נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד – הילה דרימר

הנאשם - בעצמו ובא כוחו עו"ד – יאיר לחן

<#1#>

פרוטוקול

<#2#>

גזר דין

הנאשם הודה והורשע, במסגרת הסדר טיעון, שככלל תיקון כתב האישום, ללא הסכמה עונשית, בכך שביום 9.5.10 התקשר לל.מ. (להלן:"המתלונן") ומשהלה לא ענה שלח לו מסרון בו דרש ממנו לדבר עמו בדחיפות, וכשהמתלונן לאחר מכן ענה לטלפון דרש ממנו כי יסיעו ברכבו. המתלונן ניסה להתנגד אך נכנע ללחציו והסכים להסיעו למקומות שונים בשל לחצי הנאשם שהטיל עליו אימה שאם לא ייעתר לדרישותיו יפגע בו.

הנאשמים מפעם לפעם נהגו לדרוש מהמתלונן להסיעם ומידי פעם שילמו לו סכומים של 10 ₪ ו-15 ₪ עבור הנסיעות, וביום הזה המתלונן כאמור נסע לאסוף הנאשמים ברכב של שותפו מבית הנאשם. הנאשמים הנחו אותו לאן לנסוע וירדו באותם מקומות מהרכב בעת שהמתלונן המתין להם. בשלב מסויים הסיעם לביתם ודרש מהם לרדת מהרכב, אך הם סרבו ודרשו שיקח אותם למקום נוסף. המתלונן התנגד וטען כי הוא לא הנהג שלהם וביקש מהנאשם שלא יתקשר אליו יותר בדרישות כאלה. בתגובה סטר הנאשם בחוזקה על לחי ימין של המתלונן וכשהמתלונן יצא מהרכב יצא גם הנאשם 2 והחל להכותו במכות אגרוף , הפילו ארצה והמשיך לתקוף אותו בבעיטות כשנאשם 2 ואחר הצטרפו ותקפו אותו בצוותא בכל חלקי גופו.

אביו של המתלונן נקלע למקום באקראי וניסה לחלץ את בנו, וכשניסה להתקשר למשטרה הנאשם לקח ממנו את מכשיר הטלפון שלו.

כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלונן חבלות של ממש: שבר באף ,דימומים, שטפי דם ונפיחות מתחת לעין ימין ובלחי ימין, שפשופים בפנים ובפלג גופו העליון , רגישות בצלעות , ונזקק לטיפול רפואי בבית חולים- עבירות של תקיפה בצוותא חדא הגורמת חבלה של ממש וסחיטה באיומים.

כתב האישום המקורי הוגש כבר ביום 16.5.10 ונאשם 2 הודה והורשע מיד במסגרת הסדר טיעון בעבירה של תקיפה בצוותא חדא הגורמת חבלה של ממש, ונגזר דינו ביום 31.1.11 לקנס בסך 1500 ₪,מאסר בפועל של 5 חודשים, פיצוי למתלונן בסך 3,500 ₪, שנה מאסר מותנה וכן התחייבות בסך 15,000 ₪.

חלקו של נאשם 2 היה קטן משל נאשם 1, ולא בכדי התביעה ויתרה לו על עבירת הסחיטה באיומים . בגזר הדין של נאשם 2 התחשבתי לקולא בהודאתו, במצבם הבריאותי הקשה של הוריו ובעובדה שלחובתו הרשעה אחת בלבד בעבירה שונה. לחומרה התייחסתי לקרבן, שבעקבות התקיפה נזקק לניתוחים ולכך שמדובר במי שמוכר מזה שנים כנכה לאחר שאובחן כסובל מסכיזופרניה פרנואידית, אך נמצא ברמיסיה , ומטופל תרופתית ונפשית. בעקבות האירוע הקורבן נמצא במצב פוסט טראומטי וסובל מפחד תמידי ממפגש עם התוקפים. מדובר ללא ספק באירוע טראומטי שהחמיר מצבו הנפשי, שהיה שברירי מלכתחילה. נראה כי לא בכדי בחרו הנאשמים דווקא בו שכן על פי עדות המתלונן הם ידעו היטב מה מצבו הנפשי. לפני האירוע האלים המתלונן הועבר למסגרת דיור מוגן וביום האירוע רכבו היה מקולקל ונאלץ לכן להסיעם ברכב שותפו, שנכח עימו , אך בשלב מסויים נמלט. הנאשמים ידעו מניסיון העבר כי באיומיהם, ביכולתם לשעבד המתלונן אליהם, ולנצלו, אלא שהמתלונן ביום זה הפתיעם, אזר עוז , נעמד מולם והתנגד להם, אלא שתגובתם על כך הייתה מיידית ואכזרית.

