א. רקע

1. המדובר בתובענה כספית חוזית נזיקית, שהגישו התובעים, בגין ליקויי בניה נטענים בדירת גן (להלן גם הדירה) שרכשו מן הנתבעת כקבלן, בפרוייקט בשם "שמורה בכפר" אותו בנתה הנתבעת בכפר יונה (להלן גם : "הפרוייקט"), עפ"י הסכם מכר מיום 24.12.07 (להלן גם : "הסכם המכר").

1.1 לכתב התביעה צורפו, בין היתר : חוות דעת חב' איתור מוקדי רטיבות – אינפרטק טכנולוגיות מתקדמות בע"מ, אשר זיהתה מוקדי רטיבות בדירה ופרטה המלצות לתיקון (להלן גם : "חוות הדעת בעניין הרטיבות") וחוות דעת הנדסית מטעם הנדסאי בניין ושמאי מקרקעין מר מאיר פרץ (להלן גם : "חוות הדעת ההנדסית מטעם התובעים").

2. סכום התובענה הוא 250,820 ₪, בהתאם לפירוט כדלהלן :

2.1 עלות תיקון ליקויים שנתגלו בדירה בהתאם לחוות

הדעת ההנדסית מטעם התובעים 132,000 ₪.

2.2 ירידת ערך הדירה 30,000 ₪.

2.3 פיצוי בגין עגמת נפש 70,000 ₪.

2.4 פיצוי בגין הצורך לפנות את הדירה במהלך תיקון

הליקויים (18-20 ימי עבודה, בהתאם למסקנות חוות

הדעת ההנדסית מטעם התובעים) 15,000 ₪

2.5 עלות חוות הדעת ההנדסית מטעם התובעים וחוות

הדעת בעניין הרטיבות 3,820 ₪

250,820 ₪.

3. הנתבעת הגישה כתב הגנה, במסגרתו הכחישה, בין היתר, קיומם של ליקויים בדירה אשר לא תוקנו על ידה עובר למסירתה וככל שקיימים ליקויים – הם נוצרו, לטענתה, לאחר מועד המסירה ובכל מקרה לא פנו הנתבעים אליה בבקשה לתקן את הליקויים נשוא התובענה.

3.1 בהמשך, הגישה הנתבעת חוות דעת מומחה הנדסי מטעמה, מהנדס בניין ושמאי

מקרקעין מר נחום פרמינגר (להלן גם : "חוות הדעת ההנדסית מטעם הנתבעת") הקובעת כי נותרו אמנם בדירה ליקויים מסויימים, שעלות תיקונם 3,160 ₪ ; זמן ביצוע התיקונים הוא 3 ימים ואין צורך בפינוי הדיירים מן הדירה.

4. בסיומה של ישיבה קדם המשפט הראשונה, קיבלו הצדדים את המיתווה שהוצע להם ע"י בית המשפט לסיום התובענה, במסגרתו מונה המהנדס ושמאי המקרקעין מר אייל שנהב, כמומחה מטעם בית המשפט (להלן : "המומחה" או "המומחה מטעם בית המשפט"), אשר הוטל עליו לבדוק את הדירה ולחוות דעתו ביחס לליקויים הנטענים לגביה בחוות דעת ראשונית,לנתבעת הותר לתקן את הליקויים שימצא המומחה, בהנחיית המומחה ובפיקוחו;

בתום ביצוע התיקונים ישוב המומחה ויבדוק את הדירה ויגיש לבית המשפט חוות דעת משלימה שבמסגרתה יפרט את הליקויים שנותרו, אם נותרו, ואת עלות תיקונם - ולגבי יתרת מרכיבי התובענה יטענו הצדדים בקצרה.

5. התיקונים אמנם בוצעו בהתאם למיתווה; הוגשה ע"י המומחה חוות דעת משלימה הקובעת כי לאחר ביצוע התיקונים נותרו בדירה ליקויים שעלות תיקונם, כולל פיקוח, ע"י קבלן מזדמן, עומדת על 5,940 ₪ בתוספת מע"מ ובהמשך עוד 400 ₪ בתוספת 10% פיקוח הנדסי ומע"מ בגין עלות תיקון הליקוי המפורט בסעיף 12.4 לחוות הדעת הראשונית (אבני חיפוי פגומות).

