תביעה כספית בסך 166,699.03 ₪.

רקע

1. התובעת הינה חברה ציבורית המספקת שירותי מידע ותקשורת באינטרנט, ומפעילה את אתר "Bizportal", אתר המספק מידע וחדשות (להלן: "אתר ביזפורטל").
2. הנתבעת 1 הינה חברה פרטית העוסקת בשיווק ופרסום באינטרנט. הנתבעת 2 הינה חברה פרטית המחזיקה ב-99% ממניות הנתבעת 1, והנתבע 3 הינו מנכ"ל הנתבעת 1, ובעל 100% מאמצעי השליטה בנתבעת 2.
3. התובעת והנתבעת 1 התקשרו בהסכמים לאספקת מדיה ושטחי פרסום באינטרנט, באתר ביזפורטל, עבור לקוחות הנתבעת 1.
4. בין התובעת לנתבעת 1 התגלעו חילוקי דעות באשר להתקשרויות כאמור, ומכאן התביעה.

ההליך

1. התובעת הגישה את כתב התביעה בהליך של סדר דין מקוצר, והנתבעים הגישו בקשה למחיקת הכותרת. בדיון מיום 23.3.11 הודיעו הצדדים על הסכמתם למחיקת הכותרת והעברת הדיון לסדר דין רגיל. לפיכך, הגישו הנתבעים כתב הגנה.
2. הצדדים הגישו עדויות ראשיות בתצהירים. מטעם התובעת הוגש תצהירו של מר אופיר שטויאר, משנה למנכ"ל התובעת. מטעם הנתבעים הוגשו תצהיריהם של מר יאיר למברג, הנתבע 3 וכן של מר מאיר עמיקם, מנכ"ל חברת ארטרייד הנדסה פיננסית בע"מ שלימים נרכשה ושינתה את שמה לאפריקה ישראל בית השקעות בע"מ.
3. לאחר שהוגשו תצהירי העדות הראשית, הגישה התובעת בקשה לצרף תצהיר משלים מטעמה, בטענה כי רק באותו מועד איתרה את ההסכמים נשוא התביעה. בהחלטה מיום 11.7.12 ניתנה רשות לתובעת וכן לנתבעים להגיש תצהיר משלים מטעמם.
4. התובעת הגישה תצהיר משלים מטעם מר אופיר שטויאר, והנתבעים הגישו תצהיר מטעם מר יאיר למברג.
5. בדיון ההוכחות מיום 16.1.13, ויתר ב"כ הנתבעים על חקירתו הנגדית של מר אופיר שטויאר, בטענה כי תצהירו מהווה עדות מפי השמועה. הנתבע 3, מר יאיר למברג נחקר על תצהירו.

מר מאיר עמיקם לא התייצב להיחקר על תצהירו, וב"כ התובעת הודיע לאחר הדיון כי הוא מוותר על חקירתו הנגדית.

1. לאחר שהסתיים שלב ההוכחות, הגישו הנתבעים חשבוניות עליהן נשאל הנתבע 3 בחקירתו הנגדית (עמ' 49 לפרוטוקול). התובעת הודיעה כי אין המדובר בחשבוניות אותן היה על הנתבעים להגיש, אולם הבהירה כי מדובר בחשבוניות שהוגשו על ידה בתצהירה המשלים, ועל כן אין מניעה כי יישארו בתיק בית המשפט.
2. כמו כן, הגישו הנתבעים בקשה לצירוף דפי חשבון הבנק של הנתבעת 1, כראיות מפריכות לטענה לפיה הנתבע 3 ידע כי אין ביכולתה של הנתבעת 1 לשלם עבור השירותים. בהחלטה מיום 18.3.13 נעתרתי לבקשה.
3. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

טענות התובעת

1. החל מיולי 2007 סיפקה התובעת לנתבעת 1 שטחי פרסום עבור לקוחות הנתבעת 1 באתר ביזפורטל, וכן חסות בכנס בתחום שוק ההון. הנתבעת 1 שיווקה את שטחי הפרסום לצדדים שלישיים.
2. התובעת הוציאה לנתבעת 1 חשבוניות לתשלום בגין השירותים, אך הנתבעת 1 לא פרעה את החשבוניות חרף פניות התובעת.
3. ביולי 2008 הגיעו התובעת והנתבעת 1 באמצעות הנתבע 3 להסדר, לפיו תשלם הנתבעת 1 את חובותיה לתובעת בתשלומים חודשיים, שלא יפחתו מסך של 5,000 ₪ לחודש.
4. אף שטיוטת ההסדר לא נחתמה ע"י הנתבעים, ההסדר כובד על ידם עד חודש דצמבר 2008. הנתבעים העבירו לתובעת שישה שיקים של הנתבעת 1 ע"ס 5,000 ₪ כל אחד.
5. לאחר מכן, חדלו הנתבעים להעביר כספים לתובעת וניתקו את הקשר עמה.
6. במועד הפרת הסדר החוב הסתכם חוב הנתבעים בסך 135,985.71 ₪, וליום הגשת התביעה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, הסתכם החוב בסך 166,699.03 ₪.
7. הנתבע 3 אחראי באופן אישי לחובות הנתבעת 1 מכח הסדר החוב.

