1. התובעת ילידת 14.11.78, נשואה ואם לשלושה ילדים, עבדה בכל הזמנים הרלבנטיים לתביעה כסייעת שיקומית בגן ילדים פגועי מוחין.
2. ביום 15.1.08, בעת שחצתה את הכביש במעבר חציה, יחד עם בנה הקטין, פגע בה ובבנה רכב מ.ר. 4650509, הנהוג בידי נתבע 1. התובעת הועברה לבית החולים הדסה ושוחררה באותו יום.
3. עקב היות האירוע תאונת דרכים ועקב כך שלא היתה הכחשה של החבות, כל שנותר לדון הוא בגובה הנזק.
4. מטעם בית המשפט מונו מומחים רפואיים, כמפורט להלן:
5. בתחום האורתופדיה, ד"ר חנן טאובר.
6. בתחום הפסיכיאטרי, ד"ר אדם דרנל.
7. בתחום הנירופסיכולוגיה קלינית, ד"ר רעיה אריאל.
8. ד"ר טאובר בחוות דעתו, בפרק הדיון והסיכום... קובע כדלקמן:

"מדובר באישה כיום בת 32 אשר נפגעה בתאונת דרכים ביום 15.1.08. באותה תאונה נגרמה לה חבלת ראש וחבלה משנית עקיפה לעמוד השדרה הצווארי דמוית צליפת שוט. כמו כן נגרמה לה חבלה בשוק ימין סמוך לראש הפיבולה הימנית.

התובעת סבלה תקופה ממושכת ממחושים אופיניים לחבלה דמוית צליפת שוט צווארית ולדבריה מגבלות תנועה בעמוד השדרה הצווארי. מגבלות קלות מאוד מצאתי בבדיקתי ביום 22.1.10.

מחושים בשוק ימין מופיעים במאמץ של ריצה והליכה ממושכים והרגישות המקומית שמצאתי בבדיקה מתאימים לתסמונת מדור אנטרו-לטרלי כרונית בשוק ימין.

לנוכח האמור לעיל אני מעריך את נכותה האורתופדית הצמיתה בגין התאונה מיום 5.8.10 לפי הפירוט הבא:

5% לפי ס.ל.37(א) חלקי מתקנון המ.ל.ל. ועוד 2% לפי ס.ל.51(7)(א) חלקי ומותאם מתקנון המ.ל.ל. סה"כ נכות אורתופדית צמיתה של 7%.

הנכות האורתופדית הזמנית מוערכת על ידי בשיעור של 20% לפי ס.ל.35(1)(ג) מותאם מתקנון המ.ל.ל. לתקופה של 3 חודשים מיום התאונה".

1. בחקירה נגדית התייחס המומחה לעובדה שלפני התאונה היא רצה 5 ק"מ 3 פעמים בשבוע, ואחרי התאונה היא ירדה בכמות ובמרחק הריצות, השיב המומחה כי התובעת אמרה לו כי לאחר התאונה היא רצה 3.5 ק"מ אחת לשבוע. מי שיכול לרוץ 3.5 ק"מ פעם בשבוע, אינו נכה כל כך. המומחה עמד על חוות דעתו באשר לאחוזי הנכות. באשר לנכות תפקודית, זו מלאכתו של בית המשפט.
2. המומחה בתחום הפסיכיאטריה ד"ר אדם דרנל, ציין בחוות דעתו בפרק הבדיקה כדלקמן:

"הגב' מיכל יצחקי באה יחד עם אביה שהיה נוכח חלק מהזמן בבדיקה. הופעתה היתה מסודרת. הגב' מיכל יצחקי ענתה לכל השאלות במהירות ולעניין, וסיפקה פרטים רבים. היא יצרה קשר עין הולם ושיתפה פעולה באופן מלא. הגב' יצחקי התמצאה בכל המובנים. הלך החשיבה היה מכוון למטרה וללא הפרעות פורמליות. האפקט היה בטווח מלא, תגובתי, הולם לתוכן. הריכוז והזיכרון בזמן הבדיקה היו תקינים. לא היו הפרעות בתפיסה".

1. בפרק הדיון מציין המומחה כדלקמן:

"א. האם לוקה התובעת כיום בנכות, ואם כן, לאיזו תקופה ומהו שיעור הנכות?

הגב' יצחקי לוקה היום בנכות נפשית בשיעור של 10% לפי סעיף 34 ב של רשימת המבחנים לקביעת נכות של המוסד לביטוח לאומי. הנכות היא מיום התאונה ולמשך 4 שנים, עד ל-15 לינואר 2012. הגב' יצחקי סובלת מתסמיני פוסט טראומה קלים, ובנוסף סובלת מקשיים קוגנטיביים כתוצאה מתוצאות התאונה הנדונה.

ב. מהן הנכויות הזמניות שיש לקבוע לתובעת ולאילו תקופות?

אין נכויות זמניות פרט לנזכר בסעיף א.

ג. האם יש לצפות לשיפור או להחמרה במצבה בעתיד?

צפוי כי הטיפול במסגרת שיקום קוגניטיבי תשפר את מצבה בהדרגה כפי שכבר שיפרה במידה מסויימת.

ד. מהן המגבלות התפקודיות של התובעת, אם בכלל, ובמיוחד בשים לב לגילה, מקצועה ותפקידה?

יש היום מגבלה קלה בתפקוד בבית, אך לא בתפקוד בעבודתה.

ה. האם תהיה התובעת זקוקה לטיפולים רפואיים בעתיד, ואם כן, מהם סוגי הטיפולים ומהי העלות המשוערת של הטיפולים האלה לפי המחירים הנכונים להיום?

התובעת תיזקק למעקב פסיכיאטרי, מדי חודש, למשך שנתיים. פגישת מעקב אצל פסיכיאטר, שלא במסגרת קופת החולים, עולה כ-500 ₪. בנוסף תיזקק להמשך פגישות במסגרת שיקום קוגניטיבי על ידי מרפאה בעיסוק, שני פעמים בחודש, למשך שנה. לפי הקבלות שהביאה, מחיר פגישה כזו הוא 116 ₪ לפגישה.

ו. המומחה יתייחס, בין היתר, לקשר שבין התאונה לבין מצב התובעת, נכון להיום. הלקויות שבגינן ניתנה הנכות, נובעות ישירות מהתאונה הנדונה.

קודם לתאונה הנדונה, יש איזכור של כאבי ראש ונימולים בגפיים. תסמינים אלה אינם מנבאים את תלונותיה של התובעת לאחר התאונה הנדונה, ואינם מהווים חלק משמעותי מתלונותיה ותסמיניה שבגינן מגיעה לה הנכות לפי סעיף א שבדיון.

1. בפרק הסיכום מציין המומחה את הנכות הזמנית והקבועה כדלקמן:

"מיום התאונה ולמשך 4 שנים, לוקה התובעת מנכות בתחום הנפשי בשיעור 10% לפי סעיף 34ב לתקנות הביטוח הלאומי. נכות זו נובעת מהתאונה הנדונה.

