05 ינואר 2019

תיק זה חזר מבית הדין הארצי כדי שנקבע את שיעור הפיצוי בהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסיקה מאז מתן פסק הדין נשוא ערעור זה, וכן לצורך השלמת הכרעתינו בנתונים רלבנטיים המשפיעים על גובה הפיצוי, על יסוד התשתית הראייתית הקיימת ובהתאם למיטב שיקול דעתנו.

1. נוכח פסק הדין של בית הדין הארצי ניתנה החלטת בית הדין בדבר השלמת סיכומים בנדון. בשל כך הצדדים הגישו את סיכומיהם בנוגע לקביעת גובה הפיצוי בנוגע לפגמים הנוגעים להליך סיום העסקת התובע.
2. ראשית נבהיר כי עיון בכתב התביעה של התובע מעלה כי התובע לא תבע דבר בגין נזק ממוני אלא רק בגין נזק שאינו ממוני כמפורט בסעיפים 102-105 לכתב התביעה, כמצוטט:

"102. כמפורט לעיל, התובע פוטר מעבודתו ללא כל הצדקה, בהתבסס על שיקולים זרים ובלתי עניינים של הממונים עליו ובהליך בלתי תקין. לאור כך טוען התובע כי הינו זכאי לפיצוי בעבור נזק לא ממוני בהתאם לחוק הגנה על העובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין) , תשנ"ז – 1997 ובהתאם לסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) בשל התנהגותה חסרת תום הלב, המחפירה והמבישה של הנתבעת אל התובעת בעת פיטוריו. יתרה מכך , התובע פוטר.. בהליך לא תקין שאינו עונה על כללי הצדק .. ובלא שניתנה לו הזדמנות להעלות טענותיו והשגותיו כנגד הכוונה לפטרו.... התובע אולץ לעזוב את מקום עבודתו בו ביום, מבלי להיפרד מעמיתיו לעבודה וכשהוא מותיר אחריו חרושת שמועות שאין באפשרותו להפריך. התובע טוען כי שמו הטוב ותדמיתו נפגעו בשל התנהלות הלא ראויה של הנתבעת אשר העצימה את הפגיעה בתובע ולאור כך זכאי לפיצוי בגין עגמת נפש...".

1. משכך נבהיר כי פסק דיננו (להלן: פסק הדין) לא עסק בפיצוי ממוני בכל הנוגע להליך הפסקת העסקת התובע אלא רק בפיצוי שאינו ממוני כפי שנתבע בתביעה. נבהיר כי בניגוד לנטען בסיכומי ההשלמה של התובע, עיון בכתב התביעה מעלה כי אין כל התייחסות לפיצוי כספי בשל הפסד הכנסה עד למציאת מקום עבודה אחר וכל טענות התובע בתצהיר ובסיכומים בנדון הן בגדר הרחבת חזית שלא הותרה.
2. במסגרת פסק הדין קבענו כי חלו מספר פגמים בנוגע להליך סיום העסקת התובע הקשורים להליך השימוע, לרבות העובדה כי הנימוקים שפורטו במכתב זימון לשימוע היו לאקוניים וללא פירוט, מכתב הזימון לשימוע יצא רק יום לפני שנערך השימוע, התובע לא עודכן על זכותו להיות מיוצג בהליך השימוע, לא קיבל את פרוטוקול השימוע ושוכנעו כי לא התקיים הליך בירור אמיתי עובר לשימוע (ר' סעיף 16 לפסק הדין).
3. עיון בפסק הדין של בית הדין הארצי מעלה כי גם בית הדין הארצי קבע כי חלו פגמים בהליך הפסקת העסקת התובע כעולה מהמצוטט:

"העולה מן האמור הוא כי אף אנו סבורים שנפל פגם בהליך פיטוריו של העובד וזאת במימד הזימון לשימוע, שנשלח אליו בהתראה קצרה, ובעיקר כיוון שלא פורטו כנדרש הנימוקים לפיטורים, אלא אלה הוצגו בצורה כללית ומופשטת. ככלל, במימד זה אין להקל ראש, שכן הוא מרכיב מהותי ביעילות השימוע והוגנותו, אך יחד עם זאת, עוצמת פגם זה בנסיבות הענין מופחתת קמעה, וזאת לאור שיחות הרקע שנעשו לעובד חודשים ספורים טרם פיטוריו. מעבר לכך, גם אופיו התמציתי של פרוטוקול השימוע, בשים לב ליריעת המחלוקת בפנינו מהווה לטעמינו טעם לפגם".