הנתבע 3 לא הכחיש את הסדר החוב ולא הכחיש כי הנתבעת 1 שרויה במצב כלכלי קשה, ואף ביקש להגיע להסדר החוב.

בנוסף, הנתבע 3 היה מודע למצב הכלכלי הקשה של הנתבעת 1, הסתיר אותו מהתובעת והמשיך לרכוש שטחי פרסום ללא יכולת לשלם עבורם. בכך הונה הנתבע 3 את התובעת, קיבל לידיו את התמורה מלקוחותיו ושלל מהתובעת את התמורה המגיעה לה.

הנתבע 3 עשה שימוש באישיותה המשפטית של הנתבעת 1 על מנת להונות או לקפח את התובעת, ופעולותיו לטענת התובעת עולות כדי הונאה ומרמה לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977.

1. יש להרים את מסך ההתאגדות בין הנתבעת 1 לנתבעת 2, מכיוון שמדובר ביחסים משפטיים בין חברה בת - הנתבעת 1 לחברה אם – הנתבעת 2 , לבין הנתבע 3 - המנהל ובעל השליטה בהן, לאור השליטה האפקטיבית והמתמדת של הנתבע 3 על פעולות החברות.

טענות הנתבעים

1. התובעת פנתה אל הנתבע 3 על מנת שיסייע לה למכור חסויות בכנס בתחום שוק ההון. הנתבע 3, באמצעות הנתבעת 1 המליץ ושיווק את החסות לחברת אפריקה ישראל בית השקעות בע"מ (להלן: "אפריקה ישראל"), וכנגד מתן החסות שולמה לתובעת מלוא התמורה.
2. הנתבעים אכן התקשרו עם התובעת בהסכמים לאספקת שטחי פרסום, אולם התובעת לא סיפקה את שטחי הפרסום להם התחייבה, ואלה שסופקו, סופקו באופן נחות אשר לא הניב תוצאות. אספקת השירותים הלקויה מצד התובעת הביאה לעזיבת לקוחות הנתבעת 1 ולטענות רבות נגדה אשר הסבו נזק רב לשמה הטוב ולמוניטין שצברה.
3. הנתבעת 1 עמלה על ניתוח ופריסת המדיה עבור קמפיין של חברת אפריקה ישראל בהיקף של 150,000₪, והעבירה את הניתוח לתובעת על מנת לקבל הצעת מחיר. התובעת בתרמית וחוסר תום לב העבירה את הניתוח לאייקון אינטראקטיב בע"מ - חברה מתחרה לנתבעת 1, והעניקה לה תעריפים מוזלים. בעקבות זאת, פנה מנכ"ל אפריקה ישראל לנתבעת 1 וטען כי קיבל הצעה זהה מחברה מתחרה במחיר זול יותר – וביטל את הקמפיין.
4. אף על פי כן, פרסמה אפריקה ישראל באתר התובעת באמצעות הנתבעת 1. אולם לאחר כחודשיים, בהעדר תועלת מהפרסום, דרשה אפריקה ישראל את הפסקת הפרסום ואף החזר כספי בגין תשלומים שבצעה. הנתבעת 1 נאלצה לפצות את אפריקה ישראל במתן שירותים נוספים בעבורם לא גבתה תמורה.
5. הנתבעת 1 דרשה מהתובעת כי תפסיק את הפרסום של אפריקה ישראל, אולם התובעת הציעה את המשך הפרסום לתקופת ניסיון נוספת תוך הבטחה כי ככל שלא יהיה שיפור בתוצאות כניסת הגולשים, לא תחויב הנתבעת 1 בגין הפרסום. המדיה הנוספת לא הביאה כל תוצאות, אפריקה ישראל לא שילמה עבורה ואילו התובעת בניגוד למוסכם המשיכה לחייב את הנתבעת 1.
6. בתצהירו המשלים, אשר הוגש לאחר שהתובעת צירפה לתצהירה המשלים את ההסכמים עליהם מבוססת התביעה, טענו הנתבעים כי הנתבעת 1 כלל אינה חתומה על הסכם הפרסום עם אפריקה ישראל, ואינה חייבת בגינו.
7. כן נטען כי התובעת הסבה לנתבעת נזק רב בקשר עם לקוח נוסף, חברת פרוקסימה בית השקעות (להלן: "פרוקיסמה"). התובעת הפנתה את פרוקיסמה לנתבעת 1, אשר בנתה עבורה קמפיין פרסומי והמליצה על רכישת שטחי פרסום באתר התובעת. אלא שהפרסום באתר התובעת לא הניב תוצאות, פרוקסימה עזבה את הנתבעת 1 וביטלה את הזמנת המדיה כולה.

