מבוא

1. לפניי תביעה כספית ע"ס 417,297 ₪ שעניינה חוב נטען בגין צריכת חשמל.

2. יצוין כבר עתה, כי תחילה הוגשה התביעה כנגד מושב כלנית וחברת אחים בוכריס בע"מ. בהמשך, נמחקה התביעה כנגד אחים בוכריס בע"מ ובמקומה צורפו נתבעים נוספים: מר טוני עזרא (להלן: "עזרא" או "הנתבע 2") וכן מר בוכריס יצחק (להלן: "בוכריס" או "הנתבע 3").

עיקר טענות התובעת

3. התובעת (להלן: "התובעת" או "חברת החשמל") טוענת, כי סיפקה חשמל לפי בקשת הנתבע 1 (להלן: "הנתבע 1" או "מושב כלנית"), שהיה הצרכן הרשום אצל התובעת לפי חוזה מס' 3689863, לחוות לולים במושב כלנית (להלן: "מקום הצרכנות" או "חוות הלולים") החל מיום 21.10.2004 ועד ליום 24.03.2010.

4. הנתבעים 2 ו- 3 היו הצרכנים בפועל במקום הצרכנות. כל אחד מהנתבעים 2-3 שכר מאת מושב כלנית 2 לולים בחווה מאז חודש אוקטובר 2004, החזיקו והפעילו לולים אלה עד ליום 24.03.10 ועשו שימוש במהלך כל התקופה האמורה בחשמל שסיפקה התובעת למקום הצרכנות.

5. לטענת התובעת, הנתבעים לא שילמו חלק מהחשבונות בגין החשמל אשר סופק למקום הצרכנות במהלך התקופה הנ"ל והם נותרו חייבים לתובעת סך כולל של 415,987 ₪, כמפורט בגמר חשבון סופי מיום 25.03.2010.

6. התובעת טוענת, כי חשבונות החשמל נשלחו למקום הצרכנות על פי שם הצרכן הרשום, היינו מושב כלנית. החשבונות ברובם שולמו לחברת החשמל ומעולם לא הועלתה טענה ו/או טרוניה ו/או הסתייגות ע"י מאן דהוא באשר לזהות הצרכן הרשום.

7. התובעת טוענת, כי היא פועלת בין היתר לפי הסמכות שהוענקה לה מכוח חוק החשמל וכן לפי דין ספציפי הקבוע באמות המידה, שלפיו הצרכן הרשום -הנתבע 1- הוא הנושא בחובת התשלום בגין שירותי חשמל הניתנים למקום הצרכנות הרשום על שמו, אף אם אינו הצרכן בפועל. לפיכך, אין רבותא לטענת הנתבע 1 כי הלולים הוקמו ע"י חברי המושב והושכרו לנתבעים 2-3, מכיוון שהנתבע 1 מעולם לא ביקש מהתובעת לשנות את שם הצרכן הרשום בחוות הלולים ולהעבירו ע"ש הנתבעים 2-3, השוכרים והמשתמשים בפועל בחשמל.

8. עוד טוענת התובעת, כי רישומו של הנתבע 1 כצרכן רשום נעשה בהתאם לדין, באשר הוא קיבל כספים מהמדינה להקמת חוות הלולים, הוא החוכר של הקרקע עליה הוקמה החווה והוא אשר הגיש את הבקשה להיתר בניה של החווה לוועדה המקומית לתכנון ובניה וזו האחרונה הפיקה ביום 05.08.2003 למושב כלנית טופס 2 המאפשר חיבור ראשוני של מקום הצרכנות לרשת החשמל. טופס זה הוגש ע"י מושב כלנית לתובעת על מנת שתחבר את הלולים לזרם החשמל ובהתאם הוקם חיבור חשמל וחוזה ע"ש המושב והחל מיום 21.10.2004 סופק למקום הצרכנות חשמל.

9. התובעת טוענת, כי תדפיס פרטי הזמנה, תדפיס פרטי צרכן וכן תדפיס פרטי חוזה אשר צורפו לתצהיר העדות הראשית מטעמה מהווים כולם כאחד רשומה מוסדית, כמשמעה בפקודת הראיות, המהווה ראיה לגבי אמיתות תוכנה גם באשר לזהות הצרכן הרשום, כך שהנטל לסתור רשומה מוסדית זו מוטל על כתפיו של המושב ובענייננו הוא לא עמד בנטל זה. עוד נטען, כי גם כאשר הודע למושב על החוב הקיים נשוא תביעה זו, סירב הלה להחליף את שם הצרכן הרשום ע"ש הנתבעים 2-3, אף שטען כי האחרונים הינם המשתמשים בפועל בחוות הלולים.

10. באשר לחבות הנתבעים 2-3 לשאת בתשלום בגין החשמל שסופק לחוות הלולים, נטען כי התביעה דנן הוגשה כנגד נתבעים אלה על בסיס טענות המושב עצמו שהועלו זמן אמת בסמוך למועד גילוי החוב בשנת 2010. במכתב ששיגר אל התובעת ביום 02.03.10, הצביע המושב על הנתבעים 2-3 כמי ששכרו את הלולים, צרכו את החשמל בפועל במקום הצרכנות מאז שנת 2004 ושילמו את החשבונות השוטפים בעבר, וככאלה עליהם לשאת גם בתשלום החוב המצטבר הנטען. עוד הפנתה התובעת לסיכום פגישה שנערכה עם הנתבעים 2-3 ביום 28.02.10 במשרדי התובעת בטבריה ובמהלכה הודו הנתבעים 2-3 כי הינם המפעילים את הלולים, ביקשו להעביר את מקום הצרכנות על שמם ולהפיק עבורם חשבון נפרד ואף הביעו נכונות לסלק בעצמם מחצית מהחוב נשוא התביעה דנן, הצעה אשר לא עלתה יפה נוכח התנגדות המושב כאמור להעביר את חוזה החשמל על שמם של הנתבעים 2-3.

11. בתשובה לטענת הנתבע 2, לפיה בתקופת החוב הושכרה חוות הלולים לחברת פטם חי כלנית בע"מ (להלן: "פטם חי"), שהנתבע 2 הוא אחד מבעלי מניותיה, טוענת התובעת כי בישיבה מיום 28.02.10 לא העלה הנתבע 2 כל טענה באשר לחברה זו או אחרת אותה הוא מייצג והיא זו שמחזיקה את הלולים בפועל. נהפוך הוא, הלה טען כי הוא זה שמפעיל את הלולים ואף ביקש כי מקום הצרכנות יעבור על שמו, כפי שפורט בסיכום הפגישה שנערך ע"י אחד מנציגי התובעת שנכחו בישיבה האמורה. התנערותו של הנתבע 2 מהפעלת הלולים שהועלתה במסגרת ההליך המשפטי דנן הינה ניסיון התחמקות מתשלום החוב בשל העובדה שפטם חי אינה עוד חברה פעילה.

