בפני תביעה ליתן צו מניעה קבוע האוסר על המשיבים להיכנס ו/או לתפוס חזקה במקרקעין פנויים המצויים בבית חנינה, ירושלים. המשיבים 1 ו- 2 חולקים על זכותו של התובע במקרקעין, ובכך יעסוק פסק הדין שלהלן.

השתלשלות העניינים

1. ההליך שבפני נפתח בכתב תביעה ובבקשה לצו מניעה זמני, האוסר על המשיבים להיכנס למקרקעין פנויים, הרשומים בלוח התביעות אצל פקיד ההסדר כחלקה 3 בגוש 30614 (להלן: "המקרקעין"). לבקשה ולכתב התביעה צורף העתק מנסח הרישום אצל פקיד הסדר, וכן צורפו שני ייפויי כח התומכים לכאורה בזכויות התובע במקרקעין, האחד מיום 25.12.02 והשני מיום 7.10.03. על פי הנטען, שני ייפויי הכח מעידים על העברת הזכויות במקרקעין לידי אדם בשם בהא אדין אסעיד (להלן: "בהא אדין"), ממנו, כך נטען, רכש התובע את הבעלות במקרקעין.
2. כמו כן צורף לבקשה ולכתב התביעה העתק מפרוטוקול הדיון והחלטה מיום 16.6.08, בה הסכים הנתבע 3 לסעד דומה. ואכן, הנתבע 3 לא התייצב מעולם לדיונים בתיק זה, לא התנגד לסעד הזמני ולא הגיש כתב הגנה. כנגד נתבע זה ניתן פסק דין בשל העדר התייצבותו והוא מעולם לא ביקש ביטולו.
3. בניגוד לנתבע 3, הנתבעים 1 ו- 2 (להלן: "הנתבעים") הכחישו זכויותיו של התובע במקרקעין, וטענו שכביש הגישה היחידי לביתם עובר במקרקעין, ולפיכך הם מתנגדים לצו המניעה המבוקש.
4. בדיון מיום 21.6.10 הצהיר ב"כ הנתבעים דאז שייפוי הכוח הראשון עליו מתבססת התביעה, מיום 25.12.02, בוטל על ידי עושיו, וייפוי הכוח השני, מיום 7.10.03, הוא מסמך מזויף. במענה לטענה הציג התובע ייפוי כוח שלישי, אף הוא מיום 7.10.03, ועליו חתומים לכאורה אותם המוכרים. בסופו של הדיון הוסכם שלנתבעים 1 ו- 2 יינתן מעבר במקרקעין אולם ייאסר עליהם שימוש מעבר למעבר. כמו כן ניתן צו להגשת ראיות.
5. ביום 3.10.11 התקיימה ישיבת הוכחות ראשונה בתיק, במסגרתה נשמעו התובע, בהא אדין, והנוטריון רוזנבאום שאישר את טענת הנתבעים לפיה ייפוי הכוח שצורף לכתב התביעה מזויף. לאחר תום שמיעת עדויות אלה, הודיע ב"כ הנתבעים שאינו חש בטוב, וביקש לדחות הדיון למועד אחר, ובית המשפט נענה לבקשתו.
6. שבוע לפני מועד הדיון הנדחה הגיש ב"כ התובע בקשת לדחותו עקב מצבו הרפואי של ב"כ הנתבעים. לאחר מספר בקשות, נקבע המשך הדיון ליום 19.3.12. במועד זה לא הייתה התייצבות מטעם הנתבעים וב"כ, וב"כ התובע הצהיר כי הוא לא הצליח ליצור קשר עם ב"כ הנתבעים מזה מספר חודשים, וכי ידוע לו שהוא אינו מתפקד, וביקש שיינתן פסק דין בהעדר התייצבות מטעם הנתבעים. בית המשפט (כבוד השופטת אבמן-מולר) נענה לבקשת התובע, אף שציין בהחלטתו שההזמנה לדיון שנשלחה למענו של ב"כ הנתבעים לא נדרשה, ונתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים לעשות שימוש בחלקה.
7. ביום 21.5.17 ביקשו הנתבעים את ביטולו של פסק הדין האמור. הנתבעים ציינו בבקשתם שבא כוחם הקודם נפטר, מבלי שהודיע להם על מועד הדיון, או כל דבר אחר, ולפיכך הם לא התייצבו לדיון, ומאז לא נודע להם דבר קיומו של פסק הדין, עד שנפתח תיק הוצאה לפועל לביצועו.
8. ביום 29.10.17 בוטל פסק הדין, ובישיבת קדם המשפט ביקש בא כוחם החדש של הנתבעים לקבל את ייפוי הכוח המקורי עליו מתבססת טענת הבעלות של התובע, אשר הוצג במהלך הדיון בצו המניעה הזמני, על מנת לבדוק אותו על ידי מומחה לזיהוי כתבי יד.
9. ביום 19.9.18 הגישו הנתבעים בקשה להגיש שתי חוות דעת של הגרפולוגית ענת שפיצברג בנוגע לאותנטיות החתימות על גבי ייפוי הכוח הנוטריוני האמור, וכן תצהיר של עו"ד גדעון פנחסי, בנו של הנוטריון פנחסי, לפיו הוא סבור שייפוי הכוח אותו לכאורה אישר אביו זויף. בתגובה, ביקש התובע להגיש חוות דעת מומחה לכתב יד מטעמו.
10. ביום 4.12.18 אישר בית המשפט את הגשת הראיות החדשות, וביום 10.12.18 הועבר התיק לטיפולי עקב מינויה של כבוד השופטת אבמן-מולר לבית המשפט המחוזי.
11. ביום 31.1.19 התקיימה ישיבת הוכחות שניה, בה נשמעו שני המומחים לכתבי יד, בנו של הנוטריון פנחסי, והנתבע, וכן נשמעו סיכומי הצדדים. לפיכך הגיעה העת לדיון ולהכרעה.