מנגד, חייבה התובעת את הנתבעת 1 בגין מלוא שטחי הפרסום אשר ברובם לא סופקו כאמור (למעט כפתור שדרה לתקופה קצרה), ואשר פרוקסימה לא שילמה בגינם.

1. התובעת צירפה כרטסת הנהלת חשבונות לא מבוססת, וללא חשבוניות מס (טענה זו נזנחה לאחר מכן, משצירפה התובעת לתצהירה המשלים את ההסכמים וחשבוניות המס).
2. על אף הנזקים שנגרמו לה, הסכימה הנתבעת 1 לשלם לתובעת בגין החסות בכנס ובגין שטחי הפרסום שסופקו סך של 30,000 ₪ בלבד, כתמורה מלאה וסופית בגין התקשרות הצדדים. הנתבעים מכחישים מכל וכל את הסדר החוב לו טוענת התובעת.
3. יש לדחות את התביעה נגד הנתבעים 2 ו-3 בשל העדר יריבות. הנתבע 3 פעל כמנהל ובעל מניות בנתבעת 1 וכל פעולותיו נעשו בשם החברה, ומעולם לא התחייב או חתם על מסמך בו התחייב באופן אישי לשאת בתשלום חובות החברה.
4. יש לתמוך את טענת הרמת המסך בראיות מהימנות תוך עמידה בתנאים הקבועים בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999. התובעת אינה עומדת בדרישות החוק. התובעת הינה נושה רצונית אשר בחרה שלא לקחת בטוחות אישיות או אחרות מהנתבעים, ולפיכך אין לה להלין אלא על עצמה.
5. טענות התובעת בדבר אחריותו האישית של הנתבע 3 נטענו בעלמא, והן כוללניות, סתמיות ונעדרות פירוט כנדרש בדין. הנתבע 3 פעל ביושר ובתום לב, תוך כדי המהלך הרגיל של העסקים, ולא הציג כל מצג שווא כלפי התובעת.

דיון והכרעה

1. כפי שעולה מן האמור לעיל בפרק המתאר את ההליך, הראיות המהותיות מטעם התובעת, היינו - ההסכמים שנחתמו בין הצדדים וחשבוניות המס, צורפו למעשה לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם שני הצדדים.
2. בחרתי להקדים ולציין זאת, מאחר ועניין זה עורר טענות מצד התובעת באשר לגרסאות כבושות של הנתבעים, ושינוי בטענותיהם, בעיקר בהתייחס להסכם עם אפריקה ישראל כפי שיפורט להלן.
3. התובעת בסיכומיה טוענת כי בכרטסת (נספח ג') שצורפה לתצהירי העדות הראשית מטעמה, יש פירוט מדוקדק בדבר המקור ההסכמי של החיוב. ברם, דין הטענה להידחות. השורות שבעמודת הפרטים בטבלת הכרטסת שצירפה התובעת חצויות, ולא ניתן לקרוא את מלוא הפרטים שנכתבו בהן. כתוב בהן לכל היותר את שמו של הקמפיין, באופן חלקי, ואין כל הפניה לתאריך מלא של ההסכם מכוחו בוצע החיוב.
4. בתצהיר המשלים מטעם התובעת, הוגשו אפוא ארבעה הסכמים, אשר לטענת התובעת קוימו על ידה ואילו הנתבעת 1 לא שילמה בגינם.
5. להלן נדון בכל הסכם בנפרד.

ההסכם למתן חסות בכנס

1. המסמך אשר צורף לתצהירה המשלים של התובעת, הינו הצעה למתן חסות בכנס מיום 25.7.07, עליה חתומות הנתבעת 1 והתובעת. כן צורפה חשבונית מס עבור מתן החסות בכנס, בסך 12,538 ₪ כולל מע"מ. מסכום זה יש להפחית את העמלה ששולמה לנתבעת 1 בגין הסכם זה, הבאה לידי ביטוי בחשבונית הזיכוי בסך 1,880.63 ₪ אשר צורפה אף היא לתצהיר המשלים. היינו, החוב הנטען בגין החסות בכנס עומד על סך של 10,657.37 ₪ כולל מע"מ.
2. הנתבעים אינם חולקים על יתרת החוב הנטענת. לטענתם התמורה המלאה בגין הסכם זה שולמה, במסגרת התשלום בסך 30,000 ₪, אשר רכיב ממנו הינו בגין הסכם זה.