6. הצדדים לא הצליחו להגיע להסדר גם בעקבות הגשת חוות הדעת המשלימה של המומחה מטעם בית המשפט ומשכשלו מאמצי בית המשפט להביא את שני הצדדים להסכמה ליתן פסק דין על דרך הפשרה, בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט, הושלם המיתווה בהגשת סיכומים ע"י ב"כ הצדדים.

ב. טיעוני הצדדים

1. לטענת התובעים, עניינה של התביעה הם ליקויי הבניה שבדירה ובעיקר בעיות רטיבות קשות וחדירת מים לדירה, נסיונות כושלים של הנתבעת לתקן ליקויים אלו והנזקים שנגרמו לתובעים ולבני ביתם עקב ליקויי הבניה בדירתם, כמו גם הפרת חובותיה של הנתבעת, עפ"י דין ו/או הסכם, לטפל ולפתור ליקויים אלו באופן מהיר, יסודי ומקצועי.

2. לטענת התובעים, דחה המומחה מטעם בית המשפט את טענת המומחה ההנדסי מטעם הנתבעת ולפיה האחריות לבעיות הרטיבות מוטלת על התובעים משום שהגביהו את מפלס החצר : המומחה מטעם בית המשפט קבע כמפורש כי "הליקוי במסדים ובחריץ האטימה נופל כתפי הנתבעת..."

3. התובעים מציינים, כי עלות תיקון הליקויים שנמצאו ע"י המומחה – בדירה, הוערכה על ידו (בחוות דעתו הראשונית) בסך 45,595 ₪ בתוספת מע"מ, כולל פיקוח הנדסי בשיעור 10% - ורק לאחר ביצוע התיקונים בפיקוחו, העריך המומחה את עלות תיקון הליקויים שנותרו בסך של 5,940 ₪ בתוספת מע"מ ובהמשך הוסיף עוד 400 ₪ בתוספת פיקוח הנדסי (10%) ומע"מ (16%).

4. לטעמם של התובעים, קביעותיו של המומחה מטעם בית המשפט - הן לעניין קיומם של ליקויים בדירה והן לעניין אחריות הנתבעת להיווצרותם - ברורות וחד משמעיות.

5. לטעמם של התובעים, מקורה של אחריות הנתבעת לליקויים בדירה – בהוראות הדין (היותה של הנתבעת "מוכר" כהגדרת מונח זה בחוק המכר (דירות) התשל"ג – 1973) ובקביעותיו של המומחה, על פיהן התרשלה הנתבעת, במהלך בניית הדירה, בנסיונותיה לתקן את הליקויים עוד קודם להגשת כתב התביעה :

5.1 לטעמם, משמעות הימצאות הליקויים בדירת התובעים ובראשם - ליקויי הרטיבות

הינה, כי הנתבעת הפרה את הוראות ההסכם בין הצדדים ואת הוראות הדין ולא עמדה בתנאי הסכם המכר ו/או הדין ביחס לטיב הבניה וטיב החומרים וביחס לחובתה לתקן, באופן מקצועי ויסודי, ליקויים אלו.

5.2 כפועל יוצא מכך, מחויבת הנתבעת – לטעמם – לפצותם על ההפסדים, ההוצאות

והנזקים הממוניים והבלתי ממוניים שנגרמו להם.

6. הנתבעת מציינת, כי סכום התביעה עמד, ליום הגשתה, על סך של 250,820 ₪, אך מחוות דעתו של המומחה הסתבר כי עלות התיקונים עומדת על סך של 45,595 ₪ - פחות מחמישית מסכום התביעה.

6.1 לאחר שהנתבעת קיבלה הזדמנות לתקן את הליקויים הנטענים בחוות דעתו של המומחה – הזדמנות שלא ניתנה לה קודם להגשת כתב התביעה, למרות שעמדה לה זכות לכך מכח הסכם המכר והדין - הוערכה עלות התיקונים בכ- 2.5% מסכום התביעה המקורי!

7. על כן סבורה הנתבעת, כי מדובר ב"תביעה קטנונית וקנטרנית שהייתה מתייתרת לו רק היו התובעים מאפשרים לנתבעת לממש את זכותה לביצוע תיקונים בדירתם, כפי שנקבע בהסכם מכר הדירה" (סעיף 2 לסיכומי הנתבעת).

