לפניי בקשת התובעת שהוגשה למען הזהירות להבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) באשר לפגיעתה בתאונת דרכים מיום 10.3.2010 (להלן: "התאונה השנייה").

במסגרת התובענה עתרה התובעת לפיצוי על פי חוק הפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאונת דרכים מיום 29.5.2003 (להלן: "התאונה הראשונה") וכן בגין נזקי גוף שנגרמו בתאונה השנייה כאמור. התובענה לגבי התאונה הראשונה הסתיימה בפשרה.

בנוגע למצב הרפואי בתחום אף אוזן גרון, הועדה הרפואית במל"ל לא קבעה נכות צמיתה בתחום זה בגין התאונה השנייה, בעוד מומחה מטעם בית המשפט בתחום א.א.ג, פרופ' אלידן, אשר מונה בהליך לבחינת מצבה הרפואי של התובעת בגין התאונה הראשונה, פירט בחוות הדעת כי התובעת סובלת מנכות צמיתה בשיעור 5% בגין התאונה השנייה.

המומחה ציין כי התובעת הייתה מעורבת בארבע תאונות דרכים שונות בשנת 1995, 1997, 2003- התאונה הראשונה, ו2010 - התאונה השנייה בענייננו. המומחה פרט כי התובעת מתלוננת על ירידה בשמיעה, טינטון בלתי קבוע באוזן שמאל וסחרחורות. עוד ציין המומחה, כי בדיקת שמיעה מיום 16.7.2012, תקינה לחלוטין ואילו בדיקת ENG מראה עדות לפגיעה במערכת שיווי המשקל.

המומחה העריך בחוות הדעת כי התובעת לוקה בנכות צמיתה בשיעור 20% לפי סעיף 72(4)בII לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 וכי לא ניתן לדעת בבטחון איזו מהתאונות פגעה במערכת שווי המשקל. לפיכך העריך המומחה כי יש לייחס 1/4 מהנכות לתאונה הראשונה.

במסגרת שאלות הבהרה נשאל המומחה לגבי חלוקת הנכות בין ארבע התאונות, והסכים שהעריך כך רק משום שהיו 4 תאונות, ולא על סמך תיעוד רפואי המלמד על פגיעה של סחרחורות. המומחה הסכים שאם יתברר שמי מהתאונות לא גרמה לנכות בעניין שיווי משקל או סחרחורות, הרי שיש לחלק את הנכות הכוללת רק בין התאונות שגרמו לפגיעה שכזו, ולא בין ארבע התאונות.

נוסף על כך, המומחה ציין שלאחר התאונה השנייה התובעת התלוננה על סחרחורות, דבר הרומז על פגיעה וסטיבולרית משמעותית.

לטענת התובעת, קביעת הוועדה הרפואית של המל"ל מתייחסת רק לנכות בתחום האורטופדי וכי למרות תלונותיה על סחרחורות, אין כלל קביעה של המל"ל. לפיכך, לשיטת התובעת, אין מניעה מקבלת ראיה נוספת בעניין זה באמצעות המומחה מטעם בית המשפט שהרי לכאורה אין קביעה על פי דין בתחום א.א.ג.

מנגד, טענה הנתבע, כי לא מתקיימים טעמים מיוחדים המאפשרים הבאת ראיות לסתור.

הנתבעת הוסיפה כי התובעת ויתרה על מינוי מומחים בגין התאונה השנייה והיא מנועה מלבסס טענותיה על חוות דעת שעליה ויתרה מראש.

הנתבעת טענה, כי המומחה חרג מסמכותו בדונו בתאונה השנייה, בפרט כשמדובר בקביעה אגבית.

הנתבעת טענה בנוסף, כי התובעת הגישה ערר על קביעת המל"ל ובפני הוועדה הרפואית לעררים התלוננה על סחרחורות ופגיעה בריכוז ולמרות זאת טענותיה נדחו. בהעדר קביעה חד משמעית ביחס לתאונה השנייה אין תשתית להבאת ראיות לסתור.

