1. בפני בקשה לביטול פסק דין מיום 4.3.14, על פיו נדחתה תביעת התובעים בהעדר התייצבותם לדיון.

לטענת התובעים, פסק הדין לא הומצא להם והם למדו אודותיו רק מהאזהרה שהומצאה להם ביום 26.8.14. לעניין העדר התייצבותם, טענו התובעים כי בא כוחם הקודם סיים את הייצוג ב4/13 וכי מאז סיים את הייצוג, לא קיבלו הודעה, או מסמך, מביה"מ ולפיכך, לא התייצבו לדיון. התובעים הדגישו את מצבם הכלכלי הקשה בבקשה כי לא יידרשו להפקיד ערובה כספית לצורך היעתרות לבקשתם.

2.     הנתבעים התנגדו לבקשה וטענו כי ההזמנה לדיון נמסרה לתובעת 3 אשר חתמה על אישור המסירה הן עבורה והן עבור התובעים 1 ו 3 המתגוררים עימה. הנתבעים הפנו לכך שהמדובר בכתובת שנמסרה ע"י התובעים עצמם למשלוח כתבי בי-דין לאחר שהופסק הייצוג ע"י בא כוחם הקודם וכי לכתובת זו נשלחו הזימונים, החלטות ביה"מ וכן פסק הדין. הנתבעים טענו כי התובעים לא פרטו בבקשתם את סיכויי הצלחת תביעתם וכן טענו כי הבקשה הוגשה באיחור ללא בקשה להארכת מועד וגם לפיכך, דינה להידחות.

3. בתשובה לתגובת הנתבעים טענו התובעים, כי התובעת 3 לקויית ראיה בדרגה גבוהה וכי אינה מזהה את חתימתה על המעטפות ואינה זוכרת אם קיבלה את ההזמנות. התובעים טענו כי אם התובעת 3 אכן חתמה על אישור המסירה וקיבלה את מעטפות הזימון מביה"מ, נראה כי עקב לקות הראיה שלה לא הבינה כי מדובר במעטפות מביה"מ ולא מסרה אותן לבעלה-התובע 2, אשר הוא זה הפעיל והמעורב בהליכים המשפטיים.

דיון

3.        ההלכה הפסוקה בשאלת ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר, נקבעה בפסק הדין המנחה של

כבוד השופט זוסמן בע"א 64/53 כהן נ' יצחק, פ"ד ח 395 , אשר קבע כי:

           "פסק הדין אשר ניתן שלא כהלכה דרך משל: מבלי שהנתבע הוזמן כחוק – רשאי הנתבע

לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק. ניתן פסק דין כהלכה יציג לעצמו בית המשפט אשר אליו פנה הנתבע בבקשת ביטול שתי שאלות אלו :

ראשית , מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא רשם הופעה , או לא הגיש את הגנתו או לא הופיע בתאריך הקבוע לבירור המשפט .

שנית , ושאלה זו חשובה לאין ערוך מהראשונה – מה הם סיכויי ההצלחה של הנתבע המבקש" ( ראה בנוסף, לעניין זה : ע"א 442/89 עלאדין ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מג ( 3), פ"ד 824 ; ע"א 164/63 פרידמן נ' פרידמן, פ"ד י"ז 3).

4. במקרה דנן, אין המדובר בביטול מחמת הצדק, שכן התובעת 3 לא הכחישה כי קיבלה את הזימונים, אלא רק טענה כי אינה זוכרת שקיבלה אותם. חתימתה של התובעת 3 מופיעה על אישורי המסירה ביחס לזימון לדיון והחתימה אף זהה לחתימתה המופיעה על אישור המסירה ביחס להחלטה קודמת שנמסרה לה –החלטה מיום 26.5.13. זאת ועוד, בהתאם לתקנה 480 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד, מקום שניתן בו מען, ההמצאה תעשה לפי אותו מען וכל עוד לא הודיע בעל הדין על שינוי במענו, יראו כל כתב שהומצא לפי המען האמור כאילו הומצא כראוי. משהזימון הומצא לכתובת שמסרו התובעים (ראה הודעה מיום 17.4.13) ומשהתובעת 3 אינה מכחישה כי קיבלה את הזימון, אלא רק "אינה זוכרת",יש לקבוע כי בוצעה מסירה כראוי. לפיכך,אין מקום לביטול פסק הדין מחמת הצדק.