12. בהתייחס לגובה החוב הנטען, טוענת התובעת כי נוכח העדרה של גישה חופשית למקום הצרכנות נערכו במהלך תקופת החוב הנטען מספר רב של הערכות שעל בסיסן חושבה צריכת החשמל ושולמו החשבונות בעבר. בנוסף להערכות אלה נערכו במקום הצרכנות בדיקות מיוחדות המבטאות את הצריכה האמתית. בדיקות אלה נערכו ע"י קוראי מונים מטעם התובעת אשר הגיעו בתיאום מראש עם השוכרים אל מקום הצרכנות וערכו רישום ידני.

13. לגרסת התובעת, במהלך הקלדת קריאות המונה המיוחדות ע"י מוקדניות התובעת נפלו טעויות בהזנת נתוני הצריכה אל מחשביה של התובעת, זאת בתאריכים 18.06.06, 06.07.07, 06.02.08, 07.10.08 ו- 19.08.09. הטעות התבטאה בהשמטת ספרה אחת מנתוני הצריכה שהתקבלו מהקריאות המיוחדות בעת הזנתם למחשבי התובעת, ועקב כך נרשמו צריכות שגויות הנמוכות במאות אלפי קוט"ש מהקריאות האמתיות ומהצריכה בפועל שנרשמה במונה במקום הצרכנות.

14. לטענת התובעת, טעות זו נתגלתה בחודש נובמבר 2009 במהלך קריאה מיוחדת שביצע קורא מונים מטעם התובעת במקום הצרכנות ואשר הדגימה פער עצום של עשרות מונים בינה לבין הקריאות הקודמות המוקלדות במחשביה של התובעת. לאור הקריאה החריגה, הוקמה דרישה לבדיקת תקינות המונה במקום הצרכנות שהעלתה שהמונה תקין. עקב גילוי הטעות האמורה הפיקה התובעת גמר חשבון סופי מיום 02.12.09 ע"ס 426,667 ₪ המבטא, לשיטת התובעת, את הצריכה האמתית במקום הצרכנות במהלך תקופה בת 5 שנים, החל מיום חיבור זרם החשמל במקום הצרכנות בשנת 2004 ועד ליום 24.03.10, מועד בו עבר מקום הצרכנות לידי צרכן חדש.

15. להוכחת החוב הנטען, סומכת התובעת את יתדותיה על אמות המידה אשר קובעות, כי הפרטים הרשומים בפנקסי ספק השירות החיוני יהוו ראיה לכאורה לכל עניין הרשום בהם, לרבות לגבי מצב החשבון בין הצרכן לבין ספק השירות החיוני.

עיקר טענות הנתבע 1

16. הנתבע 1 טוען, כי הוא מעולם לא הזמין זרם חשמל מאת התובעת לחוות הלולים וחווה זו מעולם לא הייתה בחזקתו ו/או בבעלותו ו/או בשימושו של הנתבע 1.

17. לטענתו, במועדים הרלוונטיים לתביעה זו חוות הלולים אשר כוללת 4 לולים הייתה מצויה בבעלותם ובחזקתם של 32 חברי אגודה (ולא ע"י כל חברי האגודה שהם 36 חברים), שהקימו את החווה מכספם הפרטי אשר נצבר על ידם בקופה נפרדת מהמסגרת הכללית של כלל חברי האגודה במושב כלנית, כאשר למושב אין כל קשר, לא במישרין ולא בעקיפין, לחוות הלולים.

18. עוד נטען, כי 2 מתוך 4 הלולים הושכרו ע"י חלק מחברי האגודה לפטם חי, שהנתבע 2 הינו אחד מבעלי מניותיה, ושני הלולים האחרים הושכרו ע"י חלק מחברי האגודה לנתבע 3. הנתבעים 2-3 שילמו את דמי השכירות לחברי האגודה, שהשכירו להם את הלולים, ולא לנתבע 1 שלא היה לו כל קשר, בין במישרין ובין בעקיפין, לחוות הלולים.

19. לטענת הנתבע 1, הוא מעולם לא הזמין מאת התובעת שירותי חשמל, מעולם לא ביקש ממנה חיבור זרם חשמל לחוות הלולים, מעולם לא התקשר עמה בחוזה בכתב ו/או בע"פ לקבלת שירותי חשמל ומעולם לא נדרש לשלם את החשבונות השוטפים בגין החשמל שסופק למקום הצרכנות. שירותי החשמל ניתנו לנתבעים 2-3 ולפטם חי, המשתמשים בפועל בחוות הלולים, הם אלה ששילמו את החשבונות השוטפים ועליהם מוטלת החובה לשאת בתשלום החוב הקיים.

20. הנתבע 1 טוען כי מיד לאחר שהודיעה לו התובעת על דבר קיומו של חוב מצטבר, בטרם הוגשה נגדו התובענה דנן, הפנה אותה הנתבע 1 אל הנתבעים 2-3 ופטם חי, שהחזיקו בפועל בחוות הלולים, צרכו חשמל ושילמו בגינו את החשבונות השוטפים, וכמי שחובת התשלום מוטלת על כתפיהם, וזאת במכתבו של הנתבע 1 אל התובעת מיום 02.03.10. עוד סומך הנתבע 1 את יתדותיו על הודעה ששיגר הנתבע 2 לבית המשפט בטרם צירופו כנתבע נוסף בתיק דנן ובה הודיע, כי בתקופת החוב הנטען הייתה פטם חי ולא מושב כלנית, אחד מצרכני החשמל בפועל, עת שכרה והפעילה פטם חי 2 מתוך 4 הלולים בחווה. בהודעה זו אף עתר הנתבע 2 לצירופה של פטם חי כנתבעת נוספת בתיק דנן.

21. בסיכומיו, טוען הנתבע 1 לראשונה, כי דין התביעה כנגדו להידחות מחמת העדר יריבות בינו לבין התובעת. לטענתו, התובעת בחרה להגיש את התביעה כנגד "מושב כלנית" שאינו אישיות משפטית, ולא כנגד האגודה הנקראת "כלנית מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית" נושאת מס' 570025247, וגם מטעם זה יש להורות על דחיית התביעה נגדו.

