1. תקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מאפשרת לבית המשפט לדחות מתן צו לגילוי מסמכים, וממילא גם לעיון בהם, "לזמן אחר".

הבנק טוען בתגובתו שתי טענות מרכזיות ביחס לבקשה:

א. חלק גדול מהמסמכים שהתבקשו כבר הומצאו לבחרי בעבר, או שהם בידיו, על בסיסם הוא הכין את כתב תביעתו, וגם המומחה מטעמו הגיש חוות דעת בהסתמך עליהם;

ב. חלק אחר מהמסמכים אינו רלבנטי לתביעות הנדונות.

בחרי חולק על שתי הטענות.

2. מאחר, ובהתאם להחלטה קודמת שלי, כבר הוגשו תצהירי הבנק ובימים קרובים צריכים להיות מוגשים גם תצהירי בחרי, כולל חוות הדעת, ניתן להניח כי התצהירים וחוות הדעת יסתמכו על מסמכים שבידיו, בין שהועברו לו על ידי הבנק ובין שהם מצויים בידיו באופן אחר. כך ניתן יהיה לדעת באמת אלו מסמכים מאלה שהתבקשו אינם מצויים אצלו.

גם הרלבנטיות של המסמכים שבמחלוקת יכולה להילמד מהנטען בתצהירים.

3. לפיכך אני מחליט כי הבקשה – ככל שעוד יהיה צורך בכך לאחר הגשת תצהירי בחרי – תידון במעמד הצדדים במועד ק"מ, ואם תינתן החלטה בדבר המצאת מסמכים נוספים יתאפשר לבחרי, ולבנק בעקבותיו, להגיש תצהירים משלימים המתייחסים לאותם מסמכים.

ניתנה היום, י' טבת תשע"ה, 01 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.