אין נכויות זמניות אחרות. אין מצב רפואי קודם".

1. המומחה נשאל שאלות הבהרה ע"י ב"כ התובעת והשיב כדלקמן:

"ב-24.5.2011 קיבלתי מב"כ התובעת מכתב ובו י"א שאלות הבהרה, והנחיה מכב' השופט אליהו קידר לענות על שאלות אלה. ב-10.1.2011 נפגשתי במשרדי עם הגב' מיכל יצחקי ובדקתי אותה בדיקה פסיכיאטרית, כולל הערכת מצבה הקוגנטיבי, כמקובל בבדיקה פסיכיאטרית. במסגרת בדיקה זו התרשמתי מצורת התנהלותה מולי, מהאופן בו הציגה את סיפור המחלה ותלונותיה, מתשובותיה לשאלותיי, מהיכולת שלה להתייחס לפרטים שעלו בשיחה במועד מוקדם יותר, מהיכולת לשמור על חוט מחשבה ומהיכולת שלה לארגן את מחשבותיה.

שאלתי את הגב' יצחקי על תולדות המחלה, על עברה ועל תלונותיה וקשייה מאז התאונה, על תפקודה בעבודתה ובבית, על הטיפול שהיא מקבלת ועל תגובתה לטיפול. התרשמתי מתשובותיה בכל הנושאים האלה. ביקשתי מהגב' יצחקי לספק לי חומר רפואי נוסף שמתייחס לטיפולים שעברה סמוך לבדיקה. עיינתי בחומר הרפואי שסופק לי שמתייחס לתסמינים, לתפקוד, לטיפולים ולתגובה לטיפולים. הערכתי את נכותה הנפשית כאשר אני לוקח בחשבון את כל הנ"ל: האנמנזה, הבדיקה והחומר הרפואי. עניתי על שאלות ההבהרה לפי סדרן וציונם במכתב.

1. במסגרת הבדיקה הפסיכיאטרית בדקתי את נושא הריכוז על ידי התרשמות קלינית, כיצד הגב' יצחקי מציגה את הנושאים השונים, יכולת האירגון, היכולת לשמור על חוט המחשבה והשיחה. בנוסף בדקתי את הריכוז על ידי בקשה שתבצע מטלה של הפחתה סידרתית של 7 מ-100 חמש פעמים, המקובלת כמעריכה את הריכוז. הגב' יצחקי מילאה את המטלה ללא כל בעיה.
2. לא בדקתי יכולת הפשטה מילולית.
3. המטלה בסעיף א היא מטלה חשבונית, והגב' יצחקי עשתה אותה בהצלחה מלאה.
4. אם הכוונה ב"בביצועי" היא "מוטורי" התשובה שלילית.
5. אני לא ערכתי מבחן BLESSED אשר נועד להעריך דמנציה, מצב שהגב' יצחקי אינה חשודה בו. לא העברתי את המבחן ללמידה וורבלית ע"ש REY , בהנחה שאת מתכוונת אליו ב"RAVLT".
6. התחומים שאני הערכתי הם מצב ההכרה, ההתמצאות, הקשב, הזיכרון, ותפקודים גבוהים כולל ארגון.
7. הסתמכתי על פריט 24 בנספח. בנוסף יש לזכור שהגב' יצחקי עובדת במקצועה והיקף משרה דומה, אך לא זהה, להיקף בו עבדה קודם.
8. הנבדקת התלוננה על קשיים בריכוז ואיטיות בקריאה, כמצויין בעמוד 2 של חוות דעתי בפרק "מצב היום".
9. אם ניתן ללמוד על העתיד מתוך העבר, אזי הגב' יצחקי צפויה להשתפר בצורה משמעותית מבחינה קוגניטיבית.
10. בעמוד 4 בסעיף "דיון", תת סעיף ד', עניתי "יש היום מגבלה קלה בתפקוד בבית, אך לא בתפקוד בעבודתה". בעמוד 2, בסעיף "מצב היום", פירטתי את תלונותיה של הגב' יצחקי: הגב' יצחקי עובדת במקצועה בהיקף 22 שעות בשבוע, כלומר יש ירידה אך לא משמעותית מבחינת היקף המשרה. הגב' יצחקי מתארת שהיא לפעמים מתעוררת בלילות, שהיא סובלת מכאבי ראש, שהיא מתקשה בריכוז וקוראת באיטיות, שהיא פחות סבלנית עם ילדיה ומתקשה לעזור להם עם שיעורי הבית, שהיא מתקשה לתפקד במשק הבית ומארחת פחות. לא ברור שכל התלונות האלה הן תולדות של התאונה, או שכל התלונות האלה נובעות מפגיעה קוגנטיבית.
11. הגב' יצחקי עברה כבר איבחון נוירופסיכולוגי ב-2008, ויש בחומר הרפואי דו"ח בעניין זה מנובמבר 2008. הגב' יצחקי המשיכה לעבוד במקצועה עם ירידה לא משמעותית בהיקף המשרה, ולתפקד בבית תוך קשיים קלים. היא עברה וממשיכה לעבור טיפול לשם שיקום קוגנטיבי, ומצבה השתפר. לא ברור לי מה הסיבה הרפואית לבדיקה קוגנטיבית חוזרת".
12. חוות הדעת ותשובות לשאלות הבהרה, פורטו בהרחבה, שכן טענת ב"כ התובעת היא לנכות תפקודית בשיעור 50% עקב מצבה הנפשי של התובעת, בהתאם לחוות דעתה של ד"ר רעיה אריאל, שהתייחסות לחוות דעתה תובא בהמשך פסק הדין.
13. המומחה נשאל ארוכות מהם הקריטריונים לקביעת התסמונת הבטר חבלתית ומתי היא הופכת לכרונית. העד לא פירט את כל התסמינים, לפיהם ניתן להגדיר מצב של תסמונת בטר חבלתית, אך הבהיר כי קיימים שלושה מקבצים, אשר בכל אחד מהם ישנם מאפיינים המתאימים לתובעת, אלא שהם סימנים פוסט טראומטיים, אך לא תסמונת פוסט טראומטית.
14. מתוך עיון ב-DSM התסמונת הבטר חבלתית (Post Traumatic Stress Disorder)

P.T.S.D. האבחנה של הפרעה זו ניתנת כאשר מתקיימים הקריטריונים הבאים:

1. האדם נחשף למאורע טראומטי אשר כלל את שני האלמנטים הבאים:

- האדם חווה או היה עד לאירוע אשר כלל סכנת חיים, פציעה משמעותית או איום על שלמותו הפיסית של האדם או אחרים.

- תגובת האדם כללה תחושת פחד, חוסר אונים או אימה (אצל ילדים עשויה התגובה להתבטא בהתנהגות בלתי מאורגנת או מעוררת יתר על המידה).