טענות הצדדים

1. התובע טוען לבעלות במקרקעין, שאינם מוסדרים, אלא מצויים בעיצומו של הסדר, והרישום לגביהם הוא בלוח הזכויות המנוהל על ידי פקיד ההסדר. לטענת התובע, המקרקעין הועברו במספר עסקאות מכר, עליהן ניתן ללמוד ממספר ייפויי כוח, עד שהגיעו לידי בהא אדין, וכי הוא רכש אותם מבהא אדין. מכוח בעלותו זו מבקש התובע למנוע מהנתבעים כל שימוש ברכושו.
2. הנתבעים לא טענו בכתב ההגנה לבעלות במקרקעין, אלא לבעלות במקרקעין סמוכים. עיקר הגנתם הסתמכה על הכחשת זכות התובע לתבוע, ובעיקר על הכחשת בעלותו הנטענת של בהא אדין במקרקעין, וכיוצא מכך, על תוקפה של העסקה בינו לבין התובע.
3. בשים לב לטענות, עיקר הדיון יתמקד איפוא בשאלת בעלותו של התובע במקרקעין, ובעיקר, האם בהא אדין רכש את הבעלות בהם, באופן שאפשר לו למכרה לתובע, הכל כפי שיפורט להלן.

המסגרת המשפטית

1. התביעה לצו מניעה קבוע מלעשות שימוש במקרקעין, כמו תביעה לפינוי, היא תביעה לקבוע את זכות החזקה במקרקעין. סעיפים 16 ו- 17 לחוק המקרקעין, תשכ"ט 1969 קובעים את הזכות לתבוע אחר למסור את החזקה:

"16. בעל מקרקעין ומי שזכאי להחזיק בהם זכאי לדרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין.

17. המחזיק במקרקעין זכאי לדרוש מכל מי שאין לו זכות לכך שיימנע מכל מעשה שיש בו משום הפרעה לשימוש במקרקעין ושיסלק כל דבר שיש בו משום הפרעה כזאת."

במילים אחרות, הזכות להגיש תביעת פינוי, או תביעה למנוע מאחר את זכות החזקה, מסורה לבעלים, למי שזכאי להחזיק במקרקעין או למחזיק בהם בפועל. אדם שאינו אחד מאלה, אינו רשאי לבוא בתביעה לזולתו, ולטעון שאין לו זכות להחזיק במקרקעין, אף אם לאותו הזולת אין זכות באותם המקרקעין.

1. לעניין זה נקבע אך לאחרונה בע"א (י-ם) 65233-11-17 עבלה (היג'ר) סלמאן נ' עומר מחמוד סלמאן (29.11.18)) כי:

"יש לזכור כי זכותו של המשיב לדרוש את החזקה בנכס מותנית ברכישה בת תוקף של זכויות הבעלות בנכס. לפיכך, בטרם נקבע כי המשיב רכש זכויות בעלות בנכס, בין אם ברישומו כבעלים במרשם המקרקעין ובין אם בפסק דין שניתן ע"י בית המשפט המוסמך, טרם התגבשה זכותו של המשיב לסילוק ידם של היג'ר ודאוד מן הנכס."

1. לפיכך, אינני נדרשת להכריע למי משני הצדדים שבפני יש זיקה קרובה יותר למקרקעין, ובהעדר טענה בכתבי הטענות לבעלות מצד הנתבעים, נקודת המוצא לדיון תהיה שאין להם זכות בהם. טענתם היחידה, לכל אורך ההליך, היא שלתובע עצמו אין זכות להגיש התביעה. התובע לא טען מעולם שהוא החזיק במקרקעין. על כן, על מנת שתקום לו עילת תביעה, עליו להוכיח בעלות במקרקעין, או זכות שהועברה אליו מטעם הבעלים להחזיק בהם, ובכך יתמקד דיוננו.

בעלות התובע במקרקעין

1. כיוון שלטענת התובע, זכויותיו באו לו עקב רצף עסקאות שלא בא זכרן במרשם המקרקעין, דומה כי אין מנוס מלבחון כל אחת מהעסקאות. ככל שרשרת, גם חוזקה של שרשרת עסקאות הוא כחוזקה של החוליה החלשה. אם אחת העסקאות עליהן מתבססת זכותו של התובע אינה תקפה, והקונה באותה עסקה לא רכש בעלות במקרקעין, הוא אינו זכאי למכור את הבעלות הלאה, גם אם התיימר לעשות כן. במילים אחרות, על התובע להוכיח את זכותו של כל אחד מהמוכרים למכור לקונה הבא אחריו בשרשרת, ולהוכיח שמוכר זה אכן מכר. כפי שנראה להלן, ישנו קושי ממשי לעמוד ברף הוכחה זה.

