1. התובעת הגישה לביצוע בהוצאה לפועל שטר חוב, ע"ס 100,000 ₪ (להלן: השטר).

השטר נעשה לפקודת התובעת, ביום 15.10.09, על ידי חב' CHANGE PO MONEY (להלן: החברה).

תחת הכותרת: "ערבות אוואל; אני ערב ערבות אוואל לתשלום על ידי עושה השטר", חתמו גב' שרון בזדו והנתבע, מר פטריק לוי.

2. בתצהירו, בבקשת ההתנגדות לביצוע השטר, טען הנתבע כי לא חתם על השטר כערב, אלא רק כעד לאמיתות חתימתה של החברה. הנתבע טען כי היה עובד שכיר בחברה, וכי לא התכוון לערוב לחובה על פי השטר. עוד טען כי התובעת ניצלה לרעה את היותו עולה חדש מצרפת, שאינו מבין, והחתימה אותו על השטר במקום שנועד לחתימת הערבים, תוך שהיא מטעה אותו לחשוב שהוא חותם רק כעד לחתימת החברה.

3. בחקירתו הנגדית, בדיון בבקשת הרשות להתגונן, מסר הנתבע גירסה שונה: כי חתם על השטר רק כעד לכך, שבן זוגה של התובעת הביא אל החברה את השיק עם סכום ההלוואה, שהתובעת הלוותה לחברה.

עוד עלה, בעדותו של הנתבע בדיון זה, כי הוא גר בארץ כבר ארבע-עשרה שנים, עובד בחברה כעשר שנים, ומכיר את התובעת ובן זוגה כחמש שנים. פרטים אלה שמסר הנתבע שומטים את הקרקע מתחת לטענתו, כי הוא עולה חדש שאינו מתמצא ואינו מבין.

הנתבע אף לא מסר כל פירוט: כיצד הטעתה אותו התובעת וגרמה לו, במרמה, לחתום על השטר במקום שנועד לערב; במיוחד כשהסתבר כי הנתבע מכיר את התובעת ואת בן זוגה היכרות אישית, כבר מספר שנים.

הנתבע אף לא הבהיר: לשם מה נדרשה חתימת-אישור שלו לגבי חתימתה של החברה על השטר, במיוחד כאשר ביחד עמו חתמה כערבה גב' בזדו, אשר לטענת הנתבע היתה מנהלת החברה.

בשל הפירכות הללו בגירסתו הותנתה הרשות להתגונן בהפקדת 30,000 ₪, ובהחלטה בעניין זה נקבע כי התצהיר שצורף להתנגדות ישמש כתב הגנה (החלטתה של כב' הרשמת, כתוארה אז, אוסי-שרעבי, מיום 27.4.11).

4. בתצהירי העדות הראשית של התובעת ושל בן זוגה, מר אבשלום גולן (להלן: גולן), נאמר כי הנתבע ביקש מהתובעת את ההלוואה, באמצעות פנייה אל גולן.

התובעת העידה כי נכחה בשיחה בין השניים, שבה ביקש הנתבע מגולן הלוואה, כחברים, לאחר ששמע כי התובעת קיבלה כספי פיצויים בגין תאונת דרכים. הנתבע הציג את מטרת ההלוואה "בשביל שפטריק יעבוד עם הכסף הזה בחברה", והתובעת היתה אמורה לקבל מחצית הרווח שינבע מהמסחר במטבע חוץ, בכסף ההלוואה (עדות התובעת, בעמ' 9 - 10 לפר'). התובעת העידה כי האמינה בנתבע, שהיה חברו של גולן, אך בהעדר הסכם כתוב בין הצדדים, ביקשה לקבל את השטר על מנת להבטיח את פירעון ההלוואה.

5. אין מחלוקת כי האדם שביקש וקיבל מהנתבע את השטר, ואשר בנוכחותו חתם עליו הנתבע, היה גולן ולא התובעת.

גולן מסר בתצהירו כי ביקש מהנתבע במפורש את ערבותו האישית לכך שכסף ההלוואה יוחזר לתובעת, ובהתאם - חתם הנתבע על השטר כערב.

דבריו אלה של גולן לא נסתרו כלל, בחקירתו הנגדית.

משהסתבר כי אין מחלוקת על כך, שהתובעת לא נכחה כלל בעת חתימת השטר, נמצא חוסר אמינות בנטען בתצהיר-ההתנגדות של הנתבע, כאילו התובעת הטעתה אותו בהציגה לפניו כי הוא מתבקש לחתום על השטר רק לאישור חתימת החברה.