2. המאורע הטראומטי נחווה מחדש ובהתמדה באחת או יותר מן הדרכים הבאות:

- זיכרונות חוזרים וחודרניים מהמאורע, הכוללים דימויים ויזואליים, מחשבות או תחושות (ילדים קטנים עשויים לעסוק במשחק חוזר המשחזר את האירוע).

- חלומות חוזרים ומעוררי מצוקה על המאורע (אצל ילדים החלומות עלולים להיות מפחידים אך ללא תוכן ברור).

- התנהגות או הרגשה כאילו האירוע מתרחש בשנית (יכול לכלול חוויה חוזרת של האירוע, הלוצינציות, אשליות או פלשבקים דיסוציאטביים בעירות או תחת השפעת אלכוהול).

- מצוקה פסיכולוגית ברורה בחשיפה לגירויים פנימיים או חיצונים המסמלים או מזכירים אספקט מסוים מהמאורע.

- עוררות פיזיולוגית בחשיפה לגירויים פנימיים או חיצוניים המסמלים או המזכירים אספקט מהמאורע.

3. קיימת הימנעות מתמשכת מגירויים הקשורים לטראומה והקהיה של התגובות הכלליות בלפחות שלושה מהרשימה הבאה:

נסיון להמנע ממחשבוות, רגשות ושיחות הקשורות לטראומה.

נסיון להמנע מפעילויות, מקומות ואנשים המעוררים זיכרונות של הטראומה.

-חוסר יכולת לזכור היבט חשוב מהטראומה.

-ירידה ברורה בעניין או בנוכחות בפעילויות חשובות.

-תחושה של ניתוק או ניכור מאחרים.

-טווח אפקט מוגבל (לדוגמא: לא חש רגשות אהבה).

-תחושה של עתיד מוגבל (לדוגמא, לא מצפה לעבודה, נישואין, ילדים או שגרת

חיים נורמלית).

4. סימפטומים עקביים של עוררות מוגברת (שלא הופיעו לפני הטראומה) הכוללים שניים ומעלה מהסימפטומים הבאים:

קושי להרדם או להמשיך לישון. - אי שקט או התפרצויות כעס.

- קשיי ריכוז. .

דריכות מוגברת. - .

תגובות בהלה או רתיעה מוגזמות. - -

5. משך ההפרעה (כל התסמינים שהוזכרו) הוא למעלה מחודש.

6. ההפרעה גורמת למצוקה קלינית משמעותית או לפגיעה בתחומי תפקוד משמעותיים כתחום החברתי או התעסוקתי.

- מתחת לשלושה חודשים ההפרעה היא אקוטית, מעל לשלושה חודשים, ההפרעה היא כרונית.

- אם ההפרעה נמשכת בין ארבעה ימים לארבעה שבועות, וכוללת תסמינים דומים, היא תוגדר כהפרעת דחק חריפה (Acute Stress Disorder).

14. בדו"ח האיבחון הנירופסיכולוגי, מציינת ד"ר רעיה אריאל ומסכמת היא כדלקמן:

"תפקודי הארגון והבקרה של מיכל תקינים מבחינת יוזמה לפעילויות, שימוש באסטרטגיות חשובה, הישענות על היזון וגמישות. כמו כן, לא היה ביטוי לקשיים בשליטה בדחפים, לקשיים בויסות רגשי או לאימפולסיביות. ניכרת איטיות קיצונית בתפקוד במספר מבדקים שניתן להסביר על רקע רצון לדייק וחשש מכישלון".

באשר לביטוי הרגשי, מציינת ד"ר רעיה אריאל כדלקמן:

"הביטוי הרגשי של מיכל במהלך האבחון היה מתון, באופן כללי. היא נראתה מתוחה בחלק גדול מהזמן, היא שמרה על קשר עין תקין והיתה ידידותית וגלויה בדיווח על חייה. כשניתנה לה מטלת שיחזור של צורה גיאומטרית מורכבת, שהעתיקה קודם לכן, אמרה: "זה פחות מפחיד אותי מלהזכר במילים". בכך היא נתנה ביטוי ואינדיקציה למתח שקיים אצלה כמעט באופן מתמיד, כשהיא בודקת מה היא זוכרת ומה לא בתחום המילולי".

בפרק ההתרשמות ודיון, מציינת ד"ר רעיה אריאל כדלקמן:

"מיכל היא אישה צעירה, נעימה מאוד, המדווחת בפתיחות על חייה וקשייה, לצד ציון לשיפור משמעותי במצבה מאז התאונה. על פי מבחן פורמאלי, היא מתפקדת מבחינה אינטלקטואלית כללית, בתחום הנורמה. כמו כן, נמצאה באבחון יכולת ריכוז תקינה, תפקודי ארגון ובקרה נורמטיביים ויכולת למידה וזיכרון נורמטיביים, גם כן. מבחינה רגשית, היא נראית מאוד מאוד מתוחה, בכל הנוגע לתפקודי החשיבה שלה ובודקת את עצמה ללא הרף.

בתוצאות המבחנים נמצאו פערים מאוד מאוד גדולים בין התפקוד של מיכל, במטלות חשיבה שונות, שאינן נמדדות על פי זמן ביצוע, ובין התפקוד שלה במטלות הדורשות מהירות תגובה. כל עוד לא נעשה שימוש בשעון עצר, יכולותיה היו נורמטיביות. במטלות הנמדדות בזמן, היתה לה האטה קיצונית ברמת תפקוד של פיגור שכלי. תפקוד בפער כה גדול איננו סביר, אלא אם כן המבצע כל כך חושש מלשגות, שהוא מאט את פעילותו באופן קיצוני.

הפער הגדול קיים לא רק בתוך תוצאות המבחנים, אלא גם בין תפקודה הנוכחי של מיכל בעבודה (גם אם הוא נמוך משהיה בעבר כדבריה) ובין האיטיות הקיצונית ביותר באותן מטלות תלויות זמן שהוצגו בפניה.

ההשערה שלי היא כי מיכל, שעברה תקופה של בלבול עקב הפציעה (אולי תסמינים של זעזוע מוח קל בנוסף לסימפטומים של פוסט טראומה), נכנסה בעקבות זאת למצב חרדתי, בו היא חוזרת ובודקת את חשיבתה באופן תמידי ונכנסת למתח בכל פעם שנדמה לה שאינה מתפקדת כראוי. שיכחה נורמטיבית הופכת עבורה לקטסטרופאלית ומתפרשת כעדות לפגיעה בתפקודי החשיבה שלה ולנכות בתחומי החשיבה. המתח שלה סביב הזכירה בפני עצמו מקשה על התפקוד הקוגניטיבי שלה. לדוגמא: עניין ספירת העודף בשוק, אינו מוסבר על ידי קושי בחשבון, על פי הבדיקה הפורמאלית במהלך האבחון".