7.1 לטעמה, "התובעים בחרו לנסות לשלוח יד לכיסה של הנתבעת, תוך התעלמות מההסכמות החוזיות ביניהם ובכך גרמו להוצאות רבות ומיותרות" (סעיף 3 לסיכומי הנתבעת).

8. על כן סבורה הנתבעת, כי דין התביעה להידחות מכל וכל, תוך חיוב התובעים בהוצאות המשפט לרבות שכ"ט עו"ד, בסכומים ריאליים.

9. הנתבעת מציינת, כי בהסכם המכר נקבע, שבמעמד מסירת הדירה לקונה ייערך פרוטוקול מסירה אשר במסגרתו יפרט הקונה כל אי התאמה, פגם או ליקוי הנוגע לדירה ולמסירתה.

9.1 ואכן, עם קבלת החזקה בדירה, חתמו התובעים על פרוטוקול מסירה במסגרתו אישרו בחתימתם כי הנתבעת ביצעה תיקונים שונים בדירה והצהירו כי בדקו אותה היטב ואת כל המתקנים בה – ומצאו אותם במצב תקין ולשביעות רצונם המלאה.

10. הנתבעת טוענת, כי לאחר מועד המסירה לא נשמעה אף טענה מצד התובעים בדבר הליקויים בדירה והיא, הנתבעת, נתקלה בטענות אלה לראשונה בכתב התביעה.

10.1 זאת, בניגוד לטענת התובעים כאילו פנו לנתבעת פעמים רבות ולטעמה – לא בכדי לא הוגשה כל ראיה בדבר פניה כאמור.

11. עוד טוענת הנתבעת, כי על אף שהתובעים טרחו והזמינו חוות דעת מטעם שני מומחים שונים, הם לא טרחו להמציא את חוות הדעת לנתבעת.

12. לטעמה של הנתבעת, הגישו התובעים תביעה זו תוך הפרת ההסכם שבין הצדדים, בו נקבע באופן מפורש כי הנתבעת תתקן את הליקויים, ככל שיתגלו בדירה, וכי מלבד זכותם לתיקון הליקויים, הם לא יהיו זכאים לכל סעד אחר בגין ליקויים, ככל שיתגלו בדירה (סעיף 39 להסכם המכר).

13. לטעמה של הנתבעת, התנהגותם של התובעים עומדת גם בניגוד להוראות סעיף 4 לחוק המכר (דירות) תשל"ג – 1973, הקובע את זכותו של המוכר לתקן אי ההתאמה ככל שתתגלה בדירה.

13.1 לטענתה, התובעים לא נתנו לה את ההזדמנות לתקן את הליקויים ואף לא פנו אליה בעניין אלא "אצו להגיש כתב תביעה", כלשונה.

14. הנתבעת טוענת, כי התיקונים שנדרשו ע"י המומחה, בוצעו תוך שבוע ימים ואיכות העבודות זכתה ממנו לשבחים וגם מן התובעים עצמם.

15. המסקנה המתבקשת מן האמור לעיל היא – כך לטעמה של הנתבעת – כי אילו פעלו התובעים בהתאם להוראות הסכם המכר ופונים אליה כדי שתתקן את הליקויים הנטענים, הרי שהיו נחסכות מהצדדים העלויות הכרוכות בניהול "הליך מיותר וסחטני זה" כלשונם.

16. על כן טוענת הנתבעת, כי היא זו שנפגעה כתוצאה מהגשת התביעה, בכך שנגרמו לה הוצאות רבות ומיותרות שהיו נמנעות לו אך היו מכבדים התובעים את הוראות הסכם המכר, פועלים על פיו ונותנים לה הזדמנות סבירה לתקן את הליקויים.

17. על כן עותרת הנתבעת לדחות את התביעה ולחייב את התובעים בהוצאות משפט, לרבות תשלום שכ"ט עו"ד בסכומים ריאליים.

18. התובעים משיבים, כי אין בסיכומי הנתבעת ערעור על הקביעות החד משמעיות לעניין קיומם של ליקויים בדירה – בעיקרם ליקויי רטיבות – וכן לעניין אחריות הנתבעת להיווצרותם.

18.1 לטעמם, אותרו בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, מספר מוקדי רטיבות ונקבע, כי האחריות לליקויים אלו נופלת על כתפי הנתבעת.

