ע"י ב"כ י. קופנהגן

עניינה של תביעה זו בדרישת התובעת לחייב הנתבעת בתשלום סך של 930,339 ₪.

רקע כללי;

1. התובעת הינה חברה המאוגדת כדין בישראל ועוסקת בביצוע עבודת תשתיות. גם הנתבעת הינה חברה בע"מ, אם כי בעיסוקה היא מתמחה בייצור והתקנת שלטים.
2. חברת יפה נוף בע"מ (להלן: "המזמינה"), פרסמה בחודש 11/07, לערך, מכרז לביצוע עבודות שילוט בחיפה. התובעת גילתה עניין במכרז זה, ולשם ביצוע העבודה היא פנתה לחברה בשם פוליפילם בע"מ (להלן: "המתווכת"). המתווכת העבירה את המסמכים ותוכניות הביצוע לנתבעת, קיבלה ממנה הצעה אותה העבירה לתובעת. בעקבות זכיית התובעת במכרז, נחתם הסכם בין התובעת לנתבעת ביום 15.6.08, שבגדרו הוסכם כי הנתבעת תבצע את העבודות כקבלן משנה (להלן: "ההסכם").
3. משהנתבעת לא החלה בביצוע העבודה כמוסכם, התובעת פנתה לנתבעת מספר פעמים, אולם האחרונה דחתה פניות אלו, כן סירבה לבצע את העבודה בסכומים הנקובים בהסכם. בשל כך, כגרסת התובעת, ולנוכח לוח הזמנים הדוחק, התובעת נאלצה להתקשר עם קבלן אחר לביצוע אותן העבודות ושלמה לידיו סכומים העולים על אלה המוסכמים עם הנתבעת. בגין הפרש זה ונזקים אחרים, אליהם אדרש בהרחבה בהמשך הדברים, הוגשה תביעה זו, ובעקבותיה גם הוגשה ע"י הנתבעת הודעה לצד שלישי כנגד המתווכת.
4. משלא נראה כי ניתן להביא את הצדדים לעמק השווה, אזי נקבע דיון ליום 28.6.12 לשמיעת ראיות, כן הוריתי לצדדים להגיש את תצהירי עדיהם בכתב. התובעת הגישה את תצהירו של מנהלה מר מיכאל גרה ( להלן: "מיכאל"), הנתבעת הגישה את תצהיר מנהלה מר יניב רון (להלן: "יניב"), וגם המתווכת (שהינה, כאמור, הצד השלישי) הסתפקה בהגשת תצהירו של מנהל השיווק מטעמה מר עוזי אברהם ( להלן: "עוזי"). במהלך ישיבת ההוכחות הנתבעת קיבלה את המלצתי והסכימה כי הודעה לצד שלישי תידחה. מכאן כל אשר נותר טעון הכרעה הינן המחלוקות שנטושו בין התובעת לנתבעת.
5. לאחר שהעדים כולם נחקרו, ניתן צו להגשת סיכומי התובעת והנתבעת. התובעת ראתה להגיש את סיכומיה באיחור רב אך ביום .2.10.12 , וגם הנתבעת טרחה להגיש את סיכומיה ביום 7.4.13 אחרי שניתנו מספר אורכות ואף התראות.

תמצית סיכומי הצדדים;

1. התובעת פתחה את סיכומיה בהדגישה, כי הנתבעת התנערה מההסכם ולא ראתה לקיים את חלקה אך מפאת טעות בכדאיות העסקה. כל טענותיה של הנתבעת, כי הוטעתה והופעל עליה לחץ אין בינן לבין האמת ולא כלום. הנתבעת, כך נטען, כשלה בהנחת תשתית ראייתית שתתמוך בטענות אלו או בחלקן, הגם שמהעדויות והמסמכים שהוגשו מצטיירת התמונה לפיה, הנתבעת הפרה את ההסכם משום שסברה, בשלב מאוחר, כי התמורה הינה נמוכה ולא משקפת רווח ראוי.
2. התובעת גם עמדה בסיכומיה על הפן המשפטי בהזכירה כי טעות בכדאיות לא מצדיקה ביטול החוזה ולעניין הנזק היא הפנתה למפורט בסע' 34 לתצהיר העד מטעמה, מיכאל.
3. הנתבעת בסיכומיה עמדה על חלופת ההודעות והמכתבים בין הצדדים לאחר החתימה על ההסכם, שלהן חשיבות רבה. לגישתה, כיומיים לאחר החתימה היא גילתה שהוטעתה בכך שהמפרטים והמסמכים שהינם נספחים להסכם שונים מאלו שבגינם ניתנה הצעתה למתווכת ואשר על יסודם היה אמור להיחתם ההסכם. על זאת הודיעה הנתבעת בע"פ, כך נטען, למתווכת בחלוף כיומיים מחתימת ההסכם, כאשר המתווכת הזדרזה והעבירה הודעה זו לתובעת. על העברת הודעתה הנטענת של הנתבעת לתובעת באמצעות המתווכת נטען בסע' 6.2 לסיכומיה :" אם כי הדבר לא הוכח אך לא נסתר". הנתבעת הוסיפה, כי מעיון במכתבים עולה התמונה שהנתבעת גילתה את הטעות או ההטעיה, הודיעה כי ההסכם בטל, ועם זאת גילתה נכונות לבצע את העבודה באם התמורה תעודכן, אלא שזו הייתה התובעת שדחתה הצעה זו.
4. הנתבעת טענה, כי הטעות אליה נקלעה מזדקרת לעין מהשוואת הצעתה לזו של החברה בשם גרפיטי בע"מ שביצעה בסופו של יום את העבודה (להלן:" החברה "). חברה זו זכתה לקבל מחיר העולה שבעתיים על דרישת הנתבעת עצמה, ללמדך כי עסקינן במפרטים ובתוכניות שונות. ועוד, התובעת ומנהלה היו מודעים לטעות זו של הנתבעת. הרי הם קיבלו, לפני הגשת הצעתם למזמינה, הצעות מקבלנים אחרים, לרבות מהחברה, ועל יסוד הצעות אלו נגשו למכרז. לאחר שהתובעת הגישה את הצעתה למזמינה, התקבלה עמדת הנתבעת שבינה לבין ההצעות האחרות פער תהומי.
5. מכל אלה, הנתבעת בדעה כי התובעת נהגה בחוסר תום לב בשלב המו"מ, לא הפנתה תשומת ליבה של הנתבעת לטעותה כי עסקינן במפרטים ועבודות, שקיבלו ביטוי בהסכם, השונים מאלו שעמדו ביסוד הצעת הנתבעת, ואף הטעתה אותה בחתימה על ההסכם. נוסף לזאת, במפגש בו נחתם ההסכם שררה אווירת לחץ דבר שהביא את מנהל הנתבעת לחתום על ההסכם ונספחיו בחופזה.
6. גם עניין הנזק לא הוכח, זאת משום שהסתבר כי החברה ביצעה עבודות בהיקף רב ושונה מאלו שהוסכמו בין התובעת והנתבעת. מכאן, לא ניתן לגזור את הנזק אך מההפרש בין התמורה שבהסכם לזו ששולמה לחברה. מה גם, כך נטען, שניתן היה לצמצם את הנזקים הנטענים לו התובעת נאותה לשפר את תנאי ההתקשרות עם הנתבעת, תחת התקשרותה עם החברה תוך התחייבות לתשלום תמורה מופלגת.

