1. לפניי תביעה כספית בסכום של 26,012.72 ש"ח אותה הגישה התובעת, הגב' נורית סוסן, כנגד הנתבע, בנק מזרחי טפחות, סניף עפולה (להלן: "הנתבע" ו/או "הבנק"), שם מתנהל חשבון עו"ש שלה.
2. על פי כתב התביעה, בשנת 2008 הלוותה התובעת למר יעקב ישראל (להלן: "יעקב") סכום של 60,000 ש"ח והלה התחייב להשיב לה אותם עד סוף אותה שנה.

ביום 4.12.08 הודיע מר יעקב לתובעת כי, נתן הוראה לסניף הבנק בו מתנהל חשבונו, להעביר לחשבונה את מלוא הסכומים שנמצאים בשתי קופות גמל הרשומים על שמו.

ביום 10.12.08, בהתאם להוראתו של מר יעקב, זוכה חשבון התובעת בסך של 51,430.62 ש"ח בשני תשלומים- האחד ע"ס 34,824.49 ש"ח והשני ע"ס 16,606.13 ש"ח.

לטענת התובעת, ביום 17.12.08 התקשר אליה אחד מעובדי הבנק והודיע כי, יש בכוונתו למשוך את הכספים הנ"ל שהופקדו בחשבונה לצורך כיסוי הלוואותיו של מר יעקב. התובעת התנגדה לכך נחרצות, חרף זאת, חויב חשבונה כפי שזוכה, פעם אחת בסכום של 16,606.13 ש"ח ופעם נוספת בסכום של 34,824.49 ש"ח.

משנודע לתובעת האמור, פנתה אל הבנק על מנת שישיב לה את הכספים, ומשלא נענתה, פנתה שנית ביום 21.12.08, באמצעות בא כוחה. לדרישה זו השיב הבנק ביום 25.12.08 והודה כי, ניתנה הוראה על ידי מר יעקב להעביר כספים לחשבון התובעת, אלא שהעברה זו הייתה אמורה להתבצע לאחר קיזוז יתרת הלוואותיו, דבר שלא נעשה מחמת טעות אנוש.

לטענת התובעת, מבירור שערכה מול מר יעקב גילתה כי, אין ממש בטענות הבנק שכן, הוראתו של מר יעקב הייתה לזכות את חשבון התובעת במלוא הסכומים מבלי לבצע כל קיזוז. עקב כך, ביום 5.1.09 פנתה התובעת אל הבנק ועדכנה אותו באמור, ובמסגרת תשובתו של הבנק מיום 16.1.09 נטען כי, זיכוי חשבונה נעשה עקב טעות, כך גם חיוב חשבונה, ולכן הורה הבנק לזכות את חשבון התובעת בסכום של 25,417.9 ש"ח הסכום שנותר לאחר קיזוז כאמור.

1. בתביעה זו עותרת התובעת לחייב את הבנק לשלם לה את היתרה בסך של 26,012 ש"ח, סכום זה נמשך מחשבונה שלא כדין, לאחר שהופקד בהתאם להוראתו של מר יעקב, בכך, עולים מעשיו של הבנק לכדי מרמה וגניבה שכן, ביחסי בנק-לקוח מוטלת על הבנק החובה לפעול בחשבונה אך ורק על פי הרשאותיה.
2. במסגרת כתב ההגנה טען הבנק כי, יש בתביעה דנא משום שימוש לרעה בהליכי בית המשפט ופגיעה באינטרס הציבורי שכן, מדובר בתובענת סרק בהיעדר יריבות, בהיעדר עילה ובהיעדר נזק.

לטענת הבנק, התובעת אינה עמיתה בקופות הגמל, אין לה כל זכות ו/או מעמד בהם ובכספים שנצברו בהן ואין במסירת מספר חשבון לזיכוי בכדי ליצור קשר מחייב ו/או משפטי בין בעל החשבון לבין קופות הגמל. עוד נטען כי, התובעת מנסה להיבנות מכספי קופות גמל אשר הועברו בטעות לחשבונה, מנגד- כל פעולותיו בחשבון התובעת נעשו כדין, בהתאם לנהוג ולמקובל ביחסים שבין בנק ללקוח ובהתאם להרשאות בכתב ו/או מכללא שקיבל מהתובעת.

לדבריו, בכל פעולותיו שימש כגורם פיננסי בלבד בהעברת הכספים מקופות הגמל הרשומות ע"ש מר יעקב אל חשבון התובעת והכל בהתאם להוראה מפורשת שקיבל מקופות הגמל אולם, על פי גרסת הבנק, עקב שגגה שנעשתה בתום לב, זוכה חשבונה של התובעת במלוא הסכומים, מבלי שבוצעה פעולת קיזוז של יתרת הלוואות העמית, מר יעקב, זאת בהתאם לבקשתו.

לדברי הבנק, משנתגלתה הטעות, פעל כמתחייב ומכוח חובת הנאמנות החלה עליו כלפי כל הצדדים, וחייב את חשבון התובעת במלוא הסכום שהועבר לחשבונה, ואז לאחר מכן זיכה את חשבונה בסכום של 25,417.90 ש"ח אשר נותר לאחר קיזוז יתרת ההלוואות של מר יעקב.