1. עם זאת, במסגרת פסק הדין קבענו כי מעבר לפגמים אלו שנוגעים לפרוצדורת הליך השימוע, חלו פגמים נוספים הקשורים לעילת הפיטורים.
2. כפי שפורט בפסק הדין, שוכנענו כי הנימוקים שפורטו במהלך השימוע לא עולים בקנה אחד עם הנימוקים לפיטורים שפורטו בתצהירי עדי הנתבעת וכן קבענו כי קיימת חוסר התאמה בנימוקים כפי שפורט בתצהיר מר אלקיים אל מול תצהירו של מר בצרי (ר' סעיפים 9-13 לפסק הדין).
3. כמו כן ציינו בפסק הדין כי נימוקי הפיטורים לא עולים בקנה אחד עם מכתבי ההמלצות שקיבל התובע במהלך תקופת העסקתו והכתרתו כעובד מצטיין וכן אינם עולים בקנה אחד עם סכומי העמלות הגבוהים שהנתבעת שילמה לתובע במהלך תקופת העסקתו (ר' סעיף 15 לפסק הדין). בהקשר זה אף קבענו כי חרף ההמלצות הרבות שקיבל התובע במהלך תקופת העסקתו הרי שהמיילים בדבר תלונות כנגד התובע התנקזו למועדים הסמוכים לגילוי פרשיות אליהם התייחס התובע בתצהירו. כן ציינו כי לרוב מי שהוציא את המיילים בדבר התלונות כלפי התובע, או היה שותף להוצאתם היה מר בצרי עליו התלונן התובע במסגרת אותן פרשיות לרבות פרשיית הבקדייטינג. עוד ציינו כי הדבר עלה בקנה אחד עם פרוטוקול השימוע ממנו עולה כי התובע רצה להגיד דברים כנגד מר בצרי, וכן עם המייל בו אישר התובע את קבלת הזימון לשימוע וביקש כי ישיבה זו תעשה ללא נוכחותם של מר בצרי, מר אבישי אבנר ומר אלקיים, עקב יחסי החברות שלהם עם מר בצרי (ר' סעיף 22 לפסק הדין).
4. נוכח מכלול דברים אלו קבענו במסגרת פסק הדין כי חלו פגמים בהליך הפסקת העסקתו של התובע ופיטוריו נעשו שלא כדין, כמצוטט: "אשר על כן אנו סבורים כי חלו פגמים בכל הליך הפסקת העסקתו של התובע, ופיטוריו נעשו שלא כדין, השימוע לא נעשה באופן ראוי, לא ניתנה לתובע שהות להיערך לשימוע זה ולא עידכנו אותו כי יכול להביא עו"ד מטעמו. הנימוקים הרבים והשונים מעלים כי הנימוקים האמתיים לא הובאו בפניו של התובע עובר לשימוע ומשכך כלל לא יכול היה להתייחס אליהם. פיטוריו נעשו לאלתר מבלי שיכול היה להיפרד מהסוכנים עימם עבד, כמו כן אנו סבורים כי פיטוריו הוכתמו בשיקולים זרים הקשורים לאופן בו התבטא התובע בכל הנוגע לפרשיות שנחשפו בנתבעת , לרבות כנגד הממונים עליו".
5. יובהר כי לא קבענו כי פיטוריו של התובע נגועים בהפליה כלשהי או בשיקול שאינו חוקי, כמו כן קבענו במסגרת פסק הדין כי עילת התובע בכל הנוגע לחשיפת שחיתויות במקום העבודה בנושא פרשת הבקדייטינג לא הוכחה שעה ששוכנענו כי מי שחשף פרשיה זו לא היה התובע. עם זאת, קבענו כי התבטאויות התובע בנוגע לפרשיית הבקדייטינג כנגד חלק מהממונים עליו לצדדים שלישיים, היו שיקול במסגרת כלל השיקולים שהיו בהליך הפסקת העסקתו ולטעמינו שיקול נסתר זה מהווה פגם ושיקול פסול הקשור לעילת הפיטורים, שיש בו הכתמה כפי שקבענו. יפים לעניינו דברי בית הדין הארצי בתיק ע"ע (ארצי) 2152-10-16 אורי בן ציון נ' האגודה לקידום החינוך [פורסם בנבו](10.12.17), שם נפסק: "השאלה אם החשת הפיטורים עקב פנייה לממונה על המנהל היא שיקול פסול או לגיטימי היא שאלה מעורבת של עובדה ומשפט. איננו סבורים שניתן לקבוע מסמרות אם ובאילו נסיבות התחשבות בשקילת פיטורים או עיתויים בפנייתו של העובד לממונה האחראי על מנהלו – מהווה שיקול פסול או לגיטימי. מבלי למצות ועל מנת להמחיש את מורכבות העניין, נציין כי בקצה האחד של המשרעת ניתן לשרטט מקרה עובד פונה לממונה ומלין בתום לב על אי סדרים שלדידו קיימים ומנהלו הישיר מבקש להסתיר או להסוות. אם פנייה שכזו תהא שיקול בהליך הפיטורים הרי שעל פני הדברים עשוי בית הדין לסווג את השיקול כפסול ולכן מודל ההכתמה עשוי להיות ישים. בקצה השני של המשרעת ניתן לשרטט מקרה בו עובד פונה לממונה על מנהלו הישיר חדשות לבקרים, ומלין על כל צעד ושעל ניהולי לגיטימי ( קרי, שאין בו פסול), של המנהל, תוך יידוע כלל עמיתיו לעבודה בדבר פניותיו אלה, תוך שהוא מבקש לפגוע ולהתריס כנגד סמכותו הניהולית של המנהל בעיני הכפיפים לו. במקרה שכזה אפשר ובמקרים מסויים יווצרו נסיבות ביחסי עבודה בהן המשך עבודה בצוותא אינו מעשי, ולכן סיום התפקיד ויחסי הכפיפות למנהל זה- ככל שאין פיתרון אחר בנמצא- עשוי להיות לגיטימי" (ר' סעיפים 21-22 לפסק הדין).
6. במקרה דנן, נוכח העובדה כי הנימוקים לפיטורי התובע לא פורטו במכתב הזימון לשימוע ונוכח העובדה כי פרוטוקול השימוע היה לקוני והיו סתירות בכל הנוגע לנימוקי הפיטורים של התובע בתצהירי הנתבעת, כפי שפורט במסגרת פסק הדין ומכיוון שסירוב התובע לחתום על הסכם העסקה היה מספר חודשים לפני הליך השימוע וחרף האמור לא הוביל בזמן אמת לפיטוריו ומנגד מששוכנענו כי קיימת סמיכות זמנים בין התלונות של הנתבעת על התובע לבין גילוי הפרשייה הנדונה ונוכח חוסר ההתאמה בכל הנוגע לעילות הפיטורים כפי שפורט בפסק הדין, הוביל לכך כי שוכנענו כי הממונים על התובע ניסו להסתיר כי חלק מעילות הפיטורים היו קשורות לפניות התובע והתבטאויותיו של התובע בנוגע לפרשת הביקדייטינג כנגד הממונים עליו. משכך שוכנענו כי התובע אכן עמד בנטל להוכיח כי ההחלטה על פיטוריו נשענה לצד שיקול ענייני גם על שיקול פסול הקשור להתבטאויות של התובע כנגד הממונים עליו בנוגע לפרשיית הבקדייטינג, שהוסתר מהתובע בהליך הפסקת העסקתו, משכך פסקנו כי יש מקום להחלת מודל ההכתמה בנסיבות העניין.
7. עם זאת, קבענו בפסק הדין את סכום הפיצוי לפי מספר משכורת ללא התייחסות לגובה המשכורת וזאת בשונה מפסיקות מאוחרות יותר של בית הדין הארצי ששינו את ההלכות בנדון כמו בתיק ע"ע (ארצי) 23402-09-15 אוריאל ברד נ' קנסטו בע"מ [פורסם בנבו] (28.02.17) שם נקבע כמצוטט:

