<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד פס

הנאשם וב"כ עו"ד עמיחי אסנפי, סנגוריה ציבורית

פרוטוקול

ב"כ הנאשם:

אני ניצלתי את הזמן ושוחחתי עם חבריי אך לדאבוני לא הצלחנו להניע אותם מעתירתם לעונש בדמות מאסר בפועל.

בטרם טיעונים לעונש אולי יש מקום כן לדחות את הדיון. בזמן שעבר בין הדיון האחרון לדיון זה אני הוריתי לנאשם לפנות לעיריית בת ים מחלקת הרווחה מיוזמתו כדי למצוא הליך של שיקום במסגרת טיפולית שיחות וכו', וזאת מאחר ושרות המבחן לא מצא לנכון להפנות אותו וסבר שלאור עמדותיו בעל פה אין ראשית התחלה והפנמה ואין מקום להשמה פיזית באותה מסגרת. המסגרת נמצאה ואמורה להיפתח תוך חודשיים. אני סבור שטרם הטיעונים לעונש למרות ששני הצדדים ערוכים, כן לאפשר למצות את ההליך הזה, כי עד עכשיו רק עסקנו במלל ודברים שאמר הנאשם לקצינת המבחן ולא בדקנו האם יגיע למקום, ישתף פעולה, וזו עתירתי, לבקש ולפנות לשרות המבחן פעם נוספת כדי שילווה את ההליך הטיפולי ואז נשוב וניפגש ונטען טענותינו.

ב"כ המאשימה:

דיון אחר דיון אנו בפני בית המשפט ועותרים שמותב זה ישמע את טיעוננו לעניין העונש זאת לאחר שהתקבל התסקיר הראשון שאני סבור שהוא מדבר בעד עצמו. בית המשפט ראה לנכון לאפשר לנאשם הזדמנות נוספת, דחה עתירתנו, הורה על קבלת תסקיר משלים שהתקבל וחזר על התרשמותו הראשונית והוסיף כי הוא סבור כי מדובר בנאשם מניפולטיבי שההליכים המשפטיים לא מהווים הרתעה מספקת.

שרות חזר ומצא לנכון לציין כי אין מקום בשלב זה לנקוט בהליך טיפולי ויש צורך בהשתת ענישה מרתיעה וזאת בשל הדברים שציין שרות המבחן בתסקיר השני. נוכח כך וודאי שאין מקום לעתירת חברי שכפי שהודה בפה מלא בבית המשפט שהיתה זו הצעתו שלו שהנאשם יפנה להליך טיפולי מחוץ לשרות המבחן. לכן אנו מבקשים שבית המשפט ישמע את טיעוננו ויגזור את הדין.

<#3#>

החלטה

ביום 5.9.12 – מועד שנקבע לטיעון לעונש בתיק זה, עתר הסנגור לדחיה קצרה על מנת להשלים מגעים בינו לבין ב"כ המאשימה.

כבר בהחלטה במועד זה קבעתי כי עקרון גמר המלאכה גובר למכלול נסיבות העניין וכי שרות המבחן היה מעורב בעניינו של הנאשם לרוב והגיעה העת להשמיע טיעונים לעונש. עם זאת, ראיתי לנכון להיעתר לבקשה ודחיתי את הדיון להיום.

הצדדים לא הגיעו לעמק השווה ובפתח הדיון ביקש הסנגור אורכה נוספת על מנת שיוגש תסקיר משלים או על מנת לאפשר לנאשם להשתלב במסגרת טיפולית מחוץ לשרות המבחן כפי מסמך שהגיש מעיריית בת ים מיום 10.9.12 אותו אני מסמן נ/1. ממסמך זה המופנה לסנגור עולה כי התקיימה בלשכת הרווחה העירונית קבוצה לגברים קשישים שהיו מעורבים באלימות במשפחה אך הנאשם סרב להשתתף בה בטענה שהוא עובד בשעות הבוקר. עוד מצויין במכתב כי בחודש הבא תיפתח קבוצה נוספת ואם ירצה הנאשם יוכל להשתלב בה.

עד כה שרות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית בעניינו של הנאשם מחמת העדר פניות של ממש מטעמו.

הנאשם לא הפנים את חשיבות השתלבותו המתבקשת בהליך טיפולי ואין מלפניי ולו ראשית רמז באשר לשינוי בהלך מחשבתו או דרכיו. דווקא מנ/1 מלמד כי הנאשם אינו רואה עצמו מתאים להשתלב בקבוצות הנפתחות במסגרת העירונית. למעט הבהרה כי קבוצות אלו קיימות אין למעשה כל שינוי בתהפוכותיו של הנאשם שעל בסיסו יכול והייתי מבקש להטריח את שרות המבחן פעם נוספת בעניין. חזקה על שרות המבחן המקצועי כי ככל שהיה מאתר אפשרות להדגיש את אינטרס השיקום בענישת הנאשם, הוא היה עושה זאת. אין מי יתקע כף לידי כי בחודש הבא יבחר הנאשם להשתלב בקבוצה הטיפולית שאת מסגרתה דחה בעבר ומכל אלו יחל כעת שלב הטיעונים לעונש.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ו אלול תשע"ב, 13/09/2012 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה לעונש:

מגיש גליון הרשעות קודמות.