1. עוד מוסיף הבנק וטוען כי, לתובעת לא נגרם כל נזק בעצם ביצוע פעולות הזיכוי והחיוב שנעשו על ידו כדין שכן מר יעקב עצמו, אליבא דגרסתו, לא היה זכאי למלוא הסכום המצוי בקופות הגמל אלא רק לאחר קיזוז יתרת הלוואותיו, זאת כפי שמשתקף מתקנה 30(ג) לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), תשכ"ד-1964, לפיה, יש קדימות לפירעון הלוואות שניתנו מכספי הקופות לפני כל שימוש אחר שהעמית מבקש לבצע בכספים.
2. ביום 6.11.13 התקיים בפניי דיון בו נשמעו עדויות הצדדים והעדים מטעמם. התובעת העידה בעצמה, כמו כן העיד מטעמה מר יעקב ישראל. מטעם הנתבע העיד מר קוזניץ ישראל, עובד אצל הנתבע במחלקת קופות גמל, כמו כן העידה הגב' שושי אוחנה, עובדת בסניף עפולה של הנתבע.

ב"כ הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

1. כלל בהליך אזרחי כי, המוציא מחברו עליו הראיה, היינו- התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו. חובת ההוכחה המוטלת על בעל דין הנושא בנטל השכנוע היא עמידה ברמה של מאזן הסתברויות, על בעל דין להוכיח כי גרסתו סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת מן הגרסה שכנגד.
2. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדויות הצדדים, הגעתי למסקנה כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה.
3. כדברי התובעת בסיכומיה - עניינה של תביעה זו בהשבת כספים שנגזלו מחשבונה על ידי הבנק, מבלי שקיבל את הסכמתה ומבלי שתהיה כל הצדקה לכך. התובעת טענה כאמור כי, הבנק פעל תוך הפרת חובת תום הלב כלפיה ותוך חריגה מהרשאותיו, עת משך מחשבונה כספים שלא כדין.
4. מקובלת עליי טענת התובעת, כפי שעולה מסיכומיה, הנוגעת להלוואה שנטל ממנה מר יעקב, אכן, אין זה מענייננו האם הכספים שהועברו לחשבונה נועדו לטובת החזר הלוואה שניתנה למר יעקב. עצם הוראתו של הלה לבצע העברת כספים לחשבונה של התובעת, עובדה שהנתבע אינו חולק עליה, מייתרת את הצורך לבחון את הבסיס להעברת כספים זו.
5. יוצא אם כן כי, המחלוקת בין הצדדים והשאלה הדרושה הכרעה היא, האם התנהלות הבנק, עת קיזז יתרת הלוואות מהסכומים שנצברו בקופות הגמל הרשומות ע"ש מר יעקב, הייתה כדין.

הבנק טען כאמור כי, התנהלותו מבוססת על הוראת תקנה 30(ג) לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), תשכ"ד-1964, שעניינה מתן קדימות לפירעון הלוואות שניתנו מכספי הקופות לפני כל שימוש אחר שהעמית מבקש לבצע באותם הכספים. עוד טוען הבנק כי, בהתאם להוראתו של מר יעקב, כפי שזו נמסרה לקופות הגמל (נספחים ב' ו- ג' לכתב ההגנה), עולה בבירור כי, מר יעקב הורה לבצע את משיכת הכספים מקופות הגמל לאחר קיזוז הלוואותיו.

מנגד, טענה התובעת כי, מר יעקב ביקש לזכות את חשבונה במלוא הסכומים שנצברו בקופת הגמל, למעט 35% בגין מס הכנסה כפי שמתחייב.

1. ראשית אבהיר, למען הסר ספק, כי, אף אם סבורה התובעת אחרת, ההלוואות אותן נטל מר יעקב הן כאלה שנלקחו על חשבון הכספים שנצברו בקופות הגמל הרשומות על שמו, משמע שכספי הקופה משועבדים כנגד ההלוואה שניתנה לו. הנתבע צירף לכתב הגנתו את מסמכי ההלוואות מהם עולה כי, אכן מדובר בהלוואות מקופות הגמל, ומר יעקב אישר את חתימתו על גבי המסמכים הללו.
2. עיון בתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), תשכ"ד-1964, מגלה כי, תקנה 30 עליה מסתמך הנתבע בכתב הגנתו, בוטלה. חרף זאת, מעבר להיגיון הטמון בגרסת הבנק לפיה, בטרם ייהנה מר יעקב מהכספים שנצברו בקופה, עליו לכסות את יתרת ההלוואות שנלקחו מאותה הקופה, מר יעקב הסכים לכך במפורש.

הוראת סעיף 11 שבהסכם ההלוואה עליו, כאמור, חתום מר יעקב, מורה כדלקמן:

"בקרות אחד או יותר מהמקרים המפורטים להלן, תהיה הקופה רשאית להעמיד לפירעון מיידי את כל הסכומים המגיעים ושיגיעו לה מאת העמית בגין ההלוואה.......