דיון והכרעה;

1. הצדדים הגישו והפנו בסיכומיהם למסמכים רבים, הצעות מחיר, מפרטים, שרטוטים וגם הסכמים, כן לא חסכו בהעלאת טענות רבות ומגוונות. על כן, בין שלל הטענות והמסמכים, נכון להצביע על המחלוקת העיקרית שהכרעה בה תוביל לפתרון הראוי בנסיבות. על מחלוקת זו עמד יניב בסע' 12 לתצהירו. שם הוא הסביר, כי ההצעה הסופית שניתנה ע"י הנתבעת מבוססת בעיקר על יצור קונסטרוקציה לשלטים כפי הדרישות המקוריות של המכרז וכלשונו: " כפי שבאה לידי ביטוי במסמכי המכרז המקוריים", דבר השונה בתכלית השינוי מהקונסטרוקציה העומדת ביסוד ההסכם עליו חתמו שני הצדדים. הוא הוסיף, כי על אף העובדה שההסכם ונספחיו, לרבות המפרטים והשרטוטים, נחתמו, הרי הדבר נעשה מפאת העובדה שהיה שרוי בלחץ זמנים ומיהר לפגישה אחרת ואף הוטעה לחשוב כי נספחי ההסכם, עליהם חתם, זהים לאלה שלפיהם ניתנה הצעת הנתבעת (סע' 15 לתצהירו).
2. לערך בתחילת חודש 4/08 המתווכת פנתה לנתבעת בדרישה לקבלת הצעה לביצוע עבודות שילוט. ימים ספורים לאחר מכן, ליתר דיוק ביום 3.4.08,המציאה הנתבעת למתווכת את הצעתה לביצוע העבודות, נספח נ/3 לכתב ההגנה (להלן: "ההצעה הראשונה"). לאחר משלוח הצעה זו הנתבעת פנתה למתווכת בשאלה האם ההצעה אמורה לכלול גם יצור הקונסטרוקציה? (עמ' 34, ש' 1-3, לעדותו של יניב), משזכתה לתשובה חיובית, אזי שיגרה ביום 7.4.08 הצעה עדכנית, נספח נ/4 לכתב ההגנה, (להלן: "ההצעה השנייה").
3. כפי טענת יניב בתצהירו, שהובאה מקודם, הרי שתי ההצעות התבססו על דרישות ומסמכי המכרז המקוריים, כאשר מטענה זו העד ניסוג באופן מוחלט בעדותו בפניי. בעדות הוא דווקא הדגיש כי מעולם לא הוצגו לעיונו, לפני משלוחו הצעותיו אלו, שרטוטי ותוכניות קונסטרוקציה כלשהם (עמ' 32, ש' 28). עם זאת, ובאותה הנשימה הודה כי העדכון בין שתי ההצעות מקורו בביצוע הקונסטרוקציה, כאשר בהצעה הראשונה לא באה התייחסות להיבט זה אלא אך לשלטים עצמם, ואילו בהצעה השנייה הנתבעת ראתה לגלם גם התמורה אותה היא דורשת בגין המרכיב של יצור הקונסטרוקציה (עמ' 33, ש' 9). בעקבות תשובות אלו העד נשאל הכיצד העריך רכיב זה ועדכן את הצעתו משלא עיין באף שרטוט או תוכנית?, והשיב כי האומדן נעשה על סמך סקיצות שהוא ערך בהתאם לניסיונו המקצועי (עמ' 33, ש' 26-31).
4. אלה היו תשובותיו של העד יניב , שניכר כי לא דייק בדבריו ואף במידה לא מבוטלת עיוות את האמת. עדותו של העד בפניי לא מתיישבת עם דבריו המפורשים בתצהירו לפיהם הוא עיין במסמכי המכרז שהוצגו לעיוני אף לפני מתן הצעתו הראשונה. טענתו כי הצעתו השנייה מבוססת על סקיצות שהוא ערך ללא שבירר עם מי מהמעורבים נכונות סקיצות אלו והתאמתן לעבודה, הינה טענה החסרת כל שחר שהועלתה מפיו אך כניסיון להיחלץ מהסבך והסתירות הרבות שהתגלו בגרסתו. יניב חתום על תצהיר תשובות לשאלון שנשלח לנתבעת ע"י המתווכת (נ/2). בשאלון זה יניב נשאל מפורשות אילו מסמכים היו דרושים לנתבעת להגשת הצעה הכוללת את רכיב הקונסטרוקציה והשיב: "שרטוטי הקונסטרוקציה". שרטוטים אלה היו הכרחיים להכנת הצעה באשר לעבודה שהינה בהיקף גדול, מכאן לא מתקבל על הדעת כי גם הצעתה השנייה של הנתבעת נעשתה אך על בסיס השערותיו וניחושיו של העד יניב לסוג הקונסטרוקציה הדרושה, הגם שניתן היה לפנות, לברר ולעמוד על קבלת מלוא המסמכים הנחוצים לגיבוש עמדה מקצועית ומושכלת, באם אלה לא הומצאו מקודם.
5. באם לא די באמור לעיל, העד עוזי, שתצהירו כאמור הוגש מטעם המתווכת, מסר הן בתצהירו וגם בעדותו בפניי כי לא חסך בהצגת מסמך כלשהו מעיני הנתבעת. אף יתרה מכך, כל מסמכי המכרז, לרבות התוכניות והשרטוטים, הומצאו לנתבעת ביום 1.4.08 היום בו נפגשו צדדים אלה לראשונה במשרדי המתווכת ואף חתמו על הסכם סודיות, נספח נ/1 לכתב ההגנה, (עמ' 42, ש' 18). מסמכים אלה היו בפני הנתבעת, שפנתה ימים ספורים לאחר הגשת הצעתה הראשונה, כדי לברר האם העבודה המוצעת כוללת גם את מיבנה הקונסטרוקציה. משניתנה תשובה חיובית, הנתבעת על יסוד השרטוטים שהומצאו לידיה זה מכבר, עדכנה את דרישתה בהצעתה השנייה. עד זה, בניגוד לעדותו של יניב , הותיר עלי רושם מהימן, אני מאמין לדבריו ומאמץ את גרסתו .בהקשר זה, הצדדים תמימי דעים כי כל אשר נעשה ע"י המתווכת הינה עבודת התיווך בין שני הצדדים כאשר הובטח לה כי תזכה לקבל עמלה בגין מאמציה. מכאן, לא מתקבל על הדעת כי המתווכת תיתן יד ותשתתף בניסיון הנטען לרמות את הנתבעת, שעה שקבלת העמלה המובטחת תלויה בטבורה ונגזרת היא מתשלום התמורה לידי הנתבעת, שאמורה להעביר את העמלה לידי המתווכת כפי שהוסכם בין צדדים אלה במסמך מיום 12.6.08 (נספח נ/5 לכתב ההגנה).
6. המתווכת נהגה בהגינות גם בהמשך הדרך. ביום 15.5.08 היא קיבלה מכתב מאת התובעת שאליו צורף כתב כמויות מעודכן (נספח א לתצהיר העד עוזי ) הכולל בחובו גם את ביצוע עבודות הרכבת השילוט והצבתו. באותו היום המתווכת שיגרה את כתב הכמויות לנתבעת וביקשה לקבל הצעה נוספת עדכנית לכל העבודות החל מהייצור ועד להשלמת ההתקנה, כן הוצע לנתבעת שתי אופציות. באם הנתבעת תגלה נכונות לביצוע כל העבודות אזי היא מתבקשת להמציא הצעתה הסופית, באם לא אזי ניתן יהיה להעביר את הצעתה השנייה לתובעת, הכוללת שלטים וקונסטרוקציה בלבד וללא ההתקנה ,(נספח ב' לתצהיר העד עוזי). העד עוזי מסר בתצהירו ובעדותו בפניי, כי בעקבות מכתב זה התקבלה הצעתה האחרונה של הנתבעת, שגם על יסודה נחתם ההסכם. בהצעתה זו (נספח ג' לתצהירו של העד עוזי אברהם), הנתבעת דרשה תוספת בשיעור של 18% כדי להשלים את היצור וההתקנה (להלן: "ההצעה השלישית").