ניתן אך לדמיין כיצד היה האירוע מסתיים אלמלא נקלע למקום באקראי אביו של המתלונן, שהחליט כי ברצונו לקנות פלאפל בחנות סמוכה. מדובר במעשי בריונות שפלים, בזויים, מכוערים ומעוררי סלידה שיש להוקיעם ולהקיאם.

לא רק זאת, אלא הנאשם שבפני, בחר לכפור, ולכן שמעתי את עדותו של המתלונן, שהסיטואציה הייתה קשה לו, ואשר העיד כי הנאשמים היו שכניו מילדות. הוא תיאר ההתעללות בו והתקיפה הקשה שהותקף והוגשו צילומיו לאחר שנחבל (ת/1). המתלונן עבר חקירה נגדית קשה ומתישה ונזקק למספר הפסקות . כך גם העיד אביו , והעיד אבי סרידוב, עד ראיה, שהוכרז עד עויין.

ב-13.6.11 ביקש הסנגור כי התיק יועבר לגישור. ב-13.11.11 נמשכה שמיעת פרשת הראיות ורק ב- 23.1.12 התקיים הליך גישור .

ב-28.6.12 , המועד שנקבע לסיום שמיעת פרשת הראיות, הוצג הסדר הטיעון .

הטיעונים לעונש נדחו מאז שוב ושוב בין היתר לקבלת תסקירי שרות המבחן וחוו"ד הממונה ובשל בקשות הנאשם.

כמו כן נתקבל תסקיר נפגע, לדיון ביום 3.1.13 ממנו עולה כי המתלונן נמצא במעקב סוציאלי שבועי ומקבל הדרכה וליווי פרטניים יום יומיים. את הנאשמים הכיר בטרם הוכר כזכאי לתכנית השיקום וסבר לתומו כי הם חבריו, אלא שניצלו כמיהתו לקשר, ואת חולשתו, והפגיעה שפגעו בו היוותה פגיעה ממשית ביחסי האמון שניסה לקיים עם הזולת, והעצימה את מצבו הנפשי, הקשה ממילא.

מתסקירי שרות המבחן עולה כי הנאשם גרוש, בן 34, אב לשלשה קטינים , המתגוררים עם גרושתו. הוא בעל 10 שנות לימוד ולא התגייס לצה"ל. אמו חולת סרטן, מוכרת כנכה והוא סועד אותה. הוא חב כספים רבים למל"ל בשל אי תשלום מזונות ילדיו.

שהמב"ח התרשמו כי הנאשם מתקשה לקבל גבולות וסמכות, משדר כוחניות ועוינות, ומתקשה לווסת כעסים, אך למרות זאת שולל כל בעייתיות בתפקודו , מתקשה לשתפם ומוסר מידע סלקטיבי בלבד . למרות ששלל שימוש בסמים, בבדיקה נמצאו שרידי גראס, כמו כן הכחיש ביצוע העבירות וטען כי לא איים על המתלונן ולא רק שלא תקף אותו אלא חילצו מידי תוקפיו, לכן נמנעו מכל המלצה.

