1. בפניי בקשת התובעת להתרת הבאת ראיה נוספת לאחר שהוגשו תצהירי הצדדים ונחקרו עדי התובעת.

2. הראיה הנוספת אותה מבקשת התובעת להגיש הינה תצהיר עדות נוסף של נציג מטעמה, אליו צורפו תדפיסי דיווח קריאה מהתאריכים 02.12.09 ו- 17.01.10 וכן ותדפיס גיליון שימושים המתעד קריאות מאוחרות למועדים הנ"ל.

3. ראשיתו של ההליך דנן בתביעה כספית ע"ס 417,297 ₪ שעניינה חוב נטען בגין אי תשלום עבור צריכת חשמל שסיפקה התובעת למי מהנתבעים עבור התקופה שבין 01.10.04 ועד 24.03.10.

4. התובעת טוענת בנימוקי בקשתה, כי התצהיר הנוסף נחוץ על מנת ליתן מענה לשאלת בית המשפט שהתעוררה במהלך ישיבת ההוכחות שהתקיימה בתיק באשר לאופן בו גילתה התובעת כי נשלחו לנתבעת 1 חשבונות חשמל שגויים. לטענתה, המצהיר, ששימש בתקופה הרלוונטית כסגן ראש מדור גביה באזור טבריה, היה הראשון שגילה את הטעות האמורה ועמד על הקלדה נכונה של קריאת המונה ברישומיה של התובעת. משכך, עסקינן, לשיטת התובעת, בראיה מהותית להוכחת התביעה הנדונה. עוד הפנתה המבקשת להלכה הפסוקה הנוהגת במקרים כגון דא המתירה הגשת ראיה נוספת אף בשלב מתקדם של ההליך, לא כל שכן כאשר בענייננו טרם הסתיים שלב שמיעת הראיות ונותר לחקור את עדי הנתבעים.

5. הנתבעים מתנגדים בתוקף לבקשה וטוענים, כי מדובר בשלב מאוחר ביותר של המשפט וכי התובעת אינה נותנת הסבר מספק מדוע לא צירפה את התצהיר במועד וטענותיה בעניין זה סתמיות וכלליות. במיוחד, כאשר עסקינן בראיות שמצויות כבר מתחילתו של ההליך ברשותה של התובעת ובמצהיר הנמנה על עובדיה של התובעת. הנתבעים מפנים למבחנים שנקבעו בפסיקה לצירוף ראיה באיחור וטוענים, כי אף ספק אם הראיה המבוקשת רלוונטית בכלל להוכחת גרסת התובעת. עוד טוענים הנתבעים למחדלים דיוניים בהגשת הבקשה, כגון אי צירוף תצהיר לתמיכה בטענות העובדתיות המועלות בבקשה וכן צירוף הראיות עצמן לבקשה אשר מנוגד לכל דין ולחובת תום הלב.

6. אחר עיון בטענות הצדדים, אני מחליטה להיענות לבקשה. להלן אנמק החלטתי.

7. שיקולי בית המשפט לעניין הגשת ראיות נוספות פורטו בהרחבה בהחלטתו של כב' השופט א' ריבלין מיום 30.07.02 במסגרת רע"א 2137/02 אליהו ממן נ' פז חברת נפט בע"מ (טרם פורסם), והם כדלקמן:

"הכלל לעניין הגשתן של ראיות לבית המשפט הוא, כי בעל דין צריך להגישן ב"חבילה אחת". רק מקום בו מצביע בעל-דין על טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטייה מן הכלל הנ"ל, יענה בית המשפט לבקשתו להגיש ראיות נוספות (ראו: ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' ציפורה בן-נון, פ"ד מו (3) 738, 742; ע"א ג'ני בטאן נ' יעקב זאבי ואח', פ"ד יט (4) 337, 339). בשאלת הגשתן של ראיות נוספות, יתחשב בית המשפט, בין היתר, באופי הראיה הנוספת, האם היא "פשוטה"; מהו השלב אליו הגיע המשפט; ככל שהמשפט מצוי בשלב מתקדם יותר כן יטה בית המשפט שלא לקבל את הראיה; יש לבחון גם האם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר (ראו: ע"א 188/89 פיאד אחמד עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה, פ"ד מז (1) 661, 665)".

8. עוד נקבע, כי בית המשפט עשוי להיעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת אף בשלב הערעור, אף אם נסתיים שלב שמיעת הראיות, ואפילו אם אי הגשתה במועד נבעה ממחדלו של בעל הדין, במקרים בהם הגשת הראיה הנוספת דרושה לשם בירור האמת ויש בה כדי לסייע לבית המשפט לעמוד באופן מלא על זכויותיהם המהותיות של בעלי הדין (ראה: רע"א 1297/01 מיכאלוביץ כלל חברה לביטוח, פ"ד נ"ה (4) 577, 579). אם כך הדבר, קל וחומר בענייננו כאשר טרם החל שלב חקירת עדי הנתבעים.

