מבוא

1. סיפור המעשה החל לפני כשמונה שנים. ביום 28.6.06 התקשר התובע עם הנתבעת 1 בהסכם לרכישת מכונה לאפייה אוטומטית של עוגיות הידועות בשם DELIMANJOO תמורת 30,000 דולר (נספח א' לתצהיר התובע; להלן – "ההסכם" ו - "מכונת האפייה").
2. הנתבע 2 הינו בעל המניות של הנתבעת 1, והנתבע 3 הינו בנו, אשר עבד כשכיר בנתבעת 1 בזמנים הרלוונטיים לרכישה, ולפי טענות הנתבע היה שותף אף הוא בשלבי המשא ומתן למכירת מכונת האפיה. הנתבעת 4 הינה היצרן והספק של מכונת האפייה וכנגדה ניתן פסק דין בהעדר הגנה.
3. כארבע שנים לאחר חתימת ההסכם, הוגשה התובענה שבפני.

טענות התובע בתמצית

1. לטענת התובע, הנתבעים הציגו בפניו, בעיקר במסגרת דף מידע שנמסר לו בשלב המו"מ, מצג שצוין גם באתר אינטרנט של הנתבעת 1 (נספח ב' לתצהיר התובע; להלן – דף המידע), מצגי שווא בחוסר תום לב, שלושה במספר:
2. מצג כאילו כמות העוגיות שמכונת האפייה מסוגלת לייצר בפרק זמן נתון הינה שתים בשש שניות, ולא ב-12 שניות, קצב הייצור בפועל.
3. תצרוכת החשמל שהוצגה בפני התובע הינה 16 אמפר והוברר כי דרישת היצרן הינה 18 אמפר.
4. הוצג בפני התובע כי 1 ק"ג בצק ויתר רכיבי העוגייה (מילוי) מכילים 225 עוגיות והוברר כי מחומרים אלו ניתן לייצר רק 140 עוגיות.
5. לטענת התובע, בהסתמך על מצגי הנתבעים החליט לרכוש את מכונת האפיה, פנה לחברת "קרן שמש" אשר הכינה עבורו תכנית עסקית עם צפי לרווח תפעולי גבוה, ונטל לצורך כך הלוואה מ"קרן שמש" בסך 90,000 ₪, ואת יתרה ההשקעה, לטענתו, מימן בהלוואה בנקאית.
6. התובע עותר לחייב את הנתבעים בסך 500,000 ₪ עבור אבדן רווחים. לחילופין עותר התובע לחייב את הנתבעים בעלות מכונת האפייה בסך 170,000 ₪, פיצויים ללא הוכחת נזק בסך כולל של 150,000 ₪ ועלות תכנית עסקית בסך 3,650 ₪.

טענות הנתבעים בתמצית

1. בפי הנתבעים שלל טענות. תחילה, נטען כי התובע עשה שימוש במכונת האפיה מאז קנייתה במשך כארבע שנים, ומשאינו חפץ עוד להחזיק בה, בדה מעשייה כדי להביא לבטלות ההסכם, וכתוצאה מכך נולדה תביעתו, אשר כל מטרתה הינה להיפרע מהנתבעים שלא כדין.
2. הנתבעים גורסים כי ההסכם ממצה את המצגים, ובמסגרתו לא נערכו כל מצגי שווא, כפי שנטען. עוד מוסיפים הנתבעים וטוענים כי סיפקו לתובע מידע אמין ומלא, ואפשרו לתובע להתרשם באופן אישי מביצועי מכונת האפיה ולהתנסות בהפעלתה, כל זאת הן לפני חתימת ההסכם והן לאחריה, ואף פגישת ההיכרות ארכה כ-3 שעות, אשר כללה הצגת פעולת מכונת האפיה באופן מעשי.
3. הנתבעים אף הודו כי אכן נפלה טעות בדף המידע, כאילו מכונת האפייה בעלת יכולת ייצור של שתי עוגיות כל שש שניות, אך הובהר לתובע ע"י הנתבע 3 בעל פה, טרם חתימת ההסכם, כי בדף המידע נפלה טעות, והקצב הוא 600 עוגיות בשעה, דהיינו 2 עוגיות ב-12 שניות, ולא כפי שנכתב בטעות 1200 עוגיות בשעה, קרי 2 עוגיות בכל 6 שניות.

