ראשית דבר

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן על ידי ביום 14.11.13, כנגד המבקשת לפינוי וסילוק ידה מהנכס בבעלות המשיבה.

בפסק הדין מצאתי ליתן צו לסילוק ידה של המבקשת מהנכס ולהחזרת החזקה בנכס לבעלות המשיבה, וכמו כן מצתאי לחייב את המבקשת בסך 15,720 ₪ לטובת המשיבה.

איני מוצאת מקום להיכנס לטעמים אשר הביאו אותי לתוצאת פסק הדין, שהרי אלו פורטו במסגרת פסק הדין.

המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין וסמוך לאחר מכן הגישה בקשה זו לעיכוב ביצוע פסק הדין.

הכלל הוא, שהגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).
כלל זה תקף במיוחד, כשפסק הדין הוא חיוב כספי (ע"א 9296/03 אהרוני נ' מנשה, פ"ד נח(2) 301).

בדונו בבקשה לעיכוב ביצוע שוקל בית המשפט את השיקולים הבאים:

הראשון – סיכויי הצלחת הערעור.

השני – אם יזכה המערער בערעורו, לאחר שפסק הדין כבר בוצע, האם יהא זה מן הנמנע, או קשה, להשיב את המצב לקדמותו.
(ראו: א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, עמ' 3-642, והפסיקה הנזכרת שם).

לאור האמור עלינו לבחון תחילה את סיכויי הצלחת המבקשת בערעור.

עיינתי בטענות הרבות אשר לטענת המבקשת הינן הטענות העיקריות בערעור שהוגש על פסק הדין, אך לטעמי אין בטענות אלה כדי להקים סיכויי הצלחה טובים בערעור, כפי שיבואר להלן.

יריעת המחלוקת בין הצדדים מתחלקת לשתיים, הראשונה הינה שאלת זכאותה של המבקשת להמשיך ולהתגורר בנכס אשר הושכר לה באמצעות הסכם השכירות והשניה הינה ברכיב הכספי כאשר לטענת המשיבה לא שילמה המבקשת את דמי השכירות.

במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין העלתה המבקשת את עיקר טענותיה בערעור, על כן אתייחס לסיכויי הערעור להתקבל מתוך עיקר טענות אלה.

המבקשת ציינה כי לא נחקרה על תצהירה במסגרת בקשת הרשות להתגונן וזאת מאחר והמשיבה חקרה אותה במסגרת הבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, לפיכך לא נסתרה גרסת המבקשת.

יובהר כי אין להסיק כי באם ניתנה החלטה המורה על ביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, הרי שקמה למבקשת טענת הגנה ראויה. כב' הרשם שביטל את פסק הדין ביצע את האיזונים הנדרשים לשיטתו ובצעד מאוחר יותר ובמסגרת בקשת הרשות להתגונן יבחן בית המשפט במסננת צפופה יותר את טענות ההגנה של המבקשת ושמה על ביהמ"ש לבחון באם קמה למבקשת הגנה מספקת שבגינה יש ליתן לה רשות להתגונן.

טענה נוספת אשר העלתה המבקשת כנגד פסק דין הינה באשר לדחיית טענתה כי החוזה אשר ערכה עם המשיבה הינו בעל תניות מקפחות.

כפי שכבר התייחסתי לטענה זו במסגרת פסק הדין, המבקשת לא עמדה על טענתה לתנאי מקפח באופן מפורט ובנוסף לכך החוק קבע רשימת אפשרויות סגורה לתנאים מקפחים אשר פורטה במסגרת פסק הדין. עמדת המבקשת כי התנאי בהסכם השכירות הקובע כי השכירות אינה מוגנת ע"י חוק הגנת הדייר, מהווה תנאי מקפח אינה יכולה להתקבל כטענת הגנה משתי טעמים, האחד כפי שצוין לעיל אינה עומדת ברשימה אשר נקבעה בחוק כתנאי מקפח ובנוסף - המבקשת חתמה במסגרת הסכם השכירות ומתוך רצון חופשי כי חוק הגנת הדייר לא יחול על הסכם השכירות.