בהמשך מסכמת ד"ר רעיה אריאל כדלקמן:

"בעקבות הטראומה ותקופת הבלבול שלאחריה, מיכל איבדה את בטחונה, ביכולותיה בתחום החשיבה, ורואה את עצמה כנכה. היא אינה מעמידה פנים, אך נראה כי החרדה הגדולה והפחד המתמיד מלשגות, המלווים אותה, מסבירים את האיטיות וחוסר ההספק, שהיא מתלוננת עליו בחיים המשפחתיים ובעבודה. מיכל זקוקה לעזרה פסיכולוגית ממושכת על מנת לצאת מהמערבולת הנפשית שנכנסה אליה".

לשאלות בית המשפט, בהפניה לד"ר רעיה אריאל, היא מצינת תשובותיה כדלקמן:

"א. לא מצאתי אצל מיכל נכות בתפקודי החשיבה, על בסיס פגיעה אורגנית. אני כן מוצאת ביטויים של "פיזור נפש". אמנם לא היה לכך ביטוי במהלך מפגשי האבחון עצמם, שכן אבחון היא מסגרת מארגנת חיצונית, אך דיווחה מחיי היום יום שלה, אמין עלי. פיזור הנפש, או מחסום להיזכרות על רקע פסיכולוגי, כלומר על רקע חרדה המחבלת בחשיבה, אופיינית למצבים פוסט טראומטיים.

ב. מכיוון שאינני רופאה, אינני מוסמכת לקבוע אחוזי נכות זמנית או קבועה.

ג. אין לצפות להחמרה במצבה בעתיד, למעט מה שצפוי לכולנו עם הגיל. שיפור יתכן רק במידה וישתפר מצבה הרגשי.

ד. המגבלה התפקודית היחידה שאני מוצאת אצל מיכל, כיום, קשורה למצבה הרגשי הפוסט טראומטי ולא קשורה לתפקודי החשיבה עצמם.

ה. מיכל זקוקה להמשך טיפול פסיכולוגי במתכונת של מפגש שבועי ובשיטה של CBT לטיפול בחרדה ובדימוי העצמי הפגוע שלה, למשך שנה עד שנה וחצי נוספים. עלות שעה של טיפול פסיכולוגי, בשוק החופשי, נעה בין 400 ל-600 ₪.

15. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית והיא נחקרה בחקירה נגדית לגבי האמור בתצהיר.

התובעת נחקרה על תשובה לשאלון שבו ציינה כי לפני התאונה מצב בריאותה היה

תקין לחלוטין.

התובעת העידה בחקירה הנגדית כי לפני התאונה היה לה קרע בכתף, והיא התלוננה על קשיים תפקודיים של יד ימין וזה היה מספר חודשים.

התובעת סבלה לפני התאונה במשך 4 חודשים מכאבי ראש מאוד מאוד חזקים.

באשר לבעיות ברכיים ציינה התובעת כי בעבודה שלה רוב היום יושבים על המזרון, הרבה פעמים יושבים על הברכיים, במיוחד כשעובדים עם התינוקות ולא עם הילדים המבוגרים. כ-70% מהעובדים סובלים מכאבי ברכיים, בפרקים מסויימים, וגם בשורש כף היד. היא מאשרת כי סבלה מכאבי ברכיים וביקשה כי ינתנו לה מגיני ברכיים.

בימים שסבלה מכאבי ראש לא יכלה לתפקד.

באשר לקרע בכתף, הוא הציק לה, אך המשיכה לתפקד כרגיל.

כיום היא מתפקדת ברמה פחותה ממה שתפקדה בעבר.

בזמן הקרע בכתף היתה לה הגבלה בכל תנועות הכתף.

לפני התאונה, עקב הקרע בכתף, היה לה קושי בנגינה בפסנתר ובגיטרה, אך זה היה קושי פיזי וכיום הקושי הוא מנטלי.

התובעת מוסיפה כי אחרי התאונה המשיכה להתאמן בספורט ועד שנת 2000 רצה 3.5 ק"מ פעם בשבוע. הקורס היה פעם בשבוע משעה 08:30 ועד 15:00.

לד"ר אריאל אמרה כי היא עובדת 24 שעות ואילו לד"ר דרנל אמרה – 22 שעות שבועיות. הסיבה כי במהלך הזמן הוסיפה עוד שעתיים.

ישנם ימים שהיא משתמשת במגיני ברכיים וישנם ימים שאינה משתמשת בהם. היא נוסעת לעבודה באוטובוס.

התובעת מטפלת בילדים מגיל 8 חודשים ועד שלוש שנים. ילד אחד אין לה קושי להרים, אך כשהיא מרימה ילדים במשך שעות זה מאוד קשה.

כשיש ילד כבד, עוזרים לה. היא משתייכת לצוות הפרה רפואי.

התובעת צירפה תלושים של מכון כושר, שבו עבדה מידי פעם כמחליפה שהדריכה את המתעמלים. היא עצמה התעמלה במכון, מאחר וזה היה חלק מדרישות הקורס, אותו עברה. המכון נסגר בינתיים. לעדה הוצגו תלושי שכר, לפיהם עבדה שעות נוספת לאחר התאונה, אך הסבריה לא היו משכנעים. לפני התאונה לא היה לה זמן לעבוד שעות נוספות, כי עבדה 5 ימים בשבוע. הקרע בכתף לא הפריע לה לתפקד. היא תלתה כביסה וגם כיום היא עושה זאת.

16. גם בעלה של התובעת, מר אפרים יצחקי, הגיש עדות ראשית בתצהיר,

נחקר על עדותו בחקירה נגדית. בחקירתו הנגדית נשאל אם התובעת לא יכולה להכין משלוחי מנות, והשיב כי היא יכולה אך זה עולה לה במאמצים. הרעיונות על משלוחי המנות הוא של התובעת והוא מכין את המשלוחים. הרעיונות שלה כרוכים במתחים שכל בני הבית מרגישים. דבר שלא היה לפני התאונה. אינו יודע שאשתו התלוננה לפני התאונה על קושי בנגינה בפסנתר ובגיטרה. ב-12 החודשים לפני העדות היא לא ניגנה.

באשר לבישול הוא זה שמבשל את רוב האוכל.

שעת היציאה לעבודה היא אותה שעה, כמו לפני התאונה, אך אינו זוכר באשר לשעת החזרה.

כשהבן יצא ללימודים בבוקר, התובעת כבר לא היתה בבית, גם לפני התאונה וגם לאחריה. כשהילדים חוזרים בצהריים מבית הספר, העד נמצא איתם כי התובעת עדיין לא נמצאת בבית.

הקושי של התובעת הוא בארגון העבודה בבית, אך אינו יודע אם הכאבים מגבילים אותה.

התובעת חוזרת מהעבודה גמורה ויש לה קושי מנטלי להכין מרק.

התובעת עובדת 4 ימים ובימים שאינה עובדת, היא אינה מאורגנת.

