הבראה ונסיעות – התובעת טוענת כי עד לחודש 3/06 שילמה לה הנתבעת בנפרד הבראה ונסיעות ומאותו מועד הפסיקה לשלם וכללה את סכומי ההבראה והנסיעות בתוך התגמול האחוזי כפי שנקבע בהסכם.

התובעת טענה כי יש איסור לשכר כולל וכי על הנתבעת היה לשלם לה בנפרד החל משנת 06' הבראה ונסיעות ובשל כך תובעת תשלום הפרשים אלה.

לאחר שבחנתי טענות הצדדים לעניין זה וכן בשים לב להסכם העבודה עליו הייתה חתומה התובעת, כמו גם יתר הודעות הנתבעת אל התובעת באשר לתשלום שכרה באחוזים, בהם נרשם מפורשות שדמי ההבראה והנסיעות כלולים בתגמול, הרי שברור כי התובעת אינה זכאית לתשלום של הבראה ונסיעות בנוסף לתגמול שקיבלה. חיזוק לכך אף ניתן ללמוד מההסכם הקיבוצי בו נקבע כי בתגמול האחוזי יכללו נסיעות והבראה.

לא זו אף זו, נקבע בפסיקה כי ככל שהמעסיק קובע מראש כי בשכר יכללו דמי ההבראה והנסיעות וכאשר מדובר בתשלום העולה בשיעור ניכר על שכר המינימום, אזי אין כל מניעה לכלול רכיבים אלו בשכר. על כן לא נעשתה כל פגיעה בזכות התובעת ודין תביעתה ברכיבים אלה להידחות.

ניסיון התובעת לטעון כי לא הסכימה לתנאי העסקה אלה ולשיטת העסקה זו, וכי מחתה על כך במהלך עבודתה אין בהם ממש שכן לא הוצג כל מכתב של התובעת אל הנתבעת בעניין זה אלא ההפך ניתן להבין וללמוד כי התובעת הסכימה לכך במהלך כל השנים וחיזוק אחרון לכך ניתן במו"מ שניהלה בשנת 2010, להעלאת התמורה האחוזית עבור הטיפולים שביצעה.

7. ימי מחלה – לא הייתה מחלוקת כי התובעת נעדרה בשנת 2004 בשל מחלה ומסרה אישורים על 34 ימי מחלה, כאשר בפועל ניצלה מתוכם 32 יום.

התובעת פנתה בכתב אל הנתבעת ודרשה את תשלום ימי המחלה וסורבה. כך גם השיבה גב' פפר בעדות כי לטעמה התובעת אינה זכאית לדמי מחלה.

הנתבעת טענה בכתב ההגנה טענות עובדתיות חלופיות אשר לא התמודדו עם הראיות שהציגה התובעת.

טענת הנתבעת כי בשל צורת התשלום ומאחר והתובעת לא שובצה לעבודה היא אינה זכאית לדמי מחלה, דינה להידחות.

אחוז התגמול שנקבע בחוזה העבודה לא גילם את עלות המעסיק בכל הקשור לתשלום עבור ימי מחלה.

תשלום ימי מחלה הינו זכות אשר צריכה להיות משולמת בנפרד ולא יכולה להיות כלולה באחוז תמורה כולל כפי שנקבע עם התובעת. לכן גם אם ניתן לפרש את ההסכם כטענת הנתבעת, מדובר בסעיף חוזה שאינו חוקי לטעמי.

לא בכדי במסגרת ההסכם הקיבוצי הובהר כי דמי מחלה ישולמו בנפרד ולא יהיו כלולים בשכר התפוקתי.

לכן, התמורה האחוזית ששולמה לתובעת אינה יכולה להוות תשלום לדמי מחלה והתובעת זכאית לתשלום ימי המחלה כפי תביעתה עבור שנת 04'.

על כן הנתבעת תשלם לתובעת דמי מחלה בסך של 4,073 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מה- 1.4.04 ועד התשלום המלא בפועל.

8. דמי חגים – התובעת טענה כי היא זכאית לדמי חג כפי שקיבלו יתר העובדים והיא ערכה חישוב של ימי החג המגיעים לה (9 לכל שנה) בהתאם להיקף משרה של 40%.

התובעת לא הציגה לוח שנה ובו הוכיחה כי יום לפני החג ויום לאחריו היא עבדה והאם החג נפל בשבת וציפתה כי הנתבעת ו/או ביה"ד יבחן את הדוחות המצויים בידיו ועל פיהם יקבע אם מגיעים ימי חג או לא. לא זו הדרך לנהל תביעה זו. על התובעת היה להוכיח את תביעתה.

יש לדחות את טענת התובעת כי על הנתבעת היה להציג חישוב נגדי ולהוכיח אם התובעת זכאית או לא זכאית לדמי החגים. הנטל מוטל בעניין זה כפי שנקבע בפסיקה על התובעת ועל התובעת היה להוכיח איזה ימי חג נפלו על ימים בהם הייתה אמורה לעבוד או נפלו בשבת ולא לתבוע באופן גורף 9 ימי חג על כל שנה.

לאור האמור נדחית תביעת התובעת לדמי חגים.

9. ריבית בגין האיחור בשכר – התובעת טוענת באופן כללי כי הוכיחה כי באופן שיטתי וקבוע הנתבעת שילמה את שכרה באיחור כתוצאה מכך שימי העבודה החל מה- 17 לכל חודש שולמו בחודש העוקב לאחר מכן.

התובעת לא נתנה כל הסבר על אופן חישוב ריבית הנתבע ואם מדובר על ריבית לתקופה של שנת עבודתה האחרונה, או לכל השנים.

רב הנסתר על הגלוי ברכיב תביעה זה שלא הוכח כלל ע"י התובעת למעט העובדה שהוסכמה ע"י הנתבעת כי אכן חישוב השכר ותשלום השכר נעשה באופן שנטען ע"י התובעת.

לכן טענת התובעת כי שכרה הולן באופן קבוע, באופן המצדיק תשלום ריבית בגין האיחור בשכר, טוב היה אם לא היה נתבע ע"י התובעת.

10. סוף דבר –

לאור כל קביעותי בפסק הדין נדחות תביעות התובעת בגין הפחתה בשכר, תביעה למתן חשבונות, תביעה לדמי נסיעות והבראה, תביעת דמי החג והתביעה לתשלום ריבית בגין האיחור בשכר.

הנתבעת תשלם לתובעת תמורת חופשה בסך של 5,762.66 ₪ כאשר סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה וכן סך של 4,073 ₪ עבור דמי מחלה כאשר סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.4.04.

בשים לב לאופן ניהול ההליך בתיק זה, ולתוצאתו בסופו של יום וכן בשים לב לכך כי לא שולמו לתובעת זכויות בגין חופשה ומחלה, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאותיה בסך של 3,500 ₪.

התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהמצאת פסה"ד לצדדים.

ערעור על פסק-דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה.

ניתן היום, י"ט אלול תשע"ה, (03 ספטמבר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

חתימה