19. לטעמם של התובעים, מוטעה הבסיס להשוואה, לו טוענת הנתבעת, בין עלות התיקונים כפי שהוערכה ע"י המומחה – לבין העלות הכוללת של התיקונים כפי שנקבעה בחוות דעת המומחה – והבסיס הנכון להשוואה, הוא בין עלות התיקונים כפי שהוערכה ע"י המומחה מטעם בית המשפט לבין עלות התיקונים שהוערכה ע"י המומחה מטעם התובעים, מר פרץ ועלות התיקונים שהוערכה ע"י המומחה מטעם הנתבעת – ובדיקה חשבונאית פשוטה תעלה, כי הפער בין חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט לעלות התיקונים בחוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעת הינו 1:15.

19.1 בנסיבות אלה – כך טוענים התובעים – "קטנוניות וקנטרנות" כלשונם, ככל שקיימות, אינן מנת חלקם של התובעים, אלא דווקא של הנתבעת.

20. התובעים דוחים את טענת הנתבעת, לפיה לא ניתנה לה הזדמנות לתקן את הליקויים קודם להגשת כתב התביעה וכי לא הוגשה כל ראיה בדבר פניות שלהם לנתבעת בדבר הליקויים.

20.1 ראשית,הם מציינים, כי בהתאם למיתווה הדיוני שנקבע, לא הציגו הצדדים ראיות;

20.2 יחד עם זאת, הם מפנים לדברי בא כוחם בדיון ולפירוט המדויק בתצהיר התשובות לשאלון שם פירט התובע במדויק את התאריכים ושמות האנשים שהגיעו לדירה ופעלו וניסו לתקן את בעיות הרטיבות – כשאף נסיון לא צלח.

21. על כן סבורים התובעים, כי הנתבעת מיצתה, מעל ומעבר, את זכותה לביצוע תיקונים ולא הצליחה לתקן את בעיית הרטיבות.

22. בהתייחס לטענות הנתבעת, המתבססות על הוראות הסכם המכר, מפנים התובעים להוראות חוק המכר (דירות) התשל"ג – 1973 ולסעיף 7א' לחוק, הקובע במפורש, כי אין להתנות על הוראות החוק אלא לטובת הקונה.

23. בהתייחס לטענות הנתבעת על איכות עבודות התיקונים שביצעה הנתבעת, טוענים התובעים כי הופעת כתמי הרטיבות והסדקים בדירה, מיד עם תחילת הגשמים בחורף הראשון ובחלוף חודשיים בלבד לאחר ביצוע עבודות התיקונים שביצעה הנתבעת, מעידה כי עבודות התיקון שביצעה הנתבעת, לא בוצעו ברמה הנדרשת.

ג. הפיצוי בגין עלות התיקונים שנותרו לביצוע

1. בהתאם לאמור בחוות דעתו המשלימה של המומחה מטעם בית המשפט, נותרו, לאחר ביצוע התיקונים ע"י הנתבעת, ליקויים שעלות תיקונם 5,940 ₪ כולל פיקוח הנדסי (10%) אך לפני מע"מ.

1.1 הסך של 1,200 ₪, בגין תיקוני צביעה חוזרים לאחר התייבשות מלאה של מצע החול - כלול בסכום זה ומהווה חלק בלתי נפרד מעלות התיקונים שנותרו לביצוע – ולא מקובלת טענת הנתבעת כי יש להפחית עלות זו מסכום הפיצוי, ככל שזו היתה כוונתה בסעיף 15.1 לסיכומיה.

2. במכתבו של המומחה מיום 24.10.11, הוא השלים השמטה של תיקון נוסף אליו התייחס כבר בחוות דעתו הראשונה, בסך 440 ₪ כולל פיקוח הנדסי (10%), אך לפני מע"מ.

3. הנתבעת טוענת, כי מסך עלות התיקונים יש לקזז את ההוצאות שנגרמו לה עקב הפרת התובעים את הסכם המכר ואי מתן אפשרות לתקן את הליקויים הנטענים קודם להגשת התביעה.

3.1 גם הנתבעת מודעת, מן הסתם, להלכה, לפיה יאמץ בד"כ בית המשפט את חוות דעת המומחה שמונה מטעמו אלא אם כן, קיימת סיבה ממשית לסטות ממנה (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי, תקדין עליון 90 (2) 532 ואחרים).