7. אף שההצעה השלישית נערכה ונשלחה למתווכת, אלא שהנתבעת הכחישה את כל ההשתלשלות שהבאתי מקודם, וטענה כי מעולם לא קיבלה את מכתב המתווכת מיום 15.5.08 (עמ' 34, ש' 8-9) וגם כפרה בזיקתה של הצעתה זו לפרויקט בו עסקינן. בפי העד יניב הסבר מעניין, הוא מסר בתצהיר וגם בעדותו בפניי כי מסמך זה (ההצעה השלישית) נשלח למתווכת בזיקה לפרויקט אחר בעיר כפר סבא. גם כאן, עד זה לא דייק בדבריו, וזאת אני אומר בלשון המעטה. העד מסר כי מסמך זה נערך ושוגר למתווכת ע"י אמו בשם שרה (עמ' 34, ש' 25), אלא ועל אף חשיבות עדותה של עורכת המסמך, שבכוחה לחזק את עמדת הנתבעת ואף להפריך זו של התובעת והמתווכת בעניין זה, עדה זו לא הובאה לעדות, דבר האומר דרשני.
8. ועוד, מעיון בהצעה השנייה, עולה כי הנתבעת דרשה תשלום כולל בסך של 539,910 ₪ זאת לפני העדכון האחרון שבגדרו התבקשה התוספת בשיעור של 18%. באם נוסיף את התוספת בשיעור הנ"ל תתקבל התוצאה בסך של 637,093.8. עתה נוסיף גם עמלת המתווכת בשיעור של 7.56%, שאינה מוכחשת, ואז התוצאה הינה בסך של 685,249 ₪, הזהה לסכום אותו ציינה המתווכת בפנייתה לתובעת מיום 27.5.08, על יסוד ההצעה השלישית (נספח ד לתצהיר העד עוזי ), שעליה אף חתמה הנתבעת בפגישת הצדדים שהתקיימה ביום 15.6.08 (סע' 16 לתצהיר העד יניב), אליה אדרש להלן. הסכום הנקוב בפנייתה זו של המתווכת לתובעת מפריכה לחלוטין את גרסת הנתבעת והכחשתה הגורפת שאין בינן לבין האמת כל קשר שהוא. עסקינן בטענות הרחוקות מהאמת ואף צורמות שגם משליכות אור שלילי על כל עדותו של עד זה.
9. לאחר שהתובעת זכתה במכרז המתווכת יצרה קשר עם הנתבעת והודיעה לה כי התובעת אשרה את הצעתה של האחרונה, כן נקבע כי הצדדים יפגשו לשם עריכת וחתימת ההסכם. ואכן, ביום 15.6.13, תחילה נפגשו נציגי המתווכת והנתבעת בקיסריה שם נחתם בין צדדים אלה הסכם שבגדרו צוין שיעור העמלה המוסכמת שעל הנתבעת לשלם לתובעת שהינו, כאמור, %7.56 מהיקף העבודות, כן נכתב כי הסכם זה מתייחס לפרויקט בו עסקינן ובו נרשמה התמורה בסך של 685,249 ₪ (בטעות נרשם בהסכם זה 658,248 ₪). והנה עוד מסמך נוסף עליו חתמה הנתבעת, לפני פגישתה עם התובעת שבמסגרתה נחתם ההסכם, ובו אשרה את התמורה אותה דרשה בעקבות הצעתה השלישית, שכאמור הוכחשה על-ידה (נספח נ/5 לכתב ההגנה).
10. מיד לאחר מפגש זה המשיכו עוזי ויניב למשרדי התובעת שם פגשו את העד מיכאל, שהינו כאמור מנהל התובעת. יניב מוסר בסע' 9.9 ו-9-10 לתצהירו כי הגיעו למשרדי התובעת בעכו לערך בשעה 16:30, אז עדכן את המשתתפים האחרים כי קבועה לו פגישה נוספת בשעה 20:00 בנתניה וביקש כי הישיבה תהיה קצרה ועניינית. הוא מוסיף, כי ההסכם הוצג לעיונו, היו חילופי דברים והוספו הסכמות בכתב על טופס ההסכם. או אז, כך הסביר העד יניב, מיכאל החל, ללא צורך, סוקר, מתעכב ומתמקד ביחוד בצבעי השלטים במפרט (סע' 9.11 לתצהיר העד יניב). הזמן נקף, כך מוסר העד יניב, ואז הוגשו לעיונו מסמכים עליהם התבקש לחתום. את העמודים הראשונים הוא הכיר, אולם נוסף לאלה :"הכניס נציג הנתבעת {צ.ל התובעת} מסמכים חדשים תוך שהוא מסתיר את מהותם ממני" (סע' 9.14 לתצהיר העד יניב). עד זה חזר והדגיש רבות כי:" חתימתי על ההסכם נעשתה תוך הטעייתי ותוך השחלת מפרט טכני שונה מן המפרטים שעל פיהם הוגשה הצעת המחיר של הנתבעת" (סע' 19 לתצהיר העד יניב).
11. כך הסביר העד יניב את ההשתלשלות העובדתית ונסיבות חתימתו על ההסכם בתצהיר העדות הראשית שהוגש מטעמו וחזר והדגיש רבות בפניי כי מיהר לחתום על ההסכם ונספחיו מפאת לחץ הזמן בו היה שרוי ורצונו להגיע לפגישה שנקבעה בעיר נתניה (עמ '37, ש' 28). העד מיכאל שהשתתף בפגישה זו, כך טען יניב , התעכב בכוונה על פרטים טכניים חסרי כל תכלית ואז :" אנו מגיעים לדקה האחרונה של הפגישה ואז אומרים לי, בו { כך במקור} תחתם "( עמ' 25, 21-22, ראו גם דברי עד זה בעמ' 32, ש' 1-3).
12. הנתבעת סבורה כי אין לקיים הסכם זה המבוסס על תרמית, הטעיה ואף עושק כאשר טענתה זו היא השתיתה על המסכת העובדתית ששטח העד יניב . כפי שהקדמתי, עד זה הותיר רושם שלילי, ואף נראה כי בדבריו אלה מסר עובדות ותיאר תיאורים חסרי כל שחר. העד לא בחל בהעלאת גרסה עובדתית בתצהירו שהינה פרי דמיונו, כן חזר ומסר עובדות אלו בפניי אחרי שהוזהר. לא רק שגרסתו לוקה באי דיוקים ורוויה בחוסר הגיון ובסתירות, אלא עסקינן בגרסה שהמעט שניתן לומר לגביה כי הינה חסרת כל זיקה לאמת.
13. עד זה מסר כי הינו קבלן ומנהל מנוסה שחתם על לא פחות מאשר מאות חוזים ( עמ' 25, ש' 25). חרף זאת ואף שמסר כי קיבל תשובות לכל שאלה ששאל (עמ' 37, ש' 31), לא נכפה עליו דבר במסגרת הפגישה זו (עמ' 38, ש' 1), מי מהמשתתפים בפגישה לא איים עליו (עמ' 27, ש' 4-5), הוא עדיין בתחושה כי הופעל עליו לחץ בלתי הוגן.
14. לא רק שהעד יניב הוא שהפריך את גרסתו זו בתשובותיו אותן מסר במסגרת חקירתו הנגדית, אלא מיכאל וגם עוזי , שכזכור, שניהם השתתפו בפגישה הכחישו מכל וכל את טענות הנתבעת. העד עוזי חזר והדגיש בפניי רבות, כי הפגישה ארכה כשעתיים וחצי והיא התנהלה על מי מנוחות, מי מהמשתתפים לא לחץ ולא אלץ את יניב לחתום, (עמ' 44, ש' 3).
15. כך לעניין הטענה לניצול לחץ הזמנים בו היה שרוי יניב, והדבר נכון גם לעניין ההטעיה בחתימת נספחי ההסכם. אזכיר, יניב חזר והדגיש בזו הלשון:" אני מגיע לחתום על הסכם עם מישהו, הוא עובר איתי על 40 עמודים, דף דף, כותב הערה, נקודה לציון ואומר שהוא הולך לצלם וכשהוא חוזר, מוסיף 10 עמודים ואומר תחתום תחתום" (עמ' 22, ש' 28-29). גם טענתו זו לא יכולה להתקבל, משום התרשמותי מעד זה, דבריהם החדים והברורים של העד מיכאל והעד עוזי וגם מהנימוקים שלהלן:

