מבוא

1. שלוש תביעות שהדיון בהן אוחד לשם הכרעה בשאלת האחריות לנזקים שנגרמו בתאונת דרכים קטלנית.
2. תאונת הדרכים נושא התובענות אירעה ביום 29.2.08 בשעה 22:40 לערך בכביש מס' 1, בין מחלף גנות למחלף לוד. נהג הרכב, מסוג סקודה שמספר רישויו 77-585-16, איבד את השליטה ברכב, והרכב התנגש במעקה הבטיחות שבצד הכביש, ולאחר מכן התהפך אל תוך הוואדי. שלושת יושבי הרכב עפו מהרכב למרחק של מספר עשרות מטרים. שלושתם נפצעו פצעים קשים, ואחד מהם נפטר כעבור ימים אחדים מפצעיו (להלן- "המנוח").
3. במועד התאונה לא היה הרכב מבוטח בביטוח חובה ועל כן הוגשו התביעות שבפני, בין היתר, נגד קרנית. קרנית מצידה הגישה הודעות צד ג' נגד עיזבון המנוח ויורשיו, נגד אחד מהשורדים, ונגד בעל הרכב, יוסף ג'רבוע (להלן- "ג'רבוע"). ג'רבוע אמנם הגיע לבית המשפט למסור את עדותו, ואולם הוא נמנע מלהגיש כתב הגנה, חרף הזדמנויות חוזרות ונשנות שניתנו לו לשם כך, ועל כן ניתן נגדו ביום 29.5.11 פסק דין בהעדר הגנה שלפיו התקבלה תביעתה של קרנית נגדו.
4. שני השורדים בתאונת הדרכים טענו כי המנוח הוא שנהג ברכב. התביעה בת"א 1358/09 (להלן- "התביעה הראשונה") הוגשה על ידי עומר רמוז (להלן- "עומר"), והיא הופנתה בראש ובראשונה נגד עיזבון המנוח, כנהג הרכב, באמצעות יורשיו, וכן נגד קרנית. התביעה בת"א 2663-05-10 (להלן- "התביעה השלישית") הוגשה על ידי רמי ג'ווליס (להלן- "רמי"), והיא הופנתה בראש ובראשונה נגד עומר, כנהג הרכב, וכן נגד קרנית. רק בשלב מאוחר יותר התבקש תיקון כתב התביעה כך שהיא תופנה נגד עיזבון המנוח כנהג הרכב. יחד עם זאת בכתב ההגנה שהוגש בהודעה לצד שלישי ששלחה קרנית נגד רמי בתביעתו של עומר, נטען כי המנוח הוא זה שנהג ברכב.
5. העיזבון מצדו הכחיש את הטענה שלפיה המנוח הוא זה שנהג ברכב, והגיש תביעה מקבילה בת"א 10127/09 (להלן- "התביעה השנייה"). התביעה השנייה הוגשה נגד קרנית בלבד, מבלי לתבוע את נהג הרכב ומבלי לציין מי היה הנהג בעת התאונה. רק במהלך שמיעת הראיות התבקש תיקון כתב התביעה כך שהיא תופנה נגד רמי במפורש. לטענת העיזבון רמי הוא שנהג ברכב. עוד ראוי לציין לעניין התביעה השנייה כי הוריו של המנוח הגישו את תביעתם לא רק כיורשיו של המנוח, אלא גם כתלויים במנוח על פי טענתם.
6. קרנית תומכת בטענה שלפיה המנוח הוא זה שנהג ברכב. לפיכך יש לטענתה לדחות את תביעת העיזבון בהתאם לסעיף 7(3) ו- (5) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן- "חוק הפיצויים") הקובעים כי מי שנהגו ברכב ללא רישיון רכב, או ללא ביטוח על פי פקודת הביטוח, אינם זכאים לפיצוי על פי חוק הפיצויים. עוד טענה קרנית כי יש לדחות גם את תביעתו של רמי, כיון שהרכב הועבר לחזקתו, והוא זה אשר התיר את השימוש ברכב למנוח למרות שידע שאין לרכב ביטוח, ועל כן הוא אינו זכאי לפיצוי בהתאם לאמור בסעיף 7(6) לחוק הפיצויים.
7. קרנית טענה בסיכומיה כי יש לקבל את ההודעות ששלחה לצדדים שלישיים לעיזבון המנוח ויורשיו. אשר לג'רבוע טענה כי אמנם ניתן פסק דין בהעדר הגנה, ואולם בנוסף לכך התברר מעדותו כי מתקיימים תנאי סעיף 7(6) לחוק הפיצויים, כיון שהיה ידוע לו שלרכב אין ביטוח והוא בכל זאת התיר לרמי לנהוג בו.
8. המחלוקת נושא ההחלטה שבפני היא באשר לאחריות והיא מחייבת הכרעה במספר שאלות:
9. זהות נהג הרכב במועד התאונה;
10. האם יש לדחות את תביעתו של נהג הרכב או שהוא זכאי לפיצוי;
11. ככל שהמנוח הוא הנהג האם קיימת עילת תביעה לתלויים בו;
12. האם אחד מהנפגעים שאינו הנהג הוא "המחזיק בו", שהתיר לאחר לנהוג בו בידעו שאין לרכב ביטוח;
13. האם יש לקבל את ההודעות ששלחה קרנית לצדדים שלישיים.

נסיבות התאונה

עדותו של עומר

1. בתצהיר עדות ראשית פירט עומר שביום התאונה הגיעו אליו המנוח ורמי עם הרכב, ואספו אותו מהכפר אל זעיים. השלושה נסעו יחד לתל אביב, כאשר המנוח הוא זה שנהג ברכב. בזמן התאונה ישב עומר במושב האחורי של הרכב, ואילו רמי ישב במושב שליד הנהג.
2. כשהגיעו לתל אביב אכלו במסעדת אבולפיה ויצאו בדרכם חזרה לירושלים. בנסיעה לירושלים נהג המנוח ברכב, כפי שנהג גם בדרך לתל אביב. עומר הצהיר שהוא לא זוכר כיצד ארעה התאונה. לאחר התאונה הובל באמצעות אמבולנס לקבלת טיפול רפואי לבית חולים אסף הרופא. בבית החולים הוא הורדם והונשם למשך מס' ימים.
3. עומר הצהיר שהוא אינו מכיר את ג'רבוע חברו של המנוח וכי רק לאחר התאונה התברר לו שלרכב לא היה ביטוח וכי למנוח לא היה רישיון נהיגה. עוד הצהיר כי הוא עצמו כלל לא נהג ברכב במהלך התאונה או לפניה.

ההודעות במשטרה

1. בהודעתו במשטרה מיום 18.3.08 ציין עומר שברכב נהג המנוח והוא עצמו ישב מאחור. על פי תאורו הוא אינו זוכר מה היה בתאונה, אלא נאמר לו שהייתה תאונה. על פי תאורו הוא זכר רק שישב מאחור. לשאלה כיצד הוא זוכר שהמנוח נהג ברכב, אם אינו זוכר דבר מהתאונה, השיב שהמנוח בא אליו לביתו עם רמי לקחת אותו לתל אביב, והמנוח הוא זה שנהג לתל אביב. לשאלה כיצד נהג המנוח ברכב אם אין לו רישיון, השיב עומר, שהוא לא יודע והמנוח לא אמר לו. עוד השיב, שהמנוח ורמי הם חבריו. לשאלה אם היה חגור בחגורת בטיחות כיצד עף מהרכב, השיב שהוא אינו זוכר מה עשו, אינו זוכר את התאונה, וכי אביו סיפר לו שהייתה תאונה כאשר היה מאושפז בבית החולים. עומר השיב שהוא אינו זוכר באיזה מהירות נסעו לפני התאונה אולם לתל אביב נסעו במהירות רגילה.
2. לעומר נאמר שבעל הרכב נתן את המפתחות לרמי על מנת שינהג ולא למנוח, וכי מי שנהג ברכב בזמן התאונה היה רמי. על כך השיב שבעל הרכב אינו חבר של רמי או שלו, אלא של המנוח, וכי המנוח הוא זה שנהג ברכב ולא רמי. עוד השיב שכאשר בעל הרכב נתן את המפתחות למנוח ולרמי, הוא לא היה איתם, השניים באו אליו לביתו ולקחו אותו בשעה 20:30. עוד השיב, שאף שהוא חבר של המנוח, הוא לא ידע שאין לו רישיון. עומר חזר והשיב שרק המנוח נהג ברכב. לשאלה כיצד הוא משיב שהמנוח נהג אם אינו זוכר מה ארע לפני התאונה, השיב שהמנוח לקח אותו לביתו והוא נהג ברכב. הדבר האחרון שזכור לו זה היה שכשהם יצאו מתל אביב לכיוון ירושלים נהג המנוח ברכב. עומר השיב שאכן איננו זוכר מי נהג בעת התאונה ואולם, כשיצאו מתל אביב, נהג המנוח ברכב.
3. ביום 23.12.08 נחקר עומר בחשד שהוא נהג ברכב וגרם מוות ברשלנות בשל הנהיגה ברכב ביום התאונה. במהלך חקירתו השיב שהשלושה יצאו מירושלים לתל אביב ונסעו לאבולפיה לאכול. לאחר מכן חזרו לירושלים ובדרך ארעה התאונה. כל שזכור לו זה כיכר השעון ביפו ולאחר מכן אינו זוכר דבר.
4. עומר השיב שהמנוח הוא זה שנהג ברכב. הוא עצמו ישב מאחור ורמי ישב ליד כיסא הנהג. עוד השיב שבהתחלה ישב הוא עצמו ליד המנוח שנהג, ואולם כיוון שהם רבו בחנייה ליד הדולפינריום, התחלף עם רמי ועבר לשבת מאחור. המנוח המשיך לנהוג, אז נסעו לאבולפיה, ולאחר מכן המשיך המנוח לנהוג ורמי ישב על ידו. עומר השיב שהמנוח נהג בדרך מירושלים לתל אביב. הוא בא ביחד עם רמי, והשניים אספו אותו מכפר א-זעיים. לשאלה האם היה חגור בזמן התאונה השיב בחיוב, ולשאלה אם היה חגור בחגורת בטיחות כיצד עף מהרכב במהלך התאונה, השיב שהוא אינו זוכר. עוד ציין שהוא קיבל מכה בחזה מהחגורה והחגורה גרמה לו לשבר בכתף צד ימין וגם בצלעות. כמו כן הוסיף שהוא ישב מאחורי רמי.