22. עוד טוען הנתבע 1 בסיכומיו, כי הוא נרשם כצרכן רשום בספרי התובעת שלא כדין, באופן שרירותי, חד צדדי ומבלי לקבל את הסכמתו לכך. לשיטתו, מהעדויות שבתיק עולה כי הנתבע 3 הגיע ביום 21.10.2004 למשרדי התובעת וביקש לחבר את חוות הלולים לזרם החשמל ולרשום את החווה כצרכן בספרי התובעת, ולצורך כך הציג הלה טופס 2 שהפיקה הועדה המקומית לתכנון ובניה ביום 05.08.2003 ובו מופיע השם "מושב כלנית- לולים", ללא מספר אגודה וללא פרטים מזהים המעידים, שהמזמין הוא הנתבע 1. גם בפרטי החוזה צוינו פרטי הלקוח "מושב כלנית" וכן נרשם מספר הטלפון של הנתבע 3.

23. הנתבע 1 מוסיף וטוען, כי רישומו כצרכן רשום בספרי התובעת נעשה שלא בהתאם להוראות החוק ובניגוד לכללים הקבועים באמות המידה, שכן התובעת לא הניחה לפתחו של בית המשפט מסמכים ופרטים מזהים הנדרשים מצרכן חדש שהינו תאגיד במעמד הבקשה להתחברות והחתימה על חוזה להספקת חשמל, כגון מספר תאגיד ואישור רו"ח או עו"ד בעניין מורשי חתימה בשם התאגיד. יתרה מכך, אף שנטען כי בהמשך נחתם חוזה אספקת חשמל בין התובעת לנתבע 1, לא טרחה הראשונה להציג בפני בית המשפט עותק מהחוזה ופרטי זיהוי של נציג הנתבע 1 שביצע את הזמנת ההתחברות וחתם על חוזה ההתקשרות, ומחדלה זה רובץ לחובתה.

24. בהתייחס לחוב הנטען ושיעורו, טוען הנתבע 1 כי התובעת לא השכילה להוכיח עצם קיומו של החוב, לא כל שכן מקורו בטעות נטענת של רישום הקריאות, במובחן מטעות בקריאות עצמן שיכולה להיגרם עקב מונה בלתי תקין. התובעת לא טרחה להזמין למתן עדות את המוקדניות אשר הזינו את נתוני הקריאות המיוחדות למחשבי התובעת, וכן לא הזמינה את קוראי המונים אשר ערכו בעצמם רישום ידני של הקריאות המיוחדות, אף שעסקינן בעדים חיוניים להוכחת התביעה שזהותם ידועה לתובעת וחלקם אף עדיין עובדים בשירותה. כן נמנעה התובעת מלצרף עותק מהקריאות המיוחדות שנעשו בזמן אמת והממחישות, לטענתה, את נתוני הצריכה האמתיים והמוכיחות כי נפלה טעות בהקלדת הקריאות. עוד לא הניחה התובעת לפני בית המשפט את תוצאות הבדיקה המעידה כי המונה היה תקין, זאת בשים לב לעובדה כי התובעת החליפה את מונה החשמל ולא הודיעה על כך לנתבעים טרם עשתה כן, וגם מטעם זה יש לפטור את הנתבעים מתשלום החוב הנטען. בהקשר זה, הדגיש הנתבע 1 את ההלכה הפסוקה ולפיה הימנעות התובעת מהבאת עדים רלוונטיים הנחוצים להוכחת תביעתה, יש לזקוף לרעתה.

25. באשר לשיעור החוב, נטען ע"י הנתבע 1 כי ככל שתתקבל התביעה, יש לערוך את חיוב גובה החוב בהתאם לאמות המידה שלפיהן ניתן לחייב רטרואקטיבית מי מהנתבעים שנתיים אחורה מהמועד בו נודע על קיומו של החוב, ולא ארבע שנים, כטענת התובעת.

26. לאור טענות הנתבע 1 בדבר חובת התשלום המוטלת על שכמם של שוכרי הלולים, כמי שצרכו בפועל את החשמל שסופק ע"י התובעת, הוא הגיש נגד הנתבעים 2-3 ופטם חי הודעה לצדדים שלישיים ובגדרה נטען כי ככל שיחויב מושב כלנית בתשלום כלשהוא כלפי התובעת, על הנתבעים 2-3 ופטם חי לשפות את המושב במלוא החיוב שיושת עליו.

עיקר טענות הנתבע 2 ופטם חי (הצדדים השלישיים)

27. הנתבע 2 טוען, כי יש למחוק את התביעה כנגדו על הסף מחמת העדר עילה ו/או יריבות בינו לבין התובעת. הנתבע 2 חזר על עיקר הגנתו של המושב ולפיה פטם חי היא אחד מצרכני החשמל בפועל בלולים, ולכן מוטלת על כתפיה חובת התשלום. לטענתו, הוא אינו חייב מאומה לתובעת באשר הוא, באופן אישי, לא ביקש, לא הזמין ולא צרך חשמל בלולים שהושכרו כאמור לפטם חי והנתבע 3. לטענתו, הוא חזר על גרסה זו פעם אחר פעם, הן לפני צירופו כבעל דין בהליך דנן וגם לאחר מכן, ואף ביקש לצרף את פטם חי כנתבעת נוספת בתיק דנן, ואולם התובעת מיאנה להוציאו מן התביעה ולצרף את פטם חי תחתיו. גרסה זו אף נמסרה מפיהם של הנתבע 3 וחברת אחים בוכריס בע"מ אשר נתבעה בתחילתו של ההליך דנן ובהמשך נמחקה התביעה כנגדה.

28. באשר לטענות התובעת, לפיהן הודה הנתבע 2 בחוב הנטען ואף הביע נכונות לסלקו, נטען ע"י הנתבע 2 כי אין כל אמת בטענות אלה וכי סיכום הפגישה שנערך ע"י נציג התובעת אינו משקף נאמנה ונכונה את מהלך הישיבה שהתקיימה בנוכחותו והדברים שנמסרו מפיו במעמד זה. לטענת הנתבע 2, הוא נכח בישיבה זו בכובעו כאחד מבעלי המניות של פטם חי, וככזה הביע נכונות לבדוק את נכונות טענות התובעת בדבר החוב הנטען וכן לבחון אפשרות סילוק חלק מהחוב, ככל שקיים, ע"י פטם חי.