התביעה עותרת למאסר במתחם שבין שנה לשנתיים בהתחשב בעונש שהוטל על נאשם 2 ופיצוי משמעותי, וגבוה בהרבה מזה שהוטל על נאשם 2 ,בעוד הסנגור מבקש להשוות העונשים ולהסתפק בעבודות שרות בשל עברו הנקי, הזמן הרב שחלף, ומצבו הכלכלי הקשה.

בשל הכחשתו המיוחס לו ביקשתי לשמוע עמדת הנאשם, שהביע צערו על המקרה וכשנשאל מדוע אינו לוקח אחריות מלאה, כפי שמצויין בתסקיר השיב כי לוקח אחריות אך רק על החלק שלו ונטען כי אינו חוזר בו מהודאתו. לבקשת הסנגור נדחה לקבלת תסקיר משלים- בו צויין כי חוזר בו מהכחשתו ומודה אולם עדיין מודה חלקית בלבד, ושוב ציינו כי נמנעים מהמלצה לאור עמדתו השוללת בעייתיות ונזקקות טיפולית.

ב"כ הצדדים תמכו טענותיהם בפסיקה.

בת.פ. 30184-05-11 מדינת ישראל נגד טטיאנה זלמנוביץ ובאסל גבן הודו הנאשמים בתקיפה הגורמת חבלה של ממש בצוותא חדא . הם גרמו בין היתר לשבר באף ופצעי דקירה . הנאשמת חבטה בראשו עם בקבוק ובהמשך דקרה בידו עם בקבוק שבור ובמסגרת ההסדר נדונה ל-15 חודשי מאסר כולל הפעלת מאסר מותנה של 10 חודשים, והנאשם נדון ל-6 חודשי מאסר בפועל.

בע"פ 4458/12 יעקב אלמו נגד מדינת ישראל המערער הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בסחיטה באיומים ותקיפה הגורמת חבלה של ממש וגרם נזק בזדון ונדון ל-48 חודשי מאסר כולל הפעלה של שני תנאים במצטבר ובחופף, ובימש"ע דחה הערעור והוסיף כי המערער נהג בבריונות כלפי המתלונן וניצלו עם אחרים בדרך של איומים הפחדה ואלימות למען השגת מטרתו , וגם אם לא מדובר באלימות ברף העליון אין להקל בו ראש . אין ספק כי עקב נסיבות חייו הקשות הידרדר לפשע אולם בתי המשפט וגורמי הטיפול ניסו להושיט לו יד ולסייע לו והדבר לא הועיל : הוא הוסיף לפשוע ולא השכיל למצות מסגרות השיקום שהוצעו לו וניפלט מהן כשתיק זה עוד חוליה בשרשרת וילכן ש צורך להבהיר לו כי באופן חד משמעי כי יש מחיר יקר למעשיו.

בע"פ 396-08-10 מדינת ישראל נגד מיעארי בימ"ש שלום דן המשיב ל-15 חודשי מאסר בגין תקיפה בנסיבות מחמירות, חבלה בזדון לרכב, היזק לרכוש, ותקיפה סתם ,ובימ"ש מחוזי קיבל את ערעור המדינה והעמיד המאסר על 24 חודשים תוך שמציין כי יש ליתן ביטוי לכך שמותקף נהג מונית וקיים צורך להגן על נהגים שעקב עבודתם נחשפים ללא סיבה לאלימות מצד הנוסעים, ובשים לב לעברו של הנאשם שלחובתו 8 הרשעות קודמות בעבירות אלימות.

בת.פ. מחוזי ב"ש 11325-10-10 מדינת ישראל נגד רזיאל רווח נדון הנאשם בגין תקיפה בנסיבות מחמירות וגרימת חבלות : שברים בפנים, בלסת ובארובת העין, נפיחות וחבלות ושטפי דם שהצריכו אשפוז וטיפול כולל קיבוע הלסת . ביהמ"ש אימץ ההסדר שכלל 15 חודשי מאסר בלבד, כולל הפעלת תנאי של 6 חודשים בחופף, וזאת בשל קושי ראייתי ממשי.