9. לענייננו יפים הדברים שנקבעו ברע"א 105/05 שמעון דהן נ' מישל קסון מפי כב' השופטת ארבל:

"אף שהכלל הינו כי על המבקש להביא ראיות נוספות להראות כי אי הבאת הראיה נבעה מסיבות שאינן תלויות בו ולשכנע את בית המשפט בדבר תום ליבו בעת הגשת הבקשה, הרי שהתרת הגשתן של הראיות בשלב הערעור אפשרית, במקרים המתאימים גם אם מחדלו של בעל הדין המבקש הוא שהביא לידי כך שהראיות לא הוגשו במעוד ערכאה הדיונית ... ברי כי התרת הגשתן של ראיות במקרה אחרון זה של מחדלו של בעל הדין המבקשת תתאפשר רק באותם מקרים בהם ניכר כי לראיות שהגשתן מתבקשת תהא חשיבות ניכרת לעניין ההכרעה בפסק הדין ... הגם שניתן לתהות, לפחות לגבי חלקן של הראיות, מדוע הן לא הוגשו עובר למתן פסק הדין, וההסבר שניתן לעניין זה אינו אלא חלקי בלבד, הרי שאני סבורה כי מהתמונה הלכאורית המצטיירת מהבקשה בכללותה ומהראיות הגשתן מתבקשת עולה כי יש מקום להיעתר לבקשה ולהביא את הראיות בפני בית המשפט" (הדגשה הוספה – ש.נ.).

10. במקרה שלפנינו, אי הגשת הראיות הנוספות במועד מהווה מחדל אשר אף לא הוסבר דיו ע"י התובעת. אמנם, לא ברור מדוע לא הביאה התובעת את הראיות בשלב מוקדם של ההליך, בעת שניתנה ההוראה לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמם, בפרט שעסקינן בראיות חפציות, היינו תדפיסי דיווח קריאה, שהיו בהישג ידה של התובעת וכן במצהיר שנמנה על עובדיה.

11. יחד עם זאת, עיון בראיות הנוספות שמתבקשת הגשתן מעלה, כי עסקינן במסמכים מהותיים ורלוונטיים לבירור המחלוקות בין הצדדים, בפרט בנוגע לטענת התובעת אודות משלוח חשבונות חשמל שגויים לנתבעת 1 ואשר מעידים על צריכת חשמל פחותה מן הצריכה בפועל. על שום כך, הגם שהתנהלות התובעת נגועה במחדל דיוני חמור, אני מתירה הגשת הראיה הנוספת, ואולם זאת בכפוף לתשלום הוצאות.

12. בעניין זה אפנה לע"א 2005/01 (ת"א) דדון אבנר נ' ישראכרט תעשיות בע"מ ובו נקבע כדלקמן:

"... בית-המשפט עשוי להיעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת אף כאשר אי-הגשתה במועד נובעת ממחדלו של בעל-דין ; זאת כאשר הוא סבור כי הגשתה דרושה לשם ברור האמת, וכי יש בה כדי לסייע לו לעמוד באופן מלא ושלם על זכויותיהם המהותיות של בעלי-הדין .... מצאנו כי בראיה זו יש כדי לסייע לנו לעמוד באופן שלם על זכויותיהם המהותיות של בעלי הדין, ויכול ויהא בה כדי להשפיע על תוצאות ההתדיינות, על כן, החלטנו לקל הראיה. מחדלו של המערער, שלא טרח להציג את הראיה במועד, וההוצאות שנגרמו בשל כך לבעל דינו, יוכלו תקון בדרך של הטלת הוצאות הדיון על המערער, באופן שלא יהיה מותנה בתוצאות ההתדיינות".

13. אכן קיום נכון ומוקפד של סדר הדין וההוראות הדיוניות הוא ערך מרכזי בניהול ההליך שאין להמעיט מחשיבותו, אך לעיתים יש הצדקה לסטות מערך זה בעיקר כשהדבר נחוץ לשם גילוי האמת ועשיית הצדק (ראה: י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהד' שביעית, בעמי' 509-510). הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה, כי בתיק דנן טרם הסתיים שלב ההוכחות וטרם הכריזה התובעת "אלה עדיי".

14. לאור כל האמור, אני מתירה לתובעת להוסיף כראיה מטעמה את תצהיר עדותו של מר אבו חצירה על כל נספחיו וזאת בכפוף לתשלום הוצאות בסך של 2,000 ₪ לכל אחד מהנתבעים, וזאת בתוך 30 יום מהיום וללא קשר לתוצאות ההליך.

15. המזכירות תמציא בדחיפות העתק ההחלטה לצדדים באמצעות הפקסימיליה ותוודא קבלתה.

ניתנה היום, י"ח תמוז תשע"ה, 05 יולי 2015, בהעדר הצדדים.