חקירה נגדית

1. במהלך חקירתו הנגדית בפני השיב עומר כי הוא מתגורר בראס אל עמוד. עוד השיב, שהוא יודע לנהוג ברכב. במועד התאונה היה נשוי ואשתו הייתה בהיריון. המנוח ורמי התקשרו אליו בטלפון, עוד כשהיה בביתו, ואמרו לו שהם באים לקחת אותו, ואכן הם הגיעו לאסוף אותו ממקום עבודתו בא-זעיים, בין השעות 19:30 ל20:00 . לא-זעיים הגיע מביתו בטרמפ.
2. עומר השיב שהוא אינו יודע מה קרה בין רמי למנוח לפני שהגיעו לביתו, כיוון שלא היה על ידם. לדבריו, הוא התעורר בשעות הצהרים, כיון שהוא אינו עובד ביום שישי, הוא נסע באוטובוס לרח' סאלח א-דין בעיר העתיקה כדי להסתפר. במקום נפגש עם אנשים רבים, כולל עם המנוח, אבל כיוון שהיה תור ארוך, הוא הלך ביחד עם המנוח לספר בוואדי ג'וז ושם הסתפר. באותה עת התקשרה אמו של המנוח למנוח ובקשה ממנו לבוא לאכול ארוחת צהרים. השניים הלכו לביתו של המנוח ואכלו שם ארוחת צהרים ומשם נסע במונית שירות לביתו של המנוח בראס אל עמוד, שם התקלח וישן. לאחר מכן התקשרו אליו רמי והמנוח. הוא לא זכר מי מהם התקשר אליו ראשון. השניים אמרו לו שהם באים לקחת אותו. הוא השיב להם בחיוב והודיע לאשתו שהוא יוצא לחברים. הוא יצא מביתו בא-זעיים.
3. עומר לא ידע להשיב באיזו שעה יצא מביתו של המנוח לאחר ארוחת הצהרים. לדבריו שעות הצהרים אצלו הם בין 10:30 עד 13:00 ולכן יתכן שהוא יצא מהבית בשעה 11:00. עוד השיב שהמנוח היה בתפילת יום השישי. לאחר מכן נפגש עמו ברח' סאלח א-דין ליד הספר. באותה עת היה עם המנוח בן משפחה שלו, אשר עזב אותם. במהלך כל השעות שבהן היה עם המנוח עד סיום ארוחת הצהרים, הם לא דיברו עם רמי (עמ' 17 שורות 4-6). כמו כן הם לא דיברו על נסיעה לתל אביב בשעות הערב (עמ' 17 שורות 8-10). עומר השיב שאין לו רישיון ואין לו רכב כיוון שהוא היה בפסילת רישיון. לאחר שהוצג לו אישור של משרד הרישוי, שלפיו לא היה בפסילה, השיב שהוא ניגש למבחן תיאוריה לאחר התאונה בתקופה שבה הלך בעזרת קביים. עוד השיב שרישיונו נפסל בגלל מהירות (עמ' 17 שורה 28). למיטב זיכרונו היה זה כחודשיים לפני התאונה, ביום חתונתו של קרוב של המנוח.
4. עומר השיב שהוא, המנוח ורמי היו חברים טובים. חרף האמור הוא לא ידע שרישיונו של המנוח נפסל (עמ' 19, שורה 12). לרמי היה במועד התאונה רכב מיצובישי סופר לאנסר, ולמנוח- סיאט איביזיה או פג'ו (עמ' 19, שורות 27-29). עומר חזר והשיב שאף שידע את פרטי רכביהם של שני חבריו, הוא לא ידע שרישיונו של המנוח נשלל. לדבריו תמיד היה למנוח רישיון ועל כן הוא לא שאל אותו האם רישיונו נשלל (עמ' 20, שורות 1-7). עומר אישר שהשניים הגיעו לאספו בין השעות 19:30 ל- 20:00. הוא התיישב במושב האחורי מאחורי רמי, והמנוח נהג ברכב. (עמ' 20, שורות 10-11).
5. לשאלה האם ידוע לו מתי קיבלו את הרכב שבו נסעו, השיב בשלילה והוסיף שהוא כלל לא ידע שהם מגיעים אליו עם הרכב האמור (עמ' 20, שורה 13). לדבריו חשב שהם יגיעו ברכבו של רמי, כיון שרמי אהב לצאת עם רכבו (עמ' 20, שורות 13-24).
6. עומר נשאל מדוע בהודאתו במשטרה מיום 18.3.08 ציין שהשניים אספו אותו מביתו, בעוד שבתביעה שבפני העיד שאספו אותו מא- זעיים, השיב שלבני משפחתו, לאביו ולדודיו יש בניין שלם בא-זעיים שבו מצויה הנגרייה, ומעליה יש לו בית. לדבריו חשש להגיד זאת בשל החשש שתעודת הזהות שלו תילקח ממנו. נוסף לבית האמור יש לו בית נוסף בראס אל עמוד שעליו הוא מצהיר ושם הוא מתגורר עם אשתו ועם הילדים. לפעמים הוא מבקר בביתו בא-זעיים, שאינו רשום על שמו אלא על שם אביו ודודיו (עמ' 21, שורות 8 -17).
7. עומר השיב שהוא אינו יודע מה עשו המנוח ורמי לפני שהגיעו אליו (עמ' 21, שורות 25-26). עומר השיב שהוא לא ראה את הרכב שעמו הגיעו השניים קודם לכן (עמ' 21, שורות 27-29). לשאלה האם שאל אותם של מי הרכב, השיב בחיוב, אף השיב שתשובתו של המנוח הייתה שהרכב שייך לחברו ג'רבוע (עמ' 22, שורה 5). לשאלה האם אי פעם שוחח עם ג'רבוע, לפני התאונה או לאחריה, השיב עומר "לא, אבל הוא ניסה להתקשר אלי, אבל אני לא הלכתי אליו" (עמ' 22 שורה 7). לאחר מכן נשאל האם שוחח עם ג'רבוע, והשיב בשלילה (עמ' 22, שורה 15). כאשר נשאל איך ידע שג'רבוע רוצה שהוא יבוא אליו עם לא שוחח איתו השיב שכאשר ג'רבוע התקשר אליו ואמר לו שהוא מעוניין לראות אותו השיב לו שהוא עצמו אינו מעוניין בכך (עמ' 22 שורות 17-18). באותה שיחה איחל לו ג'רבוע החלמה מהירה. ג'רבוע שאל האם הוא עומר רמוז, והוא השיב בחיוב, ואז איחל לו החלמה מהירה ואמר לו שאת הרכב שבו נסעו הוא מסר למנוח (עמ' 22, שורה 23). לאחר מכן שאל ג'רבוע את עומר האם הוא מכיר אותו, ותשובתו של עומר הייתה כי הוא אינו מכיר אותו ומעולם לא ראה אותו. ג'רבוע ביקש מעומר שיישב איתו, ותשובתו של עומר לדבריו הייתה שהוא סירב לשבת עמו כיון שאינו חבר שלו (עמ' 22, שורות 23-25). לשאלה מדוע לא מסר זאת למשטרה השיב כי הדבר אינו מעניין אותו, הוא לא נשאל על כך וכי השיב על כל מה שנשאל (עמ' 22, שורות 28-30).
8. לשאלה האם ישב כל הדרך במושב האחורי, גם מירושלים לת"א וגם בחזרה, עד התאונה, השיב כי בדרך מא-זעיים ישב מאחורי רמי. בחוף הדולפינריום הם ישבו מעט ואז נסעו. הוא ישב מאחורי רמי, והמנוח נהג. לשאלה האם בדרך לא החליפו מקומות ועל כך השיב בשלילה (עמ' 23, שורות 10-16). לשאלה מדוע בחקירתו במשטרה השיב כי בהתחלה ישב ליד הנהג, ואולם מאחר שרבו בדרך בחנייה ליד הדולפינריום עבר לשבת מאחור, השיב "עכשו אספר לך. אני רציתי להסביר לך כדי שלא תחזור על השאלות ההזויות שלך כשאמרתי לך שיש שם עבודה. הרכב הגיע, האשם ישב מאחורי ההגה ורצה לנהוג, אני וראמי רצינו לעלות על הרכב ביחד. אני באתי ורציתי לפתוח את הדלת שליד האשם ולשבת בכיסא שליד הנהג, אבל ראמי לא רצה ואמר שהוא רצה לשבת מקדימה, והסכמתי. לא הסתכסכנו. היה ריב על כך לגבי מקום הישיבה של כל אחד, זה מה שהיה" (עמ' 23, שורות 19-23). לאחר מכן הבהיר כי הוא ורמי הגיעו ביחד למכונית בחוף הים, ולא כאשר אספו אותו בא-זעיים. שוב נשאל מדוע במשטרה השיב שבהתחלה ישב ליד הנהג ולאחר שרבו עבר בדולפינריום לשבת מאחור, השיב שהוא ורמי הגיעו לדלת יחדיו. הוא פתח את הדלת ורצה לשבת ליד הנהג, ואז אמר לו רמי שהוא רוצה לשבת מקדימה, ועל כן ישב מאחור (עמ' 24, שורות 1-2). עומר טען שלא היה מתורגמן במהלך חקירתו, ולאחר שהופנה לכך שהיה מתורגמן, ושהוא אף מבין עברית, השיב שהם לא החליפו מקומות, וכי הוא כל הזמן ישב מאחור (עמ' 24, שורה 13).
9. עומר השיב שהוא לא היה אצל ג'רבוע בעת שרכבו נלקח. לדבריו בדרך סיפרו לו שהרכב שייך לג'רבוע (עמ' 24, שורה 17). עומר נשאל האם לאחר התאונה נשאר בידידות עם רמי, והשיב כי בתחילה היו ידידים ואולם הקשר ביניהם הלך ונחלש, הם לא ביקרו אחד את השני, הם נפגשים פעם או פעמיים בחודש (עמ' 24, שורות 25-26). לדבריו הם לא שוחחו ביניהם אודות התאונה, למעט השאלה ששאל את רמי כאשר יצאו מהחקירה האם אכן אמר רמי לחוקר שהוא זה שנהג ברכב, כפי שאמר לו החוקר. אז נודע לו שהחוקר אמר לרמי שלדבריו של עומר רמי הוא זה שנהג ברכב (עמ' 24, שורות 28-30).
10. עומר אישר שביום 23.12.08 הגיעו הוא ורמי ביחד לחקירה במשטרה, ואולם לדבריו הם לא שוחחו בדרך על התאונה. לדבריו הוא לא שוחח על התאונה כיון שהוא רוצה לשכוח אותה (עמ' 25, שורות 1-12). עומר השיב שכאשר עלה לרכב הוא לא שאל את המנוח האם יש לו רישיון (עמ' 25, שורות 18-19). עוד השיב כי הוא אינו זוכר כמה זמן ארכה הדרך לת"א, בחוף הים היו זמן קצר, כ- 10 דקות. לאחר מכן נסעו לאבולפיה לאכול, הם קנו סנדוויצ'ים ואכלו ברכב (עמ' 25, שורות 20-30).
11. עומר הופנה לכך שבמשטרה העיד שהם היו בת"א כשעה וחצי ואמר שאינו יודע (עמ' 26, שורות 1-7). עוד השיב שהוא לא שאל האם יש לרכב ביטוח (עמ' 26, שורה 17). לב"כ של המנוח השיב כי הוא לא שאל את המנוח האם יש רישיון וביטוח כיון שהיה זה רכב חדש, הניילון היה עדיין על הכיסאות, והמנוח "לא נוהג ללא רישיון וללא ביטוח", הוא הניח שהכול בסדר (עמ' 26, שורות 22-26).
12. לדבריו הפעם הראשונה שבה פגש את רמי לאחר התאונה הייתה כאשר נסעו לחקירה במשטרה (עמ' 27, שורה 8). לפני כן שניהם לא היו מסוגלים ללכת. לאחר שהשתחרר מבית החולים אמר לו דודו שהוא עו"ד שהוא מטפל בתביעה, וכי יעביר את התיק לעו"ד אחר. ב"כ של המנוח הטיח בפני העד את ההנחה כי הוא ורמי תיאמו גרסאות עוד כשהיה מאושפז בבית החולים, ועל כך השיב "איך נתאם את הדברים שלנו, כאשר אין לי טלפון והוא לא בא אלי" (עמ' 27, שורה 29). לשאלה איך זה יתכן ששניהם אמרו בחקירה הראשונה שהם זוכרים את האירועים רק עד הכיכר, השיב שהוא אינו זוכר (עמ' 28, שורות 1-3). עומר שב ושלל את האפשרות שהוא תיאם גרסאות עם רמי. לדבריו התעורר בבית החולים וחשב שהוא בבית כיון שהיו סביבו אנשים רבים (עמ' 28, שורות 12-23).
13. לשאלת בית המשפט השיב כי הוא לא נהג ברכב כיון שהיה בשלילה, וגם רמי לא נהג ברכב. (עמ' 29, שורה 24).

מסמכים רפואיים

1. לכתב התביעה צורף דו"ח רופא פרמדיק מיום 29.2.08 שבו נכתב כי הנפגע היה נוסע ברכב, ואולם ב"מיקום הנוסע" נכתב "לא ידוע". עוד צוין כי מצבו היה קריטי.

עדותו של רמי

1. בתצהיר עדות ראשית פירט רמי שביום האירוע הוא עבד בבנייני האומה עד שעות הצהרים בעבודות ניקיון. לאחר מכן חזר לביתו בהר הזיתים. בשעה 17:00 התקשר אליו המנוח ובקש שיבוא אליו. רמי נסע אל המנוח ברכבו וכשהגיע אליו אמר לו המנוח שהוא מבקש לקחת את רכבו של ג'רבוע כדי לצאת עמו הערב. רמי הצהיר שבאותה עת הוא לא הכיר את ג'רבוע ואולם, הוא הסיע את המנוח לביתו של ג'רבוע בראס אל עמוד ולאחר שהמנוח ירד מהרכב חזר רמי הביתה. כעבור כ-10 דקות הגיע המנוח לביתו של רמי והציע לו לנסוע עמו לתל אביב. כמו כן הציע לו לקחת עמם גם את עומר. רמי הסכים מיד והמנוח התקשר לביתו של עומר והזמין אותו לצאת עמם לתל אביב. לאחר שעומר הסכים, נסעו השניים לביתו של עומר והוא הצטרף אליהם.
2. המנוח הוא זה שנהג ברכב. רמי ישב בכסא שלידו ועומר ישב מאחור. השלושה נסעו למאפיית אבולפיה ביפו, ולאחר שאכלו שם, טיילו באזור חוף הים של יפו ואז החליטו לחזור הביתה. רמי הצהיר שהוא זוכר שהם נכנסו לנתיבי איילון ולאחר מכן אינו זוכר דבר. כשהתעורר מצא את עצמו בבית חולים תל השומר, שם היה מאושפז. רמי הדגיש כי הוא היה חגור בחגורת בטיחות ואולם הוא לא זכר האם גם המנוח היה חגור. לטענתו, הוא נחבל בכתף ימין מחגורת הבטיחות ואילו היה יושב בכיסא הנהג וחגור בחגורה היה נפגע בכתפו השמאלית.
3. במהלך האשפוז נחקר ע"י המשטרה והיפנה את החוקר לסימני השפשוף בכתף. בעודו מאושפז ניסה לברר מה מצבם של המנוח ועומר. לגבי עומר נמסר לו כי הוא בסדר ואולם לגבי המנוח נאמר שמצבו קשה. כעבור 20 ימים התקשרה אליו אמו של המנוח והודיעה לו על מותו של המנוח. האם ניסתה לברר את נסיבות האירוע ורמי סיפר לה את שזכור לו. לאחר התאונה נודע לו כי למנוח לא היה רישיון נהיגה בתוקף, והוא הופתע מכך שכן, המנוח הרבה לנהוג ברכב ומעולם לא סיפר לו כי הוא בפסילה.

הודעות במשטרה

1. בתיק המשטרה מופיע מזכר מיום 1.3.08 שנרשם בבית החולים על ידי השוטר נחום בר מיד לאחר שרמי הוצא מבדיקת .T .C להמשך טיפול, שלפיו אמר לו רמי במהלך תשאול שנהג הרכב היה אדם בשם "מוענד" אשר נהג ברכבו.
2. בהודעתו במשטרה מיום 10.4.08 תאר רמי שהתאונה ארעה כאשר המנוח נהג ברכב והוא ישב לידו כשהוא חגור. באותה עת היו בדרכם לירושלים ומהתאונה הוא אינו זוכר דבר ובבית החולים סיפרו לו שהוא היה מעורב בתאונת דרכים. הוא היה מאושפז בבית חולים תל השומר במשך 33 ימים, ובעת מתן ההודעה היה בשיקום בבית החולים הדסה הר הצופים.
3. רמי השיב שהוא אינו יודע למי שייך הרכב ואולם נאמר לו שהרכב שייך לאדם בשם יוסוף. עוד תאר שביום התאונה בא המנוח לביתו ואסף אותו. בדרך הם אספו גם את עומר והם נסעו לתל אביב. רמי השיב בחקירה שהוא ידע שלמנוח יש רישיון נהיגה ורק אחרי התאונה נודע לו שלא היה לו רישיון נהיגה.
4. רמי השיב שהוא לא נהג כלל ברכב והצביע על סימני פגיעה בכתף ימין מחגורת הבטיחות. רמי השיב שכאשר הגיע המנוח, הוא היה ליד ביתו וליד הרכב שלו. לפני כן התקשר אליו המנוח ואולם הוא לא ענה לו, כי היה בעבודה ולאחר מכן היה עייף. רמי תאר שהוא זוכר עד השלב שבו הגיעו לכיכר על יד אבולפיה ולאחר מכן הוא לא זוכר כלום. הוא לא זכר היכן הייתה התאונה, אף לא את הנסיעה מתל אביב לכיוון ירושלים. רמי טען שהוא כלל לא היה אצל ג'רבוע בביתו ולכן לא יתכן שג'רבוע אמר שרק לו לרמי מותר לנהוג ברכב. לטענתו נהג המנוח ברכב ובא לביתו. הוא עצמו אינו נוהג ברכב שאינו שלו. רמי השיב שהוא מכיר את עומר מתקופת בית הספר וכי הוא מוכן לערוך עימות עם ג'רבוע.
5. בתיק המשטרה נמצא דו"ח זיכרון דברים מיום 10.4.08 של רס"ב משה אברהם, שבו נכתב שבאותו יום גבה את הודעתו של רמי. במהלך מתן ההודעה הראה לו רמי את אזור הכתף הימנית והוא ראה סימני פגיעה שונים בחלק הקדמי של בית השחי וכן סימנים שונים באזור החלק הקדמי העליון של הכתף. השוטר ציין שהוא אינו יכול לקבוע האם סימנים אלו נגרמו כתוצאה מחגורת בטיחות או מפגיעה אחרת. עוד ציין, שבאזור הכתף השמאלית לא נראו סימנים כלשהם. בחלק הפנימי של בית השחי השמאלי, היו סימנים אחידים אשר נראו כסימני חדירה של חפץ חד, והנחקר מסר לו שהרופאים החדירו אל גופו צינורות שונים עקב הפגיעה בריאה לאזור בית השחי השמאלי.
6. רמי נחקר ביום 23.12.08 בחשד לגרימת מוות ברשלנות. במהלך חקירתו השיב שמי שנהג ברכב היה המנוח וכי הרכב שייך לאדם שנקרא ג'רבוע. הוא עצמו ישב ליד הנהג והיה חגור בחגורת בטיחות. בתשובתו הצביע על סימנים שנותרו לו בכתף והחוקר כתב (בגליון מס' 2 בשורה 8) "הנ"ל מראה לי צלקת בכתף צד ימין, צלקת שהולכת באלכסון". רמי נשאל על פי בדיקה של הרכב מי שישב על יד הנהג לא היה חגור בחגורת בטיחות ועל כך השיב, שהוא היה חגור וכי הוא לא נוסע בלי חגורה. עוד השיב, שהמנוח הוא זה שלקח את הרכב ולאחר מכן בא לביתו כדי לאסוף אותו.
7. החוקר הציג בפני רמי שעל פי עדותו של בעל הרכב ג'רבוע יוסף, היה רמי עם המנוח בעת שהמנוח הגיע לקחת את הרכב ותשובתו של רמי הייתה שהוא לא היה עם המנוח, אלא היה בבית. המנוח התקשר אליו ואמר לו לבוא לקחת אותו מהמקום שבו היה למקום שבו נמצא הרכב ולאחר שהסיע את המנוח לביתו של ג'רבוע, חזר הביתה. לאחר כחצי שעה חזר אליו המנוח בהצעתו ולאחר מכן נסעו אל עומר ואספו גם אותו. לשאלה מדוע טוען ג'רבוע שהוא היה עם המנוח בזמן שלקח את הרכב, השיב רמי לחוקר שהוא לקח את המנוח לשם, הוריד אותו וחזר מיד הביתה. הוא עצמו לא ראה את ג'רבוע ולא דיבר אתו. לשאלה האם ג'רבוע משקר, השיב שהוא לא יודע, אבל הוא עצמו לא ראה אותו.
8. לשאלה מי נהג ברכב בזמן התאונה השיב רמי שהמנוח הוא זה שנהג ברכב והוא עצמו ישב בכיסא שלידו. עוד הוסיף שהוא היה חגור. אמנם הוא לא זוכר דבר מהתאונה, ואולם הוא תמיד נוסע חגור. לשאלה כיצד הוא עף מהרכב, אם היה חגור בחגורת בטיחות, השיב רמי לחוקר שהוא לא עף מהרכב, אלא ירד ממנו לאחר שהרכב נעצר, כך אמרו לו. לשאלה מי אמר לו זאת, השיב שאבא שלו אמר לו כך.
9. החוקר הטיח בפני רמי שהוא זה שנהג ברכב או עומר, ועל כך השיב, שהמנוח הוא זה שנהג. רמי השיב לחוקר שהם עשו את דרכם בחזרה מתל אביב לירושלים, וכי הוא אינו זוכר כיצד קרתה התאונה. הדבר האחרון שזכר היה הכיכר ביפו. לאחר שנתן תשובה זו, נשאל, אם זהו הזיכרון האחרון, מדוע הוא ממציא ואומר שהמנוח נהג ברכב ושהוא ישב על ידו, ועל כך השיב, שהוא כלל לא נהג ברכב, גם בדרך מירושלים לתל אביב, המנוח הוא זה שנהג והוא עצמו ישב על ידו, כך היה גם ביפו.