א. העד יניב מסר בעדותו בפניי כי ידע שחתם על מסמכים אלה :" אחרי יום יומיים כשהגעתי לנתניה" (עמ' 26, ש' 10). עם זאת, לא הובהר הכיצד עמד על התרמית הנטענת בחלוף כיום או שניים שעה שביציאתו מהפגישה הוא, כפי שמסר, לא קיבל לידיו את המסמכים, שכנטען, הוספו ללא ידיעתו (עמ' 22, ש' 14-18). בזמן עדותו ביקשתי מעד זה הסבר באשר לתהייה זו, והתשובה לה זכיתי הינה תשובה מתפתלת שאף בגדרה הוא חזר ואישר כי קיבל מסמכים אלה בדיעבד ולא מסר אף הסבר, באם כך הם פני הדברים, הכיצד גילה בסמוך לאחר החתימה כי התובעת פעלה בדרכי רמייה להחתימו על מסמכים שלא נחשף להם מקודם, שעה שמסמכים אלה לא הגיעו לידיו באתו השלב זאת בהתאם לגרסתו (עמ' 24, ש' 6).

ב. ושוב פעם אחרי שהעד יניב הציג את עצמו כבעל ניסיון רב, שאלתיו הכיצד יתכן, כפי טענתו, שחתם על הסכם לביצוע העבודה מבלי שדרש ועיין בשרטוטים ובמפרטים דבר, שסביר להניח, כי הינו אלמנטרי להגשת הצעה בהיקף גדול. תשובתו הייתה, כי סבר ששרטוטי הקונסטרוקציה, תכנונה ובנייתה תיעשה כפי ראות עיניו וללא אף מעורבות מצד התובעת והמזמינה שישלימו עם כל עבודה שהנתבעת תגיש להם (עמ' 24, ש' 26-32). לא רק שהסבריו אלו לא מתיישבים עם האמור בתצהירו בו הודה כי כן עיין בכל מסמכי המכרז , נסתרים בדברי העד עוזי אשר מסר כי את השרטוטים מסר לידי יניב ביום 1.4.08, אף יתרה מכך, חוסר ההיגיון בגרסה זו מזדקר לעין, צורם ושומט את הבסיס תחת גרסה מופרכת זו.

ג. יניב הודה כי בפגישה עבר על ההסכם ביסודיות ואף הוספו הערות בכתב יד. בהסכם זה צוין בכתב יד המחיר של שלט מדגם B בסך של 35,565 ₪, ומדגם D בסך 2,493 ₪, כן צוין :" כל יתר המחירים לפי הצעת מחיר מצורפת". הצעת מחיר זו הינה נספח ד לתצהיר העד עוזי שעליה עמדתי מקודם. זו ההצעה שהמתווכת הפנתה לתובעת ביום 27.5.08 , על יסוד דרישתה העדכנית והאחרונה של הנתבעת (ההצעה השלישית). העד אשר כי חתם על הצעת מחיר זו והביע הסכמה למחירים הנקובים בהסכם ובהצעה (עמ' עמ' 35, ש' 1-10), זאת למרות שהתמורה הנקובה בהצעה ובהסכם, התואמים לחישוב כפי הצעתה השלישית של הנתבעת בה היא כופרת ועולים על אלה שהנתבעת מסרה בהצעתה השנייה בה היא כן מודה. גם לתהייה זו העד יניב מסר הסבר מעניין, לטענתו הוא הבחין בכך שהמחירים עולים על הסכומים אותם דרש בהצעתו השניה, ולא ראה בזה בעיה (עמ' 35, ש' 24). אף שכפי גרסתו התמורה עולה על דרישתו, הוא לא ראה לברר, לא לשאול אלא דווקא לקבל תוספת משמעותית זו. גם כאן, אין בידי לקבל גרסתו של עד זה. שניכר כי בעדותו התעלם לחלוטין מהאמת וכל אשר מסר הינו בגדר עובדות מעוותות. התמורה המוסכמת מדברת בעד עצמה והיא מבוססת על הצעתו השלישית בה דרש תוספת של 18% לביצוע כל העובדות לרבות הקונסטרוקציה כפי, המפרטים, כתב הכמויות והשרטוטים שצורפו להסכם ונמסרו לידיו מקודם.