ת.פ. מחוזי ת"א 4056/09 מדינת ישראל נגד מרק יוריך הנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון בכך שתקף בנסיבות מחמירות, עם אחר, שיכור, ונדון ל-10 חודשי מאסר בפועל ו-10 על תנאי לאור העובדה שבניגוד לשותפו לא הואשם בגרימת החבלות, ולמעט עבירה אחת אין לו הרשעות קודמות. צויין כי השניים תקפו אדם שלא היה במיטבו, חסר אונים מולם, ונראה כי מצאו בו כר נוח לפרוק בו זעמם ותחושות תוקפנות בריונית בעת היותם שיכורים.

בת.פ. 1170-10-09 מחוזי חיפה מדינת ישראל נגד נביל חיר ואח' נדונו הנאשמים בגין מספר אישומים שעניינם קשירת קשר לביצוע פשע , סחיטה באיומים ותקיפה בנסיבות מחמירות וכן חטיפה , שביצעו בקטינים ,שהובאו למקום חשוך ובודד, בשלשה מקרים שונים, כשלנאשמים עבר פלילי, ולמרות זאת נגזר דינם ל-6 חודשי מאסר בעבודות שרות.

בת.פ. 8108-05 מחוזי ב"ש מדינת ישראל נגד גולדאבזדה נדונו בגין תקיפה בנסיבות מחמירות וסחיטה באיומים למאסר לריצוי בעבודות שרות.

בת.פ. 248/02 מחוזי חיפה מדינת ישראל נגד סמיר גושומוב , עבירות סחיטה באיומים, דרישת נכס באיום, גניבה, הדחה בחקירה ותקיפה בנסיבות מחמירות -לא הורשע.

בת.פ. מחוזי נצרת 1126/06 מ'י נגד אמיתי גדסי – עברות של כליאת שווא ,חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ,איומים וקשירת קשר לביצוע בפשע, נדונו לחמישה חודשי מאסר בלבד.

בע"פ מחוזי ת"א 070342/03 מ'י נגד פלוני. דקר המתלוננת בסכין והשליך אבן על ראשה . ונדון ל-18 חודשי מאסר ע"ת, ופיצוי, למרות עברו הפלילי , ובערעור בימש"ע הוסיף 6 חודשי מאסר .

בע"פ 1154/07 מ'י נגד פלוני -תקיפה בנסיבות מחמירות וגרימת שברים . בימ"ש מחוזי נמנע מהרשעתו והסתפק בשל"צ וגם בערעור בעליון לא הוטל מאסר כלל אף שהורשע.

בע"פ מחוזי נצרת 1152/06 מ'י נגד קדוש תקיפה בנסיבות מחמירות וגרימת שברים- נדון לשישה חודשי מאסר בעבודות שרות.

לאחר ביצוע העבירות, ביולי2012, נכנס לתקפו תיקון 113 לחוק העונשין השל"ז-1977 בדבר הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה.

נקבע כי העיקרון המנחה בענישה הינו עקרון ההלימה, כלומר יחס הולם בין חומרת המעשה, נסיבותיו ומידת האשם , לבין סוג ומידת העונש המוטל על הנאשם . המחוקק מצא כי על ביהמ"ש לקבוע מתחם העונש ההולם המעשה, תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע , במידת הפגיעה, במדיניות הענישה הנהוגה, ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, ואלו שאינן קשורות לביצוע העבירה, אך רשאי לחרוג מן העונש ההולם בשל שיקומי שיקום או הגנה על שלום הציבור.

אם מדובר בעבירות בעלות חומרה יתרה, בימ"ש יעשה כן אך ורק בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן, שתפורטנה בגזר הדין, ואם יש מקום להחמיר מעבר למתחם הסבירות, יעשה כן על פי חוו"ד מקצועית או אם לנאשם עבר פלילי משמעותי. שיקול של הרתעת הנאשם או הרבים, לא יצדיק חריגה ממתחם העונש ההולם.