הסכם פרוקסימה

1. התובעת צירפה לתצהיר המשלים מטעמה הסכם מיום 2.12.07, עליו חתומה הנתבעת 1. התמורה החודשית שנקבעה בהסכם עבור כלל המדיה הסתכמה ב- 16,000 ₪ בתוספת מע"מ, לתקופה שבין 1.12.07 ועד 31.5.08.

בגין הסכם זה הוצאו 6 חשבוניות על שם הנתבעת 1 כל אחת על סך 18,480 ₪ כולל מע"מ. כן הוצאו 6 חשבוניות זיכוי בגין העמלות לנתבעת 1, כל אחת על סך של 3,696 ₪ כולל מע"מ.

היינו, סכום החוב בגין הסכם פרוקסימה מסתכם ב- (18,480-3,696)*6 =88,704 ₪ כולל מע"מ.

1. בעניין הסכם פרוקסימה, טוענים הנתבעים כי הפרסום באתר התובעת לא הניב תוצאות, וכי פרוקסימה ביטלה את הסכם הפרסום ואף לא שילמה עבורו. לטענת הנתבעים, חודשיים לאחר תחילת הפרסום, הגיע הנתבע 3 להסכמה עם מר דוד לוי, מנהל המכירות מטעם התובעת לפיה ההסכם מבוטל, השירות יופסק, והנתבעת לא תחויב בגינו מעבר לאותם חודשיים. רק בפגישה עם מר שטויאר התברר כי התובעת המשיכה לחייב את הנתבעת 1, אף ששטחי הפרסום לא סופקו. רק באותו מועד נמסרו החשבוניות. בחקירתו הנגדית העיד הנתבע 3 כי סך של כ-10,000 ₪ מתוך הסך הכולל של 30,000 ₪ ששילמה הנתבעת 1, הינו בגין שטחי הפרסום שסופקו בפועל ביחס להסכם פרוקסימה (עמ' 11 לפרוטוקול).

42. בתצהיר העדות הראשית, טען הנתבע 3 כי דרש את הפסקת פרסום, אולם דוד, מנהל המכירות מטעם התובעת, הציע להמשיך את פרסום המדיה לתקופת ניסיון נוספת, תוך הבטחה כי אם לא יהיה שיפור בתוצאות – הנתבעת 1 לא תחויב בגין הפרסום.

43. מבלי להכריע בשאלה האם גרסת ביטול ההסכם מהווה הרחבת חזית כטענת התובעת, אני סבורה כי לא עלה בידי הנתבעים להוכיח טענתם. אמנם, על התובע (ככלל) מוטל נטל השכנוע להוכיח תביעתו כנגד הנתבע. ברם, חובת הראיה חלה אף על הנתבע, והיא החובה להביא ראיות להשמטת הבסיס מתחת לכוחן של אלו שהובאו לחובתו. היינו, ראיות לתמיכה בטענות ההגנה. אי הבאת ראיות אלו על ידי הנתבע, משמעה נטילת הסיכון שאם התובע הוכיח תביעתו במאזן הסתברויות, תתקבל התביעה (ר' לעניין זה י. קדמי, על הראיות, חלק רביעי, מהדורת תש"ע-2009, עמ' 1719-1720 להלן: "קדמי").

44. הלכה היא, כי מי שטוען לבטלותה של עסקה, עליו הראיה (ר' קדמי, 1748; ד"נ 28/84 זידאן נ' ע'דיר, פ"ד מה(4), 661 בעמ' 668; תא (ת"א) 3182/98 תדיראן תקשורת בע"מ נ' בזק בינלאומי בע"מ (5.11.06, פורסם בנבו); תא (ת"א) 2724/01 חכם נ' שינדר (16.7.07, פורסם בנבו). כן השוו: ע"א 11100/02 רונן חצור נ' ניסים דותן (16.2.04, פורסם בנבו).

כדי לעמוד בחובת הראיה להוכחת הטענה בדבר ביטול ההסכם, היה ביכולתם של הנתבעים לזמן לעדות את מר דוד לוי, מנהל המכירות מטעם התובעת, אשר הנתבעים טוענים כי ההסכמה בדבר הביטול נעשתה בתיאום עמו, שכן מלבד עדותו היחידה של הנתבע – אין כל ראיה אחרת התומכת בטענה זו.

ברי כי מקום בו חובת הראיה היא על הנתבעים, הרי שעליהם היה מוטל לזמן לעדות את מי שיכול לתמוך בטענתם. מחדלם מלעשות כן, עומד אפוא לחובתם.

45. טענת הנתבעים בסיכומיהם, כי היה על התובעת לזמן לעדות את מר דוד לוי, אינה במקומה ביחס להסכם פרוקסימה. התובעת צירפה לטענותיה את ההסכם עצמו, וכן את חשבוניות המס, ראיות התומכות בטענותיה ויש בהן כדי להוכיח במאזן הסתברויות את התחייבות הנתבעת 1.