אישור רפואי

1. ממכתב שחרור מבי"ח תל השומר מיום 17.3.08 נרשם שרמי נפגע בתאונת דרכים פגיעה רב מערכתית. ככל הנראה הוא עף מהרכב ללא איבוד הכרה. צוין שבקבלתו היה מבולבל, כאוב ונסער, ואולם כשהוא נשאל באופן ממוקד השיב לעניין והתמצא במקום ובזמן. צוין שהוא אינו זוכר את פרטי התאונה.
2. צורף גם מכתב שחרור מיום 2.4.08, מאורטופדיה א' בתל השומר וכן גיליון שחרור של מחלקת שיקום ואשפוז יום הר הצופים מיום 8.6.08. באישור צוין כי היה מעורב בתאונת דרכים, במנגנון קשה, "כאשר ישב ליד הנהג". כן צוין שאינו זוכר את התאונה ועד שבוע לאחריה.
3. לכתב התביעה צירף רמי את אישור הפרמדיק מיום התאונה שלפיו היה נוסע ברכב שנמצא שוכב מחוץ לרכב. יחד עם זאת צוין ב"מיקום הנוסע"- "לא ידוע".

חקירה נגדית

1. במהלך חקירתו הנגדית בפני הופנה רמי לכך שבתביעה הראשונה שהגיש מיום 24.3.09 כתב כי עומר הוא זה שנהג ברכב בעת התאונה, ונשאל האם זו האינפורמציה שנתן לעורך דינו, ועל כך השיב "אני הודעתי לעורך הדין שעומר נהג??" (עמ' 32, שורה 24). לאחר שהופנה לכך שמן הסתם זה מה שאמר לעורך דינו השיב "עומר לא היה הנהג" (עמ' 33, שורה 1). עוד השיב שאינו יודע מהיכן לקח עורך דינו את האינפורמציה האמורה (עמ' 33, שורות 2-3). רמי השיב שמאז התאונה הוא נפגש עם עומר פעמים רבות כיון שהם ידידים מאז היותם ילדים קטנים (עמ' 33, שורה 5). לשאלה האם שוחחו על התאונה, השיב בחיוב. לשאלה האם עומר סיפר לו מה אמר לשוטרים בחקירתו בבית החולים השיב כי הוא אינו זוכר שעומר אמר לו דברים אלו (עמ' 33, שורה 12). יחד עם זאת השיב שלפני החקירה במשטרה שוחחו השניים ביניהם ואמרו אחד לשני מה יגידו במשטרה (עמ' 33, שורות 13-22).
2. על פי עדותו עבד ביום התאונה בשעות הבוקר בבנייני האומה. בשעה 14:00 סיים לעבוד. בזמן התאונה היה לו רישיון נהיגה, וכן רכב מיצובישי לאנסר (עמ' 34, שורות 10-13). באותו היום הוא לא דיבר עם עומר לפני שהגיעו אליו, המנוח הוא שהודיע לעומר שהם באים לאסוף אותו (עמ' 34, שורות 22-28). עומר אמר להם שהוא נמצא בא-זעיים, ועל כן נסעו לאסוף אותו משם. לדבריו הם אספו את עומר ממקום עבודתו, אף שהוא אינו עובד ביום ו'. רמי לא ידע להשיב מה עשה שם (עמ' 35, שורות 1-5).
3. רמי השיב שהוא הסיע את המנוח לביתו של ג'רבוע כדי לקחת את הרכב, ואז חזר לביתו והמתין שם (עמ' 35, שורות 10-12). על פי תיאורו התקשר אליו המנוח וביקש ממנו לאסוף אותו כדי להביאו למקום שבו היה הרכב, הוא אכן בא לאסוף את המנוח והוריד אותו כדי לקחת את הרכב. לאחר מכן חזר רמי לביתו (עמ' 35, שורות 25-29). לשאלה מדוע בחקירתו הראשונה במשטרה הרחיק את עצמו מביתו של ג'רבוע, ולא סיפר שהוא לקח את המנוח לביתו של ג'רבוע כדי לאסוף את הרכב, השיב כי אמר זאת במשטרה וגם הסכים להתעמת עם ג'רבוע. (עמ' 37, שורות 1-3). רמי השיב שהוא פגש את המנוח שהיה ברכבו. המנוח השאיר את רכבו ונסע עמו לג'רבוע (עמ' 37, שורות 11-14, עמ' 38, שורה 1). רמי העיד שבתחילה אמר למנוח שאפר לנסוע [לת"א] ברכבו שלו או ברכבו של המנוח, ואולם המנוח רצה להביא את רכבו של ג'רבוע (עמ' 38, שורות 12-17). רמי השיב שכאשר הגיעו לביתו של ג'רבוע, הוא הוריד את המנוח ליד הרכב, הוא לא המתין למנוח (עמ' 39, שורה 1), אף לא ראה אנשים ממתינים ליד הרכב (עמ' 29, שורה 9). רמי החנה את רכבו ליד ביתו, ואז הגיע המנוח (עמ' 39, שורות 24-25). היה זה למיטב זכרונו בין השעות 17:00- 18:00.
4. רמי השיב שבאותו מועד הוא היה היחיד מבין השלושה שהיה לו רישיון נהיגה תקף (עמ' 40, שורות 18-19). רמי נשאל האם לאור עובדה זו עמד ג'רבוע על כך שרק הוא ינהג ברכב, ועל כך השיב בשלילה. כמו כן הוסיף כי הוא כלל לא ראה את ג'רבוע, וכי היה במקום עם רכבו שלו, ועל כן איך יתכן שג'רבוע נתן לו את הרכב. כמו כן הוסיף כי ג'רבוע זורק הכול עליו כיון שהיה לו רישיון (עמ' 41, שורות 6-7). רמי השיב שהוא אינו מכיר את ג'רבוע, אף לא ראה אותו. על פי תיאורו הוא הביא את המנוח למקום ונסע (עמ' 41, שורות 12-15).
5. רמי הופנה לכך שבהודעה הראשונה במשטרה העיד שכאשר התקשר אליו המנוח הוא לא ענה לטלפון בעוד שבחקירתו השנייה השיב שענה לו, ועל כך השיב שבפעם הראשונה שהמנוח צלצל אליו לא ענה לשיחה כיון שהיה עייף, ואולם בפעם השנייה ענה לו. עוד נשאל מדוע בחקירה הראשונה העיד שלפני שהמנוח הגיע אליו הביתה הוא כלל לא דיבר איתו, ועל כך השיב שאין זו הודעתו וכי אינו יודע מהיכן נלקחו הדברים (עמ' 41, שורות 20-30).
6. רמי הופנה לכך שלדבריו הוא נפגש עם המנוח בשעה 17:00, בשעה 17:15 כבר היה בבית, בשעה 17:20 נסעו לעומר, בעוד שלפי גרסתו של עומר הם הגיעו אליו בין השעות 19:30 ל- 20:00, ועל כך השיב כי השניים נסעו מיד לעומר, וכי עומר טעה (עמ' 42, שורות 29-30). רמי השיב שהוא יודע שביום התאונה אכל עומר ארוחת צהרים בביתו של המנוח, וכי שמע זאת מהמנוח ומעומר בעת שעשו דרכם לתל אביב (עמ' 43, שורות 11-18). לדבריו לא אמר לו המנוח מדוע הוא לקח את הרכב שעמו נסעו, הוא לא שאל את המנוח והדבר לא עניין אותו, בדרך לתל אביב לא דיברו על כך (עמ' 43, שורות 21-27).
7. רמי השיב כי בדרך לתל אביב הוא ישב ליד המנוח שנהג, וכי עומר ישב מאחוריו, כך כל הדרך לתל אביב וגם בדרך חזרה. ליד הים עומר ישב במקומו מקדימה, ואולם לאחר שאמר לו שהוא אינו רוצה לשבת במושב האחורי הסכים עומר לכך, התיישב מאחור, והוא עצמו התיישב במקומו מקדימה (עמ' 44 שורות 1-3). לאחר שהופנה לכך שלא הזכיר זאת בחקירתו במשטרה או בתצהירו וכי לבטח שמע זאת מעומר, השיב שהוא לא שמע זאת ממנו, וכי הדברים רשומים אצל עורך דינו (עמ' 44, שורות 4-6).
8. רמי הופנה לכך שלדברי עומר רמי מאוד אוהב לנהוג, ועל כך השיב שהדבר אינו נכון (עמ' 44, שורות 7-10). לשאלה האם מאז התאונה שוחח עם ג'רבוע, השיב בשלילה, טען כי אינו בקשר עמו ואינו יודע היכן הוא גר (עמ' 44, שורה 12). לאחר שצוטטו לו דבריו בחקירה שמהם משתמע שראה את ג'רבוע כאשר המתין לכך שהמנוח ייקח את הרכב, השיב כי הוא לא ראה את ג'רבוע ולא המתין עד שהמנוח ייקח את הרכב (עמ' 44, שורות 19-16). רמי הופנה לכך שבתצהיר תשובה לשאלון השיב שהוא עלה על הרכב בשעה 18:00, ועל כך התמרמר שהוא נשאל את אותה שאלה מספר פעמים. לאחר מכן השיב שהוא ענה קודם לכן שהוא אינו זוכר בדיוק האם נסעו לעומר בשעה 17:00 או 18:00. (עמ' 45, שורות 5-6). לשאלה מדוע השיב בתשובה לשאלון כי לקחו את עומר מביתו בעוד שבעדותו השיב שהיה זה מע- זעיים, ועל כך השיב שעומר המתין בא-זעיים בעוד שרכבו היה בראס אל עמוד, ולאחר מכן השיב שלא כך ענה (עמ' 45, שורות 7-14).
9. רמי השיב שהנסיעה לתל אביב ארכה כשעה, לאחר מכן ישבו בתל אביב, ואולם הוא לא זכר כמה זמן בדיוק ישבו שם (עמ' 45, שורות 18-24). רמי השיב שהוא היה חגור, כיון שתמיד הוא נוסע חגור, אף נשארו לו סימנים מהחגורה בכתף (עמ' 45, שורות 25-29). לשאלה כיצד יתכן ששלושתם עפו אל מחוץ לרכב אם היו חגורים, השיב שאינו יודע (עמ' 46, שורה 4). רמי השיב שהוא אינו נוהג ברכבם של חבריו כיון שהוא מסרב לאפשר לחבריו לנהוג ברכבו (עמ' 46, שורות 4-5). רמי השיב שהוא לא ביקש לדעת האם למנוח היה מותר לנהוג ברכב, וכי ג'רבוע משקר בדבריו שלא הרשה למנוח לנהוג (עמ' 46, שורות 6-11). כמו כן השיב שהוא הכיר את המנוח במשך שנים, ואולם רק לאחר שרכש ממנו רכב הם הפכו לחברים קרובים. לדבריו המנוח לא היה סוכן למכירת רכבים, אלא שהמנוח רצה למכור את רכבו והוא זה שרכש אותו (עמ' 46, שורות 12-17). לעומת זאת עומר היה חבר של המנוח זמן רב.
10. רמי הופנה לכך שבחקירתו שנערכה בשעה שהיה מאושפז השיב בתחקור שנערך לו לאחר בדיקת סי.ט. כי מוהנד הוא שנהג ברכב, ושהרכב שלו, ועל כך השיב כי אין דבר כזה, וכי הוא כלל לא זוכר שחקרו אותו בבית החולים. (עמ' 46, שורות 20-30).
11. לב"כ של המנוח השיב רמי כי הוא אינו זוכר שחקרו אותו בבית החולים, הוא היה מטושטש ורדום (עמ' 47, שורות 3-11). כמו כן נשאל כיצד יש לו שבר בכתף שמאל דווקא, ועל כך השיב שלא היה לו שבר אלא מכה בגב, כמו כן השיב שהוא לא צילם את השפשופים בכתפו הימנית שנגרמו לו לטענתו מחגורת הבטיחות (עמ' 47, שורות 12-23).
12. רמי השיב שבתחילה הוא לא ידע שהרכב שייך לג'רבוע, וכי סיפר שהיה זה רכב שהביא עמו המנוח, רק לאחר התאונה ידע שלבעל הרכב קוראים ג'רבוע (עמ' 47, שורות 24-30). לאחר מכן השיב שיתכן ששמע את שמו של ג'רבוע מהמנוח קודם לכן, ואולם הוא לא הכיר אותו (עמ' 48, שורות 5-8). רמי השיב שהוא ידע שהוא לוקח את המנוח להביא את הרכב. באותה עת הוא לא ידע עם מי דיבר המנוח וממי רצה לקחת את הרכב (עמ' 48, שורות 9-20). רמי אישר את דבריו במשטרה שלפיהם כלל לא היה אצל ג'רבוע. לדבריו הביא את המנוח לרכב ולא לג'רבוע, לדבריו הרכב חנה בחניון בראס אל עמוד ולא ליד ביתו של ג'רבוע, במקום היו בתים מעטים ואולם ביתו של בעל הרכב לא נמצא שם (עמ' 48 שורות 17-30). הרכב חנה בחנייה פרטית, מדובר בכביש ולא בשכונה, ממול ישנם מספר בתים (עמ' 49, שורות 1-2). לשאלה מדוע במשטרה לא אמר שהוא לקח את המנוח כדי לאסוף את הרכב, ועל כך השיב שזה מה שקרה (עמ' 49, שורות 2-5).
13. רמי אישר שלאחר התאונה הוא ירד מהרכב, וכי הוא יודע על כך כיון שהיה חגור ועל כן לא יתכן שעף מהרכב (עמ' 49, שורות 8-14). לאחר מכן השיב שאינו יודע אם ירד מהרכב או עף, שכן הוא אינו זוכר מה אירע בתאונה (עמ' 49, שורות 26-27). לדבריו הוא היה עייף ויתכן שנרדם לאחר שנכנס לרכב (עמ' 49, שורה 29). לדבריו הוא זוכר שהם יצאו מאיילון דרום, והוא לא ידע להשיב מדוע במשטרה אמר שכל שזכור לו הוא כיכר השעון ביפו (עמ' 50, שורות 1 עד 13). לשאלה כיצד הוא ועומר זוכרים בדיוק עד אותה נקודה, השיב שהוא אינו יודע, והזכיר שהייתה לו פגיעה בראש, חרף הפגיעה בראש עלה בידו לטענתו לצאת מהרכב (עמ' 50, שורת 14-17).
14. רמי השיב כי הוא ועומר נפגשים רבות. לראשונה נפגשו לאחר שהשתחררו מבית החולים. שניהם שוחחו ביניהם על התאונה וסיפרו אחד לשני מה אירע (עמ' 50, שורות 18-27). באותה עת ידעו כי המנוח אינו עוד בין החיים. לשאלה האם החליטו שכיון שהוא נפטר הוא יכול לשאת באחריות, השיב "אין לנו מה לשקר, אנחנו סיפרנו הכול, זה היה לפני 5 שנים, רק האשם היה הנהג" (עמ' 51, שורה 4). לשאלה האם סיפר לעורך דינו שעומר היה הנהג, השיב בשלילה. לשאלה מדוע באישור המשטרה הראשון כתוב שעומר הוא הנהג האם היה זה הוא שסיפר את הדבר למשטרה, השיב בשלילה. לדבריו הוא ועומר כאחד אמרו במשטרה שהמנוח היה הנהג (עמ' 51, שורות 8-13). רמי השיב שלעומר יש בית גם בא-זעיים, וכי השניים אספו אותו מביתו בא-זעיים.
15. לשאלת בית המשפט השיב כי הוא והמנוח נסעו לחנייה שבה חנה הרכב, ולא לביתו של ג'רבוע. במקום חנו רכבים רבים. המנוח אמר לו לעצור, והוא עצר, עשה סיבוב פרסה ונסע לביתו. שם המתין למנוח. לדבריו יתכן שג'רבוע ישב ברכבו ואולם הוא עצמו לא ראה אותו (עמ' 51, שורות 27-29).

