<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד אלעד מאיר

הנאשם וב"כ עו"ד איציק מועלם

<#4#>

פסק דין

1. הנאשם הודה בעובדות כתב אישום מתוקן בביצוע עבירות של תקיפת בת זוג (בשני מופעים), עבירה על סעיף 379 + 382 (ב) (1) בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") ואיומים (בשני מופעים), עבירה על סעיף 192 בחוק.

2. מעובדות כתב האישום עולה כי ביום 13.12.2009, הגיעה נתאלי מנאי-הוד, אשתו של הנאשם אותה עת (להלן: "המתלוננת"), אל משרדו של הנאשם על מנת לבקש כסף לילדים המשותפים שלהם. באותן נסיבות, תפס הנאשם את המתלוננת ודחף אותה עם מרפקו בבית החזה עד שזו כמעט מעדה.

על פי עובדות האישום השני, ביום 1.11.2009 התקשרה המתלוננת אל הנאשם על מנת לבקש ממנו כסף לתיקון מכונת הכביסה. באותן נסיבות אמר הנאשם למתלוננת "את תראי עוד מה יהיה, אם היית פה לידי הייתי מועך לך את הפרצוף, הייתי מכסח אותך".

בערב אותו היום הגיע הנאשם אל בית המתלוננת. בעת וויכוח שהתגלע בין בני הזוג, הדף הנאשם בחוזקה את המתלוננת לעבר הספה, אחז בשערה והצמידה לספה באמצעות רגלו. על פי האישום השלישי, ביום 8.10.2009, שלח הנאשם למתלוננת הודעת SMS בזו הלשון "שיסלח לי אלוהים מה שאני הולך לעשות".

3. בעניינו של הנאשם הוגשו 3 תסקירי מבחן. מהתסקיר הראשון עולה, כי הנאשם בן 38, עובד כסוכן ביטוח עצמאי, נמצא בהליך גירושין עם המתלוננת ולהם שני ילדים. מתולדותיו עולה כי הנאשם גדל והתחנך במשפחה נורמטיבית איתם שומר על קשר משמעותי. הנאשם סיים 12 שנות לימוד, הינו בעל תעודת בגרות, שירת בצה"ל שירות קרבי בחטיבת הצנחנים וכיום עובד בעסק עצמאי משלו בתחום הביטוח.

הנאשם תיאר חיי נישואין "קרים" ומנוכרים בין בני הזוג, שכללו וויכוחים וריבים סביב ניהול הבית. הנאשם טען כי המתלוננת נקטה כלפיו באלימות מילולית ואף פיזית, כשלבסוף החליט לעזוב את הבית. לאחר העזיבה, תיאר כי המתלוננת החלה להתנכל ולגדף אותו, והחלה לפעול כדי לפגוע בו כלכלית. משיחה שנערכה עם המתלוננת עולה, כי תחילה הנישואין התאפיינו במחויבות הדדית, תקשורת פתוחה ואמון ביניהם. לדבריה, השבר ביחסים נסוב סביב פערים בזוגיות לגבי תפקודו של הנאשם בגידול הילדים ותפקודו בבית. לטענתה, אירועי האלימות פרצו כתוצאה מהליך הגירושין והוויכוחים ביניהם בסוגיית חלוקת הרכוש, כאשר המתלוננת שללה התנהגות אלימה מצד הנאשם לפני הליך הגירושין.

בנוגע לביצוע העבירות נראה כי הנאשם לא הביע אמפתיה כלפי המתלוננת, נקט בגישה מצמצמת וטען כי המתלוננת הגישה את התלונה למשטרה מתוך נקמה. הנאשם תיאר כי שלח את הודעתה- SMS מתוך רצון לבטא תחושות תסכול וכעס ללא כוונה לממשו, וטען כי דחף את המתלוננת מבלי כוונה לתקוף אותה. הנאשם סירב תחילה להשתלב בקבוצת טיפולית, אך כאשר התקרב מועד הדיון בעניינו פנה אל שירות המבחן וביקש לשלבו בטיפול.