העד לא ידע להסביר מדוע התובעת בבית לא מאורגנת, אך בעבודה היא אחראית על הזמנות, ציוד, שיחות עם ספקים, על הוצאת ציוד פגום, על ילדים קטנים, שעושה להם תרגילי פיזיותרפיה בפיקוח או שלא בפיקוח.

17. הגב' דיקלה גיל בורשטיין, מנהלת תחום הריפוי בעיסוק במקום העבודה של

התובעת, גם היא נחקרה על האמור בתצהיר עדותה הראשית.

על פי עדותה, מתחילת השנה הם שינו את העבודה של התובעת בגלל הקשיים הפיזיים שלה. הוסיפו לה שעות בתחום של ציוד, אחריות על ציוד. השעות שהיא עושה אותם בעיקר בהדרכה, ותאום עקב הידע הרחב שלה בתחום הזה. תפרו לה תפקיד שמותאם לקשיים הפיסיים, כדי שתשאר במערכת. לא הוסיפו לה שעות אלא שינו את מערך השעות, משעות טיפול ליותר שעות ציוד. שעת ציוד מתבטאת ביותר שכר, מאשר שעת טיפול.

התובעת עשתה קורס מאמני כושר, עשתה ימי עיון.

העדה לא זוכרת אם התובעת סבלה לפני התאונה מבעיות שקשורות בגפיים והיא לא התלוננה שלא יכולה להרים ילדים.

18. עדה נוספת, הגב' רונית אבירם, מנהלת תחום פיזיותרפיה, במקום עבודת

התובעת, נחקרה על האמור בתצהיר עדותה הראשית. תפקידה של התובעת הוא סייעת שיקומית, שזה כוח עזר לפיזיותרפיה וריפוי בעיסוק. בנוסף לזה, יש לה תפקיד של אחראית ציוד. התפקיד התחלק בין התובעת לבין סייעת שיקומית נוספת. התובעת היתה ותיקה יותר.

באיזשהו שלב כשראו שלתובעת קשה, קיבלה העובדת השניה אחריות והתובעת עזרה לה. בסוף השנה הסייעת השניה עזבה במפתיע, ואז החליטו לבחון מחדש את אחריות התובעת.

כרכזת ציוד, צריכה התובעת לדאוג לתקינות הציוד, ולבקש עזרה מבעלי מקצוע, לדאוג לאספקה ולקחת ציוד שאינו בשימוש. זה תפקיד מינהלי שדורש רקע של ידיעה. מה עושים האם הילד נראה טוב, בתוך המכשיר או שצריך לשנות?

יש בזה קצת טלפונים וזה להכנס לכתות ולבדוק את הציוד. היום היא דוחפת את הציוד למסדרון ומבקשת שיבואו לקחת אותו.

בגין התפקוד של אחראית ציוד, משלמים 60 ₪ לשעה. בתקופה שהיתה סייעת שעזרה לה וקיבלה את התפקיד, היא עבדה פחות שעות בציוד.

העדה אינה יודעת מדוע לפני התאונה לא מופיעים בתלושי השכר שעות שהתשלום בהם הוא 60 ₪ לשעה.

העדה זוכרת שהיה לתובעת קרע בכתף, והם עזרו לה. היא אינה יודעת על מיגרנות של התובעת. היא לא החסירה הרבה לפני התאונה.

היא ראתה ירידה בתפקוד התובעת, לא ירידה פיסית אלא ירידה בארגון, קודם לכן זכרה קטלוגים של ציוד בע"פ, לקח לה יותר זמן להתארגן.

19. באשר לנכות האורתופדית, אני מקבל את חוות דעתו של המומחה מטעם

בית המשפט, אשר העניק לתובעת נכות קבועה בשיעור של 7%: 5% בגין הגבלה קלה בתנועות עמו"ש צווארי, ו-2% בגין פגיעה בשוק ימין.

המומחה נחקר על חוות דעתו, ולא חזר מקביעת אחוזי הנכות.

באשר לנכות התפקודית, הרי התובעת לא התלוננה בפני המומחה על הירך.

התובעת, אחרי התאונה, רצה פעם בשבוע 3.5 ק"מ, דבר המעיד על יכולתה הגופנית.

לנוכח האמור אני קובע כי הנכות התפקודית של התובעת זהה לנכות הרפואית בתחום האורתופדיה.

20. באשר לנכות הנפשית – בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר

דרנל הוא קבע כי לתובעת לא נותרה נכות צמיתה לאחר 4 שנים של נכות זמנית בשיעור 10%.

על חוות דעת זו יצא קיצפה של ב"כ התובעת, אשר ביקשה לפסול אותה.

21. בהחלטה מיום 24.11.13, בבקשה דומה, החלטתי שאין מקום לפסול את

חוות הדעת, אך חוות דעתו של ד"ר לריה, תבחן במסגרת שאר העדויות והראיות שהובאו בפני בית המשפט, לרבות חוות דעת המומחים האחרים.

22. נכון הדבר כי ד"ר לריה לא זכר בעל פה את האמור ב-DSM, אך זכר את

עיקר המיקבצים שה-DSM מתייחס אליהן.

לפיכך, הבאתי בסעיף 13 לעיל את האמור ב-DSM באשר לקריטריונים לבחינה האם מתקיימים בתובעת P.T.S.D, דהיינו, תסמונת בטר חבלתית.

לנוכח האמור בקריטריונים הללו, ובחוות דעת המומחים ובכל העדויות שנשמעו בתיק זה, תוכרע שאלה זו.

23. הקריטריון הראשון:

"1. האדם נחשף למאורע טראומטי אשר כלל את שני האלמנטים הבאים: האדם חווה או היה עד לאירוע אשר כלל סכנת חיים, פציעה משמעותית או איום על שלמותו הפיסית של האדם או אחרים. תגובת האדם כללה תחושת פחד, חוסר אונים או אימה (אצל ילדים עשויה התגובה להתבטא בהתנהגות בלתי מאורגנת או מעוררת יתר על המידה)".

אין ספק כי פגיעת מכונית בהולך רגל עם ילדו, במעבר חציה, היא אירוע

שכולל סכנת חיים. ואין גם ספק כי בעת התאונה תגובת התובעת היתה

פחד וחוסר אונים.

24. הקריטריון השני:

"2. המאורע הטראומטי נחווה מחדש ובהתמדה באחת או יותר מן הדרכים הבאות: זיכרונות חוזרים וחודרניים מהמאורע, הכוללים דימויים ויזואליים, מחשבות או תחושות (ילדים קטנים עשויים לעסוק במשחק חוזר המשחזר את האירוע).

חלומות חוזרים ומעוררי מצוקה על המאורע (אצל ילדים החלומות עלולים

להיות מפחידים אך ללא תוכן ברור).

התנהגות או הרגשה כאילו האירוע מתרחש בשנית (יכול לכלול חוויה חוזרת

של האירוע, הלוצינציות, אשליות או פלשבקים דיסוציאטיביים בעירות או

תחת השפעת אלכוהול.