29. לגופו של עניין, טוען הנתבע 2 כי התובעת כשלה בהוכחת כל אחד ואחד מרכיבי התביעה, וגם מטעם זה דין התביעה להידחות תוך חיוב התובעת בהוצאות משמעותיות. הנתבע 2 הצטרף לטענות המושב, שלפיהן נמנעה התובעת מהזמנת עדים רלוונטיים להוכחת תביעתה, כגון המוקדניות שלפי הנטען שגו בהקלדת נתוני הצריכה שהתקבלו מהקריאות המיוחדות וכן קוראי המונים אשר ביקרו במקום הצרכנות וערכו תרשומות ידניות של הקריאות המיוחדות, שגם אותן נמנעה התובעת מלשמור לצורך הצגתן בפני בית המשפט. תחת זאת, הזמינה התובעת עדים שכלל לא ביקרו במקום הצרכנות במועדים הרלוונטיים לתביעה, ולכן עדותם הינה בבחינת עדות מפי השמועה פסולה.

30. לטענת הנתבע 2, מחדליה של התובעת מקבלים משנה תוקף נוכח החלפת מונה החשמל במקום הצרכנות אשר בוצעה לאחר שנתגלה החוב הנטען, ועל אף הטענה בדבר שגיאות שנפלו בהזנת נתוני הצריכה למחשב התובעת, לא טרחה האחרונה לשמור את המונה שפורק על מנת להוכיח טענותיה בדבר תקינותו.

31. עוד טוען הנתבע 2, כי התובעת התרשלה עת נמנעה מלבצע קריאות מונה שוטפות במקום הצרכנות והסתפקה בביצוע קריאות הערכה, אף שטענתה כי מקום הצרכנות היה נעול הופרכה, שעה שהוכח כי ביקרו בו קוראי מונים מיוחדים בתיאום מראש עם שוכרי הלולים.

עיקר טענות הנתבע 3

32. במהלך דיון ההוכחות נודע לצדדים, לראשונה, כי הנתבע 3 מצוי בהליכי פשיטת רגל ולכן עוכבו ההליכים כנגדו בתיק דנן. משום כך, לא אדרש להגנת הנתבע 3.

העדויות

33. הצדדים הגישו עדויותיהם בתצהירים.

מטעם התובעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר רמי מדינה (להלן: "מדינה"), מנהל אזור טבריה – מחוז הצפון בחברת החשמל וכן תצהירו של מר רענן אריכא (להלן: "אריכא"), המשמש בתפקיד ראש מדור בכיר מחלקת חשבונות של מחוז הצפון של חברת החשמל.

לאחר שנשמעו עדי התובעת ובטרם הכריזה האחרונה "אלה עדיי" נעתרתי לבקשתה להגיש תצהיר עדות ראשית מטעמה ערוך ע"י מר רונן אבוחצירה (להלן: "אבוחצירה").

מטעם מושב כלנית הוגש תצהירו של מר כמיסה דוד (להלן: "כמיסה") שמשמש כמזכיר מושב כלנית.

הנתבעים 2 ו- 3 הגישו תצהירים מטעמם.

34. כאמור ההליכים כנגד הנתבע 3 עוכבו בתיק דנן עקב ההכרזה עליו כפושט רגל. יחד עם זאת, ניתנה האפשרות לצדדים לחקור את הנתבע 3 בנושא אחד בלבד והנוגע למספר הטלפון אשר מצוין על גבי טופס 2 אשר הופק כאמור ע"י הועדה המקומית לתכנון ובניה ועליו הסתמכה התובעת בעת הזמנת התחברות חוות הלולים לזרם החשמל.

גדר המחלוקת

35. השאלות העומדות לדיון הן:

א) זהות החייב הנושא בחובת תשלום החוב הנטען בגין צריכת החשמל ;

ב) האם הוכח עצם קיומו של החוב הנטען ובאם כן – מהו שיעורו.

נבחן תחילה את השאלה השנייה הנוגעת לחוב הנטען, שכן ככל שנסיק כי התובעת לא הוכיחה עצם קיומו של החוב הנטען, או למצער, שיעורו, הרי שאז דין התביעה להידחות בהעדר הוכחת החוב הנטען ולא נמשיך לברר את שאלת זהות הנושא בנטל התשלום.

דיון ומסקנות

36. אקדים ואומר כי לאחר עיון בכתובים, שקילת עדויות הצדדים ולאחר בחינת שלל הראיות שהובאו לפניי, מסקנתי היא שהתובעת לא עמדה בנטל להוכיח קיומו של חוב כספי בגין צריכת חשמל במקום הצרכנות שמקורו בטעות בהקלדת נתוני הצריכה של החשמל במחשבי התובעת, לא כל שכן שיעורו.

37. ראשית יצוין, כי התובעת נושאת בנטל להוכיח כל רכיב מרכיבי תביעתה בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". מכאן, על כתפי התובעת מוטל עול הוכחת החוב הנטען, נסיבות היווצרותו, שיעורו וכן זהות הנושא בנטל תשלומו, ובנטל זה לא עמדה התובעת כאמור.

38. עוד יצוין, כי אין מחלוקת בין הצדדים שחשבונות החשמל השוטפים של מקום הצרכנות שולמו באופן סדיר ואין חוב כלפי התובעת בגין אי תשלום עבור צריכה שוטפת של החשמל. כפי שכבר צוין לעיל, במרכזו של תיק זה עומדת הטענה בדבר טעות בחיובים השוטפים שנשלחו ע"י התובעת.

39. לטענת התובעת, בחודש נובמבר 2009 התגלתה טעות שהתרחשה בעת הקלדת קריאות מיוחדות של מונה החשמל שבוצעו ע"י קוראי מונים מטעם התובעת שביקרו במקום הצרכנות במהלך השנים 2004 ועד 2009. קריאות אלה נערכו בשל העדרה של גישה חופשית למקום הצרכנות, כך לטענת התובעת. טעות זו התרחשה, לפי הנטען, 5 פעמים, במהלכן השמיטו מוקדניות התובעת ספרה אחת מנתוני הצריכה של החשמל שהתקבלו מקריאות המונה המיוחדות. הדבר נעשה על מנת להתאים את קריאות המונה שבוצעו בפועל לקריאות קודמות שבוצעו במקום הצרכנות על סמך הערכות בלבד. עקב כך, נוצר פער עצום של מאות אלפי קוט"ש בין הקריאות האמתיות שנרשמו במונה לבין הקריאות שהוקלדו למחשבי התובעת. כתוצאה מכך, החיובים השוטפים בגין קריאות אלה שנשלחו ע"י התובעת והתשלום בגינם היו פחותים בהרבה מהתמורה שהייתה אמורה להיות משולמת לתובעת בגין הצריכה בפועל שנרשמה במונה. ומכאן התביעה שבפנינו.