4. בהתאם למיתווה המוסכם על הצדדים לסיום התובענה, לא התקיימו הוכחות בתיק וממילא לא הוצגו ראיות מעבר למסמכים המצויים בתיק.

4.1 ממילא לא העידו הצדדים עדים בשאלת תיקון הליקויים.

5. יחד עם זאת, משהכחישה הנתבעת באופן גורף, בכתב הגנתה, את הליקויים הנטענים ע"י התובעים בכתב תביעתם ובהפנותה לפרוטוקול המסירה שבו, כלשונה, "אין זכר לטענה כי קיימים פגמים ו/או אי התאמות ו/או ליקויים אשר לא תוקנו על ידי הנתבעת" (סעיף 8 לכתב ההגנה) – כלל לא בטוח כי הנתבעת לא איבדה זכותה לתיקון הליקויים בכוחות עצמה.

6. חיזוק לעמדה זו של הנתבעת, ניתן לראות בתוכן חוות הדעת מטעם הנתבעת, שנערכה בידי המהנדס ושמאי המקרקעין מר נחום פרמינגר, הקובעת, כי נזקי הרטיבות נגרמו בשל מעשי התובעים שביצעו שינוי מהותי במפלסי הפיתוח בחצר וסך עלות תיקון הליקויים בדירה עומד על 3,160 ₪.

7. יתרה מכך, הנתבעת שלחה לתובעים שאלון, במסגרתו התבקשו, בין היתר, לפרט את הליקויים והפגמים שהעלה התובע 1 בפני נציגי הנתבעת, את מועדי ביקוריו באתר הבניה, את שמות נציגי התובעת בפניהם שטח את תלונותיו וכיו"ב פרטים הנוגעים לסוגיית הליקויים הנטענים והרושם העולה מן הפרטים המופיעים בכתב התביעה ומתשובותיו של התובע מס' 1 לשאלות, הוא, כי התובעים אכן העלו בפני נציגי הנתבעת את נושא הליקויים שמצאו ובקשו לתקנם, לרבות מועדים מדויקים של משלוח עובדים מטעם הנתבעת, לדירה לנסיונות תיקון – לפחות של בעיות הרטיבות.

8. בנסיבות אלה, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את הסך של 6,380 ₪ בתוספת מע"מ כדין.

ד. ירידת ערך

1. בכתב התביעה עתרו התובעים לפצותם בסך 30,000 ₪, בגין ירידת ערך הדירה בשל הליקויים שנותרו בה.

2. המומחה מטעם בית המשפט קבע, בחוות הדעת המשלימה, כי אין בליקויים שנותרו ירידת ערך משתיירת.

3. בנסיבות אלה, נדחית תביעת התובעים ברכיב נזק זה.

ה. פיצוי בגין עוגמת נפש

1. בכתב תביעתם עותרים התובעים לפצותם, בגין רכיב נזק זה, בסך של 70,000 ₪.

2. התובעים הפנו, בסיכומיהם, לפסיקה ממנה עולה, כי לעיתים אכן יתן בית המשפט דעתו לעלות התיקונים ככלי עזר לשם הערכת שיעור הנזק הבלתי ממוני, אולם אין יחס ישיר בין הסכום הנדרש לתיקון, לבין הסבל ועוגמת הנפש שרוכש דירה עלול לסבול עקב ליקויים בדירה והדוגמא הטובה ביותר היא נושא הרטיבות: לעיתים ניתן לתקן ליקוי זה בסכום זעום, אולם עגמת הנפש והסבל בגין אי תיקון או תיקון לקוי עלולים להיות ניכרים. כל ליקויי הבניה מתגמדים לעומת חדירת מים לדירה וחברת בניה צריכה לצפות כי מסירת דירה לקויה ודולפת ואי תיקון הליקויים במשך תקופה ארוכה, יסבו לרוכשים סבל ועוגמת נפש מרובים.

3. הנתבעת סבורה, כי מדובר בטענה "סחטנית וחצופה", כלשונה, שכן התובעים הגישו תביעה מבלי שנתנו לנתבעת כל הזדמנות לתקן את הליקויים הנטענים וכעת הם מבקשים שתפצה אותם על עוגמת הנפש שכביכול נגרמה להם בשל החלטתם זו.