בכל מקרה, הוסבר לתובע, לשיטת הנתבעים, שהכמות מייצגת את מספר העוגיות המקסימלי במצב ייצור אופטימאלי, הנגזר מטמפרטורת הסביבה, ממועד הכנת הבצק ומאיכות תבניות העבודה.

1. הנתבעים הכחישו את טענות התובע בנוגע לתצרוכת החשמל והחזיקו בטענתם כי זרם חשמל של 16 אמפר מספיק להפעלת מכונת האפייה. הנתבעים גורסים לנכונות מצגיהם בנוגע לכמות הבלילה הדרושה.
2. מעבר לכך, טוענים הנתבעים כי קצב הייצור המקסימלי בפועל כלל לא נוצל ע"י התובע, שעבד רק באופן חלקי ביותר, וממילא, אף אם טענותיו בדבר מצגי השווא נכונות, לא היה בכך כדי להשפיע על רווחיות מכונת האפייה.

מצגי השווא הנטענים – קצב ייצור העוגיות

1. סעיף 16.1 להסכם הקובע כהאי לישנא:

"הסכם זה ממצה את המוסכם בין הצדדים, ולא תהיה כל נפקות לכל משא ומתן, הצהרה, מצג, התחייבות או הסכמה, אשר נעשו, אם נעשו, בין בכתב ובין בעל פה, בין במפורש ובין במשתמע, בין הצדדים עובר לחתימת הסכם זה".

1. דף המידע נמסר לתובע במסגרת המו"מ, אשר נמשך מספר חודשים. בהסכם אין זכר למצגים בכל הנוגע לקצב הייצור של מכונת האפייה, לכמות הבלילה הנדרשת לייצור עוגיות ולמתח החשמל אשר לו זקוקה מכונת האפייה. ממילא, מצגים מעין אלה, ככל שנעשו, אין לתת להם נפקות נוכח הסכמת הצדדים כאמור בסעיף 16.1 להסכם, שאם לא כן לא יינתן תוקף לסעיף ברור עליו הסכימו הצדדים.
2. למעלה מהדרוש אתייחס לדברים לגופם. הנתבע 2 העיד בהקשר זה, כפי שהצהיר בתצהירו, כי נכח בפגישה שבה הוסבר לתובע ע"י בנו אלעד, הנתבע 3, את דבר הטעות בחודש פברואר 2006, כארבעה חודשים לפני חתימת ההסכם (עמ' 24 לפרוטוקול, שורות 23-28). אף הנתבע 3 העיד בעניין זה, כפי שציין בתצהירו, כי:

"נכון, אמרתי בפניו שיש טעות בכמות שבעצם התחלפו המספרים מ-12 ל-6 ואם יחליף אותם יצא המספר האמיתי – זאת טעות הדפסה בלבד" (עמ' 27 לפרוטוקול, שורות 1-2).

התובע מכחיש כמובן כי הנתבעים ציינו את דבר הטעות במהלך המו"מ (ראה למשל סעיף 10 לתצהירו).

1. לאחר שהתרשמתי מהעדויות, עדיפה עלי עדויות הנתבעים 2 ו-3 על עדות התובע.

מעבר להתרשמות הבלתי אמצעית מהעדויות, טעם מרכזי לקביעה זו הינה התנהלותו של התובע ונסיבות הענין.

אין חולק כי המו"מ נמשך כארבעה חודשים תמימים, במהלכם למד התובע את פעולת מכונת האפייה ביחד עם הנתבע 3 בעת שהופעלה במקומות שונים (עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 7-12). אף אמו של התובע, שהייתה מעורבת במו"מ ציינה שצפתה במכונת האפייה עובדת, נכחה בפגישות ואישרה שהמו"מ נערך ארבעה חודשים בערך (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 13-25 ועמ' 11, שורות 1-10).