6. בתצהיר העדות הראשית שלו העלה הנתבע טענות עובדתיות רבות, חדשות, ועל כן נפסל חלק הארי של התצהיר בשל הרחבת חזית, בד בבד עם דחיית בקשתו של הנתבע לתיקון כתב ההגנה (החלטתה של כב' השופטת ציגלר בישיבה מקדמית מיום 11.12.12).

במסגרת טענתו, שלגביה קיבל רשות להתגונן, חזר הנתבע על גירסתו הראשונה: כי חתם על השטר רק כעד לחתימת החברה.

הנתבע צירף לתצהירו כתב התחייבות שערכה החברה כלפי אדם בשם יצחק גולן (לא בן זוגה של התובעת אלא "גולן" אחר), ושעליו חתמו החברה וגב' בזדו. בשוליו של כתב התחייבות זה מצוייה גם חתימתו של הנתבע, ותחתיה הכיתוב: "מאשר חתימה", אשר הנתבע העיד שכתב בכתב ידו.

הנה כי כן, כאשר נדרשה חתימתו של הנתבע כ"מאשר חתימה", דאג הנתבע לרשום זאת במפורש, בכתב ידו, מתחת לחתימתו.

מסמך זה, שהומצא על ידי הנתבע עצמו, מצביע על כך שהנתבע יודע להבחין היטב בין חתימה לאישור-בלבד, ואף דואג לכתוב זאת במפורש מתחת לחתימתו; לבין חתימה כערב לשטר, במקום שנועד לכך בגוף השטר, תחת הכותרת: "ערבות אוואל; אני ערב ערבות אוואל לתשלום על ידי עושה השטר".

מתוך עדויותיו של הנתבע, בדיון בבקשת הרשות להתגונן ובדיון לפני, עולה כי הוא ותיק למדי בארץ ומבין היטב עברית (כך, לשאלתי השיב הנתבע כי גולן, מכרו הותיק, אינו דובר צרפתית, וכי התקשורת ביניהם התנהלה רק בעברית).

מצינו איפוא כי הנתבע אינו עולה חדש חסר אונים, כי הוא מבחין כהלכה בין חתימה לאישור-בלבד, לבין חתימת ערבות, וכי אין בסיס לטענתו כאילו הוטעה לחשוב שחתימתו על השטר - במקום שנועד במפורש לחתימות הערבים, ובו אף צויין במלל דבר ערבותו של החותם לתשלום על ידי עושה השטר - אינה חתימה כערב.

7. משאישר הנתבע את חתימתו על השטר כאמור, אזי הגנתו היא טענת הודאה והדחה, שהנטל להוכיחה מוטל עליו; וזאת נוסף על היותה טענה שבעל-פה כנגד מסמך בכתב.

הנתבע לא הרים את נטל הראייה שעליו ולא הוכיח את טענתו ה"מדיחה". זו טענה בעלמא, אשר אינה מתיישבת עם הנסיבות של מתן ההלוואה, על פי גירסת התובעת וגולן, שלא נסתרה, והנתבע לא המציא כל תימוכין לה (דחיתי את בקשת הנתבע להעיד מטעמו את גב' בזדו, שחתמה אף היא כערבה על השטר, מהטעמים שביארתי בהחלטתי בעניין זה, בעמ' 14 - 16 לפר').

8. משלא הוכיח הנתבע את טענת הגנתו, אני מקבלת את התביעה.

אני מורה לשפעל את תיק ההוצל"פ, מס' 1622892097.

הנתבע ישלם לתובעת את אגרות המשפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתן ועד לתשלום בפועל; וכן שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ (בהתחשב בשלוש ישיבות שהתקיימו בתיק), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

נוסף על האמור לעיל, על הנתבע לשלם גם את סכום ההוצאות-לפי-תוצאות, על פי החלטתה של כב' הרשמת אוסי-שרעבי מיום 27.4.11, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד ההחלטה ועד לתשלום בפועל; וכן את סכומי ההוצאות, בגין דחיית בקשתו לתיקון כתב ההגנה (על פי החלטתה של כב' השופטת ציגלר מיום 11.12.12), ובגין תגובתו של ב"כ התובעת על הבקשה לזימון העדה, גב' בזדו (על פי החלטתי, בעמ' 16 לפר' מיום 30.6.13).

מתוך הסכום שהנתבע הפקיד בקופת ביהמ"ש, על פי החלטתה של כב' הרשמת אוסי-שרעבי מיום 27.4.11, יועברו אל ב"כ התובעת סכומי אגרות המשפט, ההוצאות שנפסקו כאמור לעיל, ושכ"ט עו"ד כאמור לעיל, והיתרה תועבר לתיק ההוצל"פ האמור ותיזקף על חשבון החוב שבו.

9. המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ב תמוז תשע"ג, 30 יוני 2013, בהעדר הצדדים.