לוח הזכויות המתנהל אצל פקיד ההסדר

1. לבקשה לסעד זמני ולכתב התביעה צורף העתק מלוח הזכויות המתנהל אצל פקיד ההסדר, בו רשומה החלקה על שם 10 מבני משפחת יאסין: מוחמד ג'אבר עלאן, יוסוף שחאדה עלאן, צברי שחאדה עלאן, עלאן שחאדה עלאן, מוחמד אחמד ח'ליל, עאצי מחמוד עבדאללה, עבד אלעזיז מחמוד עבדאללה, דאוד מחמוד עבדאללה, עבד אלעזיז ח'ליל עבדאללה ועבדאללה ח'ליל עבדאללה.
2. אמנם, אין תוקפו של לוח הזכויות המתנהל אצל פקיד ההסדר כתוקפו של מרשם המקרקעין, אולם לצורך תביעה החזקה המתנהלת בפני, ניתן לכל הפחות לומר שלמי שרשום בלוח הזכויות ישנה לכאורה זכות לבעלות ו/או זכות להחזיק בהם.
3. בנוסף, נרשמו בלוח הזכויות שתי הפקעות. ההפקעות הפחיתו באופן משמעותי את גודלה של החלקה, אולם שטח המריבה מצוי לכאורה מחוץ לשטח ההפקעות, אף כי דבר זה לא הוכח.
4. כמו כן רשום בלוח הזכויות צו מניעה זמני שניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים מיום 6.12.06 (בש"א 3901/06, ה"פ 5432/06). לא הוברר מה עלה בגורלו של צו מניעה זה, או מה עלה בגורלה של המרצת הפתיחה האמורה.
5. במאמר מוסגר יצוין כי בסיכומיו טען התובע שבלוח הזכויות רשום ש- 2/48 חלקים בנכס רשומים על שמו של עאסי עבד אלחמיד יאסין, וכי הנ"ל הוריש חלקים אלו לבנו עבד אלחמיד (עמ' 51 ש' 29 – 32). ככל הנראה, כוונת התובע היא שהחלקים רשומים על שם עאסי מחמוד עבדאללה יאסין, וכי הנ"ל הוריש חלקים אלו לבנו עבד אלחמיד. אלא שכפי שיובהר להלן, טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם טענות התובע בתצהירים שהגיש מטעמו.

העברה ראשונה -

1. בתצהיר שהגיש התובע לתמיכה בטענותיו, הוא פירט את העברת הבעלות במקרקעין מבעליהם על פי לוח הזכויות. לטענתו, המקרקעין נמכרו על ידי כל בני משפחת יאסין הרשומים בלוח הזכויות ביום 24.4.63 לעבד אלעזיז מחמוד יאסין.
2. להוכחת הטענה צירף התובע העתק צילומי מטושטש של ייפוי כוח בלתי חוזר בערבית, ותרגומו לעברית (נספח ג' לתצהיר).אלא שמתרגום ייפוי הכוח שצורף עולה שבניגוד לתצהיר התובע, לא כל הבעלים הרשומים בלוח הזכויות אכן מכרו זכותם. מתוך הבעלים הרשומים מוחמד ג'אבר עלאן, יוסוף שחאדה עלאן, צברי שחאדה עלאן, עלאן שחאדה עלאן, מוחמד אח'מד חליל, דאוד מחמוד עבדאללה ועבדאללה ח'ליל עבדאללה אכן מכרו זכויותיהם (בסה"כ 41 מתוך 48 חלקים). עאצי מחמוד עבדאללה, ועבד אלעזיז ח'ליל עבדאללה לא מכרו חלקם. יחד עם זאת יש לציין שייפוי הכוח כולל שמותיהם של עוד מוכרים רבים, והוא נוגע לחלקות רבות (62 חלקות).
3. הנה כי כן, לטענת התובע, ההעברה הראשונה בוצעה ביום 24.4.63, ואחריה היו למר עבד אלעזיז מחמוד יאסין 43 מתוך 48 חלקים בחלקה, 41/48 רכש במסגרת אותו ייפוי כוח, ועוד 2/48 היו רשומים על שמו בלוח הזכויות המקורי.
4. אלא שלראיות המשלימות שהגישו הנתבעים צורף העתק ייפוי הכוח שנעשה ביום 7.10.03 בפני הנוטריון פנחסי, ואשר נמסר להם לבקשתם רק לאחרונה מהתובע. עיון בנספחי אותו ייפוי כח מגלה תרגום של הסכם שנעשה לכאורה ביום 23.3.62 במסגרתו רכש עבד אלעזיז מחמוד עבדאללה יאסין, מקרקעין מ- 9 אנשים, ובהם מוחמד ג'אבר עלאן, יוסף שחאדה עלאן, סברי שחאדה עלאן, מוחמד אחמד חליל, ועבדאללה חליל עבדאללה, אשר לכאורה חתומים גם על ייפוי הכוח המאוחר יותר. לא ברור מדוע נדרשו המוכרים לחתום פעמיים על ייפוי כוח בלתי חוזר לטובת אותו רוכש, ולא ברורה זהותם של יתר החותמים על אותו ייפוי כוח. יחד עם זאת, בניגוד לייפוי הכוח המאוחר, אין בייפוי הכוח משנת 1962 רישום של מספרי החלקות שלכאורה נמכרו. לגבי ייפוי כוח זה ממש נקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתיק אחר, הנוגע לעסקה אחרת, שלא ניתן לבסס עליו את טענת בהא אדין לבעלות במקרקעין:

"עיון בהעתק ייפוי הכוח משנת 1962 מעלה שאלות מהותיות לגבי טיבו ונכונותו ואיני מוכן לקבלו מהטעמים הבאים: ראשית, אין התאמה בין התאריך הגרגוריאני - 23.3.62 - לבין התאריך המוסלמי שמופיע במסמך זה - 14 לחודש שאוול שנת 1962, שעל פי לוח השנה שצרף התובע (ת/1), צריך להיות 16 בחודש שאוול. שנית, אין זהות בין המוכרים שהנתבע טוען כי רכש מהם על פי ייפוי הכוח – שלושה, הרשומים בנסח הרישום משנת 1966 כבעלים, בעוד שעל פי ייפוי הכוח תשעה (!) ייפו את כוחו, שניים מהם ממשפחת שחאדה ועוד שלושה ממשפחת יאסין שלא ברור מי הם ומה הקשר שלהם למקרקעין. שלישית, הנכסים המועברים על פי ייפוי הכוח נעדרים מסוימות ובאופן כללי נרשם: "ממנים ומייפים את כוחו של... למכור ולהעביר כל מה ששייך לנו מנכסים בכל מקום בבית חנינה – ירושלים ומכל שטח שהוא...". יצוין, שכל ייפויי הכוח שהציג הנתבע, בכל העסקאות להן הוא טוען, נעדרים מסוימות וזיהוי של הנכסים...." (ת"א (מחוזי י-ם) 3443-09 עבדאללה חליל יאסין נ' בהא אלדין חאלד אסעיד (13.1.13))

אולי מטעם זה לא צורף תרגומו של ייפוי הכוח לתצהירו של התובע, או לתצהירו של בהא אדין, אף שכאמור הוא היה בידיהם, שכן הוא צורף לייפוי הכוח שצורף לתצהיריהם.