ד. מדברי העד עוזי, עולה כי במהלך הפגישה שהתקיימה ביום 15.6.08 במשרדי התובעת בעיר עכו כל המסמכים, לרבות השרטוטים שהינם נספח להסכם, הוצגו בשנית בפני יניב (עמ' 43, ש' 26), כן הכחיש מכל וכל את טענתו של יניב כי חתם תחת לחץ וכי להסכם צורפו מסמכים בסתר באומרו :" אני פוסל את זה מ א' ועד ת' לא היה דבר כזה מעולם"?

ה. אחרי חתימת ההסכם עקבותיו של העד יניב נעלמו. הוא לא ענה לפניות התובעת גם לא המתווכת. משכך, התובעת שגרה לנתבעת מכתב מיום 22.6.08, בו הודיעה כי הינה מנסה מזה ימים לשוחח טלפונית עם יניב ללא הצלחה. משלא באה תשובה למכתב זה, התובעת פנתה בשנית בכתב ביום 2.7.08 והסבירה שוב כי התחייבה כלפי המזמינה לבצע העבודה לפי לוח זמנים קבוע, כן משום שהנתבעת ניתקה קשר הרי התובעת שומרת על זכותה לפעול בכל דרך חוקית (נספחים, ה, ו לתביעה). או אז, הנתבעת ראתה להגיב בכתב במכתבה מיום 2.7.08 בו צוינה כי יניב חתם בחופזה וגם נספחי ההסכם לא תואמים לאלה שעל יסודם הוגשה הצעת הנתבעת.

ראשית כל, בסע' 2 למכתב הנתבעת נכתב בזו הלשון:" המסמכים והמפרטים שנמסרו לידי בצמוד להסכם אינם תואמים את המסמכים והמפרטים שעל-פיהם הגשנו הצעתנו", ללמדך כי אכן הוצגו בפני הנתבעת מפרטים כלשהם, דבר שמחזק את מסקנתי מקודם לפיה העד יניב לא דייק בדבריו כי הוסכם שהקונסטרוקציה תתוכנן כפי שיקול דעתו. שנית, העד יניב מסר, כפי שציינתי מקודם, כי נחשף לעובדה שהנתבעת רומתה יום או שניים אחרי החתימה, עם זאת הוא ראה לשבת בחיבוק ידיים, לא השיב לפניותיה הרבות של התובעת, ורק בעקבות המכתב השני הוא טרח להעלות את טענות הנתבעת על הכתב. השתהות זו לא מתיישבה עם התנהלותו של צד סביר לחוזה ביחוד לנוכח חומרת הטענות והשלכותיו של מעשה המרמה הנטען. לו הדברים אכן התרחשו כפי גרסת הנתבעת, הרי מצופה כי יניב יזדעק, יפנה באופן מידי בכתב ויודיע על ביטולו של הסכם זה, אף סביר כי, כבר בשלב זה, יערב עו"ד שיפנה בשמה של הנתבעת. בהקשר זה אציין, כי יניב טען כי פנה בע"פ לעוזי לאחר שגילה את מעשה הרמייה, אם כי גם דבריו אלה, שהכחיש מכל וכל העד עוזי, אינם מקובלים עלי והם נוצרו, כמו יתר דבריו של עד זה, אך בגדרו של הליך זה וכניסיון להסביר את התעלמות הנתבעת מפניות התובעת והמתווכת. שלישית, בסוף מכתב זה הנתבעת ראתה להוסיף בזו הלשון:" על אף האמור לעיל, נשמח לעמוד לרשותכם ולייצר את השלטים הנדרשים במחיר מתאים למפרט הנדרש, ובלוח זמנים מעודכן". לא מתקבל על הדעת כי צד לחוזה שהולך שולל ורומה באופן ובצורה כה נבזיים, כפי שטענה הנתבעת, יגלה נכונות להמשיך ולהתקשר עם הצד האחר גם באם מחירי ההתקשרות יעודכנו.

ו. יחוס המעשים הנטענים לתובעת אינו הגיוני כלל וכלל. התובעת התחייבה כלפי המזמינה לבצע את העבודה ובפרק זמן מוגדר. מעשה הרמייה, הנטען, יתגלה לפני או תוך כדי ביצוע העבודה לעיני הנתבעת, שמן הסתם, תפסיק את הקשר החוזי דבר שעלול לחשוף את התובעת להפרת הסכם עם המזמינה ולסיכון לתשלום פיצויים וסכומים נכבדים אחרים. כך שלא נראה כי תצמח טובת הנאה לתובעת, למתווכת או מי מטעמם בשל מעשה הרמייה הנטען.

ז. נטל הראיה והשכנוע בכגון דא הינו נטל כבד. הנתבעת יחסה לתובעת ביצועם של מעשים הגובלים בפלילים, שהוכחתם טעונה הבאת ראיות סגוליות וכבדות משקל באופן שיטו את הכף ברורות לטובת הנתבעת וגרסתה. בענייננו, כל אשר הובא הינה עדותו של העד יניב , הנסתרת בעדויות יתר העדים, במסמכים שהוגשו, הינה עדות יחדיה של צד מעוניין בתוצאות ההליך שאין בצדיה ולו נימוקים, לא כל שכן ראיות תומכות, שיבססו גרסה זו.

