1. בפסק דיני מיום 26.03.14 נדחתה תביעת המבקש לפיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו, לטענתו, בשל רשלנות רפואית של רופאי הנתבעת.

בסיכומו של פסק הדין נקבע כדלקמן:

"מוטב היה, לו היה התובע מבקש כבר לאחר קבלת חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט ובוודאי לאחר חקירתו של זה בפניי למחוק את תביעתו, או להשכיל ולהגיע אז להסדר פשרה כלשהו, משלא עשה כן יש לחייבו במלוא הוצאות המשפט שהסב לנתבעת. ואולם, נוכח נכותו ומצבו הרפואי הקשה של התובע, אפסוק הוצאות סמליות בסך של 7,500 בלבד".

2. לאחר מתן פסק הדין, נשלחה למבקש, באמצעות בא-כוחו, דרישה לתשלום יתרת האגרה בצירוף שובר תשלום בסך של 41,300 ₪ (להלן: "האגרה").

3. בבקשה שלפניי מבקש התובע מתן פטור מתשלום האגרה. לטענת המבקש, יהא לו קשה עד כמעט בלתי אפשרי לעמוד בתשלום האגרה, שכן אינו עובד ואינו משתכר.

המבקש צירף לבקשה את ההודעה על החיוב.

4. הבקשה נשלחה לתגובת הנתבעת, אשר השאירה את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט .

5. המדינה המהווה את בעל הדין העיקרי בכל הקשור להחזר אגרה מתנגדת לבקשה וטוענת, כי דינה להידחות.

המדינה טוענת בתגובתה, כי הבקשה אינה מציבה את התשתית העובדתית הנדרשת כמצוות הדין והפסיקה לבחינת מתן פטור מאגרה. המבקש לא עמד בתנאים הקבועים בתקנה 14 (א) לתקנות האגרות הקובעת, כי לבקשה לפטור מתשלום אגרה יצורף תצהיר בו יפרט המבקש את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה. על פי ההלכה על בעל דין המבקש, כי יינתן לו פטור מאגרה, מוטל נטל ההוכחה בדבר העדר יכולתו לשלם את האגרה ולצורך כך עליו לפרוש תמונה מלאה ועדכנית על מצבו הכלכלי. (לעניין זה הפנתה המדינה לבש"א 128/89 מצא נ' מצא).

לטענת המדינה בענייננו, לא התקיימו התנאים המצדיקים מתן פטור, שכן המבקש לא פרש תמונה מלאה ועדכנית אודות מצבו הכלכלי, לא הוכיח העדר יכולת, לא צירף תצהיר לבקשה ולא צירף כל מסמך שיתמוך בבקשתו.

עוד מוסיפה המדינה, כי על פי תקנה 14(א) לתקנות האגרות, יש להגיש את הבקשה לפטור מאגרה עם הבאת ההליך לראשונה לבית המשפט ולכן אין מקום לבקשה עתה לאחר שניתן פסק דין והתביעה נדחתה. עם זאת, הסכימה המדינה, כי בית המשפט יכול ליתן פטור מאגרה מכוח סמכותו הטבועה.

6. המבקש לא הגיש תשובה לתגובת המדינה.

7. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין מקום להיעתר לבקשה ודינה להידחות.

8. בסעיף 14 (ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז – 2007 נקבע כי:

"הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית המשפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה; בית המשפט יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם בלבד".

הינה כי כן, על המבקש פטור מתשלום אגרה לעמוד בשני תנאים מצטברים: האחד, מצב כלכלי קשה והשני, סיכויים טובים להצלחת ההליך. כאמור, התנאים לפטור –הינם מצטברים ודי שאחד מהם אינו מתקיים כדי להצדיק סירוב לבקשת הפטור (בש"א 1528/06 יוסף ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי (17.01.2007)).

9. ודוק, על המבקש פטור מאגרה לתמוך את בקשתו בתיעוד בדבר חוסר יכולתו הכלכלית לשלם את האגרה ואין די באמירות בעלמא. לצורך כך עליו לפרוש תמונה מלאה על מצבו הכלכלי, והתקנות מחייבות אותו ליתן פרטים מלאים ומפורטים על רכושו ועל הכנסתו בששת החדשים האחרונים שקדמו לבקשה; תדפיסי כרטיס אשראי, ככל שישנו, לתקופה כנ"ל; הצגת אסמכתאות מעודכנות אודות הכנסות והוצאות נטענות; פירוט אודות רכושו, וכן הבהרה מדוע אינו יכול להסתייע בקרוביו ו/או צדדים שלישיים, לצורך גיוס כספי האגרה (רע"א 7532/07 פרחי נ' בנק המזרחי טפחות בע''מ (2007)).

10. בענייננו, מאחר והבקשה הוגשה לאחר מתן פסק הדין, אינני נדרש כלל לבחון את התנאי השני. קרי, האם כתב התביעה "מגלה עילה", שכן כאמור לעיל, התביעה התבררה, לגופה, הובאו ראיות הצדדים ונדרשתי לה בפסק דין מפורט שבסופו נדחתה התביעה.

11. באשר לתנאי הראשון, בדבר העדר יכולת כלכלית, הרי שבענייננו, לא רק שהבקשה אינה נתמכת בתצהיר אלא שהיא נעדרת כל תשתית עובדתית אודות אי יכולתו הכלכלית של המבקש לשלם את האגרה הנדרשת.

כל שנטען בבקשה הוא, כי "לתובע יהיה קשה עד כמעט בלתי אפשרי לעמוד בתשלום האגרה" זאת ותו לא ואין בכך די.

12. זאת ועוד, מלבד הדרישה לתשלום שובר האגרה לא צורף לבקשה אף לא מסמך אחד שיהיה בו כדי להעיד על מצבו הכלכלי של המבקש.

משכך, הבקשה לפטור מאגרה נדחית.

ניתנה היום, כ' אייר תשע"ד, 20 מאי 2014, בהעדר הצדדים.