1. כבר בשלב זה יצוין כי על אף שכל הדרכים מובילות לרומא, ורומא על תילה עומדת, לא ניתן לומר שקיומן של שתי שרשראות עסקאות המובילות לאותה תוצאה, אינו שולל את התוצאה. העובדה שבית המשפט קבע בעבר שבהא אדין הציג מסמכים שלא ניתן לבסס עליהם קביעות עובדתיות לביסוס טענתו לבעלות במקרקעין, מחייבת אותנו לבדוק בזהירות יתרה שרשרת אחרת של מסמכים המובילה לכאורה לאותה תוצאה.
2. על אף האמור, ועל אף הסתירה בין האמור בתצהיר לפיו כל החלקים נמכרו לעבד אלעזיז, לבין ייפוי הכוח, ועל אף קיומו של ייפוי כוח מוקדם יותר, הנתבעים לא חלקו על תוקפו של ייפוי כוח זה, ועל כן לא נתעכב עליו עוד.

העברה שנייה -

1. התובע ממשיך בתצהירו וטוען שעבד אלעזיז מחמוד הנ"ל נפטר והוריש את כל נכסיו לביתו סוריה, וזאת על פי צו ירושה מיום 31.11.92. על אף האמור בתצהיר בדבר צירוף כביכול של צו ירושה, לתצהיר לא צורף צו כאמור.
2. לאחר מספר בקשות והחלטות, הגיש התובע תצהירו של בהא אדין לתמוך בטענותיו בדבר בעלותו במקרקעין. בתצהיר זה, מצהיר בהא אדין שעבד אלעזיז מחמוד מכר את המקרקעין לבתו סוריה, בעסקה מיום 18.7.74 (ולא הוריש לה אותם, כנטען על ידי התובע). להוכחת עסקה זו צירף בהא אדין לתצהירו העתק ייפוי כוח בלתי חוזר בערבית ותרגומו לעברית, מאושרים על ידי הנוטריון אחמד עדילה. במאמר מוסגר יצוין שמומחה להשוואת כתבי יד מטעם התובע, מר אמנון בצלאלי, קבע בחוות דעתו שבהעדר דוגמאות חתימה הוא לא יכול לאשר את המסמך האמור (ס' ד' לחוות דעתו).
3. שוב, הנתבע לא טען בנוגע לסתירה זו, ובדומה לאמור לעיל, שתי הדרכים הללו הסותרות זו את זו מביאות לתוצאה אחת, והיא שלכאורה סורייה היא הבעלים של אותם 43 מתוך 48 חלקים בחלקה.

העברה שלישית -

1. על פי תצהיר התובע ותצהיר בהא אדין, ביום 29.8.99 מכרה הגב' סורייה את כל זכויותיה במקרקעין לבעלה, מר עבד אלחמיד עאסי מחמוד יאסין (להלן ולשם קיצור: "עבד אלחמיד"). על אף האמור בתצהירים, לא הוגש מסמך לתמיכה בהעברה זו.
2. מכל מקום, חשוב לציין בהקשר זה שהנתבע הודה בחקירה הנגדית שלעבד אלחמיד ישנן זכויות במקרקעין, אם כי בחלקים קטנים (עמ' 50 ש' 16).

העברה רביעית -

1. על אף שלכאורה לאחר ההעברה השלישית, בה סורייה העבירה את כל זכויותיה לבעלה עבד אלחמיד, לא נשארו לסורייה זכויות במקרקעין, על פי עדות התובע ובהא אדין, עבד אלחמיד ואשתו סורייה מכרו את זכויותיהם לבהא אדין. על קיומה של עסקה זו חלקו הנתבעים מכל וכל, ועל כן בה יתמקד הדיון שלהלן.
2. ראשית, יש להדגיש כי ידוע על קיומם של מספר רב של מסמכים, ייפויי כוח והסכמים, המעידים כביכול על עסקה או מספר עסקאות בין עבד אלחמיד ואשתו סורייה לבין בהא אדין, ובגין עסקאות אלו נוהלו מספר רב של הליכים בבתי המשפט. בהא אדין עצמו העיד שעבד אלחמיד היה במועד ביצוע העסקאות כבן 82, וכי מכר לו את כל רכושו, למעט הבית בו גר, כ- 400 נכסים, (עמ' 16 ש' 17) תמורת 2 וחצי מיליון ₪, וכי לאחר הדיון בבית המשפט המחוזי הוסיף לו 1.5 מיליון ₪ עבר אותם נכסים ממש (עמ' 18 ש' 25).
3. כאמור לעיל, להוכחת קיומה של העסקה בה מכר עבד אלחמיד את זכויותיו לבהא אדין, תחילה צירף התובע לכתב התביעה ולבקשה לסעד זמני שני ייפויי כוח. הראשון הוא "ייפוי כח מיוחד" המייפה את כוחו של בהא אדין לייצג את עבד אלחמיד וסורייה בפני כל הגורמים הרלוונטים, לנהל את זכויותיהם ולמכור בשמם את "כל חלקות האדמה שירשנו מהמנוחה חלימה בת עות'מאן עבד-אלווהאב עבדאללה." בייפוי הכוח מפורטות מספר חלקות, שהחלקה בה עסקינן אינה אחת מהן. ואין תימא, שהרי כאמור לעיל, החלקה דנן לא הייתה בבעלות חלימה, ועל כן חלימה לא הורישה אותה. במילים אחרות, ייפוי כוח זה אינו רלוונטי לענייננו. בנסיבות אלה, לא ברור מדוע צורף ייפוי כוח זה לכתב התביעה ולבקשה לסעד זמני.
4. ייפוי הכוח השני לכאורה נחתם ביום 7.10.03 בפני הנוטריון ליאון רוזנבאום, לפיו מר עבד אלחמיד מכר 78 (!) חלקות לבהא אדין. כל מספרי הזיהוי של החלקות שצוינו בייפוי הכוח אינם על פי המספור המקובל, שכן הם מורכבים משלושה מספרים, הראשון נראה כמספר הגוש, והשניים האחרים אינם מובנים (למשל 30614-15-001). בהקשר זה יצוין במיוחד שמספר החלקה בה עסקינן (גוש 30614 חלקה 3) לא מופיע כלל בייפוי הכוח האמור.