מצוקה פסיכולוגית ברורה בחשיפה לגירויים פנימיים או חיצוניים המסמלים

או מזכירים אספקט מסויים מהמאורע.

עוררות פיזיולוגית בחשיפה לגירוים פנימיים או חיצוניים המסמלים או

המזכירים אספקט מהמאורע".

מתוך עיון בחוות דעתה של ד"ר רעיה אריאל, לא מצאתי התייחסות כלשהי לאמור בקריטריון. לעומת זאת בחוות דעתו של ד"ר דרנל, בפרק על מצבה

ביום הבדיקה, מסרה התובעת כי מאז התאונה היא מרגישה לחוצה כשהיא עומדת לעבור כביש, היא בודקת את סביבתה בקפדנות ומרגישה חרדה,

היא זוכרת את התאונה בכל פעם שמתקרבת לכביש, ובמיוחד כשמתכוננת לעבור את הכביש. שנתה אינה רגועה, והיא מתעוררת כמעט כל לילה ללא סיבה ברורה.

יש פעמים שהיא חולמת על התאונה. המסקנה היא כי תלונותיה של התובעת, בפני

המומחה, מתאימות לקריטריון השני, למרות שאין בחוות דעתו של ד"ר דרנל התייחסות לתלונות אלה.

25. הקריטריון השלישי:

"3. קיימת הימנעות מתמשכת מגירוים הקשורים לטראומה והקהיה שלה

בתגובות הכלליות בלפחות שלושה מהרשימה הבאה:

ניסיון להמנע ממחשבות, רגשות ושיחות הקשורות לטראומה.

ניסיון להמנע מפעילויות, מקומות ואנשים המעוררים זיכרונות של הטראומה.

חוסר יכולת לזכור היבט חשוב מהטראומה.

ירידה ברורה בעניין או בנוכחות בפעילויות חשובות.

תחושה של ניתוק או ניכור מאחרים.

טווח אפקט מוגבל (לדוגמא: לא חש רגשות אהבה).

תחושה של עתיד מוגבל (לדוגמא: לא מצפה לעבודה, נישואין, ילדים או שגרת חיים נורמלית)".

בחוות דעתה של ד"ר רעיה אריאל, לא מצאתי התייחסות לקריטריון זה.

בחוות דעתו של ד"ר דרנל, מוסרת התובעת כי היא אינה מארחת אלא בחגים בלבד.

לפיכך, לא מצאתי כי מתקיימים 3 מהגורמים המצויים בקירטריון זה.

26. הקריטריון הרביעי:

"4. סימפטומיים עקביים של עוררות מוגברת (שלא הופיעו לפני הטראומה), הכוללים שניים ומעלה מהסימפטומים הבאים:

קושי להרדם או להמשיך לישון.

אי שקט או התפרצות כעס

קשיי ריכוז

דריכות מוגברת

תגובות בהלה או רתיעה מוגזמת".

באשר לקריטריון זה, הרי ישנה רק עדותה. היא מתעוררת כמעט כל לילה ללא סיבה.

לא דווח על התפרצויות כעס או אי שקט.

באשר לקשיי ריכוז, כותבת ד"ר רעיה אריאל בחוות דעתה, כי "לאור האבחון לא באו לביטוי קשים בריכוז או בהתמדה".

ד"ר דרנל מציין כי בבדיקה "הריכוז והזכרון בזמן הבדיקה היו תקינים".

באשר לדריכות מוגברת, הרי היא באה לידי ביטוי בחוות דעתה של ד"ר רעיה אריאל.

לא נצפו תגובות בהלה, או רתיעה, מוגזמות בשתי חוות הדעת.

המסקנה העולה היא, כי קריטריון אחד המתייחס לדריכות מוגברת מתקיים.

באשר לקושי להרדם או להמשיך לישון, אין כל התייחסות, למעט התעוררות באמצע השינה.

לפיכך, גם כאן לא התקיימו שניים מהקריטריונים הנדרשים.

27. הקריטריון החמישי:

"משך ההפרעה (כל התסמינים שהוזכרו), הוא למעלה מחודש".

המצב בחלקו נמשך הרבה יותר מחודש, אך לא באשר לכל התסמינים שהוזכרו.

28. הקריטריון השישי:

"ההפרעה קורמת למצוקה קלינית משמעותית או לפגיעה בתחומי תפקוד משמעותיים כתחום החברתי או התעסוקתי".

ההפרעה של התובעת גרמה לפגיעה בתחומי תפקוד משמעותיים בתחום התעסוקה.

29. בחוות דעתה של ד"ר רעיה אריאל, מצויין כי התובעת פעלה במבחנים

לעיתים לאט מאוד ובאיטיות לא סבירה מתוך רצון לדייק.

באשר ליכולת האינטלקטואלית – הבדיקה הצביעה על תפקוד נורמטיבי בכל המטלות ללא פערים משמעותיים בין התחומים למעט איטיות גדולה במטלות בהן הקריטריון להצלחה הוא בעיקר מהירות.

30. באשר לתפקודי שפה – הדיבור שוטף, מובן ורהוט. אינטואיציה והדגשים אף הם נורמטיביים.

כך גם תוכן ההתבטאויות. היא מסרה אינפורמציה מפורטת על קשייה וגם ענתה על שאלות. ניתן היה בקלות לנהל איתה דו שיח. לא נתגלה כל קושי בהבנה של הוראות המבחנים. בדיקה פורמאלית של תפקודים הקשורים בשפה, הצביעה על יכולת המשגה מילולית ועל ידע כללי נורמטיביים. שליפה של אסוציאציות מילוליות על פי קטגוריות סמנטיות, היתה מעולה וקטגוריית פונטיות היתה בתחום הנורמה. אין עדות לקשיים בתחום זה.

31. באשר לתפיסה חזותית מרחבית – מציינת ד"ר רעיה אריאל, כי בבדיקה

פורמאלית התפיסה החזותית הבסיסית של התובעת נמצאה תקינה, וכן היכולת שלה לפתור בעיות חשיבה לא מילוליות. היא הצליחה להעתיק בצורה גיאומטרית מורכבת היטב, עשתה זאת מהר למדי, יחסית לנורמה, ושיחזרה אותה מהזכרון עם מספר פריטים כמצופה.

בניה של מודלים מקוביות על פי דגמים ציוריים וחשיבה אנלוגית צורנית, היו אף הם תקינים.

ד"ר רעיה אריאל מסכמת את הסעיף הזה בכך שלתובעת תפיסה חזותית בסיסית תקינה, ויכולת טובה לפתרון בעיות חשיבה הנשענות על תפיסה מרחבית וחשיבה לא מילולית.