40. ראוי לציין, כי להתפתחויות שחלו בתביעה דנן, כפי שיתואר להלן, יש השלכה על סוגיית הוכחת קיומו של החוב הנטען. שכן, בראשיתו של ההליך נטען בגדר כתב התביעה, כי במקום הצרכנות קיים חוב בגין שימוש שוטף בשירות החשמל שלא שולם במלואו ע"י מי מהנתבעים וזאת עבור התקופה שבין 21.10.2004 לבין 24.03.2010 (סעיף 5 לכתב התביעה). במהלך ניהולו של תיק זה, תוקן כתב התביעה ובמסגרת התיקון שנעשה התווספו ונמחקו נתבעים שונים, כאשר עיקר המחלוקת שניטשה בין הצדדים נגעה לשאלת זהות הצרכן הרשום והמשתמש בפועל במקום הצרכנות בתקופת החוב הנטענת.

41. דא עקא, רק לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית מטעם התובעת נטען לראשונה, כי החוב נשוא התביעה נוצר אגב טעות ברישום נתוני הצריכה במחשבי התובעת. כן נטען, כי טעות זו קשורה להעדרה של גישה חופשית למקום הצרכנות. למיותר לציין, כי טענות אלה כלל אינן מוזכרות בכתב התביעה שלא נאמר בו דבר וחצי דבר אודות חוב שנוצר עקב טעות ברישום נתוני הצריכה של החשמל שהתקבלו מקריאות מיוחדות שבוצעו במקום הצרכנות בשל חוסר גישה חופשית אליו. יצוין כי אף אחד מהנתבעים לא התנגד לטענות חדשות אלה בהיותן שינוי מובהק לחזית המחלוקת כפי שנתחמה בכתבי הטענות ואף בסיכומי הצדדים אין טענה מפורשת של שינוי חזית אסור, זאת חרף תמורות קיצוניות בעובדות כתב התביעה הקשורות לחוב הנטען ואופן היווצרותו כאמור, ולו היו עושים זאת הנתבעים ניתן היה להורות על דחיית התביעה ולו מטעם זה בלבד אף מבלי להידרש לגוף העניין. ברם, משלא ראו הנתבעים להתייחס לשינוי חזית בזמן אמת ובכלל, אנו נדרשים לדיון ובחינה של גוף הטענות.

42. ודוק: מדובר בטענות מהותיות שמקומן להיטען במסגרת כתבי הטענות כבר מתחילתו של ההליך. נודעת לכך חומרה מיוחדת בשים לב לכך, כי הטעות הנטענת ברישום הקריאות התגלתה לטענת התובעת חודשים ספורים לפני הגשת התביעה דנן, ומשכך לא הייתה כל מניעה להעלות טענות עובדתיות אלו כבר מראשיתו של ההליך במסגרת כתב התביעה המקורי שהוגש בתיק דנן.

43. מעבר לאמור יצוין, כי גרסתה של התובעת אודות טעות שנפלה ברישום נתוני הצריכה של החשמל שהתקבלו מקריאות מונה מיוחדות שבוצעו במקום הצרכנות, כלל לא הוכחה. בהקשר זה יצוין, כי גם לאופן בו נוהלה התביעה דנן בידי התובעת, כפי שיבואר בהמשך, שכלל תיקון חוזר ונשנה של כתב התביעה, הוספת תצהיר משלים לאחר שתם שלב שמיעת ראיות התביעה וכן הימנעות מהבאת עדים רלוונטיים וחיוניים, יש לכל אלה נפקות להוכחת גרסתה של התובעת.

44. בטרם אכנס לגוף העניין, אומר כי הצדדים היו חלוקים ביניהם באשר למעמדם ותוקפם הראייתי של מסמכי התובעת שצורפו לתצהירי העדות הראשית מטעמה והיוו חלק נכבד מראיותיה. אין חולק כי, תדפיסי התובעת הינם "רשומה מוסדית", כמשמעות מונח זה בפקודת הראיות, המהווה ראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה. מכוח כלל זה, תדפיסי התובעת שנערכו בזמן אמת ובסמוך למועדי הביקורים והקריאות המיוחדות שנערכו במקום הצרכנות, הינם נכונים. לאור זאת, כאשר התובעת בעצמה טוענת כי רישומים אלה אינם משקפים את הצריכה האמתית במקום הצרכנות עקב טעות שנפלה בהקלדת קריאות המונה למערכת הממוחשבת, הרי שהנטל מוטל על כתפיה להוכיח מהי הצריכה האמתית במקום הצרכנות. מדובר בטענה חמורה אשר יש צורך בתשתית ראייתית מבוססת כדבעי לשם הוכחתה, כזו אשר לא הובאה בפניי.

45. כפי שכבר צוין לעיל, התובעת תיקנה את כתב התביעה, אך התיקון שנעשה התייחס להוספת ומחיקת נתבעים, ללא שמצאה התובעת לנכון לעתור לתיקון גרסתה באשר נסיבות היווצרות החוב הנטען ובפרט סוגיית הטעות בהקלדת קריאות המונה.

46. יתרה מכך, התובעת טענה כי החיוב בגין צריכת החשמל במקום הצרכנות נעשה על סמך הערכות משום שלא התאפשר לנציגיה לערוך קריאות מונה שוטפות עקב העדר גישה למקום הצרכנות. טענה זו נטענה בעלמא ללא כל ביסוס ראייתי. התובעת לא הזמינה לעדות את קוראי המונים אשר הגיעו למקום הצרכנות ולא הייתה להם גישה למונים. כן לא צירפה התובעת תמונות של מקום הצרכנות על מנת להוכיח, כי מדובר במקום נעול הנעדר כל גישה אליו, כטענתה. עוד לא הציגה התובעת פניות אל מי מהנתבעים בדרישה לאפשר לה גישה חופשית וקבועה למונה במקום הצרכנות על מנת לבצע בדיקות צריכה שוטפות, וממילא עדיה לא טענו כי נעשו פניות מעין אלה אל מי משוכרי הלולים. לא זו אף זו, איש מעדיה של התובעת לא ביקר במקום הצרכנות במועדים הרלוונטיים לתביעה זו ולכן לא יכול היה להעיד מידיעה אישית אודות העדר הגישה אל הלולים, כטענת התובעת. בנוסף, התובעת לא הציגה רישומים פנימיים המתעדים את העדר הגישה הנטען למקום הצרכנות. יתרה מזאת, גרסת התובעת אודות העדרה של גישה חופשית אל הלולים אינה מתיישבת עם טענת התובעת, כי בוצעו לפחות 5 קריאות מיוחדות במקום הצרכנות תוך תיאום מראש עם שוכרי הלולים, שבמהלכן הגיע קורא מונים מיוחד וערך בדיקות מונה ורישום ידני אודותיהן.