תיק המשטרה

1. מעבר להודעות שאותן ציינתי קודם לכן, נמצאו בתיק המשטרה מס' מסמכים הרלבנטיים לענייננו. בטופס מידע על נתוני תיק ת"ד של משטרת ישראל, מיום 5.3.08, נכתב כי עומר הוא שהיה הנהג, ואילו המנוח ורמי היו נוסעים ברכב. יחד עם זאת, בטופס מידע על נתוני תיק ת"ד מיום 14.4.08 שצורף לתביעתו של עומר ולתביעתו של המנוח כאחד, צוין כי המנוח הוא שהיה הנהג, בעוד שהשניים האחרים היו הנוסעים.
2. בדו"ח בוחן תנועה מיום 17.3.08, אשר נערך על פי ממצאים שנאספו בתאריך 29.2.08, ציין הבוחן פקד יוחאי נהרי את פרטיו של המנוח כנהג שנהג ברכב. הבוחן ציין שהרכב נמצא מעוך מכל הכיוונים ושמשות צד שמאל אחורי וקדמי מנופצות, כריות אוויר קדמיות התפוצצו, כל הגלגלים ללא אוויר. הנזק הראשוני ממעקה הבטיחות הוא מעיכה בדופן ימין אחורי של הרכב ולאחר מכן בחזית הרכב (סעיף 5 לדו"ח). הבוחן ציין שמפאת מצבו של הרכב, הוא נבדק בעמידה (סעיף 8 לדו"ח). עוד ציין, שנמצא סימן דחיפה מצד רכב הסקודה, המלמד על כיוון נסיעת הרכב ממזרח למערב וכי נמצאה פגיעה במעקה הבטיחות, במקום שבו התנגש הרכב במעקה הבטיחות. בתעלה נמצאו שברי זכוכית, בקליות וחפצים המובילים עד לרכב, כל אלה מלמדים על מסלול הרכב לאחר הפגיעה בגדר הבטיחות שמימין לדרך (סעיף 9 לדו"ח). הבוחן פירט את מסקנותיו בסעיף 14 וקבע, שמסקנתו היא שהרכב הגיע מכיוון מערב למזרח, ובק"מ 9.9 בכביש 1, איבד נהג הרכב את השליטה על הרכב, ללא כל סיבה אובייקטיבית, תוך כדי סטייה משמאל לימין פגע דופן ימין אחורי במעקה הבטיחות. לאחר מכן נזרק החלק האחורי שמאלי של הרכב ופגע עם חזית הרכב במעקה הבטיחות שמימין, והתהפך לתעלה שמימין לדרך. צוין שלא נמצאה כל סיבה אובייקטיבית לכך שנהג הרכב איבד שליטה על רכבו. עוד צוין שנהג הרכב והנוסע שישב מימינו, לא היו חגורים בחגורות בטיחות בזמן התאונה. כמו כן צוין, שהגורם לתאונה היה נהיגה רשלנית ובמהירות לא סבירה לתנאי הדרך.
3. בחוות דעת מומחה צוין כי לא נמצא אלכוהול בדמם של הנפגעים.
4. בתיק המשטרה מצויה הודעתו של פרץ חנניה מיום 14.3.08. על פי עדותו הוא היה עד לתאונת דרכים שארעה בליל שישי בשעה 22:40 בכביש 1, אחרי מחלף שפירים לכיוון ירושלים. באותה עת הוא נסע לכיוון תל אביב למודיעין. כשהגיע בערך למחלף, הבחין דרך המראה ברכב שמשתולל על הכביש ועובר בהתפרעות בין הנתיבים. הוא הגביר את מהירות נסיעתו מ-100 ל-120 קמ"ש, כדי להימנע ממפגש עם אותו רכב. לאחר מס' קילומטרים כאשר עבר את מחלף שפירים, הבחין שמדובר ברכב סקודה בצבע לבן, העוקף את רכבו במהירות עצומה, כשהוא נוסע בנתיב השמאלי ביותר. הוא עצמו היה בנתיב הימני ביותר. בנתיב האמצעי היה רכב נוסף, ורכב הסקודה עקף אותו ואז סטה ימינה, איבד את השליטה על הרכב ופגע במעקה הבטיחות שמימין לדרך. הרכב עף מעל גדר הבטיחות, תוך כדי כך שהוא התהפך מס' פעמים עד שנעצר בתעלה מימין מעבר לגדר הבטיחות, כ-50 מ' אחרי המקום שבו פגע בגדר הבטיחות. העד ציין שעצר את רכבו בשולי הדרך והבחין באדם מוטל על הכורכר, צמוד לגדר לפני התעלה. כאשר הרכב נמצא מימינו יחסית לכיוון הנסיעה, ועוד שני בני אדם שוכבים מימין לתעלה מעבר לגדר, בשדה. מיד התקשר למשטרה ולמגן דוד, ולאחר מכן עזב את המקום.
5. העד השיב שבמהלך העקיפה הוא לא ראה כמה בני אדם ישבו ברכב, אבל לאחר התאונה הבחין ששלושה אנשים היו מחוץ לרכב, כל אחד באזור אחר וברכב לא היה אף אחד. עוד השיב שהוא לא ראה כיצד האנשים עפים מהרכב, אף לא ראה מישהו מהם יוצא מהרכב. על פי תאורו, הוא הגיע ראשון לרכב. עוד השיב שהוא לא דיבר עם אותם אנשים שכן, הם היו מחוסרי הכרה וכי הוא נשאר במקום עד שהגיע המשטרה. על פי תיאורו מזג האוויר היה נאה, הראות הייתה טובה, הדרך מוארת והכביש יבש.
6. בתיק המשטרה מצוי זיכרון דברים בין מוסא איברהים עווידה (בעליו הרשום של הרכב) לבין יוסף סאלח ג'רבוע שלפיו רכש ג'רבוע את הרכב ביום 7.1.08 בתמורה ל-11,000 ₪. עולה מזיכרון הדברים ששנת ייצורו של הרכב היא 2007, וכי מועד פירעונם של חלק מהתשלומים על חשבון התמורה טרם הסתיים במועד התאונה.
7. על פי הודעתו של יוסף ג'רבוע מיום 10.3.08, הוא הבעלים של הרכב. בתאריך 28.9.08 בשעה 18:30 בערב נתן לדבריו את הרכב לרמי ולמנוח. המנוח התקשר אליו קודם לכן וביקש ממנו את הרכב ואולם, הוא השיב לו, שהוא אינו נותן לו את הרכב כיוון שאין לו רישיון. על כך השיב לו המנוח שאין בעיה, והוא יבוא לקחת את הרכב ביחד עם רמי. בשעה 18:30 הגיעו השניים ולקחו את הרכב. הוא מסר את המפתחות למנוח ולא ראה מי נהג ברכב "בשעה שש וחצי בערב האשם ורמי באו לקחו את הרכב כשאני הייתי בבית שלי. מסרתי את המפתחות של הרכב להאשם ואני לא ראיתי מי נהג ברכב, הבאתי להם את המפתח והם נסעו".
8. לשאלה מה הקשר שלו למנוח ולרמי השיב, שהמנוח חבר טוב שלו ואת רמי הוא הכיר דרכו. לשאלה האם כך הוא נותן את רכבו כל הזמן השיב, שהוא נותן את הרכב לחברים כל הזמן, וכי הם נוסעים בו יותר ממנו. עוד השיב שהוא אמר לשניים שרמי ינהג, אף אמר לרמי שלא ייתן למנוח לנהוג, גם אם יבקש ממנו. לדבריו, היה אמור למכור את הרכב יום לאחר מכן והיה צריך למסור את הרכב ביום שבת. ג'רבוע השיב שלא היה עם השניים בחור נוסף, הוא אף לא הכיר את עומר.
9. בדו"ח פעולה מיום 29.2.08 נרשם שהתקבל דיווח ממוקד 40 על רכב שהתהפך בכביש 1, ק"מ 10, בין מחלף שפירים למחלף נתב"ג. בדרך דווח מהמוקד על רכב לבן המשתולל בכביש 1 לכיוון נתב"ג. צוין כי הרכב פגע במעקה בטיחות בצד ימין ועף לוואדי כ50 מ' ממקום הפגיעה במעקה. במקום נמצאו 3 פצועים שעפו מהרכב. אחד מהם שכב סמוך למעקה הבטיחות והיתר שכבו בוואדי. למקום הגיע מד"א ופינה שניים במצב קשה, אחד לתל השומר ואחד לאסף הרופא, והשלישי פונה במצב בינוני לבית החולים אסף הרופא. צוין שבמקום נמצא עד שמסר כי הרכב עקף אותו בצורה מהירה ומסוכנת. צוין על פי המסוף שייך הרכב למוסא עבידה וכי הרישיון פקע באוק' 2007. הפצועים לא יכולים למסור דבר.

תצהיר חוקר מטעם קרנית

1. קרנית הגישה את תצהירו של חוקר מטעמה, מר יגאל גלאון, שאליו צורף דיסק וכן תמליל חקירתו של ג'רבוע (מוצג נ/7). בתצהיר נרשם כי החקירה בוצעה ביום 16.6.08, היינו כ- 4 חודשים לאחר התאונה. בשיחה עם ג'רבוע נמסר לו כי הוא רכש את הרכב ואולם כיון שהיה בפסילה ולרכב לא היה ביטוח חובה חנה הרכב ליד ביתו.
2. לדבריו פנו אליו המנוח ורמי שאותם הכיר, ובקשו ממנו את הרכב לנסיעה. כיון שלמנוח לא היה רישיון, הוא הביא עמו את רמי שנהג ברכב. ג'רבוע לא ידע שהיה אדם שלישי ברכב. רמי הוא זה שנהג מביתו, ושניהם, רמי והמנוח כאחד, ידעו שאין ביטוח לרכב.
3. בתמליל מודה ג'רבוע מיד בפני החוקר שלא היה ביטוח לרכב. לטענתו אין לו רישיון והוא אינו משתמש ברכב. לשאלה מדוע נתן את הרכב אם אין לו רישיון ואין ביטוח, שאל האם הם תבעו אותו ולא הבין מדוע השאלה נשאלת. לאחר שנאמר לו שהם לא תבעו, הוא נשאל בשנית מדוע נתן להם את הרכב והאם ידעו שאין ביטוח, ועל כך השיב לחוקר שהם ידעו שאין לרכב ביטוח. לשאלה האם כל השלושה ידעו או רק הנהג, השיב שרק הנהג, וכי הוא כלל לא ידע שהיו שלושה ברכב.
4. ג'רבוע השיב שהוא מכיר אחד בלבד מהם, לשאלה האם זה הנהג, השיב בחיוב, ושנשאל האם הוא זה שנהרג, השיב בחיוב. לאחר מכן השיב שזה שנהרג לא נהג, רמי הוא זה שנהג. לדבריו הכיר את רמי דרך המנוח כאשר באו לקחת את הרכב. המנוח הביא לדבריו את רמי כדי לנהוג כיון שלמנוח לא היה רישיון.
5. לשאלה כיצד הוא יודע שרמי הוא שנהג, השיב ג'רבוע כי שהוא נתן את הרכב לרמי. לדבריו רמי נכנס לרכב ונהג בו. המנוח ישב לידו. שניהם ידעו שאין ברכב ביטוח. לשאלה האם שילמו לו עבור השימוש ברכב השיב בשלילה. לדבריו מדובר בחברים שביקשו את הרכב. ג'רבוע שב ואמר שהודיע להם שלא היה ביטוח לרכב. לדבריו הם נסעו באישורו.
6. ג'רבוע שאל את החוקר אם הם מקבלים את הביטוח, ממי "אתם" מבקשים את הכסף שלכם, לאחר שהחוקר השיב שאינו מבין שאל אותו ג'רבוע, האם מהנהג או מבעל הרכב, ועל כך השיב החוקר שהם משלמים רק לאלו שלא נהגו ברכב. לשאלתו של ג'רבוע- "שלא נהגו", השיב החוקר, אם הנהג ידע שאין ביטוח, לכך השיב ג'רבוע שהנהג ידע שאין ביטוח וכי יש לו עדים לכך. לדבריו הוא ישב עם מספר חברים, וכן חברתו הייתה נוכחת. באותה שיחה השיב ג'רבוע שכתובתו אמנם בא-טור ואולם הוא מתגורר בנווה יעקב. חברתו ריקי שעמה התגורר מסרה לחוקר את כתובתם בנווה יעקב.