עדותו של מר לוי אינה נדרשת אפוא לתובעת להוכחת טענותיה בדבר הסכם פרוקסימה.

46. לעניין טענות הצדדים בדבר תוצאות הפרסום וקבילותם של דוחות החשיפה, הרי שאין בהסכם עצמו כדי להתנות את תמורת ההסכם בתוצאות הפרסום (הנתבע 3 עצמו אישר זאת בחקירתו הנגדית, עמ' 34 לפרוטוקול).

דוחות החשיפה נמסרו באמצעות תצהירו המשלים של מר אופיר שטויאר. ב"כ הנתבעים נמנע מחקירתו הנגדית. כך, מר שטויאר לא נחקר באשר לזהות הגורם שערך את המסמך, האם היה לו חלק או שהיה נוכח בעריכת המסמך, ובאשר לרמת בקיאותו במסמך. משוויתר ב"כ הנתבעים על החקירה, לא ניצל את ההזדמנות לסתור את קבילות המסמך כראיה לאמיתות תוכנו.

47. לנוכח האמור לעיל, אני סבורה כי עלה בידי התובעת להוכיח את החוב בגין הסכם פרוקסימה, בסך כולל של 88,704 ₪ כולל מע"מ.

הסכם אפריקה ישראל

48. התובעת צירפה לתצהיר המשלים מטעמה הסכם מיום 1.10.07, עליו חתומה אפריקה ישראל בלבד, באמצעות מר מאיר עמיקם כמנכ"ל אפריקה ישראל.

49. הנתבעת 1, או מי מהנתבעים 2 ו-3 אינם חתומים על ההסכם.

בתצהיר המשלים מטעם הנתבעים נטען כי הנתבעים אינם צד להסכם ועל כן אינם חבים מכוחו.

התובעת חזרה וטענה בסיכומיה כי גרסת הנתבעים בתצהיר המשלים הינה גרסה כבושה, הסותרת את גרסתם הקודמת בעניין הסכם אפריקה ישראל, וכי אין לייחס לה משקל.

אין בידי לקבל טענה זו.

אמנם, בכתב ההגנה ובתצהיר העדות הראשית לא נטען ע"י הנתבעים כי אינם צד להסכם אפריקה ישראל. אלא, שההסכם הנטען לא היה בפני הנתבעים באותה עת ויכולתם להתגונן מפני התביעה נפגעה. אכן, ניתנה לתובעת הרשות להגשת התצהיר המשלים, אך כפי שנאמר בהחלטה מיום 11.7.12 - היה ביכולתה של התובעת לאחר חקירה ודרישה, לפעול לאיתור המסמכים בשלב מוקדם יותר.

50. יתירה מכך, התובעת לא הוכיחה שהלכה למעשה הנתבעת 1 היא שהתחייבה כלפיה בהסכם, אף שאינה חתומה עליו.

51. התובעת נסמכת על דברי כבוד השופט אברהם אברהם בע"א (נצ') 13933-10-2 בזק נ' שילוח (24.2.13, פורסם בנבו) (להלן: "פרשת שילוח").

ברם, נסיבות פרשת שילוח שונות לחלוטין מן המקרה דנן. באותו עניין, נקבע מפורשות כי המשיב אישר את ההתקשרות עם המערערת, והתכחש רק לסכום התמורה. על כן אין ללמוד מפרשת שילוח לענייננו.

52. התובעת ויתרה על חקירתו הנגדית של מר מאיר עמיקם, אשר הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעים. חקירתו בשאלת החתימה על ההסכם הייתה יכולה לשפוך אור על התחייבות הנתבעת 1 בגינו – ולכן בעצם הוויתור על חקירתו יש כדי לפעול לחובתה.

התובעת טענה בסיכומיה כי בתצהירו של מאיר עמיקם אין התייחסות להסכם אפריקה ישראל, וכי היה עליו להצהיר במסגרת תצהיר זה כי התקשר ישירות עם התובעת. ברם, תצהירו של מר עמיקם ניתן לפני שהתובעת צירפה את ההסכם עליו מבוססת תביעתה , וכפי שנאמר לעיל - לתובעת הייתה הזדמנות לזמנו לחקירה ולברר את הנושא - אך היא ויתרה על כך.

53. התובעת אף נמנעה מלזמן בעניין זה את מר דוד לוי, סוכן המכירות מטעמה בהתקשרויות מול הנתבעת 1. עדותו בשאלת אופן חתימת ההסכם הייתה יכולה לתמוך בטענותיה. התובעת ציינה בעקיפין בסיכומיה כי לוי כבר אינו עובד אצלה ואינו בשליטתה (ס' 21 לסיכומים), אולם ברי כי ניתן היה לזמנו לעדות על אף האמור.