47. מחדל ראייתי נוסף מתבטא באי הבאת עדים רלוונטיים וחיוניים הדרושים להוכחת התביעה דנא. כאמור, התובעת טוענת כי במהלך השנים 2004-2009 בוצעו בלולים קריאות מונה מיוחדות ע"י קוראי מונים מיוחדים אשר הגיעו למקום הצרכנות בתיאום מראש עם שוכרי הלולים וערכו רישום ידני של קריאות המונה על גבי טפסים מיוחדים של התובעת. לגרסתה, קריאות המונה המיוחדות שבוצעו היו נכונות ומדויקות ואולם המוקדניות במשרדי התובעת טעו בהקלדת קריאות המונה הידניות שנמסרו להן על גבי אותם טפסים מיוחדים, תוך השמטת אחת הספרות מנתוני הצריכה שהתקבלו מהבדיקות המיוחדות, ועקב כך נשלחו ע"י התובעת חיובים שוטפים נמוכים יותר בעשרות מונים מן הצריכה בפועל שנרשמה במונה.

48. יצוין כבר כאן, כי התובעת לא הניחה בפניי תשתית ראייתית מספקת להוכחת טענותיה אלה ולשכנע במבחן מאזן ההסתברויות. התובעת לא טרחה להציג את הטפסים המיוחדים שעל גביהם בוצע רישום ידני של קריאות המונה ע"י קוראי המונים המיוחדים, ואף במהלך שמיעת העדויות התברר כי התובעת לא טרחה לשמור טפסים אלה בטענה, כי לא היה בהם צורך לאחר הקלדת הנתונים למחשבי התובעת.

49. הדברים מקבלים משנה חומרה נוכח כשל ראייתי נוסף המתבטא בהימנעות התובעת מהבאת קוראי המונים המיוחדים למתן עדות על אודות שיעור הצריכה האמתית שנצפתה במהלך ביצוע הקריאות המיוחדות, על אף שעסקינן במי שהם עדיין עובדיה של התובעת ואשר זהותם ידועה לה.

50. לא זאת אף זאת, התובעת נמנעה מלהזמין לעדות את המוקדניות אשר עשו, לפי הנטען, טעות בהקלדת קריאות המונה, אף שהן עדיין נמנות על עובדיה של התובעת, זהותן ידועה לה ואף ערכה עמן תחקיר לאחר שנתגלתה הטעות בהקלדה.

51. חומרתו של מחדל זה מתעצמת לנוכח ההיתר שניתן לתובעת ע"י ביהמ"ש להגיש תצהיר משלים לעניין נושא הטעות שהתרחשה בהקלדה של קריאות המונה, לאחר שכבר נשמעו עדיה של התובעת והסתיימה פרשת ראיות התביעה. גם לאחר מתן ההיתר האמור נמנעה התובעת מלהביא את המוקדניות למתן עדות חרף הצהרת באת-כוחה בדיון מיום 24.03.15, כי בכוונתה להביא את אותה עובדת שעשתה את הטעות על מנת שתעיד בביהמ"ש.

52. תחת זאת, הביאה התובעת לעדות מטעמה את אבוחצירה שלא היה בעדותו כדי להושיע את התובעת בהוכחת גרסתה לעניין קיומו של חוב נטען עקב טעות בהקלדת קריאות המונה המיוחדות שבוצעו במקום הצרכנות. מתצהירו של אבוחצירה עולה, כי הלה לא הגיע בעצמו למקום הצרכנות ולא ביצע קריאות מונה, לא לפני ולא אחרי גילוי הטעות. יתרה מכך, קריאת המונה שבוצעה לאחר גילוי הטעות בתאריך 17.01.2010, עליה העיד אבוחצירה במסגרת תצהירו, ואשר המחישה צריכה חריגה, כך לטענת התובעת, אמנם הוקלדה ע"י אבוחצירה במחשבי התובעת, ואולם היא נערכה ע"י נציג אחר של התובעת ולא על ידו, וגם קריאה זו, כמו כל בדיקות המונה המיוחדות, לא נשמרה ע"י התובעת ולא הוצגה בבית המשפט כראיה מטעם התובעת לביסוס טענותיה.

53. למיותר לציין, כי הלכה פסוקה היא ומושרשת היטב היא, כי הימנעות מהבאת ראיות, פועלת לחובתו של הנוקט בה, כיוון שמתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הוצג המסמך או אילו הושמע העד, היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב. הימנעות מהבאת ראיה, מקימה למעשה, לחובתו של הנמנע, חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה- דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לרעת הנמנע (ראה: ע"א 55/89, קופל נהיגה עצמית נ' טלקאר, מ"ד (4) 595; ע"א 465/88, הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח', מה (4), 651,654 ; ספרו של י. קדמי, "על הראיות", חלק שני, תשנ"א -1991).

54. ואם לא די בכשלים ראייתיים אלה, הרי שהתובעת נמנעה מלהביא בפני בית המשפט את בדיקות המונה שנערכו לאחר גילוי טעות ההקלדה ואשר להן נודעת חשיבות ראשונה במעלה בכל הקשור להוכחת התביעה. גם אם תתקבל עמדת התובעת, כי לא היה צורך בשמירת קריאות המונה המיוחדות שנערכו בטרם נתגלתה הטעות בהקלדה של מוקדניות התובעת, הרי ברגע שנתגלתה טעות זו, שומה היה על התובעת לשמור את קריאת המונה שנערכה ביום 26.11.09 ואשר הדגימה צריכה חריגה והובילה לגילוי הטעות, קריאת המונה שבוצעה ביום 02.12.09, ימים ספורים לאחר גילוי הטעות, וכן קריאת המונה שנערכה ביום 17.01.10, כחודשיים לאחר גילוי הטעות, לבקשתו של אבוחצירה. שלושת הבדיקות הללו תיעדו צריכות חריגות, כך לטענת התובעת, והמחישו הבדל עצום בין צריכות אלה לבין צריכות קודמות נמוכות יותר שגויות שהוקלדו קודם לכן למערכת של התובעת. חרף חשיבותן של קריאות אלה, ואף שמדובר בראיות חפציות המצויות בשליטתה של התובעת, גם אותן לא טרחה האחרונה לשמור ואף נמנעה מלהציג אותן בפני בית המשפט כראיה מטעמה להוכחת התרחשות הטעות הנטענת, ומשכך יש לזקוף את העדר התיעוד לחובתה.