4. על כן היא סבורה, כי אין לאפשר לתובעים להיבנות מכך ולהתעשר על חשבונה – בוודאי שלא בסכום המופרז שהינו פי 10 לערך מהסך שנקבע בחוות דעתו המשלימה של המומחה.

5. כאמור, נחה דעתי כי התובעים הסבו את תשומת לב אנשי הנתבעת השונים לליקויים הנטענים ובראשם – בעיית הרטיבות וביקשו לתקנם והנתבעת אף ביצעה מס' נסיונות תיקון, אם כי לא הקדישה לכך את מלוא תשומת הלב – אולי בעקבות הכחשתה הראשונית קיומם של ליקויים בכלל והטלת האשם לליקוי הרטיבות – על כתפי התובעים, בהתאם להערכת המומחה ההנדסי מטעמה.

6. על כן ראויים התובעים לפיצוי על הסבל ועוגמת הנפש שסבלו בעקבות קיומם של הליקויים וההימנעות מתיקונם או כשלון הנסיונות לתקנם.

7. יחד עם זאת, מקובלת עליי טענת הנתבעת, כי הסכום הנתבע ברכיב נזק זה הוא מופרז.

8. לדעת המלומד אביחי נ. ורדי בספרו "דיני מכר דירות – ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים" (תשס"א 2001, עמ' 421), השיקולים הצריכים להנחות את בית המשפט בבואו לפסוק בסוגיית עוגמת הנפש, הינם כדלהלן :

"א. סוג הליקוי – ככל שהליקוי חמור יותר ומקשה על חיי היומיום – יש לפסוק סכום גבוה יותר – כגון ליקוי רטיבות.

ב. עוגמת הנפש הכרוכה בתיקון הליקוי – ככל שזו גבוהה יותר, יש לפסוק פיצוי גבוה יותר, כגון הצורך בהחלפת רצפות הדירה.

ג. התייחסות הקבלן ונסיונותיו לתיקון הליקוי.

ד. גובהו הכללי של הפיצוי, בגין מלוא הליקויים, כמשקף את מצב הדירה בכללותה.

9. מעיון בחוות דעתו הראשונית של המומחה עולה, כי ליקויי הרטיבות היו הליקויים הדומיננטיים בדירה טרם התיקונים (25,000 ₪ - בעוד שעלות תיקונם של 38 סוגי ליקויים אחרים – כ- 20,000 ₪ הנותרים).

10. בהתאם לאמור בחוות הדעת הראשונית אותרו כתמי רטיבות במקומות רבים בדירה, לרבות חדר שינה הורים, חדרי ילדים וחדר דיור – בחלק מן המקרים רטיבות ניכרת העולה על 50%.

11. המומחה דחה את טענת המומחה מטעם הנתבעת, לפיה הוטלה האחריות על התובעים משום שהגביהו את מפלס החצר בכ- 5 ס"מ מעל למפלס ריצוף הדירה – והטיל את האחריות על הנתבעת (סעיף 1.3.א. לחוות הדעת הראשונית).

12. יחד עם זאת, לא דרש הליקוי פירוק ריצוף מאסיבי לצורך התיקון, אלא רק בקרבת הפתחים והמתנה לייבוש תוך תקופה של חודשיים – שלושה מסיום עבודות האיטום ולאחר תקופת הייבוש יבוצעו תיקוני טיח וצביעה להעלמת כתמי הרטיבות.

13. יתר הליקויים, הגם שהם רבים, אינם מהותיים, לא גרמו מן הסתם לסבל וכפועל יוצא לא נגרמה בגינם עוגמת נפש משמעותית, שכן דירה היא מוצר מורכב הבנוי מחלקים רבים וכמעט שלא מוכרת מסירת דירה ללא כל ליקויים.

14. בהתחשב בכל האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים, בגין רכיב נזק זה, סך של 20,000 ₪.

ה. פיצוי בגין אי נוחות שנגרמה ותיגרם לתובעים במהלך ביצוע עבודות התיקונים

1. בכתב התביעה נתבע סך של 15,000 ₪ "בגין הצורך לפנות את הדירה במהלך תיקון הליקויים – לצורך מתן דיור חלופי ועלות פיצוי תכולת הדירה ואחסונה לפרק זמן זה".

1.1 בסיכומיהם, ערים התובעים לכך שלא נדרש פינויי מן הדירה והם מבקשים לפסוק

להם, בגין אי נוחות, סך של 300 ₪ לכל יום עבודה נדרש – ובסה"כ – 3,600 ₪.