הלכה היא כי הימנעות מהבאת עד אשר לפי תכתיב השכל הישר עשוי היה לתרום לגילוי האמת, יוצרת הנחה (הניתנת לסתירה) כי דבריו היו פועלים לחיזוק גרסת הצד השני (ר' ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתיתיהו פ"ד מה(4), 651, עמ' 658).

54. יש לציין כי גם אופן חתימת הסכם פינוקרופ (כפי שידון להלן) - אשר נחתם על טופס זהה לטופס עליו נחתם הסכם אפריקה ישראל- מחזק את גרסת הנתבעים לפיה היו אפשרויות שונות לאופן ההתקשרות. על הסכם פינוקרפ חתומה אכן הנתבעת 1 ולא פינוקרופ.

55. לאור כל הטעמים המפורטים לעיל, נקבע כי התובעת לא הרימה הנטל להוכחת טענתה לפיה יש לחייב את הנתבעת 1 בתמורה שנקבעה בהסכם אפריקה ישראל.

הסכם פינוקרופ

56. התובעת צירפה לתצהיר המשלים הסכם מיום 10.3.08, עליו חתומה הנתבעת 1. המחיר שנקבע בהסכם עבור קמפיין פיילוט עמד על סך 12,000 ₪. התובעת צירפה חשבונית בגין ההסכם על סך של 13,860 ₪ כולל מע"מ, וכן חשבונית זיכוי בגין העמלה בסך של 2,772 ₪.

כלומר, החוב בגין הסכם פינוקרופ עומד על סך של 11,088 ₪ כולל מע"מ.

57. לנתבעים לא היו טענות כנגד הסכם פינוקרופ. לטענתם, התמורה בגינו שולמה כחלק מהסך של 30,000 ₪ ששולם על ידי הנתבעת 1 לתובעת.

הסדר החוב

58. התובעת טענה בסיכומיה תוך הפניה לסעיפים 6 ו-7 לתצהירו של שטויאר, כי שטויאר הצהיר במסגרת עדותו הראשית, שהנתבע 3 טען כי אין ביכולתו לעמוד בתשלומים בשל קשיים כלכליים. ברם, עניין זה כלל לא נזכר בתצהירו של שטויאר.

59. שטויאר מצהיר כי במסגרת דין ודברים בינו לבין הנתבע 3, ביקש הנתבע 3 להגיע להסדר לפריסת החוב לתובעת, וכי ביולי 2008 הוסכם כי הנתבעת 1 תשלם את החוב בתשלומים שווים חודשיים ורצופים, בסך שלא יפחת מ- 5,000 ₪ לחודש.

60. על פי תצהירו, שלח מר שטויאר לנתבע 3 טיוטת הסדר חוב בהתאם להסכמות הנ"ל. לתצהיר צורפה טיוטת הסדר תשלום החוב, כשהיא אינה חתומה על ידי הצדדים ואינה נושאת תאריך; וכן תדפיס אי-מייל מיום 29.7.08 שנשלח ע"י מר שטויאר לנתבע 3, אליו צורפה טיוטת ההסדר.

61. אין מחלוקת כי הנתבעת 1 שילמה לתובעת סך כולל של 30,000 ₪, בשישה תשלומים בסך 5,000 ש"ח כל אחד.

62. התובעת טוענת כי במשך חצי שנה פעלו הנתבעים לפי ההסדר והעבירו סך של 5,000 ₪ מדי חודש, וכי התכחשותם כיום להסדר אינה יכולה לגרוע מתוקפו. התובעת מצטטת מדבריה של ג' שלו בספרה "דיני חוזים", לפיהם כאשר בתום מו"מ שולח צד למשנהו את סיכום תנאי העסקה שנקבעו במהלך המו"מ, והנמען שותק, הרי ששתיקת הנמען לאחר קבלת המכתב עשויה להתפרש כאימוץ תוכנו והסכמה לו.

63. דא עקא, איני סבורה כי אלה הם פני הדברים במקרה דנן. התובעת לא הרימה הנטל להוכחת טענתה לפיה יש לפרש את שתיקת הנתבעים והתשלומים שבוצעו, כאימוץ תוכנו של הסדר החוב. הנתבע 3 העיד, כי בישיבה בינו לבין מר שטויאר הייתה אי הסכמה לגבי היקף החוב, וכי הסכום ששולם הינו סכום התמורה המגיעה, לשיטתו, לתובעת. עדות זו לא נסתרה, ואין תימוכין אחרים לטענות התובעת.

יצוין, כי מועד השיק הראשון ששילמה הנתבעת 1 הינו 30 ביוני 2008, ואילו הודעת המייל משטויאר אליו צורפה טיוטת ההסדר הינה מ- 29 ביולי 2008, כך שגם מטעם זה לא ניתן לקבוע כי הנתבעת 1 הסכימה להסדר החוב ופעלה על פיו.