בערעור פלילי 1323/13 רך חסן וניסים אלגרביה נ' מדינת ישראל מיום 13.5.13, בית משפט עליון (כב' השופטת ארבל), ציין כי מתחם העונש ההולם הוא אמת מידה נורמטיבית המשקללת את הערך החברתי שנפגע כתוצאה מהעבירה, מדיניות הענישה הנהוגה ביחס לעבירה זו ונסיבות ביצועה, לרבות מידת אשמו של הנאשם. בשלב זה לא מתחשבים בנסיבותיו האישיות שאינן קשורות בביצוע העבירה, כגון, נסיבות חיים, הפגיעה שתיגרם לו ולמשפחתו, מאמציו לחזור למוטב ועברו הפלילי או העדר עבר פלילי. אולם, אין בכך כדי לגרוע מהצביון האנדווידואלי שהעניק המחוקק לשלב עיצוב המתחם שבא לידי ביטוי בהוראה להתחשב בסוג העבירה, בנסיבות מסוימות בהן בוצעה. כגון, תכנון מוקדם, נזק בכח ובפועל, מידת האכזריות כלפי הקורבן ועוד וכן תוך התייחסות למידת האשם של הנאשם המסוים, כגון: הסיבה שהובילה אותו לבצע את העבירה, חלקו היחסי בעת ביצוע העבירה, יכולתו להימנע מביצוע המעשה, מצוקתו הנפשית עקב התעללות הקורבן ועוד. החוק לא מגדיר את היקפו הרצוי של מתחם העונש, אך מתחם רחב מדי שיש בו להכיל שלל מעשים ונסיבות, באופן שכל תוצאה עונשית תיתפס בו, איננו מתחם ראוי, שכן ירוקן מתוכן את תכלית החוק. מאידך, קיימת מגמה המתנגדת למתחם צר מדי. לדעתה, רוחב המתחם שיקבע תלוי במורכבות העבירה, מידת השונות שבנסיבות ביצוע, כך שככל שהנסיבות הרלבנטיות משליכות על חומרת המעשה, המתחם יעוצב באופן מדויק ופרטני יותר. יש ליתן הדעת לעובדה שככל נקבע מתחם צר יותר, כך יוענק משקל נמוך יותר לנסיבות שלא קשורות לביצוע העבירה, שהן ברובן נסיבות המקלות עם הנאשם ולהיפך, ככל שנקבע מתחם רחב יותר, כך תהיה לנסיבות אלה השפעה גדולה יותר על קביעת העונש. כמו כן, ציינה שאין לטעות בין המתחם העונשי ההולם לטווח הענישה הנהוג. מתחם העונש ההולם מגלם הכרעה ערכית המבוססת על שיקולים שונים, ומדיניות הענישה הנהוגה היא רק אחד מהם, כשטווח הענישה הנהוג מהווה נתון אימפרי-עובדתי, המורכב מעונשים מקובלים ולכן, הזיהוי של המתחם ההולם עם טווח ענישה מקובל הוא שגוי, שכן יאפשר להכניס שיקולים שאינם קשורים בביצוע העבירה בתוך קביעת מתחם העונש, שאמור להיות "נקי" משיקולים אלה והרי, רף הענישה בטרם התיקון, לא הבחין בין נסיבות הקשורות בביצוע העבירה לאלה שאינן קשורות לביצוע העבירה. על כל פנים, מתחם העונש אינו משמש "תעריף ענישה קבוע" שיש להחיל באופן אוטומטי, אלא לתפיסה הגוזרת מתחם עונשי הולם מהנסיבות הספציפיות של האירוע, בהתייחס ליסוד העובדתי והנפשי.

אף שהתיקון לא חל בעבירות שבפני שכן ההרשעה היתה ביוני 2012 רוחו שורה ,לצורך קביעת מדיניות עונשית ראויה וכדי למנוע אפלייה.