55. לכשל זה חומרה יתרה לאור הימנעות התובעת מלהביא לעדות את בודק המונים המיוחד, מר מלכא אבינדב, שביצע את הקריאה המיוחדת בחודש נובמבר 2009, שלימדה על צריכה חריגה ופער עצום של מאות אלפי קוט"ש בין קריאה זו לבין קריאות קודמות שהיו מוקלדות במחשבי התובעת קודם לכן, חרף חשיבותה של קריאה זו אשר הובילה בסופו של יום לגילוי הטעות בהקלדה שביצעו המוקדניות של התובעת (ראו סעיף 2 לתצהירו של אבוחצירה). מדובר בעד חיוני ורלוונטי המצוי בשליטת התובעת אשר יכול לשפוך אור על השאלה שבמחלוקת, שנמנעה התובעת כאמור מהעדתו ללא הסבר אמין וסביר, וחזקה שהדבר פועל לכאורה לחובתה.

56. אבוחצירה מסר בתצהירו (סעיף 3), כי לאחר הבדיקה מיום 26.11.09 הוא הקים ביום 02.12.09 דרישה לבדיקת תקינות המונה במקום הצרכנות שלימדה, כי המונה תקין וכן שלח למקום הצרכנות בודק מונים בשם ברן יצחק, שמצא כי קריאת המונה הינה חריגה ועמדה על 919,354 קוט"ש והקליד אותה בעצמו למחשבי התובעת באותו מועד כקריאה מיוחדת. אולם, גם בודק מונים זה לא הובא ע"י התובעת לעדות בביהמ"ש אף שעדותו חיונית לביסוס טענותיה. למיותר לציין, כי גם מחדל ראייתי זה נזקף לחובתה של התובעת.

57. התובעת אף הגדילה לעשות, עת החליפה את המונה במקום הצרכנות לאחר המקרה, כאשר לא ברורות סיבת ונסיבות החלפתו. מעשה זה, יש לראותו בחומרה יתרה, בפרט שאין ברשות התובעת הקריאות המיוחדות המלמדות, לטענתה, על הצריכה האמתית במקום הצרכנות. בענייננו, שמירת המונה לאחר פירוקו, לרבות הקריאה האחרונה שתועדה בו, יכלו לשמש כראיות בידי התובעת להוכחת תביעתה.

58. לכל האמור יש להוסיף, כי גרסתה של התובעת אודות טעות שהתרחשה בעת הזנת נתוני הקריאות המיוחדות נסתרת מניה וביה ע"י רישומי ותדפיסי שהתובעת בעצמה הגישה לבית המשפט במצורף לתצהירי עדיה. כוונתי לתדפיס תוצאות בדיקת המונה מיום 26.11.09 שצורף כנספח ד' לתצהירו של אריכא וכן תדפיס גיליון שימושים במונה שצורף כנספחים ה' ו- ג' לתצהיריהם של אריכא ואבוחצירה, בהתאמה. בסעיף 6 לתצהירו, טען אריכא כי ביום 26.11.09 הגיע בודק מונים למקום הצרכנות, בדק את המונים ודיווח כי מצב המונה עומד על 919,354 קוט"ש. כן מצא הבודק כי המונה תקין. בהמשך לקריאה זו הופק החשבון הסופי ע"ס 426,667 ₪ שעומד בבסיס התביעה דנא. לתמיכה בגרסתו, צירף אריכא תדפיס תוצאות בדיקת המונה מיום 26.11.09 (נספח ד') וכן תדפיס גיליון שימושים במונה (נספח ה'). ואולם, עיון בתדפיסים אלה מעלה כי בהם נרשם שקריאת המונה במועד זה עמדה על 91,935 קוט"ש, ולא קריאה חריגה של 919,354 קוט"ש, כטענת אריכא בסעיף 6 לתצהירו. יתרה מזאת, אריכא אישר בעדותו כי הקריאה שדווחה ביום 26.11.09 הייתה בת 5 ספרות ולא הצביעה על נתוני צריכה חריגים (עמ' 21, ש' 12-13 וש' 19-20). בדיקה זו שומטת את הבסיס תחת טענותיה של התובעת אודות טעות בהזנת נתוני הצריכה שהתקבלו מקריאות מיוחדות במקום הצרכנות.

59. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח עדותו של אבוחצירה (עמ' 19, ש' 26-27), לפיה הבדיקה מיום 26.11.09, שסומנה בגיליון השימושים באות "ר" (רגילה), נערכה באמצעות מסופון שמזין את הנתונים למחשב באופן אוטומטי ללא מגע יד של אדם, ולכן הסיכוי להתרחשות שגיאה בהזנה של הנתונים למחשב התובעת הינו נמוך, זאת במובחן מבדיקה מיוחדת שהקלדתה נערכת באופן ידני (עמ' 19, ש' 26-27).

60. ראוי לציין, כי התובעת סומכת את יתדותיה על קריאה בודדת אחת, שלטענתה, נצפתה בה צריכה חריגה העולה בעשרות מונים על קריאות קודמות שהוקלדו קודם לכן במחשב התובעת. ברם, למול בדיקה זו קיימות בדיקות קודמות המוגדרות כשוטפות המתועדות בגיליון שימושים במונה, אשר בוצעו ע"י מכשיר מסופון ולא באופן ידני, והסיכוי להתרחשות טעויות בקשר אליהן הינו נמוך מאוד, כפי שהעידו על כך אבוחצירה ומדינה בחקירתם הנגדית. לפיכך, משקלן של קריאות אלה הינו גבוה בהרבה מהקריאה המיוחדת עליה נסמכת התובעת בתביעתה.