אלא שבנוסף לרשימת החלקות הארוכה, צוין בעמ' 2 לייפוי הכוח המשפט הכללי הבא:

"וכל חלקות האדמה יהיה אשר יהיה שטחם אשר רכשתי אותם דרך קניה מאשתי גברת סוריה עבד אלעזיז יאסין...".

1. בישיבת ההוכחות הראשונה (3.10.11) העיד הנוטריון רוזנבאום עצמו, ואישר טענת הנתבעים לפיה האישור הנוטריוני שנחזה להיות חתום על ידו הוא מזויף (עמ' 9 ש' 25). לאחר חקירה קצרה, אישר ב"כ התובע שייפוי הכוח הנוטריוני שצורף לכתב התביעה ושנחתם לכאורה בפני עו"ד רוזנבאום "אינו אמיתי" (עמ' 10 ש' 20).
2. במענה לשאלה הנוגעת לייפוי הכוח שצורף לכתב התביעה ונחתם לכאורה בפני הנוטריון רוזנבאום השיב בהא אדין בחקירתו, שנוהלה תביעה בינו לבין עבד אלחמיד ואשתו, במסגרתה בוטל "ייפוי הכוח הראשון" אצל עו"ד יחיא כסאב (עמ' 15 ש' 24 – 26). כבר בשלב זה לא ברור אם באמירה "ייפוי הכוח הראשון" הכוונה היא אמנם לייפוי הכוח שנחתם בפני הנוטריון רוזנבאום, המתוארך ליום 7.10.03, או לייפוי הכוח הקודם, מיום 25.12.02.
3. בשלב זה יצוין כי בדיון בסעד הזמני שהתקיים ביום 21.6.10 הצהיר ב"כ הנתבעים שייפוי הכוח שנחתם בפני הנוטריון רוזנבאום בוטל על ידי המוכרים, במקומו ישנו ייפוי כוח שנחתם בפני הנוטריון פנחסי, וכי גם הוא מזויף. במענה לטענתו, הציג התובע בדיון ייפוי כוח מיום 7.10.03, חתום בפני הנוטריון פנחסי, על פיו עבד אלחמיד מכר את כל רכושו לבהא אדין. לתצהיר שהגיש התובע לתמיכה בטענותיו, צורף ייפוי הכוח הזה, שהוא כאמור השלישי במספר, ולא צורף ייפוי הכוח שנחתם לכאורה באותו יום בפני הנוטריון רוזנבאום.
4. מכל מקום, על פי עדותו של בהא אדין, בשנת 2006 נעשה הסכם חדש בינו לבין עבד אלחמיד ואשתו, הוא שילם כסף, ונערך ייפוי כוח חדש, שלישי במספר, בפני הנוטריון פנחסי. בתשובה לשאלה בדבר זהות התאריכים בין ייפוי הכוח המזויף, זה שלכאורה אושר על ידי הנוטריון רוזנבאום, לבין ייפוי הכוח עליו הוא מתבסס כעת, שלכאורה נחתם ביום 7.10.03 ואושר על ידי הנוטריון פנחסי, השיב "כי לקחו את התאריך של הייפוי כוח המזויף ועשו אותו שם" (עמ' 16 ש' 10). במילים אחרות, על פי עדותו של בהא אדין, לפחות התאריך על גבי ייפוי הכוח שנחתם בפני הנוטריון פנחסי ועל גבי האישור הנוטריוני אינם אמתיים.
5. כיוון שטענותיו של התובע לגבי בעלותו של בהא אדין במקרקעין מבוססות על ייפוי הכוח הזה, הקדישו הנתבעים מאמץ רב לקעקע את אמינותו. בשנת 2010, כאשר היו הנתבעים מיוצגים על ידי בא כוחם המנוח, הם ביקשו להעיד את הנוטריון פנחסי בעצמו. אלא שעם חלוף השנים, הנוטריון פנחסי הלך לעולמו, ועל כן לבקשת הנתבעים העיד בנו, עו"ד גדעון פנחסי, והביא עמו קלסר מסמכים ממשרדו של אביו המנוח. בקלסר תויקו העתקים של המסמכים שקיבלו אישור נוטריוני מאביו של העד, אולם המסמכים שתויקו בתיק אינם מאוגדים בסרט אדום, אלא יש בהם צילום מהודק של מסמכים שאוגדו וצילום הסרט.
6. בתצהירו, העיד עו"ד פנחסי שהוא סבור שייפוי הכוח בו עסקינן הוא מזויף ו"הושתל" בקלסר בשלב כלשהו (ס' 23). העד כמובן לא ראה כיצד "משתילים" את המסמך בקלסר (עמ' 42 ש' 4 - 5), זוהי מסקנתו ממספר דברים שנראו בעיניו תמוהים, כפי שיפורט להלן.
7. ראשית, דף אימות החתימה, שהוא הדף עליו חותם הנוטריון, שונה מכל דפי אימות החתימה המתויקים בקלסר, שכן הוא מודפס מחציתו בעברית ומחציתו בערבית, בעוד שבמשרדו של אביו לא הדפיסו ערבית כלל (ס' 5 – 8 לתצהיר). יחד עם זאת, העד לא שלל את האפשרות שמישהו הביא מסמך שהוכן במקום אחר, וביקש מאביו רק לאשר את החתימה עליו (עמ' 42 ש' 29 - 30). יצוין כי העד אישר שאביו אישר חתימות של לקוחות על מסמכים שנערכו בערבית (עמ' 42 ש' 10 – 18).
8. שנית, כל המסמכים בקלסר מסומנים באות נ', ולאחריה מספרים בסדר רץ. ייפוי הכוח בו עסקינן מסומן במספר 355, ללא האות נ'. המסמך שלפניו בקלסר הוא נ/354, ואחריו נ/356 (ס' 9 – 12).