בית-משפט עליון פסק לא אחת על הצורך להחמיר את הענישה במקרי אלימות. כבר לפני שנים קבע המשנה לנשיא (כתוארו דאז) מ' חשין (בדימוס) בע"פ 8314/03 רג'אח שיהד בן עווד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 7.6.2005):

"בית-המשפט חייב להעלות את תרומתו הצנועה במלחמה הקשה שיש לחברה בישראל באלימות הגוברת והולכת ברחובות ובבתים, ותרומה זו תמצא את ביטויה בעונשים החמורים ששומה עליהם על בתי-המשפט לגזור על מעשי אלימות שפשו במקומנו כמגיפה. עלינו למוד את הרחמים שבליבנו כמידה הראויה להם, והרי ידענו כי כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי סוף שנעשה אכזרי במקום רחמן. יצא הקול מבית-המשפט ויילך מקצה הארץ ועד קצה. יצא הקול ויידעו הכל כי מי שיורשע בעבירת אלימות יישא בעונש חמור על מעשהו. והעונש יהיה על דרך הכלל כליאה מאחורי סורג ובריח. וככל שייעצם מעשה האלימות כן תארך תקופת המאסר."

לא בכדי מצא המחוקק להחמיר העונש בנסיבות בהן התקיפה, מבוצעת על ידי מספר תוקפים, ולכן גורמת לסיטואציה בה עקב העדר שיוויון כוחות , המוכה לא יכול להגן על עצמו , והתוצאה חמורה יותר. לא רק זאת , אלא גרימת חבלה, הכוללת שברים ונזקקות לטיפול, כבמקרה שבפני, הינה למעשה חבלה חמורה ולכן חסד עשתה הפרקליטות עם הנאשמים בהסתפקותה בחבלה של ממש שדינה פחות.

אף שהעונש הראוי בגין העבירות שבפני, בנסיבות בהן הודה והורשע הנאשם, הינו מאסר, המתחם העונשי הראוי בגין תקיפה מסוג עוון שחומרתה בביצועה בצוותא חדא , נע בין עונש הרתעתי עם פיצוי ,לעונש של מאסר, בספקטרום רחב הנקבע על פי נסיבות כל מקרה , חומרתו , משכו ,ותוצאותיו, תוך התחשבות בנסיבות אישיות של העבריין ,עברו ויכולתו להשתקם, אולם שונה המצב לכשמצטרפת עבירה של סחיטה באיומים. הערך המוגן ברור לכל: הצורך להגן על החלש בחברה מפני הבריון האלים , הסבור שהמטרה האישית שלו מקדשת האמצעים, וכי יוכל להימנע מעונש אם ימשיך ויאיים כי יפגע בקרבן.

אלפי קרבנות חיים בינינו , חסרי ישע, חלשים, החוששים להתלונן פן יבולע להם, ובכך מחזקים ידי אלו הנוהגים בהם באלימות. על בית המשפט להעביר מסר ברור, על פיו , חוטא לא יצא נשכר, וכי ככל שהקרבן חלש וחסר ישע, כן יוחמר עונשו של המתעמר. על אחת כמה וכמה אם התוקף אינו לוקח אחריות על מעשיו, ולכן קיימת סכנה ממשית שישוב ויחזור על מעשיו הנלוזים גם בעתיד.

במקרה שבפני עלי לקחת בחשבון, בין היתר, את עונשו של נאשם 2 ,שלקח אחריות , הודה מיד, ונדון לחמישה חודשי מאסר בכלא, אותם ביצע זה מכבר, ואת העובדה שבניגוד אליו הנאשם שבפני נדון בגין עבירה נוספת של סחיטה, וחלקו היה גדול יותר, מה עוד שאינו לוקח אחריות מלאה, וסבור כי אין כל בעיה באופן בו התנהל, ובכך שאין כל נזקקות טיפולית. מאידך גיסא, עלי לקחת בחשבון את עברו הנקי ,את התקופה הארוכה ששהה בתנאים מגבילים, ואת נסיבותיו המשפחתיות והאישיות המורכבות וקשייו הכלכליים.