61. לא נעלמה מעיני עדותו של אבוחצירה, לפיה מעבר לדרישה שהוא הקים ביום 02.12.09 הוקמה דרישה נוספת ביום 17.01.10 ע"י מדינה, אשר הגיע בעצמו למקום הצרכנות במועד זה ודיווח לאבוחצירה על קריאת מונה חריגה שעמדה על 932,959 קוט"ש ואבוחצירה בעצמו הזין קריאה זו למחשבי התובעת עוד באותו היום, כאמור בסעיף 4 לתצהירו של אבוחצירה. אף שנתוני קריאה זו תומכים לכאורה בגרסתה של התובעת, אין בידי לקבל עדות זו, מכיוון שאין לה כל זכר בתצהירו של מדינה, באשר זה האחרון אינו מוסר בתצהירו על אודות נתוני צריכה שנתקבלו מבדיקה שהוא בעצמו ביצע במקום הצרכנות ביום 17.01.10. יתרה מזאת, עדותו של אבוחצירה מהווה עדות מפי השמועה אסורה, באשר הלה כלל לא נכח במקום הצרכנות במועד האמור, הקריאה מיום 17.01.10 לא נצפתה על ידו ותוצאותיה הוזנו על ידו למחשבי התובעת בהסתמך על מידע שנמסר לו טלפונית ע"י מדינה, שכאמור כלל לא התייחס בתצהירו לבדיקה זו.

62. הדברים מקבלים משנה חומרה נוכח העובדה, שגם לאחר שהורשתה התובעת להביא ראיות ותצהירים משלימים מטעמה, היא נמנעה מלצרף תצהיר משלים מטעם מדינה בו יתייחס האחרון לקריאה החריגה שהוא בעצמו ערך ביום 17.01.10. תחת זו, הגישה התובעת תצהיר משלים מטעמו של אבוחצירה, אשר אמנם הזין את הקריאה מיום 17.01.10 ואולם הוא לא ביצעה בעצמו וקיבל את ממצאי הצריכה על פיה דרך הטלפון ממדינה. בהקשר זה יצוין, כי מלבד תצהירו של מדינה צירפה התובעת גם את תצהירו של אריכא ובמסגרתו התייחס האחרון לחישוב החוב ואופן היווצרותו. כן בהמשך, צורף תצהירו של אבוחצירה וגם תצהיר זה הכיל התייחסות לחוב עצמו. ואולם, שני עדים אלה, להבדיל ממדינה, לא ביקרו במקום הצרכנות ולא ביצעו בעצמם קריאות מונה מכל סוג שהוא, בוודאי לא קריאות המונה המאוזכרות במסגרת התצהירים מטעמם, לא כל שכן קריאות המונה המיוחדות שביחס אליהן נפלה שגגה בעת הקלדתן. מכיוון שכך, עדויותיהם בנושא החוב ואופן חישובו מהווה עדות מפי השמועה פסולה ואין מקום להסתמך עליהן לצרכי הוכחת החוב ושיעורו.

63. לביסוס טענותיה בדבר נכונות הקריאות מהתאריכים 02.12.09 ו- 17.01.10 סמכה התובעת את יתדותיה על צריכות מאוחרות יותר שהיו במקום הצרכנות גם לאחר שהמונה במקום הצרכנות הוחלף ביום 06.03.11. אין בידי להסכין עם גישת התובעת, זאת לנוכח חילופי השוכרים במקום הצרכנות והעברתו לצרכן חדש ביום 24.03.10, ומכאן שלא ניתן לגזור גזירה שווה בין צריכות מאוחרות לבין הצריכות שהיו במועדים הרלוונטיים לתביעה דנן.

64. למעלה מן הנדרש ולמען הזהירות בלבד, יצוין כי גם אם נתקבל את גרסת התובעת אודות היווצרות החוב עקב שגיאה בהקלדת הקריאות המיוחדות ע"י מוקדניות התובעת, אין בכך כדי לשנות מן התוצאה אליה הגעתי בדבר דחיית התביעה, באשר התובעת לא השכילה להוכיח את שיעור החוב הנטען ואופן חישובו.

65. עסקינן כאמור בחיובים רטרואקטיביים עבור 5 שנות צריכה, החל מיום התקנת המונה במקום הצרכנות בשנת 2004 ועד מועד חילופי הצרכנים בשנת 2009. ואולם, בישיבה שנערכה בין נציגי התובעת והנתבעים 2 ו- 3 ביום 28.02.10, לאחר גילוי השגגה בהקלדה, ציין מר שלמה כהן, הממונה עד עדי התובעת, כי יש לתקן את החוב ולהעמידו על ארבע שנים בלבד. חרף האמור, הוגשה התביעה בגין חוב נטען לתקופה בת 5 שנים כאמור, ללא שנערך תיקון לחוב.

66. יתר-על-כן, התובעת לא ביארה בתצהירי עדיה כיצד בוצע חישוב החיוב הרטרואקטיבי ועל סמך איזה תעריף או מחיר קוט"ש נערך החישוב האמור (התעריף במועד החיוב או התעריף שיהיה תקף במועד הצריכה).

67. על האמור יש להוסיף, כי אף שעסקינן בטעות של מוקדניות התובעת, לא היססה האחרונה לדרוש במסגרת התביעה שערוך לסכום החוב הנטען והוסיפה על הקרן הפרשי הצמדה וריבית בסך כולל של 10,933 ₪, אף שקודם להגשת התביעה לא דרשה את תשלומו מהנתבעים.

68. סיכומם של דברים: התובעת לא השכילה להוכיח עצם קיומו של חוב בגין צריכת חשמל שוטפת שנוצר עקב הקלדה שגויה של נתוני צריכה שהתבלו מקריאות מיוחדות שבוצעו במקום הצרכנות, או למצער, שיעורו של החוב הנטען ואופן חישובו. מכאן, אין מנוס מלהורות על דחיית התביעה.

69. לאור המסקנה אליה הגעתי, מתייתר הצורך לדון בשאלת זהות הצרכן הרשום והצרכן בפועל במקום הצרכנות ולשאלה על מי מהם מוטלת חובת התשלום.

התוצאה

70. התביעה, כאמור, נדחית.

71. בשל אופי הטענות שנטענו ולא הוכחו, ובשל אופן ניהול התביעה על ידי התובעת, כמתואר, התובעת תשלם לכל אחד מהנתבעים 1 ו- 2 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ₪. כן תשלם התובעת לנתבע 3 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 8,000 ₪.

72. כפועל יוצא מדחיית התביעה, נדחית גם ההודעה לצד שלישי. הואיל וקיימת זהות ביו חלק מבעלי הדין בתביעה העיקרית ובהודעה לצד שלישי ונוכח ייצוג משפטי משותף לחלקם, איני עושה צו להוצאות במסגרת ההודעה לצד שלישי.

73. התשלום הנ"ל יבוצע תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לבאי-כוחם של התובעת והנתבע 1, וככל שלא ישולם במועד האמור, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין עד יום התשלום בפועל.

74. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט' אייר תשע"ו, 17 מאי 2016, בהעדר הצדדים.