.......

11.1.6 אם העמית יבקש למשוך את הכספים המופקדים על שמו בקופה ו/או את חלקם".

1. עולה אם כן כי, קופת הגמל ו/או הבנק המנהל את קופת הגמל זכאי לקזז את יתרת ההלוואות שנלקחו ע"ח קופת הגמל בטרם ייהנה העמית מהכספים שנצברו בקופה.
2. אינני מקבל את טענת התובעת לפיה, מר יעקב הורה לסניף הבנק בו מתנהל חשבונו ו/או לחברה המנהלת את קופות הגמל שלו כי, ברצונו להעביר את מלוא הסכום לחשבונה. אין בטענה זו ממש שעה שמר יעקב חתום על המסמכים שעניינם בקשה למשיכת כספים מקופת גמל, על גביהם נכתב במפורש שיש "לבצע משיכה בקיזוז הלוואה". ניסיונו של מר יעקב לטעון במסגרת חקירתו הנגדית כי, הוראה זו נוספה לאחר שחתם על המסמך, אינה מתקבלת היות ונוסף לחתימתו בתחתית העמוד, הוא חתום בסמוך להוראה זו.
3. במצב דברים זה, היות ושוכנעתי כי, זיכוי חשבון התובעת במלוא הסכום שנצבר בקופות הגמל (למעט ניכוי מס הכנסה) מקורו בטעות אנוש, הרי שחיוב חשבונה בסכומים שהופקדו בשגגה, נעשה כדין.

כפי שטען ב"כ הנתבע בסיכומיו, לא יעלה על הדעת כי, לאחר שזוכה חשבון לקוח מחמת טעות לא יהא רשאי הבנק לחייב את החשבון ולהשיב לידיו את הכספים, מסקנה זו נגזרת מדיני עשיית עושר ולא במשפט ומעיקרון חובת תום הלב המוטלת על הבנק.

1. יתירה מזאת, אין אוכל להיעתר לסעד לו עותרת התובעת, וכלשונה - "להשיב את המצב לקדמותו ולהורות על חיוב הבנק בסך של 26,012 ש"ח", שעה שהתובעת העידה בפניי כי, קיבלה סכומים כלשהם לטובת החזר ההלוואה מאשתו של מר יעקב.

וכך עולה מחקירתה הנגדית (עמ' 4 החל משורה 23):

"ש: ולאחר שהבנק לטענתך לקח את הכספים שלא כדין, ניגשת למחרת לבנק לסגור את החשבון

ת: לא סגרתי והמשכתי לנהל את החשבון. איימתי על הבנק שאסגור את החשבון אם לא יחזירו את הכסף ואחר כך קיבלתי בחזרה מחצית ואת החלק האחר של ההלוואה קיבלתי מאשתו של ישראל במזומנים בכמה הזדמנויות. אני יכולה לומר היום שנשאר רק קצת מההלוואה של ישראל לבנק

ש: ז"א שאם ההלוואה שולמה במלואה, את לא זכאית מלכתחילה לכספים שהועברו אליך כי הוא החזיר לך את מרבית ההלוואה כך שנופלת התביעה שלך מול הבנק שאת לא יכולה לתבוע מהבנק את המחצית השניה.

ת: לא, כי אני תובעת שהכסף שהיה אמור להגיע אלי, נלקח ממני למרות ההתנגדות שלי, זה כסף שנכנס לחשבון על סמך הלוואה, אומנם נכנס חלק מהכסף, עד היום הוא חייב יותר מ 15,000 ש"ח".

גרסת התובעת לפיה, מר יעקב נותר חייב לה סכומים כלשהם אינה רלוונטית לתובענה זו. מעבר לכך שהתובעת לא הוכיחה טענה זו, נהפוך הוא- מעדותו של מר יעקב עולה כי, הוא השיב לתובעת את מלוא ההלוואה.

וכך נשמעה עדותו (עמ' 6 ש' 22):

"אני לא יודע מה אני עושה פה. לקחתי מהגב' סוסן כסף 60,000 ש"ח הלוואה, החזרתי לה את הכסף........"

ובהמשך כאשר נשאל כמה כסף החזיר לתובעת, השיב:

"החזרתי לה. לא רציתי לבוא היום כי החזרתי לה את הכסף" (עמ' 8 ש' 26).

יוצא אפוא כי, עדותו של מר יעקב שהובא להעיד מטעם התובעת כלל לא תמך בגרסתה, יתירה מכך, שעדותו לא הייתה עקבית ולא נתמכת בראיות, כך למשל טען תחילה כי, אין לו הלוואות כלל אולם בהמשך אישר את חתימתו על גבי מסמכי ההלוואות.

1. לאור האמור לעיל, המסקנה אליה הגעתי היא כי, התנהלות הבנק לא חרגה מן המקובל ומן ההרשאות שיוחדו ו/או שניתנו לו לפיכך, אני מורה על דחיית התביעה.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד סך של 4,000 ש"ח

הסכום ישולם תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין שאם לא כן יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ד אייר תשע"ד, 14 מאי 2014, בהעדר הצדדים.