9. שלישית, אחת החתימות על גבי דף אימות החתימה אינה של אביו (ס' 13). הכוונה היא לחתימה הסמוכה להצהרה בדבר קבלת שכר הטרחה הנדרש בגין אימות החתימה (עמ' 42 ש' 19 – 26).
10. רביעית, העתק נוסף של המסמך שמספרו 355 שודך למסמך אחר בקלסר, שמספרו נ/351, ואף נזכר בו, אף שאין לו קשר למסמך מס' נ/351. לכאורה, כיוון שהמסמכים בקלסר מסודרים בסדר כרונולוגי, לא ייתכן שעותק של מסמך מאוחר ישודך למסמך מוקדם. ואם לא די בכך, לעותק ייפוי הכוח שמספרו 355 והוא לכאורה מיום 7.10.03 צורף אישור תרגום מיום 13.12.04, ותצהירו של עו"ד רון אלמגור מיום 5.4.05. עו"ד פנחסי סבור ששידוך מסמכים אלו שנחתמו במועדים מאוחרים יותר מאשר המסמך שמספרו נ/351, מלמד על כך שהם הוכנסו לקלסר במועד מאוחר יותר (ס' 14 – 22 לתצהיר).
11. חמישית ואחרונה, אף שכל המסמכים בקלסר מתויקים בסדר כרונולוגי, ייפוי הכוח בו עסקינן הוא מוקדם למסמך שמספרו נ/354, ובכל זאת מספרו מאוחר יותר (ס' 25 – 28, עמ' 43 ש' 6 – 12 ושוב שם ב' 35).
12. הספקות שעורר עו"ד גדעוני באשר לאפשרות שייפוי הכוח בו עסקינן הוכנס לקלסר בדיעבד יכולים היו לבוא אל פתרונם לו היה בידיו את ספרי הקבלות או את הספר נוטריוני, אלא שהוא לא מצא מסמכים אלה למרות שחיפש אותם (עמ' 44 ש' 10 – 12).
13. יחד עם זאת, חשוב לציין שספקות אלה עולים בקנה אחד עם עדותו של בהא אדין עצמו, לפיה ייפוי הכוח נערך בעקבות עסקה שנערכה בשנת 2006, והתאריך שנרשם עליו אינו אמיתי, כאמור לעיל.
14. החתימות על גבי ייפוי כוח זה נבדקו על ידי שני מומחים לבחינת כתבי יד, מר אמנון בצלאלי מטעם התובע, והגב' ענת שפיצברג מטעם הנתבעים. בטרם נדרש לעדותם, יש להבין את מגבלות חוות הדעת שנתנו. שני המומחים בחנו את המסמכים שהובאו להם לאחר מותו של עבד אלחמיד, ועל כן לא יכולים היו לקבל ממנו דוגמאות חתימה. שניהם השוו בין חתימותיו (או חתימותיו לכאורה) של עבד אלחמיד על גבי ייפוי הכוח האמור לבין חתימות אחרות שהוצגו להם ממסמכים אחרים שהציג בהא אדין. מר בצלאלי התייחס לחתימות על גבי קבלות שנתן עבד אלחמיד כחתימות לגביהם מוסכם שנחתמו על ידו, ועל כן הן היו החתימות להשוואה, בעוד שגב' שפיצברג התייחסה לחתימות אלה כחתימות שנויות במחלוקת. מכל מקום, שני המומחים קבעו שהחתימות בוצעו על ידי אדם אחד. אלא שבהעדר חתימות לגביהן מוסכם שהן של עבד אלחמיד, קשה לקבוע אם החותם האמור הוא עבד אלחמיד עצמו, או אדם אחר שחתם על כל המסמכים. בנסיבות אלה, ומבלי לפגוע במומחיות המומחים, קשה לבסס ממצאים על חוות הדעת שנתנו.
15. מר אמנון בצלאלי, המומחה מטעם התובע, העיד שחוות הדעת שלו הוכנה לצורך הליך אחר, שהתקיים בשנת 2013. בפתיח לחוות הדעת נכתב שהיא הוכנה לצורך ת.א. (מחוזי ירושלים) 6037/04, זוהר מוסא עותמן אלכאלותי נ' זידאן עבד אלטיף אבו רמילה (חבאלה) ואח'. והנה, למרות חוות דעתו של מר בצלאלי, אשר מונה שם כמומחה מטעם בית המשפט, בית המשפט המחוזי נמנע שם מלאמצה בפסק דינו. בפסק הדין שם נקבע שאין להכיר בזכויותיו של בהא אדין (שהיה הנתבע מס' 2 בהליך שם) במקרקעין שלכאורה רכש מעבד אלחמיד:

"כאן המקום לציין כי במקביל להליכים בתיק דנן חלו התפתחויות בהליכים מקבילים, אשר הצדדים התייחסו אליהן בסיכומיהם. המדובר בכך שב-13.1.13 ניתן בבית משפט זה פסק דינו של כב' השופט א' פרקש בת.א. 3443/09, אשר במסגרתו נתקבלה תביעה נגד הנתבע 2 ונתבע נוסף, שהוגשה ע"י עבדאללה חליל יאסין ותובע נוסף, ובו נדחו טענותיו של הנתבע 2 לבעלות במקרקעין אחרים ונקבע כי אין לקבל את ייפוי הכוח שהוא ביקש להסתמך עליו שם ומבקש להסתמך עליו בהליך דנן. הנתבע 2 ערער על פסק דין זה בבית המשפט העליון (ע"א 1981/13), אך בהמלצת בית המשפט העליון חזר בו מערעורו והערעור נדחה (ב-11.12.14)."