שירות המבחן התרשם כי המדובר באדם אשר מתפקד בצורה תקינה, ללא הסתבכות קודמת עם החוק כאשר ההליך השיפוטי מהווה גורם מעורר לחץ ומצוקה. עוד התרשמו, כי הנאשם עלול להגיב בצורה אימפולסיבית בעיתות משבר ולחץ.

מהתסקיר השני שהוגש בעניינו, עולה כי הנאשם שולב בטיפול במסגרת מרכז טיפול באלימות במשפחה "קרבה בטוחה", ומהערכה ראשונית של גורמי הטיפול, נראה כי הנאשם משתף פעולה, מביע עניין ונכונות לטיפול, יצר רושם חיובי ושיתף אודות עולמו הרגשי. עוד דווח, כי הנאשם התגרש מהמתלוננת והגיעו להסדר בעניין הרכוש.

מהתסקיר השלישי שהוגש בעניינו, עולה כי הנאשם הביע רצון ונכונות להמשיך לבחון עצמו ואת דפוסי התמודדתו המכשילים בעיתות לחץ ודחק בעתיד. עם זאת, ממידע עדכני שהתקבל מגורמי הטיפול, עולה כי לצד רצון ומוטיבציה שהביע, הנאשם גילה אמביוולנטיות וחוסר יציבות בהגעה למפגשים הטיפוליים והוחלט בשלב זה על הפסקת טיפול במסגרת המוסד.

משיחה שנערכה עם המתלוננת עולה, כי התקשורת בינה ובין הנאשם השתפרה בצורה משמעותית, וכיום מתנהלת בצורה רציפה ותקינה. עוד מסרה, כי הנאשם עומד בכל המחויבויות הכספיות ומגלה מעורבות ושיתוף פעולה בגידול הילדים ומהווה עבורם דמות הורית נוכחת ומיטיבה.

שירות המבחן התרשם כי מדובר בנאשם המתפקד בצורה תקינה בתחומי חייו, ללא הסתבכויות קודמות, כשלא עלתה אינדיקציה לאלימות מצדו לאחר ביצוע העבירות. לאור גירושי הזוג התרשמו כי פחת הסיכון להישנות עבירות מצדו בעתיד, וכי הנאשם מצוי במשבר רגשי ומתח רב לקראת המשך עתידו התעסוקתי. הנאשם מצוי בתחילת הליך טיפולי, ולאור התחייבותו והבעת נכונות להעמיק את הטיפול, והעובדה שהוצגו מסמכים המעידים על היותו של הנאשם חבר בלשכת סוכני הביטוח. נראה שההרשעה בדין תביא לפגיעה בנאשם ואף במתלוננת ובילדיהם. על כן, המליץ שירות המבחן להעמיד את הנאשם בפיקוח ולהימנע מהרשעתו בדין.

4. ב"כ המאשימה טען בטיעוניו לעונש, כי עולה מתסקיר המבחן שהנאשם לא לקח אחריות על מעשיו, לא הביע אמפתיה כלפי המתלוננת צמצם וטשטש את התנהגותו בנוגע לעבירות והטיל את האשמה על המתלוננת, שפעלה לדבריו, מתוך נקמה. שירות המבחן התרשם כי הנאשם עלול להגיב באימפולסיביות במצבי לחץ ומשבר. אומנם, נראה, בתחילה, כי הנאשם מעוניין להשתלב בטיפול, אך אין בכך כדי להפחית ממסוכנותו העתידית שכן, נראה שהנאשם השתלב בטיפול עקב החשש מחרב הדין המונפת מעל צווארו, ומשכך שינה והפך עורו. חיזוק לכך ניתן לראות מהתסקיר המסכם בעניינו שממנו עולה כי הנאשם לא מגיע לשיחות ומגלה אמביוולנטיות בנוגע לטיפול.