2. המומחה מטעם בית המשפט קבע, בחוות דעתו הראשונית, כי משך ביצוע התיקונים 10 ימים, בהם תיגרם אי נוחות לתובעים, אולם הבית ראוי למגורים.

3. בחוות דעתו המשלימה קבע המומחה, כי משך ביצוע התיקונים יארך יומיים, בהם תיגרם אי נוחות לתובעים, אולם הבית ראוי למגורים.

4. לאור קביעת המומחה, כי אין ולא היה צורך בפינוי הדיירים בעת ביצוע עבודות התיקונים – נדחית תביעת התובעים ברכיב נזק זה.

5. אשר לאי הנוחות שנגרמה לתובעים, כמצויין בחוות דעת המומחה, הרי שהיא לא נתבעה במסגרת רכיב נזק זה בכתב התביעה ומוצאת ביטויה בפיצוי שנפסק לתובעים ברכיב עוגמת הנפש לעיל.

ו. השבת תשלומים ששולמו למהנדסים ומומחים

1. התובעים עותרים להשיב להם הוצאותיהם למהנדסים ולמומחים שערכו בעבורם בדיקות וחוות דעת : המומחה ההנדסי מטעמם, החברה שביצעה סריקה לאיתור ואבחון מוקדי נזילות ורטיבות- אינפרטק טכנולוגיות מתקדמות בע"מ וכן את חלקם בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט ובסה"כ 10,780 ₪.

2. הנתבעת סבורה, כי חוות דעת המומחה מטעם התובעים איננה נסמכת על ממצאי חוות הדעת של חברת אינפרטק, "הן מייתרות זו את זו ואם בחרו התובעים להזמין שני מומחים שונים ליתן חוות דעת על הליקויים בדירה", הם עשו זאת על דעת עצמם ובניגוד לחובת הקטנת הנזק המוטלת עליהם.

3. הנתבעת חוזרת על טיעונה, לפיו אילו איפשרו התובעים לנתבעת לתקן את הליקויים מלכתחילה, לא היו נדרשים למומחים הללו ולחוות דעתם.

4. מעיון בחוות דעתו של המומחה ההנדסי מטעם התובעים, מר מאיר פרץ, עולה, כי הוא מסתמך על ממצאי בדיקת אינפרטק בדבר הרטיבות הכלואה שזוהתה מתחת לריצוף בדירה ואיתור נזילה בצנרת המים בארון צנרת (עמ' 4 לחוות דעת).

5. על כן אין זה מדויק לטעון, כי חוות דעת המומחה ההנדסי איננה מסתמכת על ממצאי חברת אינפרטק והיא היתה מיותרת.

6. משקבע המומחה מטעם בית המשפט, כי נותרו ליקויים בדירה והנתבעת אחראית לקיומם לרבות ליקויי הרטיבות – היתה מוצדקת פניית התובעים למומחים מטעמם וראוי להחזיר להם הוצאותיהם בגינם וכן הסכומים ששילמו למומחה שמונה מטעם בית המשפט.

7. הנני מחייב איפוא את הנתבעת לשלם לתובעים את הסך של 10,780 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד כל הוצאה ועד למועד ההחזר בפועל.

ז. הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין

1. התובעים עותרים לחייב את הנתבעת להשיב להם את מחצית אגרת בית המשפט ששילמו עם הגשת כתב התביעה (3,135 ₪) וכן שכר טרחת עו"ד, בהתחשב באחריות הנתבעת לליקויים שנמצאו לדירה, בהתחשב בהכחשת קיומם של ליקויים בדירה על ידי הנתבעת ובהתחשב בעובדה שבחוות דעת המומחה ההנדסי מטעם הנתבעת הוטלה האחריות לנזקי הרטיבות – על התובעים ועלות תיקון הליקויים הוערכה על ידו בסך 3,160 ₪ - סכום הקטן פי 15 ממה שנמצא ע"י המומחה מטעם בית המשפט.

2. הנתבעת סבורה, כי התובעים אינם זכאים להחזר בגין הוצאות שהוציאו לצורך הגשת תביעה זו, תוך הפרת הסכם המכר המורה כי עליהם לאפשר לנתבעת לתקן את הליקויים.