1. ס' 19 לחוק הנוטריונים, תשל"ו – 1976, קובע כי "אישורו של נוטריון לפי חוק זה והתקנות על פיו, יהיה ראיה מספקת בהליך משפטי, ללא צורך בראיה נוספת, לדברי הנוטריון ולמעשיו ולדברי אחרים ולמעשיהם שאמרו או עשו בפניו, הכל כאמור באישור." על כן, לכאורה די באישור הנוטריוני של הנוטריון פנחסי כדי להוכיח את העובדה שעבד אלחמיד העביר את כל רכושו לבהא אדין. אלא שממכלול הראיות דלעיל עולה שהנתבעים עמדו בנטל לסתור את חזקת התקינות של האישור הנוטריוני האמור. ראשית, בהא אדין עצמו העיד שהאמור בו אינו מדויק, לפחות בכל הנוגע לתאריך החתימה עליו. במצב דברים זה, קיים חשש שכשם שהנוטריון פנחסי אישר מסמך ובו תאריך לא נכון, כך גם פרטים אחרים במסמך לא היו נכונים. שנית, וכפי שכבר נכתב לעיל, קיומם של מספר רב של ייפויי כוח אשר נחתמו לכאורה כדין ובוטלו או שהוכח לגביהם שהם מזויפים מחייב לבחון בזהירות יתרה כל אחד ואחד מהם.
2. אם לא די בכך, מלבד שלושת ייפויי הכוח שהגיש התובע עצמו לתיק, מתברר שישנם לפחות שניים נוספים, אשר אך מחזקים את החשש לגבי קיומה ותוקפה של עסקה בין עבד אלחמיד לבין בהא אדין.
3. לתצהירו של הנתבע 1 צורף פסק דין שניתן בהעדר הגנה בת.א. (מחוזי ירושלים) 6379/04 בתביעת עבד אלחמיד ואדם נוסף אשר שמו אינו ברור כנגד בהא אדין ואח' ובו הצהרה לפיה ייפוי הכוח הבלתי חוזר שניתן לכאורה לנתבעים ביום 25.12.02 על ידי עבד אלחמיד מבוטל. התובע לא חלק על פסק הדין, ובהא אדין לא הכחיש אותו, או ציין שבוטל בהמשך. יצוין כי פסק הדין מפרט שורה ארוכה של חלקות במספר גושים, אולם החלקה דנן אינה נמנית עליהן. יחד עם זאת, חשוב לציין שייפוי הכוח אליו מתייחס פסק הדין אינו ייפוי הכוח הראשון שנזכר לעיל, אף שהם נחתמו לכאורה באותו תאריך, משום שייפוי הכוח שנזכר לעיל אינו ייפוי כוח בלתי חוזר, והוא כולל חלקות נוספות על אלו שנזכרו בפסק הדין. יתר על כן, ייפוי הכוח שבוטל גם אינו זה שנחתם לכאורה בפני הנוטריון רוזנבאום, שמספרו 617, ואינו זה שנחתם לכאורה בפני פנחסי, שמספרו 355, שכן מפסק הדין עולה שמספרו של ייפוי הכוח שבוטל הוא 575, וזאת, אף שלכאורה החלקות שצוינו בפסק הדין כלולות בייפוי הכוח שנחתם בפני הנוטריון רוזנבאום. הנה כי כן, מדובר על ייפוי כוח רביעי במספר שבוטל בפסק הדין.
4. נוסף על כך, כפי שהעיד עו"ד פנחסי, בקלסר אביו המנוח נמצא תצהירו של עו"ד אלמגור מיום 5.4.05, בו מצהיר עו"ד אלמגור כהאי לישנא:

"הריני לאשר כי מר עבד אל חמיד עאסי מחמוד יאסין ת.א. 086005519 היה במשרדי , בנוכחות עו"ד אלי תוסיה כהן, בחדר הישיבות עם אשתו וביתו. מר יאסין הנ"ל בא למשרדי לבקשת בהא אלדין אסעיד ת.ז. 086070109 על מנת לאשר לי כי בהא מיופה כוחו של מר יאסין לטיפול בכל האדמות השייכות לו. אני מאשר כי מר יאסין הנ"ל חתם על ייפוי כוח מיום 30.6.03 בפני במשרדי וייפה את כוחי ואת כוחו של עו"ד דני שלום. ייפוי הכוח הנ"ל נועד על מנת שאנו נשמש יועצים משפטיים לבהא שמורשה לפעול מטעמו של מר יאסין כאמור לעיל." (ההדגשה במקור)

במאמר מוסגר יצוין כי למרות ששני עדי ראיה אלה יכלו לשפוך אור על מערכת היחסים בין עבד אלחמיד לבין בהא אדין, כפי שראו בעיניהם, הם לא זומנו לעדות.