ההלכה הפסוקה קובעת כי סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 נועד בעיקרו של דבר לפטור את בית המשפט מהליך מתמשך, מסובך ומורכב בקביעת דרגת הנכות של הנפגע (בר"ע 309/86 אררט חברה לביטול בע"מ נ. אזולאי, פד"י מ(4) 690, 701). לתכלית הדיונית מצטרפת גם הנמקה נוספת של צדק מהותי. החלת אותה דרגת נכות, אשר נקבעה על-ידי המל"ל בתביעה שהוכרה על ידו כתאונת עבודה, גם בתביעה שמתבררת בבתי המשפט, עשויה לתרום לאחידות ראייתית ועובדתית. (רע"א 4484/06 רינה מור נ. אישי ישיר חברה לביטוח בע"מ, (לא פורסם, ניתן ביום 19.9.06). עם זאת, סייפת סעיף 6ב, מאפשרת לבעל דין לבקש מבית המשפט להתיר לו הבאת ראיות לסתירת קביעת המל"ל, כפי שמבקש התובע במקרה דנא.

לבית המשפט נתונה הסמכות להתיר הבאת ראיות כאשר בהחלטת ועדת המל"ל נופל פגם מהותי, דוגמת תרמית או פגיעה בעקרונות הצדק הטבעיים (בר"ע 634/85 אבו עליון עודה נ. "רותם" חברה לביטוח בע"מ פד"י לט (4) 505). החלטה מעין זו תבוא בנסיבות יוצאות דופן וחריגות (בר"ע 721/85 סלע נ' פתייה, פד"י לט(4) 839; רע"א 2808/04 מדינת ישראל נ' מזרחי, תקדין-עליון 2005 (2) 2968), דוגמת התגלותן של עובדות חדשות שלא עמדו בפני הוועדות הרפואיות של המל"ל (רע"א 4045/01 אדרי נגד איתן, דינים עליון סב 768). כך גם מקום בו חל שינוי משמעותי במצב הנפגע מאז נקבעה נכותו על ידי המל"ל ועד לדיון בבית משפט, מקום בו נמצא כי בהחלטת המל"ל קיים חסר משמעותי, כגון העדר התייחסות לשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין המצב הנוכחי של הנפגע או מידת התרומה של תאונת דרכים, להבדיל מגורם אחר לנכות שנגרמה לתובע (רע"א 5608/90 קורנהיל חברה לביטוח נ. שמעון מזרחי, פד"י מ"ו(2) 107).

בענייננו, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, בהתחשב בחומר שהונח בפניי ובהלכות דלעיל מצאתי כי יש להיעתר לבקשה.

על בית המשפט לפעול לכך שקביעה על-פי דין, שניתנה מחוץ לכותלי בית המשפט, תשמש גם בבית המשפט באופן שייחסך זמן שיפוטי ותישמר אחידות בין הכרעות שונות הניתנות באשר להיקף הפגיעה, ומנגד, על בית המשפט לפעול באופן שהן הנפגע והן הנתבע על ידו, לא יינזקו מהרצון לייעל את ההליך.

במקרה דנן, מעיון בפרוטוקול הוועדות הרפואיות במל"ל עולה כי התלונה אודות סחרחורות והפגיעה בתחום הא.א.ג לא נדונו לגופו של עניין. הוועדה הרפואית לעררים המליצה לתובעת לפנות למל"ל אשר יחליט מה לעשות עם בדיקת ENGומשכך הוועדות לא קבעו ממצאים בתחום א.א.ג ונמצא כי בהחלטות המל"ל קיים חסר משמעותי.

מעבר לכך שלא נקבעה נכות במל"ל, אף אם קביעת המומחה מטעם בית המשפט לגבי התאונה השנייה היא קביעה אגבית כפי שטוענת הנתבעת, אין להתעלם מכך. לאחר שמומחה מטעם בית המשפט בתחום א.א.ג התייחס בחוות הדעת לנכות שנגרמה בעקבות התאונה השנייה וכן הבהיר את המצב הרפואי במסגרת תשובות הבהרה, הרי שהתעלמות מהערכת המומחה מנוגדת לשיקולי צדק. משכך, לאחר שמונה מומחה רפואי בתום א.א.ג, הרי שמטעמים של יעילות הדיון, אחידות בקביעת המצב הרפואי, במכלול הנסיבות יש לקבל את עמדת התובעת.

אשר על כן, דין הבקשה להתקבל באופן שהערכת מומחה מטעם בית המשפט בתחום הא.א.ג מחייבת גם לגבי התאונה השנייה. בהתאם, עד ליום 12.5.2015 יגישו הצדדים בקשות בנוגע להמשך בירור התובענה.

לעיון ביום 14.5.2015.

המזכירות תשלח את ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"א אייר תשע"ה, 30 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.