עוד טען, כי נקבע בפסיקה שהענישה בגין עבירות אלימות במשפחה והאינטרס הציבורי, גוברות על שיקולי השיקום. ב"כ המאשימה הדגיש כי הנאשם ביצע את העבירות במשך תקופה ולא מדובר במקרה חד פעמי, דבריו המאיימים הינם מהרף הגבוה והנאשם לא הוכיח כפי הנדרש בפסיקה פגיעה קונקרטית בפרנסתו לשם המנעות מהרשעתו.

הערך החברתי שנפגע ממעשיו של הנאשם, הינו שימור התא המשפחתי והגנה עליו מפני אלימות פיזית, וערעור שלוות נפשה של המתלוננת. מדיניות הענישה בגין העבירות שביצע מוצאת ביטוי בהשמת עברייני אלימות במשפחה מאחורי סורג ובריח. ב"כ המאשימה הפנה לפסיקה כדי לתמוך את טענתו.

על כן, עתר ב"כ המאשימה להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל ארוך ומרתיע, מאסר על תנאי, קנס והתחייבות.

5. ב"כ הנאשם טען בטיעוניו לעונש כי הנאשם מעולם לא תקף את המתלוננת עובר להליך הגירושין, כאשר התקיפה והאיומים קרו בעת הליך גירושין כשהנאשם היה נתון בסערת רגשות, במתקפה של עיקולים ובלשים שעקבו אחריו. הנאשם ניהל סוכנות ביטוח משגשגת עד לפריצת סכסוך הגירושין שהוביל לפגיעה בעיסוקו.

כיום בני הזוג התגרשו והגיעו להסדר כולל בעניין הרכוש המשותף. במסגרת הסדר זה הנאשם אמור לשלם למתלוננת סכום של 300 אלף ש"ח שאותו אמור לקבל כהלוואה מחברת הביטוח ולשלם למתלוננת מזונות ילדים גבוהים בסך של 6000 ₪ בחודש. לטענתו,ברור שאם יורשע לא יוכל לעמוד בהתחייבות זו כיון שרישיונו כסוכן ביטוח ישלל.

הנאשם עבר הליך טיפולי לדיכוי כעסים, המתלוננת מסרה על שיפור משמעותי ביחסים שמאופיינים היום בשיתוף פעולה והיא אינה מרגישה מאויימת ממנו. הנאשם לקח אחריות על מעשיו, הודה בהם וחסך זמן שיפוטי, כשהרשעה בדין תגרום נזק כלכלי למתלוננת ולילדהם המשותפים.

על כן, עתר ב"כ הנאשם להימנע מהרשעתו בדין, ובאם יורשע להסתפק בהשתת עונש מאסר על תנאי בלבד.

6. הנאשם ניצל את זכותו למילה האחרונה, טען כי כל האירועים התחילו וצצו במהלך הליך הגירושין ונסובו סביב חלוקת הרכוש, כיום הסכסוך הסתיים בסימפטיה, והמצב היום אידיאלי.

7. בבואו לגזור את דינו של נאשם, עורך בית המשפט איזון ראוי בין אינטרס הנאשם לבין האינטרס הציבורי, ואף בוחן את נקודות ההשקה בין אינטרסים אלו. יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט איילון בע"פ 91\1399 רוני ליבוביץ' נ' מדינת ישראל, פד"י מז' (1), 177, כדלהלן:

"אכן במסורת הפסיקה נקבעו כללים בדבר דרכי הענישה ומטרותיה שעל השופט לשקלם בבואו לגזור את הדין. אופייה של העבירה ונסיבותיה, עולמו של העבריין, עברו ועתידו, הצורך בהרתעתו של העבריין שהורשע ובהרתעתם של עבריינים בכוח, מידת התגמול וחובת השיקום, תיקון היחיד ותיקונה של החברה".

א. לעניין הרשעת הנאשם:

לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, המלצת שירותי המבחן ומכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי ראוי להרשיע את הנאשם בדין.

כלל הוא, כי משעבר נאשם עבירה המיוחסת לו בכתב האישום, הוא יורשע וייענש כהוראת האינטרס הציבורי ולשם הגשמת מטרות הענישה.