1. צא ולמד, התובע ומי מטעמו נכחו מספר רב של פעמים בעת הפעלת המכונה (לדברי התובע "מספר פעמים" כאמור בעמ' 18 לפרוטוקול, ולדברי הנתבעים מספר רב יותר).

הדעת נותנת כי טרם שהחליט התובע לבצע רכישה בעשרות אלפי דולרים של מכונת האפייה, יבחן את תפוקתה, קצב ייצור העוגיות וכל הקשור בכך.

בהקשר זה, לא מקובלים עלי דבריו של התובע כי באותם ארבעת החודשים "התמקדנו אך ורק בסעיפים בחוזה ולא בפעילות של המכונה" (עמ' 18 לפרוטוקול, שורה 10).

אם אכן התמקד התובע בסעיפי ההסכם במשך ארבעה חודשים, דבר שעל פניו נראה תמוה, מדוע שיגיע לאתרים שבהם מופעלת המכונה בקניונים וכיוצא בזה, על מנת לראות אותה בפעולה ? לתובע הפתרונים.

מעבר לכך, התובע עצמו סתר את דבריו אלה בעדותו, באומרו: "יכול להיות שכן, אני לא בטוח, זה היה מזמן. אני למדתי להפעיל את המכונה, יכול להיות שהייתה וטרינה אבל..." (עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 12-13).

הנה כי כן, התובע למד גם למד להפעיל את מכונת האפיה ולא התמקד רק בסעיפי ההסכם במשך ארבעה חודשים תמימים. גם מטעם זה הנני דוחה את עדות התובע כבלתי מהימנה.

1. סיכומו של דבר, נקבע כממצא עובדתי כי התובע ידע על קצב הייצור של מכונת האפייה טרם חתימת ההסכם, הן בעת שצפה בפעילותה במשך מספר חודשים, בהזדמנויות רבות, בזמן אמת, והן מדברי הנתבעים, שכאמור מקובלת עליי עדותם שמסרו לתובע על טעות הסופר שנפלה בדף המידע טרם חתימת ההסכם.

מצגי השווא הנטענים - תצרוכת החשמל

1. התובע טוען כי הנתבעים הציגו בפניו בדף המידע מצג לפיו דרישת היצרן להפעלת מכונת האפייה הינה 16 אמפר והוברר כי דרישת היצרן הינה 18 אמפר.
2. אף מצג זה לא נזכר בהסכם, וממילא, מכוח סעיף 16.1 לו שצוטט לעיל, לא יכול התובע להסתמך על מצג שנערך לו טרם חתימת ההסכם.
3. יתרה מזו. אף אם הייתי מקבל את טענת התובע בהקשר זה, הרי שלא הוכח כל נזק שארע לתובע בשל המצג הנטען.
4. אין חולק, וכך גם הודה התובע, שמכונת האפייה עבדה בפועל, אף בעומסים גבוהים עם קהל רב (עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 21-26).
5. התובע לא הגיש חוות דעת של מומחה בחשמל על מנת להוכיח אם נגרם נזק כלשהו, בשל תצרוכת חשמל גבוהה יותר או כל דבר אחר הקשור בכך, וממילא לא הוכח כל נזק בהקשר זה.