עדותו של ג'רבוע

1. ג'רבוע הגיע למתן עדות בפני לאחר שזומן באמצעות צו הבאה. לדבריו אין לו כסף לשלם לעו"ד.
2. ג'רבוע הודה שהרכב שלו, וכי לרכב לא היה ביטוח. עוד הודה שהוא שיקר במשטרה (עמ' 59, שורה 16). לשאלה האם מסר את הרכב לאנשים על מנת שישתמשו בו, השיב שהוא נתן את הרכב לאנשים שרצו לרכוש אותו. לדבריו לרכב לא היה ביטוח, אף לא רישיון. הרכב עמד ליד ביתו ופורסם למכירה (עמ' 59, שורות 18-20).
3. ג'רבוע נשאל האם נתן להם את המפתח ואמר להם שיבדקו את הרכב, ועל כך השיב "אמרתי להם שאין ביטוח ברכב. הם אמרו שהם לא יוצאים מהתחום שליד הבית שלי" (עמ' 59, שורה 22). לשאלה מי לקח את הרכב השיב "כן, זה היה הישאם וראמי ג'ווליס" (עמ' 59, שורה 26). לדבריו הוא מכיר את השניים כדיירים באותו הכפר שבו הוא מתגורר (עמ' 59, שורה 28). ג'רבוע שב וטען שאת הרכב לקחו שניהם (עמ' 59, שורה 30). לדבריו הוא אינו זוכר למי נתן את המפתח, ואולם שניהם עלו לרכב ביחד (עמ' 60, שורה 2). ג'רבוע נשאל "אתה לא ראית מי נהג ואתה לא יודע למי מסרת את המפתח?" (עמ' 60, שורה 3), ועל כך השיב "אני יודע למי מסרתי את המפתח להאשם. כשאתה מציע למכור את הרכב, אנשים באים, אתה לוקח את הרכב, מתניע את האוטו כדי שיבדקו אם זה מתאים להם. אני הכנסתי את המפתח לסוויץ'" (עמ' 60, שורות 4-6). ג'רבוע השיב שהוא אינו זוכר באיזו שעה הגיעו אליו השניים, ואולם היה זה בשעות הערב, והיה כבר חשוך (עמ' 60, שורה 7).
4. לדבריו של ג'רבוע נעלמו השניים עם הרכב, ועד יום למחרת לא ידע דבר. לשאלה האם התלונן במשטרה השיב בשלילה. כמו כן השיב שהוא הלך למשפחותיהם. לשאלה האם זה סיפור חדש השיב "אני מכבד את בית המשפט, אני לא בא לספר סיפורים" (עמ' 60, שורה 15). לשאלה אל מי הלך השיב "למשפחות שלהם, לאבא של האשם, אמרתי שהוא לקח את הרכב ואני לא יודע איפה הוא. אמר אל תדאג נסגור את הסיפור הזה, אל תלך למשטרה" (עמ' 60, שורות 17-18). לשאלה האם בכל זאת הלך למשטרה ואמר שבאו אליו וביקשו את הרכב ונתת להם, השיב "כן, מה יש לי להגיד, כשאבא שלהם אומר אל תגיד כלום אני אכסה לך את הרכב" (עמ' 60, שורה 20).
5. לשאלה מה אמר בחקירתו לשוטר השיב כי הוא שיקר לשוטר (עמ' 60, 26). לשאלה האם לחוקר של חברת הביטוח השיב כי ביקשו ממנו את הרכב והוא נתן להם, השיב שאכן כך אמר ואולם הוא שיקר לחוקר (עמ' 61, שורה 6). לשאלה האם שיקר גם למשטרה וגם לחוקר והיום הוא אומר את האמת, השיב "לא, כי בסוף קיבלתי על הראש, הפסדתי את הרכב שלי לא קיבלתי כסף, בן אדם נהרג, מה אתה רוצה שאני לא אגיד את האמת? אני אגיד את האמת. אני לא תבעתי אף אחד ואני לא אתבע אף אחד בחיים" (עמ' 61, שורות 8-10).
6. ג'רבוע השיב ששוויו של הרכב היה 170,000 ₪. אשר למנוח השיב כי הוא שכנו המתגורר לא רחוק ממנו בא- טור. אף הוא מתגורר בא- טור, והמנוח אמנם לא התגורר בבית הסמוך לביתו ואולם הוא התגורר במרחק של כ- 2, 3 עד 5 ק"מ מביתו (עמ' 61, שורות 12- 22). הם לא היו חברים ולא נהגו לבלות ביחד, ואולם היו מאותה שכונה (עמ' 61, שורות 27-28).
7. לשאלה האם ידע באותה שעה שאין למנוח רישיון נהיגה השיב "איך אני יכול לדעת, מה אני שוטר?" (עמ' 61, שורה 25).
8. את רמי הכיר לדבריו דרך המנוח, הוא אף הכיר אותו מהכפר ואולם מעולם לא שוחח עמו (עמ' 61, שורה 30). ביציאה מביתו רמי הוא זה שנהג ברכב (עמ' 62, שורה 2). את הרכב פרסם למכירה באינטרנט ובלוח פוקוס (עמ' 62, שורות 3-5). באותה עת היה רישיונו בפסילה. בתחילה השיב שהפסילה הייתה 3 חודשים לפני האירוע, ולאחר מכן- חודש אחד בלבד (עמ' 62, שורות 7-12). ג'רבוע השיב שהוא אינו סוחר ברכב. עוד השיב שהוא והמנוח לא היו חברים טובים. כמו כן שלל את האפשרות שכאשר ביקשו ממנו את הרכב נתן להם ולא אמר להם שאין ביטוח (עמ' 62, שורות 13-18).
9. ג'רבוע השיב שהוא לא ידע שהיו ברכב שלושה, את השלישי, כלומר את עומר, ככל לא הכיר. לדעתו נהג שעולה על רכב חייב להודיע לנוסעים שאין ביטוח (עמ' 62, שורות 26-28).
10. בשלב זה של חקירתו ביקש ג'רבוע להתייעץ עם עורך דין לפני שישיב על השאלות. לדבריו אין לו כסף לשלם לעו"ד ואולם הוא הופנה לאפשרות לקבלת עזרה משפטית מהסיוע המשפטי. על מנת לאפשר לג'רבוע להתייעץ עם עו"ד, נדחה המשך הדיון. במועד הבא שנקבע לדיון ג'רבוע לא התייצב, וזומן בשנית באמצעות צו הבאה. בדיון שלאחר מכן התייצב ללא עו"ד.
11. בחקירתו השיב שהוא אינו משנה את גרסאותיו וחזר וציין כי רמי הוא שנהג ברכב בשעה שנפרדו ממנו (עמ' 66, שורה 30). לדבריו רק הנהג ידע שאין ביטוח. כאשר עומת עם תמליל שיחתו עם החוקר שם טען האם הוא מכיר רק את הנהג, ועל כך השיב בחיוב, וכן אם תשובתו שהנהג היה זה שנהרג, ולאחר מכן אמר שרמי הוא זה שנהג, לדבריו רק הנהג חייב לדעת שאין ביטוח, את האחרים זה אינו מעניין. לדבריו הוא לא ראה שרמי לקח נוסעים, ועמו היה עוד מישהו בשם האשם (עמ' 67, שורות 24-28).
12. בחקירתו לעו"ד לוין השיב שחובתו להודיע לנהג בלבד על כך שאין ביטוח, ומי שעמד לידו שמע ועל כן גם הוא ידע (עמ' 68 שורות 4-5), לשאלה האם המתין וחיכה לראות מי עולה לשבת ליד ההגה ומתניע ואז אמר לו שאין ביטוח השיב "הם ידעו מהתחלה שהאוטו עומד על יד הבית למכירה ואין לי ביטוח ואין לי רישיון" (עמ' 68, שורות 7-8).
13. לשאלה האם נתן את המפתחות למנוח, כפי שאמר בדיון הקודם, על מנת שהמנוח ינהג, השיב בשלילה. כאשר התבקש לתאר מה בדיוק אירע השיב "אני פתחתי את האוטו, אני הנעתי את האוטו, והם באו לבדוק את האוטו ליד הבית. זה מה שהיה. לא הבאתי לאף אחד שום מפתח ביד" (עמ' 68, שורות 25-26). לשאלה האם נכון שעד התאונה לא הכיר את רמי, השיב שהכיר אותו כדייר באותו הכפר, ואולם הוא לא היה חבר שלו (עמ' 68, שורה 28). לדבריו הוא ידע שלמנוח לא היה רישיון נהיגה, וכי אינו יכול לתת את הרכב למי שאין לו רישיון נהיגה (עמ' 69, שורות 1-2). לאחר שהופנה לכך שבדיון הקודם נשאל האם ידע שלמנוח אין רישיון נהיגה ואמר שאינו יודע, השיב שאינו יודע למה הכוונה (עמ' 69, שורה 6). לדבריו "למי שהיה לו רישיון מסרתי לו את הרכב. אני לא יכול לבדוק כל אחד למי יש רישיון" (עמ' 69, שורה 9).
14. ג'רבוע הופנה לכך שבחקירתו במשטרה השיב כי למחרת היה אמור למכור את הרכב. לדבריו היה מדובר באנשים שביקשו לבדוק את הרכב ולא לרכוש אותו. לאחר שהוקראו לו דבריו המפורשים על כך שכבר סיכם עם מישהו ושהיה אמור למסור את הרכב בשבת, השיב כי יכול להיות, הוא אינו זוכר נוכח השנים שחלפו (עמ' 69, שורות 10-17). ג'רבוע נשאל מדוע לאחר שרכש את הרכב לא עשה ביטוח. לדבריו היה לרכב ביטוח ואולם לאחר שרישיונו נפסל הוא ביטל את הביטוח.
15. ג'רבוע השיב שהמנוח ורמי לא היו חבריו, אלא שכנים מהכפר שהוא אומר להם מדי בוקר, בוקר טוב (עמ' 70, שורות 2-5). ג'רבוע נשאל כיצד לא הגיש תלונה במשטרה אף לא הגיש תביעה נגד איש אף שהרכב היה שווה 170,000 ₪, אף שלדבריו הוא בעל יכולת כלכלית מוגבלת ומאז התאונה לא רכש רכב אחר. לדבריו גיעו אליו הביתה והבטיחו לו לכסות את הנזקים, ובקשו ממנו לא להתלונן במשטרה "והנה הכסף שהם מחזירים לי, אני בבית המשפט" (עמ' 70, שורות 10-12). כאשר נשאל האם פנה גם למשפחתו של רמי או רק למשפחתו של המנוח השיב "לא פניתי לאף אחד, הם פנו אלי שאני לא אתלונן במשטרה והם יכסו את הנזק. שתי המשפחות פנו אלי" (עמ' 70, שורות 16-17). לדבריו לא כיסו לו שקל מהסיפור.
16. לשאלה האם עדכנו אותו לאחר שיצאו מביתו מי נהג השיב כי הוא לא עודכן, וכעבור 10 דקות הם כבר לא השיבו לטלפונים (עמ' 70, שורה 23). ג'רבוע הופנה לכך שבחקירתו במשטרה השיב שהוא היה נותן לחבריו לנהוג ברכב וכך גם לרוכשים פוטנציאלים, והוא נשאל האם עשה זאת למרות שידע שאין ביטוח. לדבריו הוא לא נתן את הרכב כדי שיסעו בו לאילת, אלא כדי לבדוק את הרכב בלבד (עמ' 70, שורות 24- 27). לשאלה האם גם לחבריו נתן לנהוג ברכב ללא ביטוח, ועל כך השיב בשאלה מי אלו חבריו. לאחר שהופנה לתשובתו במשטרה השיב כי כאשר היה לו ביטוח לא הייתה לו כל בעיה לתת לחבריו לנהוג ברכב (עמ' 71, שורה 3).
17. החקירה נגדית לעו"ד וסים סלאמה השיב שהוא לא מכיר את עומר ומעולם לא ראה אותו. הוא לא הגיע לביתו עם השניים האחרים וכלל לא ידע שהוא עמם. מטבע הדברים הוא אף לא הודיע לו שאין לרכב ביטוח (עמ' 71, שורות 8-13).
18. בחקירה נגדית לעו"ד זוכוביצקי נשאל באריכות לגבי המצאת כתבי בי- דין ועל כך שיש פסק דין שניתן בהעדרו. לדבריו הוא אינו יכול לעשות דבר ללא כסף, ובשביל מה לקחת עו"ד שלא יעזור לו. כן השיב "אני רוצה להוסיף משהו קטן, למה המשפחות האלה באו אלי והציעו לי לעשות ביטוח מזויף על שמי מתאריך לפני התאונה אם הם ידעו שאין ביטוח? למה?" (עמ' 74, שורות 18-20). כן השיב שאף שבדיון הקודם הוסבר לו על הסיוע המשפטי הוא לא פנה אליהם, כיון שהיה חבל לו על הזמן, שהם ממילא לא עוזרים בכלום (עמ' 75, שורות 1-9).
19. לג'רבוע הושמעה קלטת שיחתו עם חוקר, הוא זיהה את קולו. לשאלה האם סיפר לחוקר אמת או ששיקר לו השיב שהוא סיפר לו אמת (עמ' 75, שורות 25-26). באותה תקופה הוא התגורר בנווה יעקב, והייתה לו חברה ששמה ריקי.
20. לשאלה האם הגיעו אליו המנוח ורמי כדי לרכוש את הרכב, השיב בחיוב. לשאלה מי מהם רצה לרכוש את הרכב, השיב ששניהם ביחד. עוד השיב שהם ביקשו לבדוק את הרכב, והוא אמר להם שאין לרכב ביטוח (עמ' 76, שורות 1-11). לדבריו הוא לא הרשה להם לנסוע לתל אביב, אלא נתן את הרכב לצורך סיבוב קצר בשכונה. רמי שהיה לו רישיון נהג ברכב, ושניהם שמעו שאין ביטוח. הוא עצמו אינו יודע האם מאוחר יותר התחלפו השניים ביניהם (עמ' 76, שורות 13-21).
21. ג'רבוע הופנה לכך שבתחילת עדותו בדיון הקודם ציין כי הוא שיקר במשטרה, והוא התבקש לציין במה שיקר. לדבריו לא סיפר את האמת. לשאלה האם הדבר היחיד שלא סיפר היה שהם לקחו ממנו את הרכב ללא רשות ונסעו אל מחוץ לכפר השיב בחיוב (עמ' 76, שורות 23-28). לשאלה האם כל שאר הפרטים היו נכונים השיב בחיוב לשאלה האם עשה זאת כיון שהמשפחות ביקשו ממנו זאת על מנת שיוכלו להגיש תביעה, השיב בחיוב. כמו כן השיב בחיוב לשאלה האם הבטיחו לו לפצות אותו (עמ' 77, שורות 5-9).
22. ג'רבוע השיב שהוא אכן רכש את הרכב כחודש וחצי לפני התאונה. בתחילה הייתה לו פוליסת ביטוח והוא הבטיח להגישה לבית המשפט. לשאלה מתי הספיק לבטל את הפוליסה שהייתה לו השיב שאינו זוכר, כמו כן הוא לא זכר באיזו חברת ביטוח ביטח את הרכב. אף לא מה הייתה תקופת הביטוח (עמ' 78, שורות 1-5). לדבריו כל אחד היה נותן לבודק רכב להיכנס לרכב ולהתניעו, אף לנסוע בו, למרות שמדובר בעבירה (עמ' 78, שורות 10-28).

