בפני בקשת הנתבע למתן החלטה בבקשות לחילוט עירבון ולפסיקת הוצאות בהליך העיקול הזמני.

זאת לאחר שהתביעה כנגדו נדחתה, הערעור שהוגש על פסק הדין נדחה אף הוא ובוטלו העיקולים הזמניים שהוטלו במסגרתה.

לעניין ההוצאות שנפסקו בהליך העיקול הזמני:

הואיל ובהחלטת כבוד הרשם הבכיר לרנר מיום 10.4.11 נקבע כי ההוצאות שנפסקו בסך 3,600 ₪ ישולמו על פי תוצאת ההליך העיקרי, הרי שלנוכח העובדה כי הן התביעה והן התביעה שכנגד נדחו – אין מקום לחיוב אף אחד מהצדדים בהוצאות הנ"ל.

לעניין חילוט הערבון:

בהחלטתי מיום 13.12.14, נדחתה כבר בקשת הנתבע לחילוט העירבון תוך שנקבע כי לאחר תום הליך הערעור ולפי תוצאותיו, יהיה רשאי להגיש בקשה חדשה. בקשה כזו לא הוגשה, אלא בקשה ליתן החלטה בבקשה המקורית מיום 30.10.14, אשר נדחתה כאמור לעיל.

מטעם זה בלבד יש לדחות את בקשתו.

אולם גם לגופו של עניין אין מקום להורות על חילוט הערבויות.

תקנה 371(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 קובעת שני תנאים מצטברים על מנת שניתן יהיה להורות על חילוט עירבון:

א. בית המשפט ראה כי נגרם נזק לצד אליו הופנה הצו.

ב. כי הבקשה לא היתה סבירה בנסיבות העניין.

אף אחד מהתנאים המנויים לעיל לא התקיים במקרה דנן.

כבר בהחלטתי מיום 13.12.14 עמדתי על כך כי לא ניתן לקבוע שהגשת הבקשה להטלת עיקול זמני לא היתה סבירה. יש לזכור כי המדובר בתביעה בהיקף כספי ניכר אשר נדחתה אמנם בסופו של דבר אולם לא היתה תביעה מופרכת מעיקרה. בנסיבות הגשת תביעה זו, היה זה בהחלט סביר לבקש הטלת עיקול זמני על נכסי מקרקעין ועל רכבו של הנתבע, עיקול אשר אין בו כדי לפגוע בהתנהלות היום – יומית של הנתבע.

הנתבע אף לא הצליח להצביע על נזק כלשהו שנגרם לו כתוצאה מהטלת העיקול הזמני.

הטענה כי נגרם לו נזק כתוצאה מכשלון מכירת הנכס שברח' טלר 16 ברחובות לבנו, אין בה ממש. יש לזכור כי אין מדובר בעסקה בתנאי שוק רגילים לצד ג', כי על הנכס היו מוטלים עיקולים נוספים והסיבה שמכירת הנכס לבנו לא אושרה, היתה התנגדות כונס הנכסים מטעם הבנק שהיה הנושה העיקרי של הנתבע. נזכור כי המדובר היה בעיקול זמני בלבד אשר אין בו כשלעצמו כדי להשפיע על הגורם לו יימכר הנכס.

הנתבע אף לא הוכיח שנגרם לו נזק כלשהו כתוצאה מחוסר יכולתו להגדיל את האשראי בבנק בשל העיקול על ביתו הפרטי, כטענתו. טענה זו אף עומד בניגוד לטענתו כי כלל לא נקלע לחובות. הנתבע אף לא הראה כי ביקש אשראי נוסף וכי בקשתו סורבה וכי אילו לא היה מוטל העיקול, יכול היה לקבל אשראי בהיקף כלשהו.

אף הטענה בדבר ירידת ערך רכבו במהלך השנים עקב חוסר יכולת למכרו ולהחליפו ברכב חדש [ס' 59 לבקשה] אין בה ממש שהרי ירידת הערך של רכב חדש, אילו היה נרכש, היתה גדולה בהרבה.

לפיכך, לא התקיימו התנאים להורות על חילוט העירבון ובקשת הנתבע בעניין זה נדחית אף היא.

בהתאם, אני מורה על השבת הערובות והעירבונות לידי התובעים.

הנתבע ישלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין בקשה זו בסכום כולל של 5,000 ₪ בתוך 30 ימים מהיום.

ניתנה היום, כ"ב אלול תשע"ה, 06 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.