1. הנתבעת גם טענה בסיכומיה כי התובעת והמתווכת נהגו בחוסר תום לב. כל האמור לעיל שומט את הקרקע תחת טענה זו. הוכח בפניי כי התובעת וגם המתווכת נהגו כפי כל צד סביר, הוגן ותם לב לחוזה. הם לא חסכו דבר מעיני הנתבעת, הציגו בפניה בשלב המו"מ וגם לאחר מכן כל מסמך רלוונטי, לרבות השרטוטים והמפרטים. עמדו לרשותה של הנתבעת בכל שאלה ובכל הבהרה שנדרשו, גילו את כל העובדות והמסמכים הרלוונטיים ואפשרו לנתבעת שהות, של ימים רבים, כדי להגיש את הצעותיה.
2. אף שכך הם פני הדברים, הנתבעת מדגישה כי לתובעת היה ידוע דרישותיהם של המציעים האחרים, וביניהם החברה, כאשר הצעות אלו עולות ובהפרש רב על דרישת הנתבעת. לו התובעת נהגה בתום לב, הוסיפה הנתבעת, היה מחובתה להפנות את תשומת ליבה של הנתבעת לטעותה בהערכתה לעבודה. משלא נעשה כן, הרי עמדתה של הנתבעת בביטול החוזה בדין יסודה.
3. הנתבעת אינה רשאית לאחוז את החבל משני קצותיו. לטעון עובדתית כי בהצעתה לא התייחסה לשרטוטי הקונסטרוקציה והוטעתה לחתום על נספחי ההסכם, ובאותה הנשימה לטעון כי הצעתה, שכוללת בחובה כל המרכיבים כפי נספחים אלה, לוקה בחוסר סבירות קיצונית בהשוואה להצעות אחרות באופן שחובת תום הלב מחייבת כי התובעת תיזום פניה לנתבעת, לפני ההתקשרות, ולהפנות את תשומת ליבה לכך. לאורך כל הדרך הנתבעת דבקה בגרסה חדה וברורה לפיה התובעת והמתווכת עשו יד אחת כדי לרמותה, החל מהסתרת מסמכים, הפעלת לחץ בזמן חתימת ההסכם וגם צירוף מסמכים ללא ידיעתה להסכם ונספחיו. משזו גרסתה אין לאפשר לנתבעת להעלות טיעונים משפטיים המבוססים על תשתית עובדתית שונה בתכלית השינוי, הגם שתשתית זו לא הוכחה. טענתה כי טעתה וטעות זו נגלתה לעיני התובעת שהייתה חייבת להביא את הנתבעת לתיקון טעות זו לא מתיישבת עם העובדות שנטענו מפי יניב.
4. ועוד, גם אם נלך כברת דרך לקראת הנתבעת , הרי לא הונחה בפניי אף ראיה שיכולה לבסס את העובדות העומדות ביסוד טענה זו. שכן, טענה זו מושתת על ההנחה שהצעת הנתבעת אינה סבירה וחוסר סבירותה אף בולט לעין. ברם, מסקנה זו יכולה להיות מושתת על עובדות שראוי כי יוכחו באמצעות חוות דעת של מומחה או ראיות משכנעות אחרות שילמדו כי שעה שההצעה הובאה בפני התובעת היה עליה להבין כי הנתבעת נקלעה לטעות קשה שמחייבת התערבותה של האחרונה אף בניגוד לאינטרס שלה. עצם העובדה שמציע אחר ראה להגיש הצעה העולה משמעותית על זו של הנתבעת, אין בו די כדי ללמד בהכרח כי דווקא הנתבעת, שהינה מנוסה בסוג זה של עבודה וקיבלה כל מסמך רלוונטי לידיה, היא שטעתה. גם אין בו כדי להוכיח, כי התובעת ידעה או שהיה עליה לדעת שהנתבעת נקלעה לטעות קשה בהצעותיה.
5. אף מעבר לכך, חובת תום הלב מטילה על התובעת החובה להתחשב באינטרסי הזולת אך אין לסבור שחובה זו מחייבת זניחת אינטרסיה שלה (ד"נ 22/82 בית יוליס נ' רביב, פ"ד מג (1) 484). מחובותיה של התובעת לנהוג בתום לב ובהגינות נגזרת חובת הגילוי האקטיבית של כל פרט ועובדה החשובים לצורכי ההתקשרות וגיבוש עמדה עניינית מטעם הצד השני. חובת הגילוי בהתאם לדעה הרווחת הינה מסויגת וכוללת בחובה אך עובדות חשובות שנבצר מהצד השני להשיגם בכוחותיו, והכוונה לכל העובדות שיאפשרו לנתבעת לגבש עמדה ולמסור הערכת מחיר בגין העבודות, כאשר הצעותיהן של יתר המשתתפות אינן ולא יכולות להיות חלק ממסכת עובדות ופרטים אלה (ג, שלו, דיני חוזים, מהדורה שנייה, עמ' 150). חובת הגילוי, אין משמעה שעל כל צד למו"מ לצאת מגדרו כדי לקדם את עמדת הצד השני. שעה שכל המסמכים והמפרטים הדרושים הומצאו לנתבעת שהינה קבלנית מנוסה בסוג זה של העבודה, הרי בכך התובעת יצא ידי חובה זו:

" בקביעה של רמת ההתנהגות הראויה, אין לשכוח, כי עניין לנו בהגינות בין "יריבים" ולא בהגינות בין "אוהבים"...ביסוד חובת תום הלב עומדת ההנחה, כי צד למשא ומתן מבקש להיכנס למערך חוזי מתוך רצון להגשים את האינטרס של עצמו ולא את האינטרס של הצד השני. חובת תום לב באה להבטיח, כי הגשמה עצמית זו תיעשה בצורה הוגנת, כיאה לחברה תרבותית" (עניין "בית יוליס" הנ"ל, עמ'441)

ועוד נקבע:

" רמת הגינות מינמלית, המבוססת על יריבות חוזית, כל אחד מבעלי החוזה מבקש להגשים את האינטרס העצמי שלו, ודיני תום הלב באים להבטיח משחק הוגן.." ( בג"צ 164/97 קונטרום בע"מ נ' משרד האוצר, פ"ד נ"ב(1) 289, עמ' 317-318).

ואילו המשמעות המקובלת של משחק הוגן הינה:

" אם עשה מעשה כלשהו או נהג בדרך שיש בה משום העדר תום לב, יהיה זה על ידי תחבולה, הכשלה או פעולות כיוצא באלה...הדרישה לקיום התחייבות מפורשת, עליה הסכימו הצדדים...אינה יכולה להיחשב כשלעצמה להיעדר תום לב רק בשל שהדרישה.. גורמת נזק לצד המפר או מביאה תועלת לנפגע" (ע"א 158/70 שלום נ' מוטה, פ"ד לו(4) 793, עמ' 811-812, ראו גם פסיקה מאוחרת ע"א 1368/02 צמנטכל נ' מדינת ישראל-משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נז(1) 516, 522-528).