<#5#>

החלטה

מתקבל ומסומן ת/1.

<#6#>

ניתנה והודעה היום כ"ו אלול תשע"ב, 13/09/2012 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה:

מגיש שני מאסרים מותנים ופסק דין בערעור שהגיש הנאשם. בתיק פלילי 7724-05-10 הורשע הנאשם על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות בכך שאחז בחולצת המתלוננת ודחף אותה מחוץ לביתה. הנאשם צירף תיק נוסף ת.פ 43818-02-11 שלום תל אביב והורשע בכתב אישום זה בביצוע עבירות של הזיק בזדון ואיומים, כאשר גם עבירות אלו בוצעו נגד אותה מתלוננת.

באשר לחומרה בה רואה בית המשפט העליון עבירות שנעברות בתוך המשפחה, תפנה המאשימה לע"פ 4875/11 שם קבע בית המשפט העליון כי כאשר מדובר בעבירות של אלימות מעין אלו בהם הורשע הנאשם, נוכח העובדה שהמחוקק בחר להחמיר את העונשים בצד עבירות אלו קובע כך בית המשפט העליון שלהחמרה זו יש לתת משקל ולשם כך לא די ברטוריקה שאינה מגובה בתוצאה אופרטיבית במקרים בן הסוג הנדון על בית המשפט להציב נורמה בררוה וחד משמעית לפיה אדם הנוטה...

מפסיקתו זו של בית המשפט ופסיקות נוספות שיצאו לפניו אנו למדים שככל שהדברים נוגעים בעבירות של אלימות בתוך המשפחה יש ליתן בכורה בשיקול הגמול שבענישה. תיקון 113 לחוק העונשין שנכנס לתוקפו לפני זמן לא רב שאינו תקף לגבי תיק זה אך בכל זאת ראוי לפסוק לאורו, בתיקון זה מצא המחוקק להעדיף ככלל את שיקול ההלימה וליתן לו את הבכורה.

במקרה זה ניצב בפני בית המשפט נאשם שהורשע באותן עבירות ממש בגינן הוא עומד לדין כיום.

בתיק פלילי 3614/04 נדון הנאשם לעונש מאסר בן 7 חודשים, בגזר דינו עמד בית המשפט השלום על כך שמהתסקיר שהתקבל עלה בלשונו של בית המשפט "תמונה קשה של התנהגות תוקפנית ואלימה של הנאשם כלפי המתלוננת". הנאשם לא השלים עם גזר דין זה והביא את הערעור, בע"פ 71741/05 מחוזי תל אביב קיבל בית המשפט המחוזי את ערעורו וקבע כי בשים לב לחלוף הזמן ולפנים משורת הדין התקבל הערעור ועונשו הועמד על שישה חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שרות. והנה, במקום להפנים את הפסול שבמעשיו ולהסיק את המסקנות המתבקשות קל וחומר עת ביתה משפט המחוזי קבע שהוא ראה לנכון לקבל את ערעור הנאשם, חזר הנאשם לסורו ושב לנהוג כנגד אותה מתלוננת באלימות פיזית ומילולית. התנהגות זו כפי שציין שרות המבחן מדגימה כי העונש שהושת על הנאשם לא השיג את מטרות הענישה. הנאשם לא הורתע. גישתו הסלחנית של בית המשפט התפרשה על ידי הנאשם כאור ירוק לשוב ולבצע עבירות כנגד אותה מתלוננת.

מפנים לתסקירים שהתקבלו שציינו כי הנאשם הטיל את מירב האחריות על ביצוע העבירות על אופיה הרגזני והאלים של קורבן ביצוע העבירה.

המתלוננת הביעה עמדתה שהנאשם נהג לאורך השנים באלימות פיזית ומילולית נגדה. גם ילדיהם של בני הזוג מסרו מידע זהה. השרות התרשם כי ענישה בדמות של מאסר בדרך של עבודות שרות לא היוותה הרתעה מספקת. השרות המליץ להשית על הנאשם ענישה מרתיעה שתהווה גבול ברור להתנהגות ותוכל אף היא להפחית מהסיכון להישנות ביצוע עבירות מסוג אלו בעתיד.

בתסקיר השני ציין השרות כי התרשם מהנאשם כאדם מניפולטיבי וחזר על המלצתו ועל תוכן התסקיר הראשון.