דיון בראיות

כללי

1. מעיון בראיות ניתן ללמוד שכלל היו עדויות של העדים עדויות מחושבות ומגמתיות, לעיתים מתואמות. ככלל רב הנסתר על הגלוי, ואמינות העדים ומהימנותם מוטלת בספק, לא רק בשל סתירות שנפלו בין הגרסאות, אלא גם בשל אמירת שקרים ברורים, ועל כן ישנם קשיים בקביעת נסיבות התאונה.
2. ג'רבוע הודה בפני במפורש שהוא שיקר למשטרה ולחוקר מטעם קרנית, ואף שמאוחר יותר ניסה לסייג את התשובות שבהן שיקר, אף טען שהוא לא שיקר בפני בית המשפט, יש להתייחס לגרסותיו בספקנות ובזהירות. ג'רבוע הוסיף וציין שמשפחות המנוח ורמי פנו אליו והבטיחו לו שיכסו את עלות הרכב, אף הציעו לו לזייף תעודת ביטוח חובה. חרף חוסר מהימנותו של ג'רבוע אין להתעלם מדבריו אלו המשקפים ניסיון חמור לשיבוש ההליכים ולתאום עדויות. בעדותו של ג'רבוע נפלו סתירות רבות, ומפעם לפעם הוא שינה את גרסתו. ניכר היה שהוא מודע לכך שקיים מבחינתו סיכון לכך שקרנית תגיש נגדו תביעה והוא שאל במפורש את החוקר מטעם קרנית, כבר בשיחה שהתנהלה כ- 4 חודשים לאחר התאונה, ממי תובעת קרנית את הפיצוי ששילמה, האם מהנהג או מבעל הרכב.
3. רמי ועומר שניהם העידו שהם היו חגורים במועד התאונה, טענה שאינה עולה בקנה אחד עם העובדה שהם עפו מהרכב. לגבי הנוסע שישב ליד הנהג, שהיה לטעמי רמי, קבע בוחן התאונות מפורשות כי הוא לא היה חגור. הגרסה שלפיה חרף פגיעתו הקשה קם רמי ויצא מהרכב אינה מתקבלת על הדעת, אינה מתיישבת עם הפגיעה וכן עם עדותו של עד הראייה, ויש בכך כדי לפגוע באמינות גרסתו.
4. לא זו אף זו. רמי העיד בתחילה במשטרה כי המנוח אסף אותו מביתו ורק בחקירתו השנייה ציין שהוא הסיע את המנוח לרכבו של ג'רבוע. ניכר היה שרמי מבקש להרחיק את עצמו מאיסוף הרכב מג'רבוע והסתירות בעדותו בנושא זה פוגמות אף הן באמינות גרסתו.
5. עומר הסתבך בעדותו אודות מקום האיסוף: ביתו או מקום עבודתו, ואולם סביר להניח שסתירותיו בנושא זה מקורן בכך שביקש להסתיר את העובדה שהוא מתגורר בא-זעיים, דבר העלול לפגוע בזכויותיו, ואולם עובדה זו אינה קשורה לתאונה.
6. רמי ועומר טענו שהם כלל לא ידעו שלמנוח לא היה רישיון נהיגה במועד התאונה. גם אם הדבר אינו נכון ראוי לציין כבר עתה כי שלילת זכאות מנוסע תהיה רק ככל שידע שהשימוש ברכב נעשה ללא רשות, או בהיותו מודע לכך שהרכב שימש או סייע בביצוע פשע (ראו למשל א' ריבלין, תאונת הדרכים, מהדורה רביעית, עמ' 530, להלן- "ספרו של ריבלין"). ככל שאיש מהשניים לא היה נהג הרכב בעת התאונה, אין בכך כדי לפגוע בזכאותם, שכן שני הסייגים האמורים אינם מתקיימים בענייננו, ועל כן גם אם ידעו השניים שרישיונו של המנוח נפסל, אין בכך כדי לשלול את זכאותם כנוסעים ברכב לפי חוק הפיצויים.

מדוע נסעו השלושה ברכבו של ג'רבוע

1. שאלה ראשונה המעלה תהיות היא מדוע נסעו השלושה לתל אביב ברכבו של ג'רבוע דווקא, האם הייתה זו אכן נסיעה תמימה לשם בילוי או שמא היו טעמים אחרים לכך שאיש מהצדדים לא פירטם בפני. רמי ועומר לא פירטו מדוע נסעו ברכבו של ג'רבוע. על פי עדותם הן למנוח והן לרמי היו רכבים בבעלותם. רמי טען שהמנוח החליט לנסוע ברכב של ג'רבוע דווקא והוא לא שאל אותו מדוע, אף לא התנגד לכך, אף שהציע לו שיסעו ברכבו. גם עומר לא נתן כל הסבר לנסיעה ברכבו של ג'רבוע, מלבד העובדה שהמנוח רצה בכך. על פי עדותו הוא סבר שהשניים יגיעו לאסוף אותו ברכבו של רמי, ורק לאחר שאספו אותו נודע לו שהמנוח נטל את הרכב מג'רבוע, שהיה חברו של המנוח ושאותו עומר כלל לא הכיר.
2. ג'רבוע השיב לחוקר המשטרה בחקירה שנערכה מספר ימים לאחר התאונה, וכן לחוקר מטעם קרנית בחקירה שנערכה כ- 4 חודשים לאחר התאונה, כי הוא נתן להם את הרכב כחבריו, וכי הם לקחו את הרכב באישורו. רק בעדותו בפני טען לראשונה שהוא נתן את הרכב לשניים כיון שהם התעניינו ברכישתו, לשם בדיקה בלבד ולנסיעה קצרה וכי השניים נעלמו עם הרכב. שתי הגרסאות שמסר ג'רבוע מעלות קושי. יתכן שבגרסה הראשונה קיימת סבירות מסוימת שכן יתכן שאדם משאיל את רכבו לחברו לשם חדוות הנסיעה ברכב שהוא יחסית חדש. הגרסה השנייה מעוררת בעייתיות שכן בראש ובראשונה לא ברור מדוע לאחר שג'רבוע רכש את הרכב פחות מחודשיים לפני התאונה ובשעה שהוא טרם סיים את התשלומים על חשבון התמורה, אף לא השתמש לדבריו ברכב כיון שהיה באותה עת בפסילת רישיון, ביקש למכור את הרכב תקופה כה קצרה לאחר רכישתו בהינתן טענתו שהוא אינו סוחר רכב. קושי נוסף בגרסתו השנייה של ג'רבוע, נעוץ בעובדה שלא הובאה כל ראייה לכך שמי מהשניים, המנוח או רמי, רצה לרכוש רכב שעלותו 170,000 ₪ או לפחות 110,000 ₪ כפי ששילם ג'רבוע חודש וחצי קודם לכן, בנוסף לרכב שהיה בבעלות כל אחד מהם באותה תקופה. לא ברור גם מדוע רצו לרכוש השניים לרכוש את הרכב במשותף, כפי שטען ג'רבוע, ושוב עולה החשש שמא ביקש ג'רבוע להרחיק את המנוח מהאחריות. אם אכן נטלו השניים את הרכב ללא אישורו של ג'רבוע, כפי שטען לפתע בעדותו בפני, לא ברור מדוע לא התלונן ג'רבוע במשטרה על גניבת הרכב מיד לאחר שהשניים נעלמו עמו, או במועד מאוחר יותר, מדוע לא אמר את הדברים לחוקר הביטוח או לחוקר המשטרה. אילו אכן היה מדובר בנסיעת מבחן קצרה, סביר היה שג'רבוע היה מצטרף לנסיעה כדי לשמור על הרכב, במיוחד לאחר שפירט בפני באחת מגרסאותיו שהוא זה שהתניע את הרכב ובמיוחד שלטענתו היה ידוע לו שהמנוח היה בפסילה.
3. אי בהירות נוספת נובעת מהפער בגרסאות בדבר השעה שבה נטלו השניים את הרכב מג'רבוע. בעוד שרמי העיד על השעות -17:30 17:00, וכי מיד לאחר מכן נסעו לאסוף את עומר, העיד עומר על שאספו אותו בשעות 19:30 עד 20:00 ובמשטרה על השעה 20:30 כשעות שבהן נאסף על ידי חבריו. ג'רבוע מצידו ציין את השעה 18:30. מה אירע בשעות שחלפו עד שאירעה התאונה, האם אותן שעות חלפו לפני שעומר נאסף על ידי השניים או לאחר מכן בתל אביב, גם שאלה זו לא התבררה בפני עד תומה ורב לגביה הנסתר על הגלוי.

הנהג בעת התאונה

1. השאלה המרכזית הטעונה הכרעה היא כאמור מי היה הנהג ברכב במועד התאונה. לאחר עיון בכלל הראיות מצאתי שיש לקבוע שהמנוח הוא זה שנהג ברכב בעת התאונה.
2. שני שורדי התאונה, רמי ועומר, העידו על כך שהמנוח הוא שנהג ברכב. כפי שתיארתי עלו סימני שאלה מעדויותיהם, הן בשל סתירות שאותן תיארתי, הן בשל חשש לתיאום עדויות, הן בשל המגמתיות. חרף האמור מצאתי שיש משקל לכך שהשניים דבקו לאורך כל הדרך בטענה שהמנוח הוא שנהג ברכב בעת התאונה. לכל אחד מהשניים היה סיכון: רמי הוזכר על ידי ג'רבוע כמי שלו נתן את ההרשאה לנהוג ברכב, בעוד שעומר הוזכר באישור המשטרה הראשון כנהג הרכב, והוא אף זה שנתבע על ידי רמי. כל אחד מהשניים דבק בטענה שהמנוח הוא זה שנהג ברכב, חרף הסיכון שמשנהו היה טוען לפתע שהוא הנהג. עדותם בנושא זה נותרה עקבית כאמור לאורך כל הדרך.
3. במזכר שרשם חוקר למחרת התאונה, ביום 1.3.08, ציין החוקר כי בשיחתו עם רמי השיב לו רמי כי נהג הרכב היה "מוענד" שהיה בעל הרכב. לטענת עיזבון המנוח ויורשיו הכוונה הייתה לעימאד, שהוא שמו השני של עומר, ואולם התרשמתי שאמירתו של רמי באותה שיחה מקורה במצב שבו היה שרוי, מבולבל ופצוע, כפי שעולה מהמסמכים הרפואיים, ולאחר שיצא מבדיקת סי טי ראש, כפי שעולה מהמסמך עצמו. ברור שלא היה ברכב נוסע נוסף, ובוודאי שהרכב לא היה שייך לעומר, במישרין או בעקיפין, אף לא ברשותו, ועל כן אינני רואה כיצד ניתן ללמוד מהדברים שהכוונה לעומר. רמי עצמו כלל לא זכר שהוא נחקר במהלך אשפוזו, וסביר להניח שדבריו כאמור מקורם בבלבול שבו היה שרוי.
4. רמי אף הגיש את תביעתו נגד עומר כנהג הרכב, ולא נגד עיזבון המנוח. כמו כן צירף לכתב התביעה את אישור המשטרה הראשון שבו צוין עומר כנהג. יחד עם זאת בעדותו בפני הוא הכחיש שאישור המשטרה נכתב כך על סמך דברים שנמסרו למשטרה על ידו, אף שלל את האפשרות שאמר את הדברים לעורך דינו. סביר להניח כי עורך הדין שניסח את התביעה ציין את עומר כנתבע על יסוד אישור המשטרה שהיה בידיו.
5. מעבר לכך התמידו עומר ורמי בעקביות בטענתם שלפיה היה המנוח נהג הרכב בעת התאונה. עומר בחקירתו הראשונה במשטרה שנערכה ביום 18.3.08, פחות משלושה שבועות לאחר התאונה, השיב שהמנוח היה הנהג וכי הוא ישב מאחור. הוא לא זכר מה אירע, והדבר האחרון שהיה זכור לו היה שכאשר יצאו מתל אביב לכיוון ירושלים נהג המנוח ברכב. עוד השיב שהמנוח ורמי הגיעו לאסוף אותו מביתו בשעה 20:30. כאשר נאמר לו שלדבריו של בעל הרכב מסר בעל הרכב את המפתחות לרמי ולא למנוח, השיב עומר שבעל הרכב היה חברו של המנוח ולא שלו או של רמי. עוד השיב שכאשר נתן בעל הרכב את המפתח למנוח ולרמי הוא לא היה איתם, הם באו לקחת אותו מביתו והמנוח הוא שנהג.
6. רמי עצמו לא נחקר באותו היום, וחקירתו הראשונה במשטרה נערכה כשלושה שבועות לאחר מכן, ביום 10.4.08. במהלך חקירתו טען אף הוא שהמנוח הוא זה שנהג ברכב. עוד השיב כי המנוח בא לאסוף אותו מביתו וכי הוא עצמו כלל לא היה בביתו של ג'רבוע. לדבריו של רמי קודם לכן התקשר אליו המנוח ואולם הוא היה עייף ועל כן לא ענה לו. זיכרונו האחרון לפני התאונה היה מכיכר אבולפיה ביפו.
7. מהשוואת שתי עדויותיהם הראשונות של רמי ועומר במשטרה לא עולה בהכרח שמדובר בעדויות מתואמות כפי שטענו יורשי המנוח. אמנם שניהם טענו שהמנוח נהג ברכב, שניהם טענו שהיו חגורים בעת התאונה, טענה שאינה מתיישבת עם הראיות, שניהם טענו שלא ידעו שלמנוח לא היה רישיון נהיגה, ואולם עומר זכר זיכרון אחרון מהיציאה מתל אביב, בעוד שרמי זכר את כיכר השעון ביפו. לא זו אף זו. עומר בחקירתו לא שלל את האפשרות שרמי היה בביתו של ג'רבוע כדי לקבל את הרכב, בעוד שרמי הכחיש זאת מכול וכול, ורק בחקירתו הבאה במשטרה מספר חודשים לאחר מכן, הודה שהוא אכן הגיע לרכבו של ג'רבוע כדי לקחתו, ואולם לטענתו הוא הוריד את המנוח, וחזר לביתו, הוא כלל לא נפגש עם ג'רבוע, לא קיבל ממנו את המפתחות, אף לא נהג ברכב. סביר היה להניח שאילו היו העדויות בעניין זהות הנהג כה מתואמות, כפי שנטען בפני, היה הדבר מוצא את ביטויו בעדותו של עומר באשר לכך שרמי כלל לא הגיע לביתו של ג'רבוע.
8. חקירתם של השניים באזהרה אמנם נערכה באותו המועד והם הגיעו אליה יחדיו, יתכן שהייתה התאמה רבה יותר בתשובות שנתנו, ואולם חרף שינוי מה בגרסתם, הם התמידו בטענתם שלפיה המנוח הוא זה שנהג ברכב.
9. ראוי להדגיש כי השניים היו חברים טובים של המנוח, ולאיש מהם לא הייתה צפויה טובת הנאה מעדות שקר בנושא. אילו היה עומר הנהג, לא היה רמי מרוויח דבר מכך שהיה מסתיר זאת וטופל את האשמה על המנוח. לא היה מתקיים בשל כך תנאי כלשהו העלול לשלול את הפיצוי מרמי. וההיפך, אילו היה רמי הנהג, לא היה עומר מרוויח דבר מכך שהיה מסתיר זאת.
10. לאור האמור לעיל, חרף הבעייתיות שציינתי בקשר לעדויותיהם של עומר ורמי, חרף החשש לתיאום עמדות, מצאתי שיש לייחס משקל רב לכך שהם התמידו בכל גרסאותיהם בטענה שהמנוח הוא זה שנהג ברכב בעת התאונה.