1. במילים אחרות, נוסף על שלושת ייפויי הכוח שהוצגו בתיק שבפני, קיימים לפחות שניים נוספים. הנה כי כן, התמונה העולה מכל האמור לעיל היא כי בהא אדין הציג במהלך השנים לפחות 5 ייפויי כוח שעליהם חתום עבד אלחמיד, עם או בלי אשתו סורייה. וכולם ניתנו כשמר עבד אלחמיד היה מבוגר מאד. עצם קיומם של מסמכים רבים, אשר חלקם בוטלו וחלקם זויפו, מעורר קושי של ממש לסמוך ממצאים של קביעת בעלות על סמך אותם מסמכים.
2. לקושי זה יש להוסיף את הקשיים שצוינו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בנוגע לייפויי הכוח, אף שאלו קביעות שניתנו בתביעה אחרת, הנוגעת לחלקה אחרת, ואשר אומצו בתביעה שלישית, בנוגע לחלקה שלישית. בפרט יש להביא בחשבון, כפי שציין כבוד השופט (כתוארו אז) פרקש בת.א. 3443/09 שאין בייפוי הכוח ולו פירוט מינימאלי של החלקות הנמכרות, באופן שקשה ללמוד ממנו אם הוא חל על החלקה בה עסקינן, וקשה ללמוד ממנו על גמירות דעת, או אפילו על מודעות להיקף הנכסים הנמכרים.
3. לסיכום נקודה זו, קיים קושי של ממש לקבוע שעבד אלחמיד מכר את כל רכושו, ואת החלקה דנן בכלל זה, לבהא אדין, על סמך ייפוי הכוח שלכאורה נחתם בפני הנוטריון פנחסי, מקום שברור שלפחות חלק מהפרטים בייפוי כוח זה אינם נכונים.

העברה חמישית –

1. ביום 3.10.11 העיד התובע שקנה את המקרקעין מבהא אדין "לפני כחמש שנים", דהיינו בשנת 2006 (עמ' 13 ש' 10). כאשר נשאל מדוע סבר שהחלקה בבעלות בהא אדין השיב שרכש את החלקה לאחר ששמע מבהא אדין שהוא בעליהם, ומבלי שנועץ בעורך דין, וזאת על סמך ייפוי הכוח שנחתם בפני הנוטריון רוזנבאום (עמ' 12 ש' 9 – 12). כאמור לעיל, ייפוי כוח זה התברר כמזויף.
2. כאמור לעיל שנת 2006 היא השנה בה עבד אלחמיד ובהא אדין ניהלו הליך באשר לתוקף העסקה במסגרתה לכאורה קנה בהא אדין את אדמות עבד אלחמיד. לא ברור מעדות התובע אם הוא רכש את המקרקעין לפני או אחרי שנחתם לכאורה ייפוי הכוח הנוסף בפני הנוטריון פנחסי (אם נחתם). בנסיבות אלה, אף אם יתברר שייפוי הכוח הבלתי חוזר ובלתי מסוים נחתם על ידי עבד אלחמיד בפני פנחסי, לא ברור אם במועד בו מכר בהא אדין את החלקה לתובע, הייתה הקרקע בבעלותו.
3. מכל מקום, לאחר שבהא אדין אישר קיומה של העסקה, הנתבעים אינם חולקים על חוליה זו.

לסיכום

1. המקרקעין רשומים אצל פקיד ההסדר על שמם של 10 בני משפחת יאסין, ארבעה נכדים של עלאן יאסין, וששה נכדים של עבדאללה יאסין. לטענת התובע נמכרו הזכויות במקרקעין מידי אותם 10 אנשים ששמותיהם רשומים בלוח הזכויות בשרשרת של חמש עסקאות, עד שנמכרו לו. אלא שקיימים ספקות משמעותיים בנוגע לעסקאות אלו, או למצער בנוגע לחלקן.
2. התובע בסיכומיו מבקש לבסס תביעתו על הודאתו של הנתבע 2, בזכויותיו של עבד אלחמיד במקרקעין, תוך מודעות לכך שנוכח חלוף הזמן, קשה עד מאד להוכיח את שרשרת העסקאות מכוחן רכש עבד אלחמיד זכויות אלה. אכן, כפי שפורט לעיל, ספק אם עבד אלחמיד רכש זכויות במקרקעין, אולם נוכח הודאתו של הנתבע, לפחות לצורך הדיון שבפני, הונח שלעבד אלחמיד היו זכויות כלשהן במקרקעין.
3. אלא שבכך לא די. לא ברור אם בערוב ימיו מכר עבד אלחמיד את כל רכושו, או חלק ממנו, לבהא אדין, או שמא זייף מאן דהוא מסמכים אודות עסקה כאמור. אי הוודאות גדלה נוכח הודאתו של בהא אדין עצמו לפיה בייפוי הכוח עליו הוא מסתמך נרשם פרט לא נכון (התאריך), אשר כל נוטריון סביר אמור היה לדעת שאינו נכון.
4. בנסיבות אלה, לא עמד התובע בנטל להוכיח את בעלותו הנטענת של בהא אדין במקרקעין. כיוון שבהא אדין לא יכול למכור לתובע יותר ממה שיש לו, התובע לא עמד בנטל להוכיח את בעלותו שלו.
5. התובע מעולם לא החזיק במקרקעין, בעוד שהנתבעים עושים בהם שימוש מזה שנים רבות. בלא בעלות או חזקה, אין לתובע זיקה למקרקעין המקנה לו זכות לתבוע מהנתבעים להפסיק את השימוש שהם עושים בחלקה.
6. במצב דברים זה, אין עילה להורות לנתבעים להפסיק את השימוש שהם עושים, ולפיכך התביעה נדחית.
7. התובע בסיכומיו ביקש לחייב את הנתבעים בהוצאות משפט ריאליות, וטען שהוצאותיו בהליך מגיעות לעשרות אלפי שקלים. נוכח התוצאה אליה הגעתי, אני מחייבת את התובע בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.

ניתן היום, כ' אדר א' תשע"ט, 25 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.