2.1 לחילופין, ככל שייקבע כי התובעים זכאים להחזר כלשהו, יש לפסוק להם, לכל היותר, החזר יחסי, בהתחשב בכך שחוות הדעת המשלימה עומדת על כ 2.5% מסכום התביעה.

3. לגבי שכר טרחת עו"ד, טוענת הנתבעת, כי אילו היו התובעים פונים אליה, לאחר מסירת החזקה בדירה ודורשים כי תתקן את הליקויים הנטענים, ולכל הפחות ממציאים לה, מבעוד מועד, את חוות הדעת שצירפו לכתב התביעה, היא היתה פועלת במהירות לתיקון איכותי של הליקויים הנטענים, כפי שעשתה בפועל לאחר מינוי המומחה מטעם בית המשפט, וממילא לא היו התובעים נדרשים להוצאות בגין שכירת עו"ד.

4. סבורני, כי נושא הזכאות להוצאות המשפט כמו גם נושא הזכאות להחזר בגין שכ"ט עו"ד קשורים להצדקה שהיתה להגשת התובענה, ככל שהיתה וכן ליחס בין סכום הנזקים שנתבע בה לבין סכומים כפי שנקבעו לבסוף ע"י בית המשפט ובעיקר עלות תיקון הליקויים כפי שנמצאו בפועל בדירה.

5. בעניינינו, הדרך הנאותה היא להשוות בין סכומי סוגי ועלויות תיקון הליקויים הנטענים בכתב התביעה ו/או פורטו בחוות דעת המומחה מטעם התובעים, לבין ממצאי המומחה מטעם בית המשפט, טרם התיקונים בפיקוחו, אך גם בין אותם ממצאים - לסוגי ועלויות תיקון הליקויים שנמצאו ע"י המומחה ההנדסי מטעם הנתבעת.

6. במקרה זה העריך המומחה ההנדסי מטעם התובעים את עלות תיקון הליקויים שמצא, בסך של 113,448 ₪ לפני מע"מ, דהיינו פי כשניים וחצי מקביעת המומחה מטעם בית המשפט..

7. מאידך, העריך המומחה ההנדסי מטעם הנתבעת, את עלות תיקון הליקויים שמצא, בפחות מ 7% מערך הליקויים שנמצאו ע"י המומחה מטעם בית המשפט.

8. על כן, הערכת התובעים את עלות הליקויים שנותרו בדירה קרובה הרבה יותר למציאות מאשר הערכתה של הנתבעת.

9. יחד עם זאת, יתרת מרכיבי התביעה וביחוד סכום הפיצוי שנתבע בגין עוגמת נפש -מופרזים.

10. משהתרשמתי, כמפורט לעיל, כי התובעים התריעו בפני הנתבעת על הליקויים שנותרו בדירה ודרשו לתקנם בטרם הוגשה התובענה, מוצדקת היתה הגשת התובענה.

10.1 בשל הפער בין הסכום שנתבע בכתב התביעה לבין הסכום שנפסק בפסק דין זה ודחיית חלק מפריטי הנזק הנטענים, ראוי לנהוג במתינות בכל הנוגע לגובה ההחזר בגין שכ"ט עו"ד.

ח. סוף דבר

1. לאור כל האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את הסך של 38,244.60 ₪, בהתאם לפירוט כדלהלן :

1.1 עלות תיקון הליקויים שנותרו ( 6,380 ₪ בתוספת מע"מ)

בסך הכל 7,464.60 ₪

לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית

חוקית ממועד עריכת חוות הדעת המשלימה,

5.10.11, ועד ליום התשלום בפועל;

1.2 פיצוי בגין עוגמת נפש 20,000 ₪

לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית חוקית.

מהיום ועד ליום התשלום בפועל;

1.3 החזר הוצאות עבור מומחים 10,780 ₪

לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית חוקית

ממועד כל הוצאה המפורטת בפרק ו' לעיל

ועד ליום ההחזר בפועל.

2. כמו"כ, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים שליש מהוצאות המשפט (אגרה), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד הוצאתה ועד למועד ההחזר בפועל וכן השתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 11,700 ₪ כולל מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום – ועד ליום התשלום בפועל.

3. זכות ערעור – כחוק.

ניתן היום, י"ב טבת תשע"ג, 25 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.