מצגי השווא הנטענים – כמות הבלילה

1. התובע טוען כי בדף המידע נרשם שק"ג בצק, יחד עם שאר המרכיבים ובסך הכל 1.8 ק"ג לבלילה, מייצרים 225 עוגיות, אם כי בפועל הוברר לו כי מחומרים אלה ניתן לייצר 140 עוגיות בלבד.
2. התובע טוען כי מקור הטעות היה בשל כך שהנתבעים לא לקחו בחשבון את העובדה שכמות גדולה מנוזל הבלילה שניצוק על התבנית הלוהטת מתאדה בטרם האפייה. לדבריו, בשל העובדה שהנתבעים הפעילו מכונה זהה למשך תקופה מסוימת, הרי שידעו אודות עניין זה ולכן מדובר בהטעיה.
3. יש לדחות טענה זו מכוח סעיף 16.1 להסכם, שכאמור קובע כי אין תוקף למצג שנערך טרם חתימת ההסכם.
4. מעבר לכך, בחוות דעת מומחה התובע רו"ח פיש, מחושב אובדן הרווחים על בסיס אומדן מכירות מסוים, רווח גולמי מסוים, הוצאות תפעול ומימון מוערכות ולבסוף נגזר מנתונים אלה הרווח הצפוי לולא המצגים הנטענים, ותוך הנחה שמכונת האפייה הייתה פועלת כפי שהובטח בדף המידע.
5. אין כל תחשיב בחוות הדעת אשר יכול ללמד את בית המשפט באיזה שיעור גדלו הוצאות הייצור נוכח ייצור עוגיות בכמות פחותה ביחס למובטח, בכל הקשור לכמות הבלילה והעוגיות המופקות ממנה, קרי 140 עוגיות מתוך 1 ק"ג בצק במקום 225 עוגיות.

על מנת להוכיח נזק בשל מצג שווא מעין זה, היה צורך לערוך תחשיב מפורט שיתייחס ל"בזבוז" הבצק שהיה צריך לעשות בו שימוש בשל הייצור הנמוך בהיקפו, לפי הטענה, דבר שלא נעשה.

1. זאת ועוד.

כפי שצוין לעיל, התובע נכח במשך מספר רב של פעמים בהפעלת המכונה, טרם חתימת ההסכם, ונוכח לראות כיצד מיוצרות העוגיות ויכול היה לראות איזו כמות עוגיות מיוצרות מתוך 1 ק"ג בצק, בפועל, כך שגם בשל טעם זה לא אוכל לקבל טענה זו.

אי ביטול ההסכם במשך ארבע שנים – ומשמעות הימנעות זו

1. במשך ארבע שנים תמימות, מרגע חתימת ההסכם ועד למועד הגשת התביעה, נמנע התובע מלבטל את ההסכם.

עוד ביום 9.11.2006 שלח עו"ד מטעם התובע מכתב התראה לנתבעים (נספח י' לתצהיר התובע), בו שטח את טענות התובע בקשר להפרת ההסכם. במכתב צוינו המצגים בדבר ייצור שתי עוגיות ב-6 שניות וכן נושא כמות הבלילה הנדרשת על מנת לייצר 225 עוגיות בנוסף לטענות אחרות, ובסופו של המכתב הארוך נדרשו הנתבעים לפצות את התובע בכ-176,000 ₪. אין במכתב כל הודעת ביטול של רכישת מכונת האפייה.

1. מושכלות יסוד המה כי הודעת ביטול צריכה להינתן תוך זמן סביר, וזמן כזה וודאי אינו יכול להימשך ארבע שנים תמימות.
2. חשוב מזאת. גם לאחר מכתב זה המשיך התובע במשך מספר שנים להפעיל את מכונת האפייה, תוך שהוא נמנע מלבטל את ההסכם. למרות זאת, בעתירתו החילופית בתובענה זו דורש התובע את השבת הסכום אשר שילם עבור מכונת האפייה, דבר שלא יעלה על הדעת, שכן כאמור ההסכם מעולם לא בוטל, וההתיימרות לבטלו במסגרת כתב התביעה, בחלוף ארבע שנים, חסרת בסיס ואיננה כדין.

בהקשר זה ראוי להוסיף, כי נפסק לא אחת, כי קבלת טובת הנאה על פי הסכם לאחר שנודעה לצד להסכם עילה לביטולו, עשויה להיחשב כוויתור על זכות הביטול של ההסכם (ראו ע"א 759/83 חצרוני נ' זוהר, פ"ד מ(1) 85 (1986); ע"א 623/10 כהן נ' אטיה פסקה 13 (21.3.2012)).

1. בנוסף, התנהלותו של התובע מאופיינת בשיהוי ניכר, המלמד אודות ויתורו על זכות התביעה.