64. כך, אין בידי לקבל טענת התובעת לפיה בחקירתו הנגדית (עמ' 36 שורות 23-29), הודה הנתבע בחוב הנטען. עיון בפרוטוקול מעלה כי אין בדברי הנתבע משום הודאת בעל דין. הנתבע הסביר כי לאור היכרותו עם בעל השליטה בקבוצת החברות עליה נמנית התובעת, ונוכח טענותיו לעניין איכות הפרסום ותוצאותיו, ציפה מהתובעת להתנהלות אחרת, ואף ידוע לו על מקרים בהם התובעת או חברה אחרת בקבוצה, מחקו חובות בהיקף ניכר (עמ' 36-39 לפרוטוקול). הנתבע לא חזר בו מטענות הנתבעים הכופרות בהיקף חוב הנטען.

העולה מהמקובץ

65. יתרת חובה של הנתבעת 1 בגין החסות בכנס, הסכם פרוקסימה והסכם פינוקרופ מסתכמת בסך 110,449.37 ₪. מסכום זה יש לקזז את הסך של 30,000 ₪ ששולם לתובעת, כך שהנתבעת 1 חבה לתובעת סך של 80,449.37 ₪. סכום זה כולל מע"מ בהתאם לחשבוניות שהונפקו.

66. בסיכומי הנתבעים נטענה טענת קיזוז. על פי הנטען גרמה התובעת לביטול קמפיין אפריקה ישראל שהיה אמור להניב לנתבעת 1 תמורה בסך של 150,000 ש"ח. להוכחת טענה זו, הגישו הנתבעים את תצהיר עדותו הראשית של מר מאיר עמיקם, מנכ"ל אפריקה ישראל. בתצהירו, מאשר מר עמיקם כי קיבל מחברת אייקון אינטראקטיב בע"מ הצעה הזהה כמעט לגמרי לזו שקיבל מהנתבעת 1, אך זולה משמעותית, ולפיכך ביטלה אפריקה ישראל את הקמפיין עם הנתבעת 1. דא עקא, אין די בתצהירו של מר מאיר עמיקם כדי להוכיח כי התובעת היא שהעבירה את נתוני הקמפיין שקיבלה מהנתבעת 1 לחברת אייקון אינטראקטיב בע"מ. כמו כן, שווי הקמפיין לא הוכח. אשר על כן, דין טענת הקיזוז להידחות.

אחריות הנתבעים 2-3

67. לטענת התובעת, יש לחייב את הנתבע 3, בעל השליטה ונושא המשרה היחיד בנתבעת 1, בהתחייבויות הנתבעת 1, בגין רשלנותו ומחדליו בהתקשרויות מול התובעת. התובעת מפנה בסיכומיה לפסק דינו של בית משפט זה בת"א (ת"א) 34811-05-10 שחר אברמוביץ בע"מ נ' א.ס.ר.א לבניין בע"מ (פורסם בנבו, 29.12.11) (להלן: "פרשת אברמוביץ").

68. לטענת התובעת, הנתבע 3 התקשר עמה בהסכמים, בידיעה כי לנתבעת 1 אין יכולת לפרוע את ההתחייבויות אותן נטלה בהסכמים אלה. ואילו היא מצידה, סמכה על כושרה של הנתבעת 1 לעמוד בהתחייבויותיה ואף גילתה אורך רוח באשר לתנאי התשלום, נוכח הכרות אישית וקשרי עבודה קודמים בין הנתבע 3 לאבי בגס בעל השליטה בתובעת, ואשר נוצלו לרעה ע"י הנתבע 3.

טענות נוספות שנכללו בכתב התביעה בעניין זה, ביחס להרמת המסך וכן להונאה ומרמה על פי חוק העונשין, נזנחו בסיכומים.

69. התובעת הפנתה למוצגים 16 ו-17 לסיכומיה המעידים לטענתה כי הנתבעות 1 ו-2 לא שילמו את אגרת רשם החברות מזה שנים ארוכות וכי הנתבעת 1 מצויה במעמד של "חברה מפרה". כן נטען כי באי כוחם הקודמים של הנתבעים התפטרו מייצוג בשל אי תשלום שכר טרחה. לבסוף נטען כי ראיות הנתבעים מלמדות על המצב הכלכלי הקשה בו הייתה ועדיין מצויה הנתבעת 1. התובעת מפנה לנספח ג' לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע 3. לבסוף טוענת התובעת, כי הנתבעת 1 לא צרפה תצהיר של רואי החשבון שלה לעניין כושרה הכלכלי ואו דו"חות כספיים וכי מדפי חשבון הבנק עולה כי הנתבעת 1 הייתה מצויה ביתרה שלילית במשך תקופות ארוכות במהלך שנת 2007 וכי לא היו בחשבונה באותה עת את הסכומים להם התחייבה.