לעניין זה נפנה את בית המשפט לפסיקתו של בית המשפט העליון, ע,פ 3863/09 בעניין חסן שם קבע בית המשפט העליון שאף בהליכים עיקריים אין להתעלם מהמלצה שלילית של שרות המבחן אלא מנימוקים מבוססים כבדי משקל.

תרנו וחיפשנו אחר שיקולים שניתן לזקוף לזכותו של הנאשם. הנאשם הודה במיוחס לו ובכך חסך זמן שיפוטי יקר. יחד עם זאת, כפי שהתסקירים מדגימים, הנאשם מכחיש את ביצוע חלק מהעבירות בהן הורשע, תוך הטלת אחריות לעבר כתפי קורבן העבירה, משכך הודאה מאין זו אין בה קבלת אחריות, הפנמת פסול וקבלת הדין לכן ההודאה מהפה לחוץ על מנת לזכות בחסדיו של בית המשפט.

ממכלול הנימוקים נעתור למצות עם הנאשם. מאסר מאחורי סורג ובריח, הפעלת המאסרים המותנים במצטבר זה לזה.

החריג שנקבע בהלכת מסראווה לא חל במקרה דנן נוכח העובדה שמדובר בשני תיקים כאשר כל תיק מפעיל מאסר מותנה אחר.

נבקש כי מאסרים מותנים אלה ירוצו במצטבר לעונש המאסר שיושת וזאת לפי הכלל הקבוע בסעיף 58 לחוק העונשין ובהלכות בית המשפט שעסקו בפרשנות סעיף זה. מפנים לע"פ 3869/09 בעניין סולימן.

מאסר על תנאי מרתיע שיכול על עבירות אלימות לרבות איומים.

קנס כספי ופיצוי לקורבן העבירה.

ב"כ הנאשם:

שמעתי את דברי חברי. על פי החוק היבש, צודק חברי. יש לנו מאסרים על תנאי, יש לנו אדם שניסו לערוך איתו הליך של שיקום, ניסו למצוא דרך לבוא לקראתו ולהוציאו מהמעגל הזה, הוא דחה את זה ולא ניצל ואין ברירה למעשה אלא להשית עליו מאסר בפועל ולהפעיל את אותם מאסרים על תנאי. אלא מהי? אני מפנה לדברי חברי, לאותו עיקרון עליון על פי תיקון 113 – עיקרון ההלימה. שאני מתבונן בעובדות המיוחסות לנאשם בעבירות נשוא כתב האישום העיקרי וזה שצורף, קשה לי לראות איך עיקרון ההלימה חי יחד עם דברי חברי. האם דחיפה של מתלוננת, קשה ככל שתהיה ושבירת מדף יכולים להוביל לעתירה כזו. גם מיצוי הדין עם הנאשם אינו יכול להורות על עתירה כזו. אני לרגע חשבתי שחברי מדבר על תיק אחר לגמרי. הטיעון שלי בעניין הזה בנוי של שני נדבכים. האחד, שמדובר במאסר על תנאי ומפנה למאסר המותנה הארוך בן ה- 10 החודשים, שאינו מידתי ביחס לעבירה מכוחה הוטל, משכך, אני מבקש למצוא פתרון ביניים או למעשה יש לי שתי חלופות על מנת כן להשית על הנאשם עונש ראוי והולם וכן להתאים את העונש הזה לנסיבותיו ולנסיבות העבירה.

בדיון הקודם התחלתי לשטוח בפני בית המשפט את הטענה שעל פי סעיף 56 לחוק העונשין, ניתן להאריך מאסר על תנאי ולהפעיל מאסר על תנאי אחר באותו גזר דין ואני חקרתי את הנושא והאמת היא שלא ראיתי דוגמאות רבות אם בכלל אבל דווקא מתוך פסק דינו של העליון שקובע מה שבית המשפט אמר בדיון האחרון לפיו הדבר לא ניתן ויש כשל לוגי, דווקא פסיקה זו מורה לנו אחרת במקרה שלפנינו כיוון שניתן לאבחנה. מפנה לרע"פ 4455-91 – דוד פרץ נ' מ"י, שם אומר בית המשפט בהתייחסו לסעיף 56, שלמרות שבסעיף 56 מתייחסים לאותה עבירה ממליץ או מנחה בית המשפט העליון לא להתייחס בצורה מילולית לעניין אלא מקום שבית המשפט מחליט להפעיל מאסר על תנאי, לא יכול באותו גזר דין להאריך מאסר על תנאי אחר בשל אותו כשל לוגי. אלא מהי? מציג לבית המשפט את פסק הדין. במקרה הזה שלפנינו מה שההגנה מבקשת זה לא לשלוח את הנאשם למאסר מאחורי סורג ובריח אלא למצוא דרך על פי החוק, דרך ביניים, שגם האינטרס הציבורי ייצא נשכר וגם נסיבות העבירה יקבלו את ההלימה העונשית המתאימה וזאת בדרך של הארכת המאסר על תנאי הארוך ב ה- 10 החודשים בשל היותו בלתי מידתי וזאת שדרושים לכך נימוקים בלבד ולא מיוחדים, ואתן לבית המשפט את הנימוקים הדרושים לכך ובאותו גזר דין להפעיל את המאסר על תנאי הקצר בן ה- 3 חודשים וזאת בדרך של עבודות שירות. אם בית המשפט יסבור שיש מקום להוסיף לעניין הזה, עדיין לבית המשפט פתוחה הדרך מקום שיש עוד 3 חודשים להורות בדרך של מאסר בפועל ועדיין יוכל לבצען בדרך של עבודות שירות.