סבורני כי מצב דברים בו התובע שהיה מודע להטעייתו לכאורה בסמוך לאחר ההסכם, בוחר להגיש את תביעתו רק לאחר ארבע שנים, שבהן הוא מפעיל את מכונת האפיה, מלמד על מצג ברור אודות וויתורו של התובע על זכות התביעה (ראו בענין זה, רע"א 9060/04 טפת נבו נ' אליעזר קאשי, 23.1.08).

לא הוכח קשר סיבתי בין המצגים הנטענים לנזק

1. כאמור לעיל, נדחו טענות התובע בקשר למצגי השווא. מעל לדרוש אציין כי גם אם היו מתקבלות, לא היתה משתנה מסקנתי כי יש לדחות את התביעה, ואפרט.
2. לחוות דעתו של מומחה התובע רו"ח פיש צורפו העתקי דוחות שנתיים של התובע לשנים 2006-2010 (ראה הודעה מיום 13.1.2014). הכנסות התובע לשנים אלה הסתכמו בסכומים הבאים:

32,742 ₪ לשנת 2006, 32,389 ₪ לשנת 2007, 37,371 ₪ לשנת 2008, 16,245 ₪ לשנת 2009, 25,278 ₪ לשנת 2010.

אציין כי בחוות דעת רו"ח פיש נטען שהרווח שנמנע מהתובע לתקופה זו הינו 1,120,246 ₪.

יש לבחון אפוא האם הפער העצום של כמיליון ₪ לערך נובע ממצגי השווא הנטענים בקשר לקצב הייצור של מכונת האפייה.

כאשר נשאל התובע כמה פעמים בשבוע עבד עם מכונת האפייה, השיב:

"פעמיים בשבוע, עוגייה עלתה 1 בממוצע" (הכוונה 1 ₪) (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 26-27).

חישוב אריתמטי פשוט מעלה כי ממוצע ההכנסות השנתי של התובע לשנים האמורות בהתאם לנתונים המספריים לעיל הינו 28,805 ₪.

ב"כ הנתבעים הציג לתובע שאלות המתבססות על ממוצע נמוך מעט יותר, של 25,000 ₪, על בסיס של עלות שאינה שנויה במחלוקת של 1 ₪ לעוגייה לצרכן. השאלה שהוצגה לתובע הינה זו: "אם עבדת פעמיים בשבוע (כך אמר התובע), 8 פעמים בחודש, 96 פעמים בשנה, אם מחלקים את מספר העוגיות למספר הפעמים שעבדת זה יוצא 260 עוגיות ?" (הכוונה למספר העוגיות שנמכר במשמרת), וקיבל תשובה חיובית (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 31-32 ועמ' 15 שורה 1).

כאשר נשאל התובע כמה שעות עבד בכל פעם, השיב: "בין 4 ל-8 שעות, זה משתנה, לפעמים ימים שלמים" (שם, שורות 2-3).

השאלה הבאה שנשאל הייתה: "אם אחלק בשש שעות כל יום עבודה שלך, אתה עשית מקסימום 43 עוגיות בשעה אז מה אכפת לך אם המכונה עושה 1,200 בשעה או פחות ?" (כזכור, התובע הלין על כך שהמכונה מסוגלת לייצר עד 600 עוגיות בשעה), והתובע השיב כי: "80% מהזמן בקניונים הוא זמן מת ויש מספר שעות מצומצם של פיק מאוד גדול בקניון של אנשים, ובזמן זה לקוחות מגיעים אליך וקונים... בגלל שהמכונה לא מספיק מהירה הם פשוט הולכים" (עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 4-10).