טענת המבקשת כי המשיבה הודתה בחובתה לתיקון הליקויים בדירה וזאת ע"י נציגה מר ישראל כאשר ציין לפני המבקשת "אין לעמידר כסף", אין בה כדי להודות בתיקון הליקויים בדירה ובפרט שעה שקיימת הוראה מפורשת בהסכם השכירות הקובעת כי הליקויים יתוקנו ע"י המבקשת.

כמו כן, המבקשת ידעה להסתייע היטב בילדיה ועברה להתגורר עימם, על כן אין ספק כי הליקויים בדירה עשויים היו להיות מתוקנים על ידה מעל לכל ספק וזאת חרף מצבה הבריאותי.

מלבד האמור מעלה, הוראות הסכם השכירות בין הצדדים קבעו באופן מופרש בסעיף 37 ב' כי במידה ולא יקיים השוכר (המבקשת) תנאי מתנאי החוזה, אזי רשאית המשיבה לבטל את ההסכם.

המבקשת לא סתרה את טענת המשיבה כי לא שילמה במשך תקופה את דמי השכירות, על כן כאמור בסעיף 4 להסכם השכירות רשאית המשיבה לדרוש את פינויה של המבקשת.

לעניין זה לא העלתה המבקשת דבר וחצי דבר, מכאן הרי שאין כל מניעה למשיבה לבטל את ההסכם ולחייב את המבקשת לסלק ידה מהמושכר.

יודגש ויובהר כי נעשו על ידי כל הניסיות על מנת למנוע את תוצאת פסק הדין כפי שניתנה, לרבות קיום דיון בנוכחות נציגי משרד השיכון ובינוי ונציגי המשיבה וזאת על מנת למצוא חלופה ראויה, אך משסירבה המבקשת לכל הצעה שהוצעה לא היה בידי להגיע למסקנה אחרת.

בהתייחס למבחן הנוסף כפי שציינתי לעיל יש לבדוק אם יזכה המערער בערעורו, לאחר שפסק הדין כבר בוצע, האם יהא זה מן הנמנע, או קשה, להשיב את המצב לקדמותו.

בבחינת המצב הקיים אני סבורה כי פינוי המבקשת מהדירה האמורה, עשוי להביא למצב לפיו המשיבה תעביר זכויות ההשכרה בדירה לאחר ועל כן לא ניתן יהיה להשיב למבקשת את זכותה בדירה הספציפית הזו.

כפי שכבר נעשו ניסיונות רבים למצוא חלופה אחרת למגורים למבקשת כגון באילת סמוך למקום מגורי בנה, עמדה המבקשת בכל תוקף על המשך מגוריה בדירה הספציפית ברח' אליהו סלם 8, רמלה.

מבחן נוסף ואחרון הינו מאזן הנוחות והנזקים העשויים להיגרם למי מהצדדים.

" בהחלטות שונות שניתנו על-ידי בית משפט זה נקבע, כי לא בנקל ידחה בית המשפט בקשה לעיכוב ביצוע שעניינה פינוי בעל דין ממקרקעין. זאת, הואיל וההנחה היא שבנסיבות אלו יקשה להחזיר את המצב לקדמותו במידה והמערער יזכה בערעורו"

(ראו למשל: ע"א 8564/06 סולטאני נ' בנק לאומי לישראל (טרם פורסם, 26.2.07); רע"א 7682/05 לוי נ' מינהל מקרקעי ישראל, תק-על 2006(4) 1115).

לאור האמור והואיל ומצבה הרפואי של המבקשת הינו קשה מאוד בשל לקות ראיה ולאור גילה המופלג ומצב הכלכלי ומאחר ומדובר בדירת מגורים כאשר ציינה לפני במסגרת הבקשה שילדיה אינם חפצים לארחה בשל מתח הנוצר עם בנות הזוג של ילדיה, נחה דעתי כי הנזק העשוי להיגרם למבקשת עולה על נזקי המשיבה אשר הינה גוף ציבורי והמתנתה עד להחלטה בערעור אינה עשויה להביא לנזק רב.