70. דין טענות התובעת להידחות.

ראשית - משזנחה התובעת את טענת הרמת המסך הרי שהתביעה נגד הנתבעת 2 נדחית.

שנית - טענות התובעת ביחס להיכרות האישית בין הנתבע 3 לבין בעל המניות בתובעת, בגינה סמכה התובעת על יכולתה של הנתבעת 1, נטענו לראשונה בסיכומים, וממילא לא הוכחה כל הסתמכות של התובעת הקשורה להיכרות האישית הנטענת.

שלישית - התובעת לא הוכיחה כי הנתבע 3 הציג כלפיה מצג שווא, בעטיו יש לחייבו בחובות הנתבעת 1. לא הוכח דבר באשר למו"מ שנוהל בין הצדדים, האם שאלת היכולת הכלכלית של הנתבעת 1 עלתה לדיון ומה נאמר ע"י הנתבע 3. התובעת מסתמכת על פסק הדין שניתן על ידי בפרשת אברמוביץ, ברם, באותו עניין הוכחו כדבעי קיומם של הטעיה וניהול מו"מ בחוסר תום לב, ונושאי המשרה חויבו מכוח הפרת חובת תום הלב במו"מ החלה אף על אורגנים בחברה.

71. יתר על כן, לא הוכח מצבה הכלכלי הנטען של הנתבעת 1, ובפרט לא הוכח כי בעת חתימת ההסכמים היה ברור כי הנתבעת לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה.

הטענה לפיה לא שילמה הנתבעת 1 את אגרת רשם החברות, אינה מעידה כשלעצמה על מצבה הכלכלי, וממילא לא די בה להוכחת מצב כלכלי, ומכאן מתייתר הצורך להכריע בבקשת הנתבעים להוציא את מוצג 17 מסיכומי התובעת. למותר לציין כי גם מהתפטרות בא כוחם של הנתבעים לא ניתן להסיק דבר לעניין מצבה הכלכלי של הנתבעת 1;

בנספח ג' לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע 3 צוין כי החברה חייבת כספים לבעלי מניותיה, ואילו בעלי המניות אינם חייבים כספים לחברה. יש בכך כדי להצביע על העובדה שבעלי המניות הזרימו כספים לחברה – אולם לא מעבר לכך.

72. התובעת אינה יכולה להבנות לתמיכה בטענותיה אף מדפי החשבון שצורפו על ידי הנתבעים. יתרת החובה בחשבונה של הנתבעת 1 ל-31 בדצמבר 2007 עמדה על סך של 12,502 ₪ בלבד, כאשר על פי הסיכום התקופתי סך הזיכויים גבוה משמעותית מסך החיובים. לעומת יתרת זכות בפיקדון בגובה כ-70,000 ₪.

73. למעלה מן הצורך יובהר, כי אף אם היה מוכח כי לנתבעת 1 היו קשיים כלכליים בעת ההתקשרות, לא היה די בכך כדי להטיל אחריות אישית על הנתבע 3. לאורגן חברה המצויה בקשיים מותר להמשיך להפעיל את החברה ולנסות לשפר את מצבה הכלכלי, ואין לדרוש הימנו בכל מצב להציג את הקשיים הכלכליים לצד השני, מה שבהכרח יחמיר את מצבו עוד יותר. זאת, להבדיל ממצב בו לנושא המשרה ידיעה ברורה ומפורשת כי ההתחייבות לא תקוים, או כי ברור שמדובר בניסיון לדחות את הקץ בלבד (ר' ע"א 9183/99בני פניגשטיין נ' חברת חברי המהפך מס' 1 מחצבות בע"מ (28.4.04, פורסם בנבו).

74. אשר על כן נקבע כי התובעת לא הוכיחה את טענותיה כנגד הנתבע 3 בהתקשרויות עמה, ודין התביעה כנגדו להידחות.

סוף דבר

75. התביעה נגד הנתבעים 2 ו-3 נדחית.

התביעה נגד הנתבעת 1 מתקבלת בחלקה.

הנתבעת 1 תשלם לתובעת בתוך 30 ימים מהיום סך של 80,449.37 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה עד התשלום בפועל.

התביעה התקבלה בחלקה לפיכך תישא הנתבעת 1 בהוצאות התובעת בסך של 15,000 ₪ בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

איני פוסקת הוצאות לנתבעים 2 ו-3 אף שהתביעה נגדם נדחתה. ייצוג הנתבעים היה משותף, והדיונים נדחו מספר פעמים לבקשתם דבר שגרם להתמשכות ההליך.

המזכירות תמסור העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ז אב תשע"ג, 24 יולי 2013, בהעדר הצדדים.