32. באשר לזכרון ולמידה, מציינת ד"ר רעיה אריאל כדלקמן:

"מיכל מדווחת על שכחה של אינפורמציה שהיתה לה בעבר; שיכחה של פנים שהכירה; שיכחה של טקטיקות במשחק שח מט והחשוב מכל, איטיות בהתנהלות מעשית יום יומית עם כסף (ספירת עודף). בדיקה של ידע (השכלה כללית) ובדיקה של יכולת חשבונית הצביעו על תפקוד נורמטיבי. כלומר, למרות החויייה הסובייקטיבית של מיכל, של "מחיקה של ידע שהיה לי" אין לכך עדות במבחנים.

מיכל מדווחת על קשיים בזכירה שוטפת, במצבים מסויימים של חיי היום יום. הדוגמאות שנתנה לכשלים אלו אינן חורגות משכחה נורמטיבית. בבדיקה פורמאלית של זיכרון מילולי (שחזור סיפורים שהוקראו לה), תפקודה היה נורמטיבי. גם למידה של רשימת מילים, תוך מספר חזרות, היתה בתחום הנורמה. כלומר, בנוסף לדוגמאות שהן עצמן אינן חורגות משיכחה נורמטיבית, אין עדות אובייקטיבית (במבחנים פורמאליים), לקשיים במנגנוני הלמידה והזיכרון עצמם. החוייה הסובייקטיבית של מיכל, מתאימה למה שנקרא בשפת היום יום "פיזור נפש". היא נפוצה מאוד באוכלוסיה הנורמאלית, נפוצה במצבי חרדה ואינה מעידה על ליקוי בתפקודי הזכרון".

המסקנה העולה מהאמור היא כי למרות הדווח של התובעת, אין עדות אובייקטיבית לקשיים במנגנוני הזכרון.

33. באשר לתפקודי ארגון בקרה וקשב – מציינת ד"ר רעיה אריאל כדלקמן:

"תפקודי הארגון והבקרה הם שם כולל ליכולות החשיבה המנהלות והמארגנות יכולות בסיסיות ורוטיניות יותר. הן אחראיות לתכנון קצר וארוך טווח, לתאום בין מערכות חשיבה שונות, לתיקון ספונטני של שגיאות ולהתמודדות עם מצבים חדשים. זאת בניגוד ליכולות הבסיסיות המתורגלות והאוטומטיות. פעולות שונות נכללות בתפקודים אלה:

וויסות התנהגות: במהלך שעות האבחון לא באו לביטוי קשים בויסות

ההתנהגות אצל מיכל. התנהגותה מבוקרת, מנומסת ותואמת את הסיטואציה.

יכולת ריכוז: לאורך האבחון לא באו לביטוי קשיים בריכוז או בהתמדה.

תכנון וארגון: מיכל ארגנה את פעולותיה ותכננה את צעדיה מראש כשנדרשה לכך ברמה נורמטיבית. לא היו ביטויים של אימפולסיביות לא מבוקרת בתגובותיה. היא גילתה סבלנות ויכולת התמדה.

פתרון בעיות וגמישות בחשיבה: מיכל השתמשה באסטרטגיות יעילות לפתרון בעיות חשיבה, גילתה גמישות ויכולת נורמטיבית לשנות סט חשיבה כנדרש, באופן התואם את האינטליגנציה הבסיסית שלה.במטלה הדורשת סריקה חזותית מהירה, מיכל.

יוזמה: לא ניכר אצל מיכל קושי ביוזמה ובדחף להתחיל (Initiation), פעולת חשיבה.

זיכרון עבודה: (working memory), היכולת של מיכל להחזיק בזכרונה אינפורמציה כדי לעבוד איתה, (למשל, לזכור שאלה חשבונית פשוטה ולפתור אותה בע"פ או לזכור רשימת ספרות על מנת לחזור עליה בסדר הפוך), היתה נורמטיבית.

קצב עבודה: ניכרה האטה לעיתים חריגה יותר, במטלות הנמדדות בזמן. לא היתה האטה בתפקודי החשיבה במטלות בהן היא לא נבחנה בעזרת שעון עצר.

לסיכום, תפקודי הארגון והבקרה של מיכל תקינים, מבחינת יוזמה לפעילויות, שימוש באסטרטגיות חשיבה, הישענות על היזון חוזר וגמישות. כמו כן, היה ביטוי לקשיים בשליטה בדחפים, לקשיים בויסות רגשי או לאימפולסיביות. ניכרה איטיות קיצונית בתפקוד במספר מבדקים, שניתן להסביר על רקע רצון לדייק וחשש מכישלון".

המסקנה העולה היא כי רק במטלות הנמדדות בזמן, היתה האטה חריגה ביותר, שניתן להסבירה על רקע רצון לדייק וחשש מכישלון.

34. באשר לביטוי רגשי מציינת ד"ר אריאל, כדלקמן:

"הביטוי הרגשי של מיכל במהלך האבחון היה מתון באופן כללי. היא נראתה מתוחה בחלק גדול מהזמן, אך גם הגיבה בחיוך להומור. היא שמר על קשר עין תקין והיתה ידידותית וגלויה בדיווח על חייה. כשניתנה לה מטלת שיחזור של צורה גיאומטרית מורכבת, שהעתיקה קודם לכן, אמרה: "זה פחות מפחיד אותי מלהזכר במילים". בכך היא נתנה ביטוי ואינדיקציה למתח שקיים אצלה כמעט באופן מתמיד, כשהיא בודקת מה היא זוכרת, ומה לא, בתחום המילולי".

גם כאן המסקנה לא הצביעה על ליקוי משמעותי.

35. ד"ר רעיה אריאל מדגישה, בפרק ההתרשמות והדיון, כי כל עוד לא נעשה

שימוש בשעון עצר, יכולותיה של התובעת היו נורמטיביות. במטלות הנמדדות בזמן, היתה לה האטה קיצונית ברמת תיפקוד של פיגור שכלי.

תפקוד בפער כה גדול, אינני סבור, אלא אם כן המבצע כל כך חושש מלשגות, שהוא מאט את פעילותו באופן קיצוני.

36. בסיכום חוות דעתה מציינת ד"ר אריאל כי:

"בעקבות הטראומה ותקופת הבלבול שלאחריה, מיכל איבדה את בטחונה ביכולותיה בתחום החשיבה ורואה את עצמה כנכה. היא אינה מעמידה פנים, אך נראה כי החרדה הגדולה והפחד המתמיד מלשגות, המלווים אותה, מסבירים את האיטיות וחוסר ההספק, שהיא מתלוננת עליו בחיים המשפחתיים ובעבודה. מיכל זקוקה לעזרה פסיכולוגית ממושכת על מנת לצאת מהמערבולת הנפשית שנכנסה אליה".

37. באשר לשאלות בית המשפט, השיבה ד"ר אריאל, כי:

"א. לא מצאתי אצל מיכל נכות בתפקודי החשיבה, על בסיס פגיעה אורגנית. אני כן מוצאת ביטויים של "פיזור נפש". אמנם לא היה לכך ביטוי במהלך מפגשי האבחון עצמם, שכן אבחון היא מסגרת מארגנת חיצונית, אך דיווחה מחיי היום יום שלה אמין עלי. פיזור הנפש, או מחסום להיזכרות על רקע פסיכולוגי, כלומר על רקע חרדה המחבלת בחשיבה, אופיינית למצבים פוסט טראומטיים.