5.         יחד עם זאת, ההלכה הינה כי המבחן השני- סיכויי ההצלחה של הצד נגדו ניתן פסק דין, הינו המבחן העיקרי, שכן על עצם המחדל ניתן לפצות על ידי פסיקת הוצאות. בית המשפט יעדיף תמיד הכרעה עניינית בטענות הצדדים על פני הכרעה הנובעת ממחדל פרוצדוראלי. במקרה דנן, משמצויים בתיק כבר תצהירי הצדדים ולאחר עיון בהם ,סבורתני כי לא ניתן לקבוע ללא דיון כי סיכויי התביעה קלושים. המדובר בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף בטענה כי נגרמו כתוצאה מנשיכת כלבם של הנתבעים ולא ניתן לקבל, ללא דיון, את טענות הנתבעים בהגנתם ובתצהירהם.

כאמור, די בכך שקיימת אפשרות כי תוצאות פסק הדין יהיו שונות במידה ותינתן לצד האפשרות להעלות טענותיו, על מנת שדלתות ביהמ"ש לא יחסמו בפני מבקש ביטול פסק הדין שניתן בהעדרו. זכות הגישה לערכאות הפכה בשנים האחרונות לזכות מעין חוקתית וביהמ"ש יעדיף תמיד דיון עניני בטענות הצדדים על פני הכרעה שניתנה בהעדר התייצבות.

6. עיינתי בבקשת התובעים שלא לחייבם בהפקדה כספית כערובה לקבלת בקשתם ואולם, בנסיבות, שעה שאין חולק כי לנתבעים נגרמו הוצאות בגין התייצבותם לחינם לדיון ההוכחות שנקבע ואף לצורך הגשת תגובה לבקשה לביטול פסק הדין, אין המדובר בערובה, אלא בשיפוי עבור הוצאותיהם להם הינם זכאים נוכח מחדל התובעים. גם אם מחדל העדר ההתייצבות נבעה מטעות של התובעת 3 אשר לא מסרה את מעטפות הזימון לתובע 2 (ועל כך יש לתמוה, שכן גם אם לא ראתה על מה חתמה, האם בשל כך "נזרקו" המעטפות לפח וכיצד לא נמצאו ע"י התובע 2 בביתם המשותף?!),עדיין אין למנוע מהנתבעים פיצוי עבור הוצאותיהם.

7. לעניין הטענה כי הבקשה הוגשה באיחור, הרי משלא מצאתי בתיק אישור מסירה המעיד על מסירת פסק הדין לתובעים ואילו הנתבעים לא צרפו לתגובתם אישור כאמור, לא ניתן לקבוע כי הבקשה הוגשה באיחור.

8. לאור כל האמור, על מנת לא למנוע מהתובעים את יומם בבית המשפט ואולם מאידך, על מנת שהנתבעים יפוצו בגין הוצאותיהם (התייצבות לחינם לדיון וכן הגשת תגובה לבקשה זו), אני קובעת כי פסק הדין יבוטל בכפוף לתשלום הוצאות הנתבעים בסכום כולל של 1,800 ₪, אשר יופקדו בקופת בית המשפט תוך 20 יום.

יופקדו ההוצאות ,תעבירם המזכירות לנתבעים והתיק יובא בפני לקביעת מועד חדש לשמיעת הוכחות.

לא יופקדו ההוצאות, יעמוד פסק הדין על כנו.

ניתנה היום, כ"ג חשוון תשע"ה, 16 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.