"כעת נדרש לסוגיית גובה הפיצוי בגין אי מיצוי חובת השימוע. בע"ע (ארצי) 43380-06-11 פלוני נ' אלמונית [פורסם בנבו] (9.12.2014) (להלן: ענין פלוני) סקר השופט איטח, את הכללים לפסיקת פיצוי כספי בגין פיטורים שלא כדין תוך הבחנה בין פיצוי על נזק ממוני ובין נזק שאינו ממוני. .... הפיצוי בגין נזק שאינו ממוני נועד לפצות את העובד על עוגמת הנפש שנגרמה לו עקב כך שהמעסיק הפר את חובת תום הלב כיוון שלא ניתנה לעובד הזדמנות הוגנת להשמיע טענותיו טרם פיטוריו (ראו ענין פלוני; וע"ע (ארצי) 25805-12-11‏ ‏ מדינת ישראל נ' מירון חומש [פורסם בנבו] (29.11.16). בענין פלוני הודגש כי "עגמת הנפש היא סוג של נזק לא ממוני, שככלל אין מניעה לפסוק עבורו פיצוי וזאת במקרים המתאימים, כגון פגיעה בזכויות חוקתיות, ובכלל זה פיטורים על רקע של הפליה, או במקרה של פיטורים בהליך לקוי" (ההדגשה שלנו). בנוסף, הפיצוי בגין נזק שאינו ממוני נועד ליתן ביטוי לעוגמת הנפש ולפגיעה בכבוד העובד שעה שפיטוריו נעשו מבלי שניתנה לו הזדמנות נאותה להשמיע את דבריו. על הקשר שבין כבוד האדם של העובד לבין זכות הטיעון בהליך פיטורים עמדה רעות שמר בגס "צדק פרוצדוראלי בהליך הפיטורים – עיונים בהלכת השימוע", עבודה, חברה ומשפט יג', בעמ' 17-19, וראו גם ע"ע (ארצי) 666-09 מולי אורן נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ [פורסם בנבו] (1.4.12) (להלן: ענין אורן) וע"ע (ארצי) 27600-10-11‏ ד"ר גרשון אהרונוב נ' המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון [פורסם בנבו] (22.12.15) (להלן: ענין אהרונוב). ביחס לפיצוי בגין נזק שאינו ממוני נקבע כי "עגמת נפש אינה עומדת בהכרח ביחס ישיר לנזק הממוני, וצערו של עובד המשתכר שכר גבוה אינו בהכרח גדול מצערו של עובד המשתכר שכר נמוך [ראו ענין פלונית ובר"ע (ארצי) 20418-03-13 משה סעיד נ' מנוסביץ רעות [פורסם בנבו] (7.11.2013)]. במסגרת זו ניתן לשקול מגוון שיקולים, אשר מבלי להתיימר למצותם, כוללים: עוצמת הפגם והחומרה במחדלי המעסיק, האם חובת השימוע הופרה באופן מלא או חלקי (לענין בחינת מהותיות הפגם ראו: ענין אורן; ענין אהרונוב פיסקה 63); אופיו של ההליך שקוים – ככל שקוים – והאם נשמר בגדר השיח והשיג כבודו של העובד כאדם או שאך הוטחו האשמות (ראו ענין פלונית וענין אורן); האם הפיטורים היו מסיבה עניינית או שאינה עניינית, שכן החומרה המהותית הקיימת במקרה בו עילת הפיטורין אינה עניינית משליכה גם על תוצאת החומרה שבאי שמירה על זכויותיו הדיוניות של העובד טרם פיטוריו; משך תקופת העסקת העובד; גילו של העובד (ראו ענין אהרונוב פיסקה 63) ; האם נפל דופי גם בהתנהגות העובד (ראו ענין פלונית פיסקה 42) ועוד. ..".