בית המשפט משתמש בסמכותו שלא להרשיע נאשם בנסיבות יוצאות דופן, בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה, לבין חומרתה של העבירה. התרשמתי כי נסיבות שכאלו אינן מתקיימות בעניינו של הנאשם שמלפניי.

בע"פ 2513/96 מ"י נ' שמש, פד"י נ (3) 682 נפסק כי:

"שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. זהו הכלל. הסמכות הנתונה לבית המשפט להסתפק במבחן מבלי להרשיעו בדין, יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. שימוש בסמכות הזאת כאשר אין צידוק ממשי להמנע מהרשעה מפר את הכלל. בכך נפגעת גם שורת שוויון לפני החוק" [שם בעמ' 638]

בע"פ 2083/96 כתב נ' מ"י, פדי נב (3) 337- נקבע כך:

"...הימנעות מהרשעה אפשרית אפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל" (שם בעמ' 342)

עניינו של הנאשם אינו ייחודי כדי כך שיצדיק פגיעה ש"שורת שוויון", וייחשב כמצדיק את העדפת אינטרס השיקום בענישתו. חומרת העבירות בנסיבות המקרה, אינה מאפשרת לוותר על ההרשעה מבלי שייפגעו שיקולי ענישה אחרים.

נופך הסלחנות הנלווה לאי הרשעה בגין עבירות אלו, אינו תואם את המאבק הנדרש בעבירות אלימות שמבוצעת כלפי בת-זוג. על בתי המשפט להוקיע מעשים כגון מעשיו של הנאשם, ולתרום את חלקם במלחמת החורמה המתנהלת כנגד האלימות שפשטה בחברתינו כאש בשדה קוצים.

בדברי האיום שהשמיע הנאשם היו רמיזות לגדיעת חייה של המתלוננת, ועל כן הינם ממוקמים ברף העליון של החומרה. לא עולה מעובדות כתב האישום התגרות כלשהיא מצד המתלוננת. הנאשם ביצע את המעשים עקב כעסו ותסכולו מהליך הגירושין, הא ותו לא. לנאשם היה התעוזה לתקוף את המתלוננת מחוץ למשרדו, ובביתה שאמור היה להיות מקום מבצרה.

לעניין זה יפים הדברים אשר נאמרו מפי כב' השופט חשין, בע"פ – 8314/03, רג'אח סיהדבן עווד נ' מדינת ישראל, (לא פורסם, ניתן ביום 7.6.2005):

"בית המשפט חייב להעלות את תרומתו הצנועה במלחמה הקשה שיש לחברה בישראל, באלימות הגוברת והולכת ברחובות ובבתים, ותרומה זו תמצא ביטויה בעונשים החמורים ששומה עליהם על בתי המשפט לגזור על מעשי אלימות שרשו במקומותינו כמגיפה. עלינו למוד את הרחמים שבליבנו כמידה הראויה להם, והרי ידענו כי, כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי בסוף נעשה אכזרי במקום רחמני יצא הקול מבית המשפט, וילך מקצה הארץ ועד קצה. ייצא הקול ויידעו הכל כי מי שיורשע בעבירות אלימות יישא בעונש חמור על מעשיהו ... והעונש יהיה על דרך הכלל, כליאה מאחורי סורג ובריח, וככל שייעצם מעשה האלימות כך תארך תקופת המאסר".

וכן מצאתי למקום לציין את שנקבע ברע"פ 2038/04 לם נ' מ"י תק-על 2006(1), בזו הלשון:

"האיום הוא, אפוא, ביטוי שהמשפט מטיל עליו מגבלות תוך פגיעה בחופש הביטוי וזאת, כדי להגן על ערכים אחרים ובהם שלוות נפשו, בטחונו וחירות פעולתו של הפרט. האיום מסכן את חירות פעולתו של הפרט שכן, פעמים רבות, כרוך האיום גם בציפייה להתנהגות מסויימת מצד המאויים שהמאיים מבקש להשיג באמצעות השמעת האיום".