1. אין בידי לקבל טענה זו של התובע. השאלות האמורות ונתוני המכירות בפועל מובילים למסקנה ברורה: מכירת העוגיות בפועל, שאותה ניתן לגזור מחישוב ההכנסות השנתי, הייתה קטנה פי יותר מעשר מקצב הייצור של מכונת האפייה - 600 בשעה, מול 43 עוגיות שמכר התובע בפועל ! כך שלא ברור מה היה מועיל לתובע אם המכונה הייתה יכולה לייצר 1,200 עוגיות בשעה (פי עשרים לערך מקצב המכירה בפועל).
2. יתרה מזאת, כאשר למד התובע להפעיל את מכונת האפייה, בהדרכת הנתבע 3, נוכח לראות כי הנתבע 3 משתמש בוטרינה חמה ובאופן זה מייצר עוגיות מראש על מנת שיוכל למלא אחר דרישות הלקוחות בזמני לחץ, ואף קיבל מאת הנתבע 3 וטרינה לצורך זה (עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 12-16).

כאשר נשאל התובע מדוע לא השתמש בוטרינה והכין עוגיות מראש, על מנת למנוע את הבעיה, השיב "בגלל שרעיון המכונה היה להכין את העוגיות במקום ולא מה שהוכן לפני" (שם, שורות 17-19).

אין בידי לקבל גם טענה זו. הנזק הלכאורי כתוצאה מאי הפעלת מכונת האפיה כלל או מהפעלתה פעמיים בשבוע בלבד, הינו לשיטת התובע של מאות אלפי ₪, וה"נזק" כתוצאה מייצור העוגיות שלא מול עיניהם של הלקוחות, בטל בשישים.

1. לאמור לעיל יש להוסיף את העובדה שהתובע נמנע מלעבוד במשרה מלאה והסתפק בהפעלת מכונת האפיה פעמיים בשבוע, כאמור לעיל.

התובע ציין בעדותו כי במהלך השנים הרלבנטיות למד תכנות מחשבים שמונה חודשים, וכן עבד במגזין, כשליח וכמנהל משמרת במסעדה (עמ' 18 לפרוטוקול, ש' 14 – 17).

מדברים אלה עולה כי התובע זנח הלכה למעשה – משיקולים אישיים – את רעיון העסק של ייצור עוגיות, ללא קשר לכשלים הנטענים במכונת האפיה ולמצגי השווא הנטענים.

1. בסיפת הדברים אתייחס לראיה נוספת שהותר לתובע להגיש לאחר דיוני ההוכחות והיא סלילי קופה משנת 2006 אשר יש בהם לטענתו של התובע להעיד על מגבלה כלשהי בקצב הייצור. סלילי הקופה הינם לארבעה ימי עבודה בלבד במהלך 2006, ואין בהם שום תיעוד או אינדיקציה האם אכן הם מתייחסים לעסק שהפעיל התובע (ראה עמ' 30 לפרוטוקול, שורות 15-16).

סלילי קופה רושמת אמורים, בהתאם לדין, לכלול את מספר העוסק מורשה / ת.ז. ושם העסק (ראו סעיף 7(ד) להוראות מס הכנסה (ניהול ספרי חשבונות), תשל"ג 1973).

מעבר לכך, לא הייתה כל מניעה להציג את כל הסלילים לשנים הרלוונטיות או לפחות חלק ניכר מהם, ולא רק ארבעה סלילים לימים ספורים. חלוף השנים אינו יכול לשמש תירוץ, שכן התובע הוא זה שנמנע מלהגיש את תביעתו במשך ארבע שנים תמימות, ואין לו אלא להלין על עצמו. לפיכך, לא ראיתי ליתן מקום לסלילים אלה משקל ראייתי כלשהו.

1. אציין לבסוף כי הצדדים העלו טענות נוספות וכן העידו עדים נוספים (מכין התוכנית העסקית מטעם התובע ושני עובדים מטעם הנתבעים), אך לא ראיתי חשיבות להתייחס לטענות הנוספות ולדברי העדים האמורים, נוכח קביעותיי לעיל.
2. בהינתן האמור, התביעה נדחית.

בהינתן סכום התביעה, נסיבות הענין והדיונים שהתקיימו בתיק זה, ישלם התובע לנתבעים יחד ולחוד הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 59,000 ₪, תוך 30 יום, שאם לא כן יישא סכום זה ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ט"ז תמוז תשע"ד, 14 יולי 2014, בהעדר הצדדים.