1. אוסיף, אין מי שיחלוק על חובתו של צד לנהוג בשלבי המו"מ לקראת כריתת החוזה וגם קיומו בתום לב ובדרך מקובלת. עם זאת, אין להציב דרישה לאלטרואיזם ולכך כי התובעת תיזנח את האינטרס הלגיטימי שלה לקבלת הצעות נמוכות ככל שניתן, ולהעדיף את זה של הנתבעת. הדבר נכון ביתר שאת שעה שעסקינן בחוזה עסקה השונה מחוזה יחס המבוסס על אימון הדדי ומתמשך. טבעו של מו"מ שכל צד מנסה להשיג את התוצאה הטובה ביותר ואשר מקדמת את אינטרסיו הכלכליים והעסקיים . שעה שהתובעת עמדה בחובת הגילוי עד תום ולא הסתירה לא מידע ולא מסמכים מאת הנתבעת, הרי בכך היא פעלה בתום לב, מלאה אחרי כללי "המשחק ההוגן" ואין לצפות כי התובעת תדחה את הצעת הנתבעת גם לא תחשוף את יתר ההצעות בפניה, מפאת העובדה שהצעת האחרונה נמוכה, גם אם בהרבה, מאלה של המציעים האחרים. דרישה זו תרוקן מתוכן את מוסד המו"מ, לא יכולה לעמוד בקנה אחד עם חופש ההתקשרות ואף היא מקפלת בחובה השלכות שליליות נוספות.
2. גם אם התובעת טעתה בהצעותיה ובתמורה אותה דרשה ללא אף מעורבות מצידה של התובעת, הגם שהדבר לא הוכח, טעות זו לא מצדיקה את התנהלותה המאוחרת גם לא התנערותה מההסכם. שעה שהתובעת הביאה את כל הנתונים הדרושים גם המסמכים הרלוונטיים בפני הנתבעת, אזי טעותה של הנתבעת, באם קיימת כזו, הינה טעות בהערכה הנופלת בגדרי הסיכון שהיא נטלה על עצמה כצד לחוזה ( דניאל פרידמן, נילי כהן חוזים, כרך ב' עמ' 735). הטעות, ושוב בהנחה שקיימת כזו, הינה בכדאיות העסקה, ותו לאו. הדבר נכון ביתר שאת, גם אם בהערכתה והצעתה הנתבעת התרשלה ולא נהגה בזהירות ראויה שעה שלא בחנה כראוי את השרטוטים וכל המסמכים שהובאו בפניה (פרידמן, כהן עמ' 718).
3. הנתבעת היא שנהגה בחוסר תום לב לאחר כריתת ההסכם, התנערה מההתחייבויות שנטלה על עצמה והפרה הסכם זה ברגל גסה. בעקבות זאת, היו בפני התובעת שתי בחירות או שתפר התקשרותה עם המזמינה ובכך תביא על עצמה תביעה כספית בסכומים נכבדים כן תקלקל יחסיה עם מזמינה זו שהינה אחת הלקוחות הגדולות של התובעת מזה שנים רבות (סע' 22 לתצהיר העד מיכאל), או שתתקשר עם קבלן משנה אחר שיבצע את העבודות שהתובעת נטלה על עצמה ובלוח הזמנים המוסכם עם המזמינה. התובעת בחרה, ובצדק, באופציה השנייה ובגין כך נגרמו לה נזקים שעל הנתבעת לפצותה בגינם.

הנזק;