ב. מכיוון שאינני רופאה, אינני מוסמכת לקבוע אחוזי נכות זמנית או קבועה.

ג. אין לצפות להחמרה במצבה בעתיד, למעט מה שצפוי לכולנו עם הגיל. שיפור יתכן רק במידה וישתפר מצבה הרגשי.

ד. המגבלה התפקודית היחידה שאני מוצאת אצל מיכל כיום, קשורה למצבה הרגשי הפוסט טראומטי, לא קשורה לתפקודי החשיבה עצמם.

ה. מיכל זקוקה להמשך טיפול פסיכולוגי במתכונת של מפגש שבועי ובשיטה של CBT לטיפול בחרדה ובדימוי עצמי הפגוע שלה, למשך שנה עד שנה וחצי נוספים. עלות שעה של טיפול פסיכולוגי בשוק החופשי נעה בין 400 ל-600 ₪".

38. מכל חוות הדעת הארוכה של ד"ר רעיה אריאל, לא עולה כי לתובעת יש תסמונת בטר חבלתית. יש אמנם סימפטומיים אך אין קביעה של פוסט טראומה.

39. לאחר שניתחתי קודם לכן את המאפיינים ההכרחיים באבחנה של פוסט

טראומה, ולאחר ניתוח חוות דעתה של ד"ר רעיה אריאל, אני קובע כי לא הוכח שלתובעת אבחנה של פוסט טראומה.

40. על פי עדות התובעת והעדים ממקום עבודתה, לתובעת הופחתו שעות טיפול

אך הוספו שעות של טיפול בציוד, שהן שוות בשקלים לסכום כמעט כפול משעות הטיפול.

41. טיפול בציוד, הזמנתו, בחינתו ובדיקת תקינותו, אינה מצביעה על פגיעה משמעותית ביכולת התפקוד.

42. התובעת גם עושה שעות נוספות, כמעט בכל חודש. למרות שהממונים עליה העידו על עבודתה, בתחום הציוד, לא ניכר הדבר בתלוש המשכורת.

43. עדויות התובעת ובעלה באשר ליכולת הכנת משלוחי מנות – תמוהה, שכן גם עפ"י חוות דעתה של ד"ר אריאל, לא נפגעו כישוריה הכרוכים בהכנת משלוחי מנות ורעיונות בעניין זה.

גם הטענה של הקושי הנפשי בבישול כתוצאה ממצבה הנפשי, תמוה בעיני וגם הקושי בתליית הכביסה.

44. לנוכח כל האמור לעיל, אינני מקבל את האמור בסיכומי ב"כ התובעת, כי לתובעת נגרמה נכות תיפקודית של 50% בגין התאונה.

הנזק

45. כאב וסבל, עפ"י 10% נכות בסך – 14,972 ₪.

46. הפסדי שכר לעבר: לפני התאונה לא צויין בתלושי השכר כי התובעת קיבלה 60 ₪ לשעה בגין הטיפול בציוד, וגם נציגי העבודה שלה לא יכלו להסביר עובדה זו מול העדות, כי היא אמנם עבדה בציוד לפני התאונה תמורת 60 ₪ לשעה.

47. במועד התאונה השתכרה התובעת סך של 4,300 ₪ לחודש, בשערוך של 5,020 ₪.

48. התובעת שוחררה עוד ביום הגעתה לבית החולים. לא צויין בחוו"ד אף אחד מהמומחים הרפואיים על נכות זמנית, והם לא נחקרו על כך ע"י ב"כ התובעת.

התובעת טוענת כי לא עבדה לאחר התאונה, כחודשיים. לנוכח סוג הפציעה והטיפולים הרפואיים אני מקבל את טענתה זו.

לפיכך, אני פוסק לה סכום של 11,174 ₪.

49. יודגש כבר עכשיו, כי למרות עדויות העדים מטעם התובעת, כי היא עבדה לפני התאונה בציוד, נסתרה טענה זו בתלושי השכר, מיום 7.7 ועד לתאונה לא מופיעים שעות בשווי 60 ₪ שהוא מחיר שעה בטיפול בציוד.

50. עפ"י תלושי השכר משנת 2008, ממוצע השכר עמד על 3,618 ₪, דהיינו,

הפסד של 6,820 ₪. לפיכך, המדובר על הפסד בסך 8,184 ₪.

51. משנת 2009 ואילך, שכרה של התובעת הוא מעבר לשכר שהשתכרה בשנת 2008. אין ספק כי התובעת עבדה פחות שעות בשנת 2008.

אך כדי שלא לפגוע בשכרה, שונה הרכב עבודתה, כך שהיא עבדה חלק מהמשרה כאחראית ציוד, אשר שכר שעה היה 60 ₪, בעוד שבעד השעות האחרות, שולם לה לפי 38.52 ₪.

יודגש, מה שכבר ציינתי קודם לכן, כי אינני מקבל את העדות לפיה התובעת

עבדה קודם לתאונה כאחראית ציוד. תלושי השכר מאשרים את מסקנתי זו.

52. באשר הפסדי שכר לעתיד – הרי לא היו הפסדים בפועל, על פי הנאמר לעיל.

מאחר ובכל זאת נגרמו ל תובעת 7.5% נכות, אני פוסק לה סך של 91,365 ₪.

53. באשר להוצאות הרפואיות – אני מקבל את האמור בסיכומי ב"כ התובעת, ופוסק לה סך של 14,372 ₪.

באשר לטיפול העתידי – אני פוסק לה 12,911 ₪.

54. לא הוכח כי התובעת נזקקה לעזרת צד ג'. עזרת בעלה היתה כזו שאינה מזכה בתשלום כלשהו.

גם באשר לעתיד – הנכות שנפסקה אינה מצדיקה עזרת צד ג'.

לפיכך, אינני פוסק סכום כלשהו לעניין עזרת צד ג'.

55. באשר להוצאות הנסיעה – אני פוסק סכום גלובלי בסך 9,000 ₪.

56. באשר לטיפולים שהתובעת עברה, ובהתאם לקבלות, אני פוסק סך של 13,708 ₪.

57. מאחר שקבעתי ששכרה של התובעת לא נפגע אינני פוסק בגין הפסדי פנסיה.

סיכומו של דבר

58. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 161,314 ₪, שישאו הפרשי

הצמדה מהיום ועד לתשלום בפועל.

59. כמו כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הוצאות המשפט, שישאו

הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם ועד לתשלום בפועל.

עוד אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסכום כול של 24,746 ₪, אשר ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

זכות ערעור תוך 45 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י"ד אלול תשע"ד, 09 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.