אותם נימוקים שציינתי, האחד הוא העובדה שהנאשם כן הודה וצירף את כל תיקיו. השני – לא נפתחו תיקים חדשים מאז ביצוע העבירה. שלוש – מדובר באדם מבוגר, בגיל 67, שסובל מצבר מחלות שונות, אינו בריא.

<#9#>

החלטה

מתקבל ומסומן נ/2.

<#10#>

ניתנה והודעה היום כ"ו אלול תשע"ב, 13/09/2012 במעמד הנוכחים.

ב"כ הנאשם:

בהתייחס לתסקירים, אם לא היו התסקירים האלה בכלל, היה לנו הרבה יותר נוח כי התסקירים מוסיפים נופך של חומרה. כשבוחנים את התסקירים, התרשמתי שמדובר בתסקירים של רווחה ולא כ אלה שמתייחסים לעבירות פליליות. היחסים בין הנאשם למתלוננת עכורים ולצערי ההליך הפלילי לא ריפא אותם. כל מה שמתואר בתסקיר זה שמדובר בנאשם שמתייחס למתלוננת בצורה לא ראויה, בצורה משפילה, בצורה פוגענית, אבל אני באמת רואה שמכל תיאור מערכת היחסים הלא פשוטה הזו, נעלם לי הרקע הפלילי כי אם בית המשפט יראה את האירוע של התקיפה, האירוע מסתכם בדחיפה של המתלוננת והאירוע של האיומים מסתכם בכך שאמר לה אני אוציא אותך מהבית. לא אני אהרוג אותך, לא אני ארצח אותך והאירוע של ההיזק בזדון מסתכם בכך שהוא שבר מדף. אז לצופה מהצד וגם לעין הציבורית שמסתכלת על מה קורה פה בבית המשפט, אני לא יודע אם הייתה נוחה דעתה שהתביעה רואה את הדברים האלה ועותרת מבחינת טיעון מונוליטי, זה תיק של אלמ"ב, להפנות לפסיקה שאומרת להחמיר עם עבירות אלמ"ב, זה לא נראה לי ראוי ונראה לי התייחסות מונוכרומטית לכל העבירות האלה ולא מתאימה לנסיבות של התיק.

ההגנה מציעה לבית המשפט מרחב תמרון לעונש מידתית יותר. לא באנו לבקש להאריך את המאסרים על תנאי רק מהטעם שקיים מאסר מותנה בלתי מידתי, כמו שאני יכול להפנות להחלטות אחרות שכך נהגו. בגלל שיש לנו מורכבות, מצב משפטי שכן מאפשר את מרחב התמרון וכן אנו סבורים שהנאשם כן צריך לתת את הדין על המעשה הזה, אנחנו מציעים לבית המשפט את דרך הביניים.

אני רוצה להפנות להחלטות של מותב זה, בהן האריך מאסרים על תנאי במקרים חמורים יותר, נכון שברוב המקרים מדובר בהארכות מאסר על רקע תסקיר תומך שלא כמו בענייננו אך בית המשפט ה יה נכון להאריך, למצוא את הדרך שלא למצות את הדין עם הנאשם למרות וחרף עבירות חמורות הרבה יותר כנגד בנות זוג. מגיש את פסקי הדין כאסופה.

הנאשם:

אני חושב שבכל הנושא הזה ואני לא אשם גם, יכול להיות שאני אשם מתוך עצבים אבל שנתיים שלוש לא קרה כלום. היא אישה, אנחנו לא מבינים אחד את השני. לפעמים זה קורה.

<#7#>

החלטה

גזר הדין יישמע ביום 25.10.12 בשעה 11:30.

המועד המרוחק נקבע גם בהתחשב בריבוי גזרי הדין הקבועים לשימוע ביומני.

<#8#>

ניתנה והודעה היום כ"ו אלול תשע"ב, 13/09/2012 במעמד הנוכחים.