המסגרת הנורמטיבית לבקשת לעיכוב ביצוע פסק דין מצויה בתקנה 467 לתקסד"א.

בתקנה 467 (ג) נקבעה הוראה מיוחדת הקובעת כי ההוראות הקבועות בתקנה 364 (א) עד (ד) יחולו בבקשה לעיכוב ביצוע.

להלן התקנות:

467. (א) בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שנתן, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שיקבע ובתנאים שייראו לו, והוא כל עוד לא הוגשו ערעור או בקשת רשות לערער; בקשה למתן סעד לפי תקנה זו אפשר שתידון בלא מתן הודעה עליה, אם הוגשה מיד לאחר שימוע ההחלטה.

(ב) הוגש ערעור או בקשת רשות לערער, רשאי בית המשפט שלערעור להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שהיא נושא ערעור או נושא בקשת רשות לערער, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שיקבע ובתנאים שיראו לו.

(ג) הוראות תקנה 364(א) עד (ד) יחולו על בקשה למתן סעד או עיכוב ביצוע שיוגשו לפי תקנה זו, בשינויים המחויבים לפי העניין.

364. (א) בית המשפט לא ייתן סעד זמני אלא בכפוף להמצאת התחייבות עצמית כאמור בתקנה 365(ב), וכן ערבות מספקת, להנחת דעתו, לשם פיצוי בגין כל נזק שייגרם למי שאליו מופנה הצו כתוצאה ממתן הצו, אם תיפסק התובענה או אם יפקע הצו מסיבה אחרת; בית המשפט רשאי לפטור מהמצאת ערבות, אם ראה שהדבר צודק וראוי, ומטעמים מיוחדים שיירשמו.

(ב) בית המשפט רשאי לצוות על הפקדת עירבון בנוסף לאמור בתקנת משנה (א), אם שוכנע כי הדבר צודק וראוי בנסיבות הענין; בית המשפט לא ייתן סעד זמני במעמד צד אחד אלא בכפוף להפקדת עירבון בנוסף לאמור בתקנת משנה (א), זולת אם שוכנע כי בנסיבות הענין צודק וראוי לפטור מהפקדת העירבון.

(ג) סכום העירבון לא יעלה על 50,000 שקלים חדשים; בית המשפט רשאי, אם ראה שהדבר מוצדק מטעמים מיוחדים שיירשמו, להגדיל את סכום העירבון מעבר לסכום האמור או להתנות את מתן הצו במתן עירבון אחר.

(ד) הסכום הנקוב בתקנת משנה (ג) יעודכן ב-1 בינואר של כל שנה (להלן - יום העדכון) לפי שיעור עליית מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן - המדד) שפורסם בחודש נובמבר שלפני יום העדכון, לעומת המדד שפורסם בחודש נובמבר שקדם לו; סכום שעודכן כאמור יעוגל לשקל החדש השלם הקרוב, וסכום של חצי שקל חדש יעוגל כלפי מעלה.

לאור האמור, חרף דעתי כי סיכויי הערעור להתקבל הינם נמוכים מאוד ופסק הדין מתייחס באופן מפורט לטענות המבקשת, אני מוצאת להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין בכפוף להפקדת התחייבות עצמית של המבקשת וכן בכפוף להפקדת סך של 2,000₪ בקופת ביהמ"ש.

למען הסר ספק, נתתי דעתי למצבה הכלכלי של המבקשת וייצוגה באמצעות עו"ד מטעם לשכת הסיוע המשפטי, אך אני סבורה כי בנסיבות המתוארות רק בכפוף לתנאים האמורים מעלה ניתן יהיה להבטיח את נזקי המשיבה.

ניתנה היום, י"ב טבת תשע"ד, 15 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.