1. במקרה דנן , ונוכח שינוי ההלכה בפסיקה בכל הנוגע לאופן קביעת הפיצוי כסכום גלובאלי ולא לפי מכפיל של שכר עובד ) ר' מאמרה של רעות שמר בגס, צדק פרוצדוראלי בהליך הפיטורים - עיונים בהלכת השימוע, עבודה, חברה ומשפט י"ג 175 (2012)) ונוכח פסיקת בית הדין הארצי בנדון ולאחר ששקלנו את הפגמים שפורטו בפסק הדין לרבות הפגם בנוגע להליך השימוע ואי פרידה מחבריו לעבודה, תוך התייחסות לכך שקבענו כי חל פגם בעילת הפיטורים שהוסתרה מהתובע, שכפועל יוצא מכך פגעה גם בזכות הטיעון שלו ומנגד תוך שלקחנו בחשבון כי מדובר על תקופת העסקה שאינה ארוכה, גילו של התובע, לרבות קביעת בית הדין הארצי כי יש גם משמעות לשיחות שנערכו לתובע עובר לשימוע שנערך לו, והעובדה שחלק מעילות הפיטורים היו ענייניות וכי בסופו של יום כן נערך הליך שימוע וכן נוכח העובדה שקבענו כי לא התובע הוא זה שחשף את פרשיית הבקדייטינג, ממכלול האמור ובהתאם לפסק הדין של בית הדין הארצי בנדון, שוכנענו כי יש להפחית את סכום הפיצוי אותו קבענו ולהעמידו ע"ס של 70,000 ₪ וכפועל יוצא מכך להקטין גם את רכיב שכ"ט ל-8,000 ₪, סכומים אלו ישולמו תוך 30 ימים לתובע, ככל שטרם שולמו.

ניתן היום, כ"ח טבת תשע"ט, (05 ינואר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.