הנה כי כן, בית המשפט נדרש למצות את הדין, עם אלה אשר נוהגים באלימות. זאת, על דרך הטלת סנקציות, אשר יהיה בהם כדי להרתיע ולצמצם את התופעה. על אחת כמה וכמה יש לנקוט סנקציות משמעותיות כאשר מדובר בתקיפת בת-זוג המלווה באיומים.

הנאשם לא לקח אחריות על מעשיו, לא הביע חרטה עליהם ולא הביע אמפתיה כלפי המתלוננת. משכך ברור כי אינו עומד בתנאים שנקבעו בפסיקה לעניין הימנעות המרשעתו. נוסף על כך, הנאשם ביצע את העבירה במספר מועדים שנפרשו למשך תקופה, ואינם בבחינת מקרה חד פעמי.

לקחתי בחשבון את הפגיעה הצפויה בפרנסת הנאשם כסוכן ביטוח, והפגיעה הכלכלית הנלוות למתלוננת ולילדהם המשותפים. פגיעה זו היא שהפכה את מלאכת האיזון בעניין הרשעתו לסבוכה וקשה במיוחד. לאחר שיקול הפגיעה הקונקרטית בנאשם והפגיעה האפשרית במשפחתו מחד, אל מול האינטרס הציבורי והצורך בהרתעתו של הנאשם מאידך, נראה כי שיקול ההרתעה ואינטרס הציבורי יוצא כשידו על העליונה. הנאשם החל הליך טיפולי, שבמהלכו גילה אמביוולנטיות והתקשה להגיע לפגישות, על כן אין מי שיתקע כף כי הנאשם לא יחזור על מעשיו בעיתות דחק ומשבר שיכול ויפקדו אותו בעתיד.

מעשיו של הנאשם אינם קלים ערך ולא הוכח בפני על הפגיעה שתיגרם לו מהרשעתו, על מנת שייקבע עניינו כיוצא דופן, לא שוכנעתי מהעדר יחס סביר בין חומרת העבירות לבין הנזק הצפוי לנאשם מהרשעתו.

ב. לעניין ענישת הנאשם:

הגעתי לכלל מסקנה כי מתחם הענישה ההולם למעשי העבירות שביצע הנאשם, בהתחשב בערך החברתי שנפגע, מדיניות הענישה הנוהגת, ונסיבות ביצוע העבירה כהוראת סעיף 40ג(א) בחוק, כדלקמן:

מאסר על תנאי, קנס כספי ופיצוי.

בגזירת העונש המתאים לנאשם שמלפניי וכמצוות המחוקק בסעיף 40 יא' בחוק, יש מקום להתחשב בנסיבותיו האישיות, אשר אינן קשורות בביצוע העבירות. לזכות הנאשם 1 זקפתי את נסיבות חייו, שירותו הצבאי, חלוף הזמן מעת ביצוע העבירות, עברו הנקי פגיעתו אגב ההליך הפלילי.

11. לאחר ששקלתי את השיקולים השונים ובחנתי את טענות הצדדים ואת מכלול נסיבות העניין, אני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתבי האישום: שתי עבירות של תקיפת בת זוג, עבירה על סעיף 379 + 382 (ב) (1) בחוק; שתי עבירות של איומים, עבירה על סעיף 192 בחוק, וגוזרת על הנאשם את העונשים כדלקמן:

א. מאסר על תנאי למשך 5 חודשים והנאשם לא יישא עונש זה אלא אם כן יעבור תוך 3 שנים מהיום עבירות אלימות כנגד הגוף לרבות איומים.

ב. קנס בסך 2,000 ש"ח או 15 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם עד ליום 17.9.13 שעה 10:00.

ג. הנאשם יחתום על התחייבות בסך 5000 ₪ שלא יעבור בתוך 3 שנים מהיום עבירת אלימות. לא תחתם ההתחייבות יאסר למשך 5 ימים.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ה' תשרי תשע"ד, 09/09/2013 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי יפעת שלומוב