תמיכה בעדויותיהם של עומר ושל רמי

1. לא זו אף זו. עדותם של השניים נתמכת במספר ראיות אובייקטיביות. בראש ובראשונה ראוי להזכיר שבדוח בוחן התנועה צוין שהמנוח הוא זה שהיה הנהג ברכב במועד התאונה. אינני סבורה שמדובר בקביעה טכנית או אקראית. למקום התאונה הגיעו השוטרים אשר מצאו את השלושה מוטלים המרחק של עשרות מטרים מהרכב, ואולם עולה מהעדויות שאחד מהם היה מוטל מצד אחד של הרכב, בעוד שהשניים האחרים היו מוטלים בצד השני (כפי שניתן ללמוד הן מזיכרון הדברים של המשטרה והן מעדותו של עד הראייה). ניתן להתרשם כי בוחן התנועה הגיע לזירת האירוע, ונראה לי שקביעתו בדוח הבוחן באשר לזהות הנהג נקבעה על יסוד הממצאים שמצא בשטח.
2. סביר להניח כי קביעה זו של בוחן התנועה עמדה גם ביסוד ההחלטה לסגור את תיק החקירה ולא להגיש כתב אישום נגד מי מהשניים שנחקר באזהרה. אמנם נטל הראייה והשכנוע במשפט פלילי שונה לחלוטין מאשר במשפט אזרחי, ואולם סביר להניח שבנסיבות של סימני שאלה של ממש באשר לזהות הנהג הייתה המשטרה מעמיקה את החקירה בנושא ולא סוגרת את התיק בשלב שבו נסגר, ועל כן ניתן למצוא תמיכה גם בכך לעניין זהותו של הנהג.
3. באישור המשטרה השני על נסיבות התאונה נרשם במפורש כי המנוח היה הנהג ברכב. אמנם באישור הראשון אשר הוצא מספר ימים לאחר התאונה נרשם עומר כנהג. לא ברור בשל אילו נסיבות נרשם עומר כנהג באישור הראשון, ואולם סביר להניח כי אם היו הדברים נאמרים למשטרה על ידי רמי, היה הדבר מוצא את ביטויו במזכר בתיק המשטרה. לא ברור גם בשל אילו טעמים וראיות שונתה זהות הנהג באישור השני. סביר להניח שהדבר היה על יסוד הראיות שהיו בידי המשטרה, לרבות אישור הבוחן. בכל מקרה יש משקל אובייקטיבי גם לאמור באישור העדכני של המשטרה.
4. כזכור, בכתב התביעה שהוגש על ידי עיזבון המנוח באמצעות יורשיו לא צוין מי היה הנהג במועד התאונה, ואיש מהנוסעים האחרים לא צוין כנהג הרכב. אישור המשטרה שצורף נקב במנוח כנהג הרכב. התביעה הוגשה בעיקרה כתביעתם של ההורים כתלויים במנוח. ניתן לכאורה ללמוד מכך שהיה ברור גם להורים שהמנוח הוא זה שהיה הנהג בעת התאונה.

עדותו של ג'רבוע

1. לא מצאתי שיש בעדותו של ג'רבוע כדי להחליש את הראיות התומכות בכך שהמנוח היה נהג הרכב בעת התאונה. כפי שאפרט להלן, לאחר עיון בראיות התרשמתי שעדותו של ג'רבוע הייתה בלתי אמינה ומגמתית, ומושפעת עד מאוד מרצונו להרחיק את האחריות לתוצאות התאונה מהמנוח וממנו עצמו כאחד.
2. מעניין לבחון את השינוי בגרסותיו של ג'רבוע במועדים שונים. גרסה ראשונה נמסרה על ידי ג'רבוע למשטרה ביום 10.3.08, עשרה ימים לאחר התאונה, ועוד לפני חקירתם של המעורבים בה, גרסה שנייה מסר לחוקר מטעם קרנית ביום 16.6.08 פחות מ- 4 חודשים לאחר התאונה, ובפני העיד פעמיים: ביום 14.3.13, וביום 26.6.13.
3. בחקירתו במשטרה העיד שהוא מסר את הרכב בשעה 18:30 לרמי ולמנוח. המנוח התקשר אליו קודם לכן וביקש את הרכב. לדבריו אמר לו שלא ייתן לו את הרכב כיון שאין לו רישיון, ועל כך השיב המנוח שהוא יבוא לקחת את הרכב עם רמי. כאשר הגיעו הוא היה בביתו ומסר את המפתחות למנוח. הוא לא ראה מי נהג ברכב. עוד העיד כי המנוח חבר טוב שלו, ואת רמי הכיר דרכו. לדבריו אמר לשניים שרמי ינהג וכן אמר לרמי שלא ייתן למנוח לנהוג. לדבריו הוא נהג לתת את הרכב לחבריו לשימושם. חבריו נוסעים לדבריו ברכב יותר ממנו. לדבריו מכר את הרכב והיה אמור למסור אותו לרוכשים למחרת.
4. בחקירה שנערכה על ידי חוקר מטעם קרנית, הודה ג'רבוע בכך שלא היה ביטוח לרכב. לדבריו גם השניים ידעו שלא היה לרכב ביטוח. לשאלה האם כל השלושה ידעו או רק הנהג, השיב שרק הנהג ידע. לג'רבוע הייתה פליטת פה במהלך החקירה. ג'רבוע השיב שהוא מכיר את אחד מהנוסעים בלבד. לשאלה האם היה זה הנהג, השיב בתחילה בחיוב. לאחר מכן נשאל האם הכוונה למי שנהרג, ואז השיב בחיוב. מיד תיקן את עצמו והשיב שזה שנהרג לא נהג, אלא רמי הוא שנהג. את רמי הכיר דרך המנוח, כאשר הגיעו השניים לקחת את הרכב. רמי הגיע כיון שלמנוח לא היה רישיון. לשאלה כיצד ידע שרמי נהג ברכב, השיב שהוא נתן את הרכב לרמי, רמי נכנס לרכב והמנוח התיישב לידו, וזאת כאמור בשונה מעדותו במשטרה שלפיה הוא כלל לא יצא מביתו, אלא מסר את המפתח למנוח ולא ראה מי בפועל נהג ברכב.
5. גם בשתי העדויות שהתקיימו בפני שינה ג'רבוע את גרסתו. מעבר לכך שטען שהוא שיקר במשטרה וכן לחוקר, בישיבה הראשונה העיד לפתע כי הוא מסר את הרכב רק לאנשים שביקשו לרכוש את הרכב, וזאת לצורך בדיקתו, בהבדל משתי חקירותיו הקודמות שבהן טען שאת הרכב מסר לחבריו לשם נהיגה בו. לרכב לא היה רישיון אף לא ביטוח והוא פורסם לדבריו למכירה. לדבריו הוא מכיר את השניים, המנוח ורמי, באותה מידה, כתושבים של הכפר. שניהם לקחו את הרכב. הוא לו זכר למי מסר את המפתחות. לאחר מכן השיב שנתן את המפתח למנוח, ולאחר מכן השיב שהוא זה שהכניס את המפתח לסוויץ', והתניע את הרכב. לטענתו נעלמו השניים עם הרכב.
6. עוד השיב שהוא הלך למשפחות של שניהם, ואולם לאחר מכן הזכיר את אביו של המנוח שאמר לו לא לדאוג, כי הם יסגרו את הסיפור וביקש ממנו לא לפנות למשטרה. לדבריו שיקר לחוקר כאשר אמר לו שהם ביקשו את הרכב ועל כן נתן להם אותו. כמו כן הכחיש חברות עם המנוח וטען שהם התגוררו בסמיכות ועל כן בירכו לעיתים אחד את השני לשלום. את רמי הכיר מהכפר אף שלא שוחח עמו עד יום האירוע.
7. המשך חקירתו של ג'רבוע נדחתה לאור בקשתו להתייעץ בעו"ד, ובתחילת חקירתו הבאה חזר על דבריו כי רמי נהג ברכב בעת שנפרדו דרכיהם, וכי רק הנהג ידע שאין ביטוח לרכב. מיד לאחר מכן הושמעה לו הקלטת של החוקר מטעם קרנית, שם אמר כי הוא מכיר רק את הנהג, ועל כך השיב בחיוב. לאחר מכן ניסה להסביר את דבריו לחוקר שלפיהם רק הנהג היה חברו, אף הרחיק לכת וציין כי הוא לא ראה שרמי לקח עמו נוסעים, ואולם היה עמו מישהו בשם האשם (כלומר המנוח).
8. ג'רבוע השיב בניגוד לתשובות קודמות שנתן, שהוא לא נתן את המפתח למנוח, ולאחר מכן השיב שהוא פתח את הרכב, התניע את האוטו, ולא נתן לאיש מהם מפתח ביד. או אז השיב שהוא הכיר את רמי כדייר בכפר אך לא היה חבר שלו. כאשר נשאל האם ידע שלמנוח אין רישיון נהיגה השיב שהוא מסר את הרכב למי שהיה לו רישיון וכי הוא אינו יכול לבדוק האם יש רישיון לכל אחד. עוד השיב כי הוא נהג לתת את הרכב לנסיעות קצרות לשם בדיקתו לקראת רכישה, אף שידע שאין רישיון רכב וביטוח. לדבריו כעבור 10 דקות הוא התקשר אל השניים ואולם הם לא ענו לו. ג'רבוע השיב שהמנוח ורמי ביקשו שניהם לרכוש ממנו את הרכב, במשותף. לשאלה האם שיקר רק בכך שלא סיפר שלקחו ממנו את הרכב ללא אישור, השיב בחיוב.
9. עיון בגרסאותיו השונות של ג'רבוע מגלה תמורה רבה וסתירות בולטות בין גרסה לגרסה. לא רק שעדותו הייתה בלתי אמינה, וניכר היה גם מדבריו שהוא לא בחל במסירת גרסאות שקריות, כפי שהודה במפורש, בגרסאותיו נפלו סתירות, והן היו בלתי סבירות.
10. מצאתי כאמור שעדותו של ג'רבוע, הונעה על ידי שתי מטרות: ניסיון להרחיק את האחריות לתוצאות התאונה מהמנוח, וניסיון להרחיקה ממנו עצמו. ניתן ללמוד מהעדויות, הן של ג'רבוע והן של רמי ועומר, שג'רבוע היה חברו של המנוח, בעוד שרמי ועומר לא הכירוהו. אמנם ג'רבוע ניסה לטעון בגרסאותיו המאוחרות כי הוא הכיר את רמי כתושב באותו הכפר בלבד. חרף ניסיונו זה של ג'רבוע להסתיר את חברותו עם המנוח, התרשמתי שהייתה לו מחויבות כלפי המנוח נוכח החברות ביניהם, ועל כן חלק גדול מעדותו נועד להרחיק את המנוח מהאחריות, ולגלגלה לכיוונו של רמי, שלא היה חברו.
11. כבר בחקירתו במשטרה טען ג'רבוע שהוא עמד על כך שברכב ינהג אדם בעל רישיון ולא המנוח שהיה בפסילה, יחד עם זאת, באותה חקירה השיב כאמור במפורש שהוא היה בביתו, מסר את המפתח למנוח, וכי לא ראה מי נוהג ברכב. לאחר מכן שינה את עדותו וטען שהוא עמד ליד השניים, הוא זה שהתניע את הרכב וראה שרמי הוא הנהג, בהתאם לדרישתו.
12. מעבר לסתירות שנפלו בעדותו, ג'רבוע לא נתן כל הסבר סביר לכך שהוא התעקש דווקא על כך שהנהג יהיה בעל רישיון נהיגה בתוקף, בעוד שלא הייתה לו כל בעיה עם נהיגה ברכב ללא ביטוח וללא רישיון. אם אכן סבר ג'רבוע שמדובר בנסיעה קצרה ליד הבית, כפי שטען לראשונה במהלך עדותו בפני, אין כל הסבר סביר לכך שהוא דרש נהג עם רישיון לנסיעה בלתי מבוטחת. התרשמתי מהתמורה שחלה בעדויות כי ג'רבוע ביקש לתת את הרכב למנוח דווקא, לאור ההיכרות ביניהם, וכי הוא לא היה נותן את הרכב לרמי, שאותו כמעט שלא הכיר. כל הטענות שלפיהן עמד על כך שרמי הוא זה שינהג ברכב כיון שהיה לו רישיון נהיגה נועדו לטעמי להרחיק את המנוח שהיה חברו, מאחריות לתאונה ולתוצאותיה. בשל אותה סיבה אמר בתחילה שאביו של המנוח פנה אליו כדי להבטיח לו שיכסה את כל הפסדיו והשתמע מכך שהוא ניסה לתאם עמו עדויות, ואולם לאחר מכן מיהר לנסות ולהשוות בין המנוח לבין רמי וטען שגם משפחתו של רמי פנתה אליו. כל אלו מלמדים לטעמי כאמור שג'רבוע העיד במטרה להרחיק את האחריות מהמנוח, ולגלגלה אל עבר רמי.
13. כפי שתיארתי, בתחילת שיחתו של ג'רבוע עם החוקר מטעם קרנית הייתה לג'רבוע פליטת פה שאותה ניסה לתקן מאוחר יותר, הן בחקירתו של החוקר והן בעדותו בפני. כזכור השיב ג'רבוע לחוקר שהוא מכיר אחד מהם בלבד. לשאלה האם היה זה הנהג, השיב בתחילה בחיוב. לאחר מכן נשאל האם הכוונה למי שנהרג, והשיב בחיוב. מיד תיקן את עצמו והשיב שזה שנהרג לא נהג, אלא רמי הוא שנהג ברכב. עם פליטת פה זו נאלץ להתמודד גם בחקירתו בפני וניסה לתרצה כאמור בטענה שרמי הוא שהיה חברו ולידו עמד אחד האשם, הוא המנוח. גם פליטת פה זו מהווה תמיכת מה בזהותו של הנהג, שהיה כאמור המנוח.
14. חרף ניסיונותיו של ג'רבוע להרחיק את המנוח מהאחריות ולגלגלה לעברו של רמי, התרשמתי כי הרכב נמסר על ידי ג'רבוע למנוח לנהיגה של המנוח עצמו. כזכור לרמי היה רכב וכן רישיון נהיגה בתוקף. ניתן להניח שרכבו היה מבוטח, ובכל מקרה לא הובאה ראייה לכך שרכבו לא היה מבוטח. סביר להניח שרמי אכן ביכר לנהוג ברכבו שלו, וכי לא שש לנהוג ברכב של אחרים, כפי שהעיד בפני, בעיקר בשעה שאותו הרכב אינו מבוטח. אף שעדותו של רמי הייתה מגמתית בנושאים מסוימים ונפלו בה סתירות, כפי שציינתי הוא ניסה להרחיק את עצמו מהביקור בביתו של ג'רבוע ומנטילת הרכב, בעדותו הראשונה במשטרה כלל לא ציין כי הוא הסיע את המנוח לרכב, אלא טען שהמנוח הגיע אליו ואסף אותו, וגם לאחר שתיקן את גרסתו סיפר על כך שאמנם הסיע את המנוח, ואולם לא היה זה לביתו של ג'רבוע, אלא למגרש חנייה שבו חנה הרכב, מצאתי שיש לקבל את גרסתו לכך שהוא הסיע את המנוח לרכבו של ג'רבוע ומיד לאחר מכן נהג ברכבו בחזרה לביתו, וכי המנוח הוא זה שנטל את הרכב מג'רבוע ונהג בו תחילה לביתו של רמי. אין זה בלתי סביר להניח שהמנוח שהגיע לאסוף את רמי מביתו המשיך בנהיגה גם הלאה, וכי לאחר שהשניים אספו את עומר ישב עומר מאחור. אין זה גם בלתי סביר להניח שמקומות הישיבה התקבעו למהלך הנסיעה כולה, וכי בשעה שעומר ביקש ל"שפר" את מקום ישיבתו, בעצירה הראשונה בחוף הדולפינריום, ולהתיישב לצד הנהג, סירב רמי לכך ועומר נאלץ לוותר ולחזור למיקומו המקורי מתחילת הנסיעה- מאחורי רמי.
15. גם אם הייתי מוצאת שיש לקבל את אחת מגרסאותיו של ג'רבוע, שלפיה דווקא רמי נהג ברכב בעת שיצאו מביתו, אין בכך כדי לשלול את האפשרות שבמועד התאונה דווקא המנוח הוא שנהג ברכב, כפי שעולה לטעמי מהראיות. גם אם השניים האחרים נהגו ברכב בשלב זה או אחר, ולא מצאתי ראיות התומכות בהנחה זו, מצאתי שבעת התאונה נהג המנוח ברכב, בשל כל אותם סימנים שציינתי לעיל.
16. לאור האמור לעיל, עדויותיהם של עומר ורמי, התמיכה לכך באישור בוחן התנועה, העובדה שכך צוין באישור המשטרה, העובדה שהמנוח הוא זה שקיבל את הרכב מחברו בעל הרכב, כפי הנראה לשם נהיגה שלו עצמו, העובדה שבתביעת המנוח לא צוין מי מהשניים האחרים היה הנהג, והדוח שצורף הוא דוח המשטרה שלפיו המנוח היה הנהג, פליטת הפה של ג'רבוע, אני קובעת שהמנוח נהג ברכב במועד התאונה.