לאחר ששקלתי כל השיקולים כמפורט לעיל מצאתי כי לאור העובדה שמדובר בקרבן פגוע נפש וחסר ישע שהפגיעה הקשה בו תדרוש שנים ארוכות של טיפול והחלמה , ובנאשם שלא למד לקח, לא אוכל הסתפק במאסר שירוצה בעבודות שרות כעתירת הסנגור ולא מצאתי הצדקה להשוות עונשו לעונשו של נאשם 2 ,שהודה מיד ואשר חלקו קטן יותר. כמו כן בשל העובדה שהוא היה הנפש החיה והדמות הדומיננטית מצאתי לחייבו בפיצוי בסכום גבוה יותר.

בהתחשב במהות העבירות ונסיבותיהן ולאחר שקילת האינטרס הציבורי מול נסיבותיו האישיות ועברו הנקי, אני דנה הנאשם לעונשים הבאים:

1. מאסר בפועל לתקופה של 12חודשים בניכוי התקופה שהיה עצור.

2. 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא יעבור העבירות בהן הורשע וכל עבירת אלימות מסוג פשע.

3. קנס בסך 2,000 ₪, או 90 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם ב- 5 תשלומים שווים ורצופים החל מה- 10 לחודש הראשון מיום שחרורו מהכלא.

אם לא ישלם אחד מן התשלומים במועד יעמוד כל הקנס לפרעון מיידי.

4. יחתום על התחייבות בסך 15,000 ₪ להימנע מביצוע העבירות בהן הורשע וכל עבירת אלימות מסוג פשע במשך 3 שנים מהיום.

אם לא יחתום על ההתחייבות, יאסר למשך 90 ימים.

5. פיצוי למתלונן בסך 5000 ₪ שיקוזז מהפקדון.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ז חשון תשע"ד, 31/10/2013 במעמד הנוכחים.

הסניגור

מבקש עיכוב ביצוע על מנת לשקול הגשת ערעור.

התובעת

לא מתנגדים לעיכוב הביצוע, לאור העובדה שהיה משוחרר ולא מדובר בתקופת מאסר ארוכה מאוד, אולם נבקש הפקדת דרכון, עיכוב יציאה מן הארץ, ערבויות והפקדה כספית.

הסניגור

אני מבקש עיכוב ביצוע של גזר הדין. אבקש שהערבויות ישמשו ערבויות להתיצבותו לדיון בבית משפט ולריצוי המאסר.

התובעת

נתנגד שהפקדון בסך של 5000 ₪ שאמור לעבור על חשבון הפיצוי ישמש על ערבות, מטרתו שונה.

הסניגור

מבקש להסתפק בהפקדה של 2,500 ₪ וערבויות שניתנו עד כה, וזאת בהסכמת חברתי. האב שחתם על ערבות מסכים אף הוא.

<#4#>

החלטה

אני מורה על עיכוב תחילת ריצוי המאסר בפועל בלבד למשך 45 יום לצורך הגשת ערעור, ובתנאים כדלקמן:

1. הפקדה במזומן בסך של 2,500 ₪.

2. ערבויות שניתנו יעמדו להבטיח אף הם ההחלטה האמורה.

3. עיכוב יציאה מן הארץ. לצורך זאת יפקיד דרכון, אם בידו דרכון. הואיל ולטענתו עוכבה יציאתו מן הארץ על ידי רשם הוצאה לפועל, די בכך שימציא ראיה לכך.

במידה ולא יוגש ערעור או שתקופת העיכוב לא תוארך, עליו להתיצב לריצוי המאסר במחלקת קליטה ומיון שב"ס באר שבע, לא יאוחר מיום 8.12.13 שעה 8:00.

<#5#>

ניתנה והודעה היום כ"ז חשון תשע"ד, 31/10/2013 במעמד הנוכחים.