1. הנזק הנטען פורט בהרחבה בסע' 34 לתצהיר העד מיכאל. כפי שנטען, התובעת התקשרה, כאמור, עם חברה אחרת שמחיריה עלו על אלו של הנתבעת, כאשר התובעת דרשה לחייב את הנתבעת בגין הפרש זה.
2. העבודות שבוצעו בסופו של יום, הינם 7 שלטים מסוג B , כאשר הנתבעת דרשה בהצעתה תשלום בסך של 35,565 ₪ בגין כל יחידה, ואילו בסוף התובעת נאלצה לשלם סך של 135,000 ₪, בגין כל שלט מדגם זה. עוד מסתבר, כי בוצעו 32 שלטים מסוג D שבגין כל אחד הנתבעת הציעה סך של 2,493 ₪, ואילו החברה המבצעת גבתה סך של-2,850 ₪. יצויין שסכומים אלה מגובים במסמכים שצורפו לתצהירו של העד מיכאל ולכתב התביעה אשר כללו הסכם ההתקשרות עם החברה , ההמחאות שנמשכו וגם חשבוניותיה של חברה זו. מסמכים אלה התקבלו כראיות בהסכמה , ללא שבאה התנגדות או הסתייגות כלשהיא מצד הנתבעת, שגם לא ראתה לחקור העד מיכאל בעניין נספחים אלה.
3. יוצא אפוא, שההפרש הינו בסך של- 707,469 ₪, כאשר לסכום זה נכון להוסיף גם סכום נוסף בסך-8,218 ₪, המשתווה ל 2.5% שהינו שיעור ההנחה שהנתבעת הסכימה לעשות בהצעתה, כפי שצוין בהסכם. ההפרש הכולל, אם כך, עומד על סך 715,687 ₪.
4. זהו הנזק העיקרי שבגינו התובעת דרשה פיצוי. לפני שאדרש לטענות הצדדים לעניין ראש נזק זה, אסיר תחילה מדרכי את טענותיה הנוספות של התובעת במישור זה.
5. בתצהירו העד מיכאל טען כי נגרמו לתובעת הפסדים נוספים המסתכמים בסך של 77,000 ₪. לטענתו אלה סכומים שהתובעת נאלצה להוציא לכיסוי הוצאות מנהלי עבודה מטעמה וכן אחזקת רכביהם בשל התמשכות העבודה בפרויקט זה למשך 3 חודשים מעבר למצופה. טענה זו אין בידי לקבל, משלא הוכח כי הוצאות אלו הוצאו אך בגין הפרויקט בו עסקינן. אני לא מקבל את הטענה כי התובעת הצמידה בקביעות מנהלי עבודה מטעמה כדי להשגיח על עבודות הקבלן המבצע. יתכן והייתה השגחה ופיקוח מצידה, אך הדבר לא חייב הימצאות קבועה במפעלה של החברה המבצעת בזמן הייצור, גם לא בשטח בזמן ההתקנה. יתרה מכך, ההתקשרות עם חברה זו הייתה בסוף חודש 7/08, כך שהדיחוי היה למשך כחודש וחצי, החל מהמועד בו התחייבה הנתבעת להתחיל ועד להתקשרות עם חברה קבלנית זו. מסקנתי זו גם נתמכת בעובדה כי התובעת לא ראתה להביא אף לא אחד מהמנהלים, שכנטען פיקחו על עבודת החברה. אי הבאת עדים אלה נוטלת רבות מעוצמת טענתה זו של התובעת.
6. התובעת לא הסתפקה בכך וטענה, כי על הנתבעת לפצותה בסכום נוסף בשיעור של 17% מהיקף הנזקים להם טענה זאת לנוכח הכתוב בסע' 5 להסכם, אלא שסע' זה לא חל על הסיטואציה בה עסקינן. בפתח הסעיף הנ"ל הצדדים הסכימו מפורשות בזו הלשון:" במקרה והתקדמות העבודה ו/או טיב העבודות אינן לשביעות רצון הקבלן הראשי ...". הווי אומר, המוסכם חולש אך על מצב דברים שבו קבלן המשנה, דוגמת הנתבעת, החלה בביצוע העבודות אשר הופסקו ולא הושלמו מפאת הקצב האיטי בביצוען או טיבן הלקוי, ולא כך בענייננו.
7. לאחר שהסרתי מדרכי את רוב טענות התובעת במישור הנזק, אחזור ואתמקד בטענתה העיקרית אותה הבאתי בפתחו של פרק זה והסבה סביב ההפרש שהתובעת נאלצה לשלם לחברה. בהקשר זה הנתבעת טוענת, כי הנזק לא הוכח זאת משום שהעבודות שביצעה החברה שונות מאלו שהתחייבה הנתבעת לבצע, כך שלא ניתן לגזור את הנזק הנטען מהפרש המחירים. עיינתי רבות בהסכמים, בכתב הכמויות ובכל נספח אחר, ולא מצאתי שוני כלשהו לעניין השלטים מסוג D. מהשוואת כתב הכמויות שהינו נספח להסכם תובעת-חברה (נספח י' לכתב התביעה) לכתב הכמויות שצורף למכתב המתווכת שהופנה לנתבעת ביום 15.5.08, ניתן להיווכח כי עסקינן באותן העבודות. הדבר שונה, לכאורה, לעניין השלטים מדגם B. בעניין דגם זה, קיים שוני בודד מיני רבים אחרים והינו בעניין מספר תיבות האור המוסכם. כאשר החברה התחייבה להתקין 27 תיבות אור בכל שלט מסוג זה, ואילו הצעתה השלישית והאחרונה של הנתבעת מבוססת על התקנת 14 תיבות כפי שמצוין בכתב הכמויות שצורף, כאמור, לפניית המתווכת הנ"ל ואשר על יסודו ניתנה הצעתה האחרונה של הנתבעת. אף שכך נראה , מסתבר כי מעיון בחשבוניותיה של החברה שצורפו לתצהירו של העד מיכאל עולה כי המחיר המוסכם בסך של 135,000 ₪ מתייחס לשלט מסוג זה עם 14 תיבות אור ואילו בגין התקנת כל תיבת אור נוספות, התובעת שלמה סכום נוסף בסך של 1,250 ₪ (ראו חשבוניות מספר 3458 ו-3601 נספח י"ב לתצהירו של מיכאל). נמצא, אם כך, שטענתה זו של הנתבעת חסרת כל בסיס ואין בינה לבין ההתחשבנות והסכומים ששולמו לחברה בגין העבודה בה עסקינן אף זיקה.
8. הנתבעת הדגישה בסיכומיה כי קיים שוני מהותי נוסף בין העבודות, ובעניין זה כיוונה גם להכנת ויצקת היסודות לשלטים וגם הקמת כלוב מתאים. טענה זו אינה נכונה כלל ועיקר. העד מיכאל הסביר בפניי מפורשות כי סוג העבודות שבוצעו בסופו של יום ע"י החברה זהות לאלו שהנתבעת התחייבה לבצע ( עמ' 20, ש' 8-9). אף יתרה מכך, אמנם בכתב הכמויות שצורף להסכם החברה עם התובעת הופיעו עבודות אלו (נספח י' לתצהיר מיכאל), אלא שהסתבר כי התובעת פטרה את החברה מביצוע עבודות היסוד כפי שעולה מנספח יא' לכתב התביעה עליו חתמו שני צדדים אלה והוא היווה נספח להסכם ההתקשות ביניהם. במסמך זה נכתב מפורשות כי ביצוע היסודות, חיבור הכלוב והקמתו וגם חיבורי החשמל עד לשלט יבוצעו ע"י התובעת עצמה. בעקבות הסכמה זו החברה הסכימה להפחית מהצעתה המקורית המבוססת על בניית והקמת שלט מדגם B סך של 13,000 ₪, מהסך -148,000 ₪, ל-135,000 ₪, כפי שניתן לראות בכתב הכמויות הנ"ל ( נספח י' לכתב התביעה). אף יתרה מכך, מיכאל הסביר בפניי, כי שווין של עבודות אלו, עליהן ויתר, הינו לפחות 45,000 ₪, עם זאת לנוכח הסיטואציה אליה נקלע הוא נאלץ להסכים עם דרישתה של החברה שלא לבצע עבודות היסוד כדי לא לעכב את תחילת העבודה תמורת הפחתה בסך של 13,000 ₪ בלבד (עמ' 19, ש' 27 ועמ' 19, ש' 18-20), וכי :" עמדתי במצב שאני צריך להראות ליפה נוף שאני עושה את כל העולם" ( עמ' 18, ש' 31). מזאת גם נכון להסיק כי התמורה הגבוהה לה זכתה החברה הינה תוצר להתנהלותה של הנתבעת אשר אף הביאה את התובעת למצב של ניהול מו"מ עם קבלנים אחרים מעמדה נחותה כשהיא שרויה בלחץ זמנים וגם מרחפת מעל ראשה האפשרות להפרת ההסכם מול המזמינה.
9. הנתבעת בסיכומיה טענה כי התובעת לא הקטינה את נזקיה. שכן, לו גילתה נכונות לקבל את הצעת הנתבעת לאחר חתימת ההסכם לעדכון המחירים המוסכמים, הרי הנתבעת הייתה נכונה לבצע את העבודות במחירים הזולים בהרבה מאלו שקיבלה החברה. בעניין זה, אני סבור שהנתבעת מתעלמת לחלוטין מהתנהגותה שלה ומהעובדה שנוצר משבר אמון חמור, שנראה כי לא ניתן לגשר עליו, בעקבות התנהלותה והתעלמותה מפניות התובעת לאחר חתימת ההסכם. העד מיכאל הסביר, כי התובעת הייתה באותו שלב שרויה בלחץ זמנים אל מול המזמינה שהינה :" חברה שנותנת לי פרנסה ועבודות" ( עמ' 17, ש' 7), במצב דברים זה ועל רקע הרושם השלילי שהותירה הנתבעת, ומסקנתו המוצדקת של מיכאל כי לא ניתן לסמוך יותר על נתבעת זו ( עמ' 15, ש'28-30, עמ' 17, ש' 3-5), הרי איני סבור כי צד סביר, לו נקלע לאותה סיטואציה בה נמצאה התובעת, היה מגלה נכונות לחזור לשולחן המו"מ עם נתבעת זו.
10. מכל האמור לעיל עולה, כי על הנתבעת לשלם לתובעת את ההפרש בין הצעתה לסכום ששולם בפועל לידי החברה אותו ציינתי בסע' 36 לעיל. משום שהמחירים אינם כוללים מע"מ, הרי על הנתבעת להוסיף גם מע"מ כדין לסכום הנ"ל.

סוף דבר.

1. לאור כל האמור לעיל, מקבל בזאת את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 715,687 ₪ בצירוף מע"מ כדין והפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 6.5.10 ועד לתשלום המלא בפועל.
2. אני גם מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט (כולל אגרה בסך כ-24,000 ₪) ושכ"ט בסך כולל של- 55,000 ₪.

המזכירות תשלח פס"ד זה לצדדים.

ניתן היום, ב' סיון תשע"ג, 11 מאי 2013, בהעדר הצדדים.