תנאי סעיף 7 לחוק הפיצויים

האם זכאי עיזבון המנוח לפיצוי?

1. סעיף 7 לחוק הפיצויים קובע סייגים לכך למדיניות הפיצוי הרחבה הקבועה בחוק הפיצויים, להרחיב במעגל המבוטחים בעיקר בשל שיקולים סוציאליים, ללא רלוונטיות לשאלות האשם או האחריות. בהלכה הפסוקה נקבע כי המשותף לכלל הסייגים המוזכרים בסעיף 7 הוא היותן נסיבות הנוגדות את טובת הציבור.
2. כפי שנקבע בפסק הדין המנחה בעניין זה, ד"נ 10017/02 קרנית נ' מגדל, פ"ד נח (5) 639, על ידי כב' המשנה לנשיא בדימוס, ת' אור (כתוארו אז)-

"ביסודו של חוק הפיצויים עומדות כמה תכליות אשר, בנסיבות מסוימות, עלולות להתנגש זו בזו. מחד גיסא תכליתו העיקרית והמרכזית של החוק היא תכלית סוציאלית שעניינה מתן פיצוי לכל מי שנפגע בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק, ללא קשר לשאלת מידת אשמתו לקרות התאונה. מאידך גיסא, יש שהחוק מבכר תכלית הרתעתית או עונשית על פני תכליתו הסוציאלית ועל בסיס זה נשללת על פיו זכאות לפיצויים ממי שנפגע בתאונה כאמור. הדבר בא לידי ביטוי, בין היתר, בסעיף 7(3) לחוק. תכליתו למנוע סיכונים מיוחדים בדרכים ולהעניש את אלה הנוהגים באופן המייצר סיכונים אלה. בפרשת גרינברג נאמר בעניין זה כדלקמן:

"... ההנחה היא כי נהיגה ללא רשיון מגדילה במידה ניכרת את הסיכונים בדרכים. המדובר בתופעה כה לא רצויה, עד שהיא מצדיקה שלילת פיצויים על פי החוק ממי שאחרת היה זכאי להם על פי החוק. סעיף 7(3) מגלם תפישה בסיסית ולפיה אין זה מוצדק להקנות למי שיוצר סיכונים מיוחדים בדרכים, את האפשרות לחסות תחת כנפי החוק והסדרי החבות והפיצוי המיוחדים שהוא יצר".

שאלת המפתח העומדת בבסיס הדיון שבפנינו היא, היכן להציב את נקודת האיזון בין התכלית הסוציאלית המונחת ביסודו של החוק לתכליתו ההרתעתית והעונשית כפי שהיא באה לידי ביטוי בסעיף 7(3) לחוק... נאמר בפרשת גרינברג:

"9. אחת התכליות העיקריות שעמדה בבסיס חקיקתו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 היתה תכלית סוציאלית שעניינה הענקת פיצוי לכל נפגע בתאונת דרכים...

10. בה בעת, החוק כולל בבסיסו גם תכלית הרתעתית שעיקרה הרתעת פרטים מהתנהגות שיש בה כדי לסכן בצורה ניכרת את ציבור המשתמשים בכבישים ובכלי רכב, וזאת על דרך של שלילת זכאותם לפיצוי על פי החוק. תכלית זו מוצאת ביטויה - בין היתר - במסגרת סעיף 7 לחוק ... המדובר במקרים חריגים בהם התנהגות הנפגע עולה כדי פגיעה בתקנת הציבור בהקשרו של חוק הפיצויים (הצעת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 6), תשמ"ח-1988 (ה"ח תשמ"ח 201)) והמצדיקה על כן סטיה מעקרון היסוד לפיו אין צורך בהוכחת אשם לשם קביעת החבות או שלילתה... המדובר, על כן, במגמה עונשית מובהקת לפיה "לא יצא חוטא נשכר"

1. בענייננו התקיימו במנוח שני סייגים שבעטיים אין הוא זכאי לפיצוי כלשהו שהוא מכוח המגמה ההרתעתית והעונשית של חוק הפיצויים, שלפיה בשעה שמדובר בפגיעה בתקנת הציבור, תישלל הגנת חוק הפיצויים. רישיונו של המנוח נפסל (סעיף 7(3) לחוק הפיצויים) והרכב לא היה מבוטח (סעיף 7(5) לחוק הפיצויים).
2. כיוון שלמנוח לא היה רישיון נהיגה במועד התאונה, מודעותו של המנוח לקיומו של ביטוח אינה רלוונטית כפי שטענה קרנית בסיכומיה. מעבר לדרוש אציין כי אני סבורה שהמנוח היה מודע לכך שהרכב לא היה מבוטח, לאור הנסיבות שבהן הוחזק הרכב, העדר רישיון, ועדותו של ג'רבוע, וכי הוא היה אדיש לכך, כשם שהיה אדיש לנהיגה ברכב לאחר שרישיונו נפסל. למותר לציין כי בענייננו בולט קיומו של הרציונל שביסוד ההוראה העונשית וההרתעתית שבחוק הפיצויים, ולמותר לציין שמהראיות עולה שהמנוח לא רק שהיה אדיש לנהיגה ללא רישיון וללא ביטוח, נהיגתו הייתה חריגה ופרועה, במהירות מופרזת, תוך עקיפה ומעבר מנתיב לנתיב, כפי שעולה מעדותו של עד הראייה ומזיכרון הדברים שהזכיר הודעה שהתקבלה במוקד על רכב סקודה לבן הנוהג בצורה פרועה.
3. מטעם זה לא זכאים המנוח או עזבונו לפיצוי.

האם זכאים התלויים לפיצוי

1. לטענת קרנית, בנסיבות האמורות יש לדחות את תביעתו של עיזבון המנוח באמצעות יורשיו. הוריו של המנוח טענו מנגד כי יש להם טענות לנזק כתלויים במנוח.
2. בהתאם לסעיף 7 ב לחוק הפיצויים קיימת בנסיבות האמורות זכות תביעה לתלויים. אמנם לא הונחה בכתב התביעה, בראיות או בסיכומים תשתית לכך שהוריו של המנוח היו תלויים בו, ואולם מצאתי שיש לאפשר להם לנסות ולהוכיח את טענתם האמורה במסגרת הדיון בנזקים, ועל כן לא מצאתי שיש לדחות את התביעה בשלב זה.

האם יש לראות ברמי כבעל החזקה ברכב, אשר הרשה את הנהיגה של המנוח

1. כזכור טענה קרנית כי רמי קיבל את החזקה ברכב מידי ג'רבוע, ועל כן יש לראותו כמי שהרשה למנוח לנהוג ברכב ביודעו שהרכב אינו מבוטח.
2. לא מצאתי שיש לקבל טענה זו. בראש ובראשונה, מבחינה עובדתית לא שוכנעתי שאכן ג'רבוע מסר את החזקה ברכב לרמי, או לרמי בלבד, והתנה את מסירת הרכב בכך שרמי בלבד ינהג בו, ולא המנוח. כפי שציינתי, עדותו של ג'רבוע לא הייתה עדות אמינה. ניכר היה בו שהוא מבקש להרחיק את המנוח מאחריות כיון שמחויבותו למנוח הייתה גבוהה. לא רק שהוא הסכים למסור למנוח רכב שלטענתו אמור היה להימכר ביום שלאחר מכן, המנוח היה חברו, ונראה שהוא ביקש להגן עליו ולגלגל את האחריות ממנו לאדם שאינו חבר קרוב. כפי שציינתי התרשמתי שחרף טענותיו מסר ג'רבוע את הרכב דווקא למנוח, ורמי הוא זה שהסיעו אל המקום לשם קבלת הרכב בלבד, ועל כן אין יסוד לטענה העובדתית שלפיה קיבל רמי את החזקה ברכב ומסר את הרכב למנוח. עולה מהראיות כי המנוח הוא שקיבל את הרכב מג'רבוע. לכל היותר קיבלו השניים את הרכב מג'רבוע, ואולם זכותם ברכב הייתה שווה, ועל כן המנוח נהג ברכב לא מכוח חזקה או הרשאה שנתן לו רמי ברכב, אלא מכוח ההרשאה שניתנה לו על ידי ג'רבוע.
3. גם מבחינה משפטית, לאור עקרונות היסוד של חוק הפיצויים, המטרה לפרוס את הגנתו מטעמים סוציאליים, אין מקום לפרש את הסייג שנקבע בסעיף בצורה כה רחבה, כפי שהציעה קרנית, כשם שגם פרשנות לסעיף 7(3) לחוק הפיצויים בפסיקה הייתה מצומצמת. החזקה מחייבת שליטה ברכב ובשימוש בו, שליטה בזכות ובאפשרות לבטחו, ועצם ההרשאה לשימוש, אינה יוצרת את החזקה האמורה.

הודעה לצדדים שלישיים

1. כפי שציינתי קרנית שלחה הודעה לצדדים שלישיים לג'רבוע, לרמי, וכן לעיזבון המנוח ויורשיו.
2. סעיף 9(א) לחוק הפיצויים קובע את זכותה של קרנית לחזור אל גורמים שונים בזו הלשון:

"(א) מי ששילם פיצויים המגיעים לפי חוק זה לא תהא לו זכות חזרה על אדם החייב בפיצויים לפי חוק זה זולת הזכות לחזור על אחד מאלה:

1. מי שאינו זכאי לפיצויים כאמור בסעיף 7;
2. מי שאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או שהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה, למעט מי שהיה לו ביטוח שנתי שתוקפו פג תוך 30 יום לפני התאונה;
3. בעל הרכב או המחזיק בו כאמור בסעיף 7א".
4. בהתאם להוראת הסעיף, קיימת לקרנית זכות חזרה אל מי שנהג ברכב ללא ביטוח, וכן אל בעל הרכב או המחזיק בו שהתיר את השימוש ברכב בהעדר ביטוח. מטרתה של זכות החזרה היא הרתעתית, למניעת שימוש ברכב ללא ביטוח מתאים, ולמניעת נטל הפיצוי על כלל ציבור המבוטחים (ראו ספרו של ריבלין, עמ' 543). כפי שנקבע בהלכה הפסוקה, זכותה של קרנית לחזור אל אחד מהאמורים מותנית בקיומו של אשם בהתנהגותו של המשתמש או מתיר השימוש ברכב (ראו ספרו של ריבלין, עמ' 542-543). דרישת האשם נמדדת על פי אותן אמות מידה הנדרשות לעניין סעיף 7 (ראו למשל ע"א 7580/03 קרנית נ' צורדקר (מיום 18.1.07), ורע"א 2853/96 קרנית נ' דחבור ג'מאל פרח, פ"ד נג (1) 680; ספרו של ריבלין, עמ' 532-533; 549 ואילך).
5. אשר לג'רבוע, מעבר לכך שניתן נגד ג'רבוע פסק דין בהעדר הגנה, עולה מהראיות שהובאו בפני, בין היתר מעדותו של ג'רבוע עצמו, כי ג'רבוע ידע על כך שהרכב אינו מבוטח, וחרף האמור אפשר גם לגרסתו לנהוג ברכב. אמנם בעדותו בפני טען ג'רבוע כי הוא מסר את הרכב רק לרמי כבעל רישיון, ורק לשם נסיעה קצרה לשם בדיקת הרכב, ואולם לא מצאתי שיש לקבל את טענתו האמורה. בשל כל הטעמים שציינתי לא מצאתי שיש לתת אמון בעדותו. ניכר היה שכל עדותו בפני נועדה להרחיק את האחריות מעצמו (ומהמנוח). בעבר טען ג'רבוע במפורש, בפני המשטרה ובפני החוקר שהוא מסר את הרכב לחבריו לנסיעה. מעולם קודם לכן הוא לא העלה את הטענה שלפיה נמסר הרכב לבדיקה קצרה.
6. ואולם גם אילו הייתי מקבלת את הטענה שמדובר במסירת הרכב לנסיעה קצרה לשם בדיקה, עולה מעדותו של ג'רבוע במפורש כי הוא אפשר את הנהיגה ברכב אף שהרכב לא היה מבוטח, ולעניין זה אין רלוונטיות לשאלה האם התיר נסיעה קצרה מבחינת משכה, האם הגביל את תחומה, לירושלים או לשכונה.
7. בנסיבות האמורות, יש לקבל את ההודעה נגד ג'רבוע לא רק בשל העדר הגנה, אלא גם מבחינה עניינית ומהותית, לאחר שהוכח קיומו של אשם, ג'רבוע ידע שהנהיגה אינה מכוסה על ידי ביטוח, בין בשל העדר ביטוח, בין בשל פסילת הרישיון, ועל כן הוכחה אחריותו של ג'רבוע וזכותה של קרנית לחזור אליו.
8. גם ההודעה נגד עיזבון המנוח ונגד היורשים הוכחה כנדרש. המנוח לא רק שהיה מודע לכך שרישיונו היה בפסילה, וחרף האמור הוא נהג (נהיגה פרועה), הוא אף היה מודע לכך שאין לרכב ביטוח. ועל כן זכאית קרנית לחזור אל העיזבון ואל היורשים בגין התשלומים שאותם תשלם לנפגעים.
9. לפיכך יש לקבל את ההודעות ככל שהן מופנות נגד ג'רבוע ונגד עזבון המנוח באמצעות יורשיו. למותר לציין כי חלוקת החבות בין בעל הרכב לבין הנהג היא מכוח סעיף 84 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (ראו למשל ספרו של ריבלין, עמ' 544), היינו ביחד ולחוד.
10. לאור התוצאה אני דוחה את ההודעה ככל שהיא מופנית נגד רמי.

סיכום

1. אשר על כן אני קובעת שהמנוח הוא שהיה נהג הרכב במועד התאונה. כמו כן אני מקבלת את ההודעות נגד צדדים שלישיים, למעט ההודעה נגד רמי.
2. לשם בירור הנזקים שנגרמו אני מורה על הפרדת הדיון בשלושת התביעות שבפני. התובעים בת"א 10127/09 יגישו בתוך 30 ימים תחשיב נזק אשר יפרט, בין היתר, את מעמדם כתלויים. התובעים ב- 1358/09 וב- 2663-05-10 יגישו השלמת טיעון באשר למינוי מומחים רפואיים תוך 21 ימים.
3. התובעים בת"א 10127/09 ישלמו הוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד בסכום של 1,500 ₪ לקרנית, וכן לכל אחד מהתובעים בשתי התובענות האחרות.

ניתנה היום, כ' טבת תשע"ה, 11 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.